קנין מ' - מעמידו על השלום - חלק ב'

- - - לא מוגה! - - - 

אנחנו ממשיכים, עמידו על השלום.

הגמרא בסנהדרין ו' עמוד ב',

שנינו רבי אלעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר אסור לבצוע

מכל הבוצע הרי זה חוטא.

הכוונה אסור לפצוע, אסור לפשר דרך פשרה כשבאים לפני הדיינים.

אסור לפשר. וכל הבוצע הרי זה חוטא.

בכל המברך את הבוצע הרי זה מנאץ. אם אחד משבח את זה שעשה פשרה בדין,

הרי זה מנאץ.

ועל זה נאמר ובוצע ברך נייעץ השם.

אלא ייקוב הדין את ההר,

שנאמר כי המשפט לאלוהים הוא.

וכן משה היה אומר, ייקוב הדין את ההר.

עד כאן זה דברי רבי אלעזר בנו של רבי יוסי הגלילי.

אז הוא אומר, בשום אופן אין לעשות פשרה. יש עוד דעות בגמרא,

אבל שם נאמר, אם מותר לפשר, תלוי מתי.

אם זה לפני שהתחילו הדיינים לשמוע בכלל,

האם מותר אחרי ובאיזה ציור אחרי.

בקיצור,

יש דיון. אבל דעת רבי אלעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר שאסור לפצוע.

אין פשרה אלא ייקוב הדין את ההר,

כי המשפט לאלוהים הוא.

אבל אהרון אוהב שלום ורודף שלום ומשים שלום בין אדם לחברו,

שנאמר תורת אמת הייתה בפיהו,

ועוולה לא נמצא בשפתה, בשלום ובמישור הלך איתי,

ברבי משיב מעוון.

אז מה זה אומר?

משה ייקוב הדין את ההר,

ואהרון אוהב שלום ורודף שלום ומשים, וגם עליו נאמר תורת אמת הייתה בפיהו. אז איך זה מסתדר?

רואים לכאורה, אומר יוסף יהודה לייב לוך,

כי הנהגה צריכה להיות מכוונת

על פי האמת בלי שום ויתור.

וזוהי דרכו של משה, ייקוב הדין את ההר.

ועוד יפלא בעינינו שבה בשעה שהחכמים, זיכרונם לברכה, גינו את הבוצע,

מי שהולך על דרך פשרה ולא אומר את הדין נא אמיתו,

בשעה שהם גינו את הבוצע והציבו לנס ולסמל את דרכו של משה, שאמר ייקוב הדין את ההר,

מראים לנו דבריהם

שדרכו של אהרון אחרת הייתה.

ומדבריהם אלה נראה

שדרך צדק הייתה

ולעמד נחשבה

איך זה מסתדר.

אלא ההסבר של העניין כך הוא.

משה רבנו,

שהיה סמל התורה,

ועל ידו ניתנה התורה לישראל,

תורת השם התגשמה בכל מציאותו ומהותו,

עליו היה להביע בכל דרכיו ומעשיו

את קולו של השם בכוח.

תפקידו היה להורות האמת

בכל חריפותה, טהרתה ושלמותה.

ייקוב הדין את ההר.

שאם לא כן,

יחסר

מה בדעת התורה וכל האמת שצריך להישמע בעולם.

זאת אומרת, אם ילך על דרך פשרה ולא יגיד את האמת כמות שהיא,

יחסר מה בדעת התורה וכל האמת שצריך להישמע בעולם. אז לא ידעו מה דעת תורה באמת ומה כל האמת.

וזה צריך להישמע בעולם.

וגם אם לא תישמע עתה,

לא יהיה בפני מי לדבר כי אנשים לא מקבלים את הכל כמות שהוא בשביל אי הכשרתם של המושפעים אז תישמע לאחר זמן

בשעה דא אכשר דרא כשהדור יוכשר אז הדברים שאמר משה רבנו בשעה שאמר יישמעו

אם הדור הזה לא מוכשר לקבל את הדברים

אבל האמת נשארה כמות שהיא כשיבוא הדור כשר יקבל את הדברים

אז לכן צריך להגיד את האמת כמו תשיעים ללא כחל ולא סרק

נחזור

משה רבנו

שהיה סמל התורה

ועל ידו ניתנה תורה לישראל

תורת השם התגשמה בכל מציאותו ומהותו

עליו היה להביע בכל דרכיו ומעשיו קולו של השם בכוח

תפקידו היה להורות האמת בכל חריפותה טהרתה ושלמותה

יקב הדין את ההר

מה זה יקב הדין את ההר? צדקתך כהר ריעל

צדקתך כהר ריעל

משפטיך תהום רבה

יקב הדין את ההר, זאת אומרת

דרך הצדקה זה דרך הפישור כאילו

ופה ייקב הדין את ההר, אין לעשות דרך פשרה לפי מה שלמדנו

שאם לא כן

יחסר מה בדעת התורה וכל האמת

שצריך להישמע בעולם.

ואם גם לא תישמע עתה בשביל אי-הכשרתם של המושפעים,

תישמע לאחר זמן בשעה דא אכשר דרא.

זה משה.

אבל אהרון,

אחרי שהאמת כבר נשמעה בין החיים,

משה כבר פרסם את האמת, האמת כבר ידועה.

אחרי שהאמת כבר נשמעה בין החיים

וכבשה לה בחלל העולם את מקומה,

בבואו לטעת בלבות בני אדם,

בלבו של כל אחד ואחד את תורת השם הניתנת על ידי משה,

צריך היה להתחשב עם כוחותיו וסגולותיו של הפרט.

כל אחד לפי כוחו ומסוגלותו לתת לו את הדברים של משה רבנו וליישב אותם על ליבו.

ולתת למהלכים בקרב עם ישראל כולו.

ולזה דרושה מידת דרך השלום בשביל זה.

ואופן הגשמתו ודרך הנהגתו הייתה על ידי כוח ההדר.

כתוב כל השם בכוח,

כל השם בהדר.

משה בכוח

ואהרון בהדר. והם שתי בחינות, עוד בהדר.

מכל מקום,

אז זאת הייתה הבחינה של אהרון, להעמיד את האמת כמות שהיא, אבל להגיד אותה בדרך שהיא תתקבל

אצל השומע ותיכנס.

האמת בטהרתה שנשמעה על ידי משה נתקבלה ונכנסה בליבו של כל אחד דרך מבוא השלום על ידי אהרון.

אמנם צריכים אנו לדעת,

כי זה הצועד בדרך השלום

בא למטרתו המקווה רק כשהיסוד, ההתחלה והתכלית, אמת הם.

העניין בעיקרו נשאר אמת.

נגיד,

אם אחד אומר, אסור לשמוע זמרים פסולים,

אסור לשמוע מוזיקה בימות החול,

יש גזירת החורבן.

אומר את מה שכתוב בתורה במפורש, מה שכתוב בגמרא, מה שכתוב בכל מקום.

אומר מה אמרו כל גדולי ישראל,

אמר.

עכשיו יש אחד לא מבין את זה, כן מבין את זה, לא מבין את זה.

ופוגש אותו אחד שרוצה ליישב את הדברים על ליבו,

והוא לא רוצה לחזור על אותם דברים שאומר א',

והוא רוצה להגיד ב',

הוא רוצה להיות אהרון.

אז הוא יכול ליישב לו את הדברים.

תראה, ידוע לך שיש את החורבן, והחורבן זה דבר קשה, שאפילו חתן ביום חתונתו צריך לעשות זכר,

ואפילו הלכה אומרת שאם יש שולחן ויש סעודה צריך להשאיר מקום חלל בשביל שיהיה זכר, ויש עוד כל מיני דברים וסימנים שעושים זכר.

אחד מן הדברים שגזרו חכמים זה בשביל לקרב את הגאולה, בשביל שייבנה בית שלישי,

ומתחיל ליישב לו את הדברים ופה ושם, ומה אתה צריך?

בשעה שהקדוש ברוך הוא אבל על החורבן, ועל שהבנים גלו מעל שולחנם, אתה יכול לשבת ולשמוע מוזיקה?

אז זאת אומרת, בן אדם צריך להאמין שאפשר להעביר לו את זה ככה יותר בקלות,

אבל עם הבסיס של האמת בלבד.

לא להגיד זה מותר,

לא להתיר משהו כזה ואחר, להישאר עם האמת,

אבל להביא לו את זה, כי אי אפשר להסביר בהרצאה לכולם,

לפי כל אחד מה שהוא.

זה כשנפגשים עם כל אחד ואחד, יכולים להסביר לו.

אבל כשאומרים את הדברים, צריך להגיד אותם חד וחלק,

לפי אמיתה של התורה. בהרצאה אי אפשר להתחיל לתבמין לטחון, למה אם תגיד ככה,

אז אחת שלא יסתדרו לו יהיה זה, אז הוא אומר, בעצם שמעתי שזה לא ככה, זה צריך להסביר, לשכנע.

אם לא, זה לא הולך.

אלא צריך לומר את הדברים. בכל אופן,

כי הרי זה ודאי שגם אהרון לא נטה מן האמת,

אפילו בשביל השלום,

אהרון לא נטה מן האמת,

אפילו בשביל השלום,

כי הלוא גם אהרון,

נאמר עליו, תורת אדוני הייתה בפיהו. אין שתי תורות לכ...

הקדוש ברוך הוא.

אותה תורה שאמר משה,

אותה תורה זו התורה של השם.

תורת משה עבדי.

אז אהרן לא יכול להגיד משהו אחר, ואם מעידה עליו התורה שתורת השם הייתה בפיהו,

אז מה הוא אמר?

הוא אמר בדיוק כמו משה.

איך הוא אמר אבל?

בדרך שלום.

אלא שתהת אשר לומר לאדם

סרחת או לבוא אליו להגיד ריחוקים, להרחיק אותו וכולי,

הוא אומר לו, אהרן מסר לו את האמת רק דרך מבוא השלום.

הוא לא החריש אהרן שראה חטא.

הוא לא התעלם ממעשה הפשע. הוא ודאי שלא הצדיק אותו.

כי אם בהוכיחו על החטא,

בייסרו על הפשע,

מצא את צד המעלה בה חוטא, אני לא מאמין עליך.

שאתה תרצה להכעיס את השם ותעשה נגד מה שהוא אומר?

בשביל איזה שיר של זמר פסול,

שאתה אוהב, בשביל זה אתה מוכן לעזוב את השם, להתרחק מציוויו.

ואז הוא מצא מקום בליבו של החוטא שאליו יכול להתקשר,

וממקום זה עצמו יעמיד אותו על האמת.

זהו השלום המביא לתכלית האמת.

אבל כשכופים את האמת בשביל השלום, דהיינו, כשמכסים אותה,

כשמטמינים ומחביאים את האמת בשביל האהבה, בשביל השלום,

לא רק שהאמת תיפגם ותחסר,

גם השלום לא יבוא ויהיה שלום קטיעה,

שלום קטוע,

כי שלום זה שאינו מבוסס על יסוד האמת,

הריסה הוא ולא בניין,

פחד ולא שלום.

אז מי שעוד מצדיק את החוטאים,

רחמנא לצלן,

מה דינו?

אלה דברי רבי יוסף יהודה ליבלוך,

כיצד צריך ליישב את מה שכתוב בגמרא בסנהדרין ו',

שמצד אחד אסור לפצוח וכל הבוצה הרי זה חוטא, וכל המברכת הבוצה הרי זה מנאץ, לפי דברי רבי רחזר בנו של רבי יוסי הגלילי,

ומצד שני אהרון אוהב שלום ורודף שלום וישים שלום בין אדם לחברו.

ונאמר עליו תורת אמת הייתה בפיוב עוולה, לא נמצא בשפתיו ובשלום מישור הלך איתי ורבי מישיב עם העוון.

אז בדרך השלום שלו הוא הצליח להביא את האמת,

גם כן בדיוק כמו תשיעי,

ללא כחל וללא סרק, אבל יותר התייחסות אישית לכל אחד ואחד

איך להעביר לו את הדברים.

אם כן, זה נקרא מעמידו על השלום.

אז בדרך של שלום הוא יכול להעמיד אותו גם על האמת

וגם על השלום.

רבי יחנן יאמר לך שאומר עושה קודם כל ישראל וחוסמאות.