סיקור שבת 'האזינו' שבת שובה

בס"ד

ב"ה אנו ממשיכים בסדרת הכתבות על השבתות וחגי ישראל במחיצת כבוד הרב שליט"א ברשימת מעט גרגירים, חוויות ורשמי הוד!

ראה כתבה ראשונה על הלו"ז בשבתות השנה (קישור) 

וכתבה קודמת סיקור ראש השנה תשפ"ה (קישור). 

סיקור פרשת האזינו ה'תשפ"ה במחיצת הרב שליט"א בבני ברק

ב"ה בני ברק לבשה חג! לקראת בואו של כבוד הרב אמנון יצחק שליט"א ושבתו בימי ראש השנה ושבת פרשת האזינו 'שובה' בעיר התורה והחסידות, שמחה והתרגשות גדולה בקפז'!!

ערבית שבת קודש פרשת האזינו 'שבת שובה'

כבוד הרב אמר בתחילת השיעור: 'וּתְשׁוּבָה וּתְפִלָּה וּצְדָקָה מַעֲבִירִין אֶת רעַ הַגְּזֵרָה' ובפרט בימים נוראים אלו של עשרת ימי תשובה.

ישנם 2 דעות כיצד צריך להתפלל:

1. צעקה - שהיא הכי טובה ומשובחת כי היא באה מהלב, בוקעת רקיעים ופועלת בצורה הכי חזקה. כדוגמת בנ"י שיצאו ממצרים, ככתוב: "וַנִּצְעַק אֶל ה' אֱלֹהֵי אֲבֹתֵינוּ וַיִּשְׁמַע ה' אֶת קֹלֵנוּ וַיַּרְא אֶת עָנְיֵנוּ וְאֶת עֲמָלֵנוּ וְאֶת לַחֲצֵנוּ" (דברים כו, ז).

2. תפילה בלחש. שהרי למה האדם צועק? וכי השם יתברך לא שומע אותך?!

התירוץ: מי שמתפלל בקול - מראה שהוא ח"ו מקטני אמונה. ולמה מתפללים תפילת עמידה בלחש? - כי למי לוחשים? - למי שנמצא לידינו. אז אנחנו בעצם לוחשים להקב"ה, באוזן כביכול. וכך בן אדם רגיל ביום-יום צריך להתפלל בלחש (תפילת העמידה; שחרית, מנחה וערבית).

אבל: כשאדם נמצא בשעת צרה (ל"ע) צריך להתפלל בצעקה! כדי לקבל את הישועה. כדוגמת משה רבינו ע"ה שביקש בצעקת הלב "אֵל נָא רְפָא נָא לָהּ" (במדבר יב, יג).

'אַרְבָּעָה צְרִיכִין לְהוֹדוֹת; יוֹרְדֵי הַיָּם, הוֹלְכֵי מִדְבָּרוֹת וּמִי שֶׁהָיָה חוֹלֶה וְנִתְרַפֵּא וּמִי שֶׁהָיָה חָבוּשׁ בְּבֵית הָאֲסוּרִים וְיָצָא' (ברכות נד, ב); ר"ת חיים: חבוש, יסורים, ים, מדבר. ודרשו: 'וְכָל הַחַיִּים יוֹדוּךָ סֶּלָה'.

ו-4 הנ"ל מפורשים בתהלים במזמור ק"ז, על הולכי מדברות נאמר: "תָּעוּ בַמִּדְבָּר בִּישִׁימוֹן דָּרֶךְ עִיר מוֹשָׁב לֹא מָצָאוּ: רְעֵבִים גַּם צְמֵאִים נַפְשָׁם בָּהֶם תִּתְעַטָּף: וַיִּצְעֲקוּ אֶל ה' בַּצַּר לָהֶם מִמְּצוּקוֹתֵיהֶם יַצִּילֵם" (פסוקים ד-ו).

על החבושים בבית האסורים כתוב: "יֹשְׁבֵי חֹשֶׁךְ וְצַלְמָוֶת אֲסִירֵי עֳנִי וּבַרְזֶל: ... וַיִּזְעֲקוּ אֶל ה' בַּצַּר לָהֶם מִמְּצֻקוֹתֵיהֶם יוֹשִׁיעֵם" (פסוקים י, יג).

על החולים כתוב: "אֱוִלִים מִדֶּרֶךְ פִּשְׁעָם וּמֵעֲו‍ֹנֹתֵיהֶם יִתְעַנּוּ: כָּל אֹכֶל תְּתַעֵב נַפְשָׁם וַיַּגִּיעוּ עַד שַׁעֲרֵי מָוֶת: וַיִּזְעֲקוּ אֶל ה' בַּצַּר לָהֶם מִמְּצֻקוֹתֵיהֶם יוֹשִׁיעֵם" (פסוקים יז-יט).

על יורדי הים כתוב: "יוֹרְדֵי הַיָּם בָּאֳנִיּוֹת עֹשֵׂי מְלָאכָה בְּמַיִם רַבִּים: הֵמָּה רָאוּ מַעֲשֵׂי ה' וְנִפְלְאוֹתָיו בִּמְצוּלָה: וַיֹּאמֶר וַיַּעֲמֵד רוּחַ סְעָרָה וַתְּרוֹמֵם גַּלָּיו: יַעֲלוּ שָׁמַיִם יֵרְדוּ תְהוֹמוֹת נַפְשָׁם בְּרָעָה תִתְמוֹגָג: יָחוֹגּוּ וְיָנוּעוּ כַּשִּׁכּוֹר וְכָל חָכְמָתָם תִּתְבַּלָּע: וַיִּצְעֲקוּ אֶל יְהוָה בַּצַּר לָהֶם וּמִמְּצוּקֹתֵיהֶם יוֹצִיאֵם" (פסוקים כג-)

הרי לפנינו שכתוב בפסוקים על 2 שהם זעקו ועל ה-2 האחרים שהם צעקו. כלומר, יש צעקה ויש זעקה: החבוש והחולה - זעקו. ואילו יורדי הים והולכי מדבר - צעקו.

ומה ההבדל?

שהאסורים (חבוש) יש להם עוד תקווה; שהמלך או עורך הדין יעזור וישחרר אותם. וכן הדבר במי שיש לו יסורים (החולה), יש לו עוד ביטחון ברופא שימצא רפואה לחוליו. לכן, תפילתם אינה בשלמות הצעקה. הם רק זועקים אך לא צועקים.

 אבל הנמצאים במדבר ובים הם יודעים: ששום אדם לא יכול להושיע אותם מהמים או מהמדבר! אז הם מאמינים רק בהקב"ה לבדו שיושיעם ואז תפילתם באה מצעקה אמיתית מהלב.

[ב"ה הנ"ל גם נמסר במסגרת השיעורים ע"פ הספר 'אוחילה לאל' שיעור: בלי תפילה לא מקבלים - חלק מ"ט 01.08.2024]

דרשה לאחר תפילת ה'נץ החמה';

בענין הכוונה בברכות;

צדיק אחד הגיע לאחר מיתתו לבית דין של מעלה ומלאכים שאלוהו: 'קיימת את כל התורה?'

אמר להם: "הן" = (כן)

שאלוהו: 'האם הזכרת שם שמים לבטלה?' - הצדיק השתתק.

הגיעו מלאכים לבושים שחורים (הקטגורים) ולאחר מכן העידו שהוא לא כיוון כשהזכיר את שם השם!

ושאלוהו: 'מה הוא מעדיף: גיהנם או גלגול?' - ואותו הצדיק בחר בגיהנם (ל"ע).

כבוד הרב שליט"א שאל את התלמידים: כמה ברכות אדם מברך במשך 70 שנה?

ענו לו: "2 מיליון וחצי!"

כבוד הרב אמר: אולי מתוך כל זה בעולם הבא יראו לאדם (כנ"ל, שלא כיוון בברכות ח"ו) שיש לו רק 'שקית' עם ברכות שבירך בכוונה; דהיינו בימי ראש השנה וכדומה.

(הנ"ל ע"פ הרב יהודה צדקה זצ"ל כדלהלן...)

וכן מיום הכיפורים (הבעל"ט) אולי גם בירך בכוונה, כי האדם לא ממהר לאכול (צום) אז הוא מברך יותר בכוונה.

[ציטוט מהרצאה גבעתיים - כוחו של הרגל לרעה ובטובה 28.03.2024: 'אומר הרב צדקה: 'חייב אדם לומר מאה (100) ברכות בכל יום!' חייבים לשמור עם הקדוש ברוך הוא כל הזמן ולזכור: שהוא נותן לנו את הכל! הוא נותן את הכל, בסדר. 100 ברכות בשבעים (70) שנה זה יוצא שתים וחצי מיליון (2,500,000) ברכות!! זאת אומרת אתה מגיע לעולם האמת - רכבות מלאות ברכות שלך מגיעות! ...בדיוק. ואז מכניסים אותם ל-אם,אר,אי... ובודקים אותם ובסוף יוצא לך שקית! עם ברכות שאלה אולי מיום כיפור מראש השנה ששמה ממש התרגשת! והתכוונת וביקשת והכל... אולי יהיה לך שקית. ועל השתים וחצי מיליון - לא רק שהפסדת! יענישו אותך: כי זלזלת!! נשאת שם השם לשווא. 

סתם אמרת: 'ברוך...' מה זה? מה זה, חבר שלך?! עוזי? מה זה, גדי? מה זה, ככה אתה מדבר איתו?! ככה פונים למלך?! אייי איי איי... זה ההרגל! זה-זה האסון של ההרגל! 

אז מה נעשה? הנה, זה אנחנו מסיימים עכשיו, מה עושים? אסור להתרגל! אסור להתרגל!! אסור להתרגל!!! במעשה המצוות חייבים להתחדש! להתרגש!! להתפעל!!! כל הזמן.']

[כתבה: ריכוז תפילות, ברכות ומצוות בכוונת הלב 18.07.2023]

אמירת תהילים ע"י התשב"ר הי"ו 

וחלוקת פרסים יוקרתיים למצטיינים – אשרי התורמים לכך וישר כוח להורים ולתלמידים הטורחים להגיע גם בשבתות הקיץ החמות ובמשך כשעה וחצי! כדי לקרוא תהילים להצלת עם ישראל, גאולה, רפואה ותשובתן המהרה - אמן! (קישור ל-3 הפרקים, לכתבה. ותרומה ישירה.) ולאחריהם נקראים שמות התורמים במתינות וזעקת התשב"ר: 'אמן!' בוודאי עולה לכסא הכבוד.

שיעור לפני מנחה של שבת קודש!

המחשבה היא דבר מאוד גבוה! ויש כח מאוד גדול למחשבה עד שניתן על ידי מחשבה והרהור חטא להגיע לידי הנאה וסיפוק.

תאוות ורצונות:

ישנן 2 בחינות הנקראות צמאה ורווה, כנאמר: "כִּי בִּשְׁרִרוּת לִבִּי אֵלֵךְ לְמַעַן סְפוֹת הָרָוָה אֶת הַצְּמֵאָה" (דברים כט, יח).

צמאה - זה אדם שיש לו תאוות טבעיות. וברגע שאותו אדם סיפק תאוותיו ולא עובד על מידותיו הרעות ח"ו כדי להתגבר היצר שלו... אז הוא מגיע כבר לבחינה הבאה שהיא: רווה - זה כבר תאוות חולניות (רח"ל) שלא היו טבועות בו קודם, אלא הגיעו כיוון שהשביע עצמו מהתאוות הטבעיות.

לדוגמא:

תאוות אכילה - אם אדם לא עובד על עצמו בענין הזה הוא יכול לאכול ולאכול עד שהוא יכול להגיע למשקל עצום כמו שהיה אדם ששקל כ-520 קילו עד שהיו צריכים להרים אותו על מנוף להוציאו מביתו ל... מרוב תאוות האכילה שהיתה בו (רח"ל).

[ציטוט מדרשת הרב שליט"א בישיבת 'חוט של חסד': 'אדם יכול להחליט גם: 'לא לאכול!' הוא יכול להשמין לאין שיעור! הוא יכול להיות 400 קילו!! יש אחד נפטר לא מזמן 520 קילו!!! צריך היה להוציא אותו עם מנוף... אבל אבלע לפלף-לפלף בלי הפסקה והוא רואה שהוא מתפתח והוא לא מפסיק...' (נקודת זמן 01:48) ירושלים - ישיבת 'חוט של חסד' 24.11.2010]

כעס - אדם שלא עובד על כעסו (ח"ו) יכול להפוך לרוצח וכן הלאה.

מחשבות טהורות - הן בבחינת חיות טהורות! ואילו להבדיל המחשבות הטמאות - הן בבחינת חיות טמאות.

ובין החיות הללו יש מלחמה תמידית! והאדם צריך להגביר ולנצח ע"י החיות הטהורות את החיות הטמאות וברגע שהאדם עושה זאת יש להקב"ה תענוג גדול מזה!

וכן ידוע שעל מה שהאדם חושב, שם הוא נמצא; למשל, אם הוא עוסק בתורה ובכל זאות הוא חושב על 'קפריסין'... אז הוא נמצא בקפריסין.

אמנם זה תהליך, אבל צריך להלחם בזה.

עצה כיצד לזכות למחשבות טהורות, כי 'אחרי הפעולות נמשכים הלבבות' - ברגע שאדם עסוק התורה מחשבותיו הן מחשבות טובות וטהורות על התורה והלימוד. ולהפך ח"ו האדם השקוע בהבלי עולם הזה כך גם יהיו מחשבותיו.

בנוסף, יש את תפילת ר' אלימלך מליזעסק זיע"א נגד מחשבות הרעות: "וְעַתָּה תְּעוֹרֵר נָא עָלֵינוּ רַחֲמֶיךָ וַחֲסָדֶיךָ הַגְּדוֹלִים וְהַמְרֻבִּים לְגָרֵשׁ וּלְבַעֵר אֶת יִצְרֵנוּ הָרָע מִקִּרְבֵּנוּ וְתִגְעַר בּוֹ שֶׁיָּסוּר וְיֵלֵךְ מֵאִתָּנוּ וְאַל יָסִית אוֹתָנוּ לְהַדִּיחֵנוּ מֵעֲבוֹדָתֶךָ חָלִילָה. וְאַל יַעֲלֶה בְּלִבֵּנוּ שׁוּם מַחֲשָׁבָה רָעָה חָלִילָה הֵן בְּהָקִיץ הֵן בַּחֲלוֹם. בִּפְרַט בְּעֵת שֶׁאֲנַחְנוּ עוֹמְדִים בִּתְפִלָּה לְפָנֶיךָ, אוֹ בְּשָׁעָה שֶׁאֲנַחְנוּ לוֹמְדִים תּוֹרָתֶךָ".

[מעשה מהנועם אלימלך זצ"ל, פורסם בגנזי המלך, גליון מספר 57]

וכן חשוב מאוד להיות בעין טובה על אחרים.

האדם שופט לעצמו את דינו! 

איך? - מזמנים לו מאורעות ולפי איך שהוא דן את האחרים, כך ידונו אותו.

ובאמת צריך לחשוב על כל יהודי טוב כי בכל אחד יש ניצוץ קדוש! (ראה סדרת שיעורים מכבוד הרב שליט"א 'בצדק תשפוט עמיתך - היכל הזכות'...)

ש. האם גם על חילונים יש לחשוב טוב?

ת. יש חילונים שלא יודעים, כמו שחלק מאיתנו היינו חילונים וב"ה הנה אנחנו פה! (בימדקפז' ב"ב).

אז מאיפה כל החוזרים בתשובה? - מהחילונים.

על 'פושעי ישראל' אחד שאל לגבי זה...

וכבוד הרב הסביר: שפושעי ישראל בגופן רח"ל הם אלו שלא הניחו תפילין מעולם (ראש השנה יז, א), לא ברכו ברכת המזון מעולם (עברו על מצוות עשה) אבל הם 'מלאים מצוות כרימון!' (חגיגה כז, א).

ואכן ברגע שהחילונים חוזרים בתשובה - מיד מתכפר להם! והם לא צריכים לחכות עד ליום הכיפורים.

(ראה הרצאה קרית עקרון - סליחה מחילה וכפרה מה ההבדל 08.10.2024)

אבל רשעים גמורים (רח"ל) זה משהו אחר! כי, אין בהם מצוות. ואכן, צריך לדון את הרשעים הידועים והמפורסמים לכף חובה.

כדוגמת אלה (הקפלניסטים...) שהם עושים בכוונה נגד הדת והם נכנסו לבית הכנסת בבגדי ים רח"ל במטרה להכעיס. שאותם צריך לדונם לכף חובה שע"י כך האנשים לא יכבדו אותם ולא יעתיקו מעשיהם.

היה צדיק אחד, רב גדול שהיה אומר על הרצל: "ימח שמו וזכרו" (ראה הסרט הדוקומנטרי: 'הרצל והציונות')

שאלו אותו: 'מדוע?'

אמר להם: 'זה לטובתו! איך? - כי אם עדיין האנשים מזכירים את שמו ומתפעלים ממנו, אזי הם אוחזים בדרכיו, דעותיו ובכך הוא סובל בעולם הבא!'

התרחקות מכבוד:

האדם צריך להתרחק מהכבוד ולא לחפש כבוד ולכן עדיף לעשות מעשים בסתר ובצניעות. כדוגמת הרה"ג הרב יהודה שפירא ע"ה, שהיה ענו מאוד ולא רדף אחרי כבוד.

מעשה שהיה, ר' יהודה הלך עם יהודי אחד ויהודי נוסף רצה להצטרף (רב צריך ללכת עם 2 אנשים)

ור' יהודה אמר לו:" אני לא רבה' (=רב)"

לחזון איש ע"ה לא היו ילדים והוא אמר עליו שהוא הבן שלו לעולם הבא! (הוא ועוד 2 תלמידים שאמר עליהם שהם בניו לעולם הבא).

[לכתבה יום השנה לרב שפירא זצוק"ל, סרטונים: ביקורו של אליה יואב בביתו וכן: הקראת מכתבו על העדה התימנית בפני הרב אליהו וכטפוגל שליט"א]

"וִהְיִיתֶם נְקִיִּים" (במדבר לב, כב);

יש מצווה של 'בל תשקצו' (”אַל תְּשַׁקְּצוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם" ויקרא יא, מג) ודרשו חז"ל: שאסור לאדם להשהות נקביו, אלא צריך ללכת להתפנות. האדם צריך לבדוק אם צריך לנקביו לפני התפילה וכן לפני הסעודה.

אך אם בתוך התפילה הוא מרגיש שיש לו צורך להתפנות אז הוא צריך לאמוד אם הוא יכול להחזיק שיעור פרסה שזה 4 קילומטר. (בערך 20 דקות כפול 4)

ישנו צדיק שדיבר על כך שיש כאלה שח"ו מאחרים זמן קריאת שמע (בטעמי המקרא...) ואו זמן תפילה בשל נקיון גופם בדקדוק. אבל האמת שלא צריך לבזבז יותר מדי את הזמן על זה ולפספס חלילה זמן קריאת שמע וזמן תפילה. אלא צריך לבדוק לפני התפילה וכשאתה בתפילה עד שיעור פרסה ולא להגזים בניקיון מעיו כל כך. 

זמן תפילה זה בערך 10 דקות וצריך לאמוד עד לפי שיעור פרסה.

סעודה שלישית – (לתרומה ישירות דרך אתר שופר - לחץ כאן)

הלכות דרך ארץ ונימוס בסעודה: האדם צריך לנהוג בדרך ארץ באכילתו. דוגמאות: לא להסתכל על חלק חברו בארוחה. לאכול בעדינות. לא להסתכל על חברו אוכל שהרי אמרו: 'שעת אכילה זה שעת מלחמה'. לא לדבר באמצע אכילה, שמא יקדים קנה לוושט (שלא יחנק חלילה). לאכול ולשתות בעמידה אלא בישיבה שאלו מדרכי דרך ארץ. השולחן הוא מזבח ולכן אין לעלות על השולחן = המזבח. האוכל הוא כמו קורבן, אם תנהג כך - הקורבן יעלה!

הרב גם אמר: כשהאדם בשעת לימוד תורה, צריך להיות שכל כולו יהיה מרוכז ולא ח"ו להסתכל; מי נכנס? ומי יוצא? ולא להסתכל בשעון, דהיינו; לא להתייחס לכלום מסביבו.

בתחילת הסעודה טוב להגיד "מִזְמוֹר לְדָוִד ה' רֹעִי לֹא אֶחְסָר" (פרק כג בתהלים) (סרטון: כוונות לפני אכילה ושתיה).

טוב לומר בתחילת הסעודה ממש כשתאוותו של האדם לאכילה מתגברת, אבל שלא יגיד מהר... אלא שיאמר כך (וכבוד הרב זימר): "מִזְמוֹר לְדָוִד ה' רֹעִי לֹא אֶחְסָר..."

[עד כאן הסיקור]

יהי רצון: שלא תצא תקלה תחת ידינו, אמן.

ישר כוח לצוות המסקרים הנפלא הי"ו על הסיקור המיוחד שהגישו לפנינו.

תזכורת: הערב! חמישי ערב יום הכיפורים הבעל"ט בבימדקפ"ז בב"ב!