חג הסוכות - זמן של אחדות

חג הסוכות - זמן של אחדות

"כָּל הָאֶזְרָח בְּיִשְׂרָאֵל יֵשְׁבוּ בַּסֻּכֹּת"!

במאמר הבא יתבאר כי חג הסוכות - זמן שמחתנו, אין זמן ראוי ומתאים יותר ממנו ל"אחדות" בין כל חלקי כלל ישראל.

חז"ל אומרים במסכת סוכה (דף כז:): "כָּל הָאֶזְרָח בְּיִשְׂרָאֵל יֵשְׁבוּ בַּסֻּכֹּת" (ויקרא כג, מב) - מלמד שכל ישראל ראויים לישב בסוכה אחת". והרמז בזה הוא שחג הסוכות הוא זמן הראוי לאחדות, עת בה "כל ישראל ראוים לישב בסוכה אחת". וכפי שאנו אומרים בתפילה: "הפורש סוכת שלום עלינו", וכן "ופרוש עלינו סוכת שלומך" כי זאת מהותה של הסוכה - שלום ואחדות!

בספר מועד לכל חי (סימן כ' אות מ"ח) הביא בשם ספר לחמי תודה וזה תורף דבריו: לפי שענין סוכה הוא מידת האחדות, משום דקיימא לן שהוא זכר לענני כבוד שהקיפו כל ישראל, ונשאו אותם כאילו כולם נחשבים לאיש אחד וכו', והיינו לרמוז על ענין האחדות. וגם סוכה הנאמר בקרא היא חסר וא"ו "סכה" שבגמטריא במספר קטן הוי י"ג שהוא בגמטריא "אחד". להורות שסוכה היא יסוד האחדות.

והאדמו"ר בעל חידושי הרי"ם זצ"ל הוסיף שזהו טעם המנהג לקרוא "מגילת קהלת" דוקא בחג הסוכות, משום שקהלת הוא לשון התקהלות ואחדות. 

"קשה עלי פרידתכם"

על דרך זו יש שפירשו את מאמר חז"ל (עיין רש"י ויקרא כג, לו) בענין שמיני עצרת, שהקב"ה אומר לכלל ישראל שיעצרו אצלו יום אחד נוסף משום ש"קשה עלי פרידתכם". ולכאורה לפי דקדוק הלשון היה נכון יותר לכתוב: "קשה עלי פרידתנו". 

אך יש לפרש בדרך צחות שהקב"ה אומר: קשה עלי "פרידתכם" דוקא, היינו - קשה עלי הפירוד והמחלוקת השוררים ביניכם.

ארבעת המינים - אחדות ישראל

וכן מצינו ענין זה של אחדות ישראל במצות נטילת ארבעת המינים. 

מובא במדרש רבה (ויקרא ל, יב) שארבעת המינים נמשלו לישראל, וזה לשונו: "פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ עָבֹת וְעַרְבֵי נָחַל" (ויקרא כג, מ) "פְּרִי עֵץ הָדָר" - אלו ישראל. מה אתרוג יש בו טעם ויש בו ריח, כך ישראל יש בהם בני אדם שיש בהם תורה ויש בהם מעשים טובים. "כַּפֹּת תְּמָרִים" – [הלולב] - אלו ישראל, מה התמרה הזו יש בו טעם ואין בו ריח, כך הם ישראל יש בהם שיש בהם תורה ואין בהם מעשים טובים. "וַעֲנַף עֵץ עָבֹת" – [הדסים], אלו ישראל, מה הדס יש בו ריח ואין בו טעם, כך ישראל יש בהם שיש בהם מעשים טובים ואין בהם תורה. "וְעַרְבֵי נָחַל" -, אלו ישראל, מה ערבה זו אין בה טעם ואין בה ריח, כך הם ישראל יש בהם בני אדם שאין בהם לא תורה ולא מעשים טובים".

המדרש ממשיך ואומר: "ומה הקב"ה עושה להם? לאבדן אי אפשר, אלא אומר הקב"ה: יוקשרו כולם אגודה אחת והן מכפרים אלו על אלו. ואם עשיתם כך אותה שעה אני מתעלה, ההוא דכתיב (עמוס ט) "הַבּוֹנֶה בַשָּׁמַיִם מעלותו [מַעֲלוֹתָיו]". ואימתי הוא מתעלה? כשהן עושין אגודה אחת, שנאמר (שם) "וַאֲגֻדָּתוֹ עַל אֶרֶץ יְסָדָהּ". לפיכך משה מזהיר לישראל: "וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן" (ויקרא כג, מ) עד כאן לשון המדרש.

הרי שגם מצות ד' מינים עניינה מידת האחדות בעם ישראל, לקשר ולאגד כל יחיד ויחיד מישראל בכל מדריגה שהוא אל הכלל עד שיהיו כולם אחד, וכך יכפרו זה על זה.

"וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי ה'" - על ידי האחדות!

ומרן הרב חיד"א זצ"ל הוסיף עוד רמז לזה (עיין ספר ראש דוד פרשת אמור), וזה לשונו: 

"וזה רמז "וּלְקַחְתֶּם לָכֶם" - שתקחו עצמכם להיות לאחדים כל מיני אנשים, ורמז ד' מינים פרי עץ וכו' והן הם ד' סוגים הנזכרים - הכל באגודה אחת עם "פְּרִי עֵץ הָדָר" המהודר בטעם וריח, "וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי ה' אלוקיכם" דכיון שאתם באחדות קרינן בכו "וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי ה'" כי כח האחדות גדול יתר מאד".

"עֲוֺנֹתֵיכֶם הָיוּ מַבְדִּלִים בֵּינֵכֶם"

ולפי מה שנתבאר שחג הסוכות הוא זמן הראוי לאחדות בכלל ישראל, נוכל להבין בזה כמה עניינים.

חג הסוכות נקבע מיד לאחר יום הכיפורים, וביאר בזה הגאון רבי חנוך קרלינשטיין זצ"ל על פי מה שפירש השפת אמת זצ"ל (ליום כיפור תרנ"א) את הפסוק (ישעיה נט, ב): "כִּי אִם עֲוֺנֹתֵיכֶם הָיוּ מַבְדִּלִים בֵּינֵכֶם לְבֵין אֱלֹהֵיכֶם", דהכוונה בזה שהעוונות מַבְדִּלִים ומפרידים לא רק בין אדם למקום, אלא גם "בֵּינֵכֶם" - בין אדם לחבירו. 

ועל פי זה יש לומר, כי דוקא לאחר יום הכיפורים שבו נמחלו העוונות הוכשרה העת לשלום ואחדות, כי אין העוונות מפרידים בין אדם לבין חבירו. וזהו הטעם שחג הסוכות חל מיד לאחר יום כיפור.

היוצא ל"דירת עראי" קל לו יותר להיות באחדות!

נביא בזה עוד מכבשונו של הגאון רבי חנוך קרלינשטיין זצ"ל. 

ידוע שיסוד כל פירוד שיש בין בני אדם הוא רדיפת ענייני עולם הזה, וכך ביאר רבינו יונה זצ"ל בשערי תשובה (שער א' אות ל"א) את הפסוק במשלי (יח, א): "לְתַאֲוָה יְבַקֵּשׁ נִפְרָד" - מי שמבקש ללכת אחרי תאוותו ורצונו, נפרד מכל חבר וקרוב. 

אדם שיש לו תאוות ורצונות העולם הזה, אינו יכול להיות בכפיפה אחת עם חברים אמיתיים.

ומכיון שיסודו של חג הסוכות הוא היציאה ל"דירת עראי", היינו ההכרה שכל העולם הזה ותאוותיו הם רק כדירת עראי והם אינם העיקר אלא הטפל, על ידי כך יוכל אדם להתנתק מהקשר שלו לתאוות ורצונות העוה"ז, ובקלות יהיה בשלום ובאחדות עם כל כלל ישראל.

ענני הכבוד - סמל לאחדות

השאלה הנשאלת היא: אכן מדוע באמת חג הסוכות הוא זמן של אחדות, מה בינו לבין שאר המועדים, הרי גם בהם מצינו שצריכים להיות באחדות, וכמבואר במסכת חגיגה (דף כו.): כיון שהגיע הרגל נעשו כל ישראל חברים, ומהו עניינו המיוחד של חג הסוכות.

וביאור הדברים הוא כדלהלן. הלוא כל עיקר הטעם של מצות ישיבת סוכה הוא זכר לענני הכבוד שהיו להם לישראל במדבר, וכלשון השלחן ערוך (סימן תרכה סעיף א): "בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים...: ...כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (ויקרא כג, מב-מג) - הם ענני כבוד שהקיפם בהם לבל יכם שרב ושמש". 

וכתב שם במשנה ברורה (ס"ק א'): "ודוגמא לזה ציונו לעשות סוכות כדי שנזכור נוראותיו ונפלאותיו". 

וענין הענני הכבוד הוא - אחדות, כפי שכבר הובא מהספר לחמי תודה ש"זכר לענני כבוד" הכוונה היא שהעננים הקיפו את כל ישראל ונשאו אותם כאילו נחשבים כולם לאיש אחד. ועל כך רמזו רז"ל בדורשם את הפסוק: "כָּל הָאֶזְרָח בְּיִשְׂרָאֵל יֵשְׁבוּ בַּסֻּכֹּת" (ויקרא כג, מב) - מלמד שכל ישראל יוצאים בסוכה אחת.

הרי לנו שענני הכבוד ומצות הסוכה עניינם הוא אחד - האחדות בין בני ישראל.

בספר מכתב מאליהו (חלק ב) ביאר בזה עוד: חג הסוכות הוא זמן של שלום, אחוה ורעות, שהרי הסוכות הם זכר לענני הכבוד, ואיתא בחז"ל שכלל ישראל זכו בענני הכבוד בזכותו של אהרן הכהן שהיה אוהב שלום ורודף שלום, ולכן גם הסוכה שהיא זכר לענני הכבוד היא "סוכת שלום".

"אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ" - התכללות ואחדות

עוד ראיתי מובא בשם השפת אמת זצ"ל (סוכות תרל"ה) שפירש את דברי הזוהר הקדוש (אמור דף קג ע"ב) שכלל ישראל זכו לענני הכבוד בזכות מה שנאמר "זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה" (ירמיה ב, ב). 

ותיבת "כְּלוּלֹתָיִךְ" יש מבארים דהיינו מלשון כללות, שהיו בהתכללות ובהתאחדות, ולכן גם חג הסוכות שנקבע כזכר לענני הכבוד הוא הזמן הראוי לאחדות של כלל ישראל.

מדוע יש צורך באחדות בחג הסוכות?

מצאנו אם כן מקור לכך שחג הסוכות נקבע בעיקרו בכדי לחזק את ענין האחדות, אמנם בהא גופא יש ליתן טעם - מדוע הצריכה תורה את האחדות המיוחדת הזו דוקא בחג הסוכות ולא במועדים אחרים? מה מיוחד בתקופה זו שיש בה דגש מיוחד וצורך הכרחי בהנהגה מתוך אחדות?

וישנם לכך כמה הסברים מדוע כה הכרחי וחיוני להתנהג ולהתחזק במידת האחדות דוקא בתקופה זו.

בכוח האחדות לקרוע את גזר הדין!

ידוע שימי חג הסוכות מלבד שהם ימי שמחה, הם גם חלק ממערכת ימי הדין והימים הנוראים, שהרי חיתום הפתקאות ומסירתם לשלוחים אינה אלא עד יום הושענא רבה, ועד אז עדיין אפשר לפעול בכדי לבטל גזירות קשות ולהמתיקם.

וכבר כתב בספר ראשית חכמה שימים אלו עד יום שמיני עצרת צריכים להיות בתשובה, כי על ידי התשובה בהם ניתן לקרוע את גזר הדין.

ובספרי האר"י ז"ל (שער הכוונות לסוכות דרוש ו') איתא שבליל הושענא רבה בו נעשה החותם ונכתבים הפתקים, וביום הושענא רבה נעשית מסירת הפתקים לשלוחים, ולכן "יזהר אדם מאוד מאוד בתפילתו ובכל מעשיו, כי הדבר תלוי בתשובה בזמן ההוא, ומשם ולהלאה אין תקנה יותר". 

והלוא ידועים דברי חז"ל במסכת ברכות (דף יב.): "הכל הולך אחר החיתום".

ואם כן פשוט לכל בר דעת שיש לנצל ימים אלו להרבות זכויות ולעשיית מצוות ומעשים טובים, ובפרט כאלו אשר מסגולתם להכריע את הכף לצד זכות. ובענין האחדות מצינו צדדים רבים אשר בכוחה להכריע את דינו של אדם לכף זכות, וכפי שיתבאר.

מדוע לא כתוב: "מעיין מטהר את הטמאים"?

ראשית כל יש לזכור כי כפרתו של הפרט תלויה בהיותו באחדות וכחלק בלתי נפרד מן הכלל.

האדמו"ר מלעלוב זצ"ל שאל פעם את האדמו"ר מאלכסנדר בעל האמונת משה זצ"ל על מה שמצינו בגמרא ביומא (דף פה:): "אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא, אַשְׁרֵיכֶם יִשְׂרָאֵל, לִפְנֵי מִי אַתֶּם מִטַּהֲרִין וּמִי מְטַהֵר אֶתְכֶם, אֲבִיכֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל לו, כה) "וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים, וּטְהַרְתֶּם" וְאוֹמֵר (ירמיה יז, יג): "מִקְוֵה יִשְׂרָאֵל ה'" מַה מִקְוֶה מְטַהֵר אֶת הַטְּמֵאִים, אַף הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְטַהֵר אֶת יִשְׂרָאֵל'

ויש לשאול: מפני מה לא הזכיר רבי עקיבא טהרה גדולה יותר מטהרת המקוה, היינו טהרת "מעיין", שכידוע מטהר אף את הזבים שטומאתם חמורה יותר מטמאי מתים, ואם כן הלוא ראוי יותר היה לומר שהקב"ה מטהר את ישראל בטהרה גדולה כטהרתם של מי המעיין.

השיב לו האדמו"ר מלעלוב זצ"ל על אתר: ידוע הדין שהמקוה מטהר רק ב"אשבורן" - מים מכונסים, ואילו מעיין מטהר בזוחלין, וזה מה שרבי עקיבא אומר: אימתי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְטַהֵר אֶת יִשְׂרָאֵל? דוקא כשהם מכונסים כמו מי מִקְוֵה, כלומר שהם נמצאים באחדות, אך לא כאשר הם מפורדים כאותו מעיין שמימיו זוחלין...

בנותן ענין להוסיף את מה שכתב בספר בית אהרן (שבת תשובה קלה:) לפרש את הפסוק (שמות כה, כ): "וּפְנֵיהֶם אִישׁ אֶל אָחִיו אֶל הַכַּפֹּרֶת יִהְיוּ פְּנֵי הַכְּרֻבִים", רק כאשר "וּפְנֵיהֶם אִישׁ אֶל אָחִיו" - בלא מחלוקת ושנאת חינם אלא מתוך אהבה ואחדות, אזי יזכו "אֶל הַכַּפֹּרֶת", מלשון כפרה וסליחה.

נמצא שענין כפרת העוונות תלויה דוקא באחדות!

האחדות מגינה מן הפורענות

עוד יש להוכיח שסגולת האחדות היא להגן מן הפורענות ולהמתיק את מידת הדין.

כתוב בפרשת נצבים (דברים כט, ט): "אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם כֹּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל". ומפרש רש"י זצ"ל (שם פסוק יב): כאשר שמעו ישראל מאה קללות חסר שתים חוץ ממ"ט שבתורת כהנים הוריקו פניהם ואמרו: מי יוכל לעמוד באלו? התחיל משה לפייסם: "אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם", הרבה הכעסתם למקום ולא עשה אתכם כליה ואתם קיימים.

ויש להוסיף על כך את דברי הדעת זקנים לבעלי התוספות (שם): אימתי תהיה להם הצבה והעמדה היום - כשתהיו באגודה אחת "כֻּלְּכֶם". כלומר: משה רבנו ע"ה אומר להם, כיצד תהיו נִצָּבִים והקללות לא ישפיע עליכם לרעה? כאשר כולכם תהיו באגודה אחת ומאוחדים!

בספר מאור ושמש (שם) הוסיף בזה: משה רבינו ע"ה נתן להם עצה כיצד ינצלו ולא יחולו עליהם הקללות, והתרופה לכך היא האהבה והאחדות! כי כאשר יש בישראל אהבה ואחדות אין פורענות חלה עליהם, וכמאמר הכתוב: "חֲבוּר עֲצַבִּים אֶפְרָיִם הַנַּח לוֹ" (הושע ד, יז) היינו שאף אם הם עובדים עבודה זרה חלילה, אם יש ביניהם אחדות - "הַנַּח לוֹ", הם שקטים ונחים ואין בהם שטן ופגע רע, ואין קללות וייסורים באים עליהם.

וזהו שאמר: "אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם" - אף ששמעתם את כל הקללות, תהיו נִצָּבִים כאשר תהיו "כֻּלְּכֶם" - 'כאיש אחד בלב אחד'.

כלומר: "כֻּלְּכֶם" - "נִצָּבִים" אין הכוונה כפשוטו שכולם עומדים, אלא שיהיו עומדים במצב של "כֻּלְּכֶם" היינו - באגודה אחת כאיש אחד בלב אחד.

המשגיח הגאון רבי יחזקאל לוינשטיין זצ"ל הוסיף ופירש: בזוהר הקדוש (ח"ג דף רלא) מובא ש: "הַיּוֹם" הוא ראש השנה, ונרמז בזה שאם אתם "כֻּלְּכֶם" יחד - אזי "אַתֶּם נִצָּבִים" - יכולים אתם לעמוד לפניי בדין. 

כאשר ישנה אחדות - ניתן לזכות בדין!

גדול כוחה של האחדות לעכב את מידת הדין

עוד מצאנו שגדול כוחה של האחדות שמעכבת את מידת הדין מלחול, ואנשי דור הפלגה, אשר שרתה ביניהם אחדות נפלאה וחיו באהבה זה עם זה, הועיל להם הדבר להגן בעדם מפגעי מידת הדין.

כתוב בפסוק (בראשית יא, ח-ט): "וַיָּפֶץ ה' אֹתָם מִשָּׁם עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ וַיַּחְדְּלוּ לִבְנֹת הָעִיר: עַל כֵּן קָרָא שְׁמָהּ בָּבֶל כִּי שָׁם בָּלַל ה' שְׂפַת כָּל הָאָרֶץ וּמִשָּׁם הֱפִיצָם יְהוָה עַל פְּנֵי כָּל הָאָרֶץ", ופירש רש"י זצ"ל: "וכי איזו קשה של דור המבול או של דור הפלגה? אלו לא פשטו יד בעיקר ואלו פשטו יד בעיקר להלחם בו, אנשי דור המבול נשטפו ודור הפלגה לא נאבדו מן העולם. אלא שדור המבול היו גזלנים והיתה מריבה ביניהם לכן נאבדו, ואלו היו נוהגים אהבה ורעות ביניהם שנאמר: "וַיְהִי כָל הָאָרֶץ שָׂפָה אֶחָת וּדְבָרִים אֲחָדִים" (בראשית יא, א) למדת ששנאוי המחלוקת וגדול השלום", עד כאן דבריו הקדושים.

והיינו, שמחמת השלום והאחדות שהיו ביניהם, כביכול לא היתה אפשרות להענישם, והיה הכרח קודם לכן לבלבל את שפתם ולהפרידם, ורק אחר כך לגמול להם את עונשם וגם אז לא נאבדו מן העולם.

למדים אנו מכך כמה גדול הוא כח האחדות, כי כל זמן שהיה ביניהם אחדות לא יכלה מידת הדין לשלוט עליהם!

בזה יש להסביר מדוע חג הסוכות הוא זמן של אחדות, כי על ידה ניתן לפעול שלא תהא עלינו שום קטרוג ופורענות!

ע"י שנעשו "גּוֹי אֶחָד" נעשו לעם וה' להם לאלוקים! ("וּמִי כְעַמְּךָ כְּיִשְׂרָאֵל גּוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ" שמואל ב ז כג)

דרך נוספת בהבנת הצורך המיוחד בימים אלו באחדות. 

כשישנה אחדות בין בני ישראל - נחשב להם הדבר כאילו קיימו את כל המצוות כולם, ומאידך גיסא כשהאחדות נעדרת - ניתן להיכשל רח"ל בכל העבירות כולם!

הגאון רבי חיים זייצ'יק זצ"ל מוכיח זאת בספרו אור חדש (הפטרת פרשת ויגש) על פי הפסוק ביחזקאל (לז, כב, כג): "וְעָשִׂיתִי אֹתָם לְגוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ בְּהָרֵי יִשְׂרָאֵל וּמֶלֶךְ אֶחָד יִהְיֶה לְכֻלָּם לְמֶלֶךְ וְלֹא יהיה [יִהְיוּ] עוֹד לִשְׁנֵי גוֹיִם וְלֹא יֵחָצוּ עוֹד לִשְׁתֵּי מַמְלָכוֹת עוֹד: וְלֹא יִטַמְּאוּ עוֹד בְּגִלּוּלֵיהֶם וּבְשִׁקּוּצֵיהֶם וּבְכֹל פִּשְׁעֵיהֶם וְהוֹשַׁעְתִּי אֹתָם מִכֹּל מוֹשְׁבֹתֵיהֶם אֲשֶׁר חָטְאוּ בָהֶם וְטִהַרְתִּי אוֹתָם וְהָיוּ לִי לְעָם וַאֲנִי אֶהְיֶה לָהֶם לֵאלֹהִים".

רואים מכאן - אומר הגאון רבי חיים זייצ'יק זצ"ל - את התוצאות של פילוג ופירוד בעם ישראל ובשבטי ישראל, בין שבט לשבט ובין איש לחבירו. הקב"ה מבטיח כי מיד כאשר יתחברו יחד שבטי ישראל תחת דגל אחד, ויהיו לאחדים, אז "וְלֹא יִטַמְּאוּ עוֹד בְּגִלּוּלֵיהֶם" ולא יהיו פושעים, אלא ייעשו לו לְעָם וה' יהיה להם לאלוקים. 

משמע איפוא, שכל החטאים והפשעים באים מחמת פירוד ופילוג שבעטיין הפרידו את השכינה מאליהם, וכאשר יש איחוד מלמטה יש גם איחוד למעלה!

ארבעת המינים מאוגדים - חץ בעיני השטן!

על פי זה נוכל לבאר דבר תמוה.

בגמרא סוכה (דף לח.) מסופר על רב אחא בר יעקב שהיה מוליך ומביא את ארבעת המינים והיה אומר שבזה הוא זורק חץ בעיניו של השטן.

השאלה היא - מה מיוחד בארבעת המינים, ומדוע דוקא במצוה זו היה מתגרה בעיני השטן? וכי חסרות מצוות שאפשר לעשותן ולהשקיט בהן את השטן?

אך ביאור הענין הוא על פי דברי המדרש הנ"ל שארבעת המינים הם כנגד ד' כיתות שבישראל, ואמר הקב"ה: יאגדו אלו עם אלו כדי שיהיו כולם באגודה אחת.

ובזה מוסברת היטב הייחודיות של ארבעת המינים להשקיט את קטרוגו של השטן, כי באמצעות האחדות בין האחד לרעהו לא נכשלים בעבירות, ואף נחשב להם כאילו קיימו את כל המצוות (וכפי שיתבאר בדברינו תיכף בעזהשי"ת).

ולמדנו אם כן, שבזכות האחדות בכלל ישראל אין כח לשטן לקטרג. ולפיכך בזמן גורלי כזה שהפתקים נמסרים לשלוחים והוא עת גמר הדין, לא נותרה כל ברירה אלא להתחזק ולעבוד על מידת האחדות! 

החיד"א זצ"ל: על ידי האחדות מקיים את כל המצוות!

והא לך דבריו הנפלאים של מרן הרב חיד"א זצ"ל: 

על ידי האחדות מקיים עם ישראל את כל המצוות, שהרי הקב"ה קידשנו במצוותיו ונתן לנו רמ"ח (248) מצוות עשה כנגד רמ"ח אברים של אדם ושס"ה (365) מצוות לא תעשה כנגד שס"ה גידים שיש בו. ולכאורה אינו מובן הרי אין לך אדם שבפועל מקיים את כל המצוות, שהרי ישנן מצוות שניתנו רק לכהנים, ללויים או לבעלי ממון וכיוצא בזה. וכיצד יתקן כל אדם את כלל איבריו וגידיו?

ובהכרח שעל ידי אחדות ישראל שכולם נעשים כאדם אחד, בזה הם מקיימים בין כולם את כל המצוות. 

ועל כך נאמר: "ה' עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן" (תהלים כט, יא) - אין "עֹז" אלא תורה (ספרי וזאת הברכה סימן שמג). ואימתי תוכל כל התורה להתקיים על ידי כל אחד מישראל? אם "ה' יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם" (שם) – כשיהיה ביניהם שלום ואחדות אזי יחשבו כולם כגוף אחד, ולכל אחד תהיה שותפות בקיום המצוות של הכלל.

נפלא!

"לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום"

אפשר להוסיף בענין זה מרגניתא טבא.

בספר משחת שמן העיר על הלשון בפרשת ברכת כהנים, שתחילתה נאמרה בלשון רבים: "כֹּה תְבָרְכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אָמוֹר לָהֶם" (במדבר ו, כג) ואילו הברכה עצמה נאמרה בלשון יחיד: "יְבָרֶכְךָ ה' וְיִשְׁמְרֶךָ" (במדבר ו, כד).

אכן טעם הדבר הוא, כי ההכנה וההזמנה לברכה צריכה להיות באחדות והתכללות כל ישראל כאיש אחד ובלב אחד לברך את עמו ישראל באהבה, ועל ידי זכות הציבור וכח הרבים זוכה כל אחד ואחד לברכה מיוחדת, ולכן הברכה עצמה שהיא המשכת ההשפעות צריכה להיאמר בלשון יחיד כדי להמשיך על כל אחד ואחד מישראל את הברכה המיוחדת לו מן השמים.

ובכדי להיות ראוים לקבל את הברכה אמרו חז"ל בעוקצין (פרק ג'): "אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן חֲלַפְתָּא, לֹא מָצָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּלִי מַחֲזִיק בְּרָכָה לְיִשְׂרָאֵל אֶלָּא הַשָּׁלוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר (תְּהִלִּים כט, יא), "יְיָ עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן יְיָ יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם". ונמצא אם כן שבכדי שאדם יהיה ראוי לקבל ברכה מן השמים, עליו להיות "ראוי" לקבלה, והכלי הראוי כדי לקבל ברכה זה הוא - שלום. 

אם יש אחדות ושלום – יכולה הברכה לחול!

"וה' בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל" (בראשית כד, א) - זהו מצות סוכה 

בנתיב דרכנו יתבארו באופן נפלא דברי המדרש פליאה: "וה' בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל" - "בַּכֹּל" זהו מצות סוכה". ותמוה מה הקשר בין הדברים, מדוע מצות סוכה נחשבת ל"הכל"? 

אלא שמכיון שמצות סוכה עניניה ומהותה היא אחדות, וכשיש אחדות יש שלום והוא הכלי הראוי להחזיק את כל ברכותיו של הקב"ה, ולפיכך מצות סוכה היא "הכל", כי על ידה זוכים לאחדות ולכל הברכות כולם שיתקבלו אצלו ויתקיימו.

נפלא!

ארבעת המינים - אות הנצחון!

בזה יתבארו כמין חומר דברי המדרש הידוע.

על הפסוק "וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ עָבֹת וְעַרְבֵי נָחַל" (ויקרא כג, מ) מובא במדרש רבה: "אמר רבי אבין: משל לשנים שנכנסו אצל הדיין, ולית אנן ידעין מאן הוא נצח, אלא מאן דנסב באין (כף תמר) בידיה אנן ידעין דהוא נצוחיא. כך ישראל ואומות העולם באין ומקטרגים לפני הקב"ה בראש השנה, ואין אנו יודעים מי נצח, אלא במה שישראל יוצאין מלפני הקב"ה ולולביהן ואתרוגיהן בידן, אנו יודעים דישראל הם שנצחו, לפיכך משה מזהיר לישראל ואומר להם: "וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן", עד כאן לשון המדרש.

היינו שכאשר כלל ישראל יוצאים בחג הסוכות עם לולביהן ואתרוגיהן בידן אות הוא שהם הם הנוצחים, וכשאר יוצאי מלחמה היוצאים עם שרביט בידם לסמל את נצחונם.

אלא שיש לתמוה: האם אכן אנו לוקחים את הלולב משום שהוא דבר ארוך הנראה כשרביט? ומהו באמת עומק האות לנצחוננו הטמון בנטילת הלולב? ועוד מדוע נוטלים גם את שאר המינים יחד עם הלולב?

אמנם לפי המתבאר יש לפרש, שהרי הלולב ושאר המינים רומזים לכל סוגי האנשים בכלל ישראל, וכשאנו אוגדים ואוחזים כולם יחד, הדבר מראה ומסמל על האחדות השוררת בין כולם. וכבר הוכחנו שכאשר ישנה אחדות אזי זוכים לכפרת עוונות, ומעכבים בזה את מידת הדין ואת הפורענות, ועל ידי האחדות שכולם ערבים זה לזה נחשב להם הדבר כאילו כולם קיימו את כל מצוות התורה.

ואם כן אין לך אות נצחון גדול מזה, אם עם ישראל יוצא מתוך אחדות, כך יודעים שהם ניצחו בדין!

למדנו אם כן שחג הסוכות הוא הזמן הראוי והמתאים יותר מכל לאחדות וכמרומז במצוות הסוכה וארבעת המינים, וזוהי העת שיש צורך והכרח באחדות, כי רק באמצעותה נוכל לנצח בדין ונהיה ראויים לקבל את כל הברכות שהרי אין 'כְּלִי מַחֲזִיק בְּרָכָה לְיִשְׂרָאֵל אֶלָּא הַשָּׁלוֹם'.

חג הסוכות - חג האחדות!

- - - 

קרדיט: מאמר 6 באדיבות הרב אברהם חנונו שליט"א מלייקווד ישר כוחו! [מחבר הספרים הנפלאים: אל תדיחנו, הראנו בבנינו, חנוכה דיליה, פורים דיליה, מידות דיליה, מצוות דיליה, (שבת קודש), תורה דיליה, תפילה דיליה, תשובה דיליה ועוד....] המאמר רואה אור לראשונה! באתר 'שופר' ארגון להפצת יהדות ע.ר. באדיבות המחבר שליט"א מתוך הספר הנפלא החדש! סוכות דיליה.

לכתבה הקודמת: זמן שמחתנו - היציאה ל"דירת עראי" - לחץ כאן | חג הסוכות הוא 'זמן שמחתנו' האמיתי – שמחה הנובעת מהבנה שכל חיי העולם הזה הם 'דירת עראי'. כשאדם יוצא מדירת קבע אל הסוכה הפשוטה, הוא לומד שהאושר אינו תלוי בנכסים או בנוחות, אלא בהסתפקות ובאמונה. רק מי שמפסיק לרדוף אחרי הבל העולם, נעשה שמח בחלקו באמת.