הכל הסתיים בשבטים | הרב אמנון יצחק שליט"א

"בסודם אל תבוא נפשי בקהלם אל תחת כבודי כי באפם הרגו איש וברצונם עקרו שור", רש"י אומר, אומנות זו של רציחה חמס הוא בידכם, מברכת עשיו היא זו, אומנות שלו היא, ואתם חמסתם אותה הימנו. הנה ביקר את שמעון ולוי על מידת אפם ועברתם כי הינן יתר על המידה, ומלבד זה תבע אותם על חמס שבידיהם, על אומנות הרציחה שבידם שאינה משלהם כי גנובה היא איתם, ואם כן אינם מקוריים, אינם עצמיים מידות חקויות איתם. תביעה מיוחדת בעצם מציאות האדם. 

רש"י אמר, מה שאמר יעקב אבינו לשמעון ולוי, ש"בסודם אל תבוא נפשי בקהלם אל תחת כבודי כי באפם הרגו איש וברצונם עקרו שור", הוא אומר שזו אומנות של הרציחה היא חמס, גזולה היא בידם, מהברכה שעשיו קיבל "על חרבך תחיה", האומנות שלו היא, אתם חמסתם אותה ממנו. ז"א יעקב אבינו מבקר את שמעון ולוי על מידת אפם ועברתם שהם כעסנים, שזה יתר על המידה, אבל מלבד זאת הוא תובע אותם על עוד דבר, הוא אומר על החמס שבידיהם, אומנות הרציחה שבידם גנובה איתם, והם לא מקוריים ולא עצמיים, זה מידה חקויה בידם, חיקוי, ויש תביעה מיוחדת בעצם מציאות האדם, שלא יהיה חקיין, שיהיה מקורי, שיהיה עצמי. 

יתבונן האדם בכוחותיו ויראה כמה מהם לקוחים וחיקויים מזולתו. האדם בטבעו מחקה את הסביבה, ואיש משכיל יוכל לראות כי יש וכל רכוש מידותיו מאחרים הם. מידות הכי טובות ונעלות בתכלית והן לא שלו, זה הכל חיקוי, זה לא עצמי ומקורי, מה שאומר שבשעת הנסיון הם לא יעמדו לו, כי החיקוי הוא במצב של שלוה, מצב רגיל, אבל מה יקרה אם יהיה מצב של נסיון? שמשהו יתנגד למידות האלו, אז כיון שזה חיקוי זה לא יעמוד. אם זה היה עצמי מקורי שזה המידה בו טבועה אז הוא היה עומד בנסיון. 

פעם התוודעתי עם איש אחד ובשוחחי עמו ובראותי את כל תנועותיו נזכרתי על איש אחר אשר יש לו גם כן אותן התנועות עצמן, שאלתי אותו אם מכיר הוא את האיש? וענה לי ודאי, עם האיש ההוא אנחנו כאחים ממש, אין קרבה יותר גדולה מאשר בין שנינו, ונשתוממתי על הדבר ואמרתי לעצמי, כי עכשיו אני כבר מכיר ויודע עד כמה יש לאדם בקרבו כוחות ואינן של עצמו. ויש גם כי כל כולו יהיה משל אחרים, ומעצמו לא ירכוש אפילו כל דהוא, כולו חמס וגזילה. נורא ומבהיל. יש כאלה דרשנים שלקחו את השיחות שלי ושפצרו אותם, הם לא אומרים שזה ממני חס ושלום, אבל אם אני נותן דוגמא כזאת הם נותנים דוגמא אחרת, ז"א משנים רק את הדוגמא אבל אותו פרנציפ, מי שמכיר את ההרצאות יודע שזה חיקוי וזה גזול בידם. לי אין בעיה, גם אין בעיה שלא מזכירים, אבל להם חבל, כי האומר דברים בשם אמרם מביא גאולה לעולם, ודבר שני, יש מושג של גזלה של דברים, אם אדם גוזל רעיון של מישהו אחר או חידוש שלו ואומר את זה בשם עצמו כאילו זה גזל. אבל ככה הם לא ייראו מקוריים, כי זה הוא מביא בשם זה וזה הוא מביא בשם זה וזה הוא מביא בשם זה וזה הוא מביא בשם זה, אז מי אתה בעצם, פטיפון? טייפ? העתק הדבק? 

אגיד לכם שני דברים בביאור הפרשיות, רש"י מביא בתחילת פרשת שמות להודיע חיבתן שנמשלו לכוכבים. ולכאורה דומה לנו שזה משל ומליצה, לדמותן לכוכבים, אבל ממה שמצינו בטעם של מנין שנים עשר השבטים שזה כנגד שתים עשרה המזלות, הרי שהדמיון לכוכבים הוא אמנם בדיוק, כי כן היא המציאות, שבטים הם ככוכבים ממש, וזהו סוד, שהשבטים הם ככוכבים ממש. כמו שהמזלות משפיעים על כל הבריאה, כך שנים עשר השבטים משפיעים מאז עד היום על כל הבריאה. 

כבר דיברנו על מה שאמרו ז"ל במדרש רבה ב' ט', בענין הדגלים שהיו סדורים לארבע רוחות העולם, דגל יהודה במזרח, ושל ראובן בדרום, אפרים במערב, ודן בצפון, הסידור הזה היה במכוון גדול, מגיע עד כסא הכבוד בסיבוב ארבע חיות הקודש, ובמדרש אמרו גם טעמים על כל אחד ואחד, אמר הקב"ה למשה, מזרח שממנו אור יוצא לעולם, יהיה כנגדו יהודה שהוא בעל מלוכה. מי האיר ממזרח - זה אברהם אבינו שמלך בכל העולם. אז אומר הקב"ה למשה מזרח שממנו אור יצא לעולם יהיה כנגדו יהודה שהוא בעל מלוכה. דרום - טללי ברכה וגשמי ברכה יוצאין ממנו לעולם, יהיה כנגד שבטו של ראובן, שהוא בעל תשובה, כל הברכות יוצאים מהבעלי תשובה. טללי ברכה וגשמי ברכה - הכל יוצא כנגד שבטו של ראובן שהוא בעל תשובה. מערב, אוצרות שלג ואוצרות ברד וקור וחום, וכנגדם אפרים ובנימין ומנשה. צפון - משם החושך יוצא לעולם וכנגדן שבט דן. 

הנה כי רוחות העולם לכל אחד יש סוד, לכל אחד יש סגולה מיוחדת, מה שיוצא מן המזרח לא יצא מן המערב. מפני מה באמת כל מיני מגדים וכל ברכה באים דוקא מרוח דרומית? זה של ראובן, של הבעל תשובה, מפני מה באמת כל מיני מגדים וכל ברכה באים דוקא מן רוח דרומית? לא דבר מקרה הוא, מפני מה כל דבר רע חס ושלום בא תמיד מן הצפון, כי מצפון תפתח הרעה, איש משכיל הלא בין יבין כי לא דבר פשוט הוא. על זה נאמר במשלי ג' "ה' בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה", סודות גדולים מצצאים בכל הענינים, כל אלה הסגולות השונות תלויות דוקא בשינויי הרוחות, כל רוח ורוח יש לו טבעו וסגולתו המיוחדות דוקא לו, לא רוח שמתנופפת, כל רוח כל צד. כשאנו רואים איזה דבר מציאותי, הנה עצם המציאות, עצם ההויה זה סוד, בין אם נשכיל על מהלכה בין אם לא נשיג את מהלכה וסגולותיה אבל כן היא המציאות - סוד. כשישאל אותך אדם מדוע הלחם משביע את הרעב? תענה לו כי כך הוא הדבר, והוא סוד. ואם ישיב לך מדוע תקראנו בשם סוד, הלא חכמי הטבע הגדירו את כוחות הטבע למיניהם, כי יש כוחות מיוחדים המסוגלים לסעוד את האדם. אמנם כן, חכמי הטבע חדרו בניתוח כל כוחותיהם למיניהם, אבל סוף כל סוף מדוע כל הכוחות האלה הינם דווקא בלחם ולא בזולתם? זה אשר אנחנו קוראים בשם סוד, כי כן חקק הכל יכול יתברך, וחלק ברצונו יתברך מציאות לכל אחד. כלל זה יהיה בידך, לעולם אל תתבלבל משום דבר, שלא תשיג את טיבו, ואדרבא, תכלית הידיעה אי הידיעה, התכלית של הידיעה זה שלא נדע, אנחנו לא יכולים להשיג כל דבר עד תוכנו, כי אם נשיג הכל כמו שה' משיג נהיה כמוהו. ואדרבא, תכלית הידיעה אי ידיעה, הדבר כמו שהוא, עצם המציאות הנה זה הוא זה והוא דבר סוד, והוא סוד הדבר. מהות הדבר היא סוד. 

כשאתה רואה שכל הברכות מוצאם מדרום, הצד של הבעלי תשובה, וכל הרעות חס ושלום מצפון תבאנה, מהעובדה הזו עצמה, כמו שהיא תשכיל ותבין כי כן הוא הדבר ואין כל שאלה, כי זהו זה כן הוא בדוקא ולא אחרת, הן הן המציאויות והוא יתברך כן אמר ונעשה רצונו וזהו סוד. 

עוד מובא שם במדרש, אמר הקב"ה למשה, עשה אותם דגלים, וכבר יש להם טכסים מיעקב אביהם וכמו שטענו אותו והקיפו את מיטתו כך יקיפו את המשכן. אמר להם יעקב, בני יהודה יששכר וזבולון יטענו מיטתי מן המזרח, כשם שציויתי אתכם האלהים עתיד להשרות אתכם דגלים. לא דמיון בעלמא הוא סדר נשיאת המיטה לסדר נשיאת המשכן, וכבר אמרו שם במדרש, אמר ליה הקב"ה, משה מה אכפת לך, אין צריכין לך, מעצמן הן מכירין את דירתן - איפה הם צריכים לדור. הנה סדר הרוחות בקביעות הוא להם, קבוע כבר, אלה הרוחות דוקא מתאימים לאלה השבטים בדוקא, דירתן הן לשעה ולדורות. הוא חשש משה שתהיה קטטה בין השבטים, כל אחד יגיד אני רוצה להיות פה אני רוצה להיות שם, אמר לו זה כבר מאצל אביהם יעקב סודר הענין, לפי סדר המיטה שהם נשאו אותו הוא כבר אמר להם שככה יהיה בדגלים. 

סוד השבטים הוא כי עמהם הכל נגמר, סוד השבטים שעמהם הכל נגמר, כל האחרית של הבריאה כבר נגמר בשבטים, הכל מונח ומקופל בסוד השבטים, בכח כבר היה הכל אצל האבות, אברהם יצחק ויעקב, ובביאתם של השבטים הכל נשלם, ז"א הכל היה בכח אצל אברהם יצחק ויעקב, כל מה שיהיה עד אחרית הימים, הכל מקופל בתוך האבות בכח, וזה יצא לפועל ונשלם כבר בביאתם של השבטים לעולם. מלכות, כהונה, ארץ ישראל, עד סידור החלקים לכל שבט ושבט, גם המשכן, גם בית עולמים, גם הסנהדרין בלשכת הגזית, הכל עם השבטים כבר נגמר. אלה הענינים בענין השבטים ענינים משותפים הם אחד משלים את רעהו, כמו שאין שלמות ישראל בלי כהונה בלי מלכות בלי ארץ ישראל, כן אין כהונה מלכות וארץ ישראל בלי ישראל, וכשנשלם עם ישראל הגאולה באה. בהוויית השבטים כולם כבר נשלמו, השבטים הם שזיכו אותם, ואותם הדברים אשר זכו וכל העתיד להם, הם אשר סידר וקבע יעקב אביהם. בנשיאת המיטה נקבע לדורות נשיאת המשכן, סופו בתחילתו נשמר. יעקב אבינו ידע סוד כל אחד מהשבטים וסגולתו של כל אחד ואחד, בנבואתו ידע זכיית כל אחד ואחד ובהן בירך אותם, לכל אחד נתן ברכתו העתידה להיות, זהו אשר נאמר, איש אשר כברכתו ברך אותם, ז"א כל אחד הברכה הראויה לו בדיוק. 

וכמו שהגדנו כבר בסוד הברכות שאינו כלל ענין של חלוקת מתנות בעלמא, אלא יש פה סדר ומהלך לברכות, מעולם לא תבאנה אלא לראויים ומיוחדים להם - לאותן ברכות ולאותם אנשים, אותם שבטים. ומה שראוי ומיוחד לכל אחד הוא אשר ניבא להם אביהם, והוא אשר חלק להם וברכם. 

מצינו כמה פעמים מאמרו של רבי שיש קונה עולמו בשעה אחת, ואחד מהם איתא בגמרא, במעשה דרבי אלעזר בן דורדיא, שלא הניח זונה אחת בעולם שלא בא עליה, פעם אחת כך וכך, בסוף אמר אין הדבר תלוי אלא בי, הניח ראשו בין ברכיו וגעה בבכיה עד שיצתה נשמתו. יצתה בת קול ואמרה, רבי אלעזר בן דורדיא מזומן לחיי עולם הבא. בכה רבי ואמר, יש קונה עולמו בכמה שנים, ויש קונה עולמו בשעה אחת. הנה שעה אחת לאו דוקא שעה אחת, לא שעה שישים דקות, אלא הכוונה היא בפרט אחד תוך פעולה אחת, הנה ברגע אחד קונה אדם עולמו שלו. 

מספרים חכמים ז"ל, שבשעה שחרב בית המקדש בא הקב"ה פתח ואמר, בא אברהם לפני הקב"ה פתח ואמר, פתח יצחק ואמר, פתח יעקב ואמר, פתח משה ואמר, באותה שעה קפצה רחל אמנו לפני הקב"ה ואמרה, רבונו של עולם, גלוי לפניך שיעקב עבדך אהבני אהבה יתרה, יעץ אבי לבן להחליפני לבעלי - ליעקב, בשביל אחותי - לאה, והוקשה עלי הדבר עד מאד, וסבלתי ורחמתי על אחותי ומסרתי לאחותי כל הסימנים, ואתה מלך חי וקיים רחמן, מפני מה קנאת לעבודה זרה שאין בה ממש, ז"א אם אני בשר ודם יכולתי לרחם לצרתי - זו אחותי, שתכנס תחתי במקומי, במרמה של אבא שלי שרוצה לרמות, ואני ויתרתי, רחמתי ומסרתי לאחותי שלא תתבייש, אתה מלך חי וקיים רחמן, מפני מה קנאת לעבודה זרה שאין בה ממש? מיד נתגלגלו רחמיו של הקב"ה, אמר בשבילך רחל אני מחזיר את ישראל למקומן, ויש תקוה לאחריתך נאום ה' ושבו בנים לגבולם. בזכות רחל אמנו אנחנו חוזרים בחזרה שיבנה בית המקדש השלישי. 

זה אמנם נורא מאד, כי האבות וגם משה רבינו לא ניצחו בכל טענותיהם לפני הקב"ה, ורחל היא אשר קפצה לפני הקב"ה ונצחה, הוא הדבר אשר אמרו, יש קונה עולמו בשעה אחת. זה הענין אשר הכל נשלם אצל השבטים בתכלית השלמות, במעשה אחד זכה כל אחד ואחד חלקו, בפעולה אחת קונים כל העתיד עד האחרית. השבטים במעשיהם זכו וקנו ומשלהם הוא אשר נתן להם אביהם, הכל תם ונשלם אצלם בתכלית השלמות, המעשים שהם חיו ועשו בימי חייהם זה לא רק סימן לבנים, הם קנו את האחרית כבר שתהיה מכח מעשיהם. כמו שרחל קנתה את הגאולה של עם ישראל במעשה שהיא עשתה, יש קונה עולמו בשעה אחת, בפעולה אחת שהיא עשתה פעם זה מקנה לעם ישראל את הגאולה השלמה, "ושבו בנים לגבולם", אז הכל נשלם כבר במעשים. גם אנחנו, מעשים שלנו ישליכו על צאצאנו עד סוף הדורות, מידות שבנו ישפיעו על צאצאנו עד סוף הדורות, כל פעולה שאדם עושה היא משרישה בצאצאים שלו, אפילו שלא הכירוהו, ואפילו שלא ידעוהו, איך אומרים היום, זה קוראים לזה - זה עובר בדי אן אי. בכל אופן, הדברים עוברים אבל תדעו דבר אחד שהכל הסתיים אצל השבטים, עכשיו כל אחד מאיתנו הוא שייך למישהו שם, ומה שיש בכוחו של ההוא שם, אחד מהשבטים, משתקף אצלך. 

רבי חנניא בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות שנאמר ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.