סיקור שבת 'נצבים וילך'

בס"ד

ב"ה אנו ממשיכים בסדרת הכתבות על השבתות וחגי ישראל במחיצת כבוד הרב שליט"א ברשימת מעט גרגירים, חוויות ורשמי הוד!

ראה כתבה ראשונה על הלו"ז בשבתות השנה (קישור) 

וכתבה קודמת סיקור פרשת שופטים תשפ"ד (קישור). 

סיקור פרשיות נצבים-וילך ה'תשפ"ד במחיצת הרב שליט"א בבני ברק

ב"ה בני ברק לבשה חג! לקראת בואו של כבוד הרב אמנון יצחק שליט"א ושבתו בשבת בעיר התורה והחסידות, שמחה והתרגשות גדולה בקפז'!!

הדרשה לפני ואחרי תפילת ערבית של שבת קודש

בפרשת בחוקותי ובפרשת כי תבוא כתובות קללות וישנם הבדלים ביניהם:

1. בפרשת בחוקותי רשומות הקללות בלשון רבים ובפרשת כי תבוא בלשון יחיד.

2. בפרשת בחוקותי הקללות נאמרות מפי ה' יתברך ואילו בפרשת כי תבוא זה נאמר מפי משה רבינו ע"ה.

3. פרשת בחוקותי רק אדם אחד קורא בתורה (עולה) ואילו פרשת כי תבוא היא מתחלקת ל-2 קוראים (עולים).

ישנה קושיה: איך הפרשה השניה מתחלקת ל2 קוראים הרי אין לברך על קללות? אך מצד שני, 'חַיָּב אָדָם לְבָרֵךְ עַל הָרָעָה כְּשֵׁם שֶׁהוּא מְבָרֵךְ עַל הַטּוֹבָה' (ברכות ט, ה).

בתוך הקללות שכתובות בפרשת כי תבוא ישנן גם ברכות!

בפרשה יש 26 פעמים שם הוי"ה ב"ה (26) שזה יוצא 676 שזה בגימטריה "רעות" כנאמר: "רַבּוֹת רָעוֹת צַדִּיק וּמִכֻּלָּם יַצִּילֶנּוּ השם" (תהלים לד, כ) דהיינו; "רַבּוֹת רָעוֹת" נאמרו מפי ה: "צַדִּיק". מי הוא הצדיק? - משה רבינו. "וּמִכֻּלָּם יַצִּילֶנּוּ השם" השם, דהיינו שם הוי"ה (26) הרמוז בפרשה 26 פעמים =676= "רָעוֹת".

בראש השנה ישנם 2 ימים;

היום הראשון הוא דינא קשיא והיום השני הוא דינא רפיא.

פרשת בחוקותי מרמזת על דינא קשיא (פרשה המדברת בלשון רבים, מפי השם יתברך, בלי הפסק בין קורא לקורא) ופרשת כי תבוא מרמזת על דינא רפיא (פרשה המדברת בלשון יחיד, מפי משה רבינו, עם הפסק בין קורא לקורא).

בקריאה של היום הראשון של ר"ה קוראים על לידת יצחק אבינו (דין) ובקריאה של היום השני של ר"ה קוראים על העקידה; על אברהם אבינו (חסד) שעוקד את יצחק אבינו (דין).

בקריאת פרשת העקידה זה נשמע שאכן אברהם אבינו עקד את יצחק אבינו (על אף שלבסוף לא עקד אותו). אלא, שזה נחשב לו כאילו עקד. ['יצחק עולה תמימה'...]

וכך גם אנחנו "וּנְשַׁלְּמָה פָרִים שְׂפָתֵינוּ" (הושע יד, ג) קריאת הקללות בפרשה נחשבת לנו כאילו זה חל בנו. ובר"ה מזכירים את זכות העקידה. כי העקידה היא מסירות נפש של אברהם אבינו ויצחק אבינו.

אברהם אבינו היה יכול לשאול שאלות את הקב"ה, אך לא שאל ואפילו לא הרהר! אלא עשה מה שהקדוש ברוך הוא ציווה אותו מתוך אהבת השם יתברך שגברה על אהבת יצחק אבינו.

ובראש השנה מציינים את זכות העקידה שהיא מסירות נפש ביום בו אנחנו צריכים למסור נפש ולהגיע לאהבת השם יתברך.

האיל - כל האיל שהיה בעקידה לא נשאר לבטלה; הגידים - נעשו ממנו כלי נגינה לדוד המלך ע"ה הקרן של האיל - ישמש לאליהו הנביא והקרן השניה - היא לעתיד לבוא, לגאולה השלימה (במהרה בימינו אמן).

מדוע דווקא השימוש באיל הוא ע"י אליהו הנביא ודוד המלך? - אלא, ששניהם מסרו נפש על השם יתברך; אליהו הנביא - נלחם בנביאי הבעל במסירות נפש. ודוד המלך מסר נפשו באהבתו לשם יתברך וישן רק כשינת הסוס.

הוא קיבל גם בזיונות בכך שהיו באים ושואלים אותו שאלות כמו "הבא על אשת איש מה דינו?" וכן גם היו שואלים אותו: 'מתי הוא ימות?' שהרי בניין הבית יהיה לאחר מותו.

ודוד המלך ע"ה קיבל את הבזיונות באהבה. שנאמר: "שָׂמַחְתִּי בְּאֹמְרִים לִי בֵּית ה' נֵלֵךְ..." (תהלים קכב, א) דהיינו; "שָׂמַחְתִּי בְּאֹמְרִים לִי: 'מתי תמות? - כדי שנוכל ללכת לבית ה'. כך אנו צריכים למסור נפש לכבוד השם יתברך.

וכן גם מטרת הקמפיין (שופר גדול, משלימים את מהפכת התשובה...) היא להקים בית מקדש מעט, בית לה' יתברך. לכן, צריך לתרום ולהתרים במסירות נפש לכבוד השם יתברך.

יהי רצון שנזכה לגאולה השלימה ע"י משיח צדקנו במהרה בימינו - אמן.

[נ.ב. הדרשה ע"פ הספר תורת חסד באדיבות הרב אליהו אילן חנן שליט"א חומש דברים, דוגמא לכתבה... לדוגמא לשיעור... לדוגמא להרצאה...]

שיעור נץ החמה -

יוסף הצדיק יצא מבית האסורים בר״ה! שנאמר: "תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר בַּכֵּסֶה לְיוֹם חַגֵּנוּ" (תהלים פא, ד) וכל מקום שכתוב "יום" הכוונה לר"ה. ובהמשך כתוב: "עֵדוּת בִּיהוֹסֵף שָׂמוֹ בְּצֵאתוֹ עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם שְׂפַת לֹא יָדַעְתִּי אֶשְׁמָע" (שם פסוק ו) דהיינו שבלילה שלפני שהגיע למלוכה הגיע אליו מלאך ללמדו 70 שפות. ובכדי שלא ישכח את מה שלמד הוסיפו לו האות ה׳א בשם. מהיכן האות ה'? - משרה אמנו. איך? הרי שרה אמנו נקראה לפני זה "שָׂרַי" (בראשית יז, טו) כלומר יש את האות יו'ד. אלא, האות יו'ד (בגימטריא 10) משרה אמנו התחלקה ל-2 האות ה'א (5+5). וכך, אות ה'א אחת - ניתנה לאברם ונהפך לאברהם אבינו! ואות ה'א הנוספת ניתנה ליוסף הצדיק ונקרא בשם: יהוסף.

האות יו'ד עצמה ניתנה ליהושע שלא יפול בעצת המרגלים (רש"י במדבר יג, טז) ובכך התחברו שתי אותיות ה'א.

באותיות שם הוי"ה ב"ה רמוזות 10 הספירות; בקוץ של האות יו'ד רמוז כתר. בגוף האות יו'ד רמוז חכמה. באות ה'א רמוז בינה, באות וא'ו רמוז 6 היסודות, באות יו'ד רמוז מלכות.

לפי שיטת אלו שאומרים: 'שיום בריאת העולם היה בניסן', איך הם מתרצים את זה שראש השנה יוצא בתחילת חודש השביעי, תשרי? - בזכות זה שיום ראש השנה הוא יום מסוגל לישועות שהרי ביום זה נושעו; שרה, רחל, יוסף, יהושע וחנה!

ראש השנה הוא גם מלשון: שינוי;

שרה וחנה שלא זכו שנים רבות לפרי בטן נושעו ביום זה וזכו להביא צאצאים קדושים ובכך להיות אמהות באותה שנה.

ישנם הבדלים בין יום הכיפורים לראש השנה; 

ביום הכיפורים אנו מתוודים ומצטערים על חטאתינו ואילו ראש השנה הוא יום טוב!

ביום הכיפורים אנו צמים, ובראש השנה אנו עורכים סעודות כיד המלך.

בר"ה אפילו לא אוכלים אגוז כי הגימטריה שלו היא חט(א) ואנו לא רוצים שיהיה אפילו זיכרון חטאים. 

ושורש ההבדל טמון בכך: שיום ראש השנה זה יום המלכת השי"ת. אנו מתרכזים בכך ע״י שמתרכזים בתיקון השורש של החטאים.

ואילו ביום הכיפורים אנו מתרכזים בעבר - בתיקון התוצאות של החטאים.

אמירת תהילים ע"י התשב"ר הי"ו 

וחלוקת פרסים יוקרתיים למצטיינים – אשרי התורמים לכך וישר כוח להורים ולתלמידים הטורחים להגיע גם בשבתות הקיץ החמות ובמשך כשעה וחצי! כדי לקרוא תהילים להצלת עם ישראל, גאולה, רפואה ותשובתן המהרה - אמן! (קישור ל-3 הפרקים, לכתבה. ותרומה ישירה.) ולאחריהם נקראים שמות התורמים במתינות וזעקת התשב"ר: 'אמן!' בוודאי עולה לכסא הכבוד.

דרשה לפני תפילת מנחה -

ר"ה -

בתפילת העמידה בעשרת ימי תשובה מוסיפים בברכת 'מגן אברהם' - 'זכרנו לחיים...' ובבקשה זאת מוזכרת המילה 'חיים' 4 פעמים מבלי תוספת של 'חיים טובים' אלא רק 'חיים' בלבד. וכן בברכת 'מחיה המתים' כתוב: 'ברחמים לחיים.'

ואילו בסוף התפילה כתוב בברכת 'מודים' - 'וכתוב לחיים טובים...' וכן ב: 'שים שלום' גם מצויינים המילים: 'חיים טובים' בתוך כלל פירוט הבקשות; ברכה, שלום, פרנסה...

כי תחילת התפילה - מרמזת על היום הראשון של ר"ה וסוף התפילה - מרמז על היום השני של ר"ה. ולכן בתחילת התפילה אנו מבקשים על 'חיים'. שהקב"ה יכתבנו בספרם של צדיקים - לחיים, חיי עוה"ב.

ולאחר שנכתבנו ביום הראשון, או אז אנו מבקשים בסוף התפילה (שמרמז ליום השני) על חיי עוה"ז. על הכלים שיותנו לנו לעבודת הבורא יתברך בחיינו.

בספרי צדיקים - נכתבים צדיקים גמורים, שיש להם רק מצוות, ללא עבירות! ובספרי רשעים - נכתבים רשעים גמורים! שיש להם רק עבירות, ללא מצוות. בספרי בינונים - נכתבים אלה שחציים מצוות וחציים עבירות וביום הכיפורים הבינונים נחתמים: אם זוכים - לחיים. אם לא זוכים - למיתה (ל"ע).

לפי עניין זה, יש מעט מאוד אנשים שהם צדיקים גמורים ומעט מאוד אנשים שהם רשעים גמורים. אם כך, רוב העולם הם בינונים. אז לשם מה יש צורך בספרי צדיקים גמורים ובספרי רשעים גמורים? וגם במציאות בשטח אנו רואים שיש צדיקים גמורים שמתים ורשעים גמורים שחיים. איך?

אלא, שהמשפט הוא לפי 'צדיק בדינו ורשע בדינו' כלומר; צדיק יכול להשפט בר"ה על עבירה שעשה במהלך השנה ולהכתב למיתה. וכן גם הרשע יכול להשפט בר"ה על מצווה שעשה במהלך השנה ולהכתב לחיים.

אז כשאנו רואים צדיקים שנכתבו למיתה זה כי הם נשפטו על עבירה שעשו וכן הרשע שרואים שנכתב לחיים זה כי נשפט על מצווה שעשה.

דבר נוסף -

למה אין רואים אדם שנכתב למיתה מת מיד לאחר המשפט? - אלא שכשרשע נכתב למיתה, זה לא בהכרח שהוא ימות מיד. כי בשמים קיצרו ימי שנותיו של אותו רשע שנכתב למיתה בשנתים (2) לדוגמא ובכך נחשב לו הדבר הזה למיתה.

ואם בשנה הבאה שוב יכתב למיתה (ח"ו) יורידו לו שוב משנות חייו עוד 4 שנים לדוגמא (לפי חטאיו) וכך בעצם מתקצרים ימיו של אותו רשע. לכן מובן למה רשע לא מת מיד לאחר שנכתב למיתה.

כתוב בפסוק: "אַנְשֵׁי דָמִים וּמִרְמָה לֹא יֶחֱצוּ יְמֵיהֶם" (תהלים נה, כד) - ימי שנותיו של האדם אמורים להיות 80 שנה שנאמר: "יְמֵי שְׁנוֹתֵינוּ בָהֶם שִׁבְעִים שָׁנָה וְאִם בִּגְבוּרֹת שְׁמוֹנִים שָׁנָה" (תהלים צ, י) וחצי מסך השנים הללו הוא 40 שנים. ואותו רשע יכול למות גם בגיל 38 מקיצורי שנותיו ובכך לא לחצות את שנות חייו (40 שנים) שנאמר: "אַנְשֵׁי דָמִים וּמִרְמָה לֹא יֶחֱצוּ יְמֵיהֶם".

נ.ב. בשיעור לפני תפילת מנחה כבוד הרב שליט"א נתן אפשרות לשו"ת

והילד אמנון יצחק ס. הי"ו (ירושלים - קמפיין שופר בבניני האומה 13.09.2024 נקודת זמן 44:05) שאל: אם הקב"ה הבטיח שלא יקשיב למקטרג, יבוא אדם ויגיד: 'טוב אני יחטא ולא יקרה לי כלום! כי יש הבטחה שאין קטרוג?'

הרב ענה: ההבטחה תקויים למי שממליך את הקב״ה עליו באמת!! בראש השנה באמת!! שממליכו עליו.

הרב הזכיר את האסון ב-7 באוקטובר (7.10.23 לתפ"ץ) שהגיע על ביזוי התורה (ראה סרטונים: האם יש הסבר לאסון הנורא? וכן: רבי יהונתן אייבשיץ - אסון הטבח בדרום וכן: אסון ביזוי התורה והיהדות) שנכנסו שנה שעברה לבתי כנסת עם בגדי ים (רח"ל) ונהיה חרון אף! 

והרב הזכיר: 'הזהרתי שתהיה שנה קשה!'

(ראה ציטוט מדברי קדשו: 'שנה קשה ביותר!' בכתבת סיקור פרשת כי תבוא)

והסביר: שיש דברים, שלמרות שלא רואים בהתחלה... שהנה בזכות האסון הזה - חוסלו החמאס וחיזבאללה!

וכשיהודי אמר לרב: 'יש שמועות שנסראללה חוסל!'

הרב השיב: 'אתה באיחור... כבר אתמול אמרתי!' ואז הרב סיפר על יהודי יקר הי"ו שהיה לו 'פוסט טראומה' במשך שנים ולכן הרב הציע לו: לתבוע! וב"ה תבע ואכן זכה בכל חודש משכורת גבוהה ורכב שמחליפים לו כל 3 שנים!! 

הרב אמר בהומור: 'עכשיו אין לו פוסט טראומה הוא בפנאןןןןן קונה מטרים...!' (לקמפיין שופר גדול)

הקהל צחק!

והרב סיפר על עוד יהודי יקר הי"ו שעשה תאונה עם הרכב (ל"ע) וקיבל אחוזי נכות בעקבות התאונה משכורת כל חודש!

ויהודי שאל: האם זה שווה את המחיר?

הרב ענה: 'התאונה כבר קרתה וזה גזירה! אבל יצא לו מזה משהו טוב'.

סעודה שלישית – (לתרומה ישירות דרך אתר שופר - לחץ כאן)

נאמר בפסוק: "שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָל זְכוּרְךָ אֶת פְּנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחָר בְּחַג הַמַּצּוֹת וּבְחַג הַשָּׁבֻעוֹת וּבְחַג הַסֻּכּוֹת וְלֹא יֵרָאֶה אֶת פְּנֵי ה' רֵיקָם" (דברים טז, טז) עולי רגלים היו עולים לרגל 3 פעמים בשנה ומשאירים מאחור את כל חפציהם. וקרקעותיהם במסירות נפש!! הם היו עוזבים הכל על אף שממונם היה יכול להנזק (ח"ו) ממש ככה בלי 'ביטוח' ובלי כלום.

ובשיר השירים משבחים את; הירכיים, הצוואר, העינים וכו'... וכתוב: "מַה יָּפוּ פְעָמַיִךְ בַּנְּעָלִים בַּת נָדִיב חַמּוּקֵי יְרֵכַיִךְ כְּמוֹ חֲלָאִים מַעֲשֵׂה יְדֵי אָמָּן" (שיר השירים ז, ב) וכי איזה שבח יש במנעלים? - אלא, מנעלים הכוונה לנעליים של עולי רגלים. ו: "פְעָמַיִךְ" - מרמז על ""שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָל זְכוּרְךָ..."

למה כתוב "בַּנְּעָלִים" ולא "ברגליך"? – אלא, שהשבח הוא על העליה שלהם ועוד טרם הגיעם כבר לבית המקדש ששם הם נמצאים ללא מנעלים אלא רק ברגליהם. כי השבח שהקב"ה משבחם הוא על דרכם לבית ה'.

ועל מסירות נפשם וביטחונם בו בדרך ולא כשהם כבר בבית המקדש עם דבקות בהקב"ה. כי היה ליהודים מסירות נפש לעזוב הכל מאחוריהם.

פירוש נוסף: "בַּנְּעָלִים" מלשון 'מנעול' כשהם היו בבית המקדש הם לא חשבו על הרכוש שלהם שעלול להגנב או להנזק. אלא, הם היו מגיעים לבית המקדש, נועלים את המחשבות ההם ומתענגים מזיו השכינה!

"בַּת נָדִיב" - מי זה נדיב? - אברהם אבינו = ביתו של אברהם אבינו. כי אברהם אבינו מסר נפש על הקדוש ברוך הוא. ואברהם אבינו היה הראשון שעלה לרגל.

שאלה: 'מתי אברהם אבינו עלה לרגל?'

תשובה מילד (תשב"ר): בעקידה.

כבוד הרב שליט"א שמח מתשובת הילד ואמר: 'שיתן לו פרס במוצאי שבת קודש!'

ליוצאי הרגלים ארעו ניסים בכך שלא קרה אף פעם שמישהו חזר ומצא שהרכוש שלו נגנב או ניזק! ולמרות שהיהודים שעלו לרגל היו מוקפים גויים שידעו על היעדרם ועל אף זאת היו יוצאים לרגל ובחזרתם רואים ששום נזק לא קרה לרכושם.

דוגמא 1-

יהודי עלה לרגל וכשחזר ראה נחש קשור בפתח ביתו ששומר ששום אדם לא יתקרב ובכך שמר על רכושו.

דוגמא 2-

יהודי שעלה לרגל השאיר ערימת חיטים ליד הבית וכשחזר ראה אריות מקיפים את החיטים ושומרים עליהם.

דוגמא 3-

2 עשירים מאשקלון היו מתגוררים ליד גויים. הגויים, קינאו בממונם ורצו לשדוד את רכושם בזמן עלייתם לרגל. השכנים, ראו את היהודים חוזרים לביתם.

השכנים שאלו אותם: 'היכן הייתם?'

הם ענו: 'שעלו לרגל לפני שבוע!' 

והשכנים נדהמו מתשובתם וענו כיוון שראו אותם בתוך ביתם. דהיינו; שהקדוש ברוך הוא הוריד מלאכים בדמותם שיראה לשכנים כאילו נמצאים אנשים בתוך הבית.

ישנה שאלה, איזו זכות היתה לעולי הרגלים שנהיו להם כאלו ניסים?

התשובה היא: כיוון שהם עשו זאת לשם שמים. הם האמינו ש: 'שלוחי מצווה אינם ניזוקים!' הם לא חשבו על רכוש וממון אלא עזבו הכל למען השם יתברך.

מסופר על יהודי אחד שראה קן ציפור על עץ. הוא לקח סולם רעוע וטיפס במטרה לקיים מצוות שילוח הקן.

אותו יהודי נפל ומת... מדוע? הרי על מצוות שילוח הקן כתוב "שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת הָאֵם וְאֶת הַבָּנִים תִּקַּח לָךְ לְמַעַן יִיטַב לָךְ וְהַאֲרַכְתָּ יָמִים" (דברים כב, ז) ופרשו: "לְמַעַן יִיטַב לָךְ" - 'לעולם שכולו טוב!' (העולם הבא) אך מה עם "שלוחי מצווה אינם ניזוקים"?

אלא, אותו יהודי היה צריך לבדוק את הסולם שלו, שהוא אינו רעוע ולא לסכן את חייו.

ואילו במצוות עליה לרגל, העולים לרגל סיכנו את רכושם וממונם...! לא היה להם ביטוח ולא כלום הם השאירו הכל מאחור ויצאו לדרך. ובמצוות עליה לרגל על אף זאת רכושם וממונם נשמר.

שאלה: למה לא היו נהרות זורמים בדרך לירושלים?

- בכדי שיכוונו לשם שמים! כי אם היו שם נהרות אנשים יכלו לעלות לא רק עבור הרגל אלא גם לשם המעיינות. ואם זה לא היה רק לשם שמים אז לא היה יכול להיות להם הניסים שקרו להם.

וכך נאמר בפסוק: "שֶׁשָּׁם עָלוּ שְׁבָטִים שִׁבְטֵי יָהּ עֵדוּת לְיִשְׂרָאֵל לְהֹדוֹת לְשֵׁם השם" (תהלים קכב, ד) - השבטים עלו לשם שמים - בכדי להודות להקב"ה.

כבוד הרב דיבר על הקמפיין (שופר גדול, משלימים את מהפכת התשובה...) שגם לזה צריך מסירות נפש.

היו מספר שאלות;

אדם רוצה לתרום מטר אך הוריו שנתנו לו את הכסף לא מסכימים לו לתת זאת לקמפיין. האם הוא צריך להקשיב להם?

תשובה: לא. הם נתנו לו את זה אז זה שלו.

שאלה: האם גם אדם שתרם סכום נמוך לדוגמא 200 ש"ח הוא יצא זכאי בראש השנה?

תשובה: אם הוא הרוויח את ה-200 שקלים האלו במסירות נפש! עבודה של שנים - יכול להיות. 200 שקלים בן אדם יכול לתרום אבל זה לא מורגש אצלו. זה גם עניין יחסי, מי שתורם מטר יש לו זכות גדולה יותר.

והרב גם אמר שכל דבר שנתרם לקודש - זה זכות! ואפילו הנייר טואלט שיש בשירותים של הבית כנסת. כי, וכי אפשר להתפלל בלי זה?!

ואז הצביע על השנדלירים שנתרמו על ידי יהודים יקרים מפז!

ושאלו אותו: 'מה עם הענק שבאמצע?' 

אמר: 'שאת זה הביא מהבית שלו!'.

שאל אותו: 'גם אברך, לגבי המטר שנתרם, אם זה רק איפה שלומדים תורה?'

הרב בהומור אמר; 'לא חייב שילמד תורה או יתפלל דווקא על הקוביה שלך על הבלטה ?... כי מטר יכול להיות גם העמודים'.

וכשאברך שאל: 'מה יותר טוב; הרצאה או מטר?'

הרב ענה: 'כל ענין לגופו; יש הרצאות שהפכו את העולם את האנשים, כי יש אנשים שאמרו לרב: 'ההרצאה הזו שינתה אותי!' אין תשובה חד משמעית לגבי זה, צריך סיעתא דשמיא שהשי"ת יעזור!' 

[עד כאן הסיקור]

יהי רצון: שלא תצא תקלה תחת ידינו. תודה לצוות המסקרים הנפלאים! שהתאמצו לזכור את דברי כבוד הרב שליט"א במשך השבת הנפלאה!!

בברכת: שבוע טוב!

להתראות בעזרת השי"ת בסיקור הבעל"ט.

תזכורת: רגע לפני יום הדין!!! כולנו בשלישי הזה מגיעים לבני ברק. לכתבה לחץ כאן.