ההודאה על המלחמות

ההודאה על המלחמות

ראינו לנכון לחדד נקודה אשר טמונים בה יסודות רבים בעבודת השם, הנוגעים לימי החנוכה בפרט ולכל ימות השנה בכלל. 

בתפילת על הניסים אנו מודים לקב"ה על דברים רבים - "על הניסים ועל הפורקן ועל הגבורות ועל התשועות... ועל המלחמות שעשית לאבותינו בימים ההם בזמן הזה".

על מה ולמה יש לתת הודאה "על המלחמות"?

וכבר התקשו בזה רבים (החתם סופר זצ"ל, הבני יששכר זצ"ל, הגאון רבי אייזיק שר זצ"ל, הרב מפוניבז' זצ"ל, המשגיח רבי נתן וואכטפויגל זצ"ל ועוד) מדוע אנו מודים "על המלחמות" וכי שמחים אנו במלחמות המלאות בצער ובשכול? היש לנו תועלת מהמלחמות הזורעות הרס ואבדון בעולם? הלוא טוב יותר היה אילו לא היו מלחמות כלל ושלום ישכון בארץ. וכמו שמברכת אותנו התורה (ויקרא כו, ו): "וְחֶרֶב לֹא תַעֲבֹר בְּאַרְצְכֶם" ודרשו חז"ל במסכת תענית (דף כב:): "אפילו חרב של שלום". 

ואם כן על מה ראו חז"ל לנכון לקבוע הודאה על זה בעל הניסים, מתאים היה יותר לכאורה לשאת הודאה "על הניצחונות" ונראה מזה שעצם המלחמה היא דבר שאנו זקוקים להודות עליו וצריך ביאור. 

ומצאתי בענין זה כמה וכמה תירוצים בביאור התועלת של המלחמות:

החתם סופר זצ"ל - בזכות היסורים נעשים ראויים לקבלת הטובה

החתם סופר זצ"ל תירץ בזה (דרשות חתם סופר עמוד סו): על מנת להיות ראויים לקבל טובה מהקב"ה צריכים להתייסר תחילה ורק על ידי היסורין נעשה האדם מוכשר לקבלת הטובה ונעתיק מלשונו שם: 

"וצריך עיון, מה הודאה על המלחמות. ונראה על דרך "אוֹדְךָ כִּי עֲנִיתָנִי וַתְּהִי לִי לִישׁוּעָה" (תהלים קיח, כא) - כי אין צריך להודות כל כך על הטוב, כי הקב"ה טוב ומטיב ונחת רוח לפניו אם יש הראוי לקבל טובתו. אך על הרוב אין ראוי לקבל טובה עד שיתייסר תחילה, על דרך העדר קודם להויה - גלות מצרים טרם קבלת התורה, צרות יון טרם שזכו למלוכה וממשלה בבית שני, אכן גלות הרע ומר הזה הוא ההעדר הקודם להויות הטובות המתעתדים לבוא במהרה בימינו אמן. 

ואם כן עיקר השבח והודאה היא על "כִּי עֲנִיתָנִי" והכי נמי "על המלחמות" אנו מודים, שגרמו הניסים לבסוף. כנזכר לעיל". עד כאן דברי קודשו של החתם סופר זצ"ל.

המשגיח רבי ירוחם ממיר זצ"ל - הצרה היא מהלך צמיחת הישועה

המשגיח רבי ירוחם ממיר זצ"ל בדעת חכמה ומוסר (חלק א' מאמר ד') הוסיף טעם ותבלין לפי מהלך זה: ענין הצרות אינו רק בכדי שעל ידם תוכל לבוא הישועה, אלא יתירה מזו, עצם הצרה עצמה היא גם כן בחינה של ישועה, כי מהלך צמיחת הישועה הוא על ידי הצרה. וכמו שכל דבר הגודל צריך מתחילה לזרוע והזרע עולה ומצמיח, כמו כן הוא ענין הצרות - שהצרה עצמה היא חלק מתהליך הישועה ובלעדיה אי אפשר להיוושע. 

ועיין שם שכתב: "וכשנעמיק בדברים אלה לא נוכל להבחין אם לכנות לצרה בשם צרה או ישועה, כיון שמהצרה עצמה יצאה הישועה. וזהו שאמרו: "ממכה עצמה - מתקן רטיה" - היינו מתוך המכה עצמה, מתוך הצרות עצמן, יצאה הרפואה. ולציור: כשרואים מכה מתרפאת ומתוך המכה עצמה נמתח העור הבריא והחדש, אז אין אנו יכולים להבחין בשום אופן אם כל אלו היסורים והכאב שסבל הם יסורי מחלתו, או שהוא מחמת הרפואה - שהעור והבשר שהבריאו, הם שגרמו לו כאב זה ונמצא שהכאב היה מתוך הבראת המכה. 

וכן הוא ממש בענין צרה וישועה, אין אנו יכולים להבחין אם הצער והיסורים שסובל - עלינו לכנותם בשם צרה או ישועה".

על כל פנים מבואר מדבריהם זצ"ל שעצם המלחמה והצער הם ההקדמה וההכנה הנחוצה והם חלק בלתי נפרד מהשפע הטוב של הישועות והניסים הבאים בעקבותיה ואם כן אין ספק כי מוטל עלינו להודות על המלחמות.

הגאון רבי צדוק הכהן זצ"ל: על ידי המלחמה מתעורר העם לתשובה!

מלבד זאת יש במלחמות תועלת גדולה מאוד לכלל ישראל. ונבאר את הדברים בעזרת השם יתברך:

הגאון רבי צדוק הכהן מלובלין זצ"ל כותב בספרו פרי צדיק (בראשית לחנוכה אות ז') שההודאה היא אכן על עצם המלחמה. כי המלחמות והצרות הבאות על עם ישראל, מביאים להם התעוררות והרהורי תשובה ורק כך הם מנצחים וזוכים לישועות ונחמות. וכמו שאמרו חז"ל במסכת שבת (דף יג:): "תנו רבנן: מי כתב מגילת תענית? אמרו: חנניה בן חזקיה וסיעתו שהיו מחבבין את הצרות".

וצריך טעם מדוע יש לחבב צרות ובהכרח משום שהן מעוררות את לבות בני האדם לעשות תשובה. וכלשון הרמב"ם זצ"ל בהלכות תעניות (פרק א, הלכה ב): "ודבר זה מדרכי התשובה הוא, שבזמן שתבוא צרה ויזעקו עליה ויריעו - ידעו הכל שבגלל מעשיהם הרעים הורע להן ככתוב: " עֲוֺנוֹתֵיכֶם הִטּוּ אֵלֶּה וְחַטֹּאותֵיכֶם מָנְעוּ הַטּוֹב מִכֶּם..." (ירמיה ה, כה) וזה הוא שיגרום להם להסיר הצרה מעליהם".

למה נמשלו ישראל לזית?...

ובמדרש רבה (פרשת תצוה פרק ל"ו אות א') איתא שנמשלו ישראל לזית כדכתיב (ירמיה יא, טז): "זַיִת רַעֲנָן יְפֵה פְרִי תֹאַר קָרָא ה' שְׁמֵךְ" המדרש מבאר את הקשר לזית: "מה הזית הזה - עד שהוא באילנו מגרגרין אותו ואחר כך מורידין אותו מן הזית ונחבט ומשחובטין אותו מעלין אותו לגת ונותנין אותן במטחן ואחר כך טוחנים אותן ואחר כך מקיפין אותן בחבלים ומביאים אבנים ואחר כך נותנין את שמנן. 

כך ישראל - באין אומות העולם וחובטין אותם ממקום למקום וחובשין אותן וכופתין בקולרין ומקיפין אותן טרטיותין ואחר כך עושין תשובה והקב"ה עונה להם".

והדברים מפורשים במסכת מנחות (דף נג:): "אמר רבי יוחנן: למה נמשלו ישראל לזית? לומר לך: מה זית - אינו מוציא שמנו אלא על ידי כתיתה, אף ישראל - אין חוזרים למוטב אלא על ידי יסורין".

הרי לנו שבני ישראל דומים לזית בכך שהם מפיקים מעצמם את יכולתם בזכות הצרות והמלחמות אשר על ידם הם מתעוררים לחזור בתשובה לאביהם שבשמים ואף על פי שמוכרחים הם לשוב אליו מחמת צרותיהם, הקב"ה עונה להם, מקבלם אליו בזרועות פתוחות ומושיע וגואל אותם מצרתם.

"גדולה הסרת טבעת"

אפשר להוסיף על כך את דברי חז"ל במסכת מגילה (דף יד.): "אמר רבי אבא בר כהנא: גדולה הסרת טבעת וכו', שכולן לא החזירום למוטב ואילו הסרת טבעת החזירתן למוטב".

מבואר מזה חידוש - אפילו קודם הגעת הצרה והמלחמה כבר גורם הדבר להתעוררות גדולה לחזור בתשובה יותר מכל הנביאים שנתנבאו להם לישראל וזהו "גדולה הסרת טבעת"! כל שכן כשנמצאים כבר בתוך הצרה ובעיצומה של המלחמה. כוח רב יש בזה להחזיר את עם ישראל בתשובה.

וכבר נוהג היה לומר המשגיח רבי נתן וואכטפויגל זצ"ל: בזמן מלחמה קל ביותר לעשות תשובה...

הכהן מעורר את העם לתשובה - מטרת המלחמה 

וזהו אחד מחסדיו של הקב"ה עלינו שהוא מביא מלחמה להחזירנו בתשובה. וכמו שכתוב בפרשת בהעלותך (במדבר י, ט): "וְכִי תָבֹאוּ מִלְחָמָה בְּאַרְצְכֶם עַל הַצַּר הַצֹּרֵר אֶתְכֶם וַהֲרֵעֹתֶם בַּחֲצֹצְרֹת וֲנִזְכַּרְתֶּם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם וְנוֹשַׁעְתֶּם מֵאֹיְבֵיכֶם". 

והענין בזה הוא שקודם צאתם למלחמה היה ניגש הכהן לעוררם שישובו אל ה', כי זהו הלוא עיקר הטעם במה שהקב"ה שולח אליהם אויבים ללחום עמהם. 

ובספר קרן לדוד (פרשת שופטים) ביאר עוד על פי זה, את הכתוב בפרשת שופטים (דברים כ, ד): "כִּי ה' אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם" - לומר: אל תעלו על דעתכם שזה לרעתכם ח"ו, "כִּי ה' אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם" ומה שהוא יתברך שמו שלח עליכם אויבים הוא רק לטובתכם - שתשובו אליו בכל לבבכם ובכל נפשכם ואז יושיע אתכם.

למדנו לדרכנו, כי ענין ה"מלחמות" הוא להכין אותנו שנהיה אכן ראויים לשפע האלוקי, כי כאשר חוזר האדם למוטב זוכה לקרבת ה' והדבוק בה' זוכה לטוב כמאמר הכתוב: "וַאֲנִי קִרֲבַת אֱלֹהִים לִי טוֹב" (תהלים עג, כח) ולפי זה מובן היטב מדוע עלינו להודות ולהלל "על המלחמות". 

"מַשְׂכִּיל לְדָוִד" - השכיל דוד המלך ע"ה שאין טוב אלא תפילה

כדאי להוסיף בזה ווארט נפלא, מרגניתא טבא מאת הגאון רבי משה מרדכי שולזינגר זצ"ל באחת מדרשותיו לאחר מלחמת המפרץ ונעתיק מדבריו (דרשות משמר הלוי עמוד קפד):

"בכמה דקות שהיינו בחדר האטום, מהאזעקה עד נפילת הטיל - בהתחלה זה לקח שתי דקות ואחרי זה חמש דקות, כל אחד חשב שאנחנו נמצאים במצב ללא מוצא ושום דבר לא מועיל. ומסתמא כל אחד חשב לעצמו, אני לא עשיר ואני לא חכם ואני לא גיבור ואני לא בעל נכסים ואני לא בעל משפחה - אין לי כלום!...

חז"ל הקדושים אומרים, שהמחשבות האלו זה נקרא "השכלה", זה המילים של "מַשְׂכִּיל לְדָוִד בִּהְיוֹתוֹ בַמְּעָרָה תְפִלָּה" (תהלים קמב, א). דלכאורה מדוע קוראים לזה "מַשְׂכִּיל" ולא "מזמור" או "למנצח"? אומרים חז"ל במדרש שוחר טוב (שם): "כשהיה שאול ודוד במערה ידע וראה שאין אדם עומד לא בממונו ולא בחכמתו ולא בגבורתו ומהו עומד לו? תפילתו! השכיל דוד וידע ואמר שאין טוב לו אלא תפילה, לכך נאמר "מַשְׂכִּיל לְדָוִד".

בחמש דקות האלה שמהאזעקה עד הבום, פשיטא שזו היתה ההרגשה של כל אחד, עכשיו הוא לא בעל ממון ולא בעל חכמה ולא בעל גבורה, רק "מַשְׂכִּיל לְדָוִד בִּהְיוֹתוֹ בַמְּעָרָה תְפִלָּה. קוֹלִי אֶל ה' אֶזְעָק" (תהלים קמב, א-ב) אין עומד לאדם אלא תפילתו.

אז אתה היית חמש דקות בלי ממון ובלי גבורה ובלי חכמה, אפס! ואתה חי ברוך ה', יש לך בחזרה את הממון ואת החכמה, הכל קיבלת בחזרה. ואיך קיבלת את זה? 

עם תפילה! 

אם כן - תמשיך להיות "מַשְׂכִּיל לְדָוִד"!

הרבה פעמים בחיים יש לך כזו הרגשה, אין לי ממון ומי ירצה להסתכל עלי או מי ירצה להשתדך איתי ואין לי חכמה ואין לי גבורה, אין אין אין... תאמין לי שאתה לא נמצא במצב יותר גרוע מהחמש דקות שהטיל עף ואתה מועמד פוטנציאלי להיפגש איתו. ומה אז עשית? התפללת! אמרת תהילים! זה ה"מַשְׂכִּיל לְדָוִד"! זו "ההשכלה" הכי גדולה שיש בעולם". עד כאן דבריו.

זהו לקח עצום עבורנו בשעה שישנן מלחמות בעולם, אנחנו צריכים "להשכיל" - לדעת שאין לנו כלום ורק הקב"ה יכול לעזור ולהושיע וכך להתפלל מעומק הלב ולשוב אל אבינו שבשמים. זוהי תועלת עצומה עבורנו מהמלחמות, עליה אנו צריכים להודות לבורא עולם.

כיבוש הארץ - דוקא באמצעות מלחמה

תועלת גדולה נוספת יש לכלל ישראל במלחמות וכפי שכתב הגאון רבי אייזיק שר זצ"ל ראש ישיבת סלבודקה בספרו לקט שיחות מוסר (חלק ב' עמוד קמח) ונביא את תמצית דבריו:

בפרשת משפטים מבטיחה התורה הקדושה לישראל שיירשו את ארץ כנען על ידי כיבוש מלחמה - דייקא. ולא עוד, אלא שנאמר להם לישראל כי המלחמה תארך תקופה ארוכה. וכמו שכתוב (שמות כג, כט-ל): "לֹא אֲגָרְשֶׁנּוּ מִפָּנֶיךָ בְּשָׁנָה אֶחָת... מְעַט מְעַט אֲגָרְשֶׁנּוּ מִפָּנֶיךָ". 

וכך היה, מלחמת כיבוש ארץ כנען ארכה שבע שנים. עובדה זו הטילה פחד ומורא על כלל ישראל, פן לא יזכו לעמוד בפני אותם גויים גדולים ועצומים מהם ולהכניעם תחתיהם. והמקרא הזה אומר דרשני, לשם מה היה צורך בהנהגה זו, שהארץ תהיה להם לישראל לנחלה באמצעות כיבוש מלחמה דוקא ולא עוד אלא על ידי מלחמות קשות שנמשכו שבע שנים. מהו הסוד הגדול הטמון בטיבם ובטובתם של עצם מלחמות אלו עד שאנו מודים ומהללים עליהם?

ויש לומר כי הפחד והמורא אשר אחזו את בני ישראל מפני מלחמת ז' העממין, לא היה מחמת היראה מהגויים העצומים והענקים, אלא החשש היה "שמא יגרום החטא" ולא יהיה בהם הכח לעמוד בנסיון קשה כזה, אשר כדי לעמוד בו בשלימות יש מן הצורך לרכוש תחילה דרגה נשגבה מאוד במעלות הדביקות בה' יתברך.

הלוא מלחמת ישראל כנגד שבעה עממים אשר ארכה שבע שנים, לא איש אחד המעולה במעלת הדביקות הוא היוצא למלחמה, אלא עם שלם של ששים ריבוא גברים לבד מטף ונשים, המונים יחדיו כמה וכמה מליוני נפש, הם הם העומדים במערכה, הם הניצבים מול אויביהם יושבי הארץ מתוך פחד וחרדה "שמא יגרום החטא" ולא יזכו לישועת ה'.

ובאמת בזה הדבר עצמו נמצא פגם באנשי דור המדבר וזה היה שורש חטאם של המרגלים, שחששו שמא יחטאו בשעת המלחמה עם העמים ותסתלק השכינה ממחיצתם מבלי להיות להם לעזר ומושיע. כמו שמפורש בתוכחת משה רבינו עליו השלום אליהם בערבות מואב כמו שנאמר (דברים א, לב): "וּבַדָּבָר הַזֶּה אֵינְכֶם מַאֲמִינִם בַּה' אֱלֹהֵיכֶם".

אחר כל הדברים האלה, תגדל הפליאה: מה היתה כונת ה' יתברך בהביאו את ישראל לכבוש את הארץ דווקא באמצעות מלחמה - דבר אשר גרם לחטא המרגלים ולבאי הארץ לחשוש שמא לא יהא בהם הכח לעמוד ולא יזכו לישועת ה' במלחמת העמים.

מלחמה היא ההגנה מדרכי הגויים

והנראה בטעם הדבר, כי הנהגה זו היתה למען יתחנכו ישראל להתרחק מן העבודה זרה אשר היתה נחלת העמים יושבי הארץ. וכך נאמר בתחילת פרשת עקב (דברים ז, טז): "וְאָכַלְתָּ אֶת כָּל הָעַמִּים אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ לֹא תָחֹס עֵינְךָ עֲלֵיהֶם וְלֹא תַעֲבֹד אֶת אֱלֹהֵיהֶם כִּי מוֹקֵשׁ הוּא לָךְ" פסוק זה מלמדנו כי רק על ידי "אכילת" העמים בלי רחמנות ומבלי לחוס עליהם, אפשר להיות בטוחים שלא יכשלו בעבודת אלוהיהם. 

הכתוב מדגיש: "כִּי מוֹקֵשׁ הוּא לָךְ" (מוֹקֵשׁ - פירושו מכשול עיין בספורנו שם) את המוקש ניתן לראות רק בתוך המלחמה ורק המלחמה וכיבוש נותנים את הכוח להרחיק אותו מן הלב. 

ולפיכך עלה רצון לפני ה' יתברך שיהיו ישראל נוחלים את ארץ כנען דווקא על ידי כיבוש מלחמה. וזה כדי לעקור את יצר העבודה זרה מליבם ולהרחיקו מעליהם אחר אשר יכירו הם בעצמם ב"מוֹקֵשׁ" שבדבר.

יסוד אמיתי ונפלא לומדים אנו מכאן, כי גם אנשי אותו הדור שנתחנכו ב"אמונה" משך ארבעים שנה באכלם לחם אבירים מן השמים ובצעדם במדבר הגדול והנורא מבלי אשר יבלו שמלותם מעל גופם - המאמינים הגדולים הללו היו זקוקים לעוד חינוך נפלא בהתרחקות מעבודה זרה. גם להם לאנשי דור דעה מלומדי ניסים ונפלאות, דרוש היה פרק חינוך נוסף, פרק "מוחשי" המורכב ממלחמות נוראות במשך שבע שנים וזה כדי להרחיקם מעל עבודת האלילים ולתעבה בפניהם.

וזו היא גם ההטבה הגדולה אשר עשה ה' יתברך עם אבותינו ועמנו במלחמת החשמונאים נגד מלכות יון ונגד המתיוונים, אחר כל האמור לעיל נתגלה לנו יסוד הטוב והאושר שב"מלחמות" אלו אשר מטרתן אחת - לשנוא את העבודה זרה ולהיות בטוחים בהתרחקות ממנה.

ועל זה אנו מודים ומהללים לשמו הגדול - על הניסים... "ועל המלחמות" שעשית לאבותינו, כי באמצעות מלחמות אלו שעשה הקב"ה לישראל זכו העם להתרחק מן הכופרים. וכפי שנתבאר - דוקא בדרך זו של מלחמה ממש בעמים הותש כוחו של יצר העבודה זרה בלבותם של ישראל. עד כאן תורף דבריו.

למדנו בזה יסוד נוסף: הדרך למאוס בדרכי העקלתון של הרשעים ובדעותיהם המקולקלות עוברת דוקא בעריכת מלחמה כנגדם. זהו החסד שהקב"ה רצה להעניק לכלל ישראל במלחמת החשמונאים ולכן אנו מודים לו "על המלחמות"!

הגאון רבי אביגדור מילר זצ"ל: המלחמה מביאה ל"הכרת הטוב"

נציין לימוד מאלף נוסף מהמלחמות והטובה הכרוכה בהם על פי דברי הגאון רבי אביגדור מילר זצ"ל (עיין ספר אור עולם ח"י עמוד 118): 

הגאון רבי אביגדור מילר זצ"ל נשאל מדוע נגזר על היהודים אשר חיו בתקופת מסעי הצלב להיהרג על קידוש השם בידי הצלבנים. ותירץ הוא זצ"ל בדרכו האופיינית וזה תוכן תשובתו:

ראשית כל יש להבין תחילה מדוע קורה הדבר שאי מי נהרג? ניתן לנסח את השאלה באופן כללי: מדוע ולשם מה סובלים בני האדם מצער, צרות וייסורים?

אחת הסיבות לעובדה שיש בעולם כל כך הרבה יסורים היא על מנת לעורר אותנו להתבונן ולראות עד כמה אנו מאושרים, או נכון יותר, עד כמה אמורים היינו להיות מאושרים וזאת על מנת שנוכל לעבוד את ה' כראוי. כי אדם לא יוכל להיות עבד ה' באמת, כל עוד לא יתבונן וירגיש עד כמה בר מזל הוא בכל רגע נתון.

רוב רובה של האנושות נסחפת במרוץ החיים ואינה עוצרת ולו לרגע קט, כדי להבחין במתנות להן זכתה מבורא עולם. ולכן שולח הקב"ה מפעם לפעם תזכורות, בדמותה של איזו צרה חס ושלום.

ניקח דוגמא: כאשר אדם לוקה בשבר קשה חס ושלום ומתבשר לא עלינו שמעתה יהא נאלץ להיות מרותק לכסא גלגלים לצמיתות. מתבונן הוא לאחור אל הימים הטובים בהם יכול היה ללכת ומבין כמה טפשי היה מצדו שלא נהנה די מן האושר הטמון באפשרות לצעוד על שתי רגליים בריאות.

וכאן המקום לשאול מדוע רק בפקוד השבר נזכר האדם להתעורר? האם לא חבל להיות מודעים לאושר רק כאשר הוא נגמר?... 

אדם חכם הלומד מנסיונותיהם של אחרים, חוסך לעצמו את הצער.

גם להתרחשות מסעי הצלב ישנה סיבה דומה. לעתים מגיעה השעה בה רואה הקב"ה צורך לעורר אותנו, לאחר תקופה ארוכה של חיי שלוה ושקט, על מנת שלא נחשוב שכך זה טבעו של עולם ולא מדובר בחסד עצום מאת השם (עיין שם המשך דבריו הנפלאים).

המבואר מדבריו: לפעמים מתוך ההרגל והשלווה, כאשר הכל מתנהל כראוי ואין דאגות והפחד אינו שורה בלבבות, הדבר גורם לשכחת כל הטובות שהקב"ה משפיע לנו על כל צעד ושעל בכל רגע ורגע וכמו שמודים אנו בתפילה בכל יום "על נסיך שבכל יום עמנו ועל נפלאותיך וטובותיך שבכל עת, ערב ובוקר וצהרים". 

ואזי לפעמים יש צורך לעורר את העם - על ידי מלחמה...

ולכן עלינו להכיר טובה ולהודות לקב"ה על קיומן של המלחמות, כי על ידן זוכים אנו להכיר את חסדיו המרובים יתברך אשר מטיב הוא לנו בכל יום ויום וזהו - "ועל המלחמות"!

מלחמה - להודיע חיבתן של ישראל

לסיום נציג מוסר השכל נפלא שניתן ללמוד מהמלחמות וכך יובן מדוע עלינו להודות עליהן לו יתברך.

ונקדים לזה שאלה: מדוע נעשה הנס של חנוכה על ידי מלחמת החשמונאים וכי לזו תיקרא מלחמה? הלוא על פי דרך הטבע היתה זו מלחמה אבודה מראש, כי החשמונאים מנו בסך הכל י"ג איש (עיין ברש"י על התורה דברים לג, יא) ויש אומרים שרק חמשת בני מתתיהו יצאו להלחם (עיין מגילת אנטיוכוס) כאשר מולם עמדו אלפים ורבבות חיילי מלכות יון המצוידים בכל כלי זין ומשחית ובאמצעי ההגנה הטובים ביותר שהיו באותה תקופה. 

וזה לשון המדרש (אוצר מדרשים חנוכה מתחיל בעמוד 185): "אמר רבי יצחק: ששים רבוא אלף גייסות הוו וכל אחד מהם היה לו אלף איש תחתיו שבאו עם גליסקס הרשע להלחם עם בית חשמונאי. והיה אומר אותו הרשע: מה לנו לירוא? הם שנים עשר כנגד חיל גדול"! 

והיו הם גיבורים וחזקים וכמו שאומרים ב"על הניסים" "גיבורים ביד חלשים" ואם כן מאחר שעל פי דרך הטבע לא היתה כל אפשרות לנצחם במלחמה ובעל כרחך זקוקים היו להנהגה של "למעלה מדרך הטבע", אם כן יש להבין מדוע נעשה הנס באופן של מלחמה גרידא, הלוא הרבה דרכים ושלוחים יש לו למקום?

אך התירוץ בזה מבואר בספר בני יששכר (מאמר הלל והודאה אות ז'): הסיבה שהקב"ה עשה לנו ניסים בדרך של מלחמה - בכדי להודיע ולגלות את חיבת אב לבניו. שהרי ודאי יכל לכלות אותם ברגע כמימרא בלי שום מעשה של "השתדלות" מצד החשמונאים, אבל רצונו יתברך היה לעשות זאת דרך מלחמה כדי להודיע את חיבתו אלינו, כדי שנרגיש כאילו ש"עשינו" דבר מה למען שמו יתברך ויצאנו להילחם ולמסור נפש לכבודו - לא שנזכה לנס הניצחון בלי כל השתדלות ואזי תהיה לנו ההרגשה של "נהמא דכיסופא". 

וכעין זה מבואר במדרש רבה (במדבר פרק ט"ו, ה) בענין הדלקת המנורה שהיא מרמזת לחנוכת בית חשמונאי: "אמר להם הקב"ה: לא שאני צריך לכם, אלא שתאירו לי כדרך שהארתי לכם... משל למה הדבר דומה? לפיקח וסומא שהיו מהלכין בדרך, אמר לו פיקח לסומא כשנכנס לתוך הבית: צא והדלק לי את הנר הזה והאיר לי, אמר לו הסומא: בטובתך, כשהייתי בדרך אתה היית מסמכני, עד שנכנסנו לתוך הבית אתה היית מלוה אותי ועכשיו אתה אומר הדלק לי את הנר הזה והאיר לי, אמר לו הפקח: שלא תהא מחזיק לי טובה שהייתי מלווך בדרך לכך אמרתי לך האיר לי".

ולכן אנו מודים "על המלחמות" - דוקא דרך מלחמה וכל זה לחיבתם ואהבתם של ישראל.

למדנו לדרכינו כמה טובות שכרוכות במלחמות שבגללן מוטל עלינו להכיר טובה ולהודות להקב"ה. וזה מה שאנו מודים לו יתברך בתפילת "על הניסים" ונותנין לו הודאה ושבח גם "על המלחמות"!

 - - - 

קרדיט: באדיבות הרב אברהם חנונו שליט"א מלייקווד - ישר כוחו! מחבר הספרים הנפלאים: אל תדיחנו, ארחות דיליה, הראנו בבנינו, חנוכה דיליה, סוכות דיליה, פורים דיליה, מידות דיליה, מצוות דיליה, (שבת קודש), תורה דיליה, תפילה דיליה, תשובה דיליה ועוד....

- - - 

לכתבה: חנוכה "כאשר ציוה השם" ספרים ושיעורים - לחץ כאן