מתן שכרן של המצוות | הרב אמנון יצחק

- - - לא מוגה! - - - 

נציב יום בעזרת השם שכל קהילת פז יזכו לקיים ושמחת בחגיך והיית שמח בבריאות שלמה ואיתנה

כי לא דבר ריק הוא מכם כי הוא חייכם

ובדבר הזה תאריכו ימים על האדמה

לא לחינם אתם מגיעים בה

כי הרבה שכר תלוי בה כי היא חייכם.

רשי

הוא אומר כי לא דבר ריק הוא מכם

לא לחינם אתם מגיעים בה

כי הרבה שכר תלוי בה בתורה כי היא חייכם.

בקונטרס דרך הלימוד

על פי דעת

רבי נחמן מברסלב

זכותו יגן עלינו אמן. אמן.

מובא שהעולם מתרשלים בלימוד התורה הקדושה

מפאת מידת השכחה

שטבועה באדם.

ומאחר ששוכחים מה שלומדים

נדמה להם כי לריק היא גיחתם וטרחתם

ועל כן מתרשלים לגמרי.

זאת אומרת הוא אומר

ששכחה זה דבר שטבוע באדם.

בפרט דברים שאדם לא חשוב לו כל כך הוא שוכח.

יש גם בעיה של שכחה שאדם שוכח שהבטיח לאנשים דברים זה בגלל מידת גאווה.

אבל לא ניכנס עכשיו לברר איך זה עובד,

שתדעו.

ומאחר ששוכחים מה שלומדים

נדמה להם כי לריק היא גיחתם וטרחתם

ועל כן מתרשלים לגמרי

והוא מביא

שלעתיד מזכירים לאדם את כל מה שלמד ואפילו מה ששכח.

בהוכיח מדברי המדרש,

בקהלת רבה.

שם כתוב

רבי חזקיה משום רבי סיימון ברבי זבדי אמר.

כל התורה שאתה לומד בעולם הזה,

הבל הוא לפני תורה בעולם הבא.

לפי שבעולם הזה אדם לומד תורה ושוכח,

אבל לעתיד לבוא, כתוב בירמיה ל״א, נתתי תורתי בקרבם.

עיין שם.

ונראה לומר שאל לאדם להתייאש שלומד תורה ושוכח,

ואינו צריך לחשוב

כי הגיעתו לריק.

היות ואם תכלית לימוד התורה היה רק לדעת התורה,

דהיינו שלומד מסכת בבא קמא, שידע את כל דיני נזיקין ותו לא,

אזי אם שוכח את אשר למד,

מדי שתיאש ותרשן.

היות וטבע האדם הוא שאם לא רואה תועלת מה הגיעה,

אינו מרגיש סיפוק בנפשו.

אך הכל בין תורה לדעת,

כי תכלית לימוד התורה אינו רק מה שיודע את דיני התורה שלמד,

אלא כמו שאמר רבי מאיר,

כל הלומד תורה לשמה זוכה לדברים הרבה.

ולא עוד,

אלא שכל העולם כדאי הוא לו.

זאת אומרת, כל העולם נברא בשבילו.

נקרע רע,

אהוב,

אוהב הבריות,

משמח את המקום,

משמח את הבריות,

מלבשתו ענווה ויראה,

ומכשרתו

להיות צדיק וחסיד,

ישר ונאמן,

ומרחקתו מן החטא,

ומקרבתו לידי זכות,

ונהנין ממנו עצה ותושייה,

ונותנת לו מלכות וממשלה,

ומגדלתו ומרוממתו על כל המעשים.

דברי רבי מאיר,

כל המעלות הללו

אינן תלויות כלל אם האדם זוכר את מה שלמד.

הגיעת התורה היא מקדשת ומטהרת את האדם

שיזכה לכל המעלות האלו.

בעולם הזה,

כאשר האדם מתייגע בלימוד התורה הקדושה,

יש לו תועלת מרובה מהלימוד עצמו מאשר התועלת שזוכר את אשר למד.

ובזה אפשר להבין מדוע התורה בעולם הזה היא הבל כנגד המעלות העליונות

שהאדם מגיע עליהן משקידת ויגיעת התורה.

ובסופו של דבר יקנה האדם בנפשו גם את המעלות התלויות בזיכרון.

כמו שאמר באבות,

מגלין נו רזה תורה ונעשה כמעיין המתגבר וכנהר שאינו פוסק,

כי אדוני יתן חוכמה מפי דעת ותבונה.

לכן מי שמתרשל בלימוד התורה מפני ששוכח הוא טועה טעות חמורה,

היות וזוהי רק עצת יצר רע שמפתה את האדם בשטויות.

אז מה זה הבל? תפל.

זה תפל למה שאתה משיג על ידי התורה.

נכון שצריך להשתדל לזכור ולשנן והכול, אבל לא,

לא כל אדם יש לו אותה רמה של זיכרון והכול.

אבל עצם זה שאתה משקיע, אתה לומד לשמה בשביל לעשות את רצון הבורא,

יש שני דברים.

יש דבר אחד בלימוד התורה, זה בשביל לדעת את הדינים שצריך לעשות,

ויש ללמוד על מנת ללמוד.

כשהתורה מקדשת את האדם

והוא חייב ללמוד אפילו שהוא יודע את כל התורה בעל פה,

הוא חייב ללמוד.

זאת אומרת, שני עניינים.

ממילא אם אתה לומד תורה לשמה,

על מנת לדעת ועל מנת

לקנות את המעלות ואת הקדושה והטהרה והיראה, כל מה שאמרנו פה בשם רבי מאיר,

אז אתה תזכה גם לזכור בסופו של דבר.

רב חיים יודע כל דבר בכל מקום.

איך? כל הזמן הוא שוקד, שוקד, שוקד, שוקד. אי אפשר.

הוא מסיים כל הזמן את הש״ס, ירושלמי, רמב״ם, כל שנה.

זה כבר שגור בלישנה.

אז זאת אומרת, לא להתייאש. זה שאתה לא זוכר, בסדר.

ממשיכים הלאה, לומדים, לומדים, לומדים, לומדים.

ובסוף זה מגיע, הכל מגיע.

אבל הדבר הכי חשוב, שאתה קונה מעלות נפשיות,

שזה בעצם מה שאתה צריך, להשתנות.

אמרת השם צרופה.

לא ניתנה תורה לישראל, אלא לצרף בה את הבריות.

אתה נצרף.

יש לך שיגים,

יש לך מידות לא טובות, יש לך הרבה דברים.

צריך לפלס אותך.

פלס מעגל רגליך.

בכל דרכיך יכונו.

אז אדם צריך לעבוד על עצמו, ועצם התורה היא משפרת אותו.

ועוד אין להשוות כל תענוגי העולם הזה לתענוג לימוד תורתנו הקדושה,

כמו שאמר דוד מלכנו,

הנחמדים מזהב ומפז רב ומתוקים מדבש ונופת צופים.

וזה אינו תלוי אם האדם זוכר את אשר למד,

אלא בעצם לימוד התורה מרגיש את מתיקות התורה.

ואם לומדים תורה ולא מוצאים טעם,

אלא עול

מסופק אם יקבל שכר על תלמודו בעולם הבא.

כי בעת תורה שלא נשמה מקבלים שכר בעולם הזה.

והרמב״ם אומר,

מי שעובד את השם מחמת יראה.

או לקבל שכר,

זה עבודת הנשים והקטנים.

כי מי שלומד תורה ומקיים מצוות,

ואינו מרגיש את העונג והמתיקות במצוות השם,

סימן שאינו לומד תורת השם באמת.

הוא כאילו לומד ידיעות, כאילו סטודנט.

מי ששמע את השיעור אתמול שנתנו על מיתתו של משה רבנו,

זה להתעלות.

זה תענוג שאין כדוגמתו, אי אפשר להחליף אותו בשום דבר אחר.

כל השאר זה קשקושים והבלים.

אבל אנשים לא זוכים כולם ללמוד עם טעם.

יש אנשים לומדים, לומדים, אבל אין טעם.

צריך טעם, טעמור הוא כטוב השם. אדם צריך להרגיש את הטעם, אם הוא לא מרגיש את הטעם זה או שהוא חולה.

כשאדם חולה הוא מאבד את הטעם.

או שהוא רק ידען,

לומד כאילו בשביל לדעת, בשביל לעשות רושם.

אבל אם הוא לומד על מנת לעשות את רצון הבורא,

אז מה, זה אכפת לו אם הוא יתקדם, לא יתקדם,

כן, כן. הוא לומד בשביל שצריך ללמוד,

לדעת וללמוד.

והטעם חייב לבוא.

אין דבר כזה שאין טעם.

אדם יכול להשתגע מרוב

לימוד התורה.

להשתגע מאהבה.

לא להיות משוגע.

לכן בשביל התענוג והסיפוק

שמרגיש האדם בעת לימוד תורתנו הקדושה,

חייב לשקוד על התורה,

ואפילו אם שכחת מה שלמד.

לכן אומרים בתפילה, עם מדושני עונג.

כי העונג הגדול ביותר

זה אם עושים את רצון השם יתברך. מה יש לך יותר טוב מזה שאתה זוכה לשרת את הקדוש ברוך הוא?

המעלה הגדולה שנאמרה ביהושע שהיה משרת משה.

אז הוא היה משרת בשר ודם.

ואם אתה משרת של הקדוש ברוך הוא,

אתה עושה כל מה שרוצה.

אין עונג יותר גדול מזה. מה עוד אתה רוצה?

מה עוד אתה רוצה? אתם רואים איך אנשים נדבקים לסלב לכל מיני טמאים מכל הסוגים נדבקים וזה,

נגעתי בו, נתן לי חולצה, נתן לי גרב, נתן לי נעל.

שטויות, אני אומר לך, נתן לי חתימה.

מה הקשקושים האלה?

אז זאת אומרת,

אם אדם, הוא רוצה להיות מדושן עונג, אה,

זה הם עושים את רצון השם.

ומרוב התענוג שיש לאדם מהתורה הקדושה,

לא רק שהוא לא יחשוב על שכר,

אלא ירגיש בנפשו, יאמר,

איך אני משלם להשם יתברך שנתן לנו את התורה הזו שתמתיק לנו את החיים בעולם הזה?

התורה היא סם חיים.

מרן רבי היצלם מוולוז'ין אומר על המשנה,

הביא רץ למצווה קלה כבחמורה שאין אתה יודע מתן שכרן של המצוות.

והוא מדייק,

מקשה.

צריך היה לכתוב שאין אתה יודע שכרן של המצוות.

למה צריך לכתוב את המילה מתן?

אם אני אומר, כשאין אתה יודע שכרן של המצוות,

מה הוסיפה לי המילה מתן?

מתן שכרן. ברור שהם שכר, מקבלים אותו.

אז למה צריך לכתוב מתן שכרן של המצוות?

הוא מבאר,

הביא רץ אחרי מצווה קלה כבחמורה שאין אתה יודע מתן.

מה זה מתן?

שאדם לא יודע כמה הוא צריך לתת.

עבור התורה והמצוות שהשם זיכה אותו.

אנחנו צריכים לתת.

שאין אתה יודע מתן,

כמה לתת לקדוש ברוך הוא על מה שהוא זיכה אותנו לעשות תורה ומצוות.

לכן אומר מתן שכרן מה שאתה צריך לתת עבור המצוות.

קיבלנו מהקדוש ברוך הוא כזה תענוג, תענוג אמיתי.

ובסופו של דבר ברור,

כי מי שאינו מתרשל בלימוד התורה ולומד בשקידה,

מובטח לו אחר כך שיזכור גם את תלמודו.

ככתוב, יגעת ולא מצאת?

אל תאמן.

ובזכות לימוד תורתנו הקדושה,

בהגיעה ובשקידה,

נזכה עם כל בית ישראל לחתימה טובה,

לביאת משיח צדקנו במהרה בימינו,

עוד בחג הסוכות הקרוב, אמן.

אמן.

בונג'רי.