"והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו". תניא, עולים ומסתכלים בדיוקנו שלמעלה ויורדים ומסתכלים בדיוקנו שלמטה. דיוקנו של יעקב אבינו חקוק ורשום בכסא הכבוד, עולים ומסתכלים בדיוקנו של מעלה ויורדים ומסתכלים בדיוקנו של מטה, למה כי הוא היה ישן למטה וחולם חלום. בעו לסכוני מיד "והנה ה' ניצב עליו" רצו לסכן אותו, אמר רבי שמעון בן לוי, אלמלא מקרא כתיב אי אפשר לאמרו, כאדם שמניף על בנו. עד כאן זה הגמרא בחולין צ"א.

לגבי הצורה העליונה, המשקפת את הצלם האלקי בכל זיו והדרו, לכל אדם יש את הצורה העליונה שהיא משקפת את הצלם אלקים בכל זיוו והדרו, הרי הצורה התחתונה אף של האדם ההגון והמושלם קלושה היא. ז"א התבנית והדפוס והצורה העליונה כמו שחוקק הקב"ה שכך צריכה להיות נשמת פלוני, כשיורדים להסתכל בה למטה בצורה למטה היא קלושה לעומת מה שיש למעלה, מה שהוא צריך להגיע. אז הצורה התחתונה אפילו של האדם ההגון והמושלם קלושה היא. וכשמציגים זו לעומת זו מתעורר קטרוג וחרון אף, זה ההפרש מה היית צריך להיות ואיפה אתה. איך זה התרחקה הצורה התחתונה מאותה דמות העילאית שלו עצמו, צורה שצריכה לשמש מופת ודוגמא לאדם שישלים וימלא תפקידו על פי הצורה העליונה. אבל יעקב אבינו שווה היתה צורתו של מטה לצורתו של מעלה, לא הוקלשה דמותו ומדרגתו הרוחנית אפילו ברדתה עלי חלד, מלאכי השרת שעלו וירדו הסתכלו והשוו את שתי הצורות של יעקב ומצאו אותן שלמות. יעקב אבינו העלה את הווייתו התחתונה עד כדי השוואה גמורה לצורתו העליונה, המלאכים התרגשו והתפעלו מאד עד כדי קנאה. עיין שם רש"י אומר, בעו לסכוני מחמת קנאה, ולכאורה מה שייך קנאה אצל מלאכים? התפעלותם של המלאכים למראה צורתו המושלמת של יעקב עד כדי השוואה גמורה לדפוס העליון, היתה כל כך גדולה ועצומה עד שלא יכלו להאמין שאכן יש מציאות כזו, להשלים ולעלות את צורתו התחתונה שבעולם הזה עד כדי הזדהות גמורה את צורתו העליונה? אולי זהו רק ברק ודמיון חיצוני ואין תוכו כברו, אין הפנימיות שלו כמו החיצוניות הנראית והניכרת כעת, כי איך אפשר בעולם השפל להגיע לידי רוממות כזו? ומתוך קנאה רצו לתהות כל קנקנו האמנם כן הוא.

אבל מיד "והנה ה' ניצב עליו" כאדם שמניף על בנו להצילו מזבובים רעים. כן גילה הקב"ה את צורתו האמיתית של יעקב, עד שגם המלאכים נוכחו לדעת שההשוואה היא אמיתית. 

כתב הספורנו ז"ל, "אם יהיה אלהים עמדי והיה ה' לי לאלהים", אם יהיה אלהים עמדי והיה ה' לי לאלהים, הנני מקבל עלי מעתה שהאל יתברך המרחם יהיה לי לאלהים, יתנהג עימי במידת הדין, ביקש יעקב אבינו לעבוד את הקב"ה במידת הדין. 

רואים אנו שמגמתו של יעקב אבינו היתה להתעלות למדרגה העליונה שהיא מידת הדין, זוהי המידה הראשונה שבה נברא העולם, "בראשית ברא אלהים" - מידת הדין, רצה ללטש את צורתו עד שתהיה צורה מושלמת ללא כל ויתורים, זוהי מידת הדין, אין ויתורים, כי זכות גדולה היא להיות נמדד ונערך לפי מידת הדין, ורק יחידים זכו להנהגה זו. זו היתה תשוקתם של הגדולים להיות שקולים ונשפטים בכל חומר הדין. 

ובמדרש שוחר טוב, אמר רבי ישמעאל, כמה קשה יום הדין הבא, אף מי שיש בידו מקרא ולא משנה הקב"ה הופך פניו ממנו וצירי גיהינום מתגברים בו, אז מי שלמד את כל המקרא ויודע אותו אבל לא למד משנה הקב"ה הופך פניו ממנו וצירי גיהינום מתגברים בו. וכן בכל המדרגות, גמרא וכו' עד - 'צפית במרכבה'. המובן הוא שלעתיד לבוא יתגלה לעיני האדם כל המשימות והתפקידים הרוחניים שהוטלו עליו בחיים, וכל האמת שהושקעה בנפש כל אדם בכדי להגיע למציאות ממשית. אמת זו תתגלה במלואה והדין יהיה על כל אחד שהחסיר מלמלא יעודו, אתה מבין למה אני צריך כסא? כמי שהסתפק במקרא ויש לו יכולת וכשרונות ללמוד את המשנה והגמרא, וכן הלאה עד למדרגה של הסתכלות במרכבה, מיצית וניצלת את כל כוחותיך? מיצית וניצלת את כל ממונך, כספך, הרי אתה אומר "ואהבת את ה' בכל מאודך", לא? אז איך אתה קמצן על עצמך? במקום שתקנה זכויות אתה קונה חומוס וביגלה.

והמהר"ל מפראג על התורה פירש, עלה במחשבה, שעלה במחשבתו של הקב"ה לברוא את העולם תחילה במידת הדין, ואם תאמר מה דהווה הווה ומה אכפת בזה אם כך עלה במחשבה, הרי עכשיו זה כבר שיתף את מידת הדין עם הרחמים, מה אכפת לנו לכאורה מה היה בהתחלה? יש לומר שבא להגיד לך שטוב הוא לאדם שיהיה עומד במידת הדין, דהיינו שיוכל לעמוד במידת הדין ולא יתפסו אותו על משהו, ושאין צריך למידת הרחמים, שהרי כך היה רצונו של מקום, בתחילה לבראתו במידת הדין, שכך הוא חפצו ורצונו, רק מפני שאין העולם יכול להתקיים בראו במידת הרחמים, ואשרי מי שיכול לעמוד במידת הדין ואין צריך לרחמים. אמנם דבר זה הוא עיקר יסוד סדר העולם, לכן רצה רבי עקיבא לעבוד את ה' במידת הדין. ז"א, תחילת המחשבה זה דין, וזה העיקר שעליו הושתת העולם, אח"כ שיתף אבל זה עדיין לא אומר שהכוונה הראשונית השתנתה, עדיין העולם עומד בדין, רק כדי לקיים אותו שאנשים לא ימותו כל רגע אז שיתף מידת הרחמים, אבל עיקר הכוונה והתכלית האמיתית זה מידת הדין.

זהו ענין מצות העליה לרגל לראות השכינה, כשהיו עולים לרגל זוכים לראות פני שכינה, כל ימות השבוע שקוע הוא האדם בהוויות של חול, גשם וגשמיות והוא מאבד מצורתו האמיתית, וע"י ביאתו שלש פעמים בשנה למקדש, ע"י ההסתכלות בעבודת הקודש בדחילו ורחימו ביראה ובאהבה, כשהוא מסתכל בעבודת הכהנים וזריזותם והתלהבותם, כשהוא מתבונן בלויים על דוכנם שמשתפכים בזמרת יה, על ידי ההסתכלות ביחידים האלה המורמים מעם, אנשי הקודש, נפש הישראלי מתנערת מעפר גשמיותה ונזכרת בתפקידה שהוטל עליה. התשוקה והגעגועים מתגברים והולכים ושמחת היום טוב מציפה ושוטפת את נפשו של האיש הישראלי. בשובו אל נווהו הרי הוא כלי ספוג רגשי קודש שמחזיקים ותומכים בו, להחזיק מעמד אפילו בתוככי החיים הגשמיים, עד יום העליה לרגל החדשה לירושלים. ורק יחידי סגולה יראי ה' האמיתיים מבינים מה רב האושר הצפון במדרגה הזו. וכמו שאמרו חכמים ז"ל, אוי להם לרשעים שעושים מידת הדין כאילו אכזרי, שכובלים על טיב מידת הדין ואינם מכירים ואין להם הבנה בערך רחמי ה' וחסדו לבני אדם, לא במידת הדין ולא במידת הרחמים. מידת הדין זה משל לאדם שהתלכלך, יש לו חליפה נקיה, וכל רגע שהוא מתלכלך אז מנקים אותו, זה קצת מטריד כזה כל פעם, אבל כל פעם דואגים שהוא יישאר כאילו לבש חליפה חדשה, מה הוא ילך עם טיפות של צבע, עם שומן, עם לכלוך, עם כתמים, זה חליפה זה? ככה נראה בן אדם? אז מנקים אותו כל הזמן, מידת הדין מנקה כל הזמן, אז חושבים שזה אכזרי, זה לא אכזרי, זה לא אכזרי, זה לא אכזרי, אמא שרואה שהילד הקטן עשה ישר לוקחת אותו לאמבטיה, יש אמא אחרת משאירה אותו עד סוף היום, בינתיים נהיה לו פצעים וחררה וכל מיני דברים. מידת הדין זה שמנקים אותו כל הזמן, כל הזמן מנקים אותו, איזה ריח ג'ונסון, יפה מאד. 

אוי לנו מיום הדין אוי לנו מיום התוכחה, בעת שלפני בית דין של מעלה מציגים לפני האדם את קלסתר פניו על פי היצירות שהוטבו לו להורידם מעולם האצילות לעולם העשיה, מה רבה הבושה כשמלאכי רום מסתכלים ומשוים דיוקנו של מעלה לדיוקנו של מטה, והשתוממו מה רב המרחק וההבדל בין מה שתכנן וייעד הקב"ה לצורה הזאת, למר פלוני, למה שהוא נראה באמת, ולכן כתוב שדנים את האדם לפי מה שהוא, לפי מה שהוא היה צריך להיות בצורה העליונה ואז רואים את ההפרש, יבבי, איזה בושה, איזה כלימה, איזה בושה איזה כלימה. 

אז לכן צריך להתאמץ לא להכלם ליום הדין ולזכור שאנחנו יצירי כפיו של הקב"ה, ושהקב"ה עיצב את דמותנו וצלמנו, וקבע את צורתנו העליונה, כמו שכתוב "ויברא אלהים את האדם בצלמו בצלם אלהים ברא אותו", רש"י מפרש בצלמו - זה בדפוס העשוי לו, לכל אדם ה' ברא אותו בצלם בדפוס העשוי לו, שהכל נברא במאמר והוא נברא בידיים, כל הבריאה נבראה במאמר ה' ואילו האדם יציר כפיו של הקב"ה, נברא בידיו של הקב"ה, שנאמר "ותשת עלי כפיך". והוא נעשה בחותם, בחותם זה כמו מטבע העשוי על ידי רושם. 

הרחמן יזכנו למלא את משימותינו בהתאם לציווי יוצרינו אמן כן יהי רצון. שדמות דיוקננו דלעילא ודלתתא יהיו שווים בעזרת ה' אמן. 

רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות....