מה נלמד מעבודת עבד? | הרב אמנון יצחק

 

- - - לא מוגה! - - - 

נציב יום, משה בן גנת,

יזכה לרפואה שלמה מהרה שסוכרת תעבור בזכות הדיאטה המיוחדת,

ישוב הזיכרון לאיתנו,

יחיה שנים טובות ללא כאבים וחולי,

וימשיך לזכות את הרבים בכל אתר ואתר, אמן ואמן.

אמן.

כי תקנה עבד עברי

שש שנים יעבוד,

ובשביעית יצא לחופשי חינם.

מתוך הדין הזה אנחנו לומדים

שהתורה שוללת

את עבדותו של אדם מישראל לחברו.

העבדות מוגבלת לשש שנים

ויש עוד דינים שמצמצמים את רשות האדון על העבד העברי

עד שהמושג עבדות

מתרוקן מתוכנו

ונשאר מצב

שכל הקונה עבד עברי כקונה אדון לעצמו.

ולמה הקפידה התורה על כך?

כי לי בני ישראל עבדים

ולא עבדים לעבדים.

האדם צריך להיות עבד לבורא,

לא עבד לעבד.

עניין העבדות

הוא ביטול הרשות העצמית.

כשאדם הוא עבד, אין לו רשות עצמית.

אין אדם בעלים כלל על עצמו.

כולו משועבד לאדונו.

כל רצונותיו ושאיפותיו הכל בטל ומבוטל לגבי רצון האדון.

והדבר הזה

הוא בעבדות לבשר ודם וגם בעבדות לבורא.

עבד השם

נקרא דווקא זה שמבטל עצמו ורצונותיו לגמרי

לגבי רצון הקדוש ברוך הוא.

שונה פרקו מאה פעמים ואחד,

זה נקרא עובד השם, זה עבד השם.

כי הוא מבטל דעתו ולומד ושונה אך ורק בגלל רצון השם שציווה ללמוד בלי גבול,

בלי מספרים,

עד מאה.

הוא הגיע למאה, היה יכול להגיד, זה סיום יפה. מאה זה עגול, יפה, מספיק.

לא.

עוד הוא ממשיך.

כי אין גבול.

זה מראה עבדות.

מי ששונה מאה,

זה לא עבדו נקרא.

למעלה הזו של עבד השם

רוצה תורה שאדם יזכה.

לכן היא מקפידה על העבדות לבשר ודם.

שיהפוך את העבדות

למעלה נפשית

שמחויבים אנו בה, לקדוש ברוך הוא,

להיות לא לעבד. מהעבדות הזו יצא לימוד איך להיות עבדים לשם.

כמו שישראל היו צריכים להיות במצרים עבדים לפרעה,

שזה יהיה הכנה להיות עבדים לשם.

אני אדוני אלוהיכם אשר רוצה תתחמר את מצרים. למה? להיות לכם לאלוהים.

בלי בני ישראל עבדים ולא עבדים לעבדים.

אז כל זה חינוך ותרגול

איך להגיע למעלת עבד לשם.

ואז זוכה להיות עבד לבורא,

הוא יוצא מעבדות בזויה שהוא עבד לבוס,

עבד לאנשים,

עבד לתאוות, עבד לכל מיני דברים.

הוא יוצא לחירות נפלאה

כל זמן שלא זכה להיות עבד לבורא ולבטל את רצונותיו אז הוא עבד לכוחותיו.

אפילו אם הוא אדם עצמאי.

ואין לך עבד גדול מבעל תאווה

כי הוא עבד נרצע

לתאוותיו.

מה זה עבד נרצע?

ורצע את אוזנו במרצע ועבדו לעולם. מה זה נרצע? מישהו כבר רצוע? זה לעולם. עבד התאוות לעולם.

האדם שלומד תורה

וחושב שהוא אך ורק לשם שמיים

טועה.

שהרי ייעודי העולם הבא תופסים באדם מקום רק כחוט הסערה.

אם רצונות הגוף

קבועים בו בטבע

והוא לא עקר אותם

אז הוא עבד לתאוותיו.

כמו שאומר אבן עזרא

שרוב בני האדם

עבדים לתאוות.

יש מקום שהוא אומר כל בני אדם.

הכבוד דוחק את לב האדם יותר מכל התשוקות והחמדות שבעולם.

הגיעה אישה אליי לפני כמה ימים

ואמרה לי יש לי בעיה עם כבוד.

אני נהנית מכבוד

ואני נפגעת שלא מכבדים אותי.

מה אני עושה עם זה?

התחלתי להסביר לה

שכבוד

זה דמיון, זה בלוף.

אין אחד שמכבד באמת.

אותו אחד שמכבד אותך היום, אם מחר אתה עושה משהו שלא ימצא חן בעיניו,

זה יתהפך מכבוד לביזוי.

אין כבוד אמיתי, כבוד חכמים ינחלו, גם לא פה, לעולם הבא.

אין מה לחפש כבוד.

שתהיה מכובד בעיני ה' זה הדבר הכי חשוב. ויקבע ליבו בדרכי ה' זה הדבר הכי טוב אם הקדוש ברוך הוא יכבד אותך,

כי הוא מלך הכבוד. למה הוא מלך הכבוד? כי הוא מכבד את הברואים שלו.

הוא היחידי שיודע לכבד.

מחלה של כבוד.

אבל אני נהנית מזה, מה אני אעשה?

אמרתי לה, תבטלי את זה.

זה כמו אם ייתנו לך משהו מתוק שאת אוהבת מאוד,

אבל לך זה מזיק.

ואת יכולה חלילה למות מזה.

אבל אני נהנית מזה, אז תהמותי.

הוא רוצה למות?

אין בעיה, נהנים מזה.

מתים מתוך הנער.

יש דברים שיכול להיות שהם מהנים,

אבל הם מזיקים והם גרועים והכול. אז מה עושים? איך מתפטרים מזה?

מה, נמשיך להגיד אני אוהב את זה, אני לא יכול? אז אתה תמות.

ברגע שאתה מבין שזה רק מזיק,

אז צריך לוותר על זה. מה פירוש? להפקיר את זה, לא להתייחס. זה כאילו מגישים לך רעל.

מישהו שיגיש לך רעל מתוק,

אתה תיקח.

ומה אמרו חכמים?

הקנאה, התאווה והכבוד מוציאים את האדם מן העולם. זה רעל.

זה רעל שמוציא את האדם מן העולמות, שתי עולמות.

גם העולם הזה, גם העולם הבא.

אז את רוצה רעל? בבקשה. אם את רוצה רעל, בבקשה.

אז מה לעשות?

אמרתי לה לא להתייחס, ללגלג על זה.

אם כיבדו אותך,

גם אל תתייחסי, אפילו שהכבוד מגיע לך.

אל תתייחסי, זה הכל בלוף.

תעזבי את זה.

אם לא יתייחסו אלייך, עשו לך טובה.

שלא נכשלת בהנאה מרעילה,

שאת עלולה אחר כך לאבד את העולם הבא.

לא להתייחס לכבוד.

הכבוד רק משפיל את הבן אדם.

כמו המן.

כל העולם כיבד אותו, רק אחד לא.

זה השפיל אותו.

זה תלה אותו על העץ.

ואת בניו.

אל תחפש כבוד.

בעולם הזה אין כבוד, הכל בלוף.

מי שהיום מכבד אותך, מחר יהיה שונא שלך.

הכל בלוף.

מי שמתפטר מזה, אשרה.

הקנאה גם כן.

התאווה גם כן. זה מה שלא לומדים.

הכבוד

הוא דוחק את לב האדם יותר מכל התשוקות והחמדות שבעולם.

האדם

עבד לכוח הזה בלי שירגיש.

אנשים מפקירים את הגוף והנשמה בגלל חמדת ממון, כי הוא רוצה כבוד, שהוא יהיה עשיר.

הוא רוצה ללכת ברווח,

שכולם יעריכו אותו, שהוא בעל מיעה, בעל דעה וכו'.

מה מניע אותו?

כבוד!

מידת הכבוד גורמת לחיי רחבות מוגזמת.

במסילת ישרים כותב כי ריבוי אכילה של אדם

זה לא רק תאוות אכילה,

דבר זה בא מכוח מידת הכבוד,

כי הוא רוצה לחיות בהרחבה לא פחות מאחרים.

לכן אני מכיר אנשים שקונים נעליים ב-7,000 שקל.

אתה יכול לקנות נעל ב-70 שקל,

היא לא רחוקה כל כך מה-7,000.

וגם ה-7,000 אחרי כמה חודשים זה כבר נראה כמו 30 שקל.

אז מה הבעיה?

לא, הוא יקנה חגורה ב-1,500, הוא יקנה זה בזה, הוא יקנה חליפה שזה, שכולם ידעו שהוא קנה ושהוא זה והוא זה.

זה מוציא את האדם מן העולם.

אין לו זמן גם להשקיע בתורה בירת שמיים.

אז הוא חושב שאם הוא קורא כמה ספרים לפי סדר מסוים, שתי הלכות פה ושלוש כאן וארבע כאן,

אז כבר הוא מילא את כל, אהה, כבר התקדמתי מזמן ממה שהייתי.

איפה אתה, ואיפה מה שאתה נדרש, ומה שאתה זה.

אתם יודעים איזה עונש יקבל אדם שהוציא 7,000 שקל על נעליים?

מילא אם זה נעליים אורתופדיות,

שאתה עקום ברגליים ואתה צריך לתקן אותן, ליישר אותן וזה, וצריך לשלם איזה סכום בשביל ללכת ישר,

ושלא יהיה לך תסבוכת, נגיד.

אבל סתם,

בשביל שואו,

על זה נאמר שהכבוד מוציא את האדם מן העולם.

האדם כולו שקוע בתאוות,

ואינו מרגיש במום.

עבד נרצע למידותיו,

מאבד עולמו בגלל זה.

הקנאה, התאווה והכבוד מוציאים

גם מהעולם הזה וגם מהעולם הבא.

אבל מי שמתגבר על המידות,

ונעשה בן חורין,

הוא זוכה לשני עולמות.

אשריו בעולם הזה,

וטוב לו לעולם הבא.

אין שמחה דומה

כשמחת הבן חורין,

שהוא בן חורין מהכוחות של הגוף

שמשלו בו, והוא מושל בהם.

זה הגיבור המושל ברוחו.

זו השמחה הכי גדולה.

שום דבר לא מטריד אותו, לא מכעיס אותו, לא מקפיץ אותו,

לא מאכזב אותו.

משוחרר, הוא יודע, רק יש לו משימה אחת בחיים, לעשות את רצון קונו. כל רגע שהוא יכול למלא ברצון קונו, זהו, מה אני צריך עוד?

שיגידו עליי, לא יגידו, מי הם בכלל?

זבובים, יתושים.

יש רק אחד שיודע להעריך

והערכה היא אמיתית

ועליה הוא משלם ומעניש.

כל השאר זה בלוף.

תביא מאה אלף אנשים,

תביא מיליון שילוו אותך בלוויה.

זה לא פוטר אותך משום דבר שאתה חייב עליו.

שום דבר.

בא, אבל תראה כמה יהיו בלוויה.

את מי זה מעניין?

טעו.

יכולים לטעות גם.

אתה תסתכל למעלה. מה למעלה אומרים? שם פותחים את ספר התורה והדינים וההלכות,

ואומרים, זה קיימת, זה לא. זה כן, זה לא. זה כן, זה לא. זה כן, זה לא. עכשיו זה...

לא מביאים שום תמונות מלמטה שהצטלמת עם זה, ועם צדיק זה, ועם פלוני, ועם אלמוני, והיית בסעודה, ועשית זה.

הכל חריץ.

אין לזה שום קשר לעולם האמת.

לכן, אחד יכול לזכות שהוא בן חורין ששולט במידותיו,

לא כנוע להם, לא זקוק להם,

יודע מהי האמת,

פיקח, נבון,

רואה נכוחה,

זה הבן אדם שיכול לנצל.

עובד רק את השם.

זהו, אין מישהו אחר.

כשזוכה אדם להיות בן חורין מתאוותיו,

פתוחה לפניו הדרך,

לזכות במעלת העבדות לשם.

האדם יכול להתדבק בבורא ולמלא את כל תכליתו,

ובשביל זה הוציא אותנו השם ממצרים לחירות עולם.

חובת הלבבות בשער הכניעה, פרק ח'.

האדם איננו ראוי לשם עבד,

עד שיהיה לו אדון.

והאדון לא יהיה ראוי לשם אדון,

עד שיהיה לו עבד.

ולא תתקיים העבודה מן האדם לאלוהים,

עד שיקבל על עצמו כל מידות העבדות.

ומהן מידות העבדות?

כניעה ושפלות.

צריך להיות כנוע, ברקו לי,

בשפל לפניו.

שיתרוקן מכל מידות האדנות.

מהן מידות הגדלות?

הגדולה,

הגובה,

התפארת והגאון.

אז מי יכול להיות עבד השם? מי שיש לו כניעה ושפלות,

ושסילק מעצמו כל גבהות, וכל גדלות, וכל גאון, וכל תפארת.

הכל סילק מעצמו.

מה זה גדר של עבד עולם?

מי שאומר, אהבתי את אדוני,

את אשתי ואת בניי,

לא אצא חופשי.

זה עבד שנרצע לעולם.

גם כן, אם אדם אומר,

אהבתי את חמדות העולם הזה, יואו, איך אני אוהב את זה, ואני אוהב את זה, ואני אוהב לנסוע לשם, ואני אוהב את הרכב הזה, ואני אוהב את זה, ואני אוהב את זה.

אם אומר אדם, אני אוהב את חמדות העולם הזה, ולא רוצה להינתק מהם,

איך אני יכול לוותר על זה, ועל זה, ועל זה, ועל זה? איך?

אדם זה אינו מבקש את האמת כלל,

ונוח לו בעבדותו לייצרו הרע.

ובדרך שאדם רוצה ללך, בה מוליכים אותו,

והבעל יטמא, פותחים לו,

והוא הופך להיות עבד עולם לתאוותיו.

אהבת עולם הזה ואהבת עולם הבאה הן שתי צרות זו לזו,

כמו שתי נשים לבעל אחד,

אחת צרה לשנייה, כל אחת רואה, הוא נתן לה יותר ממני,

הוא עשה ככה, כל הזמן בקטטה ובמריבה.

לא יכולים להיות שתי אהבות, גם עולם הזה, גם עולם הבא,

אין מיקס

גם מזה וגם מזה, לא, אין דבר כזה.

לא יכולים להימצא יחד בלב האדם.

מוכרחים לוותר על אהבה אחת

למען השנייה,

פשוט להתמסר רק לאהבה אחת.

איזה אהבה?

כתוב.

ואהבת את אדוני אלוהיך בכל לבבך, בכל נפשך ובכל מאודיך. כתוב.

והיו הדברים האלה,

זהו, אין משהו אחר.

ואם אדם אומר, אבל אני אוהב את ענייני העולם הזה,

ממילא הוא מנתק את עצמו מאהבת הבורא ומאבד את העולם הרוחני.

זה מה שאנחנו לומדים בפרשת העבד פה, עבד עברי.

והקדימו לנו אותה לפני כל משפטי התורה.

להורות את החשיבות של העניין הזה,

להיות עבד עולם לבורא.

ומהי ההתעוררות שאנחנו יכולים להתעורר מלימוד הפרשיות האלה?

לשלול את העבדות לבשר ודם,

לשלול את העבדות לכוחות הגוף,

לשלול את העבדות לתאוות,

לכבוד,

לתאוות.

ולייקר רק את העבדות לשם,

שזוהי עיקר מעלת שלמות האדם.

ואז אדם זוכה לעולם הבא מלא ולסיוע גדול בעולם הזה למלא דרישתו ובקשתו להיות עבד השם.

ואז גם לא יחסר לו כלום לממש

את רצונותיו האלה,

כי כל דבר שברוחניות הקדוש ברוך הוא עוזר.

נו,

למה להתפצל?

אפשר למקד

ולנצח בלא ניצחני אלא בעל מלאכה אחת.

אם יש לך רק מלאכה אחת, מלאכת שמיים,

אתה מסודר. יש לך גיבוי של הקדוש ברוך הוא והמלאכים.

כולם בעולמות העליונים רוצים לעזור לך.

אם תרצה לשלוט בעולם,

כולם יתרחקו ממך, יקנאו בך, יכשילו אותך, יעשו לך רק צרות ובעיות, לא תרוויח שום דבר.

מחלות וייסורים והכול. ותצא מפה ריק וריקן.

אז כדאי, אני חושב,

לשמוע בעצת התורה ולעשות את רצון הבורא במלואו, במסירות נפש, בכניעה ובשפלות, ולהסיר את הגאון והגאווה והגבהות והתפארת

מכל גדנוני הטקס המיותרים והמצחיקים והמעלפים.

כשאתה רואה אנשים שכל כך רוצים להתבלט וזה וזה וזה,

אתה מבין שהם ריקים בשכלם,

כי הם לא יודעים מה העבודה האמיתית.

המשך יבוא.