השכל מחייב כמו התורה | הרב אמנון יצחק

 

- - - לא מוגה! - - - 

עוד ויצר לו ויחץ את העם אשר איתו.

כשיעקב שמע שעשיו הולך

וארבע מאות איש עמו,

חרד מאוד.

וזה פשוט שהפחד של יעקב מעשיו

לא היה פחד של אדם חלש, מחזק.

ודאי שמדובר כאן ביראה.

וביראה כגון זו לא נשתבחו האבות הקדושים,

יראה שהוא מפחד מאנשים,

אלא יראה שלו הייתה שמא נתלכלך בחטא.

אבל סוף-סוף ביטויה של יראה זו הייתה מעשיו

בארבע מאות איש עמו.

מה גרם ליראה?

מזה שהוא ידע שהוא הולך לקראתו.

כמו יראה מוטבעת אצל כל אדם לפחד מגזלן או מחיה רעה.

אבל היראה הזו נבעה משמה נתלכלכתי בחטא.

נמצא שאותה יראה של יעקב

היא ממש יראת שמים.

מה שבא לפניו עיסא וכל זה,

זה לתת לו לפשפש על מה ולמה.

שמא נתלכלכתי בחטא.

אז אומנם זו יראה לכאורה טבעית,

אבל היא נובעת מיראת שמים.

שמא נתלכלכתי בחטא.

ועל זה מגיעה לי כל זאת.

יוצא מזה שהשגת

יראה

הוא על ידי הטבע עצמו,

גם בלי הערת התורה.

אין פה איזה מצווה שאני צריך לירוש אם אני עובר על משהו.

מהטבע עצמו, אם אתה נתקל באיזה בעיה, צרה, ייסורים, חולי,

כל הדברים האלה, זה צריך לעורר בך יראת שמים.

הטבע,

כמו שלמדנו בשיעור אתמול,

מעורר את האדם עצמו, בדיוק כמו התורה.

מדברים אלה נכיר שערכו של טבע גדול מאוד.

ומזה יוצא לנו שגם המדרגות היותר עליונות שישנן בתורה,

ישנן גם בטבע עצמו,

עד שגם מדרגת יראת שמים

ושכר ועונש, שהן מרום המעלות,

כי דכתיב, מה אדוני אלוהיך שואל מעמך כי אם ליראה,

גם דרגות אלה נמצאות בטבע עצמו,

שהטבע עצמו יכול לגרום לאדם ליראת שמים.

בלי תורה.

יותר מזה מצינו,

שגם מה שאמרו זיכרונם ברכה וברכות ה',

אם רואה האדם

ייסורים באים עליו,

יפשפש במעשיו.

לכאורה, מוחלט אצלנו שדרגה זו אינה כי אם בתורה.

אנחנו מבינים שאם באים עם ייסורים,

יפשפש במעשיו,

זה נקרא דרגה שהיא בתורה,

שהרי זכו לה גם אלה שלא ידעו,

כי אם ההערה השכלית,

כמו בשבטים, שהם אמרו, מה זאת עשה אלוהים לנו,

ואמרו, חכמים זיכרונם ברכה, שבטים מציאה מצאו,

ויצא ליבם.

הרי שהשבטים, גם בלי תורה, הכירו וידעו מפשפוש המעשים,

מתוך הייסורים,

שזוהי הכרה בהשגחה פרטית.

אנחנו הבנו, אמרנו, בדרך כלל,

שאם אדם יש לו ייסורים, יפשפש במעשיו.

זו דרגה, כאילו, רק בתורה, וככה זה מוחלט אצלנו, שהתורה אומרת לנו, אם תראה שיש לך ייסורים,

תפשפש במעשיך. את זה התורה אמרה.

כאילו, אבל אין פה הערה שכלית

להתעורר ממנה לאותו מצב.

אבל אנחנו רואים

שגם אלה שעדיין לא זכו לקבל תורה,

הערה שכלית חייבה אותם, כמו בשבטים שאמרו.

מה זאת עשה לנו אלוקים?

ואמרו חכמים, זיכרונם לברכה, שבטים מציאה מצאו,

ויצא ליבם.

הרי שהשבטים, גם בלי תורה, הכירו,

וידעו מפשפוש המעשים מתוך ייסורים שהיא הכרה בהשגחה פרטית,

ולא עוד.

אלא שגם העמים הקדמונים ידעו מהעניין הזה,

כמו שמציינו בפרעה הראשון,

שכתוב ה' את פרעה.

מה הוא אומר? מה זאת עשית לי? למה אמרת אחותך היא?

ונבואה הרי לא הייתה לפרעה.

כששרה אשתו של אברהמי,

אלא מתוך הייסורים התחיל לחקור ולפשפש עד שנודע לו.

ואמרו על זה חכמים, זיכרונם לברכה, שוט לסוס מתג לחמור ושבט לגב כסילים.

שוט לסוס

זה פרעה הראשון, סגור את הדלת שם.

שוט לסוס זה פרעה הראשון,

שברגע שה' ניגע אותו בנגעים,

הוא התחיל לפשפש במעשיו על מה ולמה והגיע למסקנה.

הוא לא היה נביא.

אז איך הוא אומר לאברהם?

מה זאת עשית לי? למה אמרת אחותך היא?

רק מתוך פשפוש הוא קיבל, כמו סוס,

את השוט,

הוא הבין. זאת אומרת, ההערה השכלית עוררה אותו להבין

שיש פה קשר

בין מה שהוא לקח את האישה לבין מה שהוא קיבל נגעים.

מזה נוכל להשיג עד כמה חמור חיוב קיום הטבע.

מכיוון שבטבע ישנה יראה,

שזה שכר ועונש,

הרי זה שמירת טבע ממצוות עשה.

זה הביאור של שכר ועונש.

ועוד יותר ממה שהוזכר בכוזרי,

הטבע בגימטרייה אלוהים.

ולפי דברינו הטבע

הוא הר-סיני ממש.

הכוזרי אומר, הטבע זה גימטרייה אלוקים.

זה לא בא להגיד את הגימטרייה, זה בא להגיד את המציאות.

הטבע מכיל את כל הכוחות כולם.

שם אלוקים מורה על כל הכוחות כולם.

אז הטבע זה שם אלוקים,

כי אלוקים זה כל הטבע כולו.

כל הכוחות כולם.

אז אם כן, הטבע הוא הר-סיני ממש.

תמיד טמאים להבין

מה שאברהם אבינו השליך את עצמו על כבשן האש, אך ורק משום שכל לבד, לא היה לו חיוב כזה.

לא הייתה לו תורה שתחייב אותו, אין שום חיוב כזה.

ומתפלאים מגודל מדרגת שכלו של אברהם, שחייב אותו השכל להשליך את עצמו על כבשן האש.

אבל כיוון שביארנו שגם מה שמחייב את ההערה השכלית,

שהאדם מתעורר משכלו,

זה מצוות עשה, וגם לא תעשה ממש,

אם כן, אין זה פלא

איך אברהם

מסר נפשו על מה שחייב אותו השכל.

נסגור את המזגן הזה, בבקשה.

אנו איננו בעלי שכל להשיג את גדרי המצוות

וחיובי השכל,

על איזה מין אנחנו חייבים במסירות נפש.

אבל אברהם, שהיה שלם בשכלו וידע את מצוות השכל,

ידע גם עשה את זו של מסירות נפש.

מסירות נפש של אברהם אבינו בשכל היה מאותו חיוב.

כמו

המסירות נפש שלנו על ציווי התורה.

וזוהי הערה גדולה שעדנו להתבונן, עד כמה אנחנו רחוקים מהערה שכלית,

שיש דברים שהשכל שלנו מחייב,

אבל יש אנשים שבורחים

ממה שהשכל מעורר אותם,

ואומרים, איפה זה כתוב?

איפה זה כתוב?

אם זה לא כתוב,

אז אני לא חייב, אני פטור.

זה לא כתוב.

הערה שכלית זה מצוות עשה,

שחיוב של שכל הוא עול גדול המחייב את האדם

ואסור למוש במצוותו כמו במצוות התורה.

פססט,

לא כיבית את המזגן.

ואם אסור למוש במצוותו כמו במצוות התורה.

באנו, כשאומרים לנו על איזה דבר שהוא חיוב על-פי שכל,

בשבילנו זה הפטור הגדול ביותר.

תגיד, אין לך שכל?

איך אתה עושה כזה דבר?

אדוני, לא כתוב בשום מקום כזה דבר.

זה לא פטור, זה חיוב.

שכל מחייב.

כן, למה לקראת סבריית?

והנה מצוות עשה של יראה אצל יעקב.

מצוות עשה של יראה אצל יעקב.

מה מצוות עשה שלו הייתה?

היראה שלו מעשיו ארבע מאות איש.

הוא קיים מצוות עשה דייראה.

והנה לא היה יעקב ירא מעשיו,

לא היה מקיים מצוות דייראה.

דייראתו של יעקב אבינו מעשיו הייתה יראת שמים.

ויראה יכול אדם להשיג מטבע,

דכל הבריאה מלאה מיראה.

ומה נאותים על זה דברי?

הסבא מכלם, זיכרונו לברכה, שהיה רגיל לומר,

על מה שכתוב בישעיה יא,

על מלך המשיח שברוח שפתיו ימית רשע,

שכשמלך המשיח יתחיל להוכיח את האדם על דרכו,

אז בהבל פיו לבד כבר ימית את הרשע.

כי השבץ יוחזנו לרשע,

שרק ישמע דברי

ותוכחת

מלך המשיח.

והבל פיו ימית רשע, אתם שומעים דבר כזה?

הוא רק ידבר,

יתחיל להוכיח אותו,

הוא כבר ימית את הרשע.

או ימית את הרשע, הכוונה, ימית ממש, ימות,

או ימית את הרשע, שכבר לא יהיה רשע.

עם כל עבודת חכמים, זיכרונו לברכה הייתה לקרב את האמונה

שתעשה טבעית אצל האדם,

הרי על האדם באמת למות ממרירות וצער כשיגלו לו

איך שכל הדברים היו כל כך גלויים ומוחשים אליו.

די אם יראה זו שפחד יעקב מעשיו הייתה יראת שמיים,

הרי לא חסר לו לאדם,

כי אם העברת קולמוס ולא יותר,

כדי שיראה זו שהוא ירא וחרד בחוש,

תעשה אצלו יראת שמיים.

ומה יענה האדם, ומה יאמר בעומדו לדין,

כשישאלו אותו, מה יעמך?

איפה היה לך מקום להיכשל בעת שהכול היה כל כך גלוי ופשוט מסביבך?

אחרי שנתבהר לנו שבשכל ישנן כל המדרגות שבתורה?

צריך להבין את החילוק שבין הערה שכלית

ותורית.

מה החילוק בין הערה שאדם מתעורר

משכלו

לבין מה שאדם מתעורר מן התורה שאומרת לו?

מה החילוק?

צריך לומר שבאמת אין חילוק ביניהם.

אין חילוק ביניהם.

כל מה שיש בתורה, יש בשכל.

החילוקים הם רק בדקות.

בגדר ההבחנה שאנו מבחינים

בין שתי חתיכות בד,

אחת חתיכה עבה ואחת דקה.

זה החילוק.

שניהם בד, שניהם אותו דבר,

רק אחת עבה ואחת דקה.

בתורה זה עבה, אתה מבין את הדברים ברור, בשכל זה הבחנה יותר דקה.

ודאי ששכר ועונש יש גם בטבע,

אבל דרגה זו של הקב',

מדקדק,

אבל זו דרגה של הקב' מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה.

הדרגה שהקב' מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה זה דרגה בטבע,

שמה שהשכל מחייב

זה כבר מספיק

בשביל לקבל עונש.

לא צריך פירוש מפורש בתורה.

ודאי ששכר ועונש יש לנו גם בטבע.

זאת אומרת,

דרגה זו של הקדוש ברוך הוא מדקדק עם הצדיקים כחודש הערר,

אינה כי אם בתורה.

אנחנו יודעים מן התורה עד כמה הקדוש ברוך הוא מדקדק איתם

כחוט השערה.

אבל יש דברים שבשכל,

ולא כתוב בתורה, צריך האדם גם להבחין. זה נדרש כמובן מכל אחד לפי הכרתו.

הנה אצל עמלק

טבעה תורה

ולא ירא אלוהים.

אנחנו מבקשים מעמלק שיהיה ירא אלוהים?

אז התורה אומרת עליו, הוא לא ירא אלוהים.

ולאברהם נאמר,

עתה ידעתי כי ירא אלוהים אתה.

האם אפשר לומר שאותה עירה שטבעה כתוב מעמלק,

בה נשתבח אברהם אבינו?

ודאי שישנם חילוקים ודרגות בדבר,

והמרחק הוא עצום,

אבל סוף-סוף שניהם מסוג אחד הוא

יראת אלוקים.

יראת אלוקים צריך להשיג מטבע.

אם אתה שמעת עמלק

שעם ישראל מנצח את האומות ומנצח את מצרים והכול,

אתה היית צריך לחשוש

חשש גדול.

היה צריך להיות לך יראת אלוהים

ולדעת שהעם הזה מושגח וכו',

כמו לפחות שיעקב אבינו מהיראה הטבעית לכאורה,

מעשיו הארבע מאות איש שבאים כנגדו, שהיה לו יראת שמיים,

כי שמא הוא נתלכלך בחטא.

לפי דברינו יוצא פתח נרחב להבין דברי חובת הלבבות.

רוב הספר של רבנו בחייה מיוסד כידוע על האחרת השכל.

תמיד הוא אומר,

אנחנו חייבים בדבר זה מצד שלושה דברים,

מצד האחרת השכל, מצד התורה, מצד הנביאים.

רגילים ללמוד פשוט כלשון בני אדם.

לדוגמה, כשכתוב בחובת הלבבות מה שאדם חייב בהם את דרך השכל,

אז אנחנו רגילים להבליע את העניין של החיוב,

שזה כאילו רק לסבר את האוזן, שגם השכל מחייב את זה.

אבל מהדברים שלמדנו עכשיו יוצא אור החדש על כל דברי רבנו בחייה.

וצריכים לדייק בדבריו, כשלומדים את דבריו, כשהוא אומר על פי הערת השכל,

כמו שלומדים פסוק של תורה ממש,

שהחיוב מערת השכל הוא חיוב כמו פסוק בתורה.

אז כשהוא אומר חייב,

כוונתו שהוא חיוב גמור כמו מצוות עשה של תורה.

יוצא מכאן שוב פעם, בשיעור נוסף שאנחנו מוסרים,

שהטבע מגלה לנו מצוות עשה ומצוות לא תעשה,

וגם המעלות הגדולות שניתן להשיג בתורה, ניתן להשיג בטבע.

על ידי שכלנו, שהקדוש ברוך הוא נטע בנו,

וזה נקרא צלם אלוקים, זו המידה המינימלית

שיש בכל אדם בעולם.

זה נקרא

צלם אלוקים,

שבצלם אלוקים שברא את האדם, האלוקים עשה את האדם ישר,

והאדם יכול להשיג הכול בשכלו.

אז מה שמתעורר אדם מצד שכלו, זה חיוב שידע.

ולא ידעה את זה ויגיד, לא ראיתי כתוב באיזשהו מקום, אף אחד לא אמר, לא ראיתי שעושים לו את זה.

התעוררת על פי השכל,

השכל עורר אותך לדבר חיובי,

תדע לך שזה כמו מצווה בתורה.

רבי חננים הרגשי אומר.