דוגמא לכופר | הרב אמנון יצחק שליט"א

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

מה יחרד לב האדם האוהב את עצמו ואת בני ביתו התלויים עליו?

להיטיב דרכו ולכל הפחות

לשבור את רוחו בשברון לבב,

להיות מגן על הסכנה הגדולה המרחפת.

כמאמר חכמים זיכרונם לברכה,

כל שנה שרעשה בתחילתה מתעשרת בסופה.

הוא שברון הלבב.

רבי ישראל סלנטר,

זכר צדיק וברכה, אומר שלבו של אדם צריך להיחרד

אם הוא אוהב את עצמו ואת בני ביתו שהם תלויים בו,

להיטיב את דרכו

ולכל הפחות

לשבור את רוחו בשברון לבב

כדי להגן על הסכנה הגדולה המרחפת

מיום הדין.

וחכמים אמרו, כל שנה שהיא רשע בתחילתה,

דהיינו אדם בא לפני השם בשברון לבב,

מתעשרת בסופה,

ירווח לו.

רבנו הרמב״ן אומר, כוונת כל המצוות

שנאמין באלוהינו

ונודה לו שהוא ברענו.

זאת אומרת, כל המצוות באות לכוונה אחת,

האמנה באלוקים,

בהודאה שהוא ברענו.

כי אין חלק בתורת משה רבנו, חס ושלום,

למי שלא יאמין

כי כל דברינו ומקרנו כולם ניסים,

אין בהם טבע ומנהגו של עולם.

מי שלא מאמין

שכל הדברים והמקרים שקורים איתו,

משפחתו והעולם כולו,

אם הוא לא מאמין

שכולם ניסים, אין בהם טבע ומנהג של עולם,

אדם זה אין לו חלק בתורת משה רבנו, חס ושלום.

זה כופר.

אלא מה צריך שיאמין?

שבעשותנו הטוב יצליחנו שכרו,

והרע יכריתנו עונשו.

כשאנחנו עושים טוב,

מן הטוב הזה באה הצלחה.

כשעושים רע,

העונש נחרט מתוך הרע.

זאת אומרת, בעצם מה שאדם פועל

על פי קיום המצוות או חסרונן

או העבירות והימנעותן,

בעצם זה קובע מה יהיה איתו,

שלא יבוא בטענות,

כי אם בא עליו רעה

זה ממה שהוא עשה רעה,

אם בא לו טובה זה ממה שהוא עשה טובה,

הם משלמים לו פירות שכרו בעולם הזה.

לראשו הם משלמים את כל שכרו.

בעת צרה, חס ושלום,

כשנוצרים קשיים בפרנסה, מה עושים?

יש כאלה שלא באים לסליחות, לא באים לתפילות. איפה אתה?

הוא אומר, אני מסתובב בעניינים של העולם הזה, מחפש לי פרנסה.

כשנוצרים צרות,

קשיים בפרנסה,

מה צריך לעשות?

צריך להתחזק בתורה ובמצוות

ובטבע מחשבת האדם בעת הזו לחפש עצות.

הוא מחפש סיבה,

סיבה זו או זו.

וזהו העניין של כוחי ועוצם ידי שהזהירה ממנו התורה.

כאילו הפרנסה תלויה בהשתדלות שלו,

בחיפוש שלו.

הוא אומר, סיבה זו מעשירה,

סיבה זו לא מעשירה.

סיבה זו טובה, סיבה זו לא טובה.

סיבה זו קבועה, סיבה זו מקרית.

והאדם מחרטט את עצמו,

מחפש איך הצלחת, מה עשית,

כאילו זה תלוי בסיבה.

זה לא תלוי בסיבה.

זה מה שאמרנו עכשיו.

אין חלק בתורת

משה רבנו.

מי שלא מאמין,

שכל הדברים והמקרים כולם ניסים.

אין בהם טבע ומנהגו של עולם,

אלא בעשותנו הטוב. מה זה טוב? תורה ומצוות.

יצליחנו שכרו, נקבל שכר על זה,

בלי השתדלות גם.

ואם נעשה הרע, יכריתנו עונשו.

מי שלא מאמין כך, הוא כופר.

והנה ידוע שעבירה מחווה מצווה.

עבירה מחווה מצווה.

לפי רש״י, עבירה מחווה מצווה, פירושו של דבר שהעבירה גורמת

שאדם לא יקבל את שכר המצווה.

העבירה מחווה את השכר של המצווה,

דהיינו הפירות של העולם הזה,

אבל את עיקר המצווה הוא לא מפסיד לעולם הבא.

היא רק מחווה, אפשר להדליק את זה בחזרה,

אבל היא מחווה.

ואין

עבירה מחווה תורה,

כי התורה היא עצמות האור.

אבל רבנו יונה אומר שמי שרגיל בעבירה,

דהיינו עושה עבירה באופן קבוע, ואפילו אחת

עושה עבירה ברגיל בעבירה,

כתב רבנו יונה שעבירה מחווה אפילו תורה,

שהתורה למאן דאמר מגינה ומצילה בין דעסיק בה ובין דלא עסיק בה.

אז היא מחווה.

אם כן, בעת שאדם שקוע בחטא, כמו מצבנו,

רחמנא ליצלן,

ששקועים בחטאים, לא בחטא,

אין לנו זכות של התורה והמצוות.

וקבע אורם,

עד מתי?

עד עת התשובה.

כשאנחנו עושים תשובה, הכול נדלק מחדש,

כאילו היה קצר,

ועל-ידי התשובה מחברים את הכול מחדש.

אם כן, בעת צרה, חס ושלום,

מה ראוי לעשות?

לחטוף מהתשובה,

כי זוהי הדרך היחידה להינצל.

ומי שאינו חי כך,

פסק הרמב״ן

שאין לו חלק בתורת משה רבנו, חס ושלום.

ואיך אנחנו ניגשים, בטוחים ליום הדין הקרוב הבא עלינו לטובה,

באיזה ביטחון אנחנו באים שנצא מזה טוב.

ובאופן כללי,

הלא רחקנו, רחמנא ליצלן, מדרך התורה.

המעלות העליונות שעבורן נברא האדם, אין שם על לב.

מה עושים בכלל להגיע אליהן למעלות העליונות שעבורן נברא האדם?

לא שמים לב.

מה עושים

כדי להגיע אליהן?

וכי חושב מאן דהוא

שעל-ידי מעט דפי גמרא שהוא זוכה ללמוד,

כבר יגיע לכל השלמות?

כל המעלות הללו,

המעלות העליונות לא נקנים בשום אופן

בלי עמל וגיעה מיוחדים.

כמו שאמרו חכמים, זיכרונם לברכה,

לא יגעת ומצאת, אל תאמין.

כל שכן המעלות העליונות

ובייחוד יראת שמים,

שעל זה נאמר הכל בידי שמים,

חוץ מיראת שמים, שזה נמסר

כולו לאדם,

שהוא בעצמו ייצור בקרבו,

ויראת השם

היא יסוד המצווה.

יראת השם היא יסוד המצווה, כמו שכתב רבנו יונה.

ולא ברא הקדוש ברוך הוא עולמו אלא שיראו מלפניו.

או כמו שכתוב במקום אחר,

שלא

מאז שחרר בית המקדש של הקדוש ברוך הוא,

אלא ארבע עמוד של יראת שמים.

זאת אומרת,

הקדוש ברוך הוא ברא את עולמו שיראו מלפניו,

כמו ארבע חכמים,

ובלי עמל מיוחד.

כל ימי חייו

לא זוכים ליראה,

הוא רק חי באשליה עצמית.

הוא חי במחשבה שיש בו יראת שמים בלי עמל ובלי גאה רבה,

ואין דבר כזה.

צריך ללמוד ספר ראשית חוכמה בשביל לדעת יראת השם מהי.

לא קל להשיג דבר זה.

אצל משה רבנו מילתא זוטרתא היא, אבל אצלנו?

הרי זה כל ספר מסילת ישרים.

אומר רבנו יונה,

ומה תקוות הנברא אם לא ישים עמל נפשו ועקבו?

עסקו בדברים שנברא בעבורם.

אם אדם

לא שם את כל העמל, את כל העמל של הנפש שלו

ואת כל עיקר העסקים שלו בדברים שהוא נברא בעבורם,

מה תקוותו?

בשביל מה באתם ככה? פספסת את הייעוד שלך.

אם שולחים שליח למדינה מסוימת להיות שגריר של המדינה,

לפעול בעניינים

של המדינה.

כשהוא בא לשם,

במקום

לפתח את העניינים של השגרירות,

הוא נמשך אחרי ענייני המדינה וכל המשחקים והתאוות שיש שם,

ומקדיש את זמנו להם.

כשמגיע זמנו לחזור למקומו, שואלים אותו,

מה פעלת למדינה?

נתקלקלו כל היחסים, לא מצאו אותך,

לא היה עם מי לדבר,

לא פעלת בעניין זה ולא זה.

מה תהיה תקוותו לזכות

כאשר יענה

שלא היה לו אפשרות מחוסר פנאי?

מה, שלחו אותך לטייל

או שלחו אותך לשגריר?

בפרשת כי תצא כתוב דבר מדהים,

לא תתעב מצרי כי גר היית בארצו.

לא יבוא עמוני ומואבי בקהל אדוני עד עולם.

כל כך למה?

פרש הרמב״ן.

כיוון שעמון ומואב היה להם לזכור שלא תביאהם ניצול בזכות אברהם אבינו, שהוא הציל אותו.

זה היה מתי?

400 שנה קודם.

ואם הם לא זוכרים טובה על זה והכרת הטוב,

כשהבנים שלו יוצאים ממצרים

והם לא צריכים מהם כלום, יש להם מן ויש להם

בעירה של מרים,

אבל הם לא קידמו אותם בלחם ומים,

אז לא יבוא עמוני ומואבי בקהל השם עד עולם.

הם לא ראויים להתחבר לישראל כלל.

הם כפויי טובה.

לפי הבנתנו צריך היה להיות הפוך.

מצרים שרצחו

ועינו את ישראל ברציחות מתועבות

ועשו לנו את כל הרע והסירו מעם ישראל אלפים ומרבבות.

בכל אופן,

היינו מבינים שצריך לתעב אותם.

בעמון מואב

לא זכרו חסד לאבי אביהם. נו, לא נורא.

הרי לחם ומים היו לנו.

לא הורעבנו ולא צמנו

וגם לא מתנו בגלל זה. אז מה הבעיה?

נו, לא נורא.

הם לא זוכרים קצת הכרת הטוב, מה יש?

מי חי בדרגה כזאת שהתורה תובעת

הכרת הטוב?

אבל לא ככה תורה. התורה אומרת ככה.

מצרים אמנם הרעו לנו, רצחו ועינו ושעבדו,

אבל קיבלנו מהם טובת הנאה.

מה הטובה? גר היית בארצו.

זה היה לטובתו, הוא נהנה מזה. הוא שעבד אותנו, עשה אותנו עבדים, כן.

אבל היה לך מקום לגור?

גר היית בארצו?

אתה צריך להכיר לו טובה, לרוצח השפל.

עמון ומואב לא הכירו לישראל טובה.

בזכות הטבה ללוט

לא יבואו בקהל ה' עד עולם. אתם שומעים מה הקצה?

מה הקצוות?

אפילו אומה מתועבת,

רוצחת,

משעבדת, מדכאת.

אומה כזאת, נהנית ממנה משהו?

משהו?

תכיר לה טובה.

אומה זו, לא הציקו, לא הרעו, לא עשו כלום, רק לא כיבדו אותך.

כפוית טובה.

אין להם שום קרבה אליך כלל וכלל.

לא יבואו בקהל ה' על עולם.

כמה אנחנו רחוקים מהערכה כזו של העניין של הכרת טובה.

הלוא כל ישראל חיים,

אחד בזכות חברו,

וכולנו חיים בזכות

אבותינו הקדושים,

בזכות אברהם אבינו.

ומי מיטיב לחברו משום כך

שהוא מזרע אברהם?

מי עושה זאת?

וזה החיוב,

להכיר טובה

לאברהם אבינו.

הפסוק אומר, זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך

בצדכם ממצרים,

אשר קראך בדרך

ואתה עייף ויגע

ולא ירא אלוהים.

למה צריך למחות את עמלק?

משום שהוא לא ירא אלוהים.

היעדר של יראת שמיים

באופן מוחלט מחייבת מחייבת מחיית עמלק.

ועוד דבר,

אשר קראך בדרך,

שקרר מורא ישראל

מאומות אחרות,

הוא צינן אותם, את האומות שפחדו מישראל,

ואתה עייף ויגע,

והוא לא נמנע מלהילחם עמך בהיותך עייף ויגע.

אז אם מעמלק הרשע נטבעים דברים כאלה, יראת שמיים בהתחשבות,

שעם עייף יגע,

אם מבקשים מהעמלק,

מדאעש,

מבקשים דבר כזה,

הרי לנו בזה כמה עיקרים הם ויסודים,

יסודי האדם.

האם גם בדעתנו יראת שמיים היא חיוב עיקרי כל כך,

או שאנחנו אומרים, מספיק שאני עושה תורה ומצוות, מה אני עוד צריך? מה זה, לא יראת שמיים אם אני עושה תורה ומצוות?

לא, זה בכלל לא, זה בכלל לא קרה, וזה אצל זה.

יש עשיית תורה ומצוות, מצוות אנשים מלומדה,

יש עשיית מצוות שזה בגלל שזה משתלם,

יש עשיית מצוות ותורה בגלל שאני לא אקבל עונש,

יש כל מיני סיבות למה אדם שעובר תורה ומצוות. יש בגלל חברה,

יש לחץ חברתי, יש משפחה,

יש זיווגים,

יש כל מיני חשבונות.

אבל לעשות ולקיים תורה ומצוות מתוך יראת שמיים,

ואך ורק מתוך זה,

זה כנראה שאנחנו עדיין לא מבינים.

והזהירות

מלקרר יראת שמיים אצל אחרים,

או, רחמנא דיצן, על זה נטבע אפילו עמלק.

עמלק נטבע על זה, ולא ירא אלוהים.

אז כל שכן אם

יהודים מקררים יראת שמיים אצל אחרים,

או מונעים אנשים להגיע להרצאות,

או קורעים מודעות

שלא ילכו לשמוע דברי תורה,

רחמנא לצלן,

מה דינם?

עמלק קטן עליהם.

עמלק זה עמלק, מה אתה יכול לצפות מעמלק?

אבל יהודי שיהיה עמלק?

זה איום ונורא.

התורה צוותה אותנו משום כך

למחות את זכר עמלק מתחת השמיים,

שאין לו יראת שמיים.

נו,

אז עכשיו אם אנחנו נפנים קצת מן הדברים שאמרנו,

נבין מה אמר רבי ישראל סלנטר.

מה יחרד לב האדם האוהב את עצמו ואת בני ביתו תלויים עליו,

להיטיב דרכו ולכל הפחות לשבור את רוחו בשברון לבב,

להיות מגן על הסכנה הגדולה המרחפת.

אז לכן, אם אדם יזכה לשבור את לבבו

ולנוס אל התשובה

ולעשות אותה מהר כדי שידלקו כל המצוות והתורה, כי הן כבויות,

ובפרט במי שקבוע בחטא,

הן כבויות והן לא יכולות להציל.

אז לכן רק התשובה יכולה להאיר מחדש את הכול.

חייבים לרוץ בשברון לבב,

אלא תשובה להינצל,

ושנה שתהיה רשע בתחילתה באופן זה,

תתעשר בסופה בעזרת השם.

רבי חנניהו בן עגשיו אומר.