החפץ חיים דיני הלואה

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

דיני מצוות הלוואה

בו יבואר דין מצוות עשה, דין כסף תלווה את עמי

ועוד עניינים ממידת החסד בפרטיהן

ובו ארבעה עשר סעיפים

א.

מצוות עשה מן התורה ללוות לעניי אחינו

שנאמר

א.אם כסף תלווה את עמי את העני עמך

ואיתא במחילתא דכל א.אם שבתורה רשות

א.אם זה א.אם, א.אם, רשות

ושלושה מהן חובה

וזה אחד מהן

שהוא חובה

זה לא נותן ברירה בידינו

אם להלוות או לא,

אנו מחויבים להלוות.

וראיה ממה שאמר הכתוב בפרשת ראה

והעוות תעוויתנו דרך ציווי.

זאת אומרת, אדם לוקח משכון מחברו

תמורת

ההלוואה

יש דרכים נוספות

מכאן שומעים ב.העוות תעוויתנו שזה דרך ציווי

למה כתוב בלשון א.אם יש כמה טעמים

שהשם רוצה שניתן מרצוננו ולא בגלל ציווי

יש פעמים שזה אצל ישראל ולא אצל גוי ועוד כמה טעמים

ומצווה זו גדולה יותר ממצוות הצדקה

להלוות לעני זו מצווה יותר גדולה ממצוות הצדקה.

איך

בהלוואה נותן לו כסף והוא מחזיר לי.

מצדקה אני נותן לו והוא לא מחזיר לי.

לכאורה כשאני נותן והוא לא מחזיר

זה יותר, לא?

אם הוא נותן ומחזיר זה פחות לכאורה.

אומר לא,

חפץ חיים אומר,

למה?

שאין העני בוש בדבר.

זאת אומרת, לעני יש בושה כשהוא מקבל צדקה.

אבל כשהוא מקבל הלוואה

אז הוא לא מתבייש.

כמו כן,

גם שבזה תומך ידו ומחזיק אותו שלא יתמוטט לגמרי,

ומקיים בזה מה שאמר הכתוב

וכי ימוך אחיך ומטה ידו עמך

וחזקת בו.

זאת אומרת, אתה מקיים פה עוד דבר

שאתה תומך בידו ומחזיק אותו לפני שהתמוטט.

ככתוב, וכי ימוך אחיך ומעני מצבו נשפל ומח ומטה ידו ומתרושש

וכי ימוך אחיך ומטה ידו עמך ואחזקת בו.

אז יש מצווה להחזיק בו טרם נפילתו.

דהיינו שיחזיק בו עד שלא ייפול ויצטרך לבריות.

אז לכן מצווה זו גדולה יותר מן הצדקה בהלוואה.

ומצווה גם ללוות

לעשיר לפי שעה.

בשעה שאין המעוד מצוי לו.

דגמילות חסד נוהג בין לעניים ובין לעשירים.

אל תחשוב שרק לעניים, גם לעשירים בשעה שאין מצוי לו.

כמו שאמרנו אתמול, לא מצוי בעיר, לא מצוי לו מעוד מזומנים,

כל מיני סיבות.

אלא עד העני קודם לו בזה.

ולכך פרט הכתוב לעני.

אם כסף תלווה את עמי את העני עמך, לא אמר עשיר,

כי העני הוא קודם.

ואי לא הודיענו, הכתוב,

היה רצונו של האדם יותר להלוות לעשיר,

מפני שגם הוא ישיג פעמים רבות טובות ממנו,

ועוד שעשיר בטוח אצלו יותר.

ידוע המעשה בגמרא ברבי עקיבא שאלה אותו מטרונה אחת אם הקדוש ברוך הוא אוהב את העניים, למה לא מפרנס אותם?

כן?

לא, אני מחליף במשהו אחר.

הייתה שאלה למה הקדוש ברוך הוא יהיב חוכמה לחכימין

היה צריך לתת חוכמה לטיפשים.

אז למשל לאחד שנזדמנו לפניו

עני ועשיר שרוצים הלוואה, למי ילווה?

אז המטרונה אמרה

ילווה לעשיר. שאל אותה אבל העני חסר, למה שילווה לעשיר? היא אמרה שיהיה לו מאיפה להזהיר.

העני יכול לבזבז ולא יהיה לו מאיפה להזהיר.

אז התורה פרסמה במפורש שהעני יש לו דין קדימה. אם לא,

אם לא הייתה אומרת את התורה שיש לו דין קדימה לעני לפני העשיר

וזה היה תלוי ברצונו של אדם,

אדם תמיד היה מעדיף לתת לעשיר עם הלוואות.

למה?

שמור לי ושמור לך, לוחצת יד וכולי,

והוא יוכל לקבל מילות טובות, הוא יזכור לו טובות על זה.

ודבר שני, הוא בטוח בכספו שהוא יחזיר.

התורה אומרת לו,

אני רוצה שתעדיף את העני.

ב.

ודא עוד,

דלאו דווקא הלוואת מעות.

הלוואה זה לא רק במעות.

דוה דין דמצווה להשאיל לו כליו

ושאר חפציו

כיוצא בזה.

כי הכל ממידת החסד הוא שהקדוש ברוך הוא חפץ בו.

הקדוש ברוך הוא חפץ בחסד.

עולם חסד ייבנה.

כי דכתיב כי חפץ חסד הוא.

ובחסד כלול כל עניין שאדם יכול להיטיב בזה לחברו.

אז לכן,

אדם

מצווה להלוות גם

מעות וגם להשאיל כליו ושאר חפציו.

ומעות, בהמה, כלים וכו'.

כי השם חפץ בחסד.

אלא שהלוואת מעות היא מצווה גדולה יותר מזה

שעליה יש מצוות עשה מיוחדת

וכנזכר לעיל.

אז הלוואת מעות היא יותר מעולה מהשאלת כלים.

אמרו חכמים בסוגריים,

זיכרונם לברכה,

שמישהו צר עין

מליהנות לאחרים מנכסיו,

וכשמפצירים בו שהשאיל איזה כלי,

הוא משקר ואומר שאין לו.

עונשו הוא שנגעים באים על ביתו.

הוא מוכרח לפנות כל הכלים אשר בבית,

כדי שיתברר שקרו לעיני הכול.

בקיצור, לא כדאי לשקר במקרים אלו, כי הקדוש ברוך הוא ידאג לפרסם בדרך כלשהי

את השקר.

ג.

במה דברים אמורים?

בעשיר.

אבל בעני שבא לשאול ממנו איזה כלי

ושאר חפץ הנחוץ לו,

יש עליו חיוב גדול מצד הדין לשאול לו,

פן אין לו עתה במה לקנות.

מעיין נקמן בחלק ב', פרק כב', אנחנו שם.

אז זאת אומרת, להשאיל כלים לעשיר

זה נפלא, זה טוב, זה מצווה, זה בכלל הלוואה.

אבל לעני שבא לשאול,

יש עליו חיוב יותר גדול מצד הדין.

אמרנו, פן אין לו עתה במה לקנות.

והנה רצוננו להעריך קצת בענייני מידת החסד,

איך להתנהג בזה.

אך מפני שהלוואת מעות,

שהוא גם כן ממידת החסד הוא מצוי יותר,

וגם יש על זה מצוות עשה מיוחדת,

לכך נעריך בפרט הזה יותר,

וממילא יבין המשכיל בשאר ענייני החסד.

סעיף ד',

וכמה יהיה השיעור שחייבה התורה להלוות איש לרעהו?

אומר החפץ חיים

לא מצאתי בעוניי מפורש בדברי החכמים זיכרונם וברכה שיעור לזה

ואין ללמוד לזה מן צדקה

ושם השיעור לכל היותר הוא חומש מנכסיו

דעתם הוא נותן לחלוטין

שם בצדקה הוא נותן את הכסף שלא יחזיר

אז לא חייבו אותו יותר מחומש

אבל הכא בהלוואה

בא לו הממון בחזרה

ולא מצאתי בעוני שיעור כמה צריך ליתן

ולהפך

גם כן אין סברה לומר שכל ממונו שהם לעת עתה בטלות אצלו

יחייב התורה לחלק אותם לגמילות חסדים

נגיד אחד יש לו מאה אלף שקל בצד אז מה הוא צריך לחלק את המאה אלף שקל בצד

שיש לו לגמילות חסדים?

הוא אומר גם זה אי אפשר לומר אין סברה לומר כך למה?

פן יזדמן לו איזה עסק לרווח ביתו

ולא יהיה לו ממונו בידו

והוא עלול להפסיד את העסקה שהוא היה יכול לעשות עכשיו

ועיין בבא מציע מ״ב עיין א׳

ומסתברה

דתלוי המצווה לכל אחד

כפי השגת ידו

בכל אשר בכוחו לעשות לטובת חברו יעשה

אז מה מסתבר?

כל אחד לפי השגת ידו

אחד יודע שיש לו כסף פנוי כזה

שעם זה הוא יכול לתת הלוואות, גמילות חסדים וכולי

אז יעשה כל שיוכל לעשות לטובת חברו

ומצאתי בעזרת השם יתברך בספר החינוך

שכתב גם כן

כן

שכתב כמו שאמר החפץ חיים

נעיין נקמן בחלק ב' פרק יח' שהערכנו בזה איך להתנהג לצאת ידי שמיים

סתם הלוואה זה 30 יום אלא אם כן

פרשו מראש והוא יכול לעמוד בזה

עוד משמע, היי

עוד משמע שם בחינוך

דשיעור ההלוואה יהיה

כפי מה שצריך לו להעניא

עם ידו משגת

אז מה יהיה שיעור ההלוואה?

כמה שצריך להעניא

כמובן עם ידו של המלווה משגת

ובאמת כן מפורש במקרא במקום אחר בפרשת ראה

ועבד תעוויתנו

וכפי מה שפרשו חכמים זיכרונם רכה

שזה קאה על הלוואה, שם מדובר על הלוואה

ושם מסיים המקרא

דמחסורו אשר יחסר לו

זאת אומרת כמה שיעור שאתה

תלווה לו דמחסורו אשר יחסר לו

מסופר שהילן נתן לעשיר שהתמוטט מנכסיו

נתן לו כפי מחסורו שהיה חסר לו

נתן לו מה שבימינו קרוי רכב, עגלה

ואיש ירוץ לפניו כמו שהוא היה רגיל

זה נקרא דמחסורו אשר יחסר לו

ועבד

על כמה זמן מחויב ללוות לו

מסתברא זה תלוי גם כן לכל אחד

כפי השגת ידו, כמה יש לך אפשרות להלוות לו

ואם אין יכול להלוות לו רק על זמן של יום או יומיים

אין מחויב יותר

זאת אומרת כפי השגת ידו ולשיעור זמן

שהמלווה יכול להלוות אם הוא לא יכול יותר מיום יומיים

אז הוא ילווה לו רק ליום יומיים

ולהפך

אם יבקש ללוות ממנו על יותר מ-30 יום שסתם הלוואה זה 30

ידו משגת לזה

נרעד צריך ללוות לו

אם יש לך אפשרות למה לא תיתן לו יותר מ-30 יום?

זן,

אין שיעור למצוות גמילות חסדים

אפילו עד מאה פעמים

ולא ירע לבבו לחשוב

כמה מטריח עליי האיש הזה תמיד בלקיחת המעות ובפירעון

למה לא יהיה רע לבבו לחשוב כך?

כי מי שאינו כועס על מי שהוא דופק תמיד על פתח חנותו, ניתן לו רווח בעסק

אתה תכעס שמישהו בא קונה ממך חלב ואחר כך בא ואומר כן עוד גבינה, אחר כך הוא רוצה עוד גבינה צהובה, ואחר כך הוא רוצה כל רגע שהוא יבוא הוא משלם

למה אתה לא תיתן לו? ודאי אתה שמח שיבוא כל פעם

וזה לא רווח המצוות עשה שאתה מקיים

אז למה אתה רע לבבך שמזכים אותך מן השמיים במצוות עשה?

וידע כי בכל פעם הוא מקיים מצוות עשה דאורייתא

ויבוא אליו ברכה מאת השם

וכמו שאמר הכתוב לעניין צדקה נתון תיתן לו אפילו מאה פעמים כמו שפרש רש״י

ולא ירע לבבך בטיטיך לא כי בגלל הדבר הזה יברכך אדוני אלוהיך

חייבה החיוב שחייבה התורה להלוות איש לרעהו

הוא בין על משכון

בין בלי משכון אם הוא בטוח בעיניו

אז התורה אומרת אתה מלווה

תלווה עם משכון

זאת אומרת אתה לוקח כנגד ההלוואה משכון

שהוא יהיה אצלך אם הוא לא ישלם יהיה לך מאיפה להיפרע

או בלי משכון אם אתה סומך עליו אם הוא בטוח בעיניך

אתה יכול לתת בלי משכון

אך אם מלווהו בלי משכון

על כל פנים ילווהו לפני עדים

או שייתן לו שטר חוב

צ'ק מה שאנחנו קוראים היום

או על כל פנים כתיבת ידו

דאף שהוא בטוח בעיניו

וסומך עליו שהוא יחזיר

שמא ישכח

ויבוא לכפור לו.

יגיד מה אתה, אתה לא מתבייש?

אני הייתי לוקח ולא מחזיר?

מפתלי לקחתי ממך

והוא לא רמאי.

פשוט שוכחים אנשים.

אז התורה מבקשת

כתוב אצל חכמים כל הנותן בלא שמע צועק לשמיים ואינו נענה.

כל הצועק כל הנותן הלוואה

מה עוד

בלא שמע, שמע ראשי תיבות,

שטר,

משכון,

עדים.

תצעק אחר כך לשמיים לא יענו לך

כי אמרו לך

אתה רוצה לתת עם משכון או בלי משכון,

עם משכון אתה מסודר,

בלי משכון

בכל אופן אתה צריך עדים

או שטר חוב או כתיבת יד

שלא ישכח.

יש בזה חילוקים, האם צריך

לכתחילה לתת בלי משכון או בלי משכון, יש בזה לימודים רבים.

בוודאי בסכום קטן ייתכן שלא חייבים משכון, רק אחר כך אם הוא לא פורע

אז צריך לקחת ממנו משכון,

ואם זה על ידי בית דין או לא בית דין

וכו' וכו'.

אבל אם זה סכום גדול והוא לא בטוח אז ודאי שצריך לקחת ממנו משכון.

אם הוא מכיר בהלווה, בא אחד לבקש ממנו הלוואה,

אם הוא מכיר בהלווה שהוא בעל מידה רעה

ואינו מקפיד על ממון אחרים,

ומעותיו יהיו קלין אצלו,

יש שמועה רעה עליו,

מכירים אותו שתמיד הוא מלווה מאנשים כולם בוכים שהוא לא מחזיר,

ולא ימצא ממה לגבות,

מוטב שלא ילווהו.

היינו בלא מ...

משכון.

אבל אם הוא מלווה לו נגיד מאה אלף,

הוא נותן לו מכונית במאה עשרים אלף משכון,

הוא עושה עליה שעבוד,

וכולי וכולי, גם אם הוא בן אדם כזה, יש לך משכון,

אתה יכול להלוות לו.

אבל אם אין לו משכון,

אדם

שהוא בעל מידה רעה ואינו מקפיד על ממון אחרים, ומעותיו יוקלין אצלו ואתה חושש,

ולא ימצא לגבות ממנו בחזרה, מוטב

שלא ילווהו, ממה שילווהו ויצטרך לנוגסו,

ויבוא לידי, לא יגוס את רעהו,

שהוא יבוא ויטבע ממנו כל פעם ממון,

כי התורה גם אוסרת לגוס.

וכן איתה בחושן משפט, סימן צדיק זן, סעיף ד' ואין שם עוד,

דהלווה העושה כן,

נקרא רשע.

לווה רשע ולא ישלם.

לווה

שהוא רשע הוא לא משלם,

ומי שלא משלם נקרא רשע.

הפסוק קורא לו רשע.

לווה רשע ולא ישלם.

אז לכן אחד כזה לא חייבה התורה להלוות לו.

יוד.

אם בא שמעון אצל ראובן

ואמר לו הלווה נימנה

אבל תדע שלא אוכל לפרוע לך בבת אחת

כי אם מעט-מעט

אינו מחויב

ללוות לו באופן זה מצד הדין

אתה נותן לו עשרת אלפים שקל והוא אומר לך אני אתן לך מאה שקל כל חודש.

אתה לא מחויב להלוות באופן כזה.

אין ערך לכסף. כשהוא יבוא והוא יתבזבז בסוף לא יחזור אליך הכסף.

כאילו נתת אותו.

וזהו.

לא מחויב מצד הדין.

אבל מצד גדר האהבה והאחווה נכון להיטיב

גם באופן זה.

כמובן שיש לו אפשרות

לטווח כזה שהוא ייתן לו לאט לאט או שאפילו לא צריך לכל כך הרבה זמן.

יכול להיות שהוא יגיד לו תשמע אני מתחייבת איתך עד ראש חודש סיוון

אבל אני לא רוצה לתת לך את הכל בת אחת בסוף כי אני פוחד שאם יהיה לי מעוט ואני לא אחזיר לך תוך כדי אני אבזבז אותם בסוף

בראש חודש סיוון לא יהיה לי לתת לך ואני לא רוצה לאחר.

עכשיו לשמור אצלי אני עלול לבזבז

אז לכן אני אתן לך פסקי פסקי.

כל פעם אני אתן לך קצת קצת.

האם אתה מחויב להלוות באופן כזה או לא? לא מחויב מצד הדין.

אבל מצד האהבה והאחווה נכון להיטיב גם באופן זה.

כמובן אם יש אפשרות.

יא אם הבטיח לישראל להלוותו סחמא

היזהר מלחזור בו.

הוצאת מהפה שלך הבטחת לבן אדם

שאתה תלווה לו איזה סח

תיזהר מלחזור בך.

למה דהוא ככל קבלה לדבר מצווה?

דכאי מלן ביורי דעה סימן ר' יג סעיף ב' אסור לחזור בו

וצריך לקיים את הבטחתו.

ועיין בנתיב החסד דלעשיר ולזמן מרובה

דאין על זה מצוות עשה

אין שייך בזה שם נדר.

אם אתה אמרת לעשיר שביקש לטווח נגיד של שנה-שנתיים כסף

ואתה אמרת לו שתיתן

בזה לא שייך שם נדר

ומכל מקום אם הוא יודע שסמך דעתו עליו

נכון ניזהר בזה

כדי שלא יהיה

בכלל מחוסרי אמנה

אדם שהבטיח ולא קיים באופן שאסור לו לחזור בו

הוא נקרא מחוסר אמנה לא מאמינים לאיש הזה

זה שם

לא טוב בשוק כמו שאומרים

מחוסר אמנה

אין בו אמון כבר אומרים ככה

וזה גם כתם על האדם עצמו

וכן

אם הפריש או נדר בפיו

איזה סך מסוים

לעשות מזה גמילות חסדים

אסור לחזור

אז אם הפריש כבר מעות

או נדר בפיו

סך מסוים

זה סכום

אני עושה בו דיסקים זה הסכום אני נותן לבית כנסת זה הסכום אני תורם לספרים זה הסכום אני אקח

אם הפריש או נדר בפיו איזה סך מסוים לעשות מזה גמילות חסדים

אסור לחזור

יב׳

ודע

דמצוות עשה זו דהלוואה

אינו אלא אם כן יש בידו מעות מזומנים

אבל אם אין בידו מעות

אינו מחויב ללך וללוות כדי להלוות

אף שהוא בטוח בעיניו

האיש הזה שהוא רוצה להלוות לו

או שנותן לו משכון

לא מחויב

אם לא מצד מידת החסד בעלמא

זאת אומרת מצד הדין מי שאין לו מעות מזומנים

לא מחויב להלוות ולא חייב ללכת להלוות בשביל

לתת לשני

אפילו אם הוא בטוח בעיניו ואפילו

אם הוא ייתן לו משכון

אבל רק מצד החסד בלבד אפשר

ואם יש לו מעות בהלוואה אצל אחר

והגיע הזמן פירעון

יש אומרים שזה מקרי כאילו יש לו מעות מזומנים

דהיינו אם באו אליך וביקשו ממך הלוואה

ואין לך מזומנים אבל

הגיע הזמן פירעון

שמישהו צריך להפרוע את מה שאתה הלווית לו

זה נחשב

שיש לך מעות מזומנים

ועל כן צריך ליטול את המעות

ממנו ולהלוות לזה שמבקש הלוואה

וכל שכן

אם יש לו מעות בפיקדון אצל אחר

זאת אומרת אם אתה נתת את הכסף ושמת אצל אחר פיקדון אז יש לך מעות אמנם הם לא אצלך מזומנים

לא בבית ולא בכיס אבל הם בפיקדון אצל מישהו

בוודאי לכולי עלמא אין לו לפטור עצמו מלהלוות מחמת שאינם בביתו

לעמד דה פיקדון כל היכא דאיתא ברשותא דמאראיתא

פיקדון כל מקום שהוא נמצא הוא נמצא ברשות הבעלים שלו

אלא צריך ללך וליטול ולהלוות

ואם מתעצל בזה

אז אותו דבר אם יש לך בבנק

כי זה פיקדון שם

אם צריך לפתוח תוכנית זה לא בטוח כלל משום שיש הפסדים מזה גם

ואם מתעצל בזה צריך מדינה ללוות אצל אחר

כדי להלוותו לזה

הוא מתעצל ללכת לאו בעל הפיקדון הוא רחוק נגיד בעיר אחרת וכולי וכולי

ובא אל הבן אדם זקוק מאוד והוא

אין לו כוח ללכת עכשיו עד שם

אז אומרים אין בעיה תלווה ממישהו פה קרוב ותן לו כי יש לך מזומנים שם

ואם הוא עומד בכל הקריטריונים והכול בסדר אז למה שלא תעשה במעות שלך

מה עניין שהמעות שלך ישבו סתם

אם אתה יכול לעשות בזה חסדים והתורה מצווה על כך

וכל שכן שיש לו מעות בביתו גופה

אך אין רוצה להלוות מהם מפני קטטת ביתו

אשתו ישר בא בי ואנידה באגדה מאה

אז הוא לא רוצה לעשות קטטה בבית ולהוציא כסף מהבית שאשתו תראה

בוודאי צריך ללוות אצל אחר כדי להלוות

מאחר שבאמת יש לו מעות

מחל עליו חיוב של מצוות עשה

י׳ ג׳

אם יש בידו מעות של אחרים בפיקדון

באו אחרים והפקידו אצלך כסף

אפילו בזמננו

שאנו חשובים כחנווני ושולחני

חנווני אתם יודעים מה זה שולחני זה פורט מעות מה שנקרא

היום צ'יינג'ר

דמותר להשתמש לעצמו

היום בזמננו אומר החפץ חיים

נחשבים אנו כחנווני ושולחני שמותר להשתמש לעצמו כי אם אתה נותן מעות לשולחני או לחנווני

אתה מפקיד אצלו כסף הוא יכול להשתמש בזה לצרכיו

אם לא המפקיד אצלו צרורים וחתומים

אם הפקיד אצלו את הכסף צרור וחתום

פירושו שהוא לא מתכוון שישתמש בזה אלא להפקיד את זה שיישאר ככה לכל רגע שהוא יבוא לקחת

ולא שהוא יוכל להתעסק בזה לעניינים אחרים

כמו שמובא בחושן משפט סימן רצ״ב סעיף ז״ן

אין שם באחרונים

אבל אפילו שזה מותר להשתמש במעות האלה כמו שאומר החפץ חיים

אפילו הכל ללוות טמאות לאחרים אין לו רשות

לך מותר ללוות לאחרים אין רשות אלא אם כן

קיבל על עצמו שכשיבקש הנפקד ממנו ישלם לו תכף

לא יוכל להגיד תשמע השתמשתי הלוותי למישהו ועוד שבועיים הוא יחזיר לא

אתה יכול להשתמש אבל ברגע שיבוא המפקיד ויבקש את מעותיו אתה צריך לתת לו

אבל אם יבוא אחד האם אתה מחויב להלוות מעות שהפקידו אצלך לא אלא אם כן

קיבלת על עצמך שכשיבוא המפקיד ויבקש את כספו אתה תשלם לו תכף

י״ד סעיף אחרון

אם באו לפניו הרבה אנשים

ואחד מהם צריך ללוות סך מרובה עשרת אלפים שקל

שאר אנשים

לא יבקשו ממנו כל אחד כי אם דבר מועט אחד מאה שקל אחד חמש מאות אחד שבע מאות ככה כל מיני

אבל

אם הוא ירצה לתת את הסך מרובה לאחד לא יהיה לו מה ללוות לשאר האנשים

מה יהיה הדין?

מוטב שילווה לכל אחד סך מועט

מלהלוות לאחד סך מרובה

ועל כל אחד ואחד שהוא מלווה הוא

הוא מקיים מצוות עשה בפני עצמה

וכבר אמר התנא באבות

והכל לפי רוב המעשה

כמה שאתה מרבה פעולות חסד ונדיבות

אתה קונה מידת הנדיבות

מידת החסד

אז לכן הכל הולך לפי רוב המעשה

ועיין שם בפירוש המשנה לרמב״ם

ואם האחד שרוצה להלוות לו הסך המרובה

יועיל לו בהלוואתו שלא יתמוטט לגמרי

כן אבל אם תיתן לזה שרוצה סך מרובה ולא תיתן לו להתמוטט

אז עשית הרבה מצוות אבל גרמת שמישהו יתמוטט לגמרי

בציור כזה הוא קודם

כי בזה מקיים גם מה שאמר הכתוב

וכי אמוך אחיך ומטה ידו עמך ואחזקת בו אתה מקיים מצוות

ואחזקת בו

ובדי דהו לי כא רק מצוות עשה דה הלוואה אבל באחרים יש רק מצוות הלוואה

ופה יש לך גם

מצווה של הלוואה וגם מצווה של וחזקת בו

אז לכן

כך אומר החפץ חיים מעניין כי במצווה אם אתה תעשה כמה פעמים והכל אפילו במעשה אז אתה תעשה עשר פעמים אותה מצווה

מה זה גרע משתי מצוות פה ושם

אבל מצינו שמצוות ה... וחזקת בו יותר גדולה מהמצווה הזאת

ואפשר שאת הכסף שמבקשים ממנו יוכלו להשיג בנקל במקום אחר

סכומים פחותים

אבל סכום כזה שהוא יכול לתת לאדם הזה לא כל אחד ייתן

זה טעם שלא אומר פה החפץ חיים, הוא אומר מסתם בשתי המצוות האלה

אבל אפשר להבין שיש פה גם סברה כזאת

עכשיו

כל זה מדובר

שהם שווים כולם במעלה

אבל אם אחד הוא מבני עירו

שאר האנשים אינם מבני עירו

כתוב עניי עירך קודמים

ועניי ביתך קודמים לעניי עירך

יש כללים בזה

או אם אלה שבאים לקחת הלוואות

אחד עשיר ואחד עני אז אמרנו שהעני הוא קודם

אז כל מה שדיברנו זה שכולם שווי המעלה

אבל אם לא זה ילך קודם לפי המעלות הקודמות

עד כאן

סיימנו את ארבעה עשר

הפרטים

הסעיפים

שיש במצוות עשה של אם כסף תלווה את עמי

יש לחזור על זה עוד אני לא רציתי להאריך

אבל יש לזה עוד פלפולים למטה בתחתית הדף

אבל מה שהיה צריך בשביל שהמושגים ייקלטו

והחובה והידיעה והמצווה וערכה

יהיו מובנים

בפעם הבאה דיני מצוות הלוואה

ולמי חייבה התורה במצוות עשה זו

ובו יהיו חמישה סעיפים

אחרי זה דיני מצוות הלוואה

שיבואר על מי חייבה התורה לגמול עמו חסד

אז קודם את מי חייבה

ואחר כך למי חייבה

רבי חנניהו ברגע שאומר עושה גוש ברוך הוא זו כל ישראל לפי כוח