לא להחליף בכוונות התורה | הרב אמנון יצחק

 

- - - לא מוגה! - - - 

נציב יום מוקדש לנו לזכות את כולם בהליכה באמת, להשפיל את השקר,

לנשא את האמת ובפרט

אשפיל את ארגוני השקר ברשות זמירון, יגעלון ודוראי.

כי תקנה עבד עברי

שש שנים יעבוד ובשביעית יצא לחופשי חינם.

כי תקנה עבד עברי

יכול תקראנו עבד

לשם ביזיון

בואנה עבד

תיקח את זה, תעשה את זה. יכול תקראנו עבד

לשם ביזיון?

תלמוד לומר וכי ימוך אחיך עמך

ונמכר לך

נהוג בו אחווה

אם אתמסכן אחיך קוראים לו

אחיך ונמכר

הוא נמכר לך

אבל התורה קוראה לו אחיך

נהוג בו אחווה

שואל תמכילתא, יכול אף הוא ינהוג בו אחווה?

יכול גם העבד לנהוג בך אחווה?

כאילו שאתה לא תהיה כמו בחינת אדון?

תלמוד לומר כי תקנה עבד

אתה צריך לזכור את המעמד שלך, אתה נמכרת כעבד.

זה שהוא ינהג בך אחווה זה לא אומר שאתה יכול להתנהג אליו

בשווה מול שווה

התורה בכל אופן קוראה לך עבד

כשאדם מקבל על עצמו את הוראות התורה

ומתהלך במעגליה ונתיבותיה

זה מועיל לתיקון העולם בכללו

כי הקדוש ברוך הוא ברא את העולם ונתן דינים,

חוקים,

משפטים,

הנהגות

איך להתנהג כל אחד עם כל אחד בדיוק אם כולם עושים בדיוק

את חלקם

העולם הזה חי בשיתוף באחווה בשלום ברעות בכל

כי דרכי התורה הם שלום ונועם

ואם מגשימים את דרישות התורה

היא משכינה שלווה סובה שמחות בכל האנושות

והכל מתנהג לפי היסודות

שהקדוש ברוך הוא השקיע בבריאת העולם בהתאם להוראות התורה

כמו שאמרו חכמים זיכרונם לברכה, הקדוש ברוך הוא צפה בתורה וברא את העולם

כל בריאת העולם היא על פי התורה

בתורה דרכי השלום

בדרכי נועם

אז ממילא הבריאה נבראה באופן כזה

אבל כשאדם מערבב תחומים

ההפך מהתנאים של התורה

גורם כישלון לעצמו ולעולם כולו

ברגע שאדם חורג מהנחיות התורה

אז הוא גורם לכל הבעיות שמתפתחות

והן נגררות כמו שרשרת

כל שינוי בהוראות וערבוב הסדר גורם

ההפך משלום

ההפך משלווה ההפך מאחווה

לפעמים נדמה לו אבל לאדם שהוא שומר על העקרונות וההוראות

אבל אם אדם אפילו מקדים

או מאחר

את ההוראות לא לפי הסדר

כבר הוא פוגע ומקלקל

זאת אומרת גם אם הוא יקיים את מה שהתורה אמרה אבל לא בזמן

או שיקדים או שיהיה אחר גם כן מקלקל לסדר

סתם דוגמה אתה מתפלל שלא בזמן קריאת שמע לא בזמן

אתה עושה את פסח יום אחד אחרי

יום אחד לפני

אתה מתקין מזוזה אבל לא במקום

לא בשליש העליון

באמצע

כל דבר שתשנה קצת אתה מקיים את המצווה נגיד

אבל לא בזמן

אחד שהוא חולה

ואומרים לו לגמוע תרופה כל שש שעות

והוא לא שותה אותה כמו שצריך זה לא מועיל

אם אמרו לו כל שש שעות

יודעים מתי ייפג הכוח של הכדור הראשון וצריך מיד לבוא הכדור השני

אם לא אתה נותן לחיידקים להתגבר

באנטיביוטיקה כבר לא תועיד

ועוד אם בן אדם קצת מחסיר הוא אומר לא אני כבר מרגיש טוב והוא מפסיק אומרים לו תגמור קודם את כל הכדורים

לא להפסיק אפילו אם תרגיש טוב והוא לא עושה כך

ודאי שהאדם הזה יכול להפוך את סם החיים לסם המוות

כך גם עם הוראות התורה

מתי הוראות התורה מרפאות את האדם

כשהן מבוצעות בזמנן וכסדרן

ובהתאם לסדר ולחוכמה האלוקית

עיני התורה צוותה למלווה כסף לחברו

שלא יגוס אותו,

לא יתבע אותו,

לא יבוא אליו וכל פעם יגידו נו מה עם הכסף, נו מה עם הכסף

ואת הלווה זרזה,

זרזו חכמים ואמרו לו פריעת בעל חוב מצווה

ברגע שאתה פורע את החוב בזמן שנקצב

אתה מקיים מצווה

פריעת חוב בשעה שאתה פורע מצווה

אם אתה לא מחזיר בזמן, לווה רשע ולא ישלם

נקרא רשע

עכשיו אם כל אחד עומד על הציווי שלו

שהמלווה לא יגוס

ושהלווה יפרע בזמן, אם הם עומדים כל אחד על הציווי

אז הכל גורם לנחימות ושלום,

שניהם מחייכים תמיד מאושרים, שמחים

המלווה תמיד ישמח להלוות

והלווה תמיד יוכל בליבושת לבוא לבקש

ותמיד יקבל וכן הלאה

אבל כשמתחלפים החיובים

המלווה מעיק עליו ללווה

וטוען לו,

פריעת בעל חוב מצווה

מה עם המצווה? למה אתה לא מחזיר?

והלווה מצד שני מטיח דברים כלפי המלווה ואומר לו, לא יגוס!

לא יגוס!

התורה אמרה שלא תעיק לי, אל תטבע, תהיה בשקט.

תמתין בסבלנות עד שיהיה לבנים ולחוץ.

כל אחד משתמש במצווה הידועה ולא בסדרה.

לא בזמנה ולא במקומה.

הרי אלו מרבים קטטה, שנאה ותגרה,

פירוד היישוב וחורבנו.

וכך במצוות פריקה וטעינה

התורה צוותה עזוב תעזוב עמו.

והמצווה עוד יותר לשונאו

כדי לאכוף את יצרו.

התורה רוצה שבני אדם

יחיו באהבה ויהיו קרובים זה לזה.

והיא מדריכה אותם בכל התנאים והנסיבות אפילו בשעה שיש לו שונא.

זאת אומרת, מותר לשנוא אדם שעובר עבירה.

אז זאת אומרת, עכשיו יש לך שנאה מוצדקת.

יש מצווה לשנוא תרשעים שעוברים עבירות.

למדנו את זה באריכות, הבאנו את המקורות.

אבל זו שנאה מותרת.

יש שנאה שהיא לא מותרת.

כמיים הפנים לפנים,

כן לב האדם לאדם.

עכשיו אתה שונא אותו שנאה מוצדקת בגלל שהוא עשה עבירה.

הוא מרגיש את זה,

והוא שונא אותך בגלל שאתה שונא אותו.

אבל הוא שונא שנאה לא מוצדקת.

ואז אתה מרגיש שהוא שונא אותך,

שאתה שנאת אותו שנאה מוצדקת, שהתורה ציוותה אותך.

מצווה לשנוא.

בגלל שהוא שונא אותך שנאה שהיא לא מוצדקת,

אז אתה עכשיו מרגיש עוד יותר שנאה אליו.

לא מספיק שהוא עושה עבירות, ומצווה לשנוא אותו, הוא גם שונא בחזרה.

אז אתה כבר מוסיף שנאה. זה כבר שנאה לא מותרת.

כבר אתה שונא על השנאה

זה כבר שנאה לא מותרת והתורה לא רוצה שתהיה שנאה שהיא אסורה

אז התורה רוצה להדריך אותנו איך לחדש את האהבה וההתקרבות

ולכן מצווה לעזור כי תראה חמור שונאתך רובץ בדרך

אתה רואה את החמור של המכונית שלו תקועה

ואתה שונא אותו מצווה אבל הוא שונא אותך לא

מצווה ואתה כבר אז אומר את התורה עזוב תעזוב עימו אתה צריך לעזור לו לתקן את הפאנצ'ר

במצווה יותר בשונא

זאת אומרת אם יש לך אוהב עם פאנצ'ר

ויש לך שונא עם פאנצ'ר שניהם עכשיו נתקעו בכביש 6 מצווה יותר בשונא

התורה רוצה שתפרוק את השנאה שלא יהיה שנאה

על השנאה המיותרת לא שנאת המצווה מצוות השנאה

כן עם הרשע הזה שעבר את העבירה כן

כמו שאמר הרמב״ן בפרשת כי תצא

לא תראה את חמור אחיך עכשיו קורא לו אחיך

או שורו נופלים בדרך והתעלמת מהם אקם תקים עמו

וזה לשון הרמב״ן

כאן אמר אחיך

משם אמר אויבך או שונאך

למה פעם קורא לו אחיך פעם קורא לו שונא

לומר תעשה עמו כן ותזכור את האחווה ותשכח את השנאה

לא, זה שתי דוגמאות, שני ציורים

שפעם קוראים ככה ופעם קוראים ככה

למה צריך לקרוא פעם ככה ופעם ככה?

אז הוא אומר תזכור את האחווה ותשכח את השנאה

וככה התורה מלמדת אותנו איך לפרוק את מה שמיותר מה שמצווה מצווה

שכל אחד קיים את מה שמצווה זה מצווה גם לשנוא את הרשע זה מצווה

אבל

מצד שני שנאה יתרה, אסורה, פסולה, אפילו שהיא כאילו מבחינתך מוצדקת מה, הוא שונא אותי ואני אשתוק?

לא, לא, לא, אומרת התורה לא, אתה תעשה את שלך

לא אכפת לכם הוא עושה את שלו, לא, אתה תעשה את שלך

אז קודם כל הקטטה לא תתרבה ולא כלום ולא שום דבר

ואפשר שגם יגיע השלום

עכשיו כשהשונא רואה

ששונא עוזר לו

ממילא הוא יתקרב אליו

אה,

מי עצר?

זה ששונא אותי

כן,

כן, מה, תן, תן, זוז רגע, אני אסדר, תיק, תיק, תיק, תיק, תיק, סדר לו את הפאנצ'ר וזה

איך הוא יישאר שונא לו? לא יכול להישאר שונא לו, הוא רואה שהשונא

עושה לו ככה

זה מקרב את השלום, מאחד אותם מחדש

אבל

זה בזמן ששניהם נכנעים ומצייתים להוראות של התורה

אבל אם יאמר בעל החמור

נחזור לדוגמה המקורית, לא מכונית

אם נראה את בעל החמור

אומר לזה ששונא אותו מוצדק ובא לעזור לו

אומר לו, תשמע, הואיל בעליך המצווה?

כתוב, עזוב, תעזוב עמו, קדימה

תקיים את המצווה והוא יישב, ינוח, בטל

כי התורה אמרה לך, כי תראה, עמור שונא לך, רובץ בדרך, עזוב, תעזוב עמו

עליך ציוו את זה,

בבקשה, תחליף את הגלגל,

תרים את המטען, תרים, תעשה

אז הוא משתמש במצווה של התורה להנאה עצמית ולשעבד את הזולת

מה אומרת התורה במצב כזה?

פוטרת את הראשון

מלעזור לשני

ואז מי גרם שעכשיו תעומה כשנאה?

הבן אדם שעבר על הציווי, ובמקום

כתוב עזוב, תעזוב עמו,

לא לבד,

ביחד,

שניכם

אז מה קורה פה?

גם,

גם,

יש פה שנאה,

וגם אין שלווה,

וגם אין נועם,

וגם אין שלום. התורה רצתה לפתור את הבעיה של השנאה,

שנתנה הוראות

שמי ששונא מוצדק יבוא ויעזור

למי ששנוא,

ואז ישכון השלום ביניהם.

עכשיו, לא רק שהוא מצווה לשנאותו והוא בעל עבירה, הוא גם רשע.

הוא גם בא,

כנגד זה שבא לעזור לו, ואומר לו, לא, אתה תעשה הכל לבד.

אז זה באמת שורש רע.

וזה מרבה קטטה ומחלוקת בעולם.

ככה גם מדין העבד.

כל זמן שהאדון

מסביר פנים לעבד,

מרומם אותו,

מתנהג איתו בכל הידור וכבוד אנושי,

והעבד מצידו יודע ומכיר את מקומו וערכו.

הוא יודע שהוא נמכר כעבד.

וגם מעריך את היחס האנושי והטוב של האדון.

ולא מראה סימני בעיטה.

אז משני הצדדים

מתבצעת כוונת התורה של דרכי נועם.

וזה גורם להחזיר את העבד למעלה האנושית הקודמת,

לפני הגניבות.

וגם העידון

של נפש האדון.

האדון גם כן מתעדן על ידי אהבת ישראל,

שהוא יכול להתייחס לאדם שפל כזה שהלך לגנוב,

בין אם זה היה בגלל שהוא היה עני מרוד,

בין אם זה היה סתם גנב וכו'.

וכשמתמזגים שני הרצונות

שהתורה ביקשה איך להתנהג בין האדון ובין העבד,

נעשה רצון השם ויש שלום ואחווה ותיקון המידות.

אבל אם כל אחד תובע את קיום המצווה מוטלת על השני,

העבד טוען על האדון.

תבליט יותר וטוב לו עמך.

תובע את הזכויות.

והאדון מדגיש

על כל צעד ושעל,

עבד,

קניתי אותך, אתה קניין כספי, תעשה מה שאני אומר.

זה גורם לבלבול סדרי בראשית.

אין שלום ואין שלווה ומהפכים כערה על פי ה...

אין נועם ואין מרגוע למי שמערב את התחומים

שהקדוש ברוך הוא יתבע מראש.

אם כל אחד היה יודע לשמור את הקווים

וכל אחד דואג לביצוע תפקידו שלו,

היינו זוכים לאחווה ושלווה בישראל ובכל העולם כולו.

אז למדנו לא לשנות את הסדרים,

כמובן שלא להפך אותם,

ואפילו לא לאחר ולהקדים,

אלא כל דבר צריך לעשות בדיוק,

וכל צד צריך לשמור על שלו, ולא להגיד אם הוא עושה ככה, אני אעשה ככה. לא.

אם אתה תעשה את החלק שלך, מן השמיים ישלמו לך, אל תדאג.

ובפרט שהצד השני מתנגד

ועושה הפוך.

בשמיים רואים.

במה אומרת התורה?

שהקדוש ברוך הוא תמיד הולך עם הנרדף.

אז אם רודפים אותך,

הקדוש ברוך הוא תמיד בצד של הנרדף.

אז לכן עלינו לדעת כל אחד את המצווה המוטלת עליו,

לקיים אותה בשלמות וכסדרה ובזמנה.

ואז ממילא יש שפע טוב בעולם,

ומן השמיים עליך. ואם שני הצדדים יקיימו,

אז בכלל העולם יגיע לגאולה שלמה במהרה. אמן.