קלטת מס' 400 - גל צונאמי

- - - אין זו הדרשה, אלא עיקרי הדברי תורה מספר חכמת המצפון פרשת שמות מאמר ח' - - - 

ויקם מלך חדש על מצרים אשר לא ידע את יוסף (שמות א' ח').

הגרי"ס ז"ל אמר שיעניקו להגר"א שכר בעד הנחת תפלין, באותו יחס של שכר שמשלמים לפרופסור נודע מפריז, ואילו אותו הפרופסור יתבע משום מה חיסר במעשה מרכבה, ובאמת יקשה להבין מאחר שאיש המעלה נהנה הנאה מלאה מקיום המצוות, ולא עוד אלא שקשה לו לעבור עליהן למה יתנו לו שכר? ולהיפך למה יתבעו מהפחות שבפחותים משום מה לא הגיע למדרגות גבוהות?

אם נשקול כל אדם לפי מצב בחירתו, נמצא שכל אחד עמד אי פעם על פרשת דרכים, והנה זה בחר בדרך הגבוהה ואילו זה בדרך השפלה, לכן ינתן לו שכר גם בעד ענינים שהם הכרחיים אצלו והוא נהנה מהם, כי מי העניק לו את ההרגל ואת ההנאה לדבר מצוה? הלוא הוא בעצמו בבחירתו, ומי הרחיק את שכנגדו עד שקשה לו לקיים גם המצוות השגרתיות? הלוא גם כן בחירתו הרעה.

כיוצא בזה אם מצינו אדם מתפתל בנסיונות רבים עד שאינו רואה דרך לצאת, הלוא הוא עצמו גרם לזה בבחירתו הראשונה, שלא עכב בעד רצונו הראשון שהטעה את לבו, ושעל יסודו נבנו כל החשבונות להכשיר דרכיו, כי ההתחלה תלויה בחוט השערה, וקשה להרגיש בהן אם אין מבקשים את האמת באמת, והנה הוא הניח עצמו ביד טבעו ומזה נשתלשלו כל הנסיונות שלו.

וכן אם האדם עומד למעלה מכל זה, והוא מתקשה לחיות בניגוד לדרך התורה, הרי שבחירתו הראשונה להרגיש בכל פניה דקה, להתרחק ממפריעים ולהפקיר מצב של נסיונות וטובות זמניות, הם שגרמו לו להבנות בד' אמות של הלכה, עד שהטביע בנפשו כי התורה היא מציאות החיים שקשה לפרוש ממנה. 

וכן מצינו אצל פרעה שבחירתו הרעה הגיעה למדה כ"כ גרועה, עד שכל המצרים צעקו עד מתי יהיה זה לנו למוקש שלח את האנשים, והוא עמד בהכבדת לבו עד המכה התשיעית אז גירש אותם ואמר אל תוסף ראות פני, ונדמה לכאורה שבחירתו היתה מוחלטת בלא לפנות לבחירה אחרת, ואף שאמר הכתוב ויכבד ה' את לבו ביארו המפרשים הראשונים, שזה היה רק כדי שיוכל לעמוד על דעת בחירתו, ולא ישנה אותה מחמת היסורין.

ואכן כשנחתור לדעת תחילתו של פרעה, נמצא בחז"ל על הפסוק ויקם מלך חדש שנתחדשו גזרותיו, שמתחילה עמד על ההרגש של הכרת טובה כ"כ עד שהורידוהו מכסאו ג' חדשים, כי הכרת האמת לא הניחה לו להסכים לכל הגזרות שחשבו המצרים להטיל על עמו של יוסף, שהציל את המדינה מירידה לטמיון וכלכל אותם בשני רעב, ויש אפוא לזקוף לזכותו של יוסף כל קיומה של המדינה, ואיך ישכחו בזמן קצר כל זאת? ואיה הרגש של הכרת טובה?

דבר זה גרם לפרעה להפקיר כתר המלכות של מצרים ולא להסכים עמהם, אבל הוא ראה שאינו פועל בזה מאומה לטובה, והיו חישובים שהוא עשוי לקלקל בדרכו, שימנו אחר במקומו ואז יהיה יותר גרוע, כי אם ישאר מלך יש תקוה כי יוכל לעשות כרצונו, ויקל הגזרות כפי יכולתו, ומלבד זה הלוא סכנה מרחפת על פניו כל ימי חייו, כי כידוע עם חילופי מלכים הורגים את המלך הקודם כדי להרחיק חששות של מרידות ועוד.

והנה הוא עמד על דעתו בכל זאת בכל תוקף, ולא יום אחד כדרך בעל רוח דמיונית שבעת לימוד המוסר מסכים, ואחר כך עם בוא נסיון קל מתבטלת הסכמתו, כאן היה נסיון של מלך בכיפה המפקיר כל הכבוד, לא יום אחד ולא שנים ולא חודש, כ"א ג' חדשים תמימים, שבכל יום מרחפת עליו הסכנה הגדולה של איבוד המלכות ואיבוד החיים.

גם לא יעלה בידו מעתה להקל שיעבוד דורו של יוסף, ואעפ"כ עמד על שלו, אך לבסוף ויקם מלך חדש, נתבטלו כל ההרגשות של הכרת טובה, אשר לא ידע את יוסף, וחז"ל אמרו כל הכופר בטובתו של חברו לבסוף כופר בטובתו של הקב"ה, הוא התחיל בלא ידע את יוסף וסיים לא ידעתי את ה'. 

ואף שעמד במבחן הנסיון והוכיח כי אינו קשור לחיי מלכות, ויש בכוחו להפקירה בעבור האמת, מ"מ אם היסוד לא נבנה על הכרת האמת, בסופו של דבר לא עמד בנסיון, כי אם יסודו היה הכרת האמת, מאי איכפת ליה אם יאבד מלכותו, מאחר שבעיקרו מתנגד אל האמת, אילו היה מכיר את האמת לא היה שום מקום לנסיון ולהפקרות, כי האמת והמציאות לא תשתנינה משום עניני העולם, שכל עיקרה של מלכות הוא שנשמעים למלך ולהכרתו.

וכיון שחסר לו הרצון האמיתי לאמת, ראה בענין הפקרת מלכותו נסיון, וכל יום הכביד עליו הנסיון עד ששב לרצונו הראשון לבקש מלכותו, ונתבטלה כל הרגשתו של הכרת טובה, והפך להיות אכזר שבאכזרים ורחץ בדם ילדי ישראל, ואילו היה פרעה עומד על דרך האמת, הרי במקום שתתגלה ההשגחה בצורה של ואולם בעבור זאת העמדתיך והוא ישאר בדאי, היה יכול להתקדש שם שמים על ידו והיה עומד בכבוד ע"י הנסיון גופא, שאז היתה ההשגחה עושה את שלה באופן אחר.

ואילו אצל משה רבינו מצינו ההיפך, עד כמה היתה דקה הרגשתו, בתחילת צעדו הראשון הפקיר הכל בעד האמת, עד שברח מכל השררות מלהיות אצל פרעה, גם היה מקום לחישובים רבים לישאר בבית פרעה  כדי להציל מעט, אולם נקודת האמת לא הניחה לו להטעות עצמו בפשרות, כי יכול להפוך מעט מעט כמו פרעה, ואח"כ נזדמנה לו הפגישה עם יתרו, שגם הוא לא הניח עצמו לפשרות אלא ברח בשביל האמת. 

אח"כ כשרעה צאן במדבר, מלבד שגם בזה בדקו הקב"ה אם הוא יכול להיות רועה ישראל, היה הביקוש כ"כ גדול עד ששם לב מדוע לא יבער הסנה, עם פליאתו לא היה בכוחו לפסוע אלא ג' פסיעות או לעקם צוארו לחד מ"ד, כי לא היה יכול להניח הצאן בלי רועה מפני גזל, אך על ידי הזדמנות קטנה זו נפתח פתח לדרכו הגדולה, עד אשר ירד לעומקו של דבר אסורה נא ואראה, לכל פלא יש תשובה ולפעמים התשובה מפליאה פי כמה ותוצאותיה גדולות מאד, בדומה להרגשתם של חכמי הטבע המבחינים בדבר שכולם רואים ודשים ברגליהם. 

כן איש האמת מוכן לכל דבר גבוה, וכך הרגיש משרע"ה ועלה ממדרגה למדרגה, מדבר פלא בא לשמוע קול ה', לכתחלה נדמה לו שאביו מדבר עמו, ואח"כ שמע אלקי אביך עד למדרגת פה אל פה אדבר בו ומראה ולא בחידות, וכ"ז נבע מתוך מעשה אחד עיקום צואר וירא ה' כי סר לראות. 

זוהי דרך ה' לתלות בבחירת האדם ההוה והעתיד הנצחי בזה ובבא, הכל תלוי בדבר קטן, ורק אם ירגיש בו האדם ולא ירפה ממנו יתגלה לו ענין הסמוך לו, ואם לאו יעבור עליהם ולא ירגיש יראה ולא יכיר, כל זה תלוי ברצון הראשון בהכנת לבו הטהור, אם האדם בגדר הנני שמצדו אין שום מניעה, הוא מוכן ומזומן ואין שום מפריע מצד מדותיו באיזה אופן שהוא, אז מן השמים גם כן מוכנים הנני   לכהונה הנני למלכות. 

(דברי בינה ומוסר).