קרית גת - מעלת הנושא בעול עם חברו

 - - - לא מוגה! - - - 

ערב טוב בעזרת השם נעשה ונצליח והשם עלינו ברחמיו ירוויח

הערב יהיה לרפואה שלמה מהירה לשמשון תפרה בן תנגוט ולאורן בן גנט מהרה, אמן!

בריאות איתנה ואריכות ימים משנים לעדינא בת פרייהוט ועדינה וציונה דסטה יזכו לגדל את הילדים בנחת וביראת שמיים

הערב גם לעילוי נשמת חיים נגר בן ברכה ולעילוי נשמת הורי וחמי מנוחתם עדן

היום נלמד שיעור חשוב מאוד 'נשיאה בעול' יש מצווה כזאת לשאת בעול עם חברו

"ויהי בימים ההם ויגדל משה ויצא אל אחיו וירא בסבלותם" המדרש אומר: מה זה וירא בסבלותם? היה רועה בסבלותם ובוכה ואומר 'חבל לי עליכם מי ייתן מותי עליכם שאין לך מלאכה קשה ממלאכת הטיט' והיה נותן כתפיו ומסייע לכל אחד ואחד מהם.

המדרש מסיים ואומר: אמר הקדוש ברוך הוא אתה הנחת עסקיך והלכת לראות בצערן של ישראל ונהגת בהם מנהג אחים-אני מניח את העליונים והתחתונים ואדבר עמך' זה שנאמר "וירא אדוני כי סר לראות" ראה הקדוש ברוך הוא במשה שסר מעסקיו לראות בסבלותם לפיכך ויקרא אליו אלוקים מתוך הסצנה. עד כאן המדרש.

אז כתוב: ויהי בימים ההם ויגדל משה, משה ידוע שגדל בביתו של פרעה והוא היה בדרגה בכירה מאוד נסיך והיה רב נשק בביתו של פרעה, והוא יצא אל אחיו וראה בסבלותם איך הם משועבדים בטיט. מה אמר: חבל לי עליכם מי ייתן מותי עליכם כבר מתחילה

עוד לפני שנתמנה מנהיג על ישראל כבר היה מוכן למסור נפש על ישראל כמו שאחר כך אמר:" ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת" כשהקדוש ברוך הוא חרא אפו בעם ישראל על מעשיהם, הוא היה מוכן למסור נפש ואמר שאם הקדוש ברוך הוא יכלה אותם הוא לא רוצה להישאר בחיים

ושהקדוש ברוך הוא ימחה אותו מן העולם לגמרי וכמובן גם מספרך אשר כתבת.

אבל כתוב במדרש דבר מתאים שהיה נותן כתפיו ומסייע לכל אחד ואחד מהם ובזכות זה השם התפעל מאוד ואמר לו אתה הנחת את עסקיך, אדם שגודל בארמון ויש לו דרגה בכירה כזאת נסיך לא חסר לו כלום מה יש לו ללכת לחפש צרות של אחרים להתייסר לבכות להצטער ואפילו למסור נפש בשבילם. אז הקדוש ברוך הוא אמר כיוון שאתה סרת מעסקיך אז אני גם אניח את כולם ואני אדבר עמך והשם דיבר אתו גם מתוך הסנא. הסנא זה שיח קוצני מה הקדוש ברוך הוא לא יכול לבוא באופן יותר מכובד דווקא בתוך שיח של קוצים? אלא הקדוש ברוך הוא הראה לו שגם הוא משתתף בצערן של ישראל.

מכל מקום הוא זכה לגילוי אלוקי בזכות זה שהוא סר לראות את אחיו.

אבל אם נתבונן מה כתוב, כתוב שהיה נותן כתפיו ומסייע לכל אחד ואחד, כמה היו? מיליונים! איך יכול להיות שהוא סייע לכל אחד ואחד ?אפילו אם זה לוקח דקה אז רק בעוד כמה שנים הוא יסייע בעוד דקה למישהו

אז איזה סיוע זה דקה? הם משועבדים שמונה עשרה שעות והוא פעם בכמה שנים דקה נתן, למה? כי תעשה חשבון כמה לוקח אם הוא סייע להם כל הזמן ?הרי כתוב שהיה נותן כתפיו ומסייע לכל אחד ואחד.

אלא מדובר כאן לא בסיוע ממשי אלא מאי? הסיוע שלו היה שנושא 'בעול עם חברו' שזה אחד מן הקניינים שהתורה נקנית בהם.

יש דרכים שונות לעשות חסד, אדם יכול להעניק לחברו ממון, יכול להעניק לו את כוחו, יכול להעניק לו את זמנו. אבל אדם שנותן את ליבו לזולתו זה יותר מממון וזה יותר מכוחו וזמנו.

הלב זה עיקר האדם ונתינת הלב היא עיקר הנתינה, כשאדם משתתף בצער זולתו שמח בשמחתו כואב כאבו דומע עמו -הוא נותן לחברו את ליבו ומעניק לו תחושת ביטחון שהוא לא נעזב 'אתה לא לבד אני כאן לצדך' אדם כזה נקרא בפי חכמים 'נושא בעול עם חברו'.

עכשיו נבין היטב איך משה רבנו הספיק לשאת את משאם של ישראל על כתפיו ?אלא כתוב מפורש הוא היה רואה רואה בסבלות ובוכה ואומר 'חבל לי עליכם מי ייתן מותי עליכם שאין מלאכה קשה ממלאכת הטית'

והיה נותן כתפיו ומסייע לכל אחד ואחד מהם.

זאת אומרת: ליבו של משה רבנו יצא אל אחיו בוכה בצערם עד שמוכן למות תחתיהם, בזה הוא נתן כתף וסייע לכל אחד.

כשרואים את משה הנסיך יוצא בוכה ומוכן לתת נפשות תחתיהם אין לך השתתפות יותר גדולה בנתינת כתף מזה! והמושג הזה נשרש בציבור בלי להבין מה מקורו.

כשרואים בן אדם שצריך סיוע אומרים תן כתף תן כתף, אפילו בחיסולים אמרו תן כתף תן כתף ותקעו לכם זריקות.

הנה אמרו לעצמם היהודים במצרים איש אל רעהו 'משה אחינו נתגדל בארמון המלוכה כנסיך בוכה עמנו וחש בצערנו אנחנו לא בודדים לגורלנו בואו נתעודד מזה עיניו פקוחה עלינו.

משה רבנו לא הקל עליהם את המשא הפיזי בחומר ובלבנים אבל בתמורה הוא העניק להם סיוע עמוק הרבה יותר, חימם להם את הלב הכאוב

זקף את גבעם הכפוף הצית זיק של אור בעיניים הכבויות. להבדיל להבדיל מאלה שנחשבים מועמדים לראשות הממשלה בישראל

שהם נותנים כתף בשוק מחנה יהודה רק לפני הבחירות ואוכלים שם על חשבון הבסטות ומבסוטים, ואחר כך לא זוכרים שיש בכלל יהודים כאלה

'ואנשים מרגישים כן הוא בא היה פה אתמול וואי וואי הצטלמתי אתו וזה יופי שני טמבלים בתמונה אחת.

הבכי הקורע של משה רבנו "מי ייתן מותי תחתיכם" הדהד כל העט באוזניים של ישראל כקרן אור בים של חשיכה.

ורש"י הקדוש אומר: "וירא בסבלותם" נתן עיניו וליבו להיות מצר עליהם

רש"י בעצמו אומר שזה היה רק ראיית עין ותשומת לב נתן עיניו וליבו להיות מצר עמהם.

זו לא מעלה פשוטה, אדם מטבעו מתרכז בעצמו ובצרכיו קשה לאנשים להרגיש את הכאב של הזולת גם אם העיניים רואות שחסר לשני ואפילו אם אתה משתדל להשלים לו את החיסרון לא תמיד זה השתתפות כנה בתחושות וברגשות של הזולת, לפעמים רואים אדם עני באמת חסר לו

אבל אתה רוצה להיפטר מהכאב שיש לך לא בגלל שכואב לך עליו ממש

קשה לך לראות אותו במצב כזה כדי להרגיע את עצמך אתה נותן, היית מעדיף לא לראות לא להיתקל זה לא אומר שאתה נושא בעול.

הגאון רבי חיים פרידלנדר זצוק"ל: אומרת התורה אומרת על משה ויצא אל אחיו וירא בסבלותיו ללמד שמשה רבנו יצא מעצמו מה זה יצא? יצא מהמעגל הסובב אותו והתבונן החוצה אל האחרים להרגיש מה חסר להם! מי יוצא מפינת החמד שלו מקום שנוח לו

לחפש בעיות של אחרים לפתור להם? כמה אנשים כאלה אתם מכירים שכל עניינם להסתכל החוצה ולא על עצמם?

כדי להגיע לדרגה של "וירא בסבלותם" צריך קודם כל מן האדם שיצא אל אחיו, להחליט ברור שהוא מפסיק להתעניין בעצמו ויוצא מעט החוצה.

כשאדם ירגיל עצמו במידה מופלאה זו להתבונן בצורכי הזולת יגלה עולם חדש, גדול, מעניין ומרתק .זה נקרא 'עולמו של האחר'. לפתע אין רק אני, אלא יש המון בני אדם, ולכל אחת תחושות, תכונות, צרכים ומצוקות, שמחות ודקויות.

רבי אריה לוין, זכר צדיק וקדוש לברכה, היה נושא בעול של הכלל וגם של הפרט. רעייתו הרגישה כאבים ברגליים והם הלכו לרופא, התיישבו בחדר.

והרב אמר כך:דוקטור, 'הרגל של אשתי כואבת לנו' הוא לא ליווה אותה רק לרופא ,הוא הרגיש ממש את הרגל של אשתו כואבת גם לו. זה נקרא נושא בעול, מרגיש ממש במצוקה של השני.

ועכשיו תשמעו מעשה מדהים, מה זה גדלות של אדם:

אלה שזכו ללמוד קצת שולחן ארוך יודעים שהיה פוסק גדול בשם רבי דוד סגל זכר צדיק וקדוש לברכה .הוא נודע בכינוי הט"ז' הטורי זהב'. הוא היה חתן של הגאון רבי יואל סירקין, אב״ח, בעל בית חדש.

בנישואים הראשונים הוא שימש אב בית דין באוסטרה בשנים לפני גזרות תח ותת והיה שם ראש ישיבה.

מספרים עליו שפעם אישה באה והתחננה במר נפשה שימצא תרופה לבת שלה שהיא מסוכנת למות.

והוא השיב לה אני לא רופא ואני גם לא בעל שם, אבל היום תרצתי קושיית תוספות אחת ,ואני נותן לך את התירוץ במתנה להגנה על הבת שלך. והבת נרפאה מחוליה.

אז המעשה היה אתו בתקופת הפרעות הנוראות שהרעו לעמנו בשנות ת"ח ות"ט בשנים ת"ח ות"ט.

היה רשע גדול, בוגדן חמליינסקי, 'שם רשעים ירכב'. הוא ריכז סביבו גדודי איכרים נבערים וצמאי דם ,והיו דוהרים באירופה הגדולה לאורכה ולרוחבה, וזורעים הרס וחורבן שממה ובהלה.

היהודים היו שנואי נפשם ,והיו למאכולת חרבותיהם. בשנתיים נוראות אלה הם החריבו 750 קהילות מפוארות של יהודים.

רצחו למעלה מחצי מיליון וכמיליון נוספים גלו ממקומם בגלות קשה ומרה לחפש קורת גג לראשם ולהחיות את נפשם.

אחד מהיהודים היה הגאון רבי דוד סגל, בעל הט"ז. גם הוא ברח מאימת הצוררים ולחפש מקום שטרם הגיעו גדודי הפורעים.

הוא ואשתו עשו דרכים קשות ומשובשות, וכל פעם שהה בכפר או עיירה אחרת בדוחק נורא ובצמצום מאין כמוהו.

במשך כל חייו קיננה בו אפשרות שרצה להגשים עוד מימי נעוריו לעבוד את הבורא והצנע לכת שאיש לא יכיר אותו לא במעלותיו לא בגאונותו.

אבל ההשגחה העליונה רצתה אחרת ומשמים פרסמו אותו בעקבות החיבור האדיר' טורי זהב'.

אבל עכשיו בדרכים שהיה נע ונד ביקש להגשים את שאיפתו לחיות כיהודי פשוט שלא מכירים אותו.

כל פעם שאלו אותו מה שמך? אמר דוד, קלסתר פניו לא היה מפורסם

וכך עלה בידו להסתיר את הזהות.

לצורך פרנסה עבד כמנכר בבית מטבחיים של העיירה. המעסיקים היו שבעי רצון מהעבודה היסודית.

באותה עיירה כיהן רב שלא היה בקיא בהלכות שחיטה וטרפות, אבל הייתה לו יראת שמים עצומה ,ובצירוף זה הוביל שכמעט כל שאלה שהביאו לפניו בבהמה ובעוף היה מחמיר- טרף! כיוון שהוא לא יודע את הדין מה הוא יתיר ?אולי זה טרף. אז תמיד הוא אמר טרף .רק במקרים שהם ברורים לגמרי אז הוא הכשיר.

אבל רבי דוד, ששימש מנכר בבית המטבחיים, שינה את פני הדברים.

אלה שבאו למשחטה התחילו להבין שהמנכר הזה מבין מאוד מאוד בהלכות שחיטה וטרפות. ראו שיש לו כוח להתיר בשאלות עד שהוא

הפך להיות הפוסק של בית המטבחיים וכולם היו מרוצים.

רבי דוד הטריף רק את הטרפות והכשיר כל היתר.

אחרי שבועיים הרב רואה פתאום שלא מגיעות שאלות, אין שאלות. אף אחד לא שואל אותו בדיני טרפות, איך יכול להיות? כל יום היו נכנסים כמה שאלות שבועיים אף אחד לא בא.

שלח את השמש שלו לברר מה קורה .הוא חזר, אמר לו שבני העיירה מספרים בהתלהבות שיש איזה אדם אלמוני בשם רבי דוד הוא מנכר בבית המטבחיים תקופת מה הוא בקי גדול בהלכות טרפות והוא נוטה להכשיר בהמות ועופות לרוב ומשום כך אף אחד לא רוצה לבוא לרב שבדרך כלל מטריף.

הרב שמע, גביני עיניו הצטמצמו בחומרה .זו פגיעה בכבוד הרבנות!

איך יכול אדם להציב עצמו פוסק במקום שבו מכהן רב בישראל?

כנס את שבעה טובי העיירה, ובעצה אחת הוחלט להציב את המנכר העצמאי בעמוד הקלון.

מה זה ?תא צר בפתח בית הכנסת ,ובמקרים מסוימים אוסרים בו בני אדם שהפרו את תקנות הקהל או פרצו גדר בחומות הדת 'זה תא קלון'

כל מי שנכנס לבית הכנסת רואה את זה שקיבל את הקלון .וכיוון שהורה מנכר הלכה בפני הרב, פסקו להניחו שלושה ימים בתוך הצינוק הזה והובילו את הטורי זהב אחר כבוד לתא הצפוף.

הוא לא נעלם, הוא לא הרגיש צער, הוא תמיד חיכה לזה שיהיה אדם פשוט ולא יחלקו לו כבוד .הוא העביר את השלושה ימים בלימוד תורה בעל פה ואחר כך ישוב לאלמוניות שלו כמו בהתחלה.

אבל אז קרה דבר, באחד מימי המעצר הוא הבחין בילדה קטנה בוכה כשהיא יוצאת מבית הכנסת .מדוע את בוכה? אז היא השיבה לו בכל חנוק, הוריי עניים מרודים, אספנו פרוטה לפרוטה לקנות עוף לשבת ועכשיו התעוררה שאלה בעוף והרב פסק שהעוף טרף.

אמר לה, תגישי לי את העוף. פשפש הטס בעוף כולו, ומצא שעל שאלה כזו בדיוק שיש בעוף, הוא כתב בחיבורו טורי זהב, ופסק להכשיר לכתחילה. אבל הוא ידע בהיותו נתון מאחורי סורג ובריח אף אחד לא יקבל את הפסק שלו הרי הוא בקלון בגלל זה. אז מה, הוא יכול להגיד שזה מותר?

מה עשה? אמר לה, ילדה, תלכי לרב, תגידי לו שיפתח שולחן ערוך בסימן פלוני בסעיף פלוני ויראה שהט"ז פוסק להכשיר במקרה כזה.

הילדה עשתה כמצוותו. הרב היה תמוה בעיניו מה שאומרת הילדה, אבל הוא החליט לראות את הט"ז ומיד הבין שטעה בפסק.

אמר לילדה, עוף כשר לכי ותאמרי להורייך יצאה ילדה שמחה מאושרת,

אבל הרב נכנס לפחד גדול .אם המנכר הזה כל כך בקיא גם בסעיפים הקטנים בשולחן ערוך ובנושאי כליו ,מסתמה הוא תלמיד חכם מובהק.

איך העזתי לו שיבו מאחורי סורג ובריח?

מיד הוא רץ בעצמו להוציא את המנכר מהכלא, ביקש שימחל לו וגזר עליו בגזירת מארה דאתרה, אדון המקום שיחשוף בפניו מה זהותך האמתית!

בפני הט"ז לא עמדה ברירה, הוא אמר לו, אני מחבר טורי זהב. הרב כמעט התעלף, נפל על רגליו ביקש מחילה בדמעות שליש והתחנן לפניו שישב על כיסאו.

דבר המעשה התפרסם בעיירה כאש בשדה קוצים ,וכולם נהרו ברחובות העיירה לכיוון בית הכנסת.

הרב שלח את השמש לכנס את כולם, ובמעמד בני העיר עלה הרב לבימה בדמעות בעיניו ואמר: קהל קדוש ונכבד, הריני להודיעכם כי חטאתי בשגגה בביזיון תלמיד חכם מגדולי הדור ממש,

איש לא הבין על מה הוא מדבר, ואז מיהר להעמיד לצדו את הט"ז והשתטח אפיים ארצה פעם שנייה לעיני הקהל וביקש ממנו מחילה.

האלמוני שכולנו זלזלנו בו אינו אלא הגאון האדיר רבנו הט"ז .ככה הוא זעק באוזני הקהל הנדהם. חשבנו שהוא איש פשוט מן השורה, אוי נא לנו כי חטאנו. אז התחילו לעבור כל בני העיירה לפניו וביקשו מחילתו בפנים נחלמות ובזה לא תם העניין.

הרב של העיירה התאושש מעט, היכה בכף ידו על בימת בית הכנסת, שקט השתרר' .נתקבלתי עליכם לרב לפני שנים רבות ,אך לא אהין לכהן ברבנות בעיירה בה מתגורר רבנו הט"ז, מעתה נקבל עלינו כולנו את מרותו הכריז בקול גדול וזכות היא לנו להשתופף בצלו ולזכות להנהגתו והכתיר את הט"ז לרב של עיירה.

 סוף אותו יום כששב התז לביתו, רעייתו תמהה בפניו בקול: 'תכננת לחיות עד יומך האחרון באלמוניות מוקפדת איך זה שהסכמת לוותר על כל זה בעבור אף אחד?

הט"ז השיב לה בנחת. אמנם כן תכננתי לחיות ולהיפטר מן העולם בהצניעה הלכת ראיתי בכך מטרה נשגבה ועילאית וללא ספק הייתי משיג מעלות אדירות אם הדבר היה עולה בידי. אולם היום, כשראיתי את דמעותיה של הילדה הקטנה בבית הכנסת חיפשתי דרך למחות אותן ולהעלות חיוך על פניה. הפכתי בדבר והבנתי כי אין דרך אחרת מלבד להכשיר את העוף באופן הזה שידעו שזה אני. ידעתי שיש סיכון שאני אתגלה, אבל לא יכולתי לראות צער של ילדה יהודיה.

אז לא הבנת נכון, לא ביטלתי את התוכנית בגלל עוף שהוטרף, אלא בגלל דמעות של ילדה. 'זה נקרא נושא בעול'.

אפילו עם ילדה לרומם אותה, את רוחה, את משפחתה שאין להם מה לאכול לשבת זה העוף היחידי שחסכו איזה שבת יהיה להם? איזה צער?

אם הילדה בוכה כבר מעכשיו מה יהיה כשהשולחן יהיה ריק?

אז הוא החליט לוותר על אלמוניותו.

עכשיו שתבינו, סיפרנו בהרצאה הקודמת על הגלגול של הבחור מנובהרדוק. נובהרדוקר גלגול.

הוא גילה מיהם השלושים ושישה צדיקים נסתרים בדורו .בין הצדיקים שהוא מנה היה גם הגאון מווילנה,אבל הוא מנה אותו חמישי.

איך יכול להיות? כולם התפלאו. הגאון מווילנה, גאון הגאונים, הוא חמישי? יש ארבעה לפניו?

אז הוא אמר להם, בגלל שהוא מפורסם.

אז רואים שהפרסום מגרע. מפסידים בגלל זה.

הרב שטיינמן, זכר צדיק לברכה אמר :שכל מה שהיה מפורסם על הגאון

זה עדיין אפס קצה ממה שהוא מוסתר .לכן הוא נקרא צדיק נסתר.

אבל הפרסום שהתפרסם, מה שהתפרסם שהוא לא פרסם הוא נתפרסם מה לעשות ?אנשים שקרה אתו ואיתם דברים פרסמו.

זה גרע אותו למקום החמישי.

אז תארו לכם מה היה מוכן הט"ז להפסיד איזה מעלות, בשביל שילדה לא תבכה ויהיה להם עוף לשבת.

נו, כמה אנשים יהיו מוכנים לעשות כדבר הזה?

עכשיו, אנחנו נלמד איך זה עובד. למה אנחנו צריכים להיות נושאים בעול?

בימי שלמה המלך, אשמדאי מלך השדים הוציא מתחת לקרקע אדם משונה עם שני ראשים].מה שהיום אתם שומעים, תאומים סיאמים עם שני ראשים [האדם הזה בעל שני הראשים נשא אישה ונולדו לו שבעה בנים. אחד מהם, רק אחד עם שני ראשים השישה עם ראש אחד.

לימים הוא מת. ואז פרץ ויכוח בין השבעה ילדים בעניין הירושה. זה עם השני ראשים רוצה לקבל שני חלקים מהירושה והם טוענים, מה פתאום אתה אחד?

טוב, בסוף היו צריכים להגיע, כי אף אחד לא ידע איך לפסוק לשלמה המלך. קבעו את המשפט למחרת, בחצות הלילה נכנס שלמה המלך להיכל עמד לפני הבורא ואמר, ריבונו של עולם, כשנגלת עליי בגבעון ואמרת לי, שאל מה אתן לך ?לא שאלתי לא כסף ולא זהב אלא חוכמה שאוכל לשפוט בצדק את הבריות.

שמע הקדוש ברוך הוא את תפילתו והבטיח לו שבבוקר ישפיע עליו חוכמה ובינה שיכריע מן האחים.

כשהגיעו השבעה התייצבו בהיכל המלך. שלמה יושב על כיסאו, ביקש להביא מים רותחים.

קרה את האח עם שני ראשים, כיסה ראש אחד עם מטלית ועל הראש השני יצק את המים הרותחים. ואז נשמע, וואו, אדוני המלך, אנחנו מתים אני בן אדם אחד לא שניים!

זהו. שני הראשים צעקו ביחד אז זה בן אדם אחד. אם היה צועק רק הראש הזה אז השני נפרד וככה התברר שהוא אחד.

למה סיפרנו את זה? הסיפור הזה נוגע במושג שלנו, 'נושא בעול עם חברו'.

יש שאלה: איך מבקשים מאתנו לדאוג לזולת, לצאת לזולת, להרגיש את השני, לחוש את תחושותיו נולדנו לבד ונמות לבד. אז למה מבקשים מאתנו לדאוג לשני?

התשובה היא פשוטה, עם ישראל זה נשמה אחת. אנחנו אומנם מחולקים בגופים למיליונים, אבל שורש הנשמה זה נקרא קומת ישראל, כלל ישראל עם ישראל זה נשמה אחת, כמו פאזל שיוצר נשמה אחת.

וקומת ישראל זה קומה אחת מורכבת מרמ"ח איברים ושס"ה גידים, כמו שאנחנו נדרשים לחוש בכל כאב שיש לנו. אף פעם הראש לא יגיד מה אכפת לי אם האצבע כואבת לי למטה ויש לי ציפורן חודרנית. מה זה מעניין אותי? זה רחוק ממני. אני נמצא פה אם יש ברגל בעיות, שהיא תסתדר.

מישהו אומר דבר כזה? אין דבר כזה. כל הקומה הזאת זה אחד, לא משנה איפה יהיה כאב כל האיברים מרגישים.

ככה אנחנו צריכים , שכולנו נרגיש אחד את השני ולא להתעלם, כמו שלא נתעלם, לא מהרגל ולא מהציפורן ולא מהיד.

כשאדם לא מרגיש את הכאב של הזולת, מצבו קשה ונורא. סימן שהוא מנותק. כשאדם אינו חש בגוף כאב אחד מאבריו זה סימן שיש נמק מצריך כריתה .זה מצב מסוכן שכבר לא מרגישים.

וריבותינו אמרו: 'אל גינת אגוז ירדתי' למה אגוז? למה נמשלו ישראל לאגוז ?אם שמים ערמה של אגוזים ואתה מושך אגוז אחד, כולם מתפרקים כי אחד תלוי ואחד עומד על השני.

קומה אחת אנחנו. 'אחד בשביל כולם וכולם בשביל אחד'

פעם הגאון רבי רפאל, ברוך טולדנו זכר צדיק וקדוש לברכה, סבל באחרית ימיו כאבים עזים, היה מרותק למיטה סבלו בל יתואר, אבל לעיתים מזומנות היה נושא קולו וזועק, אוי, אוי, ריבונו של עולם ,בניך בצער, בניך אהובך נתונים בגלות קשה ונורא, אוי תגאל אותם למען שמך, אוי,

אוי, אוי, היה צועק ככה.

הבן שלו שאל אותו, אבא, למה אתה צועק?

אמר לו: כשהכאבים מציפים את גופי בכל האיברים והגידים, או, זה הזמן שאני ממחיש לעצמי במעט את הכאבים הנוראים שסובלים אחינו בית ישראל בכל מקום ,ברוחניות ובגשמיות מהכאב המר,

אני זועק זעקת אמת, כי אני מרגיש את הצער ואת הכאב על היגון של אחיי ואחיותיי. בלי להרגיש אז אתה לא מרגיש מה שיש לאחרים מתי שאתה מרגיש, אתה יכול גם להרגיש מה אחרים מרגישים.

בפרשת וירא :התורה מונה את שמות בני ישראל בזה הלשון: "אלה ראשי בית אבותם" בני ראובן בכור ישראל חנוך ופלאו, חצרון וכרמי,

ובני שמעון, ימואל וימין, ואוהד ויכין וצחר.

ואלה שמות בני לוי לתולדותם. גרשון, קהת ומררי 200 שקלים אני נותן למי שיגיד לי למה השתנה בפסוק "בני שמעון, בני ראובן .ואלה שמות בני לוי לתולדותם. למה הפסוק שינה ?למה לא אמר בני לוי כמו שאמר בני ראובן בני שמעון תגיד בני לוי. למה אומר ואלה שמות בני לוי לתולדותם? 200 שקלים בהצבעה.

כן .הוא מדבר, מה? מה? לא שומע.

ש: לכולם יש חלקה בארץ,

הרב: לכולם יש חלקה בארץ, מה שונים?

ש: להם אין.

הרב: להם אין, לא זה הסיבה. מה ?מה הם?

ש: היו מאה רבים תמיד.

הרב: לא, לא, לא, לא .מה השאלה הייתה כבר פעמיים?

כן ?מה ?לא, לא, לא, לא, לא, לא. טוב, אז אני אגיד לכם למה.

האשל"ה הקדוש אומר למה התורה האריכה ואמרה, "ואלה שמות בני לוי לתולדותם" לא כמו בני ראובן, בני שמעון.

הוא אומר: שבט לוי לא השתעבד תחת יד המצרים. אבל הצער של לוי היה כל כך גדול, [של לוי, האח לוי] היה כל כך גדול בראותו את אחיו נאנקים וסובלים בגלות המרה והקשה, עד שקרא את שמות שלושת בניו על שם הצער של האחים שלו! גרשון, על שם שהם גרים בארץ זרה נוכריה ומנוכרת.

קהת, על שהכהו המצרים את שיניהם בעבודת פרך נורא,

ומררי, על שם שהם מררו את חייהם בעבודה קשה.

הקדוש ברוך הוא כל כך אהב את זה וחיבב את זה, שלוי בשמות בניו הדגיש עד כמה כואב לו וקשה לו ,שהוא מוכן לקרוא את השמות של הילדים שלו על שם הצער והייסורים שעוברים אחיו. זה מה שהוא יכול לעזור להם להראות שהוא משתתף בצערם ,שהקדוש ברוך הוא חיבב את הדבר ואמר, תוסיף בתורה משה ותכתוב. "אלה שמות" זה לא סתם שמות. ואלה שמות בני לוי לתולדותם. לא כמו בני ראובן, בני שמעון.

וכך מצינו גם אצל משה רבנו, שציער את עצמו עם ישראל כשיצאו למלחמה נגד עמלק.

אומרת הגמרא, לעולם יצער אדם עם הציבור, שכן מצינו במשה רבנו שציער עצמו עם הציבור.

איך מצינו? "וידי משה כבדים ויקחו אבן וישימו תחתיו וישב עליה"

ככה מושיבים את משה רבנו על אבן? חסר להם כריות? להביא לו, [הנה אני אפילו הביאו לי כרית] למה לא הביאו לו כרית ?הוא לא רצה.

הואיל וישראל שרויים בצער, גם אני אהיה עמהם בצער. לשבת שעות רבות על סלע, והוא היה למעלה מגיל 80 זה לא כל כך קל? וגם להחזיק את הידיים כל הזמן למעלה זה לא קל? אבל הוא השתתף בצער שלהם שהם נלחמים

'לעולם יצער אדם עצמו עם הציבור' שכן מצינו במשה רבנו שציער עצמו עם הציבור.

בשנת תרע"ד מלחמת העולם הראשונה אירופה רעשה קרבות בכל מקום,

רעייתו של החפץ חיים מתעוררת מהשינה בשעה מאוחרת ,מבחינה שהרב לא במיטה. בבהלה מחפשת אותו ונדהמת לראות אותו בפרוזדור הצר והקר, זה אירופה. שוכב על ספסל עץ קשה ורעוע, ידיו מונחות מתחת לראשו בלי כרית בלי שמיכה בלי מזרון.

למה אתה לא במיטה? עם דמעות הוא אומר לה: אחינו בית ישראל שרויים בצער נורא רבים איבדו את הבית ואת הרכוש בסערת המלחמה.

בחורי ישראל נלקחו לחזית שוכבים עכשיו בשוחות חשוכות, משק כנפי מלאך המוות נשמע מעל ראשם. איך אני אצטנף בתוך מיטתי החמה בשעה כזו? האם לא מוטל עליי לישא ולו במעט בעול עם זולתי? זה נקרא נושא בעול.

הוא הרים למישהו משהו? לא. אבל הוא מרגיש בצרתם. הוא דואב את מצבם .גם זה נקרא נושא בעול.

עכשיו מארגנים זעקה של נשים לפני הקדוש ברוך הוא ,בגלל הצער לא רק שיש לעם ישראל בגלות הזאת, אלא צער השכינה שרוצה כבר לגאול אותנו ואף אחד לא צועק ממש.

אז מתארגנות, כבר יש למעלה מ-500 נשים מחכים לכמה אלפים ואז תהיה זעקה גדולה לשם, שאנחנו מצטערים שהשכינה מצטערת בגללנו. ומבקשים שהקדוש ברוך הוא יחמול עלינו ועליו גם כן.

אז כל הנשים החכמות יזדרזו לרשם.

אנחנו מוצאים גם שהקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו מצטער בצרתם של ישראל גם של הכלל וגם של אדם פרטי.

הנביא ישעיה בס״ג אומר: 'בכל צרתם לו צר .הקדוש ברוך הוא בעצמו במצר כשאנחנו בצרות. ובאופן הפרטי נאמר בתהילים צ"א: 'עמו אנוכי בצרה' עם כל אחד ואחד.

והקדוש ברוך הוא הזכרנו, התגלה למשה בסצנה דווקא שיח קוצני, כי הוא גם כן מצטער בצערם של ישראל המשועבדים

והבטיח הקדוש ברוך הוא ליעקב אבינו: "אנוכי ארד עמך מצרימה"

מצרימה זה מלשון מצר. "אני אהיה אתך שמה ואני אעלך גם עלו"

ריבותינו במדרש בשיר השירים רבה ב' ד' אומרים: אמר רבי ראובן, אילו לא היה דבר כתוב אי אפשר לומר.כתוב בישעיה ס״ו" ,כי באש אדוני נשפט "לא כתוב כי באש השם שופט אלא הוא בעצמו נשפט.

ואמר דוד ,'גם כי אלך בגית צלמוות לא ארא רע כי אתה עמדי'. איפה?

בגיא צלמוות .אם אני אלך, אני יודע שאתה עמדי בגיא צלמוות. השם לא עוזב אף אחד.

והמדרש מעיד, אם זה לא כתוב, אי אפשר לומר זאת, שהקדוש ברוך הוא בעצמו נשפט עמהם על מעשיהם.

את הפירוש הבא אמר רבי ישראל מרוז'ין, כשהיה בבית הסוהר במצור ובמצוק. הוא אמר את אותו פסוק, אבל תשמעו איזה הסבר הוא אמר מדהים :'גם כי אלך בגית צלמוות לא אירא רע' לא אריא, לא אירא, פה הוא עצר, לא אירא, לא אירא. יהודי לא צריך להתיירא מפני איש גם בגית צלמוות.

אבל מה כן? מה גורם ליהודי צער נורא שהשכינה בצער? לכן הוא סיים.

'רע! כי אתה עמדי' מתי רע לי? כי אתה עמדי, שאני מצריך אותך להיות איתי בכלא .גם כי אלך בגיא צלמוות, לא אירא. אני לא ירא מכלום. אבל רע-רע זה בגלל שאתה עמדי.

זאת אומרת, אדם שעושה עבירות, הקדוש ברוך הוא אומר, 'קלני מראשי קלני מזרועי' הקדוש ברוך הוא בוכה על זה שהוא צריך להעניש אותנו. כי מידת הדין מחייבת, והקדוש ברוך הוא לא רוצה. לא רוצה. לא רוצה.

פעם אחת חיים טופול התראיין, ובריאיון הוא אמר שאבא שלו פעם אחת נתן לו שני פליקים עם יד גדולה. והוא ידע שאם הוא לא יעשה את עצמו מת אוי ואבוי מה יבוא אחרי השני פליקים, אז הוא שיחק אותה מת

ואז פתאום אבא שלו חיים חיים חיים! התחיל לחבק אותו לנשק אותו לא לא לא לא לא שלא ימות לו. ואז הוא ראה כמה אבא שלו אוהב אותו שהסתירות היו מאהבה

אז זאת אומרת בן אדם צריך לדעת הקדוש ברוך הוא גם אם נותן לנו שני פליקים-הוא בוכה הוא בוכה 'במסתרים תבכה נפשי מפני גוה' אומרים חכמים הקדוש ברוך הוא בוכה במקום שנקרא מסתרים מפני שנטלה גאוותן של ישראל וניתנה לאומות העולם.

והרב יעקב ברייש זכר צדיק וברכה שהיה בית דין בציריך אמר את זה בספר חלקת יעקב: שהיום רואים שאנשים יהודים במקום לכבד תלמידי חכמים אמתיים אברכים בני ישיבות אמתיים וכו. מעריכים זה דוקטור זה פרופסור זה טמבל זה... מעריכים אנשים עם שמות של גויים ונטלה גאוותן של ישראל במקום להתגאות ביהודי המקורי מתגאים בשל אומות העולם, על זה בוכה הקדוש ברוך הוא גם כן.

בשנת תרנ״ה להבות ענק בשמי בריסק שרפה אדירה כילתה את כל מה שנקרא בדרכה, בתים הפכו למאכולת אש, אנשים הפכו מחוסרי קול. באחד הבתים שלא ניזוק היה רב חיים בריסק, הבית שלו היה בקצה העיירה, לא הגיעה אש ולכן כולם טמאו רואים אותו צועד בלילה לעליית בית הכנסת ומסדר לו מקום לישון

שאלו אותו מה כבודו עושה? אשתו מבקשת ממנו תחזור הביתה לישן,

לא, הוא החליט להתייסר על הספסלים של העץ הצרים בבית כנסת למעלה, הוא אמר אני רוצה לעזור ליהודים של העיר לשקם את חייהם לאחר השרפה, אבל כדי שאני אוכל לעשות זאת אני צריך לחוש בדיוק את תחושותיהם,אם אני לא ארגיש צער שעובר עליהם בשינה מחוץ לבית איך אני אשא בעולם?

אז רואים שאדם צריך להרגיש בשביל שיוכל לשאת בעול, רק בעלי לבבות מיוחדים יכולים להרגיש בלי להרגיש באופן פיזי, אבל אם לא צריך להרגיש לכן

הרבה רבנים גדולים אמרו אתה רוצה לדעת מה צפוי לך מה יכול להיות אתה רוצה לדעת- תיכנס לבית חולים פעם בשבוע תעבור במחלקות תראה ממה מתייסרים אנשים תראה אנשים שאומרים להם צריכים להיפרד...

אז תוכל אולי להבין כמה רחמים וחמלה עליהם בעליך שאתה לא מבין שיכול להיות שאתה תהיה הלקוח הבא בבית חולים.

עכשיו כמה דורשים מאתנו להיות ערים וקשובים לצורכי הזולת?

נלמד ממסכת שבת ס' ז': אדם רואה שאחד מהאילנות שלו חולה יש לו כמה דונמים של עצים יש לו אילן אחת חולה, הפירות שלו לא מגיעים להבשלה והם נופלים בהיותם בוסר

מה אמרו לו חכמים ?תצבע את גזע האילן בצבע אדום שהעוברים ושבים

יכירו שהאילן חולה ויתפללו עליו שיניב פירות בשלים ומתוקנים.

מאיפה מביאה הגמרא ראייה שכך צריך לעשות?

מהמצורע, אדם שהצטרע כתוב שהוא צריך לקרוא על עצמו טמא טמא למה? להודיע לבריות שיכירו בעליבותו ויבקשו עליו רחמים.

אבל זה צריך להבין איך הגמרא לומדת דבר קל מדבר חמור ביותר?

אדם מצורע זה צער גדול? זה כאבים? זה בושות? ביזיונות? מנותק מאשתו? משפחתו? רעיו מכריו מנודה לא יכול להתפלל במניין! אף אחד לא מתקרב אליו?

אדם כזה זעקות שלו טמא טמא טמא בטח יעוררו את הלב של האנשים לרחם עליו מסכן, בגלל לשון הרע כזה עונש?

אבל אדם שיש לו אילן אחד מתוך אלף אילנות שהפירות שלו נושרים צריך לשים פס אדום בשביל שכולם שעוברים יראו את הפס האדום ויתפללו על האילן הזה זה דומה?

אומר הסבא מקלם כן זה דומה. כי נשיאה בעולם הזולת זה לא קשור בכלל מה הקושי שנתון בו הזולת.

מי שנימי הלב שלו נעים רק כשהוא רואה מראה מזעזע ונורא, זה לא נקרא שהאדם הזה נושא בעול. זה פשוט הוא רגשני וקשה לו לסבול.

נשיאה בעול זה שותפות. שותפות נדרשת בכל מצב, צריך לחוש את התחושות של בעל הפרדס. חבל לו שכל אילן בן שנים רבות פתאום לא נותן פירות ואפילו אילן אחד. ולכן קבעו חכמים שצריך להשתתף בצערו ולהתפלל על האילן.

אתם רוצים לראות כמה אנחנו לא רגישים?

נכון הייתה עכשיו תקופה שלא היה גשמים? כמה הצטערו וכמה שמחו?

אפשר לצאת בלי הרבה בגדים, אפשר ללכת בכיף, מזג אוויר נוח, סבבה קיצי אביבי.

גשמים- קר, צריך לבוש זה, מתלכלכים, שפריצים, באוטו לא רואים טוב, זה, כל מיני...

אבל לא על זה אני מדבר. כמה הצטערו,הלכו לישון על קרש או על ספסל כמו ששמענו, בגלל שלחקלאים אין מים עכשיו וכל הגידולים שהם טרחו חצי שנה יכולים ללכת פייפן?! ולא יהיה להם כלום והם יפסידו אלפים ומיליונים. מי מצטער בצער החקלאים?

ואחר כך אנחנו נבכה, למה העגבנייה 24 שקל? כי לא התפללת שיהיה גשמים לחקלאים אז תשלם, בבאל'ה.

מי נושא בעול ככה, שרואה את הבעיות שיש לכולם מי? זה מראה שאנחנו רחוקים מהמידה הזאת מאוד.

אתם יודעים למה נבחר משה רבנו להיות המנהיג של עם ישראל? רק בגלל שהוא היה נושא בעול. בגלל שהוא התערב כשהכו אחד את השני, למה תכה רעיך ?כשהוא היכה את המצרי שעשה מעשה לא יעשה עם אשת איש, ושהוא נלחם עם הרועים אצל בנות יתרו להציל אותם,

הוא נשא בעול, בכל מקום, כל מקום היה אכפת לו. או, זה יכול להנהיג את העם. זה ידאג לעם. ורואים מי יצא ממנו, הרועה הנאמן.

פעם רבי משה לב מסאסוב הלך בעיר ושמע שני גויים שיכורים. אחד שאל את חברו, סטפן, אנחנו חברים טובים, נכון?

תגיד, אתה אוהב אותי ?אמר לו, אם אתה אוהב אותי, תגיד לי, מה מכאיב את ליבי?

אז הוא אמר לו, איך אני אדע מה כואב לך?

אז אמר לו, סטפן אחי, אתה לא באמת אוהב אותי. כי אם היית אוהב אותי, היית יודע מה חסר לי, מה כואב לי.

מי שאוהב ,יודע מה חסר לשני, נכון?

מאיפה יודעים?

מאמא .אמא יודעת מה חסר לילד? מתוקי, מתוקי, מתוקי, אני יודעת. הרטבת נכון, נכון אני אחליף לך, אני אחליף לך. אתה צמא, אתה צמא...

היא דואגת, היא כל רגע לידו מסתכלת אם השמיכה כיסתה אותו או לא זה, אוהבת. היא דואגת לחסרונו כל הזמן. זה נקרא אהבה אדם באמת דואג לשני כל הזמן ויודע ומרגיש בצערו.

'אני רואה שהפנים שלך לא כל כך היום' אה.

זה מה שאמר יוסף. יוסף אמר לשר המשקים ושר האופים "מדוע פניכם רעים היום" הוא הבחין שיש משהו.

מה אתה מתערב?

מה כל אחד שאתם רואים את זה שואלים אותו תגיד מה רע לך? כאילו מה, תפתור לי את הבעיות? יש לי חוב, ארבע מאות אלף...

לא שואלים, למה? שלא נסתבך, אחר כך יגיד, לא, סליחה, אני לא, זה, זה, אין לי, אין לי.

אז זאת אומרת, נושא בעול זה אדם שאכפת לו מהזולת.

"ואהבת לרעך כמוך, אמר רבי עקיבא, זה כלל גדול בתורה"

קשה לבקש מבן אדם לדרוש לאהוב את הזולת כמו שהוא אוהב את עצמו. אבל כל מה שאני טורח ועושה עבורי-צריך לעשות גם עבור זולתי. איך זה אפשרי?

אומר הרמב״ם בהלכות אבל י"ד: "ואהבת לרעך כמוך" 'כל הדברים שאתה רוצה שיעשו אותם לך אחרים-עשה אתה אותן לאחיך בתורה ובמצוות'

זה ואהבת, אומר הרמב״ם. אז הנה יש לנו כלי מדידה.

תשים את עצמך מול זולתך, קובע הרמב״ם ועכשיו תחשוב .מה אתה מצפה שהוא יעשה לך ?עכשיו תהפוך את זה.

תעשה עכשיו אתה, מה שאתה ציפית שהוא יעשה לך, תעשה לו.

אם אתה מצפה שהוא יכאב את כאבך, והוא ישמח בשמחתך, ויזדהה עם תחושותיך, אתה נדרש לעשות כמו כך.

ועכשיו תראו איזה הנהגה, לא יאומן כי יסופר עד כמה זה חמור שאדם לא נושא בעול:

בבית של הגאון רבי ברוך פרנקל, זכר צדיק וקדוש לברכה, נשמעו קולות צהלה ובשמחה. הבן היקיר משתדך בשעה טובה ומוצלחת.

הוא היה גאון עולם ,רבי ברוך פרנקל. הוא היה חותן של רבי חיים מצאנז.

הוא חיבר ספרים 'ברוך טעם, עטרת חכמים, ואמרי ברוך, הגאות לשולחן ארוך וכ"ו.

אז הבן שלו מתחתן עם בת חסודה וצנועה, והתעתדו המחותנים להגיע לגמור את השידוך למזל טוב. [וורט, וורט קוראים לזה, וורט, וורט זה דיבורים, דיבורים. הולכים לדבר על התנואים, על התנאים, מה אמרו, מי נותן מה, איך עושים וכו.

טוב, נקישות בדלת, המחותנים עמדו בפתח, כולם שמחים ועליצים,

והנה נכנסו לבית ונחרדים.

רבי ברוך, האבא של החתן מכונס בהרהורים נוגים. חששו אולי הוא מצא פגם בשידוך,

שאלו בזהירות, אבל הוא אמר, חלילה, לא מטיל שום פגם למום.

אז למה אתה עצוב היום זה הערב הגדול!

אמר להם, נודע לי שבקצה העיירה שוכב יהודי מתייסר בחוליו, ואני בצער וקשה לי לשמוח כשאני יודע שהיהודי הזה מצטער.

מה הם אמרו? אה, זה העניין? נו, אז אפשר כבר לשמוח אפשר לגשת לשידוך.

ועכשיו התהפך הכול. הדברים שהם אמרו היו מורת רוח באוזניו הרגישות והודיע להם מידית שהוא מבטל את השידוך על המקום. 'אני לא חפץ לשדך את בני עם בת למשפחה שלא מסוגלת לחוש את צערו של הזולת' וזהו, ביטל את השידוך.

שמעתם דבר כזה?

היה עוד דבר כזה, שמישהו ביטל שידוך.

החתן ראה את הכלה שהתרנגולת בחוץ הייתה עושה פרפרפרפרפרפרפר ומפרקת שם כל מיני דברים, והיא ניגשה ובעטה בתרנגולת להעיף אותה.

ראה אותה ככה ,אמר 'שלמת' והלך.

הוא עשה תרגיל, עשה תרגיל שהוא השתגע וזה פה ושם, שהם כבר לא רצו, בשבילו לפגוע בה שהיא לא...

זה כמו שאתה רואה אחת שלוקח חתולים בזנב ומסובב אותם, ובום! מעיף אותם על זה. אתה תתחתן עם אחת כזה?

אז מה זה משנה אם זה תרנגולת או חתול?

תשמעו עכשיו פסק הלכה מדהים: הרב הגאון רבי יחזקאל אברמסקי זכר צדיק ברכה, עבר ברחוב והבחין בילדה בוכייה.

מדוע את בוכה ?החברה שלי בכיתה אמרה שהבגד שלה יפה יותר מהבגד שלי.

מה שמך? רבקה,לכי נא ילדתי לביתך ותאמרי לכולם, פגשתי את הרב של הרחוב והוא אמר לך שהשם שלך הוא היפה ביותר מכל השמות של הילדות, ושהבגד שלך הוא היפה ביותר מכל השמלות בכיתה.

אורו פניה מהרה כחץ מקשת הביתה לספר על פסק הלכה שיצא מפיו של הרב הנוגע למעמדה הרם.

היה שם אברך צעיר שהתלווה לרב ושאל אותו מה זה היחס הזה המיוחד שקיבלה הילדה הזו?

הרב אמר לו תשובה עם יסודות נאמנים: ישעיה הנביא פרק כה כותב: 'ומחה ה' אלוקים דמעה מעל כל פנים' מעל כל פנים! אפילו מפנים של ילדה קטנה. ואם כך דרכו של הבורא, אנחנו מצווים ללכת בדרכיו 'והלכת בדרכיו' אז איך נוכל להתעלם מבכי של ילדה קטנה ?לכן אני פסקתי מה שפסקתי.

זה גם היה עם הטז, מהדמעות של הילדה .הוא ויתר על אלמוניותו.

החזון איש, דלתו נעולה משך שעה ארוכה, יושבים בפנים זוג מבוגרים, בעל ואישה והם משוחחים עם הרב.

נדיר. שהוא משקיע כל כך הרבה זמן בזוג. ניסו להקשיב על מה הולך שם.

פתאום שמעו את הקול של הגבר אומר, 'זה לא יותר מדי'?

החזון איש אומר: 200 חבילות סיכות וכאלף כפתורים.

שומעים את הבן אדם אומר, זה לא יותר מדי? אז החזון איש אומר, טוב, נקנה רק 700. העיניים התעגלו לא מבינים על מה מדברים שם.

אחרי שהם עזבו סיפר החזון איש, הזוג הללו ניצולי שואה, 'אודים מוצלים מאש' איבדו הכול בחורבן .וכאן בארץ הקימו את ביתם רוצים לראות מעט נחת אחרי השכול. מבקשים לפתוח חנות סדקית. לא ידעו למי לפנות באו אליי.

האם התפקיד של הרב לשמש יועץ בענייני סדקית, חוטים, כפתורים ומחטים ?שאלו בעדינות בני הבית.

אמר, זה העזרה שהם היו זקוקים עתה. איך אני לא אנצל הזדמנות פז לשאת מעט בעול עם אומללים אלה שעולמם חרב בעדם?

עוד מקרה עם החזון איש: הרופאים ציוו אותו בזקנותו לצעוד מדי יום כברת דרך, לחלץ עצמותיו, להשיב רוחו. והוא עובר עם המשמש שלו עם מקל ,ונתקלו באדם פשוט עם עיניים עצובות וראש מורכן.

הרב חילץ את זרועו מזרוע המשמש, תמך בו, אחז בקצות המקל בשתי ידיו והתחיל לרקוד לפני היהודי ברחוב של העיר.

היהודי התבונן בריקוד של הרב הישיש, וחיוך, חיוך קלוש על פניו ועל עיניו הכבויות.

כשראה החזון איש שכבר הציף החיוך את פניו, נפרד ממנו לשלום והמשיך בצעידה.

מה היה ההסבר? עוד יהודי ניצול שואה .משפחתו אבדה בכבשני השמדה. חיפשתי דרך להקל מערכתו. עליו מעט תייגון ידעתי שאם אני ארקוד לפניו יעלה לו חיוך על פניו הצלחתי משהו...

הייתם עושים את זה?

צריך להיות החזון איש בשביל להבין בכלל מה אפשר לעשות.

אל הבית של החפץ חיים הגיע בחור ממרר בבכי הרופאים זיהו בגופו מחלה נוראה מחלת הנפילה. החפץ חיים מחה עם אותה ועודד אותו במילים חמות הוא בכה החפץ חיים ששמע על המחלה של הבחור הצעיר ואמר לו כממתיק סוד: תלך לעיירה פלונית, יש שם אדם פלוני תקבל ממנו ברכה, בעזרת השם תתרפא אבל אני מבקש ממך שלא תגלה לאיש

ששלחתי אותך אליו. עשה כדברו והיה נס התרפא מהמחלה. אחרי שנים רבות אחות אשתו קיבלה את אותה המחלה, מכיוון שאשתו ידעה שהוא נרפא ממחלה זו,

הפצירה בו שיגלה איך הוא התרפא הוא ידע שאסור לו לגלות כי הוא הפתיע לחפץ חיים אבל בסוף אתם יודעים, אישה לוחצת הבעל נכנע

גילה לה שהוא הלך לרב פלוני ששלח אותו חפץ חיים הוא בירך אותו ונתרפא.

ברגע שהוא גילה- חזרה לו המחלה

חזר לחפץ חיים וסיפר לו אני מצטער וזה ופה ושם...

אמר לו: גם אני מצטער אני כבר לא יכול לעזור לך, הוא אומר מה הבעיה תשלח אותי עוד פעם

הוא אמר לו, אני שלחתי אותך בשביל שלא תדע אבל אני התעניתי ארבעים יום תענית בשביל שאתה תהיה בריא ועכשיו אני זקן מאוד לא יכול כבר להתענות ארבעים יום.

זה מה שאני למדתי מהחפץ חיים בסרט 'חיו יחיה' ששמעתי שהילד

יצא מהבטן בלי דופק עשרים דקות, קיבלתי ארבעים יום ועוד שניים

וברוך השם הוא ניצל והיום הוא חי.

אותו דבר עשה רבי עקיבא גם ממנו למדתי: שהיה אחד שהיה נושא עצים והוא הבין שהוא לא מהחיים שאל אותו מאיפה אתה חיים ומתי מה לא מתי מה אתה עושה? הוא אומר כל פעם מוציאים אותי ושורפים אותי מחדש כל יום אני מביא עצים שורפים אותי.

למה? אומר הייתי רשע גדול

אמר לו השארת בן? אומר לו השארתי שם עוברת לא יודע מה היה

איפה באיזה עיר? נתן לו כתובת הלך לעיר

בירר על הילד קיללו את הילד ואת אבא שלו רשעים ארורים

מצא את הילד.

אמר לו בוא אני אלמד אותך קצת תורה אבא שלך בצרות בגיהינום תציל אותו, לא רוצה הילד לשמוע כלום לא אכפת לו מאבא שלו, התענה ארבעים יום רבי עקיבא שהילד הזה יסכים לשמוע אותו, זה הועיל לימד אותו והצליחו להוציא את האבא מהגיהינום זה נושא בעול

נושא בעול עם חברו.

והיו פה כמה או-אה זה הרבה אבל לא מזמן שנתיים בערך עשינו תענית גם כן למעלה מ-400 איש, שלושה ימים רצוף בלי אכילה ושתייה 72 שעות

אחד הדברים שביבי ירד- ביבי ירד

אולי צריך עוד פעם ?נשקול את זה

מכל מקום נושא בעול

זה אדם שמסתכל בצרות אחרים ומשתדל לעזור ולאו דווקא צרות אפילו בחסרונות.

הגאון רבי יוסף שלמה קיינמן הרב מפונוביש זכר צדיק לברכה: היה אחד התלמידים המובהקים של החפץ חיים

איך הוא היה אצלו ?הוא התכוון ללכת לישיבת בטלז ללמוד להיות למדן שם למדו להיות למדנים, אבל כשהוא הגיע בדרך הוא אמר הוא יעבור דרך החפץ חיים הוא עוד לא היה תלמיד שלו, ואז הוא הגיע לבית הוא שמע בכי בכי בכי שאל מי בוכה אמרו לו חפץ חיים אמר על מה? אמרו לו הוא קיבל הודעה בטלגרף שיולדת מקשה ללדת והוא בוכה ומצר בצערה

שאל היא בת משפחה?

אמרו לו לא הוא לא יודע אפילו במי מדובר אבל שלחו לו טלגרף להתפלל

אז למה הוא בוכה אם הוא לא מכיר אותה?

אמרו לו: הוא לא יכול לשמוע שבת ישראל נתונה בצרה והוא לא פורץ בבכי מר.

הוא אומר באותה שעה החלטתי שאני מעדיף להישאר פה עם החפץ חיים

כי חשבתי שהחפץ חיים הוא רק גאון בתורה, הוא צדיק יסוד עולם קדוש וטהור אבל לא ידעתי שאפשר ללמוד אצלו גם שיעור נפלא בנשיאה בעול עם הזולת

אמנם רציתי לנסוע לטלז להיות למדן אבל נתקעתי אצלו שש שנים שש שנים הוא היה תלמיד קרוב אצל החפץ חיים רק בגלל הבכי הזה של נשיאה בעול עם יולדת שהוא לא מכיר בכלל.

הגמרא בסנהדרין כ' אומרת: 'שקר החן בהבל היופי אישה יראת השמית תתהלל' . שקר החן זה הדור של משה ויהושע רש״י אומר: הם עסקו בתורה הרבה

'הבל היופי זה הדור של חזקיה המלך' שעסקו בתורה יותר כי בדקו מדן ועד באר שבע ולא מצאו תינוק ותינוקת שלא היו בקיאים בלקות טומאה וטהרה

ומי זו 'אישה יראת השמית תתהלל'? זה הדור של רבי יהודה ורבי אלעאי

שהיו שישה מתכסים בטלית אחת ולומדים תורה.

למה הם השתבחו כל כך? אז הפשטות זה בגלל שהיו עניים ולמרות העוני שלא היה להם כסף לכל אחד לשמיכה, היו שישה מטכסים בטלית אחת אבל למרות העוני למדו תורה, לא הלכו לחזר על הפתחים ולא הלכו לכלום.

אבל הגאון רבי חיים שמואלביץ זכר צדיק לברכה אומר: הסבר עמוק יותר

מצד הטבע טלית אחת לא יכולה להספיק לשישה אנשים אז איך הם התכסו בטלית אחת?

למה השישה לא יכולים לטלית? כי כל אחד מושך אז איך אפשר? אבל אם כל אחד מכסה את השני אז יכולים שישה להיכנס את האחד טלית אחת. זו הייתה המעלה של הדור של רבי יהודה בר אלעאי לא רק עניים גם כל אחד דואג לשני- זה נקרא נושא בעולם חברו, זה נקרא 'אישה יראת השם היא תתהלל'

הדור שלהם יותר גדול מהדור של חזקיה המלך ומהדור של מתן תורה.

עוד סיפור עם הרב הגאון רבי שמעון שווב: הוא רצה ללמוד בישיבה של רבי ברוך בר ליבוביץ' אסף את הדברים הגיע למקום והסבירו לו שזה הולך יומים מה זה יומים? כל יום אתה אוכל במקום אחר כי אין לא היו ישיבות מסודרות כמו היום שבישיבה יש חדר אוכל והכל ולינה, אז משפחות היו מארחים.

אבל אמרו לו שהסידור שיכולים לסדר לו כרגע זה בלי שני ורביעי כי אין עוד משפחות כרגע שיתפנו אבל אם יהיה יגידו לו אם לא הוא צריך לדלג יום אחד שהוא לא אוכל כי אין איפה לאכול.

הוא כבר אמר זהו אני חוזר בחזרה.

אבל מה קרה לפני שהוא עוזב הוא אמר למשגיח אני הולך. אני לא יכול לשאר במקום כזה אמר לו תעלה יש למעלה אישה שהיא דואגת ככה אלמנה לתת לכל הבחורים לשתות אצלה תה חם אז תשתה לפחות תה חם לפני שאתה נוסע.

ואז מה קרה: אחד הבחורים בטעות פגע בכוס תה וכל המים הרותחים נשפכו על רגל של אחד שישב לידו, ואז הוא אמר 'אוי ואבוי גברת זלדה ליאנקל אין כוס תה נשפך התה' תביא לו בבקשה כוס אחרת.

וואו! במקום שהוא יגיד בואי הרגל שלי מה עשית לי וואי דה דה דה דה דה ולקלל וזה- הוא אומר יואו נשפך לו תה אין לו תה תביא לו תה.

הוא החליט להישאר שם וללמוד, מקום כזה מקום כזה שזה מה שהם מלמדים את הבחורים שאחד דואג לשני ולא מסתכל על הכאב של עצמו וואו זה המקום.

לשאת בעול זה לא רק בעתות צרה ומשבר, גם כשיהודי שרוי בשמחה וששון צריך לחוש את תחושותיו לשמוח בשמחתו ולהראות לו פנים צוהלות גם זה נקרא נושא בעול.

כתוב אצל הקדוש ברוך הוא "ויראו את אלוהי ישראל ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר וכעצם השמים לטוהר".

מה זה לבנת הספיר?

הקדוש ברוך הוא הניח כביכול תחת רגליו לבנה, לזכור את השעבוד של ישראל במצרים בחומר ובלבנים.

ומה זה כעצם השמים לטוהר?

שהוא שמח בחדוות גאולתם של ישראל שיצאו ממצרים.

אז הקדוש ברוך הוא בעצמו השתתף בשמחה של עם ישראל בצאתם ממצרים.

ועכשיו סיפור לא ייאמן תראו על מה מבזבזים גדולי ישראל זמן:

המקובל רבי יהודה פתיה זכר צדיק וקדוש לברכה: הגיעה אליו אישה זקנה

מבקשת ברכה, נתן לה ברכה מעומק הלב והזקנה שולחת יד לסל הבלוי

מוציאה לפת ואומרת לו חכם הבאתי לך מתנה.

בבגדד, הלפת היא מאכל עני, רבי יהודה פתיה חי ברווח מה הוא אמר לה?

קרא לרעייתו הרבנית אמר לה ברצוני לברך על הלפת בנוכחות האישה שהביאה אותה, בבקשה תבשלי את הלפת תושיבי את הזקנה לצידך במטבח ואמר לה זקנה תמתיני עד שהלפת תתבשל.

הפנים של הזקנה אורו כאור חמה, ישבה במטבח אחרי שעה חזרה הלפת,

הרב ביקש שהיא תיכנס שוב ובמאור פנים חתך את הלפת וברך בורא פרי האדמה והזקנה ענתה אמן כשהיא מאושרת, ורק אז שלח אותה לדרכה

גם זה נושא בעולם חברו, אם הזקנה טרחה והביאה את המאכל הפשוט

כנראה שאין ידה משגת יותר אבל היא ראויה להתייחסות מופלאה כאילו אוצר של זהב.

איזה רגשות לבני אדם

הקדוש ברוך הוא מידתו לנהוג מידה כנגד מידה גם מי שנושא בעולם הזולת ה' יישא בעולו גם כן, אדם שמשתתף בשמחה ובצער של חבר ונושא בעול, השם יישא בעולו שלו.

יש לזה הרבה הוכחות נגיד אחת: משה נתבקש לאסוף את שבעים איש מזקני ישראל

כך אמר לו השם :"אספה לי שבעים איש מזקני ישראל אשר ידעת כי הם זקני העם ושוטריו ואצלתי מן הרוח אשר עליך ושמתי עליהם ונשאו אתך במשא העם "ונשאו אתך במשא העם, אתה נושא בעול הם נושאים בעול הם יישאו במשא העם. מה הם היו מיוחדים השבעים ?אשר ידעת כי הם זקני העם ושוטריו.

למה הם יכולים לשמש מנהיגים של העם?

המדרש אומר: הנוגסים המצריים היו סופרים כל יום את הלבנים ואם מוצאים שמישהו החסיר -היו מכים את השוטרים היהודים שהיו ממונים

על הישראלים שיגמרו את מכסת הלבנים, וכיוון שלא סיימו, השוטרים האלה קיבלו את המכות, ולא היו מוכנים למסור מי לא סיים את המלאכה

והיו אומרים מותר לנו ללקוט ולא ייכשלו עליהם אמר הקדוש ברוך הוא, "אספה לי שבעים איש אלה אשר ידעת אותם הזקנים שמסרו עצמם ללקוט במצרים הם יבואו וינטלו את הגדולה.

והדברים מאירים כאור החמה: מסירות הנפש של שוטרי העם במצרים לא נשכחה לולי רגע אחד, והשם חיבב אותם חיבה יתרה על שנתנו נפשם להצטער בצער הזולת וגמל להם הבורא ,נתן להם את מינוי הכבוד שיהיו מנהיגי העם לצדו של משה רבנו.

נסיים בשני דברים: בספר חסידים סימן תל"ד :אדם אחד הייתה בו מידה מרובה של השתתפות בצער הזולת כל פעם שהיו אבלים בעיר חלץ נעליים בחזרה הביתה להצטער עם האבלים

כל פעם היה הולך יחף כששומע שיש אבלים חוזר הביתה בלי נעליים

מן השמים זימנו שיום הפטירה שלו היה בתשעה באב שכולם הולכים יחפים. ולקחו אותו ללוויה יחפים כולם יחפים!

מן השמים רצו להראות שמעשיו היו רצויים, לכן גלגלו את פטירתו ביום שכולם ילכו יחפים כמו שהוא היה.

אז רואים שיש נחת רוח לקדוש ברוך הוא כשאנשים נושאים בעול עם אחרים

ומעשה לא יאומן כי יסופר:

אלמנה אחת הייתה בשכונתו של רבן גמליאל, מתו לה שני הבנים והיא בכתה שבע שנים רצוף כל יום, כל יום, כל לילה היא בוכה

ורבן גמליאל יושב ובוכה עמה כל הלילה עד שנשרו ריסי עיניו!

וכשידעו מזה התלמידים פינויה משם

עד היכן מגיעה המידה של נשיאה בעולם הזולת, רבן גמליאל

במקום לשבת ללמוד תורה יושב ובוכה עם האלמנה הזאת עם האישה הזקנה הזאת ושעולמה חשך בעדה מדי לילה שבע שנים!

אנשים לא בוכים על הילדים שלהם שבע שנים, ועל ההורים שלהם לא בוכים שבע שנים, והוא יושב ובוכה אתה שבע שנים נשרו לו הריסים בעיניים מרוב בכי.

גם אם אנחנו לא מסוגלים ודאי אבל לכל הפחות בואו נשים לב מעכשיו וננסה לסגל לעצמנו קצת 'נשיאה בעול עם הזולת' לחוש בכאב בשמחות מכאובים מועקות של אחרים של הקרובים, ואז נזכה להיות בגדר הזה של 'נושא בעול עם חברו' ובשמים יישאו את כל העול שיש עלינו והיה אמור לבוא ויסירו אותו מעלינו

כדאי משתלם ונכון.

תודה על ההקשבה

[מחיאות כפיים]

שאלות למי שיש בבקשה

ש: יש לי שאלה, אם בורא עולם כולנו יהודים וכולנו הילדים שלו ואוהב את כולנו והוא אוהב כל אחד ואחד כמו שכולם אומרים, אז למה יש ילדים שיש להם מחלות למה ילדים שיש להם סרטן מה אשמים הילדים אנחנו הגדולים עושים את החטאים אבל מה אשמים הילדים עצמם

הרב: יופי, קודם כל אם זה ילדים עד גיל 13 אז אפילו בית דין לא מעניש אותם אם הם יעשו עבירות ומשמיים לא מענישים עד גיל 20, אז אם הילדים האלה לקו לפני הגילאים האלה אז זה לא בגלל עכשיו אלא בגלל גלגול קודם כי הקדוש ברוך הוא מביא אנשים שלא תקנו את עצמם בפעם הראשונה שהם ירדו, יש אפשרות להביא אותם בגלגול להשלים את התיקון והתיקון יהיה בהתאם לקלקול שהם עשו ומביאים אותם להורים כאלה שראויים לעונש של ילד כזה שסובלים אתו ביחד לפי מעשיהם, בן של עכשיו בן של קודם. אם זה מעל גיל 20 זה כבר בעוונות שלהם זאת אומרת הם עשו עוונות והעוונות האלה יכולים להביא עליהם את כל מה שציינת

ש: אבל אם הם באים כגלגול אין להם את רשות הבחירה הרי בורא עולם שלח אותם כאילו שהם חולים וככה הם אמורים לחיות עד סוף חייהם הם לא יכולים להשתנות,

הרב: כאן עד מתי שהשם קבע הם יחיו ולא תמיד הם גם יתקנו יכול להיות שהם יתגלגלו עוד פעם

ש: זה לא באמת רשות הבחירה לחיות חיים נורמטיביים

הרב: לא הבנת, ניתנת לאדם רשות הבחירה בפעם הראשונה שהוא בא אחרי שהוא עושה עוון אין בחירה אם אתה רוצה לקבל עונש או לא, לא שואלים אותך אם תקבל עונש, אתה הזמנת את העונש בעצם זה שעשית את העוון, הם בגלגול הראשון עשו עוונות ולכן הם צריכים לקבל את העונש, יש אפשרות גיהינום יש אפשרות כף הקלע יש כל מיני אפשרויות אחת מהן זה גלגול בשמים החליטו שהם יחזרו בגלגול לקבל את העונש הם לא יכולים לבחור אם יהיה עונש או לא כי הם כבר חטאו.

ש: לא הבנתי איך הם חטאו לפני שהם נולדו בכלל

הרב: בגלגול קודם, נגיד את קוראים לך שרה, היית בעולם פעם ראשונה חיללת שבת נגיד? לא חזרת בתשובה נפטרת, חזרת בגלגול רבקה, ועכשיו רבקה תצטרך להתייסר באיזה סוג של ייסורים שבחרו לה בשמים, עכשיו היא מתקנת את שרה זה באמת אותה שרה רק עכשיו קוראים לה רבקה אבל זה אותה נשמה, אותה נשמה שהייתה שרה וחיללה שבת חוזרת בתור רבקה במשפחה חדשה אחרת והיא צריכה לתקן. הבנתיוך

ש: כן הבנתי

הרב: יופי תודה שאלה נוספת הנה בחור פה על כיסא בצד על המדרגות

ש: שלום כבוד הרב זה בהקשר לשאלה שלה, כשיגיע שנת ששת אלפים או שיגיע הגאולה במהרה קודם מה שהגיע קודם, רגע נתחיל לנסות לך את זה מחדש שנייה

הרב: איך יקומו אנשים שנפטרים פה בעולם

ש: נגיד יעשו את התיקונים שלהם עלו לשמים נהנים מזיו השכינה נהנים מגן עדן הכל טוב ויפה שם בעולם הבא יגיע תחיית המתים יצטרכו לחזור לתחיית המתים לגופות שלהם כל אחד עם כל חלקי הנשמות יגיעו לגופות שלהם ואז בעצם בסופו של דבר הם יעזבו את מה שטוב להם בעולם הבא

לעולם הגשמי שוב פעם למה שיעשו את זה אם טוב להם למעלה?

הרב: קודם כל אתה צריך להבין עולם הבא זה עולם חמישי, עולם שני זה גן עדן או גיהינום. עולם הבא זה האחרון זה אחרי ימות משיח מאחרי תחיית המתים. הגן עדן זה הכנה לקראת הימים שיבואו אחר כך שזה זמן תחיית המתים ועולם הבא. ומרגילים את האדם קודם כל לקבל רוחניות בכמות כזאת כמו שיש שמה. בגן עדן בוא נגיד שאתה מגיע לגן עדן

עם תיקונים או בלי תיקונים ואתה נמצא ברמה של השם שלך זה מי שאתה מה שטרחת זה מה שקיבלת, אתה לא יכול לעלות למעלה יותר גבוה גבוה אתה לא תגיע לרש"י ולא לרמב״ם ולא ו... כן? אז תהיה תקוע פחות או יותר בשכונה.

עכשיו בתחיית המתים יקומו כל גדולי העולם מהאדם הראשון ונוח וחבר ואברהם ויצחק ויעקב והשבטים כולם מתי תהיה איתם ביחד פה. זה דבר אחר לגמרי לגמרי שגם בגן עדן לא יכולת לזכות לו. ואחרי זה אחרי אלף שנה שהסתיימו אלף השביעי כולם הולכים לעולם הבא מי שראוי לפי מה שהוא הכין, וזה המדרגה הקבועה שלו.

הרב: הבנתיוך?

ש: הבנתי

הרב: יופי,

בוא תן לבחור פה תרים את היד תרים כן? בבקשה

ש: ערב טוב כבוד הרב.

הרב: ערב טוב. הרב דיבר לפני ארבע וחצי שנים הייתי פה הרב דיבר אז על הבונים אז לא הבנתי מה זה בכלל שום דבר. חשבתי בשיעור אמרתי מה לך נדבר .היום אחרי כל מה שעובר בתקופות האחרונות מה שאנחנו רואים קורונה וכדומה אז התחלתי לחקור את זה ולחקור ולחקור ועכשיו לגבי מה שהרב אמר הוא השיעור של היום איך זה מתקשר עם זה ביחד? באמת איך אני יכול לעזור לבן אדם שהוא הלך בדרך שהוא לא יודע טועה?

הרב: אתה מתכוון לבונים חופשיים או לחילונים או למי?

ש: לכל מי שנסחף אחרי כל הביבי וכל מה שהולך. תעשה כמוני תעשה וירוס טי וי ותוציא תוכניות, וכמה אנחנו אחזים היום 600/630 משהו כזה? כל יום תוכנית, תוכנית, תוכנית ובזה אני מעורר את האנשים שידעו אותם מן מה האמת ומה השקר. אז אתה לא יכול לעשות תוכנית כמוני,

תיקח את שלי ותפיץ בקבוצות, תפתח קבוצות ותפיץ ככה, תזהיר את האנשים מחיסולים ומהבונים ומהבבונים.

ש: אם הרב יכול להרחיב קצת בזה יותר. איפה אני ארחיב עכשיו עם הבונים? לא נגמור. זה מתחיל ממגדל בבל. היום אתה רואה את העין בכל מקום, את העין ואת השפיץ כמו שיש בדולר האמריקאי.

ש: אצלי בעבודה יש שתיים, אבל... שני בבונים?

הרב: טוב, תכניס אותם לגן חיות.

המצב הוא על הפנים כי אנשים צורכים תשקורת. התשקורת מגויסת, מממנים אותה. היא לא יכולה להגיד את האמת. אם היא תגיד, יעיפו אותה לא יכולים .הנה יש שופט אחד, טירקל בדימוס, אמר עכשיו שהוא מסכים עם כל מה שרוצים לעשות רפורמה משפטית. אבל הוא חריג, הוא כבר בדימוס. כבר אי אפשר לעשות לו משהו, אבל כבר לא ישמיעו אותו אחרי זה. גמרנו, התשקורת תקבל הוראה אותו לא מעלים. זאת אומרת, כל מי שחורג מהמיינסטרים ,זהו נפסל. מוחקים אותו כמו רופאים. רופא שיגלה שהחיסונים מסוכנים, מפוטר. יש אחת בעלת תשובה מסכנה באילת ,היא הייתה 13 שנה בקופת חולים מכבי, באה אליי איזה זקנה, אמרה לה, אל תעשי את החיסון הם ידעו מזה, פיטרו אותה. עכשיו היא טובעת אותם, הם ישלמו, כי היא הייתה חכמה. עשתה משהו שהיא הוכיחה במשפט שזה לא הסיבה רק אלא הם אמרו סיבות אחרות והיא תנצח, אני מקווה. בכל מקרה, כל מי שסוטה

אומרים שהוא קונספירטור זהו. הם לא. הם לא. הם כולם נשארים.

לכן יש ערוץ 14 שהוא ימני כל השאר שמאלנים. אז הם לא רוצים להתראיין. לא רוצים להתראיין שמה. למה? שמה חושפים קצת יותר את האמת. אז זה בעיה.

אז זאת אומרת כל מי שלא מנגן לפי החליל פסול מלגלגים עליו ובלגלוג מכסים הכל. קורח היה יכול לנצח את משה רבנו בוויכוח? לא. אז מה הוא עשה? לגלג עליו .ליצן. נהיה ליצן צחק עליו זה זה זה. תגיד לי טלית

יש בה חוט תכלת? האם יש לי טלית שכולה תכלת? האם היא תפתור אותי מה זה זה? ליצנות ככה זה.

בית שיש בו מזוזה? מזוזה? מזוזה אחת בפתח? אם כל הבית שלי מלא ספרים אז אני צריך מזוזה? מזוזה ?ככה הוא מסתלבט כזה.

'עד עכשיו הוא צועק משה אמת ותורתו אמת והוא שקרן'. אתה מבין?

זה בסוף. אבל מה לעשות? עד לרגע שבלעה אותו האדמה הוא עדיין גרם לסחוף 250 ראשי סנהדראות גאוני עולם בדורות ההם.

הוא הצליח להשפיע עליהם עם מה? עם ליצנות. לא עם הוכחות עם ליצנות.

אני בווירוס טבעי מביא הוכחות. לא קורה לזה קונספירטוריזם. תענה להוכחות ,בוא נתמודד .פישטאיסט?

ש: עוד משהו קטן.

הרב: משהו קטן.

ש: יש דיבור כזה, כאילו, אני בדקתי את זה וחקרתי את זה, כאילו, אם הרב מכיר את הרב חן שאולוב והרב...

הרב: עזוב אותנו מהשטוחה והעגולה, די. די. עוד לא מדבר על זה. די, שטויות, אתם כל הזמן נתפסים... זה הבעיה של עם ישראל, שטוחים או עגולים.

ש: לא, אבל זה גם קשור לבוני.

הרב: זו שאלה שטוחה, זאת.

כן.

ש: שלום, כבוד הרב. שלום, שלום. בהמשך לשאלה של הבחור ,רציתי לדעת אם בנבואות אחרית הימים מדברים על הסדר העולמי החדש שמתכננים לנו.

הרב: כן, כתוב

בפרק שני בתהילים. 'למה רגשו גויים ולאומים יהגו ריק התייצבו מלכי ארץ, ורוזנים נוסדו יחד נגד השם ונגד משיחו, יושב בשמים משחק ה' ילעג למו אז ידבר אלימו באפו ובחרונו יבעלמו, ואז ואני נסכתי מלכי' ואז הוא יבחר במלך המשיח והוא יקרקס אותם בהבל פיו.

ש: תודה רבה.

הרב: איי מינות, איי מינות.

כן,

ש: ערב טוב, כבוד הרב.

הרב: ערב טוב. חזק וברוך על השיעור הנפלא .הייתה לי שאלה באחת מההרצאות שראיתי לגבי ייעוד האדם בעולם.

הרב: מה ?ייעוד. ייעוד האדם בעולם.

ש: ייעודו. אה, ייעוד, ייעוד. כן, אם הוא לא מקיים.

הרב: יצטרך לחזור עוד פעם.

ש: ואיך הוא יודע מה...

הרב: מה שנותנים לו קשה בעולם הזה הוא צריך להתמודד עם זה כל דבר שקשה לך זה סימן שבאת לתקן אותו. נגיד אתה 'נומי נומי' אוהב לישון, לא אוהב לקום בבוקר ,למרות שכתוב 'התגבר כארי' הלכה ראשונה בשולחן ערוך, אז אתה צריך חביבי לקום מוקדם. אם יש לך כל מיני דברים לא טובים, לא נגיד מה, אז אתה צריך לראות איפה שקשה לך להתמודד, שם אתה צריך להתמודד. כמו רבי מטייב בן חרש, שהוא התגלגל לתקן את פלטי בן ליש, שראה את אשת דוד המיועדת ונהנה,

אז הוא לא נכנס בעולם האמת במקום שזיו השכינה, הורידו אותו כמטייב בן חרש והיה צריך לא ליפול בעיניו. ולכן הסתגר ולא ראה עד שהיצר הרע, השטן בא אליו כאישה יפה והוא סימה את עיניו בשביל לא להיכשל.

כי הוא ידע שהוא בא לתקן זאת, כך אומר הבן איש חי. אז זאת אומרת, מה שקשה, אתה צריך להתמודד.

ש: איך אדם יודע אם הוא עושה את המצוות שלו?

הרב: הכל אתה צריך לעשות, אבל יש דברים שיותר קשה.

ש: אם יש משקל בכלל במה שהוא מבצע, במה שהוא מצליח ובמה שהוא לא מצליח.

הרב: אם הוא ילמד את ההלכה בכל נושא עד הסוף, אז הוא ידע אם הוא עושה כראוי או לא. אם הוא לא ילמד, הוא אף פעם לא ידע, ויתברר לו שהוא חילל שבת כל השבתות. כי מי שלא למד כל ללכות שבת, ודאי שהוא מחלל שבת. חייב ללמוד את ההלכות. ואם יש לו דברים שקשה,

הוא צריך ודאי ללמוד אותם היטב היטב, הדקה הדקה, בשביל לדעת שהוא עדיין לא ממשיך להיכשל.

ש: זה סוג של ניסיון שהוא צריך לעבור?

הרב: ודאי. זה הגלגול שלו. הוא בא עוד פעם. כולנו מגולגלים, שלא יהיה ספק, כן ?וצריך לתקן, לתקן את מה שהכי קשה. כל הדברים שקשה חוץ משאר המצוות. יש דברים אתה עושה בכיף אולי. זה לא בעיה, לא בשביל זה באת אתה צריך לעשות, אוי ואווי אם לא תעשה אבל מה שקשה לך, שם אתה צריך להתמודד.

ש: איך הוא יכול להתמיד?

הרב: איך יכול? רצון אמתי.

ש: להתמיד כל הזמן באותו רמה.

הרב: מה הבעיה ?אני כבר 45 שנה מתמיד ללכת להרצאות בכל העולם. מה הבעיה ?מתמידים.

אני מתפלל בנץ כבר, מתמיד. שנים רבות, מתמיד. מה הבעיה?

אני מניח תפילין כל יום מאז שחזרתי בתשובה, מתעטף בטלית, מברך הכל. מה הבעיה? מה זה להתמיד?

למה אנשים מתמידים ללכת לעבודה?

ש: אם יש סוג של קושי שיש בעולם.

הרב: אין קושי בשום דבר עם רצון. עם רצון אין קושי. בלי רצון הכל קשה. אם היית יודע שעל כל מצווה שקשה לך, כשאתה גומר אותם, קבל 5,000 דולר, זו הייתה מצווה אהובה עליך.

ש: אז הוא היה מקיים את הציווי אם הוא היה מקבל כסף.

הרב: נכון. אם הוא היה מקבל כסף, הוא היה מקבל יותר. הוא יקבל עולם הבא. מה זה כסף? אפילו יהיה לך עכשיו את כל אמריקה שלך, יום אחד תמות, יישאר לך משהו? מטר שבעים בעומק של מטר, שלמת. מברשת שיניים לא ייתנו לך.

ש: אבל אם יש לו זכויות, הוא לא יעבור את זה. אם יש לו זכויות... איך אדם יודע שיש לו זכויות?

הרב: מה פירוש אם הוא עושה מצוות? יש זכויות? אם הוא לא עושה, יש לו חובות.

ש: יש לו עבר של מלא מצוות, ופתאום מנסים אותו במקום אחר בעולם.

והוא נופל,

הרב: אם הוא נופל, הוא יכול להפסיד הרבה מאוד. 'בחוטא אחד יאבד טובה הרבה' אומר שלמה המלך. אדם בחטא אחד יכול לעשות חילול השם כזה גדול.

ש: זה סוג של מלחמה אתו?

הרב: זה מלחמה כל הזמן. כל החיים אנחנו...

ש: נלחמים אתו? נלחמים אתו במקום גבוה, כי יודעים שיש לו יכולת...

הרב: לא, לא, מלחמה גבוהה זה יצר הרע נלחם בכולם, לא בכלל, רק בלבד כולם נלחם איתם הוא מצליח להפיל את כולם, אל תדאג.

אבל יש כאלה שקמים, חוזרים בתשובה. יש כאלה שלא.

ש: כי אולי הוא יודע את היכולת שלו, והוא לא מנסה...

הרב: אין דבר כזה שמנסים אדם מה שהוא לא יכול. מה שהוא לא יכול זה לא ניסיון, זה אונס. לא יגידו לך תרים 500 קילו אם לא תקבל עונש.

אה, הבנתי. אדם לא יכול להרים 500 קילו. מה שאתה יכול, יכולים לנסות אותך. מה שאתה לא יכול, לא ינסו אותך.

ש: חזק וברוך.

הרב: תהיה בריא

ש: תודה רבה.

שאלה אחרונה. תן לחבר'ה האלה מאחוריך, כן, הנה.

ש: ערב טוב, כבוד הרב

הרב: ערב טוב.

ש: אני יכול לספר סיפור קצר?

הרב: למה לא? אם זה מעניין, אנחנו נשמח.

ש: מעניין, מעניין: לפני בערך כמה חודשים, עוד לפני בערך כמה חודשים, חצי שנה בערך, אז כאילו הייתי... מתי יראו אותו? מתי יראו אותו? כן? רואים אותו. עכשיו רואים אותו, כן. אז לפני בערך, [פוקוס] כשאמרתי שש חודשים, הייתי כאילו ממש בן אדם כאילו שכל הזמן לומד תורה וכל הזמן כאילו הייתי כאילו משתף עם הרבה אנשים מזכי הרבים. הייתי בן אדם כאילו טוב כזה כמו שזה. ואז אחרי בערך חודשיים אני חלמתי חלום על הרבי מלובביץ' ועל הרב קוק שהם לימדו אותי תורה על המשיח ואז היו לי הרבה שאלות לגבי החלום הזה. והלכתי שאלתי מישהו ואז הוא אמר לי שזה דבר שמקרב את המשיח.

הרב: מי זה המישהו?

ש: זה היה, לא יודע, איזה חרדי. אני לא יודע. חרדי?

הרב: כן. מה, הוא פותר חלומות? הוא יוסף?

ש: לא יודע.

הרב: צופנת פענח? הוא כבר יודע לפתור חלומות?

ש: ואז אני כאילו ממש אחרי בערך עשרה ימים וממש כאילו לא היה לי מצב רוח לכלום ממש ירדתי.

הרב: למה? מה הוא אמר לך?

ש: אני לא יודע, פתאום כאילו הרגשתי שלא בא לי יותר כלום.

הרב: מה, אחרי שראית את הרבי ואת הרב?

ש: כן, אני לא יודע. מה קרה? אני לא יודע, פשוט והפסקתי עם הכל.

הרב: אז אני אומר לך שהחלום חרטה ברטה.

ש: אוקיי.

ותחזור להיות מה שהיית.

ש: אמן.

הרב: ואני אתן לך ציצית. בוא, תעלה לפה, אני אביא לך ציצית. ומהרגע תתחזק. בוא, גם אתה רוצה, בוא. בוא, גם אתה.

הַכֹּל יוֹדוּךְ וְהַכֹּל יְשַׁבְּחוּךְ וְהַכֹּל וְהַכֹּל וְהַכֹּל יֹאמְרוּ אֵין קָדוֹשׁ כה'

שהחיינו: ברוך אתה אדוני אלוהינו מלך העולם שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה

הרב: אמן

ש: אמן!

תודה רבה לכם, אני נותן לכם כמה מתנות תתקרבו פה לפני הבמה בעזרת ה' יתברך.

יִשְׂמְחוּ בְּמַלְכוּתְךָ שׁוֹמְרֵי שׁוֹמְרֵי שׁוֹמְרֵי שַׁבָּת וְקוֹרְאֵי עֹנֶג שַׁבָּת, עַם מקדשי שְׁבִיעִי שַׁבָּת.