"זמן שמחתנו" - על ידי אמונה ובטחון

"זמן שמחתנו" - על ידי אמונה ובטחון

חג הסוכות - "זמן שמחתנו"

חג הסוכות מכונה "זמן שמחתנו". וכך קבעו אנשי כנסת הגדולה לומר בנוסח התפילה: "ותתן לנו ה' אלוקינו באהבה מועדים לשמחה חגים וזמנים לששון, את יום חג הסוכות הזה, את יום טוב מקרא קודש הזה זמן שמחתנו". 

התורה בשלוש (3) מקומות מצווה עלינו לשמוח בחג הסוכות. בפרשת אמור (ויקרא כג, מ) כתוב: "וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים". בפרשת ראה (דברים טז, יד) יש ציווי: "וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ וְהַלֵּוִי וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ". ושם (פסוק טו) מוסיפה התורה ואומרת: "וְהָיִיתָ אַךְ שָׂמֵחַ". 

האדמו"ר מסקווירא זצ"ל עמד על הלשון "וְהָיִיתָ אַךְ שָׂמֵחַ", וביאר שהתורה רמזה לנו שאפילו אם האדם נמצא במצב של צער ובבחינת "אַךְ", בכל זאת עליו להיות "שָׂמֵחַ".

בוא וראה את לשון הילקוט שמעוני (ויקרא רמז תרנד): "אתה מוצא שלוש שמחות. כתיב בחג: "וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ", "וְהָיִיתָ אַךְ שָׂמֵחַ", "וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים". אבל בפסח אין אתה מוצא שכתוב בו אפילו שמחה אחת (1)".

למדנו אם כן שישנו ענין מיוחד להיות שמח בחג הסוכות, ולא בכדי כתב הרמב"ם זצ"ל (הלכות לולב פ"ח הי"ב): "אף על פי שכל המועדות מצוה לשמוח בהן, בחג הסוכות היתה שם במקדש שמחה יתירה שנאמר: "וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים".

כיצד יתכן להיות בשמחה כשיושבים ב"דירת עראי"?

אך הנה השאלה אשר כל אחד שואל לעתים את עצמו: 

כיצד יתכן להיות שמח דוקא כאשר אנו יוצאים מבתינו אל "דירת עראי" הממוקמת תחת כיפת השמים, מחיצותיה הם שתים (2) כהלכתן ושלישית (3) אפילו טפח, הגשם והקור נכנסים לתוכה והרוחות מנשבות בה. 

הלוא לא ימלט שלא יהיה במשך החג דברים המצערים או מכעיסים את האדם. בין אם מדובר ביתושים וזבובים שאינם נותנים מנוח, או ברעש מטריד מהשכנים, ילדים השופכים כוס יין על שלחן ערוך עם כלים נאים, גשמים היורדים בעוז עד שיש צורך לפנות את כל תכולת הסוכה לבית וכיוצא בזה. 

כיצד איפוא יתכן להיות בשמחה עילאית במשך כל ימי החג, בלי לרגוז, לכעוס ולהתעצב אפילו פעם אחת?!

"וְהָיִיתָ אַךְ שָׂמֵחַ" - מהמצוות הקשות לקיום!

ידוע שהגר"א זצ"ל נשאל איזוהי המצוה הקשה ביותר לקיום מכל מצוות התורה? 

הגר"א זצ"ל ענה כי לאחר שחקר ודרש בענין, הגיע למסקנה שקיום מצות "וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ...: וְהָיִיתָ אַךְ שָׂמֵחַ" - להיות שמח במשך כל ימי החג, לרבות הלילות - הוא האתגר הגדול ביותר!

השמחה בחג - עבודה גדולה היא!

והא לך לשון הרמב"ם זצ"ל (הלכות לולב פ"ח הט"ו) בענין שמחת החג: "השמחה שישמח אדם בעשיית המצוה ובאהבת האל שציוה בהן, עבודה גדולה היא".

האדמו"ר מבוסטון זצ"ל עמד על הלשון: "עבודה גדולה היא", היינו משום שבעתות שמחה אין כל קושי לשמוח ולזה לא יקרא "עבודה גדולה", אולם בזמני צרה ומצוק, אם גם אז הוא מתחזק בלבו ושמח, הרי זו עבודה גדולה ויקרה שעולה לריח ניחוח לפני הקב"ה!

סוכה - "צילא דמהימנותא" - צל האמונה 

אך השאלה הגדולה היא: כיצד ניתן להגיע לדרגות הללו? איך אפשר להיות בשמחה למרות מצבי צער, דאגה או פחד?

והלוא לא מדובר ברגע אחד או ביום בודד, הלוא התורה מצוה עלינו להיות בשמחה במשך שמונה ימים ולילות.

והנראה בביאור הענין: כל התוכן של חג הסוכות סובב והולך סביב האמונה והבטחון בהקב"ה. ועל כן צל הסוכה קרוי בזוהר הקדוש (ח"ג, קג, א): "צילא דמהימנותא" - צל האמונה. כי כאשר נכנסים לסוכה אנו חוסים תחת כנפי השכינה. 

אדם עוזב ומניח את ביתו ושאר הקניינים החומריים שדרכו של לבטוח בהם ונכנס לדור בסוכה. בזה הוא מראה שאין לו לסמוך על אף דבר בעולם כי אם על הבורא יתברך. ומי שסומך על הקב"ה - אין דבר שיכול להפחידו או לצערו כי הוא יודע שהכל תלוי רק בו יתברך, והכל לטובתו!

ובספר אמונת עתיך מביא שהמילה "שמחה" היא מלשון "סומך" - כלומר: כאשר אדם סומך על הקב"ה - הוא יכול להיות שָׂמֵחַ!

"כִּי בוֹ יִשְׂמַח לִבֵּנוּ - כִּי בְשֵׁם קָדְשׁוֹ בָטָחְנוּ"!

למדנו אם כן שמי שמאמין בהקב"ה ובטוח בו, הדבר מביא אותו לשמחה ומסיר ממנו כל הדאגות והפחדים וכל מיני צער. ויסוד זה מצינו במקומות רבים.

כתוב בתהלים (לג, כא): "כִּי בוֹ יִשְׂמַח לִבֵּנוּ כִּי בְשֵׁם קָדְשׁוֹ בָטָחְנוּ". הרי לנו שמידת הבטחון בה' אינה רק מפיגה את הפחד אלא אף גורמת לשמחת הלב.

בטחון - חפצא של עשירות!

הסבא מנובהרדוק זצ"ל אמר: אם אדם הוא בעל בטחון באמת, הרי הוא עשיר באמת! 

על דרך זו אמר הרב מבריסק זצ"ל: בטחון הוא חפצא של עשירות! כי מי שהוא בוטח בה' ומאמין שהכל ממנו יתברך - הוא כמו העשיר הגדול בתבל שלא חסר לו מאומה ויש לו הכל!

"אין שמחה כשמחת הבוטח בה' באמת"!

על דרך זה ראיתי פירוש נאה בשם הגאון רבי יוסף צבי דושינסקי זצ"ל. 

נאמר בפסוק (דברים ח, ג): כִּי לֹא עַל הַלֶּחֶם לְבַדּוֹ יִחְיֶה הָאָדָם כִּי עַל כָּל מוֹצָא פִי ה' יִחְיֶה הָאָדָם", הכוונה היא שתכלית האמונה היא להאמין ש"אין אדם נוקף אצבעו מלמטה אלא אם כן מכריזין עליו מלמעלה", וכל דבר קטן וגדול נעשה בחשבון מפורט ומדוקדק מלמעלה. 

והיינו דכתיב "כִּי עַל כָּל מוֹצָא", פירוש: על כל המאורעות המתרחשות לו לאדם יאמר ויאמין שהם "פִי ה'" - זה מידו של ה' בהשגחה מדוקדקת, ועל ידי זה יזכה לסיפא של הפסוק: "יִחְיֶה הָאָדָם" - דבלאו הכי אין חייו חיים, שבקל יתעצב אל לבו על כל מה שמתרחש עמו. 

וכלשונו של השפת אמת זצ"ל (סוכות תרמ"ה): "מצות הסוכה הוא מדת הבטחון בהשי"ת. כמ"ש רז"ל צא מדירת קבע שלא לבטוח בעושר ובנכסים רק לבטוח בה'. ולכן הוא זמן שמחתינו. כי אין שמחה כשמחת הבוטח בה' באמת".

רק המאמין בה' יכול להיות בשמחה תמיד, ביודעו שכל הקורות עמו הם אך ורק לטובה ולברכה!

"שני תמידים כהלכתן"

ונראה להמליץ על פי דרכנו את האמרה הידועה (עיין ברכי יוסף סוף חלק אורח חיים) "שני תמידין כהלכתן":

 א) - "שִׁוִּיתִי ה' לְנֶגְדִּי תָמִיד" (תהלים טז, ח) 

ב) - "וְטוֹב לֵב מִשְׁתֶּה תָמִיד" (משלי טו, טו).

שני התמידים הללו תלויים זה בזה. זאת משום שרק היודע ומאמין שהכל מאיתו יתברך - "שִׁוִּיתִי ה' לְנֶגְדִּי תָמִיד", יכול להיות במצב של "וְטוֹב לֵב מִשְׁתֶּה תָמִיד" - להיות תָמִיד בשמחה, כי הוא יודע שהכל מאיתו יתברך ואך ורק לטובתו.

"אִישׁ אֱמוּנוֹת - רַב בְּרָכוֹת"

על דרך זה פירש הגר"א זצ"ל בפירושו את הפסוק במשלי (כח, כ): "אִישׁ אֱמוּנוֹת רַב בְּרָכוֹת" דהיינו; "אִישׁ אֱמוּנוֹת" המאמין, והוא השלם במידת הבטחון, לו "רַב בְּרָכוֹת". 

מי שמאמין בה' יתברך, ניתן לומר שיש לו את הכל ולא חסר לו דבר, והוא בגדר "רַב בְּרָכוֹת"!

מדוע אין "שער הבטחון" בספר אורחות צדיקים?

ניתן להוסיף בענין זה מרגניתא טבא כפי שהעיר מו"ר הגאון רבי ירוחם אלשין שליט"א בספר ירח למועדים (מאמר יג). 

בהקדמה לספר אורחות צדיקים כותב המחבר זצ"ל שספרו נקבע על תיקון כל המידות, וקבע להם כ"ח שערים כ"שער הגאוה", "שער הענוה", "שער הבושה" וכו'. ויש לשאול מדוע לא קבע ביניהם את "שער הבטחון"? הלוא הבטחון הוא אחד מעיקרי המידות הטובות שעל אדם לקנות בנפשו, וצריך עיון.

אך התשובה - אומר מו"ר הגאון רבי ירוחם אלשין שליט"א - נמצאת בין דפיו של הספר, כי באמת בעל האורחות צדיקים זצ"ל האריך מאוד בענין הבטחון, אך מיקום הדברים הוא ב"שער השמחה", ולא עוד אלא שרוב רובו של "שער השמחה" עוסק בענין מידת הבטחון בה'. 

ולמדנו מכך שמידת הבטחון יש לה קשר אמיץ ומיוחד למידת השמחה, וכמו שכתב שם בזה"ל: "כי המאמין בלב שלם והבוטח בעזר הצור הוא שמח לעולם".

מי שמאמין ובוטח בהקב"ה שרוי בשמחה תמיד! 

ולפיכך נצטוינו להיות בשמחה בחג הסוכות בפרט, כי עיקרו של החג הוא חיזוק באמונה ובבטחון. ורק על ידם ניתן להגיע לשמחה שלימה ומוחלטת!

בעל בטחון - בן העולם הבא!

הגמרא במסכת תענית (דף כב.) מספרת: רבי ברוקא היה יחד עם אליהו הנביא בשוק של בי לפט. הגיעו לשם שני אנשים ואליהו הנביא אמר לרבי ברוקא שהם בני עולם הבא. הלך אצלם רבי ברוקא ושאל אותם מה מעשיהם, והם ענו: אנחנו אנשים שמחים המשמחים אחרים כאשר הם עצובים.

ובספר שבט מוסר (פרק יד) תמה שלכאורה דברי הגמרא תמוהין טובא. וכי מפני שהם שמחים ומשמחים הם בני עולם הבא? ועוד: גם אם נניח שלשמח בני אדם דבר גדול הוא, אך האם באמירת בדיחה לאדם עצוב ובזה יסור מעליו העצבון לפי שעה, כבר ניתן לזכות בעולם הבא? הלוא מיד אחר כך ישוב ויתעצב אל לבו.

אך הענין בזה הוא - אומר בעל השבט מוסר זצ"ל: אותם שני אנשים היו בעלי בטחון גדול וזה הפך אותם לאנשים שמחים, כי מי שבוטח בהקב"ה - שמח תמיד! וכיצד הם היו משמחים את האחרים? באמצעות חיזוק מידת הבטחון שלהם! ואז השמחה היתה נותרת בהם לאורך הזמן, כי בעל הבטחון - שמח לעולם! 

ואכן מי שהוא בעל בטחון ובשמחה תמיד - הוא בן העולם הבא!

רמז לדבר - הפסוק שהבאנו (משלי טו, טו): "וְטוֹב לֵב מִשְׁתֶּה תָמִיד", מי שהוא וְטוֹב לֵב" - בטוח ביוצרו, הוא בשמחה תָמִיד.

וכך אנו אומרים בתפילה: "אַשְׁרֵי אָדָם בֹּטֵחַ בָּךְ" (תהלים פד, יג) מי שבוטח בה' - מתמלא באושר ושמחה, אשרי לו ואשרי חלקו!

נפלא!

היודע שהוא בנו של "הכל יכול" - יתמלא בבטחון

עתה נעמוד על טעם הדברים, מדוע מי שיש לו אמונה ובטחון בהקב"ה אכן שרוי בשמחה. ונמנה כמה סיבות מדוע באמצעות מידת הבטחון אדם יכול לחוש בשלוה כאילו כל בעיותיו וחסרונותיו אינם בנמצא, ומה שנותר לו אינו אלא להיות אך שמח, וכפי שיתבאר.

ראשית כל, מי שהוא בעל בטחון הוא שליו ובטוח שיוכל להשיג את כל חפצו ורצונותיו, ואם כן מה לו לדאוג ולהלין כאשר הכל אפשרי. 

וכפי שהתבטא הסבא מקלם זצ"ל: מי שיודע שהוא בנו של ה"כל יכול" כפשוטו ממש - האם יכולה להיות שמחה גדולה יותר מזה?!

הקב"ה - מעל כל החוקים!

בספר אגרת על הבטחון האריך בענין ואלו דבריו: ברור הדבר שמידת הבטחון מועילה לאדם להשיג את מבוקשו. ומשל למה הדבר דומה? 

בעלים של בית חרושת גדול מאוד המונה אלפי עובדים, הנהיג חוקים קבועים להתנהגות בבית החרושת. בכדי שהייצור יתנהל כראוי, הוחלט כי העובדים כולם יחוייבו לציית לכל החוקים, ואף נקבע להם קנס כעונש במקרה של עבירה על החוקים. בנוסף מונו שופטים שידונו את כל העובר על החוק - על פי מעשיו ולפי הנזק שנגרם לתוצרת בית החרושת. 

כל המשפטים נערכו בידיעת בעל הבית ותחת מרותו, בכל נושא נמלכו בו בתחילה ובסוף, אך הכל התנהל כמובן על פי החוקים הקבועים שנקבעו מראש.

ויהי היום והבעלים קיבל החלטה להכניס את בנו לעניינים, על מנת שבעתיד יוכל למלא את מקומו ולעמוד בראש ניהול כל עסקיו ובכללם בית החרושת המצליח. 

בתחילה הוא מינה אותו לעובד בדרגה הנמוכה ביותר בכדי שילמד את כל התנהלות בית החרושת ממסד ועד טפחות, מתוך מטרה שלאט לאט יתקדם עד שיוכל להגיע לרמה של ניהול בית החרושת.

והנה אירע שהבן עבר על החוק בפשיעה ומעשהו גרם נזק גדול לבית החרושת. הוא הועמד למשפט לפני השופטים ונמצא חייב, והושת עליו עונש שעליו לעזוב את עבודתו. הוא ערער על פסק הדין, והדיון עלה מדרגה לדרגה עד שהגיע לבית המשפט העליון, שם התנהל הדיון בראשותו של הבעלים - אביו של הנשפט. והנה גם בערכאה האחרונה נמצא הבן חייב לעזוב את עבודתו לפי כללי המשפט.

ויהי בעת קריאת הפסק דין, הבן התפרץ באמצע דברי אביו השופט העליון, ויאמר: אבי! הלא מלבד היותך בעל בית החרושת והשופט העליון של חוקיו, אתה גם אבא שלי! הנני מתחנן לפניך שתחוס עלי כאב על בנו ותבטל לגמרי את התלונה העומדת כנגדי, ואצא בדימוס ובחסד מלפניך! סוף כל סוף אתה הוא שקבעת את כל החוקים והמשפטים לכל פרטיהם ודקדוקיהם, ומי יאמר לך מה תעשה אם תרצה לבטל את האשמה, הלוא אתה השופט העליון ואי אפשר לערער אחריך! 

וישמע האב את דברי בנו היוצאים מן הלב, ועשה לו כרצונו וביטל את כל הדיון והמשפט כלא היה.

הנמשל מובן - הגם שהקב"ה קבע את הנהגת המשפט, והוא עצמו מנהיג זאת, ורצונו בודאי שלא יעשה תורתו פלסתר ח"ו, ו"כל האומר הקב"ה ותרן הוא - יוותרו חייו" (ב"ק נ.) - מכל מקום אין דבר המכריחו לעשות דבר מה, והוא ורצונו אחד - יכולים לעשות ככל אשר ירצה, לחונן את אשר ירצה לחון אפילו שאינו הגון, ולרחם את אשר ירצה לרחם אף על פי שאינו ראוי!

זהו סוד הבטחון בו יתברך!

"גּוֹל עַל ה' דַּרְכֶּךָ וּבְטַח עָלָיו וְהוּא יַעֲשֶׂה"

וראיתי בזה ביאור נפלא בשם הגאון רבי חיים מוולאז'ין זצ"ל על הנאמר בתהלים (לז, ה): "גּוֹל עַל ה' דַּרְכֶּךָ וּבְטַח עָלָיו וְהוּא יַעֲשֶׂה", 

יש הבדל בין חפץ עגול למרובע. כאשר צריכים להעביר חפץ מרובע, כגון ארגז עם סחורה או ארון ספרים וכדומה ממקום למקום, אזי צריכים לשאת אותו באמצעים שונים עד ליעד. לא כן בחפץ עגול כגון חביות יין וכיוצא בזה, אז אין צורך לשאת אותם כל הדרך, אלא די שיניע את החביות ביד או ברגל והחביות תתגלגלנה מאליהן.

וזהו שכתוב: "גּוֹל עַל ה' דַּרְכֶּךָ" - תניע מעט את הדברים - תעשה השתדלות מועטת בלבד, "וּבְטַח עָלָיו וְהוּא יַעֲשֶׂה" - בטח בה', והוא "הכל יכול" כבר יעשה ויגמור הכל!

אם רק אם נבטח בה' הוא יסדר את כל העניינים על הצד היותר טוב, באופן שאפילו לא חלמנו עליו!

מעשה נפלא עם החתם סופר זצ"ל

כהמחשה לדברים נביא מעשה עם החתם סופר זצ"ל.

אחד מבחירי תלמידיו הגאון רבי דוד צבי ארנפלד זצ"ל נשא את בתו, ולימים נולד בנם בכורם הגאון בעל החתן סופר זצ"ל. לאמו הצדקת לא היתה אפשרות להניקו. פנה האב אל חותנו החתם סופר זצ"ל והסיח בפניו את דאגתו: "מה יהיה עם התינוק"?

החתם סופר זצ"ל השיב: "בטח בה' והוא יעשה", וכך שב החתן לביתו. 

והנה גשם זלעפות נתך ארצה ורוח סערה השתוללה בחוץ, עובר ושב לא נראה ברחובה של עיר. לפתע התדפקה על דלת ביתם של בני הזוג אשה אלמונית, והיא שאלה האם הם זקוקים למינקת. שמחו לקראתה, הלוא זה מבוקשם! 

היא התארחה בביתם תשעה חודשים ולא ביקשה דבר, אפילו לא שכר הנקה, רק אכלה על שולחנם, ובמלאות הזמן נעלמה כלעומת שבאה. ויהי פלא!

הרי לנו שהבוטח בהקב"ה שהוא הכל יכול, יכול להשיג כל מבוקשו, ומפני מה לא יתמלא אדם בשמחה עצומה?

בעולמה של אמונה אין מקום לפחד!

ידוע שכאשר האדם במצב של פחד, הוא אינו יכול להיות בשמחה. אולם הנביא (ישעיה יב, ב) אומר: "הִנֵּה אֵל יְשׁוּעָתִי אֶבְטַח וְלֹא אֶפְחָד", ופירש המשגיח הגאון רבי שלמה וולבה זצ"ל: 

בעולמה של אמונה אין מקום לפחד, כי האמונה נותנת לאדם משענת איתנה, ובלעדיה תוקפים את האדם אין סוף פחדים - פחד מחוסר כלכלי, מתח וחשש ממלחמה אטומית או משאר מאורעות החיים. לעומת זאת המאמין - נותר שליו ורגוע, והוא מצליח לעמוד איתן בכל אתגרי החיים.

וכמו שהעיד על עצמו הגאון רבי בן ציון אבא שאול זצ"ל שהיה יחיד ומיוחד במידת בטחונו בבורא יתברך: "מימיי לא פחדתי"!

הבוטח ומאמין בה' לא מפחד משום דבר, וממילא הוא שרוי בשמחה מתמדת!

אין מקום לדאגה אצל בעל הבטחון!

מלבד היעדר הפחד, מי שמאמין שהכל מאיתו יתברך - אין לו שום דאגות!

וכך כתב בספר מכתב מאליהו (חלק ב'): דבר ידוע הוא שאין האדם דואג אלא על דבר שחושב שיוכל לפעול לתקונו, אבל דבר שהוא "מוכרח", אפילו אם תהיה צרה לפניו לא ידאג, כמו שאין אדם דואג על זה שהוא ימות מתי שהוא, יען שאין עצה לפניו ומוכרח הוא לזה.

על כן אילו ידע האדם ויכיר שהכל ביד ה' ואין בידו לשנותו כלל, וכל מעשיו אינם סיבות אמיתיות, ומה שנראים כמוכרחים להשגת צרכיו אין זה אלא שרצון ה' הוא שיעמוד בנסיון זה - שיעשה המעשים וידע שאין המעשים פועלים אלא השי"ת לבדו, ואין עצה לאדם ורק עצת ה' היא תקום. אם ידע זאת - לא ידאג יותר! 

אין מקום לדאגה אצל בעל הבטחון, רק לשמחת הלב!

הבוטח בה' לא יסבול מקנאה ותחרות

בנוסף: המתנהג וחי עם אמונה ובטחון בהקב"ה לא שייכת אצלו המידות הרעות אשר מטרתן ועניינן הן להסיר ולאבד את השמחה מהאדם, כגון הקנאה והתחרות. 

וכך כותב הרמח"ל זצ"ל בספרו מסילת ישרים (פרק יא): 

"אמנם, יש מי שסכלותו רבה כל כך עד שאם יראה לחבירו איזו טובה, יתעשש בעצמו וידאג ויצטער עד שאפילו הטובות שבידו לא יהנוהו מצער מה שהוא רואה ביד חבירו. והוא מה שאמר החכם (משלי יד, ל): "וּרְקַב עֲצָמוֹת קִנְאָה". ואמנם, לו ידעו ולו יבינו כי אין אדם נוגע במוכן לחבירו אפילו כמלא נימא, והכל כאשר לכל מה' הוא כפי עצתו הנפלאה וחכמתו הבלתי נודעת, הנה לא היה להם טעם להצטער בטובת רעיהם כלל".

"רַבִּים מַכְאוֹבִים לָרָשָׁע וְהַבּוֹטֵחַ בַּה' חֶסֶד יְסוֹבְבֶנּוּ" 

ונראה להוסיף על הדברים: הבוטח ומאמין שהכל בא מהשי"ת, לא זו בלבד שאינו מצטער על מה שיש ביד חבירו אלא שהוא גם שמח בשמחתו של חברו!

וכך פירש בספר תפילה למשה על הפסוק (תהלים לב, י): "רַבִּים מַכְאוֹבִים לָרָשָׁע וְהַבּוֹטֵחַ בַּה' חֶסֶד יְסוֹבְבֶנּוּ" - כי הרשע אשר איננו בוטח בה', כל מה שרואה ביד זולתו הוא בענין כאילו נשלל ממנו, וחושק מאוד שיהיה לבדו בעיר ובמדינה, כי חושב שכל אחד גוזל הרווחתו, אבל הבוטח ומאמין כי הכל ביד ה' ואין אדם נוגע במה שמוכן לחבירו, אדרבה הוא שמח מאוד.

וזה הפירוש: "רַבִּים מַכְאוֹבִים לָרָשָׁע", רוצה לומר שלרשע יש מַכְאוֹבִים רבים, כי כל דבר טוב שרואה אצל זולתו הוא כקוץ כואב עבורו, אבל "וְהַבּוֹטֵחַ בַּה'" ומאמין כי הכל מידו יתברך שמו, ואין אדם נוגע במה שמוכן לחבירו, "חֶסֶד יְסוֹבְבֶנּוּ" - היינו כל מה שמסבבים אותו בני אדם מכאן ומכאן - הכל אצלו בבחינת חסד!

המאמין בהקב"ה - נקי ממידת הכעס!

ישנה רעה חולה המהווה סתירה לשמחה - מידת הכעס. ועלינו לדעת שמי שיש לו אמונה אמיתית בהקב"ה בהכרח יהיה נקי מכל סוג של כעס! כי הכעס אינו יכול להיות בכפיפה אחת עם אמונה. 

וכפי שכותב הרמב"ם זצ"ל (הלכות דעות פ"ב ה"ג): "כל הכועס כאילו עובד עבודה זרה". מדוע? משום שכעס על רעהו נובע מחוסר אמונה כעין כפירה בהשם יתברך. 

הגאון רבי גרשון אדלשטיין זצ"ל היה נוהג לומר: מדוע אתה כועס על השני? מכיוון שאתה חושב שהוא עשה לך משהו, זה לא נכון! הדברי נגזר משמים, ואם לא הוא, הלוא מישהו אחר היה עושה זאת.

אם אדם יודע שהכל נגזר משמים, אין בקרבו מקום לכעס כלל, מפני שבכל מקרה הצער והסבל שהוא עובר הגיע לו. 

המשגיח רבי שלמה וולבה זצ"ל הוסיף: יהודי המאמין ומכיר בכך שהקב"ה "עשה לי כל צרכי", והוא "המכין מצעדי גבר", אין לו סיבה לכעוס כי הוא יודע שהכל נקבע בשמים.

המאמין השלם, גם כאשר ישנה סיבה שסיבבה את הרעה שקרתהו, וכגון שהזיק לו אדם, קללו או ביישו וכיוצא בזה, הוא מודע לכך שהסיבה למה שאירע לו אינה מעשהו של בן אנוש, אלא הקב"ה שלח את חבירו להרע לו, ואם יחשוב ש"חבירו" הרע לו - הוא טועה בגדול. 

מי שחי מתוך התחושה הזאת - יוכל להינצל מהכעס!

"וְעַתָּה לֹא אַתֶּם שְׁלַחְתֶּם אֹתִי הֵנָּה כִּי הָאֱלֹהִים" 

כך נהג יוסף הצדיק עם אחיו. הם זרקוהו לבור, מכרוהו לעבד והוא היה אסור י"ב (12) שנים בכלא בצער גדול, ומה היתה תגובתו? "וְעַתָּה לֹא אַתֶּם שְׁלַחְתֶּם אֹתִי הֵנָּה כִּי הָאֱלֹהִים" (בראשית מה, ח). 

הרי לנו כי גם נזק שניזוק אדם מבעל בחירה עליו להאמין שזו גזירה מן השמים. ומי שחושב כך ומאמין בזאת - לא יכעס אף פעם ויהיה שרוי תמיד בשמחה!

דוקא הסוכה היא "צל האמונה"!

לאחר כל המתבאר נפתח לנו צוהר להבין את טעמה של המצוה, מדוע התורה מצווה עלינו לשבת בסוכה במשך שבעה ימים - לילה ויום. 

מטרת המצוה היא שנתבונן בכל האמור, שנתחזק ונקנה בנפשנו את הידיעה שהסוכה היא צילא דמהימנותא - צל האמונה, ושכל ענייני העולם הזה הם בידו של הקב"ה והוא היחיד שבכוחו לגזור מה יקרה לאדם. אף אחד איננו יכול לגרוע או להוסיף לו ממה שגזרה חכמתו יתברך!

וכאשר יכיר בזאת וישיג את הידיעה וההרגשה שהכל תלוי רק בו יתברך, הוא יתחזק ויתעלה במידת בטחונו בהשם - או אז מוכן יהיה להיות בשמחה על אף שאין לו בסוכה תנאים גשמיים, אלא טלטול, חום וקור וכל שאר הטרדות לסוגיהם. 

כי זה מה שמלמדת אותנו הסוכה - אמונה ובטחון בהשם! ובאמצעותם שמחה עצומה!

השמח בחג הסוכות מובטח לו שישמח כל השנה!

ואם כנים אנו במהלך הדברים, נוכל לבאר היטב את אשר כתבו גורי האריז"ל בשם רבם: 

מי ששמח וטוב לב בחג הסוכות - מובטח לו שתעלה לו שנה טובה ויהיה שמח כל השנה. 

וכך מובא מהגאון רבי יצחק אברבנאל זצ"ל בפירושו על התורה: בפסוק "וְהָיִיתָ אַךְ שָׂמֵחַ" מבטיחה התורה - אם ישמח ויגיל אדם בחג הסוכות - יהיה שמח וטוב לב כל השנה. 

ויש לומר שאין מדובר בענין סגולי, אלא תוכן הדבר הוא שמי ששמח בחג הסוכות משום שקנה בנפשו את מידת הבטחון בהקב"ה עד שנהפך להיות בעל בטחון גמור והוא שמח וטוב לב, מן הסתם ימשיך במעלת מידת הבטחון, וממילא ודאי שיהיה בשמחה כל השנה!

בזה מצאנו פתרון לשאלה שפתחנו בה: כיצד יתכן להיות שמח ב"דירת עראי" עם כל ההפרעות והטרדות? התירוץ הוא: דוקא בהיותו בדירת עראי האדם יתבונן במצבו עד שיבין שאי אפשר לבטוח בשום דבר בעולם, אלא רק בהקב"ה שהוא הכל יכול, וכך יתמלא בשמחה גדולה ונשגבה.

אכן, חג הסוכות הוא "זמן שמחתנו"!

- - - 

קרדיט: מאמר 9 הרואה אור לראשונה! באתר 'שופר' ארגון להפצת יהדות ע.ר. מתוך הספר הנפלא והחדש! 'סוכות דיליה' באדיבות המחבר הרב אברהם חנונו שליט"א מלייקווד ישר כוחו! [מחבר הספרים הנפלאים: אל תדיחנו, הראנו בבנינו, חנוכה דיליה, פורים דיליה, מידות דיליה, מצוות דיליה, (שבת קודש), תורה דיליה, תפילה דיליה, תשובה דיליה ועוד....]

לכתבה הקודמת: מצות סוכה - המפתח לזכות לחיי עולם הבא! [לחץ כאן] מצות סוכה מלמדת שהעולם הזה הוא דירת עראי והעולם הבא הוא דירת הקבע. מי שמפנים זאת חי באמונה, נזהר ביצרו, קל לו בעבודת ה', ומכוון את חייו להכין "צידה לדרך" לעולם הנצח. זו המפתח לזכות לחיי עולם הבא.