לחשוב על הזולת | הרב אמנון יצחק שליט"א

"ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו כי עקרה היא ויעתר לו ה'". רבי יוחנן אמר, מלמד שהיה יצחק שטוח כאן והיא שטוחה כאן, ואומר רבונו של עולם, כל בנים שאתה נותן לי יהיו מן הצדקת הזו, אף היא אמרה כן, כל בנים שאתה עתיד ליתן לי יהיו מן הצדיק הזה, עד כאן זה מדרש בראשית רבה ס"ג. 

כל אחד מהם היה מתאמץ בתפילתו לטובת זולתו, תפילותיהם היו נובעים מתוך השתפכות בצער הזולת, יתכן שייוושעו אחד ואחד באופן נבדל הוא יזכה לבנים אבל לאו דוקא מרבקה, וכן היא יכולה לזכות לבנים אבל לאו דוקא מיצחק, אלא התפילה כאן היתה דוקא בתחנונים שהצד השני ירוחם, כל אחד התפלל שיהיה לו אבל מהשני. 

האדם הפשוט כשהוא שקוע בתפילתו להיות ניחן בבנים, האהבה והתשוקה לראות את יוצאי חלציו, לא קשור דוקא בצער זולתו העקרה, מוכן לגרש את אשתו ובלבד שייוושע הוא, צערה ודמעתה של זוגתו אינן מדאיגות אותו ביותר. לעמקו של דבר מוכן לוותר ולשכוח את צער אשתו בגלל עורו ובשרו הוא, וכאן מוצאים תופעה מוסרית עילאית ביותר, הצדיק מתחנן שיחונן בבנים אבל עם תנאי גדול מראש, שהנחמה תהיה דוקא בהיוושע רעייתו גם כן. תופעה בלתי נדירה היא שאף אהבת אב ואם שנעשתה לסמל ודוגמא כרחם אב על בנים, אף אהבה זו בלי מוסר התורה עלולה להיות פגומה. הנסיון מוכיח שאשה המעוניינת שבנה ובתה לא יעזבוה כשהם מתבגרים, מוכנה אפילו לוותר על האושר של נישואי בניה בכדי שהיא לא תשאר גלמודה. ויש שגם מטילה דופי בבנה או בבתה למען שים מכשולים בדרך שידוכים, עד כאן עלולה להגיע השחתת האדם מטעם אהבת עצמו. אמא תמנע ותגיד פגמים בילדה בשביל שתשאר איתה. היתה לנו שכנה בתל אביב כשגרנו שעד היום היא לא נישאה, היא כבר זקנה מאותה סיבה - שאמא שלה לא רצתה שהיא תעזוב אותה והיא לא התחתנה. 

אפילו במקום שאהבה הטבעית צריכה להיות השולטת ואמנם כזאת היא אהבה הטבעית בלי ציווי התורה, ז"א גם במקום שאהבה טבעית שולטת, כשיש השחתת המידות, כשלא הולכים על פי מוסר התורה ככה הם פני הדברים.

אכן האדם מבעלי העליה שכל תשוקותיו ומאווייו עוברים דרך הערכת התורה, מוכן הוא לבטל את תשוקת תענוגותיו לטובת הזולת, ואין בכח נפשו להתענג בשעה שחברו בצער ובושה, הרי בשעת רעב אסור להוליד בנים, אתה לא יכול להביא בנים ואחרים בצער יש רעב, אנשים לא יכולים ואתה כאילו, יש עכשיו איזה מיליארדר בחו"ל שביקש מהעובדים שלו, כאלף עובדים, לבטל על חצי פנסיה שלהם ולהוריד לזה ולפתוח הסכמים והכל, ובשעה שהוא אומר שחייבים לצמצם בחברה וכו' וכו' נוסע ביכטה אחת הכי גדולות שיש בעולם יוצא להפלגה, צמצומים. נשאר לו רק מיליארד נקודה אחד, אז ממש הוא בהפסדים גדולים, הוא חייב לצמצם את העובדים. 

אז אכן אדם שהוא מבעלי העליה שכל תשוקותיו ומאווייו עוברים דרך הערכת התורה מוכן הוא לבטל את תשוקתו תענוגותיו לטובת הזולת, אין בכח נפשו להתענג בשעה שחברו בצער ובושה, בכל מאודו ונפשו משתתף בצער זה, אין לו מנוחה ומרגוע עד שחברו יסתדר וייוושע, ובשעה שהוא יורד להתפלל אינו מתייחד בדאגותיו הפרטיות אלא שמרחיב ומעמיק את תפילתו לטובת חברו ולטובתו הוא, זו היתה דרך אבותינו ואימותינו הראשונים. יצחק לא הסתפק להעתיר ולהתפלל על הצלחתו אלא שכלל והתנה את תשועתו בתשועתה של רבקה אשתו. 

מצינו באברהם אבינו, כשביקש על בנים אמר הן לי לא נתת זרע ואנכי הולך ערירי, נו, נשאלת השאלה מדוע לא הדגיש "ואנו הולכים ערירים" לצרף גם את שרה כמו שלמדנו עכשיו. מצאתי בזוהר הקדוש פרשת תולדות, שבכלל לא התפלל אז אברהם על בנים, ומה שאמר "הן לא נתת לי זרע" לא היה מעין תפילה, אלא כמספר לפני הקב"ה, מספר לו את הדברים מה מצבו, מה הוא מרגיש, מדבר עם הקב"ה, לא התפלל. הזוהר הקדוש בפרשת תולדות אומר שהוא לא התפלל אלא מספר את הדברים. ומה שמצינו אח"כ שהטיחה דברים כנגדו שרה באמרה חמסי עליך, כשהתפללת לקב"ה מה תתן לי ואנכי הולך ערירי לא התפללת אלא עליך, והיה לך להתפלל על שנינו והייתי נפקדת ממך. זה היה טעות מצידה של שרה אמנו שלא ידעה את סוד הדבר, שאברהם כלל לא התפלל אלא כמתנה ומספר לפני הקב"ה, אבל יצחק שכן התפלל על בנים שיתף את רבקה ושפך את צערה לפני ה מקום עוד קודם לצערו, והתנה שהרווחתו תבוא ותהיה מותנית בהרווחת רבקה. 

נו, ועד כמה שהאבות היו מעודנים בהרגשות דקות מן הדקות, ראינו במה שסיפרו לנו חכמים ז"ל על יצחק. תשמעו עכשיו סיפור שאני חושב שהרבה לא יודעים אותו. "ויצחק בא מבוא באר לחי רואי" רבי יאשיה אומר, כיון שראה יצחק שאביו לקח לו אשה, ז"א אברהם לקח ליצחק אשה, כשראה יצחק שאביו לקח לו אשה, אמר אפשר אתייחד עמה ויהיה אבי יושב לבדו? הרי שרה נפטרה, אלא אלך ואחזיר לו את הגר ואמציא לו קורת רוח ולא יבטלו מפריה ורביה. אה, קין הרג את הבל בגלל הירושה, חם סרס את אביו כדי שלא יהיו עוד יורשים שלא יוליד, פה יצחק לא פוחד שיביא עוד ילדים שלא יבטלו מפריה ורביה ושאביו לא ישב לבד. הוא התייחד עם האשה שהוא נתן לו ויביא פריה ורביה ואבא שלו יבטל? ממש להבהל ולהתפעל מרגש מחודד ועדין כזה. הלא כל אב שמח ומאושר שבנו נושא אשה מסתדר ומתעלה, ומצפה לרגע המאושר שעוד יזכה לראות בני בנים, נכדים, וכי יש בליבו של אב רגש של קנאה או צער בדידות? הלא שמחת בנו היא שמחתו, ובעיקר כאן הלא רבקה מאז בואה לבית יצחק החזירה את כל הזיו וההוד שנסתלק עם מיתתה של שרה. מכל מקום אף לעת כזאת לא יכול היה יצחק להסתפק במלוא שמחתו שלו, ועלתה על ליבו דאגת הבדידות של אביו ולא נח ולא שקט ועובר לשמחתו הטריח את עצמו להחזיר את הגר בבכדי שלא יחסר לאברהם אבינו את הצוותא ההכרחית.

ומן הראוי לציין שבהחזרת הגר לבית אברהם הלא החזיר יצחק אבינו כמה זכרונות בלתי נעימים של היחסים של שרה והגר, עכשיו כל הזכרונות צפים מה היה בבית, גם ישמעאל הקשור בשובה של הגר הוא לא מהדברים הכי נעימים שיחזור הביתה. ובכן היה גם ענין של סכנה לעמדתם של יצחק ורבקה, העמדה בבית תרד, אתם מכירים את הדברים מהתקופה האחרונה איך עמדה בבית קובעת איזה אחים יכנסו ואיזה לא. ופה יש סכנה לעמדתם של יצחק ורבקה, הלא הגר תוכל לשאת את ראשה בזלזול כלפיהם, עיין ערך יהודית. אז אם הקלה בשרה גבירתה על אחת כמה וכמה שתקל בבניה. מה גם יצחק בא כאילו להפציר בה שתשוב לאברהם, וכשהיא תהיה אשתו בודאי תמשוך אחריה את בניה ובני בניה וכל הסביבה הפחותה, ומה יהיה עם אותה השפעה רוחנית של אברהם? מכל מקום למרות כל הנימוקים השליליים גבר אצל יצחק הצער בבדידותו של אברהם למעלה מכל החשבונות והפחדים, זה אדם השלם, שצער הזולת הוא צערו שלו. אתם שומעים, כל החשבונות היו לרעתו, אבל שאביו לא יצטער ולא ישהה בלא צוותא ולא ייבטל מפריה ורביה עם כל החשבונות האלה הגרועים הוא לא יכול לשקוט ולא עושה חשבון עצמו אלא חשבון זולתו. 

הנה המאורעות והפרעות האיומים של מלחמת העולם השניה, העלו לפנינו דמויות עילאיות של קדושי עליון שנתגלו לעינינו לעת מצוא בנסיון הגדול במחנות החנק והכבשנים. יש ונולדה הזדמנות לאנשים בעלי שם להנצל ע"י השתדלויות מן החוץ מהגיהינום הזה, והם סרבו, ואמרו שטוב להם למות יחד עם חבריהם וקרוביהם, מאשר להפרד מהם ולא למות על קידוש ה'. היו יכולים להפרד ולא למות על קידוש ה', והם העדיפו למות על קידוש ה' עם חבריהם. הם לא יכלו לגמור אומר בנפשם שהם יינצלו, יתהלכו עלי אדמות מלאי צער על מות קרוביהם וידידיהם, הקדושים האלה הוכיחו שעוד ישנם בתוכנו אנשים שצער הזולת הוא צערם ממש, ואף שהיה כאן נסיון גדול ואיום ולא היה שום פסק דין של ההלכה איך להתנהג, בכל זאת ההרגש המזוכך של אנשי מעלה הכריע. היה יום אחד שימח שמם וזכרם גזרו להוציא להורג 500 נערים, והיה אב אחד שבא בשאלה לרב של המחנה, אמר לו כבוד הרב, יש נאצי ימח שמו וזכרו שמוכן לקחת כסף תמורת זה שאני אוציא את הבן שלי, האם מותר או אסור? אז הוא התחיל לבכות הרב, אז הוא הבין את התשובה, כי אם הוא יוציא אותו יכניסו אחר תחתיו כי המכסה היא 500, והוא לא פדה את בנו. 

הנותן תשועה למלכים זה שאול ודוד, הנותן תשועה למלכים זה שאול ודוד, הפוצה את דוד עבדו, אמר רבי יצחק, כשם שהיה דוד מתפלל שלא יפול בידי שאול, כך היה מתפלל שלא יפול שאול בידו. 

מבהיל הלימוד היוצא מחכמים ז"ל זה, אפילו שאדם נמצא בשעה של צרה, סכנה איומה מצד חברו, מצד שאול, שרודף להורגו, גם אז עליו לזכור את נפש חברו שגם הוא יינצל ולא ייתקל, ואף שחברו הוא האורב לו ומבקש את נפשו לטרפה, בכל זאת צריך אם בעל נפש הוא לזכור ולהביא בחשבון את צער חברו זה, ואף בעת הסכנה האיומה ביותר יזכור האדם את נפש שונאו שלא לדכדכה ושלא להזיקה ביותר מן הראוי. וזה שאמר שירה לה' דוד המלך ע"ה ביום הציל ה' אותו מכף כל אויביו ומיד שאול, כשהוא הזכיר ומיד שאול היתה קפידא על דוד המלך למה היה צריך להזכיר אותו. 

יעקב אבינו גם התפלל שלא יצטרך להרוג ולא יצטרך לההרג עם עשיו, ההיפך אנו רואים בחיים אצל בני אדם שמתיימרים להיות רעים אהובים אחד לשני, רעים נאמנים וכלי לחם ממתיקי לשון על שולחן אחד, עיין ערך ש"ס, ועל כל גרגר של כבוד עלולים לברוח חבריהם חיים אפילו בטמבלויזיה לעיני כולם. מעט הנאה עצמית מכריעה ומפרידה בין רעים נאמנים, מעט הנאה גשמית או כבוד טפשי מדומה בין אחים יפריד, אהבה עצמית בצורה גסה ביותר תעביר האדם הבינוני על דעתו והדברים יגעים ברורים ומוכחים. 

מזה רואים מה ההבדל בין אישי התורה לבין החיים הרגילים. אלה שהתכנסו יחדיו לעבוד יחדיו כביכול בשביל הציבור צריכים להיות יחדיו, ואין פירוד יותר גדול משם וכל אחד שומר על עצמו שלא ירחיקוהו ואם אפשר שהוא ירחיק את האחר כדי שהוא יתקדם על גביו. 

אתם יודעים, קבוצות כדורגל לדוגמא שהן מצליחות, זה כשיש שיתוף פעולה בין כל השחקנים, אבל אם כל אחד יהיה סוליסט נבחרת לא יכולה לנצח, אז אם בכדורגל אנשים שהראש שלהם ברגליים מבינים את זה, אז אנשים שהלכו עם הרגליים בשביל הראש כאילו, איך הם לא מבינים את זה? שרק כשהיחידה היא הומוגנית מאוחדת ועושים הכל כמו שצריך בדעה אחת אפשר להצליח, איפה זה נמצא? 

התורה משבחת את בצלאל ואת אהליהב שהם בנו את המשכן, בצלאל מהשבט הכי נכבד יהודה, אהליהב מהשבט הפחות דן, והם יכלו לעבוד בשיתוף פעולה ולבנות את המשכן שניים, שניים, דורעי אמר אי אפשר רק אני, רק אני, אבל כשהוא רואה שהולכים להפרד ממנו אז הוא אומר אני אמרתי לאלי ישי הוא לא בא, מאשים את אלי ישי, הוא זרק אותו והוא אומר לו אני קראתי לו הוא לא בא, הקריאה שלך ידועה, מה אתה מתכוון כשאתה אומר, לצאת ידי חובה מס שפתיים, כאילו קראת, זה כמו שאני אגיד למישהו נו, אתה בא? בקריאה הזאת שאמרתי אתה בא, הזלזול הזה אומר אל תבוא. אפשר לקרוא אתה בא, יש הפצרה ויש דחיקה, להפציר - שומעים שאתה מפציר ובאמת זה כנות וזה אז בטח שאדם בא, אבל דחיקה, כשאתה דוחק במישהו נו נו נו נו, אתה לא רציני, מבינים בדיוק מה אתה אומר. אבל ככה הם הדברים, ככה נראים בדור שלנו פני הדברים. תראו אבותינו הקדושים, תראו אבותינו הקדושים, יצחק אבינו מוכן להכניס את ישמעאל ואת צאצאיה של הגר ואת כל הפששששששש הביתה ויתחילו להגיד דעות ויתחילו ככה והוא רוצה את הסביבה השקטה כביכול ולשבת ללמוד... כן אבל מה עם אבא? החשבון הפרטי שלי יותר חשוב משל אבא? אז הוא דואג לצער של אבא שלא יהיה לו צער, אפילו שאבא שלו מסתפק ולא ביקש ממנו כלום, מסתפק בשמחתו של בנו, לא, איפה יש דברים כאלה? 

רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל....