לדעת את השם בהרגש | הרב אמנון יצחק

 

- - - לא מוגה! - - - 

כתב הרמב״ם במורה נבוכים

אין ישיבת האדם ותנועותיו ועסקיו הוא לבדו בביתו

כי ישיבתו ותנועותיו עסקיו לפני מלך גדול

ולא דיבורו והרחבת פיו כרצונו והוא עם אנשי ביתו וקרוביו

כדיבורו במושב המלך.

ומפני זה מי שיבחר בשלמות האנושית

ויהיה איש האלוקים באמת

ייעור משנתו

וידע שהמלך הגדול המחופף עליו והדבק עמו תמיד

הוא גדול מכל מלך בשר ודם.

מה אומר הרמב״ם?

דרך אגב,

את דבריו העתיק

הרמה בעטור

וזו הייתה הפתיחה שלי לחזרה בתשובה, שיבאתי השם לנגדי תמיד זה כלל גדול במחלות הצדיקים והחסידים ההולכים לפני השם זה מועתק מפה.

אז הרמב״ם אומר במורה נבוכים

שאין אדם יושב

ולא מתנועע ולא עוסק

כשהוא לבדו בביתו

כמו שהוא יושב

בתנועותיו ועסקיו לפני מלך גדול.

ודאי שההתנהגות היא שונה בתכלית

כשאדם בביתו

וכשהוא מול מלך.

ועוד דוגמה,

ולא דיבורו והרחבת פיו כרצונו

והוא עם אנשי ביתו וקרוביו,

כדיבורו במושב המלך.

ומפני זה,

מי שיבחר בשלמות האנושי

ושיהיה איש האלוהים באמת,

אחד שמחפש להיות שלם באמת,

והוא רוצה להיות איש האלוהים, עובד האלוהים באמת,

ייעור משנתו,

וידע שהמלך הגדול,

המחופף עליו

והדבק עימו תמיד,

הוא גדול מכל מלך בשר ודם.

אז אם לפני מלך בשר ודם לא תתנהג ולא תדבר כך,

אז לפני מלך מלכי המלכים, שהוא כל הזמן חופף עליך,

מסתכל במעשיך ודבק איתך,

נותן לך את החיות שלך,

הוא גדול לאין שיעור, אז ודאי שאתה צריך להתנהג בהתאם.

וידע,

כי כאשר ידעו זה השלמים,

תגיע אליהם מן היראה והכניעה ופחד השם,

וזה העניין אשר העירותיך עליה

הוא הכוונה ממעשי התורה כולם.

זאת אומרת,

ברגע שמי שהוא שלם

אוהב אמת,

אוהב שלמות, לא מחפף,

ברגע שהוא שומע את מה שאמרתי עכשיו,

שאמר הרמב״ם,

אז מיד מגיעה אליו יראה וכניעה מפחד השם שרואה במעשיו כל רגע.

וזה מה שאני מעורר אותך,

זאת גם הכוונה בכל מעשי התורה כולם,

שהם באים לעורר את האדם להכיר בזה ולעבוד את הבורא בשלמות.

כבר באר השם יתברך,

כי תכלית מעשי התורה כולם היא להגיע אל האדם, זו ההתפעלות.

וכבר מצאנו להרמה שהעתיק את דברי הרמב״ם, אלו בראש שולחן ערוך,

בפתח דבריו לומר, שיוויתי השם לנגדי תמיד וכלל גדול בתורה ומעלות הצדיקים

אשר הולכים לפני האלוהים.

זאת אומרת,

מי שלא מתעורר מהדברים האלה מרגע זה ואילך להיות עבד השם בנאמנות גמורה ולשאוף לשלמות, אין לו יראת שמיים.

והוא לא מחפש להיות שלם,

הוא מחפש להיות חפיף,

וטוב לו במה שהוא.

נתבהר לנו בדברי הרמב״ם

כי הדרך להגיע לדרגה הזו של שיוויתי השם לנגדי תמיד,

זה על ידי מעשי התורה כולם.

אם אתה מקיים את כל דברי התורה כולם, תגיע לזה.

והתכלית שלהם להביא את האדם

להרגשה נעלית של דע לפני מי אתה עומד

לפני מלך מלכי המלאכים הקדוש ברוך הוא.

אמנם חייב אדם תחילה לשקוד,

לגלות את כבוד השם יתברך על ידי המצוות שלו,

ומזה יבוא לידי הרגשה חושית

בכבוד השם יתברך,

ויחוש כי המלך הגדול חופף עליו תמיד.

כך מצינו גם בדברי הרמב״ם

כי תכלית כל המצוות

שנכיר בהן את אלוקינו

וזה לשונו.

כוונת כל המצוות

שנאמין באלוהינו

ונודה אליו

שהוא בראנו

והיא כוונת היצירה.

כל מה שנוצרנו להכיר את הבורא יתברך

שאנחנו בעצם משועבדים לו,

מאמינים בו

ומודים לו.

לפי כך אמרו,

הווי זהיר במצווה קלה כבחמורה שכולן חמודות וחביבות מאוד,

שבשעה שהאדם מודה בהן לאלוהיו

כל המצוות חמודות מאוד.

אמנם מצינו שהדגישה התורה את חביבות מלאכת המשכן יותר משאר מצוות.

איפה אנחנו לומדים זאת?

למה שהעריכה התורה בסיפור המלאכה.

חזרה וכפלה את הדברים בפרטוט,

כמו שאומר הרמב״ן,

והנה החזיר בתורה מלאכת המשכן חמש פעמים.

כל זה דרך חיבה ודרך מעלה

לומר כי חפץ השם במלאכה.

הוא מזכיר אותה בתורתו פעמים רבות להרבות

שכר

לעוסקים בה.

כי העניין, מה שאמרו חכמים שלמדנו השבוע,

יפה שיחת עבדי אבות לפני הקדוש ברוך הוא מתורתם של בנים.

זאת אומרת, התורה מעריכה

במעשה המשכן מאוד מאוד.

והיא מעריכה במעשה עבדי אבות,

כי היא מחשיבה אותם מאוד מאוד באשר יש מהם לימודים גדולים

לעבודת הבורא.

וכל זה להודיענו חיבתן ושכרן של העוסקים לפני השם יתברך.

וגם אריכות

בסיפור המלאכה שכותבת התורה,

זה בעצמו כבר תשלום לעוסקים בה.

צא ולמד

ממה שנאמר בשלמה,

ויהי לעת זקנת שלמה נשב יטו את לבבו.

ויעש שלמה הרע בעיני אדוני.

הגברה במסכת שבת נ״ו אומרת, אמר רבי יוחנן,

אמר שמואל, נוח לו לאותו צדיק

שיהה שמש לדבר אחר,

ואל ייכתב בו ויעש הרע בעיני השם.

הרי לנו שעצם הדבר שהפסוק כתב עליו,

שהוא עשה את הרע,

זה כבר נחשב לשלמה המלך עונש.

עד שהעידו חכמים שנוח היה לו להיות חוטב עצים לעבודה זרה,

ולא ייכתב עליו בכתבי הקודש

ויעש הרע בעיני השם.

עכשיו נבין, הלוא מידה טובה מרובה

500 פעם על מידת פורענות.

אם כן, אם אנחנו מוצאים בהרחבה כמה וכמה עמודים בתורה שנכתבו אודות מלאכת המשכן,

הרי בעצם הכתיבה הזאת זה מתן שכר

לעושי המלאכה.

ומכאן באים להכרה מה גודל החיבה

והמעלה של אלה שעוסקים בבניין המשכן.

אז כל מי שעוסק

בבניין המשכן,

בבניין בית מקדש מעט, בתי כנסת, בתי מדרשות,

מי שבונה בני אדם

שישובו בתשובה לאבינו שבשמיים,

שהרי עשו לי מקדש ושכנתי בתוכם,

בתוכו לא נאמר, בתוכם, בכל אדם יש משכן בלב.

ואם אתה מהפך לו את הלב, מלב רע ללב טוב,

במקום עובר השם, עובד השם,

זה המשכן האמיתי,

שהלב שלו מתחיל לקבל את מצוות השם ואת יראתו.

מהו היסוד של מלאכת המשכן שכה רבה חיבה יותר משאר כל המצוות?

כבר נתבהר שבהקמת המשכן

זה היה בית לשכנו בתחתונים, שהשם ישכון פה,

ובזה זכו ישראל לגילוי כבודו יתעלה.

וזו התכלית של כל המצוות,

וזה הסוד של היצירה הראשונה,

כדי שהשם ישרה שכינתו בינינו,

מכיוון שנתברר לנו

כי כל המצוות חביבות מאוד,

מפני שבהן זוכה אדם לגלות כבוד השם יתברך,

ולהכיר, שיוויתי השם

לנגדי תמיד,

הרי קל וחומר למצווה כשבונים את הבית

לשכינת כבודו,

שזה חביב מאוד ויקר בעיני השם.

כי במשכן מתגלה כבוד השם לעין כול,

ובזה מגיעים ישראל להרגשה שהמלך הגדול חופף עליהם תמיד,

ובאים לידי ירעה ופחד מאת השם.

מעתה,

כיוון שנתברר לנו כי תכלית כל המצוות והמעשים

זה להכיר את כבוד השם יתברך בגילויו,

כדי שיחוש אדם בשעת מעשה,

שהוא עומד לפני המלך הגדול,

והמלך עומד עליו ורואה ובוחן את כל מעשיו,

זהו הכלל הגדול בקיום כל התורה כולה, כי דברי הרמה נזכרים.

אומנם אם מקיימים מצוות בלי לשים לב,

לפני מי אתה עמל,

בלי שאיפה

להגיע לתכלית של המצוות, שזה לגלות את כבוד השם,

יש בזה סכנה גדולה מאוד.

עכשיו, מובנת התביעה הגדולה של הנביא,

שאומר בדבר השם,

בפיו ובשפתיו כיבדוני ולבו רחק ממני,

ותהי רעתם אותי מצוות אנשים מלומדה.

לכן, הנני אוסיף להפליא את העם הזה הפלא ופלא.

ועבדה חוכמת חכמיו

ובינת נבוניו תסתתר.

ישעיה כט.

כל זה למה?

כי בקיום מצוות בבחינת מלומדה מפסיד האדם את הכוונה של התורה בעשיית המצוות.

זאת אומרת, הוא לא רואה לפניו את השם עומד, מחופף עליו, מסתכל במעשיו,

אלא הוא עושה זאת כלאחר יד, והוא לא מבין את תכלית המצוות.

כן, כן. כתב בספר חסידים סימן מ״ו.

כשהוא נוטל ידיו

או מברך על הפירות

או על המצוות השגורות בפי כל אדם,

צריך לכוון ליבו,

לברך לשם בוראו

אשר הפליא חסדו עמו,

ולא יעשה כאדם

שעושה במנהג,

ומוציא דבריו בלא הגיון הלב.

ועל הדבר הזה חרף השם ושלח לנו ביד ישעיה ואמר,

ראה מעשה בני אדם כי אינו אלא לפנים,

ומחזיקים בה כאדם שמחזיק ונוהג מנהג אבותיו בידו,

ולא בלב שלם,

אפילו בעת שהם מברכים,

אינם מתכוונים לברכני.

לכן על זה חרא פה ונשבע בשמו הגדול,

לאבד את חוכמת חכמיו,

ולכן הזהירו חכמים ואמרו עשה דברים לשם פועלם.

אז כמה פעמים אמרנו מאן דבעילה מהווה חסידה לקיים מילי דברכות.

יש מפרשים, מי שרוצה להיות באמת חסיד

ורוצה להתחסד עמקונו,

אז כשהוא מברך את הברכות,

שלפחות יקשיב למה שהוא אומר, על מה הוא מברך

ומה הכוונות בברכה.

אז לפחות אדון הכול היה הווה ויהיה תקיף בעל היכולת ובעל הכוחות כולם, בהתבוננות ולאט,

מתוך הבנת המשמעות, כמו שאמרנו כעת, אחרת זה מצוות אנשים מלומדה,

והשם נותן על זה מכות ולא שכר.

מכות ולא שכר.

מכאן חובתנו לחזק את עצמנו בקיום כל המצוות,

לעשות אותם לשם פועלם.

כתוב בתורה, כי מה השם שואל מעמך?

אל תקרא מה אלא מאה.

מה זה מאה? מאה ברכות.

אל תקרא מה.

אלא מאה.

מאה ברכות.

לא, כל יום, כל יום. מאה ברכות.

יש מי שאומר במניין המצוות,

שזה מצווה דאורייתא.

זאת אומרת, נגיד מאה ברכות ביום.

למה צריך מאה ברכות ביום? לזכור את השם מאה ברכות על התודות וההודעות

ועל ההנאות

והשבח שהשם נותן לנו כל צורכנו.

אז אדם,

על ידי זה יכול לתקן תיקונים גדולים בכל איבריו וגידיו.

אבל אלה שמשליכים את הברכות מהפה, העיקר להתפטר, כאילו,

העיקר למהר לשתות או לאכול,

אז זה כאילו הקדוש ברוך הוא מפריע להם, מעמיס עליהם יותר מדי.

אתה רוצה לאכול ולהיענות,

וברכה,

פחות מחצי דקה, אין לך סבלנות בשבילו.

אין לך סבלנות בשביל הקדוש ברוך הוא.

אבל אתה רוצה ממנו שתהיה לו סבלנות רבה אליך,

ושייתן וייתן ויעניק.

זה אין לך מה היה לבקש, בלי בושה.

בוא נבקש דבר פשוט.

בשעה שאתה הולך ליהנות ממה שאני הבאתי לך,

תרביץ ברכה כמו שצריך.

תחשוב מי,

מי פעל כל זאת? מי נתן?

מי זה המוציא לחם מן הארץ?

מי זה בורא פרי העץ? מי זה בורא פרי האדמה? מי ברא לך את הגפן?

מי? תברך.

תברך כמו שצריך.

מכאן חובה לחזק עצמנו בקיום כל המצוות לעשותם לשם פועלם,

מתוך תחושה

שיוויתי השם

לנגדי תמיד.

אני פה ומולי.

מסתכל עליי. עכשיו, כמו המצלמה מסתכלת עליי עכשיו.

אתם רואים?

והיא מסריטה בדיוק מה אני אומר.

ככה השם עומד מולי, רואה כל דבר שאני עושה,

כל מה שאני חושב גם.

הכל הוא רואה והכל מתחשבן.

יש הסרטה אחר כך, עוד פעם,

מי אתה ומה אתה.

אז זה נקרא שיוויתי השם

לנגדי תמיד.

ובמיוחד צריכים חיזוק

בתפילה ובברכות,

בבחינת

שלא תעשינה מלומדה,

אלא בהרגשה מלאה. דע לפני מי אתה עומד.

לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא. לא בשר ודם.

ואם היית לפני מלך בשר ודם, בדיש לא היית מתנהג כמו בבית.

אז לפני מלך מלכי המלכים על אחת כמה וכמה,

שכן כל המהות והשורש

של התפילה ושל הברכות

זה להגיע לקרבת השם יתברך.

על ידי זה מתקרבים לשם, כי אני זוכר אותו כל פעם ברוך.

אתה

השם אלוקנו,

מלך הכל,

בורא

פרי העץ.

אה, עכשיו לאכול.

זה נותן הרגש לא רק פרי,

גם השם מאושר.

אישרת, קיבלת אישור,

עכשיו אתה אוכל, שבזה בריאות, שבזה שכר, שבזה גן עדן,

שבזה עולם הבא.

ואם לא,

יש עונש.

לפני כמה ימים ילדה אכלה נקניקיה ונחנקה.

נקניקיה, ילדה בת שלוש.

הרמב״ם אומר שילדים קטנים מתים בעוון הוריהם.

מי יודע?

אני לא מכוון בדיוק,

אבל יכול להיות שמידה כנגד מידה

לא מברכים כראוי.

אז קורים מקרים כעין אלה.

וכן הלאה.

למה?

יש חשבון, השם אומר מפורש, בידי הנביא ישעיה.

בפיו

ובשפתיו כיבדוני.

אבל ליבו רחק ממני. אין לב.

הכל זה פטפוטים.

ברכותתנו אל עונם, ברכותתנו אל עונם, ברכותתנו אל עונם.

זהו.

מה זה?

צפצופים של ציפור.

אבל איפה הלב?

רחמנא ליבא בעי. הקדוש ברוך הוא רוצה את הלב. גם אם תהיה מגמגם

וגם אם לא תדעת הברכה ודילוגו על האהבה,

העיקר את הלב אני רוצה. יש לב או אין לב?

שמעת אותי לך. לב זה המשכן.

המשכן זה הלב.

שכנתי בתוכם. איפה זה בתוכם? בתוך הלב.

שמה.

וטהר ליבנו לעובדך באמת.

לב טהור, ברא לי אלוהים.

אז זאת אומרת, הכל תלוי בלב.

יש כוונה או אין כוונה?

יש רצון או אין רצון?

שיוויתי השם לנגדי תמיד, החזיר אותי בתשובה עד היום.

רבי חנניו, ברגע שאומר.

עושה הקדוש ברוך הוא וקדוש ראה לפי כוח הרבו לו עם טהור ומסווד שנה אמור אדם בסימן של גוי יחדיל טהור וידיל.

קדיש.