ששה ימים מול ארבעים יום | הרב אמנון יצחק

נציב יום: יפה בת אברהם ורעיה בת הרשל יזכו לחיים ארוכים אמן.

"וַיְהִי מֹשֶׁה בָּהָר אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לָיְלָה" (שמות כד, יח)

אמרו בילקוט שמעוני משפטים רמז שס"ג: "וַיְהִי מֹשֶׁה בָּהָר אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לָיְלָה" – 'רבי אלחנן והווה מטייל מסליק מטבריה לציפורי והווה מסתמך על כתפי ברכייה בר אבא. - רבי יוחנן היה מטייל מטבריה לציפורי ונסמך על כתפיים של רבי ברכייה בר אבא.

אני אתרגם לעברית כבר: הגיעו לשדה אחד זה היה שלי ומכרתי אותו, רציתי ללמוד בתורה. הגיעו למקום אחר שהיה שמה מטע זיתים, 

אמר לו, גם זה היה שלי ומכרתי אותו כי רציתי לעסוק בתורה.

עברו כברת דרך הגיעו לבית הכרם, אמר גם זה היה שלי מכרתי אותו כי רציתי ללמוד תורה. 

התחיל רבי חייא בר אבא לבכות, 

שאל אותו רבי יוחנן למה אתה בוכה? 

אמר לו: כי לא השארת לזקנתך כלום, 

אמר לו: חייא בני, קלה היא בעיניך שמכרתי דבר שניתן לשישה וקניתי דבר שניתן לארבעים (40) יום וארבעים לילה? כל העולם כולו לא נברא אלא לשישה (6) ימים, ככתוב: "כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה ה' אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ" (שמות כ, י) אבל התורה נתנה לארבעים יום, זהו שכתוב: "וַיְהִי שָׁם עִם ה' אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה" (שמות לד, כח) עד כאן המדרש.

אז רבי חייא בר אבא בוכה, הוא שומע שרבי יוחנן מכר כל נכסיו כדי ללמוד תורה ולא השאיר לעצמו כלום לעת הזקנה.

השיב לו רבי יוחנן: אין על מה לבכות, אני מכרתי את הכל כדי ללמוד תורה, שהיא נתנה בארבעים יום והיא חשובה יותר מכל חפצי העולם הזה שנבראו במשך שישה ימים.

והנה זה פשוט: מה רק רבי חייא בר אבא לא ידע זאת? הרי גם הוא ידע שהתורה חשובה מכל הבריאה כולה, 

אז למה הוא בכה? - הוא הצטער שרבי יוחנן לא השאיר מנכסיו כלום בשביל ללמוד את התורה.

איך זה יתכן? - אלא הוא הסתכל והעריך את המצב הרוחני של רבי יוחנן לבד ואת המצב הגשמי העריך לבד. לפיכך הוא בכה על המצב הגשמי. על המצב הרוחני של רבי יוחנן הוא לא בכה, ברור, רבי יוחנן גדול הדור אין ספק. אבל נשאר בלי כולם, הוא מסתכל מה מצבו הגשמי אין לו כלום. 

לכאורה, מסתבר שהסברה של רבי חייא בר אבא נכונה, יש לבכות ולהצטער על המצב הגשמי של רבי יוחנן. ואם כן, מובן למה השיב לו רבי יוחנן שאין על מה לבכות.

יש הרבה אנשים שאומרים: 'תשמע, נכון הוא צדיק גדול אבל תראה איך הוא חי מסכן אין לו כלום אין לו זה.... זה חיים זה? מזה אין לו כלום, בסדר אז הוא לומד תורה הכל טוב ויפה אבל משהו, שיהיה לו משהו... שיהיה לו משהו... אין לו כלום אין לו כלום.... ככה אנשים מסתכלים.'

אומרים: 'בסדר שיהיה גם זה וגם זה למה לא?!'

אבל רבי יוחנן עונה "למה אתה בוכה"? - כי הוא סבר: שאין ולהסתכל ולהעריך את המצב הגשמי לבד והמצב הרוחני לבד. אלא צריך להעריך ולהסתכל על שניהם ביחד, 

כיוון שרבי יוחנן בערת החומר הגשמי השיג את המטרה בחיים - זה את הדרגה הרוחנית ע"י שהוא הפסיד בדרגה הגשמית. 

אז הוא אמר לו: זה מה שרציתי, רציתי להשיג את המטרה הרוחנית אין שום עסק ועניין עם המצב הגשמי. כל המצב הגשמי זה לקיים את המצב הרוחני. 

למה הדבר דומה? 

אדם שרוצה לקנות יהלום מיוחד, קשה למצוא בכל העולם, אחרי זמן הוא מצא שיש דבר כזה, בודאי שהוא ישמח שמחה גדולה ולא יצטער על כל הממון שהוא שילם עבור היהלום הזה. ברור שבשביל להשיג את היהלום הזה צריך לשלם ולשם משלמים המון. 

אבל מה הוא רצה? את היהלום. הוא היה מוכן לשלם כל הון בשביל להשיג את היהלום.

אז מה הוא יצטער שהוא שילם ממון בשביל להשיג את היהלום? זו היתה המטרה, התכלית שלו זה להשיג את היהלום ואם הוא השיג, הוא מסתכל על זה כאילו הפסיד ממון. הפוך, הוא הרוויח יהלום! זה מה שהוא רצה.

משום שהוא לא מעריך את הפסד הממון לבד ואת השגת היהלום לבד. אלא הוא מעריך את החפץ שהוא חמד ועליו הוא היה מוכן להוציא כסף רב וההסתכלות וההערכה היא של שניהם ביחד. 

כך גם צריך אדם להסתכל ולהעריך את ההישג הרוחני, ביחד עם ההפסד והנזק הגשמי ואז לא יצטער על החלק המאושר שקנה בעולם.

גם שהחליט להשקיע עמו בתורה, נכון שזה יכול לגרום הפסדים, או חוסר רווחים וכו'. 

אבל הוא מבין מה התכלית שאדם בא לעולם, אדם לא יישאר פה הוא בא ללכת וללכת עם מה? עם לוקשים כמה הוא קיבל כל חודש, עם מה?

לכן, הוא לא מצטער על החלק המאושר שקנה בעולמו. 

אם כן מובנים דברי רבי יוחנן, שאין להצטער על המצב הגשמי מכיוון שזכה ע"י זה למצב הרוחני הנהדר. 

מה לומדים מזה? 

לומדים מזה לקח ועצה נכונה, שצריכים לקבל את כל הניסיונות של החיים בשמחה ולהסתכל על המצב הגשמי והרוחני ביחד. 

נכון שבשביל להשיג רוחני לפעמים משלמים בגדול בגשמי, אבל צריך להתבונן בגודל האושר והזכות של העלייה הרוחנית שרוכשים ושזוכים לעבוד את השם מתוך מסירות נפש בכל הלב 'לְפוּם צַעֲרָא אַגְרָא' ככה גם מקבלים בסופו של דבר.

אז אין להתבונן זה לחוד וזה לחוד, כמו שאומרים העולם. כן גַם מִזֶּה "וְגַם מִזֶּה אַל תַּנַּח אֶת יָדֶךָ" (קהלת ז, יח) לא מזה, לא מזה אומרים. 

אם צריך לשלם בגשמיות כדי להשיג רוחניות, זה מה שצריך לעשות, זה לא נקרא שהפסדת זה נקרא שהרווחת. כמו הקונה יהלום יקר שעולה סכום נכבד. לא הפסדת את הכסף, הרווחת את היהלום מה שרצית וצריך לשלם על זה מה לעשות. 

אפילו בקניית חומר בחומר לא מצטערים אנשים, אז בקניית רוחניות שהיא נצחית לעומת הפסד גשמי ארעי זמני - ודאי שצריכים להיות מאושרים אם אפשר להפוך חומר לרוח. 

אתם רואים שתורמים ספרי תורה, ספר תורה לא עולה בזול! למעלה ממאה אלף שקל (100,000+) ואנשים משקיעים בשביל מה? שיקראו את זה פעם בשבוע! (1/7) פעם בשבועיים (2/7)? ותלוי באיזה בית כנסת יקראו פעם בתורה שיהיה להם זכות. כל כך הרבה כסף להשקיע? - כן! זה מצווה נצחית.

ספר תורה קיים עשרות ומאות שנים כל פעם שיקראו זה מעלה למעלה. יש אפשרות יותר טובה, הרצאות יותר טוב, אבל לא כולם מבינים ואם ספר תורה - ספר תורה בסדר גמור. אבל אתה רואה בן אדם לא חס על ממונו והוא משקיע סכום שהוא לו חולם שהיה משקיע את זה על דברים אחרים. אבל משביל מה? בשביל שיהיה לו זכות נצחית רוחנית. מישהו מצטער על זה?! הפוך! הוא שמח ורוקד בשמחה ומאושר ועושים הילולה וסעודה והכל להכנסת ספר תורה. 

אז בודאי שרבי יוחנן כשהוא מציין לו בדרך: זה מכרתי וזה מכרתי וזה מכרתי בשביל לעסוק בתורה, התרוקן מכל הנכסים. אבל קיבלנו את רבי יוחנן, עם הירושלמי, קיבלנו הכל. טוב זה הרעיון שרציתי להשמיע. 

ועכשיו, אגיד לכם 'דבר בשם אומרו' ושזה – 'מביא גאולה לעולם!' אנחנו רוצים להביא גאולה לעולם נכון? כל היהודים אומרים: 'וְתֶחֱזֶינָה עֵינֵינוּ בְּשׁוּבְךָ לְצִיּוֹן' מחכים-מחכים מחכים ומחכים. 

עכשיו הקורונה המחישה את העניין. 

אז שלח רבי דוד אשר, אתם מכירים אותו רבי דוד אשר? הוא מאור יהודה. 

שאל אותי תגיד לי: לכמה מדרגות הגיע משה רבנו לכמה שערים?

אמרתי לו: מ"ט (49) שערים. 

הוא אומר לי אני אשלח לך משהו

אמרתי לו בכבוד, שלח לי.

האר"י הקדוש אומר: קודם שחטאו ישראל במעשה העגל היה משה בתכלית השלמות והשיג גם את "השער החמישים (50)" של התורה הקדושה. אבל לאחר שחטאו ישראל במעשה העגל - נחסר, נלקח ממשה שער זה "שער החמישים". 

וזה מה שאמר לו הקב"ה בסיני אחר מעשה העגל "לֶךְ רֵד כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ" (שמות לב, ז) "לֶךְ" בגימטריא חמישים, כלומר רד משער החמישים למה? - "כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ", "עַמְּךָ אֲשֶׁר הֶעֱלֵיתָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם" זה הערב רב שלך. 

וזוהי הכוונה של חז"ל: חמישים שערי בינה נבראו בעולם וכולם נתנו למשה חסר אחד;

מה זה שכתוב 'חסר אחד'? היה צריך להיות כתוב: חמישים שערי בינה נבראו בעולם וארבעים ותשעה מהם נתנו למשה. 

אלא משה השיג את כל החמישים שערים, אבל אחרי חטא העגל החסירו לו שער אחד "שער החמישים". וכך התכוונו לומר חז"ל באומרם: חסר אחד. חמישים שערים נתנו לו חסר אחד. מה זה 'חסר'? - חסרו לו אחד. 

זה מה שאמרו חכמים ורמזו בדבריהם למה שאמר האר"י. 

אז רואים שאם ציווי מסוים לא הולך בדרך הראויה, יכול להחסיר אפילו את גדול הדור ממדרגה גדולה שכבר השיג. 

היו גדולי עולם שהיו ראויים להשיג מדרגות גבוהות ביותר ובגלל הדור הם לא זכו. אז זאת אומרת העם יכול להגביה וגם להנמיך את גדול הדור וגם הפוך: גדול הדור יכול לרומם אתו את הדור או להוריד אותו. 

[מחר ניתן דרשה בבוקר על הנושא הזה בהרחבה...!]

אבל רואים מפה: שאם רוצים לזכות באמת לגאולה - צריכים כולם לעלוץ ביחד. לא להשאיר את הגדולים למעלה ואת הקטנים יעשו מה שהם רוצים "כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ" זה לא טוב. ואם רוצים צריכים ללכת ביחד להיות מחוברים ולעשות כמו שצריך.

וראינו אצל רבי עקיבא, שרבי עקיבא, עשרים וארבע אלף (24,000) תלמידים, שהוא לימד אותם "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" (ויקרא יט, יח) לא עזר. לא חלקו כבוד זה לזה ומתו כולם. 

אז זאת אומרת חייבים להיות ביחד, גם הרבנים וגם התלמידים ביחד וזה בעזרת ה' יכול להועיל.

ואם בעזרת ה' אנשים יודעים להעריך את הרוחניות וישתמשו בגשמיות למטרה הזו - על אחת כמה וכמה. 

לא השאיר לעצמו כלום! או כמו שאמר ריש לקיש: "וְעָזְבוּ לַאֲחֵרִים חֵילָם" (תהלים מט, יא) ומה הוא השאיר? - קבא דמוריקא, כמו חבילת פטרוזליה. ואמר ע"ז: "וְעָזְבוּ לַאֲחֵרִים חֵילָם". גם זה היה ראוי להשתמש ולא להשאיר, כי אם עובדים וטורחים ויגעים - זה לא בשביל להשאיר, בשביל להשתמש ויהיה לי כח לעבודת הבורא. אז אם היה משתמש בפטרוזליה הזאת - היה עוד כח לעבודת ה', אבל אם לא אז הוא יגע לריק: 'שלא נִיגַע לָרִיק!' הנה הוא עבד ונשארה פטרוזליה, מזה יועיל לו, הוא כילה את כוחותיו. כמה הוא עבד בשביל זה חמש (5) דקות. וחמש דקות אלה הלכו בשביל פטרוזליה שתישאר. לא חבל? 

לכן כל אחד יסתכן ולא יצטער, יידע איפה להשקיע את חייו. ובמה צריך להשקיע - בגשמיות כדי להשיג רוחניות.

אשריו של מי שמבין עושה ומקיים, אמן, 

קהל: אמן!