הלכות חודש ניסן וברכת האילנות | הרב שמעון משה חי רחמים

 

- - - לא מוגה! - - - 

בשם השם נעשה ונצליח, אנחנו מתחילים בעזרת השם בהלכות חג הפסח

הבא עלינו לטובה ולברכה נתחיל בעזרת השם על פי הסדר מראש חודש ניסן ביום רביעי בלילה בסייעתא דשמיא יחול ערב ראש חודש ניסן

בתפילת ערבית

אומרים יעלה ויבוא ולאחריה בעזרת השם סעודה למי שנוהג יש עניין

גדול בכך לעשות סעודת המוציא בערב ראש חודש וביום ראש חודש

ולאחר מכן בברכת המזון אומרים נוסח יעלה ויבוא כפי שמופיע בבירקונים ובסידורים

כן בחודש ניסן יש המון המון המון המון מצוות והמצוות הן רבות ולכן כל יהודי ויהודי צריך

ללמוד אותם היטב

ולכן לא לחינם התחלנו כבר מסעודת פורים בלימוד הלכות ראש חודש ניסן

כפי שכתוב ששלושים יום קודם החג עוסקים בהלכות חג וחג המשטרה ברורה מביא משה תיקן להם לישראל שיהיו עוסקים בהלכות חג וחג שלושים יום

קודם החג

רבותינו הקדושים כותבים שבחודש ניסן ישתדל אדם ללמוד את מסכת אבות

במסכת אבות ישנם שישה פרקים.

השישה פרקים הללו שקולים,

כך כתוב בספרים הקדושים, כנגד

שישה סדרי משנה.

ביום ראש חודש ניסן נוהגים להפריש 13 מטבעות, 13 פרוטות לצדקה,

שהן כמניין אחד וכמניין אהבה, כך כתב הרב פלאג'י בספרו מועד לכל חי,

וזה על פי מה שהיו נוהגים להפריש בלשכה

תרומה של יג פרוטות,

כפי שאמרו רבותינו הקדושים,

חדש ואוה תרומה חדשה.

למה כל זה? כדי לעורר את החסדים ואת האחדות ואת האהבה שהקדוש ברוך הוא יגלה בהחמיו יתברך עלינו עמינו, בפרט בימים הללו הנצרכים לכך.

בכל חודש ניסן לא מתענים ולא גוזרים תענית

על כל צרה שלא תבוא,

והרוצה להתענות תענית יחיד, מותר,

חוץ מראש חודש ניסן ושבעת הימים של חג הפסח ואיסרו חג. למה?

בגלל שימים טובים הם, ואפילו היחיד אינו מתענה בהם.

בערב ראש חודש, דהיינו יום רביעי,

נהגו המקובלים ואנשי מעשה להתענות בערב ראש חודש,

ואומרים בו תפילה על הפרנסה המיוחדת שתיקן רבנו אישה

היה הלוי הורוויץ, השלע הקדוש,

אומרים את התפילה הזאת, נפיץ אותה בעזרת השם כדי שיאכלו הכול לאומרה.

כן, בכוחה של התפילה הזו כסגולה גדולה לפרנסה, בפרט בימים הללו שנצרכים עבור הוצאות

חג הפסח וכל המסתעף.

בשבת האחרונה הזאת שהייתה,

נהגו לספר שלושה סיפורים שחיבר, ייסד אותם או הביא אותם המגיד מקוז'ניץ,

זכותו תגן עלינו אמן, שהוא הבטיח שמי שיספר אותם,

כן,

שמי שיספר אותם לא יחסר לו ממון לכל הוצאות חג הפסח, גם את זה הפצנו,

כדי שהציבור יוכל לומר אותם, לספר אותם, בעזרת השם תהיה עליו ברכה והצלחה.

כן,

בכל חודש ניסן אמרנו אין אומרים תחנון,

זה מתחיל מראש חודש ועד ראש חודש אייר וגם לא נופלים על פניהם, כל שכן בשבת שאין אומרים בו צדקתך אלא אומרים בו יהי שם, כיוון שכל החודש

כולו ימים של שמחה והלל לישראל.

דבר נוסף, בכל חודש ניסן אין אומרים בשחרית וידוי,

מה שנקרא אנא, כן,

וחטאנו אבינו פשענו, ונפילת אפיים, וכן מזמור יענך השם ביום צרה, ותפילה לדוד, גם אותם לא אומרים.

החל מראש חודש ניסן, כך מובא בספר חמדת ימים,

ברבי בנימין הלוי, החל מראש חודש ניסן,

בסוף התפילה,

אומרים את סדר הלימוד שמופיע שם, זה מופיע בעמוד שעד.

מי שרוצה יעיין שם בספר חמדת ימים, יוכל ללמוד את סדר הלימוד.

השלע הקדוש כותב שמנהג טוב בכל יום אחרי תפילת שחרית, החל מראש חודש ניסן ועד יג בניסן, לומר את פרשת הנשיאים,

יש שנהגו, וגם את התפילות שיש שם,

שמתוקנים,

וכבר

יש שנהגו לומר את זה מתוך הספר עצמו,

יש שנהגו לומר את זה בנפרד,

מתוך הסידור,

כל עדה ועדה כפי מנהגם. בדרך כלל בני אשכנז נהגו מתוך הספר,

תורה,

והספרדים ושאר עדות המזרח נהגו מתוך הסידור ומתוך החומש.

בסיום קריאת פרשת הנשיאים נותנים שלושה פרוטות לצדקה,

לעילו נשמת כל נפטרי עמו ישראל,

עד שביום יג בניסן יוצא שהוא נתן סך הכל 39 פרוטות כמניין טל.

כי טל אורות תלך, כך ידוע בנביא,

וביום יד בניסן נותן עוד 32, עוד שלוש פרוטות,

ויוצא שנתן סך הכל 42 פרוטות כמניין השם הקדוש מ״ב,

שהוא בחשבון יחד ג' ידיים, שנקרא גבורה גדולה ורמה. ואם מוסיף על זה עוד שתי פרוטות,

אז יהיה חשבון של מה?

מ״ה, שם הקדוש, ויזכה להעלות את אותן נשמות שהתגלגלו בחי בצומח,

שהן מ״ה דעדה. כך מופיע בספרי המקובלים.

השנה,

היות וראש חודש חל בחול ולא בשבת,

הן את הדין של מה של ג׳ ספרי תורה שהם מוציאים וקוראים בהם, ולכן אנחנו מדלגים על כך.

בכל התפילות

של שבת בשחרית של חודש ניסן צריך אדם לכוון בברכת

המאיר לארץ ולדרים עליה ברחמים.

זה נקרא ברכת יוצר אור על אותן הנשמות שמסוגרים ונודדים באוויר.

יש הרבה נשמות שלא הגיעו למקומן,

למנוחה, שום דבר. משוטטות בעולם ואין מי שיער להן בעולם, לכן כדי להעלותן ולתקנן ולמצוא להן מנוחה בהשקט ובטח נהגו לומר את המשניות שאמרנו פרקי אבות. בנוסף לזה גם לכוון באמירת ברכת יוצר אור מילה במילה.

דבר נוסף שנהגו לא לטעום בכלל מהמצע.

יש בזה כמה וכמה דעות.

יש מי שאומר שלא יטעמו מהמצע כ-30 יום קודם הפסח.

יש מי שאומר שזה החל מראש חודש ניסן, ויש מי שאומר שזה מערב פסח או שבוע שלפני פסח,

אז לא טועמים מהמצע. מנהגנו לקנות את המצות,

מצות של כפז מצוינות,

וקום כמו שצריך,

נאפו והוכנו בהידור רב

ובדקדוק רב,

עם כיסוי 100% של ניקיון,

ממש בשונה משאר המקומות, בלי להוציא לעז,

אבל 100% של ניקיון והקפדה מדוקדקת

מההתחלה ועד סוף היצור, כולל האריזה. כולם היו סטרילים לחלוטין, לכן זה המצות הכי נקיות בארץ והכי מודרות בארץ.

ורוכשים אותם בסייעתא דשמיא ויאכלו אותם בחג הפסח וחלע שבעת

ימים.

דבר נוסף,

מנהג ישראל, וכך מופיע בהלכה, שולחן ערוך, פסק בהלכות הפסח,

שנוהגים לאסוף כסף עבור קמחא דפסחא,

עבור העניים והנזקקים, וחובה על כל אדם להשתתף בכך.

ברוך השם, יש לנו כמה וכמה מקומות.

המקום החשוב, יש לנו זה העמותה שנקראת,

כן, בצדקה תכונני,

ויש שם, בסייעתא דשמיא, את המספר הטלפון שלהם. איך המספר הטלפון שלהם?

0544-785-404, ניתן לתרום לשם, דואגים לאברכים,

דואגים למשפחות ברוכות ילדים, דואגים למשפחות נזקקות אמיתיות,

לכל צורכי החג בדקדוק ובהידור ובכשרות המעולה ביותר,

ולכן כל אחד ואחד מבני ישראל חובה עליו לקחת חלק עבור המצווה הזו של קמחא דפיסחא,

לעניים ולנזקקים.

כן.

דבר נוסף,

ישנה כל שנה התרחשות בעייתית עבור ההלכה הזאת.

האם ניתן לעלות בחודש ניסן לבית העלמין או לא ניתן לעלות בחודש ניסן לבית העלמין?

ישנם בכך הרבה מנהגים שונים ונפרט אותם בסייעתא דשמיא כפי שהביא מורנו הרב יעקב רוז'ה בתמצית הדברים, רב החברה קדישא הביא את הכל בתמצית הדברים אז

נביא אותם מתוך הכתובים בסייעתא דשמיא וכך יעדרו הכל את ההלכה כדת וכדין.

יש שו״ט שנקרא מלמד

להועיל חלק ב'

יורה דעה

סימן קמ״ה שם הוא כותב על כן נראה

מי שלא הלך על הקבר בערב ראש חודש ניסן

ויש לו יורצייט דהיינו אזכרה בניסן

יש להתיר לו ללך בניסן אך לא יאמר את כל התחינות שאומרים בשאר ימות השנה אלא תחינת ההשכבה דהיינו המרחם על כל בריאותיו

כן אשרי שורשת חיל או תחינה של יורצייט הכל לפי העניין עצמו ב' בספר גשר החיים ספר יסודי מאוד על הלכות אבלות בעמוד ש״ז כתב ואפילו בחודש ניסן עולים לבית הקברות ליורצייט

ולשלושים ולשבעה

לומר שם מזמורי תהילים לעילוי נשמת הנפטר והקדיש

כן? אלא שאין אומרים שם אשכבה כך הביא

ג. בספר חיים וחסד עמוד ש״מ של הרב פנחסי

כתב מותר לעלות בחודש ניסן לקבר של הנפטר כשחל יום השבעה או יום השלושים וכן יום פקודת השנה בימים שלפני החג או אחרי החג דהיינו הימים שבחודש ניסן

או לאחר

שבעת ימי החג

ובהערות שם כתב הרב משה אמרילו בש״ו דבר משה יורה דעה סימן יח״

שמותר לעלות בחודש ניסן ושכן עשו מעשה גדולי ישראל

לעלות אחר הפסח לציון בקברם של אביהם

לכן אין בעיה. ד.

בספר נפש כל חי עמוד קי״ג כתב

כי בכל חודש ניסן רבים נוהגים להתיר.

הי בספר מועד לכל חי של עמוד קי״ח של הרב ביטון כתב יש שנהגו שהן עולים לבית הקברות כל חודש ניסן נהגו כן

ויש המקלים בזה ובמקום הצורך המקל בזה יש לו על מה שיסמוך ובפרט אם זה לצורך אזכרת השבעה השלושים והשכרת השנה.

ובספר נטעי גבריאל עמוד תרח של הרב גבריאל צינר מארצות הברית

כתב יש שאין הולכים להתפלל על הקברים בחודש ניסן

מפני שהם ימי רחמים ולכן מי שיש לו יורצייט בחודש ניסן הולך שם בערב ראש חודש ניסן

ומכל מקום אם לא הלך בערב ראש חודש ניסן אפשר ללך ביום היורצייט

אך

לא יאמר את התחינות שאומרים בשאר ימות השנה

ויש אומרים זה ביום היורצייט של אבותיו וכל שכן על קברי צדיקים מותר ללך ולהתפלל בחודש ניסן

ולכן להלכה,

א', אם חל סיום של שבעה

או של שלושים או של שנה בחודש ניסן,

לדעת רוב הפוסקים מותר לעלות לבית הקברות,

אך צריך לקצר באמירת התפילות,

כן, וכל הדברים שמביאים שמה,

ב',

אם יום השנה חל בימי הפסח או בחול המועד,

עולים, מקדימים לעלות בערב ראש חודש ניסן, או שדוחים את העלייה לב' באייר,

שאז יהיה אפשר לעלות לבית העלמין כרגיל, אם זה ב', זה כרגיל, אם זה ערב ראש חודש ניסן, גם כרגיל. ג',

בימי חול המועד, ודאי ובוודאי שאסור לעלות לבית הקברות, למה זה ימים של שמחה?

וד', יש מתירים לעלות לקברי צדיקים בחול המועד, זה מה שנהוג כל שנה,

שהרבה אנשים הולכים לציון, רבי שמעון בר יוחאי,

שמואל הנביא,

קברי האבות בחברון וכולי, איך הם הולכים? הרי זה בית העלמין.

מכאן העניין הוא שמה? שמותר לעלות לבית העלמין של קברות צדיקים בימי חול המועד, אבל כל זה לצורך תפילה,

או לצורך תפילה לחולה, אבל לא ללכת שמה כדי לבכות, משום שאלו הימים,

ימי שמחה והודאה לקדוש ברוך הוא.

כן, דבר נוסף.

הדבר הזה שאמרנו שלא מתענים, כמובן זה חוץ מתענית בכורות.

שלא יבואו ויגידו מה, הנה אז איך תענית בכורות מתענים, תענית בכורות בוודאי ובוודאי, השם יקרא כל בכור, מבכור פרעה יושב על כסאו עד בכור השביע אשר בבית הבור ותהי צעקה גדולה וכולי כי אין בית אשר אין שם מת,

זה בוודאי ובוודאי, לכן נהגו כל בכורי עם ישראל להתענות

בערב פסח, ועוד בעזרת השם נרחיב על כך בשיעור הבא.

כן,

בסיעדה דשמיא.

בראש חודש ניסן, או החל מראש חודש ניסן,

גם נוהגים לברך את הברכה המסורתית,

ברכת האילנות.

כידוע, שאדם צריך לבדוק בדיוק, כבר ראינו, ברוך השם, שהתחילו ללבלב להם האילנות.

צריך לבדוק ולעשות כמו שצריך את הברכה,

ולכן אנחנו נאמר את כל ההלכות הקשורים לברכה,

ואיך עושים אותה כדת וכדין.

מובא בהלכה היוצא בימי ניסן ורואה אילנות שמוציאים פירות, מברך ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם,

שלא חיסר בעולמו כלום, וברא בו בריות טובות ואילנות טובות,

לענות בהם בני אדם.

עד כאן נוסח הברכה.

הברכה הזו היא תוקנה מזמן לזמן באופן שמתחדש.

לכן,

מתי אדם צריך לברך? כשרואה שהעצים הללו, היבשים הללו, פתאום התחילו,

הניצנים נראו בארץ, התחילו להפריח שם הפרחים,

נוהג לברך עליהם אחת בשנה,

זה החל מראש חודש ניסן ועד ראש חודש אייר, ניתן לברך את הברכה הזאת, זריזין,

כמו שאמרנו, מקדימין למצוות.

גם יש מן הנשים שנהגו לברך את הברכה הזאת בחודש זה.

כמובן, כל זה שמברכים את זה בצניעות גמורה,

ולא בערבוביה של אנשים ונשים בר מינה.

דבר נוסף, את הברכה הזאת צריך לברך לאור היום דווקא כשרואה, ולא לאור הפלורוסנט לד.

למה צריך לראות את הלבלוב כמו שצריך, את האילנות שהם ברחו כמו שצריך,

ועליהם יוכל לברך כשהוא מבחין בפריחת עצים כהוגן.

למה תקנו את הברכה הזאת בחודש ניסן דווקא? התשובה היא היות ובחודש ניסן יש עניין

ראשון הולכים לחודשי השנה, ויש בו עניין של תיקון הנשמות,

תיקון אותם הנשמות, תיקון אותם הנפטרים שמתגלגלים ובאים לעולם, וייתכן שנתגלגלו גם במיני אילנות.

היות ונתגלגלו במיני אילנות, אנחנו נתקן אותם. איך נתקן אותם? על ידי אמירת הברכה,

ושנעשה את האשכבה לעילוי נשמתם, את הנוסח של אמירת יעי רצום האשכבה,

את הנוסח, סליחה, של אמירת האי רצון,

שעושים בסייעתא דשמיא כל יום, גם אחרי קורבנות הנשיאים, וגם אחרי עושים הקריאה של ברכת האילנות, שעושים בחודש ניסן.

הבן איש חי הקדוש,

זכותו תגן עלינו אמן, בספרו לשון חכמים, הביא את הנוסח של ברכת האילנות, כמו שצריך, כדת וכדין, מי שרוצה,

יעיין שם בלשון חכמים,

אחד מהחלקים, כמדומני,

חלק ב' או ג',

שם מופיע הנוסח הזה של ברכת האילנות,

ניתן לאומרו משמה,

והשראה ואשרי חלקו של מי שיאמר אותו כהוגן.

כן.

יש מהאנשים הנוהגים להדר ולברך את ברכת האילנות דווקא מחוץ לעיר.

ולמה מחוץ לעיר?

זה בתנאי, כמובן, שזה לא מפריע לו ולא ביטול תורה וכולי. כל זה למה? בגלל שיש הרבה אילנות,

דהיינו, שנתגלגלו בהן נשמות, ונמצאים מחוץ לעיר, ואף אחד לא יתקן אותן שם.

אז הם דווקא הולכים וטורחים, יוצאים החוצה מחוץ לעיר,

והם מברכים דווקא שם את ברכת האילנות, כדי לתקן את אותן הנשמות המגולגלות שם,

ובכך שכרם גדול.

כן. את ברכת האילנות צריך לברך על שני אילנות שמלבלבים.

אם יש לפניו שני אילנות מאותו מי, גם רשאי לברך עליהם.

את ברכת האילנות מברכים בנוכחות

של עשרה גברים גדולים.

ולמה? ויעשו כולם אגודה אחת, לעשות

רצונך בלבב שלם.

כך המנהל.

כמובן, בזמננו אנו צריך לשמור מרחק,

כן?

האחד מהאחר, לכן יקפידו על כך, טוב, אחרת יקבלו דוח

מהמשטרה, כן?

יפה מאוד.

כמובן, שצריך להקפיד שלא לברך על אילנות שהם מורכבים.

אם זה אילן שהוא מורכב,

נכון שמעיקר הדין אפשר לברך עליו, אבל יש עניין להקפיד לא לברך על אילן מורכב.

לכן נבדוק שזה באמת אילן טוב,

יכול לברך עליו,

ואז יברך עליו ברכת האילנות. אה, אם בירך,

יצא.

יפה. אם בירך על מורכב, כן.

אם נמצא לפניו רק עץ אחד, ואין עוד עצים באותו מקום,

יכול לברך גם על העץ היחיד הזה, ברכת האילנות, אבל אדם לא יהיה עצלן,

אלא ילך לחפש כמו שצריך,

כדי שיוכל לברך ברכת האילנות. אשריהם

של יהודים שיש להם בחצר כמה מיני אילנות,

והם פורחים, והם עושים שם שלט של הברכה בגדול,

ועוד מזמינים לבית שלהם, אפילו בעידן הקורונה,

הם מזמינים לבית שלהם יהודים,

בחצר, שיוכלו לברך כדת וכדין את מה? את נוסח ברכת האילנות.

יש שנהגו, ואני אומר, אסור את זה בשבת,

כן? יש שנהגו לאחוז

ביד שלהם, יד ימין, בענף של האילן, שפורח בשעת הברכה.

כמובן שבשבת אסור לעשות את זה, חס שלום, שלא יהיה,

יעבור איסור של תולש.

אדם צריך להיות זריז במצוות, ולכן אמרנו זריזים מקדימים למצוות, לא ידחה את זה, יגיד, לא, אני אעשה אחר כך, אחר כך,

ואז יפספס ויעבור כל החודש,

שיש בו החודש הזה הרבה טרדות והרבה הכנות, וגם עם כל המצב,

ואז יצא,

שפספס את הברכה המיוחדת, ולא זכה לתקן, לקחת חלק באותו תיקון של הנשמות.

יפה. יש עצים שבאמת הם מאחרים מלפרוח.

ולכן, חכם עיניו בראשו, בודק כבר איפה יש עצים

שפרחו טוב, לא מורכבים, וכולי, וילך לשמה ויוכל לברך.

אדם, חס ושלום, חס וחלילה, שהוא עיוור,

סומה.

סומה אינו מברך ברכת האילנות. למה? כי המצווה הזאת תלויה בראייה.

והיות שהוא עיוור ולא, יכול לראות.

לכן, מה שיעשה זה ישמע מאדם אחר,

והוא יכוון בברכה שלו להוציאו ידי חובה, והוא יתכוון לצאת,

ובכך יצא ידי חובת הברכה.

אדם בריא שמתכוון לצאת ידי חובה מהשליח ציבור, והשליח ציבור אף הוא מכוון להוציאו ידי חובה, יצא ידי חובה ולא צריך

לברך שנית. אבל לא יהיה אדם עצלן,

אלא הוא יטרח בעצמו ויברך כדת וכדין.

בפרט זו ברכה, כמו שאמרנו, משנה לשנה.

אז לא כדאי לפספס אותה.

בברכת האילנות ישנן עשרים תיבות

ופה אותיות.

לרמוז לנו את הכדור הפסוק. כפה,

פה,

פרסה לעני,

וידיה שלחה לאביון. הכף זה העשרים תיבות.

פה זה השמונים וחמש אותיות.

התיבות הללו מסוגלות להשפיע טוב על האדם אחר שייתן טמאות

של הצדקה עבור אותם תלמידי חכמים.

והנזהר בברכה הזאת, עליו הכתוב אומר את הברכה שבירך יצחק אבינו את יעקב,

וייתן לך האלוהים מטעל השמיים ומשפני הארץ ורוב דגן ותירוש.

ראה ריח בני כריח שדה אשר בירכו ה'. ולכן

ראוי שאדם ישתדל

לברך בדקדור,

ובשמחה רבה הראויה כדת וכדין את ברכת האילנות. ברוך אדוני לעולם, אמן ואמן.