וה' ברך את אברהם בכל | הרב אמנון יצחק

נציב יום: שושנה נחשון בת דוד ונעמי, רפואה שלימה בכל רמ"ח אברים ורנ"ב גידים והצלחה גדולה בניתוח קטרקט בעין ימין אמן אמן [שס"ה גידים ורנ"ב איברים כן]

"וְאַבְרָהָם זָקֵן בָּא בַּיָּמִים וַה' בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל" (בראשית כד, א) 

אומרים חכמים זכרונם לברכה: 'ידוע שהשם של הקדוש ברוך הוא כביכול א-לקים הוא שם של מידת הדין, לעומת זאת השם הוי"ה הוא שם של חסד ורחמים גמורים. אולם אומרים חכמים זכרונם לברכה: 'כאשר מתוספת לשמו של השם האות וא'ו וכתוב: "וַה'" הרי זה הכוונה היא להשם ובית דינו כלומר, צירוף של מידת הרחמים ומידת הדין ששתיהן (2) מסכימות לאותו דבר, "וַה'" - זה הוא ובית דינו, הוא - רחמים ובית דינו - זה דין בית דינו ושתי המידות האלה מסכימות לאותו דבר. 

הדבר הזה מסביר את הכתוב בפרשת וירא כתוב: "וה' הִמְטִיר עַל סְדֹם וְעַל עֲמֹרָה גָּפְרִית וָאֵשׁ מֵאֵת ה' מִן הַשָּׁמָיִם" (בראשית יט, כד) נשאלת השאלה: הרי שם השם זה חסד ורחמים ובהפיכת סדום ועמורה נגזר הדין על כל יושביה; אנשים גברים וטף למות! אם כן היכן כאן החסד והרחמים?! 

אלא ההסבר כפי שאמרו חכמים זכרונם לברכה: 'כל מקום שכתוב "וַה'" הכוונה לשם ובית דינו, אז שתי המידות; גם הדין וגם הרחמים הסכימו לדבר אחד. ובמקרה של סדום הסכימו שתי המידות האלה הרחמים והדין: שראוי להפוך את סדום ועמורה! לכן כתוב: "וה' הִמְטִיר עַל סְדֹם וְעַל עֲמֹרָה גָּפְרִית וָאֵשׁ". 

אז נשאלת השאלה עכשיו: לפני השליחות ששלח אברהם את אליעזר לחפש זיווג ליצחק, הקדים הכתוב לומר, לפני השליחות: "וְאַבְרָהָם זָקֵן בָּא בַּיָּמִים וַה' בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל" למה כתוב: "וַה' בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל" מה הענין של השם ובית דינו לאברהם אבינו? 

אז כדי לבאר זאת, נקדים להביא את הוויכוח בין אליעזר ובין לבן ובתואל, כשאליעזר עבד אברהם מגיע לביתם מבקש לקחת את רבקה ליצחק; 

אומר לו בתואל: "תֵּשֵׁב הַנַּעֲרָ אִתָּנוּ יָמִים אוֹ עָשׂוֹר אַחַר תֵּלֵךְ" (בראשית כד, נה) 

ואליעזר עבד אברהם טוען כנגדו: "אַל תְּאַחֲרוּ אֹתִי וַה' הִצְלִיחַ דַּרְכִּי שַׁלְּחוּנִי וְאֵלְכָה לַאדֹנִי" (שם פסוק נו)

על זה אומר החתם סופר ביאור נפלא! ידוע שלחיצונים, אלה כוחות הטומאה אין שום אחיזה בשם הוי"ה בשם השם, זה שם של חסד ורחמים! אלא עיקר יניקתם של החיצונים וכוחם מהשם א-לקים שהוא מידת הדין. המקור לדבריו זה שער הכוונות שם אומר האר"י זכרונו לברכה (בשער פסח דרוש א'): 'כי הנה נודע ששליטת החיצונים אינה חס ושלום בשם הוי"ה אלא בשם א-לקים וזה הסיבה שהם נקראים "אלוהים אחרים". על פי האמור מבאר האר"י זכרונו לברכה, את דברי פרעה הרשע שכפר בשם "אדנות" שם הוי"ה כשאמר: "וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה מִי ה' אֲשֶׁר אֶשְׁמַע בְּקֹלוֹ לְשַׁלַּח אֶת יִשְׂרָאֵל לֹא יָדַעְתִּי אֶת ה' וְגַם אֶת יִשְׂרָאֵל לֹא אֲשַׁלֵּחַ" (שמות ה, ב). 

אבל בשם א-לקים - הוא כן האמין! כמו שאמר ליוסף: "אַחֲרֵי הוֹדִיעַ אֱלֹהִים אוֹתְךָ אֶת כָּל זֹאת" (בראשית מא, לט) שכן כפי שאמרנו, לכוחות הטומאה כמו פרעה יש אחיזה בשם א-לקים. 

לפי זה אומר החתם סופר: מבואר הטב מה שאמרו לבן ובתואל לאליעזר, מה הם אמרו לו? – "מֵה' יָצָא הַדָּבָר לֹא נוּכַל דַּבֵּר אֵלֶיךָ רַע אוֹ טוֹב" (בראשית כד, נ) שכן כיוון שמשם השם יָצָא הַדָּבָר ואין להם אחיזה בו, לכן אין להם את היכולת לעכב את רבקה ולכן: "הִנֵּה רִבְקָה לְפָנֶיךָ קַח וָלֵךְ" (שם פסוק נא') יש להם אחיזה בשם א-לקים אבל אין להם אחיזה בשם השם, לכן הם אומרים לו: כיוון שזה "מֵה' יָצָא הַדָּבָר" אז: "לֹא נוּכַל דַּבֵּר אֵלֶיךָ רַע אוֹ טוֹב". 

אבל בגודל רשעתם, הם רצו להתחכם! ולכן אחרי שהם אומרים את זה, הם אומרים בכל אופן לאליעזר: "תֵּשֵׁב הַנַּעֲרָ אִתָּנוּ יָמִים אוֹ עָשׂוֹר אַחַר תֵּלֵךְ" (בראשית כד, נה) למה? - כי חשבו: בתוך הזמן הזה יצליחו לעורר את מידת הדין משם א-לקים כדי לעכב את הזיווג של יצחק ורבקה. 

אבל אליעזר עבד אברהם תפס מיד את עומק מחשבתם והוכיח להם בחכמה: שמבזבזים את זמנם להבל וריק! ולכן אמר להם: "אַל תְּאַחֲרוּ אֹתִי" (שם פסוק נו) למה? - אתם חושבים שתצליחו לעורר את מידת הדין ולעכב את השידוך?! - לא תצליחו! למה? – "וַה' הִצְלִיחַ דַּרְכִּי" (שם) אומר להם אליעזר: "וה'" - השם ובית דינו! זאת אומרת גם מידת הרחמים וגם מידת הדין הסכימו לזיווג הזה של יצחק ורבקה, אם כך אין שום טעם להמתין שאולי תצליחו לעורר את מידת הדין על הזיווג הזה, לכן: "שַׁלְּחוּנִי וְאֵלְכָה לַאדֹנִי" (שם) חבל על הזמן! לא תוכלו לפעול דרך שם א-לקים, כי כבר הסכימה מידת הדין עם הקדוש ברך הוא על הזיווג הזה, לכן הוא אומר: "וה'" כי הוא ובית דינו. 

נשארת לנו רק שאלה: מנין ידע אליעזר עבד אברהם שגם מידת הדין הסכימה למידת הרחמים לזיווג של יצחק ורבקה? מנין? מה אתם אומרים? מנין הוא ידע? 

פתחנו בפסוק: "וְאַבְרָהָם זָקֵן בָּא בַּיָּמִים וַה' בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל"; "וַה'" כל מקום אמרנו שכתוב: "וַה'" - הוא ובית דינו, אברהם זכה להתברך בַּכֹּל; גם במידת הרחמים וגם במידת הדין! "בַּכֹּל". מכאן הבין אליעזר: מכיוון שהוא השליח של אברהם, בוודאי זכה אברהם גם בשידוך הזה! שמידת הדין הסכימה עם מידת הרחמים כי "השם בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל" - "וַה'". לכן אמר לבתואל: "אַל תְּאַחֲרוּ אֹתִי וַה' הִצְלִיחַ דַּרְכִּי" זה פשוט! כי אם: "וַה' בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל"; אז זה גם כן בכלל הכל שנתברך אברהם וגם מידת הדין מסכימה לזיווג הזה ולא תוכלו לאחר אֹתִי, אין טעם! משום שגם מידת הדין מסכימה. 

נפלא מאוד! 

"וַיָּקָם אַבְרָהָם מֵעַל פְּנֵי מֵתוֹ" (בראשית כג, ג)

 שואל הגאון הקדוש רבי יונתן אייבשיץ "זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה" (משלי י, ז) זכותו תגן עלינו אמן [קהל: אמן] על הפסוק: "וַיָּקָם אַבְרָהָם מֵעַל פְּנֵי מֵתוֹ" מה הכוונה כשאומר: "מֵעַל פְּנֵי מֵתוֹ"? וַיָּקָם מֵעַל מֵתוֹ, למה "פְּנֵי מֵתוֹ"? 

משיב על כך הגאון רבי יונתן אייבשיץ (בספרו תפארת יונתן): 'מבואר בזוהר הקדוש: שבמערת המכפלה נקברו רק צדיקים שנפטרו מן העולם במיתת נשיקה! ולא על ידי מלאך המוות. והנה מכיוון שאברהם ביקש: לקבור את שרה במערת המכפלה, אז בהכרח ידע: ששרה נפטרה במיתת נשיקה ולא על ידי מלאך המוות. 

אם כך נשאלת השאלה: מאין ידע אברהם ששרה אשתו נפטרה במיתת נשיקה? הרי הוא לא היה נוכח בשעה שהיא נפטרה! הוא עוד היה בעקדה וכבר השטן הודיע לשרה אמנו: 'שכמעט נשחט יצחק!' ופרחה נשמתה. 

באור ענין זה אומר הגאון הקדוש רבי יונתן אייבשיץ: זה על פי מה שמבואר בגמרא (עבודה זרה כ'): 'אמרו עליו על מלאך המוות שכולו מלא עינים!' 

פעם תיארתי אותו בהרצאות הראשונות - אמרו שאני מפחיד!... 

'אמרו עליו על מלאך המוות שהוא כולו מלא עינים!' 

אתם יודעים מה הפרוש? – 'הוא כולו מלא עינים!' - בכל עין שהוא ראה אדם עובר עבירה, אז זה עוד עין ועוד עין ועוד עין כמה עבירות שהוא ראה ככה מספר העינים שהוא מלא לפי מה שהוא ראה את העבירות אצלך... 

'בשעת פטירתו של חולה, עומד מלאך המוות מעל מראשותיו של החולה, חרבו שלופה בידו וטיפה מרה תלויה בו על החרב, כיוון שהחולה רואה אותו את מלאך המוות שהוא מלא עינים – מזדעזע! ופותח את פיו ואז זורק מלאך המוות הטיפה המרה לתוך פיו של החולה; ממנה מת, ממנה מסריח וממנה פניו מוריקות!' 

מעתה מובן אך ידע אברהם אבינו ששרה מתה במיתת נשיקה? הוא הסתכל בפניה של שרה לאחר הפטירה כשהוא הגיע וראה: שפניה מאירות ואינן מוריקות! כמו שאר הפנים של המתים, מזה הבין: שהיא נפטרה במיתת נשיקה ולא על ידי מלאך המוות! זה הפירוש: "וַיָּקָם אַבְרָהָם מֵעַל פְּנֵי מֵתוֹ" כיוון שהתבונן בפניה שלא הוריקו, מזה הבין: שלא מתה על ידי מלאך המוות! כי מלאך המוות כשהוא שם את הטיפה אז הפנים מוריקות, אלא במיתת נשיקה. ולכן ביקש אברהם לקוברה במערת המכפלה. 

מוסיפים עוד המפרשים ואומרים על הפסוק: "וַתָּמָת שָׂרָה בְּקִרְיַת אַרְבַּע" (בראשית כג, ב) מה זה "וַתָּמָת שָׂרָה בְּקִרְיַת אַרְבַּע"? – 'אל תקרא "בְּקִרְיַת אַרְבַּע" אלא בקריאת ארבע; יצאה נשמתה של שרה אמנו תוך כדי 'קריאת שמע' - בארבע תיבות: "ה' אֱלֹהֵינוּ ה' אֶחָד" (דברים ו, ד). 

וכך לשון הזוהר הקדוש: "וַתָּמָת שָׂרָה בְּקִרְיַת אַרְבַּע" – 'דא קריאת שמע דלא מיתת האי צדקת על ידי נחש!' אומר הזוהר הקדוש שהיא מתה בקרית ארבע. [התימנים אומרים: 'גרית שמע', לא קריאת שמע, בגרית שמע] "וַתָּמָת שָׂרָה בְּקִרְיַת אַרְבַּע" - זו קריאת שמע שלא מתה הצדקת על ידי הנחש, זאת אומרת היא מתה תוך קריאת שמע ולא על ידי מלאך המוות! 

אומר הזוהר הקדוש: ששרה אמנו נפטרה ויצאה רוחה תוך כדי קריאת שמע. וכפי דבריו: 'אלא נפקת רוחה דילה בקריאת שמע בארבע אתוון' יצאה נשמתה בקריאת שמע בארבע התיבות: "ה' אֱלֹהֵינוּ ה' אֶחָד" - זוהי מיתת נשיקה! כמו שכתוב בשיר השירים: "נַפְשִׁי יָצְאָה בְדַבְּרוֹ" (שיר השירים ה, ו) מגודל הדבקות של נפשה בהשם יתברך יצאה נשמתה בְדַבְּרוֹ בקריאת שמע!

 וכל מי שנקבר במערת המכפלה נפטר במיתת נשיקה, בשביל להכניס את שרה לשם היה צריך להתברר לו, איך התברר לו? - על ידי שראה את פניה שאינן מוריקות! "וַיָּקָם אַבְרָהָם מֵעַל פְּנֵי מֵתוֹ".

'רַבִּי חֲנַנְיָא בֶּן עֲקַשְׁיָא אוֹמֵר: 'רָצָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְזַכּוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל, לְפִיכָךְ הִרְבָּה לָהֶם תּוֹרָה וּמִצְוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיהו מב, כא): "ה' חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ, יַגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר" (מכות ג, טז):