העסק בחוכמת התורה מחייב מידות טובות | הרב אמנון יצחק

לע"נ

יחיא זכריא בן עוואד ז"ל

ורומיה בת סאלם ז"ל

הגאון ר' יצחק לוינשטיין זצ"ל משגיח של פונוביז' אומר: העסק בחכמת התורה מחייב מידות טובות! צריכים לברר: היתרון של חכמת התורה והשפעתה על האדם לבין שאר החכמות והשפעתן? ומזה נוכל לראות איזה שהוא האלוקות! זאת אומרת יש חכמה אלוקית ויש חכמה כללית לא קשורה לתורה. הנה בעולם אם אדם עולה קצת באיזה מקצוע קצת בחכמה, רופא, עורך דין או שאר חכמות, על פי רוב לגשת לאיש הזה ולבקש טובה ממנו זה כמעט מן הנמנע, כי כל מי שעולה במעלת החכמה יותר - מתגאה יותר! ולגשת אליו? צריך לעמוד ממש ברתת ובזיע! 

נסה לגשת לפרופסור שעובר במסדרון בבית חולים - הוא יסתכל עליך כמו יתוש: מה אתה... מה אתה מפזז סביבי?! תגש לאחות, זה אם הוא יעשה טובה יגיד לך: תגש לאחות... כי אין חכמתו מחייבת אותו אחרת, - מה פירוש? בשביל זה אני למדתי... ולצערינו אין שום סתירה בין חכמתו להנהגתו, זה בדיוק אותו דבר, לא כן חכמת התורה! יסוד התורה: להראות לאדם דרך שלימות שבה, כל מה שאדם עולה בחכמה של התורה, הוא רואה חובה בנפשו: לקנות קנין מידות טובות ובעיקר את מידת הענוה, כי התורה היא סתירה להנהגה של בעל מידות רעות! תורה עם מידות רעות? לא הולך ביחד! 

אנו מוצאים בבלעם, היה חכם שבאומות! נביא שלהם, אבל לא היה חכם בחכמת התורה, איך היו מידותיו? הקב"ה שואל אותו: "מִי הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה עִמָּךְ?" (במדבר כב ט) בוא נשמע, אז ענה לו: "בָּלָק בֶּן צִפֹּר מֶלֶךְ מוֹאָב שָׁלַח אֵלָי" (במדבר כב י) ופירש רש"י: "אפילו שאיני חשוב בעיניך - חשוב אני בעיני המלכים!" ולשרי מואב  הוא ענה: "מֵאֵן ה' לְתִתִּי לַהֲלֹךְ עִמָּכֶם" כאילו מי אתם?! אתם קטנים! תשלחו שרים יותר רציניים, הקב"ה לא מסכים משום כבודי, לתת לי אפשרות ללכת עמכם אתם קטנים... פירש רש"י: "אלא עם שרים גדולים מכם!" (במדבר כב יג) הקב"ה מֵאֵן ה' לְתִתִּי לַהֲלֹךְ עִמָּכֶם! 

למה? אלא עם שרים גדולים מכם אם תשלחו יותר גדולים אז יכול להיות שהוא ישחרר אותי, רואים אנו עד היכן היתה אצלו מידת הגאוה! הגאוה!! איך זה מסתדר עם זה שהוא חי עם האתון? מה, הוא לא רואה את השפלות?! אתה כמו בהמה! אתה כמו חמור!! חמור חי עם אתון, אז אתה ממדרגת נביא יורד למדרגה של חמור! אז במה אתה מתגאה בדיוק? זה אנשים שחיים בסתירות כל הזמן! כל זה מפני שלא היתה חכמה נובעת ממבועי התורה והיראה, אבל חכמה הנובעת ממעייני התורה - אין במחזיקיה שום התנשאות! 

ואדרבה, כל מה שעולה בחכמה - רואה חיוב להיות יותר במידות טובות. למשל; משה רבינו, השגתו בחכמת התורה היתה במעלה הכי גבוהה! ובואו וראו איך היתה אצלו מידת הענוה, שבעה ימים הקב"ה בעצמו אומר לו: אתה ראוי רק אתה להיות גואל עמי! ועם גודל אמונתו מה אמר? לא! אינני ראוי. ה' אומר לו: אתה ראוי להיות הגואל! הוא אומר לו: לא! אני לא ראוי. עד שהיתה עליו תביעה על זה! כי ככה הוא האמין: שהוא באמת לא ראוי. וכן אנחנו רואים אצל אליהו - וזה מופת אדיר! הוא גרם לעצירת גשמים שלוש שנים, ואחאב רצה מתחילה להרוג אותו, חיפש להרוג אותו! ועכשיו הוא בא לבקש ממנו: להחזיר גשמים! 

ומה היה ראוי לו? להתגאות ולהגיד לו: חפש אותי, אבל החכם האמיתי הזה לא התגאה ומיד התפלל לה': שיחזיר את הגשמים ונתקבלה תפילתו, היה צריך לעשות סיבוב ניצחון בכל ישראל להגיד: אתם רואים אה בה... ולא רק זה אלא הוא רץ לפני אחאב עד יזרעאל! רץ לפניו לכבד את המלך (מלכים-א יט א) והוא הנביא!! עד כמה היתה ענוה שלו, למה? כי חכמתו היתה מהתורה! והתורה קשורה בהנהגה של האדם, וחיוב מידות הטובות הוא הכרח להאדם שהולך בחכמת התורה. 

וזוהי הכונה של רבא שאמר: "תכלית תורה? תשובה ומעשים טובים!" (ברכות יז.) מה הוא רצה לומר בזה? שהתוצאות של חכמת התורה הם רק בהכרח תשובה ומעשים טובים, כל חכמת התורה צריכה להוביל אותך לזה: לתשובה ומעשים טובים! אם היא לא מביאה אותך לזה? אין בך תורה! אבל לא כן בשאר החכמות, מהם לא יוצא לא תשובה ולא מעשים טובים. זוהי הכוונה של מה שאמרו חז"ל באבות (ה יט): "כָּל שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים הַלָּלוּ, מִתַּלְמִידָיו שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ; עַיִן טוֹבָה, וְרוּחַ נְמוּכָה, וְנֶפֶשׁ שְׁפָלָה, וּשְׁלֹשָׁה דְּבָרִים אֲחֵרִים מִתַּלְמִידָיו שֶׁל בִּלְעָם הָרָשָׁע" הכל הפוך! "עַיִן רָעָה, וְרוּחַ גְּבוֹהָה, וְנֶפֶשׁ רְחָבָה". 

מה הכונה של חכמים בזה? ההולך בדרכו של אברהם אבינו שהיא דרך התורה, מוכרח שיהיו בו שלוש מידות טובות אלו, וכאשר אתה רואה אדם בעל המידות הללו - אתה יודע שהוא הולך בדרך התורה! אבל אם אתה רואה חכם, חכם!! חכם תורני שיש בו רוח גבוהה, בעל גאוה וגסות הרוח? זה מִתַּלְמִידָיו שֶׁל בִּלְעָם! כי זה אינו הולך בדרך התורה, כי אם בחכמות סתם הוא רק קנה חכמה לצרכים גאוותניים, לכן אין תימה אם יש בו המידות הרעות הללו, כי הוא לא למד תורה אלא למד חכמה כמו שלומדים בעוּניברסיטת בר-מינן... 

מאמר נוסף שלו: המצוות והעבירות עיקר עשייתן בנפש ולא בגוף! אינה דומה פעולה שאדם עושה על ידי אותו חלק ממנו שהוא מעיקר האדם, דהיינו מעיקר הנפש, לפעולה שהוא עושה בשאר חלקי הגוף שאינם מעיקר האדם, רק משרתי הגוף. זאת אומרת פעולה שנעשית מפנימיותו של האדם החלק של הנפש זה משהו אחר לגמרי ממה שעושים באברים שהם רק המשרתים של הגוף. 

כמו שמבאר רבינו יונה בשערי תשובה שער ג' אות סג': מפני מה גדול עונשו וחטאו של בעל הלשון יותר משאר בעלי העבירות? יותר מעבודה זרה גילוי עריות שפיכות דמים! וכמו שמצינו: שהמקלל אביו ואמו בסקילה והמכה אותם רק בחנק במיתה קלה, קילל – סקילה! הכה אותם פצע אותם הכל – חנק, מה אנחנו היינו אומרים? הפוך! ולמה המכה שעושה עבירה בידים רק עוּנשו בחנק? ומי שמקלל שזה רק בפה בסקילה שהיא המיתה יותר חמורה שיש! כמו שאמרנו, חטא שנובע מחלק הנפש שבאדם הוא יותר חמור!! 

הקללות זה מהפנימיות של הבן אדם "רוּחַ מְמַלְלָא" כח הדיבור! זה אתה חוטא בגושפנקא דמלכא, אתה חוטא בחותם של הקב"ה! בצלם האלוקים שלך, זה הצלם האלוקים העיקרי שלך, לכן העונש יותר חמור, אתה משתמש בחותם המלך לעשות את העבירה?! הלשון היא חלק הנפש, כמו שאונקלוס תרגם את הפסוק: "וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה" לְרוּחַ מְמַלְּלָא (בראשית ב ז) אבל לא כן המכה, הוא עושה את העבירה בחלק משאר חלקי הגוף, בידים וזה ברגלים, לכן אין עונשו חמור כל כך. 

וזה צריך להבין את העיקרון הזה: לא רק בעונש זה הולך כך, אלא גם בעשית מצוות זה כך; מי שעושה מצוה בחלק הנפשי שלו - היא הרבה יותר נחשבת בעיני המקום! מאשר מי שעושה מצוה באחד משאר חלקי הגוף. והנה רבינו יונה בשערי תשובה שער א' אות יג' מבאר: "עיקר התשובה הוא היגון כי הוא נובע מתוך זַכּוּת הנפש וטוהר שכלהּ!" כי הוא נובע מתוך זכות הנפש וטוהר שכלה זה עיקר התשובה היגון שאתה באמת מצטער צער גדול עד כדי יגון! כי איך לא יחמול המלך על חניכיו ביתו ואציליו - והיא הנפש הזכה והקרובה אליו יותר! משיצטער בשאר חלקי הגוף שהם רחוקים לו, כי הלא הנפש היא בת מלך! הנפש היא מהעליונים! הגוף הוא מהתחתונים הוא רחוק מה'! 

זאת אומרת כשאתה פוגם בחלק של הנפש בחלק הקרוב לה', בצלם אלוקים - זה חמור יותר! אם זה בגוף שזה מהעפר וכו' וכו' פחות חמור (– חַמוּר!) אבל פחות חמור, אם אתה עושה מצוה בחלק הנפשי? איך לא יחמול עליך ה' ויאהב אותך! וכו' וכו' כי אתה מחניכי ביתו! ומאציליו - אתה באת מהעליונים, הנפש היא בת מלך! לכן צריך אדם להשתדל ביותר שהמצוות שהוא עושה שיעשה אותם מצד הנפש - ואז הם מקובלים לפני הבורא! מה זה מצד הנפש? מהפנימיות שלך!! מהבפנוכו! למשל; עיקר חשיבות התפילה אם הוא מתפלל בכוונה, שאז התפילה באה מצד הנפש, זה לא השפתים בר...בר...בר.. מבפנים עם כוונה! "תפילה בלא כונה? כגוף בלא נשמה!" 

עיקר חשיבות התפילה אם הוא מתפלל בכוונה שאז התפילה באה מצד הנפש ואז היא מקובלת וחשובה אצל הבורא, וזאת היא עיקר חשיבות התפילה. לכן בקטנותינו אנחנו לא מקבלים שום תועלת מהתפילה! ההפך ממה שאמר החבר בספר הכוזרי (במאמר ג' אות ה') מה הוא אמר? "כי החסיד מקבל השפעה רוחנית מהתפילה על כל היום עד התפלה השניה!" זאת אומרת התפללנו עכשיו שחרית, צריך שתהיה לנו השפעה רוחנית שדיברנו עם הבורא ודיברנו מכל הלב מבפנוכו! וזה צריך להשפיע עלינו כל היום עד תפילת מנחה!! וככה מתפילה לתפילה אנחנו מקבלים רוחניות. 

ולמה אנחנו לא מרגישים זאת? מפני שהתפילות שלנו לא באות מחלק הנפש, אנחנו מוציאים בשפתים את מה שאומרים, ובשכל אנחנו אולי שומעים חלק מהדברים שאנחנו אומרים, אולי! אבל זה לא בא מהנפש. כתוב: שהתפילה צריכה להיות תחנונים! תחנונים - זה מבפנים. וזה אמר הנביא ישעיה (כט יג): "בְּפִיו וּבִשְׂפָתָיו כִּבְּדוּנִי וְלִבּוֹ רִחַק מִמֶּנִּי" אין פנימיות וְלִבּוֹ רִחַק מִמֶּנִּי רק השפתים נעות, וזוהי התביעה על האדם: שהוא עובד את ה' בחלקי הגוף, בלבד! אבל הוא צריך לעבוד את ה' בחלק של הנפש לא רק בגוף: "כָּל עַצְמוֹתַי תֹּאמַרְנָה ה' מִי כָמוֹךָ?!" (תהלים לה י). 

וגם בלימוד התורה העיקר: זה עיון המחשבה! שזה החלק הפנימי הנפשי הרוחני, כי אז הוא לומד בחלק הנפש ואז כשלומדים כך – מקבלים תועלת, ותורה כזאת חשובה אצל הבורא! אבל בלי עיון, והוא לומד רק בחלקי הגוף, והוא מדבר, אבל זה לא עיון פנימי אמיתי - אז אין היא חשובה כל כך אצל הבורא!! אז רואים מכאן: שצריך לעבוד את ה' בחלק הנפשי ולא רק בחלקי הגוף החיצוניים, אז הן בעבירות והן במצוות; החמור והמעולה - זה בחלק הנפשי! והפחות - זה בחלק הגשמי בחלקי הגוף. 

ולמדנו: שגם העסק בתורה יהיה עם מידות טובות, בלי מידות טובות? זה לא חכמת התורה! זה חכמות סתם, לומדים מקצוע 'תלמוד' אוהבים את זה, זה יפה, משא ומתן, זה מחדד את השכל, לא יותר מזה. אז לכן צריך לעבוד על הדברים האלה היטב היטב ואז תקובלנה מצוותינו, תפילותינו, תורותינו לפני השי"ת, בפרט שזה יהיה עם מידות טובות שהתורה תשפיע עלינו וזה יוכיח שאנחנו באמת עובדי ה' כי אמר רבא: "תכלית חכמה תשובה ומעשים טובים!"

לשמיעת שיעור זה ושיעורים אחרים בטל' 02-3724787

וכן ניתן לקבלם במייל main@shofar.tv