ענוה קנה מידה למנהיגות | הרב אמנון יצחק

ענוה קנה מידה למנהיגות

"ויהי בימים ההם ויגדל משה ויצא אל אחיו וירא בסבלותם"

משנת רבי אליעזר קפ"ג:

גדולה היא הענווה שבה גדל משה, שנאמר "והאיש משה עניו מאוד מכל האדם". מה תלמוד לומר "מכל האדם"? אלא בני אדם עשויין 3 כיתות. מהן בגדלות שנים, מהן בגדלות מלכות, ומהן הדיוטות. והוא האיש משה עניו מאוד מכל האדם, מאלה שהם בגדלות שנים, בגדלות מלכות והדיוטות.

ומשה רבנו ראה עצמו בשלושתן, ובשלושתן היה עניו.

בגדלות המלכות שהיה כבן ביתו של פרעה, אז הוא נסיך, ולא הניח ענוותנותו להתגאות. והוא נשאר בענווה שלו תמיד. שנאמר "ויגדל משה ויצא אל אחיו וירא בסבלותם", מלמד שהיה נושא עמהם בסבלותם, ואף כשהיה במדין והיה בורח כהדיוט, לא הניח ענוותנותו, ראה בנות מצטערות ולא נתגאה מלעמוד ולדלות להן. והוא היה כבן ביתו של מלך. מי שמרגיש עצמו נסיך, הולך לדלות לאיזה בנות שמה שהרועים התנכלו להן? מילא הציל אותן, זה אצילות. אבל גם לדלות להן? אז רואים שגם כשהיה הדיוט ממש, בורח, לא שמר על פאסון. נשאר עניו, לא מחזיק מעצמו מאומה. משמש ומשרת את כולם.

אם היינו חושבים בעצמנו מה הייתה תחילתו של משה רבנו, הגואל של ישראל, רבן של ישראל, המנהיג של ישראל, שהתורה ניתנה על ידו, היינו חושבים שיש לו עבר מפואר והסטוריה שאין כדוגמתה. ובשביל להכיר את משה צריך ללמוד עליו עשרות דפים איך הגיע לגדולה. ונפלא הדבר, התורה כותבת עליו רק שורה אחת קטנה. "ויגדל משה ויצא אל אחיו וירא בסבלותם". מה היא מפרסמת? את הענווה שלו. לא מחזיק מעצמו כלום. יוצא ומצר על מה שקורה לאחיו.

ז"א, מידת הענווה היא המעלה את האדם לקומות העליונות ביותר, עד שזכה להיות נותן התורה. לא היה עוד בנאדם אחר בעולם שראוי ליתן תורה לישראל, רק משה רבנו. זאת בגלל הענווה. הוא נדבק במידותיו של הקב"ה. בכל מקום שאתה מוצא גדולתו של הקב"ה שם אתה מוצא ענוותנותו. הקב"ה עוזב את העליונים ומתעסק בתחתונים. נותן את התורה על ההר הנמוך ביותר, לא הגבוה. לא שופוני. אז ז"א, משה רבנו למד ענווה מהקב"ה.

עוד מובא כעין זה בלשון תנחומא ישן: כתוב "ויגדל משה" שתי פעמים, בקומה ובגדולה. ומה הייתה הגדולה שלו? שיצא אל אחיו. "ויגדל הנער וייגמל", זה בהתחלה, כשהוא גדל, ואח"כ כשהגיע לגיל 20 אז הוא יצא אל אחיו, לראות בסבלם. מזה שיצא אל אחיו, מזה "ויגדל משה". "ויגדל משה" מ"ויצא אל אחיו וירא בסבלותם". זה הגדולה שלו. לא כמו ביבי דיקי, "ויצא אל אחיו" לשוק מחנה יהודה רק בבחירות. אבל כל השנים, שום דבר.

עוד דבר מורגש בדברי חכמים זכרונם לברכה אלו, מהו "וירא בסבלותם"? מלמד שהיה נושא עמהם בסבלותם. ומה אמר לעצמו? "שלא אוציא עצמי מצער הציבור". משתתף בצערם ממש, לא בא ואומר "אני מצטער". לוקח את סבלותם עליו, מעמיס. תנוח, תנוחי. לוקח עליו. ובוכה עליהם ואומר "חבל לי עליכם, מי ייתן מותי עליכם". זה לא מילים חרטה כמו אנשים שמדברים היום וזה, מילים מילים. שהרי הקב"ה רצה לכלות את ישראל בעוון העגל. ואמר לו אני עושה אותך לגוי גדול, "ואעשך לגוי". ואמר לו לא, "מחני נא מספרך אשר כתבת". לא לא, אני לא מוכן. באמת מסר את נפשו. מסר את נפשו באמת, לא מוכן. לא מילים, אנשים מדברים מילים. מציאות. "מי ייתן מותי עליכם". שאין לך מלאכה קשה ממלאכת הטיט. זה לא כמו היום עם המכשיר הזה שאתה מסובב אותו, מפרפר את הטיט. זה חביבי סחב מכאן לכאן כל היום לעשות טיט. והיה נותן כתפיו ומסייע לכל אחד מהם.

רבי אלעזר, בנו של רבי יוסי הגלילי אומר, ראה מסוי גדול על קטן, ומסוי קטן על גדול, (היו מענים אותם הכוונה), מסוי איש על אישה ומסוי אישה על איש, זקן על בחור ובחור על זקן. והיה מניח דרגון שלו והולך ומיישב להם סבלותיהם. ז"א מניח את הדרגה שלו, נסיך, כל בני הבית של פרעה היו פוחדים ממנו. כי הוא מינה אותו על כל הבית. ועוזב את כל הדרגון שלו והולך ומיישב להם סבלותיהם. אמר הקב"ה, "אתה הנחת עסקיך", יש לו תפקיד, אחראי על המשק של פרעה, על כל הכלכלה של כל בית פרעה, "אתה הנחת עסקיך והלכת לראות בצערן של ישראל, ונהגת בהם מנהג אחים, אני מניח את העליונים ואת התחתונים ואדבר עמך". אם אתה מניח את הדרגה שלך והולך לטפל באחיך, בעם הפשוט, אז גם אני עוזב הכל ואני אדבר רק עמך. הדא הוא דכתיב "וירא ה' כי סר לראות" ראה הקב"ה במשה שהוא סר מהעסקים שלו לראות בסבלותם, לפיכך "וירא אליו אלוקים מתוך הסנה". בזכות זה הקב"ה דיבר אליו. מה אנחנו לומדים מזה? שטעות גדולה טועים אנשים שחושבים לעלות לגדולה. יש להם תכנית לעלות לגדולה. הטעות שלהם שע"י שיראו גדלות בהנהגות שלהם כנגד החברים, שומרים על פרופיל, על סטייל, דיסטנס, וכל מיני דברים, אז כמה שאדם מגדיל את עצמו הוא יותר משפיל את עצמו. ככתוב "גאוות אדם תשפילנו". ואדרבה, כל מי שמשפיל את עצמו יותר, מגדיל עצמו, כמו שלמדנו עכשיו במאמר הזה.

אז אם כן, למסקנה, כל גדולתו של משה רבנו והזכייה שלו להיות מנהיג של העם היהודי, ונתינת התורה, ודיבור פנים אל פנים עם ה', וכל המעלות שזה בזכות הענווה. והענווה מגדלת אדם למדרגות הכי גבוהות שיש בעולם. אין מדרגה שהשיג אדם בעולם יותר ממשה רבנו. אז ז"א מי שמשפיל את עצמו הוא הגדול האמיתי. ומי שמחזיק מעצמו גדול, הוא אחד מהשפלים.