טוען...

אחות לשעבר חושפת את סיפורה האישי - מה קורה בחדרי בתי החולים?

בהמשך לשיעורו של הרב אמנון יצחק שליט"א שהתייחס למצב בבתי החולים ובתי האבות, החליטה אחות לשעבר, לחשוף את סיפורה האישי. מחריד ומעורר דאגה!

  פורסם בתאריך: 30.12.2019, 04:50 • מערכת שופר
צילום: Pixabay
צילום: Pixabay

בס"ד

שלום וברכה כבוד הרב,

בעקבות שיעור הבוקר שמסרתם אתמול, יום שני, ברצוני לשתף במספר אירועים וחוויות אישיות שעברתי על בשרי כאחות.

 

הרואה גנב ומחריש, גם הוא גנב! [צפיה בשיעור המלא]


סיימתי את לימודי לתעודת אחות מוסמכת בשנת 2004 בבי"ח 'אסף הרופא' שבצריפין (למדתי בתכנית הסבה לאקדמאים, שכבר היה ברשותי תואר ראשון במדעי החברה). מיד עם קבלת התעודה, התקבלתי לעבודה במחלקה פנימית בבי"ח 'ברזילי' באשקלון. בסיום שנה תמימה של עבודה פיזית ונפשית קשה והשקעה במטופלים (הרוב למידה לבד, כי לאף אחד לא היה זמן ורצון וסבלנות להדריך בשטח, ומחלקה פנימית כידוע אינה מחלקה "קלה": חולי לב, ריאות, קטועי גפיים, מונשמים, זיהומים, אונקולוגים...) זימנה אותי אחראית המחלקה לשיחת הערכה וסיכום שנת עבודה ראשונה. היא פתחה את דבריה במשפט: "את יותר מידי זמן בחדרי המטופלים". אני התבוננתי בה בתמיהה ושאלתי במבוכה: "אם כך, היכן אני צריכה להיות יותר"? והיא השיבה לי: "בחדר צוות, קושרת קשרים חברתיים עם הצוות של המחלקה". מבוכתי גברה... והשבתי לה בתמימות שלא באתי לכאן כדי ליצור קשרים חברתיים, אלא לטפל בחולים, לסעוד ולתמוך בהם וזה מה שעשיתי עד כה במסירות נפש. יום אחרי הודיעו לי שמעבירים אותי למחלקה הגריאטרית בלי לתת לי סיבה ברורה ומוצדקת. שם החזקתי מעמד שלושה חודשים והחלטתי לעזוב.

בשנת 2010 התקבלתי לעבודה בבי"ח "רבקה זיו" בצפת, אחרי שאמי התחנפה והתחננה (ללא ידיעתי לכך מראש) למנהלת הסיעוד שתקבל אותי, שהתנגדה לכך בהיותי דתיה (מה שאומר שלא אעבוד שבתות וחגים) וטענה שמעדיפה לקחת אחות ערביה שלא תעשה בעיות. גם כאן הכניסו אותי לעבוד במחלקה פנימית, וגם כאן הייתי משקיעה את זמני וכוחותיי במטופלים, קשרתי קשרים מיוחדים עם המטופלים, כל אחד לפי עניינו וצרכיו, עד היכן שהיו ידיי ויכולתי משיגות. למשל: משפחה אחת שבקשה שאחזק רוחנית את אביהם שנמצא על ערש דוויי, או אלכוהליסט בודד ומוזנח שלאחר שהשתחרר הבאתי לו אוכל לביתו.

גם כאן, תהליך דומה - אחרי שנה הזמינה אותי אחראית המחלקה לשיחת הערכה. היא, לעומת האחראית באשקלון, אמרה בתחילת השיחה כמה נקודות חיוביות על תפקודי, אך הוסיפה: "את לא מתאימה לעבודה במחלקה שלנו, והתלוננו עליך בצוות שאת מטיפה לדת". אם אמרה עליי דברים חיוביים, אז איך זה מסתדר עם האמירה שאני "לא מתאימה למחלקה", ניסיתי לענות לה וכן דרשתי הבהרות נוספות לטענת המטיפה לדת, נתקלתי בהקשחת מבטה של האחראית ודיבורה הפך לעצבני וחסר סבלנות.

המנהלת הכללית של הסיעוד העבירה אותי למחלקת דיאליזה, והורתה לאחראית המחלקה החדשה שלי, לא לתת לי להתקרב לטיפול בחולים ולעסוק בפעולות סיעודיות, כמו כן הורתה לתת לי לחלק למטופלים את הארוחות ולנקות את כורסאות הטיפולים בין מטופל למטופל - שזהו תפקיד כוחות העזר ולא תפקידה של אחות מוסמכת.

ניסיתי לפנות לוועד העובדים, אבל הסתבר שהמנהל היה ביד אחת עם מנהלת הסיעוד הכללית, וטענותיי נתקלו בקיר אטום. עזבתי גם את ביה"ח הזה לנוכח זעקות השבר של אמי על הפסד המשכורת המכובדת, התנאים המשופרים והמעמד.

בשנת 2012 התחלתי לעבוד בבית האבות 'סוכת שלום' בצפת, במחלקה לתשושי-נפש. בכל משמרת יש רק אחות אחת, על תקן אחראית משמרת, והשאר הם כח-עזר. הזוועות שניגלו לעיניי ונעשו בנוכחותי כדבר שבשגרה ובהרגל ובלי להניד עפעף, היו מזעזעים יותר מכל המקומות בהם עבדתי עד כאן: נעילת הקשישים בחדרים; התעמרות בדיבורים ובמגעים פיזיים נוקשים שעוררו אצל הקשישים פחד מלדבר על הדברים ולהתלונן, שלא חלילה הנקמה תהיה קשה יותר; החלפת טיטולים בלילה, כשהקשישים ישנים; אם קשיש הרטיב או לכלך את מצעיו, היו דוחפים סדין מתחת במקום להחליף; היו מושכים בכח את הקשיש ממיטתו תוך כדי צעקות ומילים משפילות (כשהוא תחת השפעת כדורי שינה חזקים הניתנים לו לצורך איזון זמן השינה), והרי לבעלי הניסיון ידוע כיצד לבצע ההחלפות ללא הוצאת הקשיש מהמיטה כלל! אך הם לא רוצים "לשבור את הגב" בשביל אף אחד, בטח לא בשביל הקשישים הללו.

במהלך "שעות הפנאי" כח העזר היה עסוק בטלפונים או בינם לבין עצמם והקשישים חלקם בוהים באויר, חלקם בטמבלויזיה וכל בקשה נתקלת בצעקות והשתקות ודיבור משפיל ומבזה מצד המטפלות/ים שברובם ממוצא רוסי או ערבי, שגם ככה בקושי מבינים עברית ובלי קשר, לא טורחים בכלל לנסות להבין מה מבקשים מהם הקשישים.

בזמן האוכל, יש כאלו שאינם מסוגלים לאכול לבד, אז במקום להאכיל, היו דוחפים את האוכל במזרק גדול או בכף גדושה במהירות וללא שהות כמו בתהליך פיטום אווזים, העיקר לסיים מהר את כל מי שצריך להאכיל.

באחד מימי החנוכה דפקו חסידי חב"ד על דלת המחלקה, הנעולה תמיד, וביקשו להדליק נרות חנוכה לקשישים ולשמחם מעט בשירה. כאחראית משמרת הכנסתי אותם בזמן ארוחת הערב. תוך כדי שהחסידים שרים לפני הקשישים, התנפל לעברי אחד המטפלים במחלקה, החל לקלל אותי קללות נמרצות על כך שהכנסתי את החסידים למחלקה ושהדבר מפריע לעבודתו. עמדתי על החלטתי שאין זה מפריע לעבודה השוטפת ואדרבא משמח את הקשישים. הוא התקדם לעברי והרים יד להכותני, ועצר את עצמו.

על כל אלו נלחמתי לבדי במטפלים המתעללים, ודרשתי גישה והתנהגות ויחס שונים, אך הם לא הקשיבו ועשו מה שרצו. התלוננתי בפני ההנהלה, סיפרתי כל מה שראיתי. ההנהלה הראתה סימני תמיכה, והחליטה לקיים ישיבת צוות במחלקה ליישור ההדורים. המטפלות תקפו אותי כולן כיד אחת ואף המציאו שקרים על דברים שכביכול עשיתי, שלא היו ולא נבראו, כדי להפילני, ואני שם באותם רגעים חשבתי עליכם כבוד הרב, איך אתם עוברים את כל ההתקפות והבזיונות, וזה נתן לי כוחות להישאר איתנה בעמדתי בדרישה לשינוי היחס כלפי הקשישים במחלקה, ואת מה שעשו לי אישית "לא ראיתי ממטר"!

אבל זה לא עזר. הם המשיכו למרוד ולסרב לבקשותיי והנחיותיי במהלך העבודה וגם לא דברו איתי מילה מעבר למה שצריך והכרחי. וההנהלה כבר לא חזרה לעניין, עסקים כרגיל. שוב עברתי מחלקה, הפעם למחלקת קשישים עצמאיים המתפקדים בכוחות עצמם ובהכרה מלאה. אכן, היה פחות מזוויע, אבל עדיין, הזלזול, הניכור והאטימות היתה ניכרת ובולטת לעין.

החלטתי שוב להתפטר, אבל לא לעזוב. התפטרתי מעבודתי כאחות ובמקום זאת פתחתי שם שיעור שבועי של שעה-שעה וחצי של תורה (אם כבודו זוכר זאת, פניתי בזמנו בשאלה על אחות במחלקה שהתנגדה וניסתה להביא להפסקת השיעורים בעזרת מנהל בית האבות החובש כיפה סרוגה). כל השיעורים שלימדתי היו משיעורי הרב, בין שתמללתי אותם ובין בדיסקים שרכשתי משופר.

וכן פתחתי קבוצה נוספת לקשישים דוברי הרוסית, רכשתי בשופר דיסקים עם תרגום ברוסית, קניתי ספרי יהדות בשפה הרוסית בהזמנה בדואר מירושלים, וחילקתי. קשישה אחת מהם קראה את כל חמשת חומשי התורה. בקבוצת דוברי העברית, זכיתי לקנות ציצית לקשיש שקיבל על עצמו (שמעולם לא שם ציצית לפני כן בחייו! היה צייר ואיש בוהמה מתל אביב במקור) וכובע (הוא לא רצה כיפה). תליתי לו על הקיר בחדר מעל המיטה את הברכות שצריך לברך, ולנשים בקבוצה רכשתי ברכונים בכתב גדול לברכות השחר לאחר שקיבלו על עצמן להתחיל לברך.

כשסיימנו שנה של למידה, הכנתי וערכתי לכבודם סעודת סיום שנה, דגים כמובן. זו היתה חוויה מרתקת ומאתגרת ומשמחת, עד שמנהל בית האבות שלח לי סמס שלא אבוא יותר כי המשפחות התלוננו. כשביררתי מעצמי במחלקה עם האחראי, שלמזלי ראה ערך במעשיי והוא גם חרדי-יקי, גילה לי שהסיבה האמיתית להפסקת פעילותי היא הגדרת מעשי, על ידי המנהל, כ-"קיצונים מדי".

מחילה שהארכתי, וכל זה כ"טעימה" בלבד מחוויותיי האישיות כאחות שלא אפשרו לה להיות רחמניה, התנגדו לרחמנותה, ביזוה והשפילוה בגינה וחסמו את פעולותיה.

לא שרדתי את המערכת, לצערי גם לא הצלחתי במלחמותי על העיוותים שבה, ולא הצלחתי לשנות מאומה... אחראית המחלקה הפנימית בצפת קודמה לתפקיד "סגנית מנהל הסיעוד", ואותם הצוותים עדיין מחזיקים כולם במשרתם ומשכורתם ובמעשיהם הרעים.

ואני? אני לא רוצה לחזור יותר לעבוד במוסדות האלו לעולם! יש לי רק להודות שבתקופה הזאת היה בי כח מחבר וחזק עוד יותר לקב"ה, לתורתו ולמצוותיו! אינני מצטערת על עצמי בכך שלא השגתי "קביעות", "קרן השתלמות" וכו'. אני מצטערת רק על החולים שימשיכו לעבור את הסבל הנורא הזה, על גב סבלם בגין מחלתם, עד ביאת גואל צדק.

אין זה חידוש מה שמתפרסם עכשיו מבתי האבות, זה מתרחש כבר שנים. ככה עובדות כל המערכות הללו במציאות! על הקיר של כל מוסד רפואי יהיה תלוי ומתנוסס תקנון 'זכויות החולה/המטופל', אך כמו שהשקית העוטפת את הבשר שכתוב עליו "חלק", שרק היא אולי בגדר "חלק" מכל מרכיבי המוצר הנמכר, כך נשארות זכויות המטופל תלויות על הקיר כחותמת גומי, ובפועל לא רק שאינן מיושמות, אלא אף נרמסות בשאט-נפש ואכזריות תחת ידי ורגלי השליחים ה-"נאמנים".

בברכה ובתקווה לעולם בריא יותר, ושלא ניפול חלילה בידיהם,

לימור לייבו, צפת.

  •    שיתוף   

הכרת הטוב לרב שליט"א

  • 06.05 18:40

    שלום, חזק וברכה לארגון, על הפצת התורה... כתוב 'בזכות נשים צדקניות נגאלו...' וכל כך חשוב בפני הבורא עניין הצניעות, וכמובן שארגון 'שופר' תמיד מפיץ ודיסקים וקלטות... זה יהיה חשוב לבורא כהקרבת קורבנות. בעזרת השם, הבורא יאהב את זה מאוד... כי אצל הבורא זה חשוב מאוד לצניעות... אז תשרה את השכינה, ותהיה יותר סיעתא דשמיא להביא את המשיח, וחזק על הארגון, חזק וברוך, ואשריכם עם ישראל, שנאמר שעם ישראל הם בישנים, רחמנים, גומלי חסדים, ויהי רצון שיבוא המשיח במהרה (מתוך מדור תודות וסיפורים ממאזינים בשופרקול 8724*, בשלוחה 300 - ניתן להקליט בשלוחה 7*).

  • 04.05 13:59

    כן, שלום וברכה, רציתי להודות לכם על התרומה של השלט. יש את השלט של חיזוק, לא לדבר בבית הכנסת. אנחנו בתל ציון. תלינו את זה בבית הכנסת. צילמתי את זה, ואז אשלח לכם, השם של הבית כנסת - פני אריה. תודה רבה ממש ישר כח! זה דבר טוב (לכתבה: עוד עשר שלטים הותקנו; אשקלון, בית שמש ותל אביב shofar.tv/articles/15616)‬.

  • 03.05 16:08

    שלום וברכה לארגון 'שופר' הארגון הקדוש והחשוב, שזכה ומזכה את הרבים, מסתמא כבר למעלה מ-40 שנה ע"י פרסום שיעורי והרצאות הרב הגאון והצדיק רבי אמנון יצחק שליט"א, שכשחושבים על העוצמה של הפעילות ועל גודל ההשפעה עצמה של כבוד הרב שליט"א, כמה הוא זכה וזיכה את הרבים במשך עשרות שנים, ובעזרת השם עוד היד נטויה עד ביאת גואל צדק, הרי זה פשוט לא ייאמן. עשרות אלפים ומאות אלפים, ואולי גם יותר, של יהודים שחזרו בתשובה שלמה, וחלקם התחזקו בדברים מסוימים, כל אחד לפי מה שהוא, כל אחד לפי עניינו, הרי זה זיכוי הרבים, לכאורה הכי גדול שהיה ודאי במאה השנים האחרונות, או אולי אפילו יותר, אולי אפילו יותר, לא מכיר את ההיסטוריה, אבל ודאי מה שזכור לנו לא היה זיכוי הרבים בסדר גודל כזה, ואשרינו שזכה הדור שלנו ל: "אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ בּוֹ" (במדבר כז, יח) ואשר גמר אומר לזכות את עם ישראל, ולקרב את הגאולה על ידי הפצת התשובה בכל רחבי העולם, לעורר את עם ישראל לתורה, ליראת שמים, לשוב אל דרך השם בטוב טעם ודעת, בנעימות, וכמובן שהדברים שלו משפיעים לא רק על הרחוקים אלא גם על הקרובים, וכל מי שמאזין ושומע את ההרצאות ואת הדרשות שנאמרים ויוצאים מן הלב, זה ב: "טוּב טַעַם וָדַעַת" (תהלים קיט, סו) זה משפיע, זה מחלחל, ואני לא חושב שיש מישהו ששומע את הדברים ולא מתחזק וזה לא משפיע עליו. אה...!!! אני זוכר, לפני כ -20 שנה הייתי גר בבני ברק והייתי זוכה ללכת לשמוע את כבוד הרב שליט"א בדרשות בליל שבת, אני חושב שזה היה בבית כנסת 'אליהו הנביא' לא הייתי מוותר מדי שבת לשמוע את הדרשה, פשוט הייתי נמשך, נמשך "מׇשְׁכֵנִי אַחֲרֶיךָ" (שיר השירים א, ד) מבחינה כזאת של פשוט נמשך לדברים שנאמרים ויוצאים מן הלב, וההסבר לזה שהדברים כל כך משפיעים וכל כך מחזקים. זה פשוט שדברים 'היוצאים מן הלב!' יוצאים מן הלב הכוונה מבן אדם אמיתי שכולו אמת, וכל דבר הוא הולך עד הסוף בלי פשרות, כידוע לכל מי שעוקב אחרי כבוד הרב במשך שנים. הוא רואה איך שהאמת היא נר לרגליו, הוא לא מוותר על כל דבר, קטן כגדול, ואם יתברר לו משהו מסוים שזו האמת, אז הוא הולך עם זה עד הסוף בלי פשרות, והוא לא נרתע ולא חת מכל מיני מקטריגים ומלעיזים וכל מיני עניינים, ואין כאן המקום לפרט, כידוע. זה איש אמת, וכשאיש אמת אומר את הדברים, אז ממילא הדברים שלו הרבה יותר משפיעים מכל אחד אחר, כי ככל שהדברים הם יותר יוצאים מן הלב, הם יותר פנימיים, הם יותר אמיתיים, אז ממילא זה משפיע. זה ברור ומוחלט שזה ההסבר לזה. אין שום הסבר אחר. וממילא אשרינו שזכינו! לבן אדם שהוא אוהב ישראל ברמה כזאת, שהפקיר, פשוט הפקיר את כל חייו למען עם ישראל כבר עשרות שנים. והכל נובע מאהבה אמיתית לעם ישראל, כמו שכתוב, כידוע, בפרשת השבוע בפרשת קדושים "לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ" (ויקרא יט, יז) הם מפרשים את הסמיכות ב: 'כלי יקר' בפרוש רש"י ועוד. מה השייכות בין שתי הדברים? - כי אדם שהוא אוהב את החבר שלו, אז הוא מוכיח אותו, אכפת לו ממנו, הוא לא רוצה שהוא ירד לבאר שחת. אבל מי שרואה את חברו עובר עבירה והוא לא מוכיח אותו והוא לא מנסה להשפיע עליו בצורה הנכונה, כמו הגדרים של המצוות הוכחה, כמו שמבואר ברמב״ם (הלכות דעות, פרק ו') והוא לא מנסה להשפיע בדרך הנכונה - אז הוא לא אוהב, זה שנאה. מי שיכול לראות את חברו יורד לבאר שחת ולא מנסה להשפיע, זה פשוט שנאה. על זה התורה אומרת "לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ" אלא "הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ" וכידוע, שאומר היערות דבש, בחלק א', דרוש י' כמדומני, שהשנאת חינם שהייתה בזמן החורבן, זה התבטא בזה שלא הוכיחו זה את זה. הם יכלו לראות אנשים שעוברים עבירה, ולאף אחד לא היה אכפת מהשני, אף אחד לא הוכיח את השני, זו השנאה הכי גדולה. כי מי ששונא את חברו, אז אם אילו הוא לא מוכיח אותו, לא אכפת לו שהוא יירש גיהנום. ואצל כבוד הרב שליט"א רואים את ההפך הגמור, את ה: "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" (ויקרא יט, יח) את אהבת ישראל העצומה, שאכפת לו מעם ישראל. ועל זה הוא הקדיש את כל חייו, ובעזרת השם ימשיך להקדיש עוד ועוד ביתר שאת וביתר עוז ובבריות גופא ונהורא מעליא, ויזכה לאריכות ימים ושנים, ונזכה לקבל איתו ביחד את פני משיח צדקנו במהרה בימינו, אמן. יישר כוח גדול גם על הקו הנפלא הזה, שמעביר את הדברים של כבוד הרב, וממשיך לזכות את עם ישראל. יישר כוחכם, חזקו ואמצו (מתוך מדור תודות וסיפורים ממאזינים בשופרקול 8724*, בשלוחה 300 - ניתן להקליט בשלוחה 7*).

  • 03.05 13:12

    שלום לארגון שופר, רציתי להגיד תודה לרבנו הגדול הרב אמנון יצחק שליט"א, המזכה הרבים הגדול שימשיך ככה בפעילות שלו. אני מאוד התחזקתי איתו, אני שומע אותו הרבה, ממש ממש מתחזק. ואני באמת אני חזרתי בתשובה, אני הייתי חילוני פעם, הייתי זה... בזכות הרב, הרב החזיר אותי ככה, החזיר אותי בתשובה וברוך השם, אז אנחנו רוצים ככה שהרב ככה נחזיר עטרה ליושנה, וימשיך עם כל המסע החיזוקים, גם בארץ, גם בעולם. בעזרת השם יבוא משיח צדקנו במהרה בימינו "וּבָא לְצִיּוֹן גּוֹאֵל" (ישעיה נט, כ) אמן! (מתוך מדור תודות וסיפורים ממאזינים בשופרקול 8724*, בשלוחה 300 - ניתן להקליט בשלוחה 7*).

  • 03.05 12:54

    שלום לארגון שופר, רציתי להגיד תודה רבה על כל הענקית, להגדיל תורה ולהאדירה ולהפיץ את דרך אבינו שבשמים לכל היהודים בארץ ובעולם. מחכים אנחנו מהרצאותיו של הרב שיחזרו בבחינת "חַדֵּשׁ יָמֵינוּ כְּקֶדֶם" (איכה ה, כא) ובעזרת השם שיהיה בהצלחה! (מתוך מדור תודות וסיפורים ממאזינים בשופרקול 300 - ניתן להקליט בשלוחה 7*).

  • 30.04 17:49

    ב"ה לפני שנתיים אני והבן שלי עשינו שבת בבית של האברכים שלך והתפללנו עם הרב - היתה שבת נפלאה (י.ע. בת ים).

  • 29.04 12:22

    ערב טוב לקהילת פז ויקרים, לכל משפחת קפז, לכל ארגון שופר, לאנשים המיוחדים שמאחורי באמת באמת השמות המיוחדים. אני אתחיל בשבח והודיה לבורא עולם. קודם כל נציג את עצמנו ... מנתניה, ברוך השם. עברנו לידת בית עם... המדהימה. ועם... שהתלוותה אליה, שתי מילדות עבריות כמו במצרים, הרגשתי פלא עצום, פלא הבריאה. הם הגיעו אליי ותמכו בי והיו פה, ולא האמנתי שאני אוכל לעשות לידת בית. אז תודה להשם יתברך, הם היו פה. זה פשוט היה מדהים. אז תודה רבה למילדות הצדיקות, ותודה רבה לרב שמעון, שהיה המוהל שלנו, וברוך השם, ילדנו בן צדיק בשם שילה דוד. ותודה רבה ל... על האוכל הטעים. ברוך השם, כל הדרך הזאת לוותה בכשרויות הנכונות, במוהל הנכון, ברוך השם, במילדות נכונות. אז תודה להשם יתברך. אני רוצה להגיד בראש ובראשונה שאנחנו מאוד מאוד מעריכים באמת את כל ה... רואים שיש ברכה של הרב אפילו בדברים שהם עושים, רואים שהם ממש מלווים בברכת הרב, כי ברוך השם, אנחנו יודעים שהרב שלנו, הרב אמנון יצחק, אז צריך לשמור אותו. אנחנו יודעים שכל מה שאומר השם איתו, אז ברוך השם, אנחנו רואים שהשם היה איתנו לאורך כל הדרך, אז תודה רבה, ומקווים באמת גם נעלה תודה באתר, בעזרת השם, בלי נדר, ושהקדוש ברוך הוא תמיד ישלח לכולם ברכה והצלחה לכל קהילות פז היקרים. אז תודה רבה, ונתראה בביאת המשיח הקרוב. ערב טוב (מתוך מדור תודות וסיפורים ממאזינים בשופרקול 300 - ניתן להקליט בשלוחה 7*)..

  • 28.04 15:07

    שלום וברכה לקו החשוב, יישר כוח על כל המסרים, על כל השיעורים, על כל החיזוקים. רציתי לומר שבזמן האחרון הקשבתי לסדרה של יש ביטחון ויש ביטחון. שמעתי את כולם ומאוד מאוד מאוד התחזקתי. רציתי רק לדעת האם הרב קורא את השיעורים מתוך איזה ספר, והייתי מעוניין לדעת איזה ספר זה כדי להשיג אותו. אשמח אם תיצרו איתי קשר. תודה ויישר כוח על הכול (לכתבה יש בטחון ויש בטחון shofar.tv/articles/15699).

  • 28.04 15:03

    שלום וברכה, מדבר אברך ממודיעין עילית. אני רוצה להודות מאוד קודם כל למורינו הרב הגאון, הרב אמנון יצחק שליט"א, על השיחות המופלאות בכל פרשיות השבוע ובכל ההרצאות שהוא מוסר. דברי חיזוק מתאימים לכולם, גם לאברכים, גם למתחזקים, לכולם כאחד, וגם בעיקר לשירות הטלפון הזה של שופר, שופר קול (8724*), שניתן להאזין גם במכשירים כשרים, שאנחנו משתמשים בזה בדרכים, מחכים לאוטובוס, מחכים לפה, ובינתיים שומעים דברי תורה, דברי חיזוק. השם יעזור שתמשיכו הלאה לזכות את הרבים, והרב בעזרת השם ימשיך ביתר שאת וביתר עוז, עד ביאת משיח צדקנו. יישר כוח גדול (מתוך מדור תודות וסיפורים ממאזינים בשופרקול 300 - ניתן להקליט בשלוחה 7*).

  • 27.04 17:00

    לאחר 12 שנות ציפייה לילדים, הזוג זכה לבן זכר לאחר אמונה והתמדה בסגולות: הכנסת עגלה לבית, לימוד יומי ב"אור החיים" וסגולת "והגדת לבנך". למרות קושי וניסיונות – הישועה הגיעה, והם מודים להשי"ת וכן לרב שליט"א על הליווי והברכות (לכתבה סיפור הישועה לאחר 12 שנים - נפקד בזש"ק! shofar.tv/articles/15697).

יוצרים קשר עם שופר

 משרדי שופר

 03-6777779

 דואר אלקטרוני

 main@shofar.tv

 מספר פקס

 03-6740578

 שופר קול

077-353-2243 או 8724*
לשידור חי יש ללחוץ כוכבית (*) ואז 0

תגובות, ראיונות ופרסומים אחרונים בתקשורת

קליפים וסרטונים