מה ענין החרדה בחודש אלול? | ר' לב ביין

- - - לא מוגה! - - - 

ערב טוב פעם שעברה דיברנו על התעוררות לחודש אלול

היום נדבר על חרדה

מה עניין החרדה בחודש אלול

הדברים יהיו לעילול נשמת

חמי

וורקו זה גאי ולעילול נשמת סבתי אספר בת גניה עליהם השלום

ולעילול נשמת כל הנשמות שאין מי שיאמר עליהן קדיש

טניה בפרקי דר רבי אליעזר

בראש חודש אלול אמר הקדוש ברוך הוא למשה

עלי עלי הרה לקבל לוחות אחרונות

והעבירו שופר במכנה משה עלה להר שלא יטו אחר עבודה זרה

והקדוש ברוך הוא נתעלה באותו שופר שנאמר

עלה אלוהים בתרועה

לכן התקינו חכמים זוכרים לברכה

שיהיו תוקעים בראש חודש אלול וכל החודש

כדי להזהיר לישראל שיעשו תשובה

זה אומר

תור אורח חיים תקפא

חרדה זו של שופר אינה מובנת

למה לא מובנת?

אדרבה היה ראוי היה לשמוח שזכו לקבל לוחות שניות מאת השם יתברך

חטאו בעגל והקדוש ברוך הוא נתרסה להם והם קיבלו לוחות שניות אז היו צריכים לשמוח

שמחה זו של קבלת תורה מפי הגבורה הלא אין קץ לה

תורה זו שלא ניתנה מיום שנברא אדם על הארץ

וגם גדולי הדורות לא זכו לה

אבות העולם זכו רק למצוות אחדות ממנה

אברהם אבינו יצחק אבינו לא זכו לקבל תורה

כמו שנאמר על המקרא מגיד דבריו ליעקב אברהם זכה למצווה שמינית

יעקב למצוות שיעית

עם ישראל זכו לתרייג מצוות

מתנה רבה זו אין דת האדם עומדת עליה

וכי גדולים היו יוצאי מצרים מאבותינו הקדושים

איך יכול להיות שעם ישראל בן ישראל קיבל תורה והאבות הקדושים לא קיבלו תורה

אבל על כל פנים זכו לדבר שאבות העולם לא זכו אליו, היש שמחה גדולה מזו

היו צריכים לשמוח

שהם זכו לקבל את התורה בני ישראל

ועוד גדולה השמחה בלוחות השניות

אחר שחטאו בעגל

חטא שעל ידו נשברו הלוחות הראשונות

ונתרצה השם לתת להם הלוחות פעם שנייה

ריצוי זה אומר כי נתכפר העוון

בשורות אלו של מחילת העוון ונתינת התורה נודעו לישראל על ידי השופר

ומה עניין החרדה?

עד כאן זה דברים טובים, נתכפר להם חטא העגל

קיבלו תורה במעמד הר סיני,

מה עניין החרדה פה?

אלא שחרדו ישראל על השמחה הגדולה,

הכירו ישראל את העושר הגדול שניתן להם במתן תורה,

וחרדו שלא יאבדו עושר זה,

החרדה שלהם הייתה שלא יעבד להם העושר הזה,

עושר כזה שהוא למעלה משכל האדם,

מי יודע איך לשמרו?

וכל שכן כשרו כבר שעל ידי ההטא אחד, שגיאה,

עבדו את הלוחות הראשונות, חטא העגל,

חרדו שלא ירה חלילה עוד פעם,

וערבה כל שמחה.

חרדה כזו,

אומר הפרקי דרבליעזר, צריכה להיות בחודש אלול.

השופר מודיע כי ימים מאושרים הולכים ובאים.

אורי זה ראש השנה,

ואישי זה יום הכיפורים.

השם יתברך מהיר לעם ישראל.

בראש השנה,

כמו שאנו אומרים, באור פניך נתת לנו, השם אלוהינו,

תורת חיים,

אהבת חסד וצדקה וערכה ורחמים ושלום,

כי אין מתנה כחיים.

כל אשר לא ייתן בעד נפשו,

מי יכול לוותר על החיים?

מלבד מה שיש בחיים,

כל ההצלחות של הרוחניות וגשמות יחד,

ומלבד מה שהחיים האלה מביאים לחיים של נצח,

נצחים, והכול נכתב ונחתם בראש השנה.

החיים שלנו פה זה הכנה לעולם הבא.

אז כל זה,

כל החיים שלנו פה מביאים אותנו לחיי העולם הבא,

והכול, החיים נחתמים בראש השנה.

וכן הישועה של יום הכיפורים,

מה שיש ביכולת האדם להעביר כל פשעיו של שנה שלמה,

וגם של כמה שנים ביום הכיפורים אחד.

אדם שחטא והלך בדרך רעה,

יש לו הזדמנות עכשיו,

יש לו הזדמנות עכשיו שיתכפרו לו כל העוונות שלו ביום אחד,

אם יעשה תשובה.

ויחד עם השמחה

צריכו להיות חרד,

השמחה שיש לו עכשיו את ראש השנה ואת יום הכיפורים,

שיכול להתחיל דף חדש ושיתכפרו לו כל העוונות.

עם השמחה הזאת צריך לסמוך בזה.

ויחד עם השמחה

צריכו להיות חרד שלא יאבד אותה.

וכל אשר יוסיף אדם להכיר את העושר הגדול הנמצא בימים אלה,

כן תגדל שמחתו,

וכגודל השמחה כן תגדל החרדה.

כמה שאדם יזכה להבין שהימים האלה זה עושר,

שיש לו עכשיו הזדמנות שניתנת פעם בשנה.

אז הוא צריך לסמוך בזה,

וכמה שאדם ישמח על זה הוא עוד יותר יפחד לאבד את הימים האלה.

וזו החרדה

שמתכוון

בעל המאמר להגיד לנו.

חרדה זו

שלא לאבד ימים אישורים אלה מעוררת את עם ישראל לעשות תשובה,

כי בלי תשובה

אי אפשר שלא לאבד אותם.

כדי לזכות בדין בראש השנה צריך אדם להיות רובו זכויות.

ואם נבוא לחשוב מעשה יום-יום נראה כי רובו של יום חייבו.

אם נעיין בדברים היותר חמורים והיותר מקיפים כמו תורה,

ירה ומידות,

נראה כי החשבון היומי אינו מספיק להגיע בהם לרוב זכויות.

ולמה צריך לעשות חשבון?

ביממה יש 24 שעות.

כמה זמן הוא מנצל רוחניות

וכמה לא.

ואז לעשות מאזן, איפה הרוב?

כל שכן בירה.

כיוון שעניין הירה אצלנו היא מלומדה,

אין זו ירה.

אפילו שאופן מלומדה הוא רק מה שרבנו ענה חושב לביטול מצוות עשה,

היינו,

שאינו עורך מחשבות

להתבונן תמיד בירת השם,

עריכת מחשבות כאלו אינה מצויה גם אצל המחשבים רק בשעות קצרות ליום,

ולא יהיה בכוחן להשפיע על התבוננות תמידית בירה.

ואם כן,

מחשבות של ירה אינן אלמיותא דמיותא ואינן מגיעות לרובו זכויות.

גם המחשבות של האדם במשך כל היום,

כמה באמת הוא חושב על יראת השם מתוך 24 שעות.

אז פה בא, אומר לנו הרב גרדז'ינסקי, זיכרונו לברכה,

שגם פה בעניין של ההתבוננות ביראת השם,

בן אדם הוא

לא כל כך מגיע לרוב זכויות.

ואם נתבונן היטב נראה גם מלומדה של כת עוזבי השם מצויה בעינינו מאוד,

אומר המחבר,

כי הבחינה למדרגה זו היא שאם יעבור עליו רוח וחטא ולא ינח ולא ידאג לחטאו,

ומיהו מאנשי דורנו הנאנח ודואג מעוונותיו,

מי שעבר עבירה, כמה באמת אותו אדם,

כמה אנחנו דואגים ממה שעברנו.

על דברים גשמיים אדם דואג ונאנח גם על דברים קטנים,

אבל על רוחניות

אינה נראית דאגה ולא נשמעת הנחה.

הרב פעם סיפר, נדמה לי, בחובות הלבבות,

בסדרת השיעורים,

בן אדם איבד את הארנק שלו,

כמה הוא שואל לאנשים, איפה הארנק שלי הלך לא�יבוד,

איפה היה להם כסף וזה, אבל עכשיו הבן אדם נרדם פספס מנחה,

הוא לא רודף אחרי מנחה כמו שהוא רודף אחרי הארנק.

אז זה משהו, כמה אנחנו דואגים על הרוחניות.

ורבי ינונה אומר כי מי שאינו דואג ונאנח על חטאו אין לו חלק לעולם הבא.

עד כדי כך רבי ינונה אומר שמי שלא דואג

על החטאים שהיו לו ולא דואג לעשות תשובה אין לו חלק לעולם הבא.

כי חסרון אירע אצלו כל כך גדול עד שהוא מכת

עוזבי השם.

כת זו כולה חייבתי,

לא רובה,

וכי במצב של יום כן המצב של השנה כולה.

וכן הוא מצבנו במידות,

אומר המחבר,

מוכיח אותנו,

מידותיו של אדם אינן רק פועלות ומחשבות אלה כוחות טבעיים,

כוחות הפועלים בלב האדם ביום ובלילה בלי הפסק,

ואם אין האדם מעביר על מידותיו,

הרי הוא פועל במידותיו הרעות,

ואם נביא בחשבון כי רק לפעמים אדם כופה את יצרו בכל יום,

ורובה דרובה של יום הנאו עושה כפי שיוצרו מצווהו,

הלא אין תקווה לזכות בדין בתור רוב זכויות,

ואז הלא הוא מאבד בידיים את האושר הגדול של ראש השנה.

העצה היחידה לזה היא התשובה.

על ידי תשובה ומחילת עוונות,

רוב כוחו של אדם להכריע מרוב חובה לרוב זכויות,

כי גם רשע גמור כל ימיו נעשה צדיק אם עשה תשובה.

וכל שכן להגיע לרוב זכויות,

הרי למה אנחנו רוצים להגיע בראש השנה לרוב זכויות?

שלזה דרושה רק ההכרעה,

לא המחילה הגמורה.

תשובה זו על ביטול תורה קלה היא אם רק יחזק את עצמו להוסיף שעה קלה כדי להכריע את הרוב היום.

אז יכול הוא לשמוח עם המתנה של ראש השנה.

חרדה זו

שלא לאבד את המתנה הגדולה הזאת,

המתנה של אלול, לחזור בתשובה,

ולהגיע נקיים לראש השנה ויום הכיפורים,

מתנה גדולה,

ולזכות לה על ידי דרכי התשובה האלה מעורר השופר של ראש חודש אלול.

זה מה שאומר אותנו השופר,

שנהיה חרדים לא לאבד את המתנה שניתנה לנו הימים המיוחדים האלה,

אלול, ראש השנה

ויום הכיפורים.

תודה.

תודה.