שני מעשים בענין השוחד | הרב אמנון יצחק

- - - לא מוגה! - - - 

נציב יום להצלחת עטרה בת אורה ולחזרה בתשובה של שי נהוראי מהרה.

השוחד מחולל פלאות אפילו על צדיקים.

בחומה שחלה ברכה כתב

מחבר הספר זה רבי יצחק האיזיק יהודה יחל ספירין מקמר

נא זכרונו לברכה

כתב שהדבר תמוה

למה הוא צריכה תורה להזכיר כל כך

מפני השפעת השוחד על צדיקים

וכי יעלה על הדעת שצדיק גמור ייקח שוחד?

הוא ביאר את העניין על פי מעשה שהיה עם הרב הקדוש מאפתא זכותו תגן עלינו אמן. אמן.

שבימי חורפו היה אב בית דין של קהל קדוש,

קהל בסוב וחמש עיירות נוספות,

ופעם ישב בדין

עם כמה דיינים,

והדיינים קיבלו שוחד

והיו מתאים

לזכות אותו שנתן להם את השוחד

והוא לא הסכים לדעתם וטען שאין ההלכה כך.

והדיינים יעצו לאותו האיש

שיראה לשחד גם את הרב.

אך האיש אמר שהרב צדיק גמור ולא יסכים לקחת ממנו,

ונתנו לו עצה

שיניח בבגד של ראש חודש שלו סך רב של זהובים.

וכך עשה,

ואיש לא ידע מזה.

כשחזר הרב הקדוש מאבטל לשב בדין עם הדיינים,

הוא ראה שהסכימה דעתו על דעת הדיינים,

ושתק

ודחה אותם,

והלך לחדרו

ובכה בחיות לפני אדון קול

על מה נתה דעתו לדיינים,

שהרי באמת אין זה דין אמת.

והיה כך כמה ימים שדחה את המשפט,

ולא גילה דעתו,

עד שהגיע יום ראש חודש,

ולקח את בגדו,

והרגיש שזה כבד מאוד,

ונתן ידו לכיסאו ומצא שם זהובים של זהב.

שאל לאשתו, מי היה כאן?

מי הניח את המעות בבגדים?

חקרו ודרשו,

והתברר שלא היה שם איש אחר, אלא אותו בעל דין.

ושלח אחריו,

וגזר עליו בחרם,

ואיים עליו שיודה שהוא הניח אזובים בתוך בגדו כדי לשחדו,

עד שהודה לו,

והחזיר לו את הזובים,

וגירש את אותו רשע,

ולא רצה לשבת עוד בדין הזה.

זה הכוונה, ויסלף דברי צדיקים,

שאפילו צדיק גמור,

המקבל שוחד,

בלי ידיעתו דבריו מסתלפים.

טוב,

והמחבר שואל את כבוד קדושת האדמו״ר ממונקאץ׳,

היעלה על הדעת שהרב הקדוש מאפתא,

זכותו יגן עלינו היושב בדין

עם דיינים שלקחו שוחד רחמנא לצלן.

והאשים לי,

אם הרב הקדוש מקמרנה

הדפיס הסיפור בספרו הקדוש החל הברכה,

אין לנו להרהר אחריו.

והרי פשוט

שלא ידע הרב הקדוש מאפתא, שהדיינים האחרים לקחו שוחד,

והעמידן על חזקת כשרות שיש לכל ישראל.

למה לא לחשוד אותם?

ונודע לו זאת רק אחרי שהבעל דין

הודה בעל כורחו

שהוא שם את המעות בבגדו,

ואז הודה גם על מה שקדם ונתן שוחד לשני הדיינים.

והוסיף לומר, ואם נפשך לומר ולהקשות,

איך ישר עם דיינים לוקחי שוחד?

אפילו שלא ידע שהם לוקחי שוחד,

הרי אין הקדוש ברוך הוא מביא תקלה לצדיקים,

כמו שכתוב בחולין דף ה',

אך הרי ידוע מדברי התוספות בכמה מקומות, כמו שבת, יב,

גיטין, זן, חולין, ה',

שרק במדי דאכילה אמרינן שאין הקדוש ברוך הוא מביא תקלה לצדיקים.

לא יאונה עוול לצדיק, נאמר דווקא בענייני אכילה.

ואם כן לא קשה מדי,

אז לא קשה דבר.

ואפילו לחולקים

שסוברים,

שבכל דינים זה כך,

שאין הקדוש ברוך הוא מביא תקלה לצדיקים,

אז יש,

יש, ניישב.

מה ניישב?

לכאורה צריך ביאור בסיפור עצמו,

כי זה נראה כמו תרתי דה סתרי,

שאם בעת ההיא דעתו הייתה נוטה לדעת הדיינים,

הרי היה חושב שכן הוא האמת כדבריהם.

ואם כן, מניין באמת ידע שאינו דין אמת?

ולמה הלך לחדר ובכה?

צריך לומר שזה היה בסייעתא דשמיא.

מכוח זה גופה של הצדיקים,

אין הקדוש ברוך הוא מביא תקלה על ידיו.

ועל כן, אפילו שדעתו הייתה אז נוטה כבר לדעתם,

הרגיש שאין זה דין אמת.

אז מפה אנחנו רואים

שיש שמירה על הצדיקים האמיתיים הגמורים שלא תבוא תקלה על ידם.

אבל רואים מה כוחו של שוחד,

שאפילו לא קיבלת ביודעין,

אפילו שמו לאדם בבגדים,

בבגדים השפעת השוחד פועלת

בצורה פלאית.

זה כוחו של שוחד.

שוחד זה לא רק כסף,

זה כבוד,

הבטחות,

כל מיני דברים.

מעשה שני,

בספר שם הגדולים לאחידה

מביא מעשה פלא,

שאירע עם אחד מדייני מצרים,

הגאון רבי חיים קפוסי, זכר צדיק לברכה,

שהיה חכם גדול וחסיד מאוד,

והיו קוראים אותו בעל הנס משום מעשה שהיה.

קודם כל, מי הוא היה?

הוא היה מגדולי וחשובי רבני מצרים בתקופתם של הגאון רבי בצלאל אשכנזי,

זכר צדיק לברכה, שהיה הרב של הארי הקדוש,

והרדבז,

זכר צדיק לברכה,

ומהרי קסטרו, זכר צדיק לברכה. הוא היה בתקופתם.

למד תורה בישיבתו של מהרי ברב,

זיכרונו לברכה, וחוכמת הקבלה למד מהארי הקדוש.

כמה מתשובותיו מופיעות בספריהם של גדולי הדור ההוא,

כהרדבז, התשבץ והמהריטץ,

תלמידי מראנה בית יוסף.

חיבר ספר

באור החיים על התורה,

ספרי חיים,

פירוש תורת כהנים, מכיל את הספרה וספרה, שאלות ותשובות,

שעדיין בכתבי יד.

הוא נפטר במצרים ביום יב שבט שצדיק א',

מקום קבורתו בבית קברות היהודי עתיק בקהיר.

קברו מקום תפילה בכל עת וצרה לכל אדם,

בין שהוא בן ברית ובין שאינו בן ברית.

בן יהודי, בן גוי.

כי קבלה היה בידם שהמתפלל שם על קברו מיד נושה.

יום אחד חלה רבי חיים קפוסי,

זיכרונו לברכה,

בעיניו, ונתעוור, רחמנא ליצלן.

והיו הקהל מרננים אחריו לומר כי חס ושלום היה נוטל שוחד,

כי השוחד יעוור.

ושמע רבי חיים את הדברים,

ונתרעם,

ועמד על רגליו בתוך קהל ועדה,

והכריז

כי שמעתי דיבת רבים,

יחדיו ירננו שלקחתי שוחד.

ועתה,

אם אמת היה הדבר, כמו שאומרים,

כן יהיה תמיד, הענן יחסנו.

זאת אומרת, הוא יישאר שומא כל ימיו.

ואם אני הייתי נזהר מזה מאוד,

יאירו עיניי כבתחילה.

וכן היה.

נתקבלה תפילתו, ונתרפאו עיניו, ירד מן התיבה.

ועד היום,

הנשבע שבועה לשקר על קברו, מיד נענש.

וסיים אחידה, זיכרונו לברכה, ואני הצעיר.

ראיתי חתימתו כשהיה שגיא נהור,

כשלא היה רואה.

הוא היה חותם מעומד.

וכמעט אין האותיות ניכרות, כמי שלא ראה.

זאת אומרת, רואים שזה אחד שלא רואה מה הוא כותב.

וראיתי חתימתו אחר כך,

אחרי שחזר למור עיניו, היה חותם, אדוני נשיא חיים קפוסי.

כתובה, מאושרה.

זאת אומרת, בכתב ברור וכו'.

עכשיו, בספר

אבן ספיר,

לנושא המפורסם רבי יעקב ספיר הלוי, זיכרונו לברכה, מירושלים.

עיר הקודש תיבנה ותיכונן.

הוא מעוטר גם בהסכמות של הגאון המלבי עם ועוד גאונים אחרים.

הוא ביקר גם בתימן וכתב שם על מנהגותיהם, דברים נפלאים.

הוא סיפר מה ששמע מיהודי מצרים בעת נסיעתו לשם.

ששם סיפרו לו את פרטי המעשה שהיה

עם הגאון רבי חיים קפוסי, זיכרונו לברכה, וזה לשונם.

רבי חיים קפוסי, קהו עיני מרעות,

לא ראה את עין הארץ.

והיו נדברים בו שהשוחד יעוור עיניו כמנהג הארץ לאמור.

וכאשר נודע לו הדבר,

קרא עצרה

לדרוש להם ביום השבת,

ודרש להם דרוש נאה.

ואחר הדרוש אמר,

ידעתי רבותיי שיש אנשים מרננים אחריי.

ואדוני יודע ועד כי נקי אנוכי מעוון זה,

ולא ביהו.

ועתיים יש ביניכם מי ומי

אשר לקחתי מידו מאומה

או התתי דין,

יענה בי נגד אדוני ונגד כל הקהל הקדוש.

ולמעט תהיה לי לעדה.

אני מחלה פני אדוני,

אלוהי המשפט,

שאם אמת הדבר ובי העוון יקומתו עצמותיי בזה ולא אוכל לרדת מהבימה.

הוא מוכן למות עכשיו

אם הוא דובר שקר.

ואם חפה נוכי מהפשע,

יהי רצון שיפתחו עיניי ויחזור לי מאורי לעיני השמש.

וידעו כל הקהל

כי יש אלוהים שופט צדק ואמת.

ומיד נפתחו עיניו,

והאיר לו אור יקר והביט אל כל סביביו,

וקרא לכל אחד בשמו,

וירד מהבימה,

ונתן שלום לכל אשר פגע בו ובשמו ותוארו.

ומאז והלאה

היה חותם

אדוני נשיא חיים קפוסי.

ובית הכנסת שלו נקרא על שמו כנסת רב חיים עד היום הזה.

רואים מה זה כוחו של שוחד

ומה ההצלה הגדולה למי שלא נכשל בדבר זה מהעולם.

רבי חנניה בן-גשי אומר,

נשוא הקדוש ברוך הוא זוכן לישראל,

נביא כוך,

הרבו לעם תורה ומסוות,

שנה אמר אדוני אביו וסלאם עד סדגו יחדיל תרום יא אדיר.