מעלת התשובה בעשרת ימי תשובה | הרב אמנון יצחק

- - - לא מוגה! - - - 

בספר בית אלוהים בשער התשובה

להמביט

רבי משה בן יוסף מיטרני

מסביר את הגמרא

בראש השנה יח'

התשובה מועילה תמיד

אבל מראש השנה עד יום הכיפורים

מועילה יותר ומקובלת

גם כי לא תהיה תשובה גמורה

וכמו שכתוב דרשו אדוני בהימצאו

קראוהו בהיותו קרוב

אלו עשרה ימים

שבין ראש השנה ליום הכיפורים

תמיד אפשר לעשות תשובה

בכל יום ימות השנה כל החיים

אבל בזמן של בין ראש השנה עד יום הכיפורים בעשרת ימי תשובה

התשובה מקובלת גם אם היא לא תשובה גמורה

ועל זה יש את הפסוק דרשו אדוני בהימצאו קראו בהיותו קרוב שהקדוש ברוך הוא מזמן את עצמו כביכול בעשרת ימים אלה

לקבל תשובתם של ישראל

ואלה עשרה ימים

שבין ראש השנה ליום הכיפורים

אומר הרב מיטרני ראוי לתת טעם בזה

כי כפי הנראה

אינם ראויים אלו הימים שתהיה התשובה המקובלת בהם יותר משאר ימות השנה

וזה כי ביום ראש השנה הוא יתברך יושב על כיסא דין

לפקוד על כל העולם פרי מעלליהם ומחשבותיהם

אם לטוב אם לרע במשפט צדק

ואם כן

לא יאות

לקבל תשובה באותם הימים שהם ימי דין ומשפט

כי כשהמלך יושב על כיסא דין

אינו עובר על פשע

עד שיעמוד מכיסא דין וישב על כיסא רחמים

תשובה צריך לעשות לפני המשפט, לפני הדין

בזמן הדין

זה לא הזמן לקבל תשובה

כי המלך יושב על כיסא דין ואז הוא לא עובר על פשע

מתי כן? כשיעמוד מכיסא דין וישב על כיסא רחמים

ולזה אני אומר

אומר

הרב מטרני

כי נתייחדו אלו הימים

זה שתהיה התשובה המקובלת יותר בהם בעשרת ימי תשובה

להיותם בזמן בריאת העולם

וזה כי בזמן בריאת העולם

רצה האל להתברך

והסכים לקבל תשובת השווא בתשובה

להיות בריאתו עפר מן האדמה זו בעיה ראשונה

אז לכן הסכים לקבל תשובת השווא בתשובה היות והשם יודע שהוא ברא אותו עפר מן האדמה

ויצר לב האדם רע מנעוריו

כידוע לכם שהאדמה חטאה לפני האדם

בזה שהיא לא הוציאה את העצים בטעם הפירות

והאדם נברא כבר מהאדמה עצמה אז כבר בחומר שלו

היה כבר חטא עצם החומר שלו היה עשוי כבר מחטא

אז להיות שבריאתו עפר מן האדמה

ויצר לב האדם רע מנעוריו

ואי אפשר לו מבלי שיחטא

יחטא זה שגגה

ואם לא היה מקבל התשובה הייתה בריאת העולם לריק

שאי אפשר שלא תהיה רבה רעת האדם בארץ

רק רע כל היום

ואז ישחית האל יתברח את העולם אז העולם לא יוכל להתקיים אם לא תהיה התשובה

ולא יקבל

אז כל העולם יתפרק

זהו שאמרו בפסחים נ״ד

שבעה דברים נבראו קודם שנברא העולם

ואחד מהם התשובה

התשובה קדמה לבריאת העולם

כי קודם שברא העולם הסכים הקדוש ברוך הוא לקבל תשובת השווא מחטאתו

שאם לא כן

לא היה בורא העולם

כי העולם לא יכול לעמוד

ולכן

בזמן שנברא העולם זוכר

האל יתברח

שעל מנת כן הוא ברא את העולם

כדי לקבל את התשובה

וגם כשהוא עומד בכיסא דין ביום שברא את העולם במזל מאזניים חודש תשרי

זה מזל מאזניים

אז גם כשהוא עומד בכיסא דין ביום שברא העולם במזל מאזניים

והוא גוזר

על כל באי עולם מה שראוי לבוא עליהם בדין ומשפט

האם כל זה בזוכרו את התנאי שהתנאי מעשה בראשית

בקבלת התשובה כמו שנזכר כאן?

עומד מכיסא דין ויושב על כיסא רחמים לקבל תשובתם שלא להעניש אותם כפי חטאתם.

אם הוא יעניש אותם כפי חטאתם,

לא יהיה קיום לעולם אמרנו.

וגם מיום הדין שהוא יושב על כיסא דין

אינו מפשפש וחוקר על העוונות כל כך

כמו שהוא מפשפש וחוקר על הטובות שעושה האדם.

למה הוא מפשפש וחוקר על הטובות שעושה האדם?

כדי לתת לו שכר הרבה על עשיית המצוות.

וכמו שאמרו על מי שיש בידו עשר מצוות

ועשר עבירות

והוא אומר יצאו אלו באלו תקזז לי

יש לי עשר ויש לי עשר תקזז.

אמרו ריבותינו אין הקדוש ברוך הוא עושה כן

אלא שכר מצוות נותן לו מושלם

ועבירותיו אינו מדקדק עמו.

איך השם אוהב אותנו.

כמו שאמר הכתוב בישעיה ה'

ויגבה אדוני צבאות במשפט

והאל הקדוש נקדש בצדקה.

כשרוצה

האל יתברך לעשות משפט בחוטאים

הוא מגביה עצמו כביכול שלא לפשפש בעניין החטאים כל כך

אלא בחטא בדרך כלל.

להסתכל כללית אתה חוטא.

ואני מסתכלים איך חטאת,

איך זה היה.

בהתלהבות, בשמחה הכנת את עצמך לחטא, איך עשית אותו, איך

וואו זה מרגיז עוד יותר.

אבל הם מסתכלים, כן, הוא חטא.

כמו שאחד היום אומרים לו, תשמע, פלוני, אתה יודע משהו?

אה, בסדר, אז הוא עשה, נו, אז מה קרה?

כמו שאנחנו יודעים להגיד ה...

אבל אם מספרים לך לפעמים, אתה יודע, אבל זה לא היה ככה. אתה יודע איך זה היה?

מה אתה אומר? ככה?

וואו, מגיע לו ככה וככה וככה.

כשמתבוננים בתוך החטא,

זה כבר מקבל צורה דרמטית.

אבל השם לא, ויגבה השם במשפט,

מגביה את עצמו, כאילו מתרחק

מהעניין, כאילו

מביט עליו יותר מלמעלה.

לא לפשפש יותר מדי, כי הוא רוצה לחלץ אותנו.

אבל תעשה תשובה לפחות.

תעשה תשובה.

הוא מוכן

לקבל את תשובת השווא, אפילו אם היא לא גמורה לגמרי.

עוד לא התמקד בה.

רק קיבל באופן כללי.

אז השם

עושה מאזן נוחות בשבילנו,

שבחטאים הוא לא מסתכל רק באופן כללי,

אבל במצוות,

באופן פרטי, כל מצווה,

כמה היה קשה לנו, כמה אנחנו

התאמצנו לעשות אותה, זה לא היה פשוט,

ובסוף עשינו אותה.

הוא מוצא שם הרבה דברים טובים, בפרט מי שעושה מצוות ומדקדק בהם,

וואי וואי וואי, זה בכלל.

לכן הקדוש ברוך הוא לא מסתכל בפרטי הדברים שבשעת עשיית החטא,

אשר עליהם נחשב החטא יותר חמור.

אבל בעניין שכר המצוות, אינו כן.

אלא שם חוקר הקדוש ברוך הוא את הדברים הפרטיים,

שבעניין המצוות,

כדי שעליהם תגדל השכר להרבות את שכרם של הצדיקים.

וזהו שאמרו.

והאל הקדוש נקדש בצדקה.

מה זה נקדש?

כי לשון קדושה הוא פרישה ושפלות.

זאת אומרת שהאל יתברך עם רוב גדולתו ורוממותו,

משפיל עצמו כביכול לחקור ולטור אחרי העניינים שנעשו על ידי ישראל במצוות,

כדי שעל ידם תתרבה שכר המצווה,

כדי להגדיל שכרם.

עכשיו יוצא לנו פירוש מדהים.

כל הזמן אנחנו אומרים את הפסוק, לא מבינים למה אנחנו מדברים.

ויגבה אדוני צבאות במשפט

לעניין משפט, לעניין החטא שצריך לשפוט את האדם על החטאים שלו.

ויגבה אדוני.

הגביע את עצמו מעל החטאים להסתכל עליהם באופן כללי.

אבל האל הקדוש נקדש בצדקה כשהוא הולך לעשות צדקה איתנו.

לתת לנו שכר

על המצוות,

שם הקדוש ברוך הוא נקדש בצדקה.

דהיינו לשון פרישה ושפלות.

מפריש הקדוש ברוך הוא מרוב גדולתו ורוממותו.

לרדת ולהתבונן בתוך תוכיותם של כל המעשים, לפשפש בהם במצוות,

כדי להגדיל לנו את השכר.

אז זה והאל הקדוש נקדש בצדקה.

אז לכן, בימים האלה

נחזור להתחלה.

התשובה מועילה תמיד,

אבל מראש השנה

עד יום הכיפורים היא מועילה יותר ומקובלת,

גם אם היא לא תהיה תשובה גמורה.

תנצלו את הזמן שהשם מוכן ומושיט יד, ואתם רואים מה הפסוק אומר.

כמו שאמרו, דירשו אדוני בהימצאו, הוא כבר מצוי,

קראוהו בהיותו קרוב, זה הזמן.

אלו עשרה ימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים.

ואמרנו, כשהוא ברא את העולם, הוא הקדים את התשובה קודם כדי שיתקיים,

והוא מתחשב בזה שנבראנו מעפר ויצר הרע רע כל היום,

ואי אפשר שאדם לא יהיה חטא.

ולכן הקדוש ברוך הוא מקבל את התשובה שהעולם לא יהיה לריק,

והוא מחפש לצדקנו.

אבל בואו נעשה את התשובה,

אפילו אם היא עדיין לא גמורה,

קודם כל להכריז שאנחנו חוזרים בתשובה,

ואחר כך לעמוד על הפרטים, כמו שכתוב ברבנו,

יונה בשערי תשובה.

רבי חנניהו בן-ענגל שוי אומר,

רוסו הקדוש ברוך הוא רוסו קדוש רואין, לפי כוח רותו רוסוות,

שנה אמור אדונו בסלומה על סדגו, יגדיל תאורו ויעדיו.