ענין הגרים ומוצאם | הרב אמנון יצחק

- - - לא מוגה! - - - 

נציב יום להצלחת עטרה בתאורה, הצלחה גדולה.

עניין ושורש הגרים.

בגר לא תונה ולא תלחצנו כי גרים הייתם בארץ מצרים.

שורש תיבת גר.

ברבנו בחיה כתב

בכמה מקומות כתוב בתורה והזהיר הקדוש ברוך הוא על הגר.

לפי שהגר הוא מוצא עצמו יחידי בארץ נוכריה ולכך נקרא גר מלשון גרגיר הנמצא יחידי בראש ענף האילן,

מבזים אותו ומרעים לו.

וכן כתב האיב בן עזרא, זיכרונו לברכה, על הפסוק כי גר יהיה זרעך.

וזה לשונו.

טעם גר כמו הגרגיר שנחרד מן הסעיף

ויש חסרי לב שזה הטעם רחוק בעיניהם.

ואילו היו יודעים טעם כל אות וצורתו אז יכירו האמת.

זאת אומרת, לא מבינים אנשים

את העניין איך מגר זה נהיה גרגיר ואיך גרגיר זה גר,

אבל לא מכירים את האמת.

במדרש בראשית רבה,

פרק נג ט',

מובא שכאשר ילדה שרה אימנו את יצחק בנה,

היו דדיה הנובעות חלב כשני מעיינות.

והיו מטרוניות באות ומניקות את בניהן ממנה.

וכל מי שבא לשם שמיים נעשה ירא שמיים.

ובפסיקתא רבתי בפסקה מ״ג מובא

כל גרים המתגיירים בעולם,

בכל יראי שמיים שיש בעולם,

מנעותם שינקו מן חלב של שרה.

זאת אומרת, יש עניין גדול והשפעה גדולה בחלב של הילד היונק לטוב ולרע.

לכן משה רבנו סירב להיניק מהילדות המצריות.

בספר תשובות בעלי התוספות

כתב

מורי חמי, זכר צדיק וברכה, אמר בשם רבי יהודה, חסיד

זכר צדיק וברכה

אין בן דוד בא עד שאכלו כל הנשמות שבגוף,

כמו שכתוב ביבמות דף סב.

פירוש

חדר יש ברקיע וגוף שמו,

וכל הנשמות העתידות להינתן בבני אדם בתוכו.

ומלאך הממונה על ההיריון

לוקח מן החדר ומשים במעי אישה,

ולפעמים טועה,

ומשים נשמה שראויה להיות גוי

במעי יהודייה,

ואותו נעשה משומד.

אותה נשמה נעשית משומד. למה זה גוי? במעיים של יהודייה.

אז הוא משתמד.

לפעמים,

משים נשמה שראוי להיות יהודי

במעיים של גוייה,

ואותו נעשה גר.

אז בעצם זה נשמת יהודי שהייתה בתוך גוף של גוייה.

כן.

מלאך הממונה

טועה לפעמים.

כך מובא בשם רבי יהודה החסיד.

ועניין דומה כתב אחידה,

זיכרונו הברכה,

בספר מדבר קדימות,

שנפשות הגרים במקור קודש מחצבתם.

זאת אומרת, המקור של הנפשות שלהם הוא מקור קדוש.

ודייקו חכמים, זיכרונם ברכה, בלשונם,

ולא אמרו גוי שנתגייר,

אלא גר שנתגייר.

להורות כי גם נפשות הגרים היו במעמד הר סיני כשקיבלנו את התורה שם.

ורק הגיעה לחסות בחיק היהדות לאחר זמן.

כשהקדוש ברוך הוא חיזר על כל אומות העולם ליתן להם תורה,

אז כתוב שהם לא הסכימו.

היו ביניהם שכן הסכימו, אבל הם היו מיעוט.

והמיעוט בטל ברוב, ולכן הם לא קיבלו.

אבל הם רצו.

אז הקדוש ברוך הוא אותם אלה שרצו, הם היו בבחינת גר כבר, רצו.

ורק לאחר זמן הם הגיעו לפי חשבון שהקדוש ברוך הוא יודע מי צריך לבוא, איפה ומתי.

כתב הרמ״ע מפאנו,

זכר צדיק ברכה, בספרו עשרה מאמרות,

שהיו אברהם ושרה בכוונת הייחודים שלהם ממשיכים אצלם

כל הנשמות שהן עתידות לבנות לגרים

הראויים להתדבק בזרעו של יצחק

כטעם הנפש אשר עשו וחרן.

ואמרו חכמים,

אברהם מגייר האנשים

ושרה מגיירת את הנשים,

כי לא על הגרים של אותה שעה בלבד הדברים אמורים,

אלא על כל באי עולם להתגייר לעתיד ולהיות גרי צדק,

ובזה גאולה תהיה להם

ממה שנדחו מחמת החטא הקדום.

זאת אומרת, אור החיים הקדוש מביא בשם הזוהר שבחטא הדם הראשון נפלו הרבה נשמות בידי הקליפות.

והם נשמות הגרים.

וגם מובא בשם הארי, זיכרונו לברכה, שהגרים הם מנשמות ישראל שחטאו ונפלו בידי הקליפות.

לפי דברי

הרמה מפנו, יבואר מה שכתב האור החיים הקדוש,

וזה לשונו.

אברהם ושרה הם הגרים ראשונים.

וכל אשר יתגייר מהומות בכל זמן, ייקרא אברהם,

וענקבה תיקרא שרה.

ואפילו שמצינו הרבה תנאים ואמוראים

שהיו גרים ולא נקראו בשם אברהם,

כמו שמעיה ואבטליון ואונקלוס הגר,

וכן בגבג ובן הא הא שהיו גרים,

כמו שכתבו התוספות במסכת חגיגה.

וכן, בתקופת האמוראים היו גרים ולא נקראו בשם אברהם,

כגון איסור גיורא במסכת עבודה זרה דף עין.

ועוד יש לומר שבזמניהם עדיין לא השתמשו בשם אברהם כלל,

שלא מצינו תנאים ואמוראים בשם זה.

וכן ייתכן שבזמנם גם לא היו משתמשים בשם שרה,

ולכן מצינו בחכמים, זיכרונם לברכה, הרבה גיורות

לא נקראו בשם שרה.

מסכת ראש השנה, דף י' זן, בלוריה הגיורת.

מאות כהנה.

במדרש תלפיות,

ענף זיווג,

הביא בשם ספר עמק המלך,

שאם גויה

מהרהרת ביהודי,

בעת זיווגה עם בעלה הערל,

יתגייר הולד הנולד ממנה.

והוא הוסיף שם את הדין להיפוך. אם האישה מהרהרת באיש אחר או בגוי,

יש כוח להחליף הנשמה ויצא ממנה מומר באלוהי ישראל, נחמנא לצלן.

עוד הסבר היה חפץ חיים, זיכרונו לברכה, חוזר משמו של גר צדק המפורסם,

רבי אברהם בן אברהם, השם ינקום דמו,

הידוע בשם אגרף פוטוצקי.

ידוע מאמר חכמים במדרש תנחום הישן, וזאת הברכה ג',

שבשעת מתן תורה חיזר הקדוש ברוך הוא על כל אומה ולשון,

והללו לא אהבו לקבל את התורה.

פירושו של דבר שרוב המכריע של כל אומה לא היו חפצים בתורה,

אבל היו יחידים שהיו חפצים לקבל את התורה,

ויחידים אלו מהווים מקור מחצפתם

של נשמות הגרים.

החידה בספרו חומת ענך,

פרשת תולדות עות ה, בשם גורי הארי, זיכרונו לברכה,

מבארת הטעם של הדבר.

למה מבני עשו באים להתגייר

ולא מבני ישמעאל?

כתב שעשו

היה במעיים של רבקה אימו,

וזה מועיל

שייצאו גרים ממנו.

מה שאין כן ישמעאל,

שהיה במעיים של הגר אימו,

ולא נשאר בו רושם קדושה.

בהגר לא היה קדושה, ברבקה כן היה קדושה.

באופן אחר קצת מבואר כוונת הארי, זיכרונו לחיי העולם הבא,

בספר לחם לפי התי,

מדוע לא באים גרים מבני ישמעאל,

על פי מה שכתוב בזוהר הקדוש, פרשת וירא,

בדף קג,

עד שלא נמול אברהם

לא היה זרעו קודש,

אבל לאחר שנמול

יצא זרעו מתוך קדושה.

לכן עשו שנולד מקדושת יצחק,

שהיה מהול,

וכן מקדושת אברהם,

אחר שהוא נמול,

אף על פי שהרשיע עשו,

נשארה בו מעט קדושה מאבותיו,

ואלה הגרים הבאים ממנו.

אבל ישמעאל

נולד מטומאת העורלה,

ואין בו קדושה,

ואין באים ממנו גרים,

כי ריח קדושה לא נדבק בהם,

כי אברהם הוליד אותו בגיל 86,

והוא לא היה נמול, הוא היה ערל.

אז ישמעאל בא מן העורלה,

ועשו בא מן המילה,

אז לכן יש בהם יותר קדושה

מאשר משמעאל. לכן

רוב רובם של הגרים באים מעשו,

ולא באים מישמעאל.