עומדין בדין בראש השנה | הרב אמנון יצחק

 

- - - לא מוגה! - - - 

בראש השנה כל באי עולם עוברים לפניו כבני מירון,

שנאמר היוצר יחד ליבם המבין אל כל מעשיהם.

גמרא בראש השנה טז.

איתא בתוספות יום טוב

כתב הרמב״ם וזה לשונו

והנגלה מזה המאמר מבואר כאשר תראה

אבל הנסתר עניינו קשה מאוד בלי ספק.

אז כתוב פה בעצם שכל באי עולם, פירושו שמונה מיליארד היום, עוברים לפניו כבני מירון.

זה מה שאומר התנאה. המוראים

פירשו בשלושה דרכים את המילה בני מירון.

זה כבשים שעוברים

אחד אחר השני ומסמנים את העשירי

שיהיה מעשר.

ככה האדם עובר אחד אחרי השני והשם מסמן מי לחיים, מי למיתה.

כבני מירון זה גם כמעלות בית מירון שזה הכוונה מקום

שיש מדרגות ועולים בהן עם צרות מאוד ששניים לא יכולים ללכת יחדיו רק אחד אחרי השני.

ופירוש שלישי זה כחילות בית דוד שהשר ממנה

איזה חייל ילך לאיזה תפקיד אחד אחרי השני

וככה הם יוצאים למלחמה.

מזה מובן שכולם עוברים אחד אחרי השני לפני השם.

ומצד שני כתוב היוצר יחד ליבם

המבין אל כל מעשיהם זה שהקדוש ברוך הוא סוקר בסקירה אחת את כולם.

אז הנגלה בזה המאמר מבואר כאשר תראה אומר הרמב״ם אבל הנסתר עניינו

קשה מאוד בלי ספק.

איני רוצה להיכנס לתוך העניין

אבל אני אגיד לכם בקצרה שיש הבדל בין העושה שעון למסתכל בשעון.

העושה שעון יודע מראש

איך ייראה השעון, איך יפעל השעון,

באיזה משך זמן יזוזו המחוגים,

באיזה מצב יהיה כל מחוג ומחוג בכל שעה ושעה.

מראש הוא יודע את זה.

אבל המסתכל בשעון מתחדש לו כל פעם ידיעה חדשה מה השעה.

וזה ההבדל בין היוצר יחד ליבם שבעת יצירת ליבם של בני האדם השם כבר ידע מראש

על פי ליבם

מה יהיה איתם.

זה, אמרתי לכם את זה בקצרה, ברמז, להבין שיש פה דבר עמוק.

עכשיו,

האדם אי אפשר לא לצייר שני הפכים בנושא אחד בזמן אחד.

הוא לא יכול להבין איך יעברו אחד-אחד,

אחד אחרי השני,

ויהיו גם נשכרים בסקירה עד שמונה מיליארד.

אבל כמו שאי אפשר להשיג את מהותו,

יתברך ויתעלה זכרו לנצח,

כך אי אפשר להשיג את השגחתו וסקירתו.

איך הקדוש ברוך הוא משגיח על כל אחד ואחד בפרטות,

ואיך הוא סוקר את כולם בסקירה אחת.

אנחנו לא יכולים להשיג את זה.

ואם היינו משיגים את דרך השגחתו,

כבר היינו משיגים את עצמותו.

וזה אי אפשר לעולם להשיג

את מהות השם, אי אפשר להשיג משום שאנחנו נבראים.

ואנחנו מבינים רק בברואים, גם זה בקושי.

לא יודעים איך טיפה

יכולה ליצור בן אדם,

מה כוחה של הטיפה, איך נוצרה הטיפה באופן כזה שיכולה ליצור,

מה סוד הכוח שבטיפה,

וכולי וכולי.

אנחנו לא יודעים אפילו שיודעים איך נבראים אנשים.

אבל תכלית הדברים אנחנו לא יודעים.

אז כל שכן,

מהותו של היוצר, הבורא,

אין אנחנו יכולים להשיג, כמו שאמרו חכמים, אילו ידעתיו הייתיו.

אם הייתי יודע את השם כמות שהוא, הייתי הוא.

בכל אופן, ננסה לבאר פה את המאמר הזה,

מה זה עוברים לפניו כבני מירון?

ושלא יהיה נסתר למאמר וכולם יהיו נשכרים בסקירה אחת.

כוונת חכמים, זיכרונם לברכה, לבאר לנו, כשאדם עומד לפני הקדוש ברוך הוא,

הוא עומד לפניו יחידי.

אין לו עזר משום איש.

כשאדם שקוע באבלי העולם הזה, נדמה לו

שיש לו עוזרים, משפחה, עוזרת,

ידידים, חברים, מכירים.

כולם תומכים בו.

אבל כשאדם נמצא בעת צרה ומצוקה,

הוא מכיר אז שאין מי שיעזור לו.

כשאדם יעמוד ביום

רביעי בדין לפני הקדוש ברוך הוא,

הוא צריך לדעת שאף אחד בעולם לא יוכל לעזור לו.

הוא עומד יחידי בדין.

כשהוא נמצא באבלי העולם, תמיד הוא נמצא בחברה, חברים, טלפונים, יש לו רשימה,

הוא מצלצל למי שרוצה, פונה למי שרוצה,

הוא חושב שהוא יכול להיעזר

בכל רגע נטול.

אבל כשאדם נמצא בצרה ומצוקה,

הוא מכיר אז שאין מי יעזור לו.

נגיד נודע לאדם

שיש לו מחלת סרטן,

והיא התפשטה בכמה מוקדים,

מי יעזור לו עכשיו?

מי יעזור לו?

מישהו מוכן לקחת את זה במקומו?

מהחברים?

מישהו יכול להוציא לו את זה?

מישהו יכול להתחייב לו על החיים?

האדם גר בארץ,

כמו שאמר חובת הלבבות,

בחשבון הנפש, בחשבון שלושים.

וזה לשונו.

קבל על עצמך תנאי הגרות בעולם הזה מפני שאתה בו גר באמת.

האמת לאמיתה זה שאנחנו גרים בארץ.

אנחנו לא נשאר פה,

אנחנו זמניים ונצא מפה.

כל חג הסוכות מרגילים אותנו לצאת מהבית לסוכה,

בשביל לזכור שהעולם הזה אנחנו גרים בו

ואנחנו נצטרך לצאת מפה.

אבל כיוון שאנחנו חושבים שאנחנו אזרחים קבועים ולא נצא,

ומשקיעים כל כך בעולם הזה כי לא נצא לפי דעתנו.

אפילו שבשכל אנחנו אומרים שכן נצא,

אבל במציאות פועלים כי מי שלא יוצא,

ומשקיעים ובונים עוד ועוד ועוד ותוכניות עוד ועוד ועוד,

כאילו לא יוצאים.

ולא מכינים צדה לדרך בשביל לצאת, כי אם אתה יודע שאתה יוצא תכין צדה לאן שאתה יוצא.

פה אתה לא נשאר.

עזריאלי השאיר את המגדלים והלך.

שמו אותו למטה באדמה.

גם שלומו סיקס, עם כל המכוניות בכל העולם,

הובילו אותו עם מכונית אחת שחורה, לא מאלה שלו,

ושמו אותו באדמה.

הוא לא לקח שום דבר.

אז זאת אומרת, בן אדם צריך לדעת

שהוא גר באמת,

אבל הוא צריך להחליט שהוא גר, כי הוא לא מבין שהוא גר.

הוא חי כאילו הוא לא גר.

וכשאדם גר באמת,

נגיד אדם מגיע לאפריקה,

ואין לו מכרים,

אין לו ידידים,

אין שם יהודים,

אין כלום, ודאי שהוא גר.

אז מפני שאדם גר,

אף אחד הוא צריך לדעת,

למרות שהוא גר באמת,

לא יוכל אחד מן הברואים להועיל לו ולא להזיק לו, בלי הקדוש ברוך הוא.

אין בן אדם בעולם שיכול להועיל או להזיק.

אין אדם שיכול להוסיף לו על ימי חייו,

ולא לקצר לו את החיים, לפחות מהם.

אתה בעולם הזה גר

שלא יועילו לך רוב האנשים ולא יזיקו לך מיעוטם.

ואתה בעולם הזה כיחיד בודד,

שאין לו צוות, צוותא.

כי אם אדוניו

ואין לאדם חומל עליו,

כי אם בוראו אף אחד לא יכול לעזור לך.

רק השם נדבך.

זה מה שהחכמים, זיכרונם לברכה, רוצים לומר לנו.

כל אחד עומד יחידי לפני מלך מלכי המלכים כשדנים את האדם.

אין מי שיציל אותו.

וביום הדין

יתפנה האדם במחשבתו מכל אח ורע.

גם אח שלא עומד לדין נבד, וגם הרע עומד לדין נבד.

אלא רק צריך להכניע את עצמו ולקבל עליו עול מלכות שמים מהשם יתברך.

כי אין לנו להישען

אלא על אבינו שבשמים.

אז לכל הפחות ביום הדין יבין האדם את זה.

לכל הפחות ביום הדין

יבין האדם את זה.

מה שהבין בעל החובת הלבבות בכל ימות השנה.

לכל הפחות שיבין אדם את זה.

כי האדם הוא גר בארץ.

אדם הוא גר בארץ. יחידי לבד, אין מי שיועיל לו.

יש פסוק

אוהביי ורעיי מנגד נגעי יעמודו

וקרוביי מרחוק עמדו.

אוהביי

ורעיי

שהם לכאורה היו צריכים להיות לידי ולימיני

מנגד נגעי יעמודו.

ברגע שמגיע נגע לאדם אז זה מנגד יעמודו.

וקרוביי מרחוק עמדו.

הגאון מווילנא, זכר צדיק כבוד ברוך הוא, שואל.

בתחילה אומר הפסוק

בלשון הווה.

מנגד

נגעי עמדו.

בלשון הווה.

בסוף הוא אומר

וקרוביי מרחוק עמדו לשון עבר.

והוא מבאר.

אוהביי ורעיי

אשר הם תמיד איתי.

כשמגיע עת צרה הם עומדים מרחוק,

לא יכולים לעזור כלום.

וקרוביי,

מי הם קרוביי?

מי הם הקרובים שעוזרים לו בעת צרה?

אלו שמקודם עמדו מרחוק.

מי עמדו מרחוק?

המצוות והמעשים טובים אשר עשה האדם,

שבשעה שעושה מצווה,

הוא לא כל כך דבוק במצווה.

המצוות שעושה לגביו הן רחוקות.

אבל בעת צרה הן הופכות קרובות.

מגוננות עליו ומצילות אותו בכל הצרות.

רבי יצחק אבו אוהב, זכר צדיק וקדוש לברכה, בספר מנורת המאור

הוא מביא משל על שלושה אוהבים.

היה אדם שהוזמן למלך

והוא פחד פחד גדול מאוד כי אם המלך מזמין אותו זה יותר חמור ממשפט פלילי.

והיו לו שלושה אוהבים

בשלוש דרגות. היו אוהבים שהוא אהב אותם מאוד וקרובים אליו מאוד מאוד.

היו אוהבים בינוניים ופחותים יותר.

והיו כאלה שהוא לא אהב אותם כל כך אבל מדי פעם ככה אין נזקק להם.

ברגע שהוא קיבל את ההזמנה לדין,

כמובן שהוא פנה לאוהבים הגדולים שלו,

הוא ביקש מהם לבוא איתו לדין,

לסנגר עליו, להגיד עליו מה שצריך.

אז הם אמרו לו אנחנו מצטערים,

אנחנו לא יכולים לזוז מהמקום.

אנחנו לא יכולים לבוא ולא יכולים כלום.

מאוד מצטערים.

הוא התאכזב מאוד מאוד, ככה השקעתי בכם כל הזמן.

חשבתי שאתם אוהבים אמיתיים והכול וככה אתם מפקירים אותי.

בלית ברירה ארך לבינונים והם אמרו לו תשמע אנחנו מוכנים ללוות אותך עד

לארמונו של המלך

אבל אנחנו לא יכולים להיכנס לדין כי לא הוזמנו אנחנו לא יכולים להיכנס.

אמר אז מה זה יועיל לי אם תבואו איתי עד הדלת ולא תיכנסו איתי אני צריך מישהו שילמד עליי סנגוריה.

מצטערים.

נו,

נישט ברירה אז הוא הלך למי?

לאלה שהוא לא כל כך אוהב.

מי אלה?

התורה והמצוות.

אלה שהוא לא אוהב אותם כל כך, אה, עושה אותם מדי פעם על הדרך ככה. הוא אמר שיהיה, שיהיה.

אני יודע לך תדע יום מה תצטרך, שיהיה.

והם אמרו לו אנחנו ודאי נבוא איתך, נלווה אותך, ניכנס איתך ובשביל זה אנחנו קיימים,

בשביל להמליץ עליך טוב ולומר עליך

כך וכך וכך.

זה המשל. הנמשל זה שאדם מוזמן למיתה, ליום הדין.

אז לוקחים אותו לקבר, הוא יצטרך לעמוד עכשיו בדין.

ובשעה כזאת הוא מחפש מי יעזור לו.

אז הוא מחפש את האוהבים הגדולים שהיו לו.

זה הכסף,

זה התאוות,

כל הדברים האלה. והוא אומר להם, תשמעו, בואו, השקעתי בכם את כל החיים, תבואו איתי. הכסף אומר, אני בכספת, איך אני יכול ללכת?

אתם רוצים עם זה אין לי פה לדבר, לא כלום.

התאוות, מה פתאום? אנחנו נבוא איתך, אתה רוצה שידונו אותנו גם כן? מה שאנחנו עשינו, אנחנו לא...

עזוב, לא... מה שהיה, היה.

נגמר, אין לו מה לעשות.

הולך לקרובי משפחה שהם אוהבים ככה.

אח לצריי ולד.

נו,

מה איתכם, אתם מוכנים לבוא איתי, להגיד עליי מי אני איתי ומה זה? אמרו לו, בטח,

אנחנו נלווה אותך בלוויה עד הקבר.

אנחנו לא מוזמנים, אוי ואבוי, אם יזמינו אותנו לשם,

אנחנו גם נהיה בצרות.

אז ללוות אותך עד הקבר אנחנו מוכנים,

ניכנס אנחנו לא מוכנים, גם לא יכולים.

נו, בלית ברירה, למי הוא הולך? לתויר במצווה, הסכמה שהיה לו,

כמה כאלה.

אז הוא אומר, מה איתכם? אתם תבואו איתי? אמרו לו, לא, ודאי, חיכינו ליום הזה, שנוכל סוף סוף ללמד עליך זכות, ובזכותך נבראנו, נעשינו, אנחנו הפרקליטים הטובים שלך, הרי אתה בראת אותנו, אנחנו חייבים לדבר.

זה תפקידנו ללמד עליך זכות.

ואז האדם תופס את הראש טיפש,

יכולת לבנור לך כאלה מלאכים בלי סוף, השקעת בהבנים, באלה שלא יעזרו לך ולא יועילו לך ביום צרה ולא שום דבר,

לא יציל הון ביום עברה, לא יציל הון ביום עברה.

עזריאל יהיה מוכן לתת את שלושת הבניינים בשנייה, רק תשאיר אותי, אבל

אין מה לעשות, מותק הבניינים יעמדו ויגחכו ויצחקו ויוכיחו לעולם שאתה בסך הכל היית

מטר שבעים פלוס עפר שחזר לעפר, כי מעפר באת ואל עפר תשוב.

אם היה לך זכויות, תרווחת.

אם היה לך זכויות כמו הבניינים שלך, אתה מסודר.

אבל אם יש לך כמו המרתפים שלך, אתה אבוד.

מי לי בשמיים

ועמך לא חפצתי בארץ.

תהילים עין גימל,

חפץ חיים זכר צדיק ורכה מבאר.

מי לי בשמיים?

מי? מי יש בשמיים לאחר 120 שנה בעולם הבא?

מי?

מי לי? מי יהיה איתי בעולם הבא?

אף אחד.

אל תחשוב שיש שם מישהו

חוץ מהקדוש ברוך הוא.

ואם בשמיים אין לי אלא הקדוש ברוך הוא,

ושם אין לי קרובים ולא ידידים,

ואין צוותא אחרת אלא הקדוש ברוך הוא,

אז אם ככה,

ועמך לא חפצתי בארץ.

לכן גם בעולם הזה אני לא רוצה עוד מישהו עם הקדוש ברוך הוא.

רק אותך לבדך נעבוד,

כי אין זולתך.

כי מה שנדמה לאדם שיש מי שיוכל לעזור לו,

זו טעות.

כי בעולם הבא יראה בחוש

שאין מי שיעזור לו.

לכן גם בעולם הזה אינו רוצה עוד במישהו

לא לסמוך על אף אחד.

רק השם.

זוהי מלכות שמיים אמיתית

שמקבל על עצמו עול מלכות שמיים

בלי שום עול אחר.

רק מלכות שמיים בלבד.

נחזור לדברי חובת הלבבות, רבנו בכיר.

קבל על עצמך את תנאי הגרות בעולם הזה מפני שאתה בו גר באמת.

לא יוכל אחד מן הברואים להועיל לך ולא להזיקך ולא לאחד מהם יכולת להוסיף בימי חייך ולא לפחות מהם.

אתה בעולם הזה גר

שלא יועילוך רוב אנשיו

ולא יזיקוך מיעוטם.

ואתה בו כיחיד הבודד

שאין לו צוות,

כי אם אדוניו

ולא חומל עליו,

כי אם בוראו.

נחזור להתחלת הדרשה.

בראש השנה כל באי עולם עוברים לפניו כבני מרון

או ככבשים שמסמנים מי לחיים ומי למוות.

אחד אחד עוברים

או כמעלות

בית מירון ששם עוברים אחד אחד,

אין מקום לשניים ביחד,

או כחילות בית דוד שממנים אחד אחד לצבא.

אם כן, צריכים לדעת יום הדין מתקרב יום רביעי

וכל אחד יעמוד.

למשפטיך עמדו היום.

כולם עומדים.

לא רק אנחנו, גם המלאכים.

ואם הם חיל

ורעדה יאחזון,

אז מה אנחנו?

הם לא עשו עבירות.

אבל אפשר שהשם יגזר שהם לא ימשיכו בתפקיד ויתבטלו.

אז הם

אוחזים חיל ורעדה.

ואנחנו?

רבי חנני אומר לגשי אומר.

נושא הקודש ברוך הוא זו קודש ישראל.

לפי כוח אמרנו אתה נושא.