מדוע לא בקש נח רחמים על דורו? | הרב אמנון יצחק

 

- - - לא מוגה! - - - 

נציב יום, משפחת טויזר, חזרה בתשובה שלמה ואמיתית בדרך כפז,

הריון, לידה ובריאות איתנה לליאור,

בת שגית ולבלד,

ולעילוי נשמות יצחק בן רחל ונאוה בת פרחייה, אמן.

אמן. ליאור זה לא שם של בת.

ויאמר אדוני לנוח, בוא אתה וכל ביתך אל התיבה,

כי אותך ראיתי צדיק לפניי בדור הזה.

אמר רבי יהושע,

מה ראה נוח לא לבקש רחמים על דורו?

חשב בלבו,

פן לא ינצל,

שכתוב כי אותך ראיתי צדיק לפניי בדור הזה.

כלומר,

לפי ערך הדור הזה,

ולפיכך לא ביקש רחמים,

דברי הזוהר הקדוש, פרשת נוח.

לא יאומן כי יסופר מה כתוב כאן.

רבי יהושע אומר למה הוא לא ביקש רחמים על הדור?

אגואיסט.

דעג לעצמו.

הוא חשב שהוא לא ינצל כי הוא שמע מהשם שאומר לו,

כי אותך ראיתי צדיק לפניי בדור הזה.

למה הקדוש ברוך הוא אמר שהוא צדיק בדור הזה?

משמע שבדורות אחרים לא היה צדיק,

ממש כמו אלה שדרשו לגנאי,

שאם היה בדורו של אברהם לא היה נחשב לכלום.

והוא שומע בדור הזה,

אז הוא מבין שזה רק לפי ערך הדור,

ולכן הוא לא ביקש רחמים.

כי אם יבקש נוח רחמים

וילמד זכות על הדור,

על ידי הרחמים שיגלה הקדוש ברוך כלפי הדור,

עשויה להשתפר צורת אותו הדור,

אולי יעברו על בני הדור מחשבות קלות והרהורים טובים,

ובמצב זה לא תהיה בולטת מעלתו לטובה.

כי הלא צדקתו הייתה לפי ערך הדור,

בדור הזה.

לכן חשש נוח

שאם הרחמים ישפרו את הדור,

אז לא יהיה ערכו ניכר כל כך,

ואולי יפחתו סיכוייו להינצל.

לא יאומן כי יסופר.

ממש כמו המרגלים,

שהוציאו דיבת הארץ לעם בגלל שפחדו שיסירו אותם

מן השררה והם לא יהיו נשיאים,

כי בארץ ישראל שייכנסו יהיו בחירות מחדש,

ושם יכול להיות שלא יבחרו בהם כבר.

אז הם העדיפו להישאר במדבר ולהגיד שהארץ אוכלת יושביה.

אינטרס אישי,

כמו כל הפוליטיקאים

שמכרו את כל היהודים בקורונה כולל החרדים.

נמצא שאם האדם חושב לטובתו ולהנאת עצמו,

הרי שבשעה זו אין הוא מסוגל לחשוב אודות טובתם של אחרים,

כי מי שהאדם נעשה דואג רק לקיום עצמו הוא קמצן לבקש רחמים עבור אחרים.

אפילו הנחה אחת הוא מקמץ.

לעומת זאת, שמואל הנביא,

אחר פטירתו נאמר שלא רצה להיכנס אל מנוחתו כבוד בגן עדן,

למקום הראוי לו והמוכן לו,

אלא בעודנו עומד על מזוזת היכל אדוני,

הוא התפלל על בני ישראל וירושלים.

וזה שאמרה חנא עמו והשאילתיו לאדוני עד עולם פשוטו כמשמעו הוא דואג, הוא צריך להיכנס. די, עזוב אותך מהעולם הזה, עולם של הבלים, דמיונות

אתה עכשיו נכנס למקום האמיתי לא, הוא לא מסכים להיכנס הוא רוצה שהקדוש ברוך הוא ייגל את ישראל ואת ירושלים

אי אפשר להבין ולהשיג שכל אנושי את מסירות נפשו של שמואל

לכלל ישראל.

הכינו לו קבלת פנים מפוארת,

כל פמלייה של מעלה יצאה לקראתו לקבל את פניו.

משה ואהרון בכהניו

ושמואל בקוראי שמו.

המקום שלו בגן עדן עומד מקושת מאורות

להשביע אותו מכל טוב.

הצפון לצדיקים,

תענוגי העולם העליון.

אבל איך ינעמו לו כל תענוגי גן עדן אלה

כאשר המקדש חרב

ועם ישראל יושבים כאבלים בין אומות נכר,

יושבי חושך וצלמוות

בגלותם הנוראה?

איך ינעמו לו הזמירות בשעה שעם ישראל בוכים ומקוננים?

אז הוא לא יכול, הם בוכים שם למטה בגלויות.

איך הוא ייכנס לגן העדן? די, הוא נכנס, זה שלו, גן העדן שלו.

חופות שלמות מחכות לו.

להבדיל אין-סוף ואין שיעור

בינו לבין דור רעי,

שעכשיו הוא החליט לגזור גם על ילדים,

כיתות א', ב', מסכות.

לחנוק גם את הילדים.

שמעתם?

לחנוק גם את הילדים.

לא יאומן כי יסופר כמה רשעות יש באנשים האלה.

הרי הם יודעים שזה הכל בלוף.

הרי הוא פודל של בי בדיקי.

ולמרות כל זאת,

לא אכפת לו מאחיו אם יש לו אחים בכלל.

אין לו שום קשר להבאת חוץ מהאינטרס שלו. הוא גם גייס 700 מיליון.

עברו חודשים, לא ראו שקל מה-700 מיליון שהוא גייס לעזור.

ועכשיו הוא הוציא עוד איזה סכום גם כן מביבי דיקי

ששומר עליו כל הזמן,

שלא תתפרק לו הממשלה,

והוא ייתן בגלל פיצויים מנתב״ג,

כשבנתב״ג יש רעש ויש פיצויים לתת לכל האלה מסביב,

אז הוא ידאג לחבר'ה מסביב,

לאלעד, השסניקים וכל החבר'ה מסביב, הוא ידאג להם לכסף.

בחלום הלילה.

את הכסף של המקוואות הוא לקח

לפי זליך.

לא יאומן כי יסופר.

שמואל הנביא נמצא כבר בגן עדן בכניסה.

הפגנת יחיד, לא מוכן להיכנס.

למה?

מה עם ישראל?

בוכים שם בגלות.

מה עם ירושלים?

לא יאומן כי יסופר.

כמו כן אצל אסתר המלכה

אמרה איככה אוכל וראיתי באובדן מולדתי.

אין עונג המלכות מתקבל עליה. היא בוחלת

בכל התענוגים בשעה שבני ישראל נמצאים בצרה גדולה.

כאלה היו גדולי ישראל.

כאלה היו נביאי השם

שבכל צרתם של ישראל צר גם להם.

איך נשיר שירים?

איך נוכל לחיות שקטים

כשיש מי שמתפתלים בייסורים בבתי חולים

או מישהו שקומתו שחה מרוב דכאון נפשו

שגורם דור רעי

בחבר מרעיו,

בסבל של חולי

או מדוכא בעניות?

מדוע אינם חסים להשתתף בצרתם של אחרים?

מונעים עצמם מלנדב להם כמה הנחות,

כשאת הכול

שומרים לעצמם.

אמר רבי יוסף ורבי חנינא

לא ניתנה תורה אלא למשה ולזרעו,

משה וזרעו שלו,

בניו אחריהם,

שנאמר כטוב לך,

פסול לך.

מה פסולתן שלך, אף כתיבתן שלך.

זאת אומרת, כטוב לך זה בשבילך.

ומשה נהג טובת עין ונתנה לישראל.

הרן אומר מה הוא נתן לישראל שהיה שלו ושל זרעו ולא של ישראל?

אומר הרן זה הפלפולה בעלמא

נתן לו למשה.

הוא נהג בו טובת עין ונתן לישראל

רש״י אומר להבין דבר מתוך דבר

ניתן למשה

ומשה נהג עין טובה ונתן לישראל.

התוספות אומרים שיטת חריפות

והבינה נמסר למשה רבינו

ונהג בזה טובת עין

ונתן לישראל.

אז מה נתן להם את הפלפולים?

נתן להם

להבין דבר מתוך דבר ואת שיטת החריפות והבינה.

בזו הייתה מסירות נפשו של משה רבנו שנתן מה שלא נצטווה ליתן,

את כל שלא נתן לישראל.

חריפות, הבנה, כל החוכמה שניתנה רק לו,

את הכל נתן בטובת עין לעם ישראל.

אתם ניצבים היום כולכם

לפני אדוני אלוהיכם.

ראשיכם, שבטיכם,

זקניכם ושוטריכם,

כל איש ישראל.

טפיכם

נשיכם

וגריכה אשר בקרב מחניך.

כותב בעל הטורים.

למה הוא שמח?

לכל איש את טפיכם.

כתוב ושוטריכם כל איש ישראל טפיכם נשיכם.

לכאורה, היה צריך להקדים את הנשים.

כל איש ישראל נשיכם טפיכם.

אבל הסמיך דווקא את הטף

לכל איש ישראל.

כל איש ישראל טפיכם.

כאילו שכל איש ישראל, כל הטף זה שלכם כולכם.

לומר שיהיו ישראל בעיני הראשים

לנהלם ולהדריכם

כטפם.

זאת אומרת,

הראשים ומנהיגי הדור

צריכים לטפל בכל ישראל כמו הטף,

כמו שהם מטפלים בילדים שלהם.

צריך להשקיע יגיעה רבה ועבודה מאומצת בהדרכה לטובת הטף

של האחרים.

לדאוג שהאחרים, הילדים שלהם,

ילמדו משניות,

ייבחנו,

יקבלו פרסים.

לדאוג לילדים של אחרים,

לא רק לילדים שלך.

ככה צריך

שכל אחד ידאג לכל אחת בישראל כמו לטף שלו וגם לטף של אחרים.

כמו שהוא משקיע כל כוחו וכישרונותיו בטף שלו,

כך צריך להשקיע בשל אחרים.

מצינו אצל הנביאים הקדושים

שוויתרו על הנאה

בהטבת עצמם.

ברוך השם אמרנו שנעשה ספרייה ותרמו ברוך השם ועוד תורמים

ספרייה לילדים

שיהיו להם הרבה מעשיות מגדולי ישראל

שישננו וידבקו במידות הטובות

בספרים שמבארים הרבה תחומים כמו בית המקדש וכליו

ודברים שצריך לראות בציורים משניות מצוירות

וכל הדברים שיבארו להם הכל ויהיה לנגד עיניהם.

צריך לדאוג לילדים

אם אין גדיים

אין טיישים.

צריך לדאוג לגדיים

שיהיו טיישים.

אליהו הלך

אצל הצורפית האלמנה להחיות את בנה

והיה לו ללכת לחיות את אבותיו.

אם יש לך כוח

להחיות מתים

אז למה לא הלכת להחיות את ההורים שלך?

כבד את אביך ואת אמך לאחר מותם יותר מבחייהם.

וכן אלישע,

גם הוא היה צריך ללכת אל אביו ואמו, גם הוא החיה את המת.

כמו שהחיה בן אכסניה שלו.

אז באמת למה הם לא הלכו?

אלא שמסרו נפשם בעבור אכסניה שלהם.

זאת אומרת, היות

הצורפית והשונמית

הן היו מכניסות אותם, לארח אותם בדרכם

ונותנות להם את האפשרות להחיותם,

אז הם מרגישים כל הפותח פתח לחברו,

או נפשו חייב לו.

נו,

נפשו חייב לו, ולהורים אתה לא חייב? מי נתן לך יותר?

האירוח החד פעמי,

העשר פעמים, העשרים פעם, או כל יום ויום שגידלו אותך ההורים?

איפה אדם מרגיש

חייב לו?

במי שלא חייב לו כלום.

פתח לו את הדלת והכניס אותו לבפנים,

הוא לא חייב לו.

אחד שצריך לתת תרומה לכהן,

הוא לא חייב לתת לכהן הזה, הוא יכול לבחור איזה כהן שהוא רוצה.

אבל אם הוא העדיף אחד אחר, אז הוא חייב לו.

הכרת הטוב.

מכוח מה הם יחיו את המתים?

מכוח הכרת הטוב.

כשהיה להם הכרת הטוב, כיוון שפתחו להם פתח

והכניסו אותם לביתם,

אז

בכוח הכרת הטוב.

אבל להורים,

אדם כמה שיהיה גדול ומבין,

הוא מבין שזה חוב המוטל על ההורים.

הבאת אותי לעולם,

תדאג.

מה, יכול להשאיר אותו ככה כמו חתול

ולעזוב אותו?

אז זה לא אותה הכרת הטוב כמו לאדם זר.

אז לכן הם מסרו נפשם על זה.

למה?

כי אפילו אליהו הטיח דברים כלפי מעלה,

והקדוש ברוך הוא לא עשה לו כלום על זה.

למה? כי הוא הצר

על המצב שהילד לא קם,

אז הוא נלחם על חייו

והחיה אותו.

אז רואים

שאם בן אדם מקבל איזו טובה,

אז הוא צריך להיות משועבד לנותן הטובה.

עכשיו, דור רעי זה הסמרטוט הזה.

בחרו בו,

נתנו לו שררה.

בשביל מה?

שתשרת את אלה שנתנו לך את הכוח.

אבל הוא עשה אותם מראש שקופים.

הוא אמר להם בהתחלה, טמבלים, אתם שקופים אצלי.

אני לא רואה אתכם בכלל.

אני לא אראה אתכם גם.

ואנשים קנו את זה.

ובוחרים בו פעם אחרי פעם,

פעם אחרי פעם וכו'.

לא יאומן.

אותו דבר ביבי דיקי,

הליכודניקי.

מלך ישראל.

טמבל שקרן, משקר את העם, משקר את כולם.

אוספי בקבוקים.

בן אדם שלא משלם מהכיס שלו שום דבר.

משאיר את הארוחה ועוזב שאחרים ישלמו.

איזה דברים נוראים. לא יאומן כי יסופר.

מזהיר את העם מפני הסכנה ללכת בלי מסכה ולוחץ לטרמפולינת היד בלי מסכה.

שקרן, דוגמה רעה שאין כדוגמתה.

עוד ייכתב עליו ספרים רבים, הוא והפודל שלו, דור רעי,

שהם חברים ביחד לאותה קנוניה.

לא יאומן כי יסופר.

ראו את ההבדל.

דואגים לאינטרסים שלהם בלבד.

ונוח,

אומר הזוהר הקדוש.

זה לא גלוי.

פה רואים את שני השויטים האלה גלוי.

לעינינו כל מה שהם עושים.

אבל אצל נוח, למה הוא לא ביקש רחמים?

כי הוא פחד

שאם הוא יבקש רחמים,

השם ירחם עליהם, ואפשר שזכויותם יעלו,

הוא כבר לא יתבלט,

ויכול להיות שהוא גם לא יינצל בסוף.

כי הוא שמע שהשם אומר לו, כי אותך ראיתי צדיק לפניי בדור הזה.

משמע שרק בדור הזה.

ואתה לא הכי, הכי, הכי.

רק ביחס לדור אתה

אבל אם אני אבקש רחמים וכולם יהיו בסדר,

מי אמר שאני אנצל?

אז אינטרס שלא.

לא יאומן כי יסופר.

אתם שומעים?

אותו דבר עם יתרו. יתרו החשוב שנכתבה פרשה עליו והכל והכל והכל. והיה חותן משה,

מפציר בו משה

שילך איתם הלאה וייכנס לארץ.

מעיטה לנו לעיניים.

הוא לא מסכים, למה?

כי הוא ייכנס לשם בתור גר.

לגר אין לו נחלה.

אז הוא לא יקבל נחלה.

אז הוא אמר, אני חוזר למדיין.

יש לי שם קרקעות שלי.

שמעתם דבר כזה?

לוותר על משה רבנו,

על עם ישראל, על בית המקדש,

על כל הטוב.

לך עימנו וניטיבה לך שום דבר.

תראו מה זה? איזה קטנוניות בסוף.

בסוף, בסוף, בסוף.

מהאדם המורם הגדול הזה שמשבח את אותו תורה,

שהוא יודע לשמוע וישמע יתרו,

הוא שומע טענות ועוד טענות מוצדקות של משה רבנו.

ולא.

למה? לכם יהיה כרם בשדה

ולי לא יהיה.

ביי.

אני חוזר בחזרה למדיין.

תראו, אנשים גדולים,

גם אצלם יש אינטרסים חבויים.

פה הוא אמר בגלוי יתרו,

אבל

יש אנשים גדולים שלא מבינים לפעמים מה, אבל יש אינטרסים.

באינטרסים האלה

הם עלומים,

אבל הם אגואיסטים.

אז כל אחד צריך לחתת.

בתוך ליבו באמת, מדוע הוא לא כך וכך.

אז כשאדם לא סובל בסבלם של אחרים,

יש בו מן האכזריות.

כי אם הוא רואה אנשים סובלים, בחולים, בהכול,

והוא לא מתפלל עליהם, ולא דואג לשלומם, ולא מייעץ להם, ולא כלום, ולא שום דבר,

כל מה שהוא יכול לעשות,

האדם הזה אכזר.

מה לי לצורצרת אחרים?

זה לב רע.

תראו את שמואל לנגד עיניכם.

אדם כבר מגיע לו סוף סוף אחרי שהוא סבב את ישראל כל השנה.

הוא ותו, לוקח את הכל, את האוהל, את הכידבק, הכל הולך,

כל השנה מסתובב וחוזר בחזרה למקומו,

ומתחיל עוד פעם סיבוב כל השנה לדון את ישראל,

ללמד אותם דרך ארץ והכול.

זה הוא עשה כל הזמן.

אבל זה לא היה פוזה,

זה לא היה תותים,

זה לא היה בשביל כך וכך וכך.

זה היה אמיתי.

איך יודעים?

שאפילו כשהוא הגיע לגן עדן, הוא לא מוכן להיכנס.

רבי יחנניהו בן אקשי אומר,

עשרה קודש וערבות זה קודם ישראל לפי כוח ארבונו תרעו ומשואות.

שנה אמר ה' נוחס למען סבגו יחדיל תרעו יאללה.