לפגוש את דומה | הרב אמנון יצחק שליט"א

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

בכבוד.

ויעתר יצחק לאדוני לנוכח אשתו,

כי עקרה היא

ויעתר לו אדוני.

יצחק אבינו מתפלל לשם, לזרע,

והשם נעתר לו.

וכך נולד יעקב אבינו בנס,

כי יצחק ורבקה שניהם עקרים היו.

אז כל לידתו של יעקב אבינו הייתה בנס.

זה מלמד אותנו שהתכלית הרוחנית

אינה יוצאת לפועל

על-פי טבע בעולם הזה.

אל תצפו שתכלית רוחנית תצא על-פי טבע.

על-פי טבע לא יוצאת תכלית רוחנית,

רק על-פי נס.

כיוון שיעקב אבינו

הוא שמעמיד 12 שבטי יש שמהם תצא התכלית הרוחנית של כל העולם כולו לגלות ייחודו יתברך בעולם,

אז זה לא יוצא על-פי טבע בעולם הזה. זה לא יכול לבוא מהורים שבטבע הם מולידים.

הם עקרים,

ואז צריך נס

שהוא ייוולד

כדי ללמד אותנו שהתכלית הרוחנית אינה יוצאת לפועל על-פי טבע בעולם הזה,

אלא לעולם בנס היא עומדת.

ומזה קשה לנו.

אז עכשיו נהיה קשה, מה הקושי?

התנח יעקב שממנו יצאו 12 שבטים שמהם נבנה כלל ישראל,

נו,

זו התכלית הרוחנית שמהם יצא כלל ישראל וכל התכלית של העולם.

אבל עשיו הרי ידוע שרשע גמור היה,

עד שהסמ״ם, השטן עצמו,

היה שרו.

איך אפשר להבין שגם הוא ייוולד באותו הנס, שהרי הם תאומים?

אז אם התכלית הרוחנית

היא לא באה על-פי טבע בנס,

מה נתקע שמה עשיו? הוא גם בא באותו נס.

והוא ההפך מהתכלית הרוחנית לכאורה.

אבל בספר אור תורה,

באור על ספר מעלות התורה סימן ל״ג,

מה שכתב הרי חבר,

זיכרונו לברכה,

הוא אומר כך,

מה שנמשל עשיו לקש,

ובית עשיו לקש, כך כתוב בנביא,

מה שהוא נמשל לקש,

שהוא שומר לחיטה.

כמו שקש שומר לחיטה,

כך עשיו

שומר ליעקב.

כל מציאותו של עשיו בעולם הזה שומר לישראל,

שהם עיקר הפרי,

ולהיות להם רצועת מרדות.

מצד אחד, שומר לפרי, כמו שהקש שומר לחיטה.

מצד שני, רצועת מרדות.

דהיינו, להלקותם את ישראל בשעה שהם לא בסדר.

אין לעשיו שום מציאות בעולם הזה,

מאחר שנולד מיצחק ורבקה שהעקרים היו,

וישראל,

חיותם בתורה,

ועשיו נברא להיות גדר סביבו,

שלא יפרוץ את הגדר.

עשיו שומר לישראל, שישראל לא יפרצו את הגדר.

וכשפוסק עם ישראל מן התורה,

ניתן לעשיו שליטה עליו.

אה,

תראו מה זה דברי החכמים, פלא פלאות.

מי זה עשיו היום?

United States of America and Dumbumba.

זה עשיו, זה ראש עשיו, ראש אדום.

איי איי איי.

איי איי איי.

ומה הם עושים?

הם אומרים שהם שומרים על ביטחונה של ישראל והם שומרים על ישראל.

אבל מדי פעם עם רצועת מרדות

נותנים לנו חביט-חביט.

מלחיצים, מפסיקים אותנו מלחמות, מוציאים נגדנו אפילו דוחות,

אומרים עלינו כך, מבטלים לנו העברת נשק,

כל מיני דברים כאלה ואחרים. עושים עלינו סנקציות כאלה.

אם תבנו פה יהיה כך,

אם תעשו כך, יהיה כך,

הם רצועת מרדות גם.

אבל גילינו את הסוד, במה זה תלוי?

אם ישראל עוסקים בתורה, אז הם גדר.

הם שומרים לפרי,

שישראל העיקר,

וכל עשיו נברא להיות שומר לפרי.

אם ישראל לא עוסקים בתורה כראוי,

אז הם רצועת מרדות.

ואז הפוך, הם עוד מתחברים

עם האירופאים, גם כן האדומים,

וגם כן ביחד עושים סנקציות וכו' וכו' וכו'.

אז הרי שגם עשיו הוא צריך להיוולד על ידי נס,

כיוון שהוא שומר לפרי. כמו שהקש הוא מחובר לחיטה,

אז גם עשיו הוא צריך להיוולד על ידי נס.

כי אין לו מצד עצמו זכות קיום בעולם הזה כלל.

קיומו הוא רק במה שמשרת לישראל.

שישראל, תלויה בהם כל תכלית העולם.

ושימוש זה יכול להיות בשני אופנים.

השימוש של עשיו יכול להיות בשני אופנים.

אחד, שהוא יהיה רצועת מרדות

להעניש את ישראל כשיעברו על דברי תורה.

כתוב היה, כאשר תריד ופרקת עולו.

כשעם ישראל עוברים על התורה, אפילו בתוספת,

לא תרי״ג מקיימים,

תרי״ד.

אפילו בתוספת, כתוב לו תוסיף ולא תגרע.

אפילו אם ישראל מוסיפים מצווה מדעתם,

זה נקרא לעבור על התורה, כל שכן אם לא עושים מצווה,

אז הוא פרקת עולו.

מתבטל ואת אחיך תעבוד.

עשיו צריך את אחיך תעבוד.

אז מתבטל.

ואז הוא פרקת עולו.

ואז הוא הופך להיות רצועת מרדות.

הדבר השני והסיבה השנייה, שהוא ישמש שומר לפרי באופן חיובי.

להיות עבד

ועזר לישראל.

והיום יש עבד

בראש האומה האדומית.

תחת עבד כי ימלוך.

ארור כנען עבד עבדים יהיה לאחיו מבני חמו.

כי דכתיב את אחיך תעבוד,

וזה כאשר ישראל דבוקים לתורה.

אז מה השימוש של עשיו וקיומו? אין לו זכות קיום בזכות עצמו. אם אין ישראל, אין עשיו.

ואנחנו מחליטים איך עשיו,

אם הוא יהיה רצועת מרדות או שומר לפרי.

במה תלוי?

שומרים תורה ומצוות או לא?

לא שומרים ורצועת מרדות.

שומרים?

הוא חייב להיות עבד ועזר לישראל.

ככתוב, ואת אחיך תעבוד, דהיינו, את יעקב, את ישראל.

זה רק כשישראל דבוקים בתורה.

טוב,

למדנו יסוד גדול מאוד בעצם הקיום והלידה

של יעקב ועשיו.

וכן מצאנו במשה רבנו, עליו השלום.

כשעלה למרום לקבל תורה וניצח את המלאכים,

גם השטן נתן לו מתנה.

ברגע שהוא השיב להם תשובה, כידוע מהמדרש,

שהם רצו למנוע אותו מלקבל תורה, וה' אמר לו, אשב להם תשובה,

וניצח את המלאכים,

אמר להם, שמא יש בכם יצר הרע, שמא יש בכם קנאה, שמא ירדתם למצרים, וכו' וכו'.

לכן התורה צריכה להינתן לבני אדם.

אז גם השטן נתן לו מתנה.

השטן הוא מלאך המוות, ונתן לו את ה...

פתאום הקטורת כדי לעצור את המגפה,

כמו שמופיע בשבת פט.

אז מה רואים פה?

כשמשה ניצח

את המלאכים ועלה למרום, גם השטן נתן לו מתנה. היינו שבדרגה זו

כוח הרע משועבד לקדושה.

כוח הרע זה השטן.

והוא נתן מתנה.

את הנשק שלו

הוא חשף את נקודת החולשה של הנשק שלו להרוג ולהשמיד.

הוא גילה למשה, הוא הפך להיות מה? משועבד לקדושה.

אז הוא גילה לו, אם תרצה לעצור מגפה, פתאום הקטורת.

מה קרה פה למעשה?

שהוא הפך להיות השטן, מלאך המוות, משועבד לקדושה.

וזה התהפכות של הרע לטוב.

אבל זה בדרגה של משה רבנו,

שהוא ניצח את המלאכים.

אבל כל שימוש ברע,

סתם אנחנו,

אם נרצה אנחנו להשתמש ברע,

אפילו לתכלית הטוב,

צריך לדעת שזה כרוך בסכנה.

כי כל זמן שיש לאדם שייכות עם הרע,

יש סכנה עבד כי ימלוך

ושפחה כי תירש גבירתה.

יצא שכוחות הרע שאמורים לשמש אותך

ולהיות משועבדים אליך, ישתלטו עליך ואתה תהפוך להיות עבד אצלם או שפחה.

לכן שימוש ברע אפילו לתכליתו

יש בזה סכנה,

כי כל זמן שיש לאדם שייכות עם הרע,

יש סכנה של עבד כי ימלוך ושפחה כי תירש גבירתה, של בסוף הרע ישתלט על האדם

ויאבד גם את הטוב שיש בו, חס ושלום.

לכן צריך זהירות יתרה.

לדוגמה, יש אנשים שרוצים ללכת לעבודה.

זה טוב או רע?

זה רע.

למה זה רע?

כי בזיעת אפיך תאכל לחם זה קללה.

ואז אדם יאמין שכוחי ועוצם ידי יביא לי את החיל הזה.

הוא אומר, אם אני לא אעבוד לא יהיה לי פרנסה.

ואז ממילא הוא תולה ביטחונו בהשתדלות שלו.

ואז ממילא הוא מכחיש את ההשגחה הפרטית ושהמזונות קצובים לו מראש.

ולכן הוא שואף כל הזמן לזה, אבל הוא אומר תירוץ.

מה פתאום? הפוך, אם יהיה לי יותר,

אני אשתמש בזה לקדושה. אני רוצה לתרום לשופר.

רוצה לעזור.

זה הפטנט של היצירה. בוא תתחבר אליי, מותק. בוא, בוא תהיה שיח אליי. אני אעזור לך לקדושה. אני, בשביל הקדושה, אני, מה זה יציר רע? זה רק בשביל הקדושה, לא?

מה, אתה חושב שזה משהו אחר?

אני גם מלאך. מה אתה חושב, שהשם לא עשה אותי מלאך?

אני מלאך.

אז בן אדם, הנה הוא מתחבר, לאן?

מתחבר לרע? למטרת הטוב, כאילו. למטרת הטוב. אבל אני אבנה כוללים, אני אבנה ישיבות.

אני לא כמו אלה העשירים שהכול שומרים לעצמם.

אני,

אתה תראה.

לא, חביבי, תיזהר.

אל תיכנס לתחום שלו.

אל תיתן שייכות שיהיה לך עם הרע,

כי יש סכנה שהעבד ימלוך עליך.

לשפחה תירש, גבירתה תזהר.

לבסוף הרע ישתלט על האדם ויאבד גם את הטוב שבו.

לא יהיה לו זמן ללמוד, לא לקיים מצוות.

עבודה, מה, בעל הבית? דוחק, דוחק. לא בעל הבית למעלה, בעל הבית למטה.

לכן צריך זהירות יתרה.

ונראה כמה יסודות בזה, מדהים.

הרמח״ל,

זיכרונו לחיי העולם הבא, במגילת סתרים מפרשת נח,

כותב, יש כאן סוד שאמרו, זיכרונם לברכה,

שעוג נשבע לנוח להיות לו עבד עולם

ובזה ניצל.

עוג היה בדור המבול,

והוא רצה להנצל, והוא נשבע לנוח שהוא יהיה לו עבד עולם,

ובזכות זה הוא ניצל.

ומה היה? נוח עשה נקב אחד בטבע,

הוא השאיר אותו מחוץ לטבע ונתן לו מזונותיו.

יש כאן סוד, אומר הרמח״ל,

עוג הוא הקליפה העומדת אחרי נוח.

לכל פרי יש קליפה.

אתם מכירים פירות, כן? אין פרי בלי קליפה.

פרי זה התוכן העיקרי,

וקליפה זה השומר לפרי.

עוג הוא היה קליפה עומדת אחרי נוח.

נוח התכלית, ועוג השומר זה הקליפה.

וכשהקליפה משתעבדת לקדושה,

אין לה אויל להחריטה.

אדרבה, התיקון הוא לקיימה שהיא תהיה כמשרתת.

ולכך היה לו הצלה לעוג על ידי נוח,

בהיותו הקליפה לנוח,

בהיותו השומר לנוח עבד עולם לנוח.

ככה הוא נשבע לו.

זה מה שכתוב במגילת סתרים.

והסטרא אחריו,

אף על פי שהיא משתעבדת,

אין ראוי להכניסה על כל פנים בקדושה. מה עשה נוח?

השאיר אותו בחוץ?

אפילו שהוא אמר לו שהוא השתעבד לו לעולם.

והסטרא אחריו, אף על פי שהיא משתעבדת,

אין ראוי להכניסה על כל פנים בקדושה, אלא שתשב בחוץ

כמשרתת.

והקדושה משפיעה לה מבחוץ כדי לחיותה,

אבל לא להכניסה.

ולכך לא הכניס את עוג בתיבה, אלא מבחוץ נתן לו מזונותיו.

עד כאן מגילת סתרים של הרמח״ל.

לפי הביאור הזה של הרמח״ל,

יש רמז לכוחות של הגוף.

יש לנו נשמה, נשמה קדושה.

יש לנו גוף.

הנשמה זה הפרי,

הגוף זה הקליפה.

דהיינו, זה יונק מהכוחות של הטומאה.

כוחות הגוף בדרך כלל מתנגדים לקדושה,

אך יכולים גם לעזור לה,

כוחות הגוף.

על כן, אין הרחיקם יותר מדי,

אבל סכנה גדולה מאוד בזה,

כי האדם עלול לטעות במידת הקירוב והריחוק,

ולבסוף הוא ניזוק על ידיהם.

לדוגמה,

כעניין שכתוב,

רש ועושר אל תיתן לי,

כי גם בעוני וגם בעושר אני עלול פן אסבע וכי חשתי.

עלול לסבוע ולהכחיש את השם, וישבני שורון ויבעט,

וישכח אלוהו עשהו.

מי יכול לבעוט

כשאין לו מזון?

אז אדם עלול לטעות במידת הקירוב והריחוק.

אם יהיה לו הרבה עושר,

הוא יתקרב יותר מדי לכלים החיצוניים האלה,

הוא עלול לבעוט בשם ולשגוע אותו.

אם הוא יתרחק יותר מדי,

הוא עלול לבעוט,

בגלל שאין לו אוכל.

אז מה המרחק?

זו עבודה לדעת.

גם המחשבה שאמר, לדוגמה, שלמה המלך,

אני ארבה ולא אסור

שהתורה אסרה זאת.

הוא אמר, שלמה, אני אכנס לתוך האיסור ואני לא אעבור.

אני הרבה נשים, והן לא יטו את לבבי.

והוא נכשל.

זאת אומרת, שימוש בכוחות חיצוניים אפילו למטרות קדושה,

והייתה לו כוונה כזאת כמו שביארנו,

זה יכול להביא שהקרבה היתרה תגרום את ההפך,

שהעבד ימלוך

מהשפחה תירש.

לכן התורה הרחיקה ואמרה לא,

זה לא יעבור להביא את ההפך.

וכמו חוכמות חיצוניות, יש כאלה שלומדים היום באוניברסיטה,

חוכמות חיצוניות.

ואפילו ש״ס מממנת, עוזרת, תומכת,

שולחת

אברכים ללמוד

חוכמות חיצוניות שהן אחר כך חלק לעולם הבא.

שכחו את זה כנראה את הסנהדרין,

פרק יא,

אלף, שהקורא בספרים חיצוניים אינו חלק לעולם הבא. שכחו.

וכאין זה חוכמות חיצוניות שכתב הרמב״ם,

שהרמב״ן לקחן

השתמש בחוכמות חיצוניות למטרת התורה,

אבל השתמש בהן כרקחות וטבחות

בחינת עבד לתורה.

כאילו להראות את יופייה של התורה,

להוכיח את חוכמתה של התורה וכו',

אבל העיד על עצמו שלבסוף נעשו לה צרות.

דהיינו, כמו שיש אישה ויש לה אישה שנייה בבית, היא נקראת שרה לה,

הפכו החוכמות החיצוניות האלה להיות צרות לתורה,

מזיקות לה, מקלקלות.

וידוע מה שכתב עליו הגאון מווילנה,

שהפילוסופיה התעתו ברוב לקחה.

הוא התעסק בפילוסופיה כדי להוכיח את אמיתת התורה, אבל התעתו.

יש מקומות שאומר הגאון שבמורה נבוכים

רואים שהפילוסופיה התעתו ברוב לקחה, ברוב לקחה מה שהוא למד, הרבה מהדברים האלה, כדי להוכיח,

להיעזר בזה כרקחות וטבחות.

זו אמירה קשה מאוד, מה שאומר הגאון

על הרמב״ם.

זה משהו לא יאומן.

זאת אומרת, גם הרמב״ם במעלתו ובזה,

גם הוא הודה בסוף שהן היו צרות,

והגאון גם אמר עליו את מה שאמר עכשיו.

אז לכן צריך משנה זהירות לא להשתמש בדברים שהם לא עצם התורה,

ואפילו אם אנחנו חושבים שעם הדברים האלה נוכל לסייע לתורה.

בפרט אלה שמבלבלים את המוח בארגון הידרדרות

ומלמדים את האנשים כל מיני שטויות דרך המדע ודרך הקשקושציה,

וכל מיני דברים נותנים לזה במה, כאילו זה שווה ערך לתורה ויש מחלוקת בין התורה, כמו שאומר הזמיר מדי פעם, יש מחלוקת בין התורה לבין המדע, מחלוקת.

כאילו יש מחלוקת בין מת לחי, אתה מבין?

המת,

זה החוכמות החיצוניות, הן חולקות

על התורה החי, הבנת? יש מחלוקת בין המתים לבין החיים,

בין עבודה זרה לבין התורה, יש מחלוקת, אתם מבינים? יש מחלוקת.

זה לא התעתו ברוב לקחה, זה כבר פרש מהתורה.

להעמיד את התורה על העבודה זרה?

ממנה להעמיד?

איי, איי, איי. לא מספיק מה שאמר הגאון על הרמב״ם?

ומזה עושים הרצאות והכול וכולי וכולי.

נודע שמו בגויים, מה שנקרא.

וכן בעוג נאמר

ויבוא הפליט.

דרך אגב, מה שאמר הגאון והפילוסופיה התעתו ברוב לקחה זה ביורה דעה, סימן קט.

וכן בעוג נאמר ויבוא הפליט.

אתם זוכרים את אותו עוג שהניח אותו נוח מחוץ לטבע?

ולא הכניס אותו? להרחיק אותו מן הקדושה?

והוא נשבע לו, אתם זוכרים מה הוא נשבע לו? שיהיה לו עבד לעולם?

ויבוא הפליט ויגד לה אברהם העברי.

וברש״י שם זה עוג שפלט מדור המבול.

עוג שפלט מדור המבול.

היינו על פי המדרש

המובא במגילת סתרים.

היינו על פי המדרש המובא במגילת סתרים.

הוא מתכוון, היה עוג

שיהרג אברהם

כי הוא אמר לו שנשבע לוט אחים,

שיצא למלחמה נגד ארבעה מלאכים, למעלה מ-26 מיליון איש,

בוודאי שימות שם.

ואז הוא יישא את שרה,

נואף ורוצח.

הרי שלבסוף, במקום לשמש את עיקר תולדות נוח,

שזה אברהם אבינו, הוא העיקר מכל תולדות נוח,

והוא נשבע שהוא יהיה עבד לנוח ולזרעו.

מה הוא עשה?

אתה רצה לאבד את הכול, את כל זרעו של נוח.

ואלמנה נס גדול שאברהם ניצח את המלכים,

היה מצליח בתוכנית.

למדנו שאין לסמוך על הרע שיישאר בשעבודו.

גם מה שהיום אתה חושב, מה שהיום אתה חושב,

שאתה יכול להתקרב לרע,

שאתה יכול להתקרב לרע בשביל לתקן אותו, להיעזר בו,

תשכח מזה שהוא יישאר בשעבודו, הוא יתפרץ עליך.

אלא קרוב יותר שיזיק ויאבד את הכול.

זה הקרוב יותר.

היו אנשים בארגונים מסוימים שהיו צריכים להחזיר בתשובה,

והיו עושים ביקורי בית.

אתם יודעים כמה נכשלו מהביקורי בית האלה והגיעו לאיסורים של אשת איש?

הם הלכו להציל.

אבל מי שמתקרב יותר מדי לאש נכווה.

אין אפוטרופוס לעריות.

ואתם רואים שהיום יש במבות מהבוקר עד ערם מתגלים שהם סוטים ועושים מעשים שלא ייעשו.

הם רוצים כאילו להציל,

להציל את הנשים, נותנים להם תיקונים מהסוג שנאסרים עליהם בבית הסוהר.

תיקונים.

ככה אמרו להם מן השמיים.

הודיעו להם מן השמיים, צריך לעשות תיקון,

ים אשת איש.

צריך להתרחק מכל דבר שיכולים לבוא,

שמה יצר הרע שולט.

יש גדרים ברורים.

חכמים אמרו, אם יש דרכא אחרינא רשעו.

אם יש לאדם דרך לעבור והוא רואה קופסות שיושבות ליד הנהר

ומבשילות קצת את בגדיהן ברגליים,

כאילו לשבת על גבי הקרקע, לכבס את הבגדים,

יש לו דרך יותר ארוכה ללכת

ולא להתקל בנשים,

אפילו אם הוא יעבור בדרך הקצרה ויעצום את עיניו.

רשעו!

אז מכניסים נשים לחדרים,

סוגרים את הדלת ונותנים להן תיקונים.

רחמנא לצלן.

אז זאת אומרת,

אי אפשר להתקרב יותר מדי אל דבר שיש בו יצר הרע, וחכמים הזהירו.

אתה לא גדול משלמה,

משלמה נכשל,

שנחרט עליו בתור, אנשיו עטו את לבבו.

עטו את לבבו, אמרנו,

והוא לא התפתה ולא הוטה.

אבל עצם זה שהם יכלו לפנות אליו ולנסות להטוטו,

זה כבר מראה שהם סברו שהוא ראוי להטייה.

זה איום ונורא.

לא חס ושלום שהוא הוטה.

הוא לא נטה אחריהם.

אז זאת אומרת, אדם צריך להבין, צריך להתרחק בריחוק גדול מכל הכוחות של הגוף

שהם נשלטים על ידי הרע,

וצריך זהירות יתרה כמה להשתמש ולא לשחק אותה צדיק, אני אעשה ואתגבר.

הרי זו הייתה הנפילה של האדם הראשון, הוא אמר, מה,

מה שהשם אסר, אני הפוך, אני אעשה, אני אכנס לתוך הניסיון הגדול,

משם אני אצא ואני אענה דרגה יותר גבוהה. לא, לא, אל תעשה טובות.

אל תעשה טובות.

אל תוסיף, אל תגרע, אל תתקרב, אל תתקרב.

אז מה לעשות?

רק לימוד התורה בהתמסרות והתעמקות

הוא שיכול להפוך את היצר הרע לטוב.

היינו שיש דרך להינצל

מהגדלת האנוכיות

על ידי שיידבק לתורה בכל נימי נפשו.

אני לא רוצה לזוז ממה שהתורה אמרה.

התורה אמרה זה וזה וזה, זה מה שרוצה.

התורה אמרה כך וכך.

אפשר לפרש כך ואפשר לפרש כך.

אני תמיד אחמיר, לא רוצה להיכנס בספק, לא רוצה.

אני רוצה להקטין את האנוכיות.

אני רוצה להגדיל את הרוחניות, את התורה,

את המעשים טובים. זה מה שאני רוצה.

ככה צריך אדם להגיד לעצמו.

רק לימוד התורה בהתמסרות והתעמקות יכול להפוך את היצר הרע לטוב.

זוהי הדרך להינצל מהגדלת האנוכיות

על ידי שיידבק לתורה בכל נימי נפשו.

ואז גם האנוכיות,

הכוחות העצמיים,

שלו יוסיפו בו דבקות.

אבל כל שאר הניסיונות

להפוך רע לטוב,

כגון להיכנס לריבוי גשמיות

כדי לשעבד אותה לרוחניות,

מסוכנים מאוד,

כי גדול כוח החומריות למשוך את האדם אל רשתה.

אדם יאמר, אני אוכל ארוחה טובה עכשיו, שיהיה לי כוח לעבוד את השם.

ואחרי זה שומעים אותו נוחר.

כי מי שמרבה באכילה, הפוך הוא מתעייף.

העשנים עולים לו למוח,

והוא מתחיל ככה,

אה, עכשיו מיטה כרית, אני אומר לך,

פשש,

אחרי החמין, וואי וואי וואי.

אז זאת אומרת,

כמה שהאדם נכנס לריבוי גשמיות, עם סיפור, יש לו סיפור,

כדי לשעבד אותה לרוחניות,

שיהיה לי כוחות לעבוד את הבורא, זה בדיוק הפוך, הוא נופל ברשת.

מסוכן מאוד,

כי כוח החומריות גדול מאוד.

לכן אמרו חכמים זיכרונו לברכם, וזה מה שהם אמרו,

קח דרכה של התורה,

פת במלח תאכל, בדיוק הפוך, תמעיט מהגשמיות.

פת במלח תאכל, ומים במשורה תשתה, ועל הארץ תישן.

שום נוחיות ושום דברים.

אם תתרגל, תימשך, תימשך, תימשך, תעדן את עצמך והכול.

על חשבון הזמן והתורה, ממעילה תצא מפה קרח.

לכן, אם תסתפק במועט,

אז שום דבר לא יטריד אותך.

כן אכלת הרבה, לא אכלת הרבה, שתית, איפה ישנת? מה זה משנה?

העיקר, אני פנוי כל הזמן לתורה.

ובתורה הוא עמל, ובתורה הוא עמל.

וכן, היזהרו בבני העניים, שמהם תצא תורה.

הסיכוי היותר גדול שמבני העניים תצא תורה,

לא מבני העשירים.

כמו שכתוב בגמרא, נדרים פה א',

כי החושש לנפשו יתרחק משפע העולם הזה,

ויתמסר אך ורק ללימוד התורה ולקיום מצוותיה באהבה.

מי שחושש לנפשו,

מישהו עשיו הוא לא חושש, מישהו יעקב חושש.

מישהו האדום, אתם רואים?

אמריקה.

כל תאוות העולם.

בישראל לומדים מהם.

בשביל זה אנחנו נקראים השטן הקטן,

הם השטן הגדול.

ומי מוכיח אותנו? יש מאלים.

שמעתם?

אח של יצחק.

מוכיח את בני יצחק ויעקב.

כי החושש לנפשו

יתרחק משפע העולם הזה ויתמסר אך ורק ללימוד התורה ולקיום מצוותיה באהבה.

אוי למשתוקק לעולם הזה ורודף אחריו. אוי לו.

אוי לו. זה כמו שותה מים אלוהים,

שהוא רק יצמא וייצמא.

לרגע ירבד צמאונו ואחר כך יצמא וייצמא.

העולם הזה,

אשרי מי שמשתוקק

אליו ורודף אחריו,

הוא מדמה בנפשו שיזכה לשני שולחנות שלו, גם גשמיות

וגם רוחניות,

והוא חושב שירבה את כבוד התורה על ידי זה,

לבסוף ייכשל.

כי החומריות תשלוט בו

ויהפך הוא לגמרי לחומרי.

וכבוד התורה יתמעט על ידו,

חס ושלום.

אשרי מי ששם חלקו בתורה הוא בורח מרצונות העולם

כבורח מסכנת נפשות.

היה טמבל אחד

שהיה בחור ישיבה,

ובא לשאול אותי אם ללכת,

יש לו כוחות,

הוא מרגיש שיש לו כוחות והוא יכול לעשות כל מיני דברים.

אז אמרתי לו, לא, לא, אל תעשה, לקדוש ברוך הוא לא צריך כאלה בעלי כוחות, צריך כאלה שלומדים תורה.

בעלי כוחות הוא לא צריך, יש כאלה שדים אחרים אצל המזרח הרחוק, כל המקומות, לא צריך עוד מישראל.

אמר לי, לא, לא, זה יהיה קידוש השם, אני אעשה קידוש השם, יראו ואני אנצל את זה לקידוש השם.

היום הוא נשאר מחלל שם שמיים שאין כדוגמתו,

שרואים את התמונות שלו ככה, כאילו,

והוא משלם הרבה כסף על פרסומות בכל מקום, הוא מצטלם אפילו אצל רבנים שכאילו בירכו אותו והכול,

וכולי וכולי.

בושה וחרפה. בחור ישיבה לשעבר,

היום הוא מחשב גדול שכל דבר שזז בעולם אומר, זה הוא עשה.

כל דבר.

נפל מטוס זה הוא,

הייתה רעילות זה הוא,

עיה הולידה זה הוא, הכל זה הוא.

בלי שום בושה הוא אומר, הכל זה הוא.

ובחנו אותו בטמבלוויזיה כבר כמה פעמים ומצאו שהוא אהבל והסתלבטו עליו,

והוא ממשיך ומפרסמים אותו ובאתרים ובעיתונים והכול והכול והכול.

הוא חשב שהוא ילך כאילו לזה, וזה וזה, והוא ראה את הכסף,

מה הוא יוכל לעשות? כי אנשים פתאים, מסכנים,

מאמינים לשטויות, יש להם צרות, והם מנצלים את הצרות שלהם.

אדם בצרה מוכן לשלם על כל דבר.

טיפשים, במקום להשקיע בקודש, ברוחניות, בדברים שזה זכויות לנצח, נצחים.

הולכים, נותנים למכשפים, לבבות, לכל מיני שטויות כאלה, מבלבלים להם את המוח.

תעשה תיקון, תעשה פדיון נפש, תעשה ככה, תתן חצי תיקון אם אין לך כסף, תתן חצי תיקון, רבע תיקון,

העיקר תתן, נו, תתן כבר.

באנשים מסכנים, מאבלים, מנצלים אותם,

בפרט הספרדים,

זה לא יאומן כי יסופר.

האמונת חכמים שלהם, שזה דבר טוב, מפילה אותם.

כי אין להם הבחנה, הם עמי ארצות,

אלא הם הבחנה בין טוב לרע, הם לא יודעים.

והם כל כך חוששים לחשוד מישהו שחלילה הוא כזה, אוי ואבוי, זה חשד שאסור, הרי החושד בכשרים,

לוקה בגופו, אבל זה החושד בכשרים, בכשרים האמיתיים.

קשה למצוא כאלה בכלל.

אבל הוא חושד את עצמו שחס ושלום, חס ושלום, ובינתיים הוא משקיע,

עד שהם נופלים ומתמוטטים כלכלית וגם גשמית,

וזהו.

זה דרכו של היצר הרע,

וזה תפקידו.

והוא אומר לך, אני בא לעזור לך, מה פתאום?

חס ושלום, אתה חושב שאני,

אני, אני שומר עליך, אני, אני השומר, אני הקליפה של הפרי, מה קרה לך?

אבל גם אם אתה קליפה של הפרי,

אז נוח השאיר אותו מחוץ לטבע, וזה עזר לו, השבועה עזרה,

שום דבר, הוא נסה למחוק את אברהם מן העולם.

זה הסיפור, רבותיי, זה יעקב ועשיו, הם נולדו בנס.

ונס זה לתכלית רוחנית.

ונכון שעשיו,

הוא הקליפה

לשמור

על יעקב, אבל הוא גם רצועת מרדות.

ומה זה תלוי? אם נרדה ממנו

או שהוא ישמור עלינו.

אם נלמד תורה ונעסוק בה

כפי רצון הבורא, בלי התקרבות אליו.

אם נעשה כן,

הוא ישמש אותנו.

כמו שאצל אברהם הוא הפך להיות אוהב שלו.

כי ברצות השם דרכי איש גם אויביו ישלים איתו.

אבל אם לא,

אז נופלים אצלו ונפגשים עם המלאך דומא.

רבי חנניו בן אגשיו מלאך.