קניין א' - בתלמוד - חלק ה'

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

אנחנו בחלק האחרון של קניין ראשון מ-48 קניינים שנקראת התורה בתלמוד.

על התלמיד להבין שכל דברי הרב ומעשיו נוגעים לו ויש לקבלם כתורת חיים.

שילמד מרב ולא יסמוך על חוכמתו.

בדברים שנשא רבי מיכאל יהודה לבקוביץ',

זכר צדיק ורחב, בעל המנחת יהודה בפני תלמידים,

בדרכי העלייה שבתורה התמקד בקשר המחויב שבין הרב לתלמיד ובצורתו.

ובין דבריו אמר

הוראת חכמים זיכרונם לברכה

עשה לך רב

לא נאמרה לצעירים ולתלמידים מתחינים

אלא לכל יחיד ויחיד,

מהקטן שבקטנים ועד הגדול שבגדולים.

בכולם נאמר הכלל שדרך קניין התורה הוא על ידי עשה לך רב.

נתעמק ונלמד קצת בדברי החכמים זיכרונם לברכה אלו לדעת מהו רב

ואיך עושים רב.

רבנו הגאון

ציין על דברי המשנה בביאורים שלו לאבות

עשה לך רב,

כמו שנאמר, וידבר משה ואהרון.

ואמרו במחילתא פרשת בו שהיה משה אומר לאהרון למדני

ואהרון למשה.

והיה דיבור יוצא מבין שניהם

והיינו שההתחלה של מידת התלמיד

הוא הרצון והביקוש לקבל מירב.

השאיפה להיות תלמיד

מלשון מתלמד,

לשמוע כל דבר מתוך כוונה ומחשבה לקבל הדברים ולקיימם.

לא לצאת ידי חובה בשמיעה גרידא,

אלא השמיעה הוא כלי ואמצעי להתלמדות בחלק הלמעייסא.

וזוהי מהות של רב ותלמיד

שהרב בדבריו, בתורתו, במוסריו

ובהנהגתו מכוון את התלמיד לדרך הישרה,

לדרך של גדלות בתורה,

ביראת שמיים ובכל הנהגות החיים.

וזה לא שייך

אלא כשהתלמיד מבין

שכל דברי ומעשי הרב נוגעים לו,

והוא חפץ ללמוד הדברים ולקבלם כתורת חיים.

הכנה זו והבנה זו של התלמיד,

זהו המעלה של עשה לך רב.

זוהי העשייה שעושה את הרב לרב

ואת עצמו לתלמיד,

כפי שהורונו חכמים זיכרונם לברכה הקדושים

במדרש דברים רבה,

פא פרק ו'.

אמר רבי סימון, למה הדבר דומה?

לתלמיד שהיה מהלך עם ריבו וראה גחלת מושלכת,

סבור שהיא אבן טובה,

נטל אותה ונכווה.

לאחר ימים היה מהלך עם ריבו

וראה אבן טובה.

היה סבור שהיא גחלת

והיה מתיירא ניגע בה.

אמר לו ריבו, טול אותה,

אבן טובה היא.

עד כאן לשון המדרש.

זוהי ההגדרה של רב

שללא הוראתו והכוונתו מחליפים בין גחלת בוערת

לחשוב שהיא מרגלית טובה.

והרב מבהיר ומכוון

שלא ליטול גחלת זו,

שלא יתנהג בדרך שרוצה לנהוג,

שלא ילמד באופן שהוא מבין,

כדי שלא יבער לו, חס וחלילה.

הרב פוקח עיניו להראותו מהי הדרך ילך בה.

להשיג תורה ויראת שמיים.

ואיזו הדרך שלא ילך בה.

זוהי המעלה של רב.

והנה בטבע האדם זה בהיפוך.

האדם מצד עצמו חפץ לפרוק עול,

להסיר מעליו מרות אחרים.

פעמים מפני אהבת המנוחה

שאינו חפץ בעבודה ובעמל אשר הרב מחייב אותו.

ופעמים מסיבת מידות רעות

שהוא מתחיל להרגיש, וכי קטן אני,

שאני צריך שיאמרו לי מה לעשות ואיך לעשות.

הלא למדן גדול אינני כבר, ברוך השם.

ומידותיו מטעות אותו שישכח לגמרי מהו תפקידו,

איך לעלות ולהצליח,

ומתוך כך אינו מחפש רב.

הוא מאבד את הדרגה של ביקוש האמת.

זה מה ששנה התנא באבות.

עשה לך רב

וקנה לך חבר.

התנא מדייק,

וכותב קנה לך.

קנה לך חבר.

קניין זה בכל האמצעים ובכל דרכי ההשתדלות.

קנה לך חבר.

בכל דרכי ההשתדלות ובכל האמצעים.

אבל לגבי רב לא נאמר קנה לך רב,

אלא עשה לך.

למדנו כאן יסוד גדול,

יסוד גדול מאוד,

והוא אם אתה רוצה שיהיה לך לרב,

אתה צריך לעשותו לרב,

על ידי שתקבל על עצמך שאתה תלמידו.

על ידי ההרגשה שאתה נצרך לקבל ממנו,

על ידי זה נעשה לך לרב.

כל זמן שלא מרגישים

בכורח של הצורך הגדול

לעשותו לרב,

להיכנע,

לקבל מרותו,

כל זמן שאין מרגישים בצורך להיות תלמיד

עם אוזן שומעת ולב מקבל,

השוטה בצמא את דברי הרב,

עדיין לא חשיב שיש לו רב.

אז זה הגדר של רב ותלמיד, ועשה לך רב, לפי הרב לפקוביץ'.

דברי תורה צריך שיקבלם מרב,

ואי אפשר להוציאם על ידי שכלו כשאר חוכמות.

כך מובן בתפארת ישראל.

על עומק המשמעות ללמוד מרב

ועל רום מעלותיו של הרב המלמד,

נוכל לעמוד מתוך הדברים שנשא רבי יצחק קוטנר

בפני קבוצת תלמידים, וכך אמר.

בשעה שייסד רבי חיים מוולוז'ין את ישיבתו המפורסמת,

הכניס שינוי ביטוי ביחס לחיי הישיבה.

הוא היה מרחיק את הביטוי תלמידי הישיבה,

במקומו היה משתמש בביטוי בני הישיבה.

מה לחץ אותו לשנות את הביטוי המורגל

מלהחליף בביטוי החדש בני הישיבה?

הרבה פעמים נזכר בגמרא

על תנאים שפגשו נער צעיר,

ואחרי שיחה קצרה עם הנער הצעיר

הכריזו מובטחני שזה יהיה מורה הוראה בישראל.

לפני זמן קצר נזדמן לי מאורע כזה.

בעיניני מוצא לנכון לחזור בפניכם על אמרה אחת ששמעתי

ממטיבתא אינגל

מבין ישיבת צעיר.

שאלתי אותו,

הנה יש לך רבי שאתה לומד אצלו גמרא,

ולהבדיל בין קודש לחול יש לך מורה שאתה לומד אצלו לימודי חול.

האם היחס שלך שווה לשניהם,

או שאתה מרגיש הבדל ביחסיך אליהם?

ואם אינך מרגיש שינוי,

בבקשה תגדיר לי אותו.

חשב מספר רגעים,

ולבסוף השמיע סברה מזהירה.

היחס שלי אל המורה ללימודי חול

הוא דומה למי שמקבל מזון מידו של המבשל מזון,

ולעומת זה יחסיי אל הרבי

דומה למי שמקבל מזון מהמנקת שלו.

המנקת

מזינה את היונק בתמצית חייה,

ואילו המבשל נותן דבר רבה לגמרי מן החוץ.

ואין כאן אלא מין עזרה מכנית.

להכשיר את המזון.

אחרי ששמעתי משפט זה מהמטיב תא אינגן,

הכרזתי עליו,

מובטחני שיהיה מורה הוראה בישראל.

רבי הוא נותן את תמצית

עצמיותו וחייו

לתלמיד.

אבל

מורה שמלמד לימודי חול הוא רק מגיש לך דבר שהוא חיצוני לו,

כמו מאפה

ותו לא.

אין שום קשר

בינו לבין התלמיד,

רק העברת מידע.

ועוד

שהרבי הוא כמו מנקת,

שאתה יונק ממנה

את עצמיותה.

זה היה הלחץ שגרם לרבי חיים מוולוז'ין להחליף את הביטוי תלמידי הישיבה

בביטוי בני הישיבה.

כלומר, הישיבה אינה מקום של הכנת מזונות

אלא מקום של יניקת מזונות.

כי יונקים את זה כמו הבנים

מהאימא המנקת,

בן תורה,

מאימא שלו התורה,

הוא הבן שלה, הוא יונק מן התורה.

דדיה ירבוך בכל עת.

הלכתי יום אחד, מספר הסופר רבי דוד זריצקי,

מלומדי ישיבת ראדין,

לטייל עם בחור מגדולי התלמידים שבישיבה.

הלכנו בכביש הגרודנאי,

בגרודנה,

ועברנו על פני בית העלמין.

והנה פתאום עזב אותי התלמיד,

עבר את הגדר,

השתטח על קברו של רבי נפתלי טרופ

ומרר בבכי

רבי רבי על מי עזבת אותנו.

שמעתי את בכיו וברור היה לי כי דמעותיו של בן

על קבר אביו אינן חמות יותר ואינן צועקות יותר מדמעות התלמיד הזה.

הבנתי אז עד כמה הייתה נפש התלמידים

קשורה בריבם רבי נפתלי טרופ,

זכר צדיק לברכה.

זה נקרא קשר בין רב לתלמיד. מי שינק

ומרגיש את החסרון של המנקת

הוא יכול להשתטח על קברו של הרב

יותר ממה שבן משתטח על קבר אביו.

בהקדמה לעיונים שכתב בשולי ספר מסילת ישרים להרמחל

מעיד רבי יחזקאל סרנה על עצמו.

הוא דיבר על הסבא מסלובודקה.

הכול ממנו

ובלעדו הייתי כעיוור וכחירש

ורק על ידו זכיתי שנפקחו מעט עיניי ונפתחו מעט אוזניי

וגם כל דרך הלימוד והעיון בהלכות אלו,

שזה מצוות הלבבות,

אך ממנו הוא כרב מובהק.

ככה אומר

רבי יחזקאל סרנה על עצמו.

מורנו ורבנו רבי רפאל אליהו ליעזר משקובסקי,

ראש שיבת כפר חסידים,

סבל כל ימיו ממחושי רגליים.

סוד מחוש רגליו

היה נעוץ בקניין התלמוד שקיים בצעירותו.

זה מה שאנחנו לומדים עכשיו.

הקניין הראשון, קניין התלמוד,

מתוך 48 קניינים.

וכך היה המעשה.

תלמיד מובהק היה למורו וריבו הגדול מגרודנה,

רבי שבעון יהודה הכהן שקופ,

בעל השערי יושב.

כשלהבת בפתילה

היה קשור לריבו ולתורתו,

ועד סוף ימיו

הגה והעמיק בה.

אף בצעירותו שתה בה צמא את דבריו,

ומכל הזדמנות נצא לשמוע תורה מפיו.

פעם אחת התכבד

לתת שיעור מחוץ לגבולות גרודנה,

וכנראה במקום רחוק ממנה,

ובהכירו את נפש תלמידיו,

את אהבתם אליו

ואת גודל צמאונם לתורה,

ביקש מהם, ואף ציווה עליהם, לבל יבואו אחריו לאותו מקום.

לרבי אליהו הצעיר, בגודל צמאונו לתורה, הייתה זו גזרה שאי אפשר לעמוד בה,

ולמרות האיסור,

התגנב מאחורי ריבו ובא לשמוע דברי תורתו.

במרוצת הימים

משתהה רבי אליהו על פשר כאבי רגליו,

ותלה את הדבר בעונש

מידה כנגד מידה,

עברתי ברגליי על ציווי ריבי ונענשתי ברגליי.

והוסיף ואמר,

הרגליים כואבות,

אבל זה היה כדאי.

החסיד יעבץ אומר,

שילמד מרב

כאומרם מפי סופרים

ולא מפי ספרים.

מצורף

שבספרים יימצאו טעויות הרבה,

והרב מתקנם לתלמידיו.

מספר רבי אליהו גליקסמן,

נכנסתי למרן בעל החזון איש באחד מימי חול המועד פסח,

והצעתי לפניו קושייה על דברי התוספות במסכת פסחים.

אחר כך חזרתי לו על קושייה של השאגת אריה באותו נושא.

ואחר כך אמרתי לו שמצאתי בספר חזון איש

איזה יסוד אשר לפי זה מיושב הכול על נכון.

החזון איש חשב והרהר

ואמר לי

התירוץ

הוא לא תירוץ

כי הקושייה

אינה קושייה

מאחר ואף אחד לא לומד ככה פשט בתוספות.

יצאתי מביתו,

נכנסתי לכולל

והוצאתי מארון הספרים חזון איש.

חזון איש הישן על שביעית שבסופו היו ערות לפסוחים.

מצאתי שם

שהחזון איש בעצמו הבין את הפשט בתוספות הזה כמו שהבנתי.

ולא עוד,

אלא שמקשה את הקושייה.

נטלתי הספר עימי

והלכתי שוב לחזון איש.

כשנכנסתי ראיתיו עומד ליד ארון הספרים

ומי שראה בי

פנה אליי.

מה רציתם?

אמרתי,

הרב אמר שאין מי שלומד ככה פשט בתוספות

ואני מצאתי אחת שלומד ככה

וזה כבר מספיק לי.

שאל מיהו זה?

אמרתי, הנה, הבאתי את הספר.

הוא עיין,

חייך חיוך רחב,

כי רוצה לומר,

אכן,

כתבתי כך בספרי,

אך חוזרני בי ממה שכתבתי.

אתם שומעים דברים כאלה?

אז מפי סופרים ולא מפי ספרים, אומר היעבץ,

שבספרים יימצאו טעויות הרבה, והרב מתקנם לתלמידיו.

רבי ברוך בר ליבוביץ', בעל הברכת שמואל, סיפר

שכשחזר לראשונה מישיבת וולוז'ין לעירו סלוצק,

מקום שהיו לו חברים רבים,

לומדי תורה מופלגים,

סיפר להם התפעלות עצומה על ריבו רבי חיים מבריסק.

אליו, כידוע, היה קשור מאוד.

אולם חבריו ביטלו את דבריו ואמרו לו, גם לנו יש רבים.

רבנים חשובים

אבל הם הראו לו את ספריהם של הרבנים החשובים

את רבי עקיבא איגר

את קצות החושן

את בעל הנתיבות

וכדומה

ולא היה לו מענה בפיו

הוא בא ואומר

שיש לו רב וקוראים לו רבי חיים מבריסק

והוא מתפעל ממנו ואומר את מעלותיו

ואת גדולתו

והם ככה דוחים אותו ואומרים לו בביטול

גם לנו יש רבנים חשובים

ומוציאים לו ספרים,

מראים לו את הספרים החשובים

של רבי עקיבא איגר, קצות החושן, מנתיבות המשפט

והוא לא ידע מה לענות.

כשחזר רבי ברוך בר לוולוז'ין

הציע לריבו את דברי חבריו

ענה לו רבי חיים

אכן ריבותינו

רבי עקיבא איגר

הקצות

והנתיבות

וכל גדולי הדורות

הם ריבותינו האמיתיים

והם מראים לנו מהי הדרך הטובה בלימוד

אבל יש צורך ברבי חי

שמורא לנו מהי הדרך הלא טובה שיתרחק ממנה האדם

זהו העיקר בהוראת הדרך

בלימוד התורה הקדושה

אז זה לא מספיק ללמוד מספרים ולהסתמך

צריך גם רבי חי

שיגיד גם מהי הדרך הלא טובה

שיתרחק ממנה האדם

כי ברגע שאדם בוחר לו רב

קבוע

הרב מספיק להכיר את אופיו גם של התלמיד

ואז הוא יודע מה הן מידותיו

ולאן לכוון אותו כי אין אדם רואה את נגיעי עצמו

אדם תמיד צדיק בעיניו

וכשהוא ילמד מתוך ספר

אז הוא ילמד את הדברים שמובילים לחזק את מה שהוא חושב

והוא יכול לקחת דברים

לכיוון של מידותיו זה לא בעיה הרי יש מ' ט' פנים טהור ומ' ט' פנים טמא

אבל מה היא אדרת?

זה צריך רב חי

אם לא אדם יכול לטעות מפי הספרים עם אסמכתה

לטעות עם אסמכתה

זאת אומרת האסמכתה שהוא מביא זה אסמכתה לטבעו,

לאופיו,

למידותיו

ולאו דווקא לעמיתה של התורה

אז לכן עשה לך רב

להסתלק מן הספק

אז פה אנחנו מסיימים פחות או יותר

לעת הזאת

את הקניין הראשון שצריך לקנות בתלמוד מתוך 48 קניינים

ואמרנו חמישה שיעורים כבר

רק על הנושא של תלמוד

מה זה תלמוד? תחזרו על כולם ואחרי התפילה אנחנו נעבור לקניין השני

בעזרת השם רבי חנניהו ברגשו אומר

עושה הקדוש ברוך הוא זכות