מעשה בחסיד שלא נשבע מימיו לשקר | הרב אמנון יצחק

 

- - - לא מוגה! - - - 

נציב יום רפואה שלמה לרחל בת חסיבה ולכל משפחתה ויוצאי חלציה, אמן.

היום אנחנו נגיד כמה מעשים שנתחזק מהם.

מעשה בחסיד אחד

שלא נשבע מימיו לשקר

ואפילו על שבועת אמת

לא נשבע.

והיה עשיר גדול.

בשעת פטירתו

קרא לבנו ואמר לו, בני,

היזהר שלא תישבע כלל

שכל העושר הזה שאני מניח לך

לא קניתי,

אלא ששמרתי פי

מהשבועה,

ואפילו על שבועת אמת לא נשבעתי.

על כן הצליחני הקדוש ברוך הוא בכל סחורותיי ובכל מעשה ידיי.

ענה לו הבן ואמר,

אני אקיים מצוותיך לא אשבע כלל.

כשנפטר אותו חסיד

באו רמאים

לאותו יתום

כשהוא ממנו ממון הרבה.

אמרו לו, אביך חייב לנו

או שתישבע ותיפטר.

אמר היתום בליבו, אם אשבע להם

אחלל שם שמיים בה אפר מצוות אבי.

מוטב לי שאפרע להם כל אשר ישאלו ממני ולא אשבע.

הלך ופרע לרמאים

כל העושר שהניח לו אבי.

עד שנותר עני בלי כלום.

ועם כל זה,

למרות זאת, היה רודף אחרי המצוות

ומקיים מצוות אביו

ומכבד תלמידי חכמים.

לבסוף,

בא רמאי נוסף

ואמר לו,

נותר לי עליך עוד דינאר מחוב אביך.

אמר לו, בבקשה ממך, תניח לי.

לא נותר לי מחיית רגע,

והכל גלוי לשם,

שאם היה לי הייתי פורע לך את הדינאר.

אמר לו, בוא ויישבע לי

שאין לך כלום לפרוע לי.

הולכו אצל הדיין

ואמר לו, תפרע לו את הדינאר או שתשבע, שאין לך כלום.

אמר לו, לא אשבע.

אמרו הדיינים לרמאי

או שיפרע לך

או תחבוש אותו בבית האסורים.

אותה שעה בחי יתום.

אמר, ריבונו של עולם,

גלוי וידוע לפניך שאין בידי כלום.

אם היה לי הייתי פורע.

השתבח שמחה לעג

שמהכסף הזהב שהיה לי לרוב

נשארתי מנוער וריק

ועכשיו אני בצמא ובחוסר קול.

ועם כל זה

אילו לא היו טובעים ממני

לא הייתי כל כך מצטער.

כי ערום יצאתי

מבטן אימי

וערום אשוב שמה.

יהי שם ה' מבורך מעתה ועד עולם.

מאז הייתה אשתו הצדקת.

הייתה צנועה ומתביישת לשאול מן הצדקה.

נטלה בגדי פשתן

לכבש

כדי לפדות את בעלה מן הרמאים

ולזון ולכלכל אותו ואת בניו.

יום אחד

היו

היא ובניה עומדים על שפת הים

וראו אונייה באה.

המתינו שתגיע.

וכשראה אותה באה על הספינה שהייתה יפת תואר,

חמד אותה בליבו.

אמר זו ממשפחת מלכים.

שאל אותה

מפני מה את מכבסת בגדים?

סיפרה לו כל מה שהראה לבעלה.

אמר לה אני אתן לך דינר אחד

וכבסית בגדיי.

נטלה את הבגדים לכבס,

נטלה את הדינר הזהב מידו

ונתנה לבן הגדול שילך לפדות את הבעל

מיד הרמאים.

בינתיים

עשה בעל הספינה צרחה וקנה סחורות,

תיקן את התורן

והכין עצמו ללכת.

כשבאה אותה צדקת להשיב לו את הבגדים

הקים התורן של הספינה

ובעל הספינה חטף אותה וברח עמה.

והיו רואים הבנים מרחוק,

מייללים ובוכים,

אוי לנו אמא, מה נעשה?

חזרו אצל אביהם

וסיפרו לו איך נשבתה האמא.

קרע את בגדיו

והתאבל על אשתו

ואמר מה אעשה?

אמא שוב לביתי

עמוד ברעל.

ויאמרו עוד רמאים

יעשו לי כמו שעשו אחרים.

לכן מוטב שאלך למקום אחר.

בייבכ בכי גדול

אמר ראה אדוני ואבית איך נשארתי אני ובני כיתומים בלי שום מחיר בעולם.

ונסעו משם למקום אחר.

היו מחזרים על הפתחים

עד שהגיעו לנהר גדול קרוב אל הים.

ולא היה מעבר לעבור.

מי עשה? פשט את בגדיו.

נטל את בנו הקטן.

נטל אותו על הכתפיים.

ושם עצמו ביניהם.

כיוון שהגיע לחצי הנהר

שתפוע מים

והבנים נפלו מעליו.

וזימן הקדוש ברוך הוא לנערים דף אחד.

ויצאו ונכנסו עליו ליבשה.

ואבי

היה הולך לפניהם ערום.

אבא שלהם.

עד שבא במדינה אחרת.

והיו התינוקות בוכים זה עם זה.

עברה אונייה.

ושבו גם את הבנים.

באותו חסיד

נותר גלמוד, נכנס למדינה, ערום בעייף, מר וזעף.

כיוון שראו בני המדינה ערום,

שאלו אותו, מאיזה מקום אתה?

אמר להם, אני איש עני יהודי.

אמרו לו, מה אומנותך?

אמר להם, אני יודע לכתוב.

אמרו לו, אנחנו לא צריכים לזה.

אם אתה רוצה לראות את בהמתנו,

תוכל לשבת איתנו וניתן לך שכר טוב.

אמר להם, כן אעשה.

נתנו לו את מקניהם,

והיה רואה אותם באמת ובאמונה.

אמרו לו, יישמן לך פן תקרב אל הנהר הזה,

שהוא העמוק ביותר.

שאם יפלו שם מן הצון,

לא תצא מכאן לעולם.

אמר להם, כן אעשה.

יום אחד ישב בשפת הנהר,

ונזכר בכל העושר, בממון שהניח לו אביו,

ובכה במר נפשו,

ואמר בליבו, למה לי חיים?

הואיל ונשבתה אשתי,

ובניי גלו,

ונותרתי לבדי,

טוב מותי מחיי,

והשליך עצמו לנהר.

והיו שם נחשים.

ומייד נחפז וסב ללכת,

וכשהפך עצמו ללכת,

שמע קול שקורא בשמו ואומר לו, חזור לכאן.

חזר לאחוריו

וראה דמות מלאך.

אמר לו, בוא הנה.

כמה ימים ושנים שמור לך זה המטמון.

טול את המטמון הזה ששמרתי לך,

שהגיע זמנך לעלות לגדולה.

עד ששמרת מצוות אביך ולא נשבעת מעולם.

מיד הראה לו את המטמון,

טמון בארץ באותו מקום,

ואמר לו המלאך,

קנה את הנהר הזה מאת אדון המדינה,

ואחר כך תבנה כאן עיר גדולה.

כך עשה.

הלך האיש אצל אדון המדינה,

אמר לו, אדוני,

רצונך למכור לי את הנהר הזה ממקום פלוני עד מקום פלוני?

אמר לו, אדון,

שותה,

מה תעשה ממנו?

אמר לו, אף על פי כן מכור אותו לי.

מיד מכר לו את הנהר בדמים יקרים.

נתן לו את הממון,

כתב שטר כהוגן,

העידו עדים במכירה עולמית וחלוטה.

מיד שכר פועלים ובנה על שפת הנהר עיר גדולה ופלטין גדולים עד שנעשה מלך.

והלך שמעו למרחוק,

ומכל המקומות היו באים שמה לסחורה,

והיה עושה כבוד וגמילות חסדים לכל עובר ושם,

ויצא שמעו בכל הארץ.

והיו באות ספינות מכל המקומות לסחורה,

עד שהגיעה הספינה ששבתה את בניו.

כשראה החסיד את בניו,

הכיר אותם והכניס אותם לפלטינו,

ולא גילה עצמו להם,

אבל היטיב להם יותר מעבדיו,

וזימן את בני הספינה לסעודה,

ובתוך הסעודה שאל את בעל הספינה,

תניח אצלי את הנערים האלה לשרת אותי.

ובהיותו גמול חסד ממנו,

שהוא גמל לו חסד בזה שאירח אותו והכל, הניח אותם אצלו.

והוא לא גילה

לבנים

את עצמו.

עבר זמן,

הגיעה גם הספינה שאשתו נשבתה בה.

זימן את כל אנשי הספינה לאכול עמו.

אמר לו בעל הספינה, אדוני המלך,

איני יכול להניח הספינה כי אשתי שם.

אמר לו, אראה לך שני נערים נאמנים.

ילכו אצלה, שישמרו אותה.

הלכו הנערים לספינה,

ובעל הספינה בא לסעודה.

והנערים אומרים זה לזה,

אוי נעלנו,

הספינה הזאת דומה לספינה שאימא שלנו נשבתה בה.

והיו בוכים כל הלילה.

ואמרה להם אימאם,

מפני מה אתם בוכים?

אמרו לה, זכרנו כי בספינה כזאת נשבתה אמנו.

מיד הכירה אותם,

ובכתה כל הלילה.

אבל לא הגידה להם דבר.

למחר בא אבא על הספינה,

ראה אותה עצובת רוח.

אמר לה, מלך.

אמרה לו, לא היה לך אלא שתניח פריצים כאלה שיתעללו בי?

מיד הלך אצל המלך.

אמר לו, אדוני המלך,

לא היה לך אלא פריצים רק לשלוח אותם לספינה לשחק באשתי?

מיד קרא להם המלך

ואמר להם,

האם אמת הדבר ששמעתי שעשיתם

כך וכך?

אמרו לו, חלילה לנו לעשות כדבר הזה.

תבוא אשתו של זה ותעיד בנו.

ואם היא אומרת כן, תהרוג אותנו.

מיד הביאו האישה לפני המלך,

אמר לה המלך, ביתי,

אל תפחדי.

ואל תראי להגיד לי את כל הדבר.

מיד הפילה עצמה על פניה ארצה ואמרה,

אדוני המלך,

תן לי רשות.

ואת דברה לפניך דבר אחד,

ויאמר לה המלך, דברי.

אמרה לו, בבקשכם ממך, אדוני המלך.

שאל אותם,

מאין הם?

ואז סיפרו הילדים את כל המאורעות.

מיד עמדה האישה,

חיבקה ונשקה אותם, ואמרה, חי נפשך, אדוני המלך,

בנייהם.

צעקה ובכתה וסיפרה את כל המעשים.

כששמע המלך את דבריה,

מיד הכיר שהם בניו והיא אשתו.

ואמר המלך לבעל הספינה, תגיד לי את האמת,

איך בא האישה הזאת לידך?

אם לא תאמר לי את האמת,

אחתוך את ראשך.

אמר לו, אדוני המלך,

אני שביתי על שפת הנהר,

שהייתה מכבסת בגדים.

וחי נפשך, אדוני המלך, לא נגעתי בה,

ולא נזקקתי עימה לעולם.

ואתה תעשה ממני כל מה שאתה רוצה.

מיד אמר לו המלך, לך לשלום,

לארצך.

והמלך אמר, ברוך משלם שכר טוב ליראיו,

וברוך המחזיר אבדה לבעלים.

ועמד המלך עם אשתו ובניו בעושר וגדול

כל הימים.

אמרו ריבותינו, זיכרונו לברכה,

ומה זה

שלא שמר כי אם מצווה אחת

שציווה לו אביו,

שילם לו הקדוש ברוך הוא כך,

כל שכן

השומר מצוות הרבה,

שהקדוש ברוך הוא

ישלם לו שכר טוב לאלפים,

שנאמר ועושה חסד לאלפים,

לאוהביו ולשומרי מצוותיו לאלף דור.

ולכך נאמר לו, תישא את שם אדוני אלוהיך לשווא.

עד כאן.