הטעות שבחטא העגל | הרב אמנון יצחק

הרב: לבניין עד של מורי דנוך.
קהל: אמן.
הרב: שרו מהר מן הדרך אשר ציוויתים, עשו להם עגל מסכה וישתחוו לו, כדי להבין את מעשי העגל וחטאו כמו שמבארים אותו לתינוקות של בית רבן, אי אפשר להבין בשום אופן, אי אפשר. כי הרי ראו לו מכבר ניסים ונפלאות ביציאתם ממצרים והכירו בחוש, בהכרה מהירה וברורה שיד ה' בכל משלה, עד שאמרו חכמים זיכרונם לברכה שראתה שפחה על הים, מה שלא ראה יחזקאל בן בוזי במעשי מרכבה. והראו באצבעותיהם זה אלי ואנווהו, ונוכחו לדעת כי כל הטבע והכוחות אשר בשמים ממעל ועל הארץ מתחת, הכול תחת ממשלת ה' יתברך בכל עת, אז איך נהפכו ברגע קט לאפלה כזו גדולה, לעשות עגל? איך? ועוד יותר תגדל הפליאה, הרי ארבעים יום אחרי עומדם במעמד הנבחר, ששמעו את כל ה' מתוך האש ועמדו לחיות חיי נצח, חיי עולם. וקיבלו עליהם את התורה בכל לבבם, עד שהקדימו נעשה לנשמע ובאו בסוד מלאכי השרת, גיבורי כוח ופסקה זוהמתם, זוהמת הנחש, עד שנתפשטו מהשפעת החומריות, והעיד הבורא עליהם אז, "מי ייתן והיה לבבם זה להם ליראה אותי כל הימים", אם הם יישארו ככה אין מצב יותר טוב מזה, ופתאום, מתהפכים ועושים עגל, ששכל אנושי לא יכול לשער איך סרו מהר מן הדרך, זה לשון הפסוק, "סרו מהר מן הדרך אשר ציוויתים עשו להם עגל מסכה וישתחוו לו", עוד יותר פלא, סרו מהר מן הדרך, משמע שסרו מן הדרך ועוד לא בחרו דרך אחרת, הרי בחרו דרך אחרת משונה לגמרי, כי לעבוד עבודה זרה בשיתוף, זאת דרך אחרת גדולה. וכתוב, רק לשון חטא, ולא נזכר כלום, עוון ופשע, כמו שנזכר אצל אחי יוסף, כשהם מתוודים לפניו, שא נא לפשע עבדי אלוהי אביך, אז הם מבינים שמה שהם עשו זה פשע, ולשון חטא? זה הקטן במדרגות העבירה, והרי זו עבירה חמורה שבחמורות, אז למה לא נזכר לשון פשע? עוד קשה להבין, הכתוב, "ויקהל העם על אהרון" למה היו צריכים את דעתו והסכמתו של אהרון? לא יכלו לעשות מעצמם מה שרצו לעשות? וירא העם כי בושש משה לרדת מן ההר, ויקהל העם על אהרון ויאמרו אליו, קום עשה לנו אלוהים, אשר ילכו לפנינו, כי זה משה האיש אשר העלנו מארץ ממצרים, לא ידעו מה היה לו, מדוע רצו שגם אהרון יעמוד במעמד הזה? למה לא עשו את זה לבד? ולפי מה שאמרו חכמים זיכרונם לברכה על הפסוק "ויבן אהרון מזבח" מסבירים חכמים, מה זה ויבן? לשון הבנה, לשון בינה, מה זה מזבח? ראה את חור זבוח לפניו, מפני שהיה מוכיחם, חור, הבן של מרים לא הניח להם לעשות את העגל, הם ביקשו ממנו קודם, לא הניח להם הוכיח אותם, הרגו אותו. ולכאורה איזה בינה היה צריך בדבר הזה, "ויבן אהרון מזבח" הבין כשראה את חור זבוח לפניו, מה בינה צריך בדבר הזה? הוא רואה את חור מונח שחוט, למה היו צריכים בגלל לשחוט אותו? היה באפשרותם לא לשמוע בקולו ודי, למה צריך להרוג אותו? נפש נקייה מישראל? בגלל שהוא הורה להם דרך הישרה? ודור דעה הוא דור כזה גדול, יעשה כזה מעשה נתעב ונורא? ואיפה היה אהרון עם פיו הקדוש, מתק לשונו, לישב דעתם, להרגיע אותם בעידנא דריתחא כזו, הלוא הכתוב אומר עליו שהוא יהיה לך לפה, אז היה לו להסביר להם, ליישב דעתם בנועם לשונו, ולמנוע מעשה נורא כזה, זה קושיות פצצה. אומנם חכמים זיכרונם לברכה דנו את כל זה בהשקפה אחרת. אמרו חכמים, לא היו ישראל ראויים לאותו מעשה, אלא כדי להורות תשובה לרבים. החטא לא היה במובן הפשוט של עבודה זרה ושפיכות דמים, אלא כל המעשה להורות תשובה, שגם הרבים לא ימנעו מלעשות תשובה ולא יתביישו מלהכיר בטעותם, כי לא יתכן שרבים יחטאו בחטא נורא כזה וגם אם ימצא נבל, אשר ירצה לילך בשרירות ליבו, העם כולו לא ייתן לו להוליך אותם שולל. ואם הניחו עצמם למה שקרה, בעל כורחנו ובעל כורחם שנהרג במוחם חשבונות המראים הכרח הדבר ויושרו, שכך ראוי ונכון לעשות ובאו לידי טעות שלא הרגישו בה, והיה אצלם כאילו הוראת בית דין שהסכימו רבים לעשות ככוח בית דין. ואם כן יש מקום להעלים החטא ולהקטינו, מאחר שנעשה בטעות עפ"י הכרעת הרוב, כדי שלא יצמח מזה טענה על עם ה' שהתחלל שמו של הקב"ה על ידיהם, אז התורה הייתה צריכה להקטין את זה מאד מאד ולא לפרסם אולי, כי אם זה הייתה טעות, בשגגה, בחשבונות שהיו לא מוצדקים ולא נכונים בהסכמת הרוב, אז למה לעשות מזה כמו שאומרים טררם. אולם התורה אינה וותרנית והיא פרסמה את החטא ברעש גדול בלי העלמה כלל, אעפ"י שנעשה לא בזדון הלב, אלא עפ"י טעות, עם כל זה פרסמה התורה את קלונם והגדילה חטאם עד השמים שיגיע לדורות עולם. כדי להוכיחם ולהורותם על חסרונם. אבל מה מרוויחה התורה בנתיים, להורות מזה תשובה לרבים, שאפשר שאפילו אם הרבים יחטאו, יוכלו לחזור בתשובה. מצד אחד להודיע, עד כמה גדול כוח החטא, חטא שהוא קטן, יכול להחטיא ולהוליך שולל עם שלם ואפילו עם גבוהה כדור המדבר ולהכשיר בעיניהם פעלים שה' מתעב אותם. עד אשר אמר ה' "הרף ממני ואשמידם". ז"א יכול להיות חטא קטן ורבים יכשלו בו וזה יהיה חמור ביותר, כמו הנבלות והטרפות שאומרים לא יכול להיות, איך זה יכול להיות, אבל יש חותמת ויש חותמות, ויש הכול, איך יכול להיות, איך יכול להיות, ואיך פה יכול להיות, פה יכול להיות? איך יכול להיות? אתם לא תאמינו מה היה מקור הטעות אתם תיכף תשמעו. ועוד יותר יגדל החידוש והפלא מרחמיו של הקב"ה וחמלתו, שהגדיל את כוח התשובה, אחר שראה את טוב לבבם והחרטה שלהם על המעשה הרע ולהורות מזה לדורות על מדרגה של בעלי תשובה, כי במקום שבעלי תשובה עומדים, אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד ועל ידי זה, יתגדל ויתקדש שמו של הקב"ה בעולם, שרבים יכולים לברר טעותם ולהודות על שיגיונם, כי בטעות הלכו ואינם מחזיקים בדיבורם להכשיר את הפועל הרע, כמו שכתוב "הורד עדייך מעליך". אז רואים שבאים בתשובה אמיתית, מודים בטעויות, לא מכסים אותם ולא מעמידים אותם כ-כן, זה הדרך, זה נכון. אז מתגדל ומתקדש שמו של הקב"ה, שבתשובה כזאת הקב"ה מכפר. והיו מוכנים לתת חייהם הנצחיים, כדי שיתכפר חטאם. על זה כוונו חכמים ז"ל שאמרו, לא היו ישראל ראויים לאותו מעשה, מה פירוש לא היו ראויים לאותו מעשה? היינו לחטט כל כך בפשעם ולגלות קלונם, מאחר וזה נעשה על חשבון מוטעה דק מן הדק. אז למה, למה המעשה הזה התפרסם כל כך חטא העגל, כול יודעים, למה התפרסם? כדי להורות תשובה לרבים, שלא ימנעו מלהתחרט על חשבונות מוטעים וישובו מדרכם הרעה ועל ידי זה יתקדש שם שמים.
טוב, עכשיו נגיע לפואנטה. כשנתבונן בהשקפת חכמים, שדנו את דור המדבר לכף זכות, נוכל להבין את זה מטעם המילא דעלמא גם כן, איך היה ואיך באו לכלל ירידה רוחנית כזו, אחרי שעמדו ברום המדרגה האנושית, לא היה דור שהגיע למדרגה הכי גבוהה בעולם, כמו דור המדבר. הם הפכו להיות מלאכים, הם לא היו מתים, אם לא היו עושים את חטא העגל לא היו מתים יותר, לא היו שוכחים שום דבר מלימוד התורה, לא היה גלויות, היו מדרגה של עולם הבא, כמו אדם הראשון לפני החטא. אבל איך זה התחיל, הפסוק אומר "וירא העם כי בושש משה", בא שש ולא בא, שעה ששית הגיעה והוא לא, לא, לא יורד ומה עשה השטן, הראה להם את משה מת. רואים את המיטה, מלאכי השרת נושאים אותו במיטה, זה הכל דמיון. עשה מהם נביאי שקר, שהם רואים, כולם רואים, הנה.. ומצביעים באצבע ואומרים, לא ידענו מה היה לו, זה האיש משה, זה האיש משה, לא ידענו מה היה לו, איך הוא מת, אבל הם רואים את המיטה. אבל כשרואים דבר כזה וחושבים שזה אמת, אז אנחנו צריכים להבין, מה גודל הצער ועוגמת הנפש שנאבד מהם המנהיג הראשון, הגואל, שהוציא אותם ממצרים, שהדריך אותם עד כה דרך המדבריות, אז מי ינהל אותם עד, מכאן והלאה עד שיגיעו למנוחה ולנחלה, מי יכול למלא את מקומו. ידוע שבסוף כשהגיע זמנו של משה להיפטר, העם אמר להקב"ה שהם לא יניחו אותו למות, לא יניחו אותו למות, לא הסכימו שהוא ימות. איך עושים, איך עושים שלא ימות, אפשר לעצור, איך עוצרים את הנפש, מי יכול לכלוא את הנפש. הם התפללו ובכו והתענו ועשו הכל בשביל שלא ימות, כמו שעושים חס ושלום, אחד מגדולי ישראל חולה, כל הישיבות, כולם, כולם עומדים בתפילה וראינו שאצל הרב אליושיב והרב שטיינמן, זה האריך את חייהם בעוד כמה שנים כשהיו כבר בסכנת מוות ממש ולא בגיל קטן, בגיל צעיר, בגיל מופלג. אז כל כך רצו שהוא לא ימות וזה מדובר כבר בסוף, טרם כיסתם לארץ, ימים ספורים. ופה מה הייתה הבעיה שלהם, מה הייתה הבעיה, ההרגשה שלהם, הם היו בצרה איומה.
משה רבנו המנהיג, היה מגן עליהם מסכנת המדבר באופן כללי, מסכנת האויבים באופן פרטי ועכשיו, נוספה סכנה על סכנתם. כי זה משה האיש אשר העלנו מארץ מצרים, לא ידענו מה היה לו. וכל הניסים והנפלאות שהיה להם, הכל בזכותו ומבלעדי המן, אין להם אפילו מזון לסעודה אחת, הם במדבר, אם לא ירד מן יום אחד, אין להם מה לאכול והם נמצאים במדבר, מוקפים נחשים, עקרבים והסכנה כל כך גדולה, לכן "ויקהל העם על אהרון" נתאספו לטכס עצה עם אהרון, וכפי הנראה, עשה אהרון ככל יכולתו, אבל התמרמרותם הייתה גדולה, כל ישראל עומדים בסכנה של מוות מן הרעב ומן החרב של עמלק וחבריו, עד שאין לנו מושג בציור אנושי, גודל הטענות אשר צדקו בעיניהם בעומק הסברות, ואם היה בדורנו התנא רבי עקיבא ע"ה, וודאי היה דורש טילי טילים של הלכות, על כל קוץ וקוץ. אז היה מורא לנו כמה יש מטענותיהם וחשבונותיהם מרומזים בתורה, מדין פיקוח נפש, מדין הצלת הכלל ומוטב היה להם לעשות ממלא מקום של משה רבנו ע"ה, שיהיה מקבל השפעה מלמעלה עבורם, כדי שיוכלו לעמוד כנגד כל הצרות הגדולות האלה. ולמה הם עשו עגל, סתם? אומר הרמב"ם לא, הם ראו כשנפתחו השמים, ראו מעשה מרכבה והם ראו למעלה דמות שור, יש למעלה כידוע שור, אדם, נשר ואריה, אז הם עשו כדמות שור ואמרו, משה, התברר שהוא בן מוות והם חיפשו עכשיו משהו, אלמוות, שלא מת. וה' יכול להשפיע דרכו, אם הוא יכול להשפיע דרך משה, הוא יכול להשפיע גם דרך שור, כמו שיש שמה למעלה, אז גם פה ודרך זה..
אז ז"א הטענות שלהם, לפי הבנתם באותה שעה, אי אפשר להישאר ככה הפקר במדבר, בלי מנהיג שכל הזכויות שלו העמידו אותם, כל הניסים בזכותו, לא ירד המן אלא בזכותו, תארו לכם שבן אדם נמצא באוניה ופתאום הקפטן מת ועכשיו יש אלפי אנשים בתוך אוניה, בלב האוקיינוס, סערה בים ואין מי שיודע לקחת עכשיו את ההיגוי, איזה צעקות, איזה פחד, איזה בכיות, ילדים, אמהות, הורים, כולם, בוכים, מה עושים, מה עושים, מה עושים. ולמה רצו את חור וכוון שחור לא הניח אותם, היה בעיניהם כדין רודף, מה אתה מוכיח אותנו ומונע מאיתנו שיהיה לנו חלופה, שנוכל לעמוד נגד כל הסכנות שאנו חוששים, אתה מעמיד את כל עמ"י בסכנה ולכן אתה חייב מיתה. ואהרון, אמר להם הרבה טעמים, לא הועיל, להסיר אותם מטעותם, יש בהלה, אנשים לא שוקלים בדעת ובתבונה ובפרט שזה מתחיל להיות המונים, אהההה.. דוחפים, כמו בהפגנות.. אההה.. אילו היו כל מעשה במחשבה נכונה, אף על פי שהמעשים אינם רצויים אז לא היה חטא גדול, כוון שהכוונה הייתה רצויה, מה יעשו שנדמה להם על פי טעות, מעשה רע בצורת טוב, והרי עשו כפי מה שהורה להם שכלם בכוונה רצויה. אבל כל החסרון בזה, אתם יודעים מהו, מאיפה נבע כל החסרון, מה שורש, הרי לכל חטא יש שורש, מה שורש החטא פה, אתם יודעים, לא יודעים. פחדו על קיומם ומצבם החומרי, יותר מאשר על מצבם הרוחני. אחרי שמשה רבנו מת, היו בצרה גדולה, אז מה היו צריכים לעשות, לישא ליבם אל אל בשמים והם לא עשו כן, אלא בעת צרה נוראה כזו, הרגו את חור ובזה סרו מן הדרך, סרו מן הדרך, איזה דרך, סרו מן הדרך הגבוהה שבדרכי התורה לבחור את ענייני הרוח, על ענייני החומר. להעדיף ענייני הרוח, על ענייני החומר. מזה הם סרו והייתה כוונתם בלתי רצויה, מה שחשבו בדבר המצב הגשמי, יותר ממה שהיו מחויבים לחשוב. שזה גורם, שיכול ע"י זה לירד עד המדרגה התחתונה ביותר, לטעות ולטעות רחוק מן המטרה שנברא עבורה האדם. אדם לא נברא בשביל מצבו החומרי, הוא נברא למצבו הרוחני, זו תכליתו בעולמו. וזה מה שאמר הכתוב "עשו להם, עגל מסכה", העשייה הייתה להם, הפסוק היה יכול להגיד עשו עגל מסכה, מספיק. בטח שעשו להם, לא, מדגיש להם. האינטרס היה להם, הם דואגים לעצמם, עשו להם עגל מסכה, דייקו לומר, כל כוונתם ומגמתם במעשה העגל היה רק להם, לטובתם, להנאתם העצמית וזה חטא רק לאנשי דור המדבר שעמדו בדרגה העליונה וראו בחוש שהכל תלוי בידי שמים והיה צריך להכריע בעיניהם, הדאגה של המטרה של החיים ולא השאלות של החיים. יותר חשוב מה המטרה של החיים, לא שאלות החיים היום יומיות וזה היה שורש החטא, שתבעה מהם התורה ולא על התוצאות שבאו אח"כ בדרך סיבה ממילא מאליה. מסכנה, מבהיל הרעיון, עד כמה גדול כוח החטא הזה שאדם דואג לגשמיות יותר ממה שהוא מחויב לחשוב על זה, עד שאיבדו את החיים הנצחיים, למה שזכו במתן תורה, כמו אדם הראשון, קודם החטא, בטלה מיטה מן העולם. לא היו מתים, איבדו את זה, בגלל שדאגו לגשמיות ובאמת מה תועלת, אם אדם יקבל חיי נצח ויטעה כל ימיו, בשביל מה נותנים לו חיי נצח, שיחיה בטעות לנצח? ואם הוא יחיה בטעות, למה לו חיים?
יש לנו פה הערה גדולה, שנזהר לא למכור את הבכורה בשביל נזיד עדשים, הרי זה מה שעשה עשיו, בכורה זה חיים נצחיים, רוחניים, כהונה ועבודת הקודש בבית המקדש, בכורה. והוא מכר את זה בשביל נזיד עדשים, בשביל גרעפסים. ורוב העולם הוא ככה, רוב העולם, רוב העולם הוא ככה, רוב העולם הוא ככה. איי איי איי רוזנבלט איך ירדת פלאים.. איי איי איי.. אוי אוי אוי..
הערה גדולה לאדם, להיזהר שלא למכור בכורתו בעד נזיד עדשים ולא לוותר, אפילו על חלק דק מן התורה, בעבור השאלות של החיים. אהה היה פה פעם רוזנבלט, יהוודי חשוב, חזר בתשובה הכל, איי איי איי רוזנבלט, מה זה רוזנבלט, פירוש: עלה של שושן, רוזן-בלט, עלה והתחזק ועשה פעילות והרצאה וזה.. אחר כך נהיה באי ביי סוכן וכו' וכו' ובסוף נהיה שדרן בטלוויזיה, איך, שהולכים אחרי החומריות, ה' ירח לאן מגיעים, לא יאומן כי יסופר, רוזנבלט. ואם יגביר את שאלת הרוח על שאלת החומר, אז יצליח ויעלה מעלה מעלה בדרך הקודש, אם מגבירים את השאלות של הרוחניות על שאלות החומר, מצליחים ועולים מעלה מעלה בדרך הקודש. והעוון של העגל נשאר לדורות, כי הקב"ה תובע מכל בעל רגש, שמרגיש את יקרת נפשו ורום ערכה, עד כמה צריך להסיר מהלב את דאגות אהבת העולם הזה הכלה ולשים מגמתו, להשלים נפשו בתיקון עוונתו לה'.
אחד האנשים שהכרתי הרבה שנים ועשה טעויות גדולות בחיים, חושבים שלעולם חוסן, אבל לא לעולם חוסן, מתברר שקיבל את המחלה עכשיו, ה' ירחם, לא יודע אם יהיה לו שכל גם להבין את כל הטעויות שעשה במשך חייו, בשעה שהיה יכול להיות בדרגות גבוהות לאין שיעור. לא יאומן כי יסופר, אנשים חושבים שהיום זה בסדר, גם מחר יהיה בסדר וכל הזמן יהיה בסדר, אין להם שום, לא לוקחים בחשבון, יש פעמון, מגיע הרגע והצלצול בפעמון, גלין גלן, גלין גלן.. מודיעים, עוד מעט אתה עוזב פה, גלין גלן, נו אולי הוא יספיק עוד משהו לעשות ולתקן, אפילו אם לא יצליח למנוע, לפחות להגיע נקי לעולם האמת. חבל שאנשים מפספסים את החיים, הם רצים מהר החיים, רצים, אתם רואים כל שבוע מגיעים לשבת צ'יק צ'ק צ'יק צ'ק, עוד פעם שבת, עוד פעם, עוד פעם, עברה שנה, עברה שנה, עברה שנה, אה אה אה אה.. טזז עף, חיש גז ונעופה.
צריך לשים את המגמה שלנו, להשלים את הנפש בתיקון עבודת ה' ואל תאמרו שאת עיקר החטא, גרמו הערב רב, נכון, הערב רב הם היו הגורמים, אבל אל תגידו שעיקר החטא גרמו הערב רב, כי בכל זאת הם לא היו אנשים קטנים, הערב רב, שהרי הם זכו לצאת ממצרים, אם הם זכו להסתפח לעם ישראל זה לא פשוט, אז הם לא היו אנשים נכלים ובזויים סתם ועיקר העוון היה סרו מהר מן הדרך הגבוהה, מהדרך הגבוהה של הרוחניות ותכלית החיים, ודאגו לענייני החומר יותר מענייני הרוח ודרך ה', וזה מה ששומעים כל הזמן, זכרנו את הדגה, זכרנו את השומים, זכרנו את הבצלים, כל הזמן, נשוב מצרימה, ניתנה ראש ונשובה מצרימה, חומר, החומר משפיל את האדם, מוריד אותו לשאול תחתית, ועשו את העגל כדי שימלא להם את ההשפעה החומרית, איש שיודע ללחום נגד שאלות החיים, לא להתייחס לשאלות החיים ולבעיות החיים, יכול לעמוד על המטרה האמיתית ולהשיג אותה, זה המבט שאנחנו צריכים לחיות ומי שזוכה לזה ועומד בניסיונות, אשריו ואשרי חלקו.
רבי חנניה בן עקשיא אומר: "רצה הקב"ה לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם ורה ומצוות", שנאמר: "ה' חפץ למען צדקו, יגדיל תורה ויאדיר".