לעמוד על דרך ה' | הרב אמנון יצחק שליט"א

עונשי החטא טבעיים הם. "עבירה גוררת עבירה" - דבר טבעי. "עבירה מכבה מצווה" – דבר טבעי. וכבר גזרה תורה (בראשית ד ז) "אִם תֵּיטִיב שְׂאֵת וְאִם לֹא תֵיטִיב לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ" ומה תקוותינו בלעדי התשובה?

אמרו חכמים זכרונם לברכה: "אין בין גהינום לגן עדן אלא כחוט השערה". בכחוט השערה אפשר לעבור מגהינום לגן עדן. והמליצו הקדמונים 'מעט מהאור דוחה הרבה מהחושך'. הכלל בדרכי התורה - שאם מעמיד אדם עצמו על דרך שסופה תשובה - הוא כבר זכה! כמה דינים נאמרו; 'שהעומד להיות - כאילו כבר היה', והוא כלל בתורה. אם במשך חודש אלול יעמיד עצמו בדרך המובילה לתשובה וישמרנה לפחות עד לאחר יום הכיפורים, אפילו שלא הגיע עדיין לתשובה, ושנים רבות יעברו עד שיגיע אליה - תשובה הגמור. אם בדרך התשובה הולך הוא, כבר דחה הרבה מהחושך. ויש בכח דבר זה להאיר מחדש ולהוציאו מדרך העבירות.

אז אנחנו רואים שאם אדם עומד על דרך שסופה שתשובה, הוא כבר זכה. מה הדרך שמובילה לתשובה? הגאון רבי ישראל סלנטר זכרונו לברכה כתב: "בכל דבר המסובב נולד כפי כח הסיבה, מסובב נכבד - לא יוולד מסיבה נקלה!" זאת אומרת, כל דבר שהסתובב ונולד, אז יש לו את הכח של הסיבה שסובבה שהוא יוולד שיווצר שיתקיים. 'מסובב נכבד - לא יוולד מסיבה נקלה, התשובה – שזה דבר נכבד, היא לא תיוולד אצל מי ששקוע בהבלי העולם הזה מבית ומחוץ, בתקיעת שופר בלבד!' 

בשביל שהמסובב יהיה נכבד, צריך שהסיבה תהיה מספיק נכבדה כדי שהיא תוליד מסובב נכבד. אבל אם אדם כל כולו שקוע וטמון בתוך הבלי העולם הזה מבית ומחוץ, אז תקיעת שופר לא תספיק לו. 'הסיבה החזקה עבורנו להגיע לתשובה - זה לימוד מוסר. אם יקבע אדם עצמו ללמוד כל יום מינימום שעה בספרי מוסר, וישמור זאת עד לאחר יום הכיפורים יום יום, בזה העמיד עצמו על דרך המובילה לתשובה'. בזה הוא העמיד את עצמו על דרך המובילה לתשובה, ואמרנו, מי שמעמיד עצמו על דרך שסופה תשובה - כבר זכה! 

'אולם זה לא פשוט לשמור קביעות ללמוד מוסר, רק מי שרכש טעם במוסר הוא מסוגל לזה'. יש אנשים שלא יכולים לסבול מוסר! הם כל כך שקועים בהבלי העולם - שהם לא יכולים לשמוע איזה תוכחת כלשהי. אוהבים סיפורים, הגדות, דברים כאלה, מה שלא נוגע אליהם, לשמוע על אחרים כמו 'חדשות'...

'דבר חידוש נמצא במדרש! בפרשת צו פרשה י': 

"חד מאן דאמר: 'תשובה עושה הכל ותפילה עושה מחצה'. 

'חד מאן דאמר: 'תפילה עושה הכל ותשובה עושה מחצה'" 

'יש כאן חידוש! שבכוחה של תפילה להיחשב במקום תשובה. ביאור הדבר בפשטות: היות שעניין התפילה זה 'מלכויות', על ידי התפילה מתעוררים באדם רגשי אמונה והשגחה. בקירבת ה' כשהוא עומד לפני ה' בתפילה, הכרה אמיתית והרגש הלב בשעה שהוא אומר מלכויות - בכוחה להביא את האדם לשמירת כל התורה כולה!'. כי אם הוא ממליך את ה' עליו, והוא יודע שהוא עבד שלו ומחליט כך בהחלטה אמיתית, הוא יכול להגיע לשמירת כל התורה כולה. אז זה בתפילה הוא עושה! 'אם הרגש במלכויות יחדור לתוך הלב של האדם, הוא מבטל בזה את כוחם של מידות רבות! 

ואם יודע האדם שהכל נעשה בהשגחה גמורה; ואין כל אדם יכול לעשות לו מאומה, בטל כח המידות; קנאה, שנאה ותאוה. הגאווה - לא יהיה לה בסיס אם הוא יודע שאין בכוחו לפעול מאומה ו'אֵין עוֹד מִלְבַדּוֹ' (דברים ד לה). אז על מה אתה מתגאה? אם ההרגש במלכויות ישלוט בקרב האדם - קרוב הוא לקיום כל התורה! אומנם עדיין דרושה עבודה מיוחדת במידות, אבל הוא כבר קרוב לתיקונם. ודאי שתפילה אינה במקום תשובה, אולם יכולה התפילה להיות במקום עבודת התשובה. התשובה עצמה היא חזרה לה' יתברך ותורתו!' 

צריך בפועל לחזור לה' ולתורתו. 'והיא כוללת; חרטה על העבר, קבלה לעתיד, אפשר להגיע לכך מתוך התבוננות בענייני החטאים והמצוות'... מה העונש על העבירות? מה השכר על המצוות? מה החשיבות של כל דבר! מה ההפסד מכל דבר. 'וזו היא דרך התשובה. אבל חידשו לנו חכמים זכרונם לברכה: שגם בכח התפילה להעמיד אדם במצב של תשובה. על ידי שיתקרב בלב להכרה במלכויות; שהקב"ה מלכו של עולם! מי שיקבל על עצמו לעמול בתפילה!' לעמול!! לא לעמוד, 'לעמול בתפילה!!! ודאי הוא מעמיד עצמו על דרך מובילה לקיום כל התורה כולה. כמובן שהתפילה, כדי שתהיה תועלת לאדם צריכה שתהיה קשורה ללב!' זה לא בשפתיים. 

'ראשית דבר: לשמוע מה שמוציא מפיו. יש חושבים ששומעים מה שמתפללים, אבל הם טועים! זה לא די שביאור המילות יעבור במחשבה בעת התפילה...' הלוואי! שאדם שכל זמן שמתפלל יבין את ביאור המילים ובכלל ישים לב, הלואי, 'אבל בזאת הם עדיין לא שומעים מה שהם התפללו, צריך שהלב ישמע מה שמוציא בשפתיו!' 

- 'מה אמרת עכשיו? אתה שומע מה אתה אומר? לא באוזן, בלב! אתה שומע?' 

'לזה אין צורך בהתלהבות והתפעלות יתירה', לעשות כל מיני תנועות מיוחדות בתפילה. 'תפילה יכולה להיות בנחת! ושהלב ישמע מה שמוציא בשפתיו, ועדיין לא זו דרך התפילה. בהמשך הזמן כשישמע מה שהוא מוציא מפיו ויתעוררו בקרבו הרגשי הלב השייכים למה שהוא מוציא בשפתיו ויצטרפו לתפילה - זו היא העבודה שבלב!' שהוא מתרגש ומתפעל ממה שהוא אומר ומוכן לעשות את מה שהוא אמר.

'בוא וראה מה שכתב הכוזרי על עניין התפילה: "ויהיה הלשון מסכים עם המחשבה, לא יוסיף עליו. ולא יבטא בתפילתו על דרך המנהג והטבע כמו הזרזיר והפאפגי, [ציפורים שמצייצות ולא יודעות מה מצייצות], אלא עם כל מילה מחשבה וכוונה בה [- כל מילה, מחשבה וכוונה בה] ותהיה העת ההיא לב זמנו ופריו [- העת הזאת של התפילה היא תהיה לב זמנו, עיקר הזמן והפירות שהוא ינביע ממנה] ויהיה פרי יומו ולילו השלוש עיתות של תפילה [– כל מה שהוא יקצור לטובה פירות ביום ובלילה, יהיה בזכות שלושת העיתות של התפילה] ובעת התפילה מטהר נפשו מכל מה שקדם ויתקנה לעתיד!"

 – בזמן התפילה; יכול אדם, את כל העבר שלו – לטהר! ולתקן כבר לעתיד, בקבלות שהוא מקבל בשעה שהוא שומע מה שהוא אומר ומתכוון לעשות. 'עת התפילה צריכה להיות לב היום!' – כשאתה מגיע לתפילה זה לא 'הפרעה' באמצע העניינים שיש לך... אלא 'כל השאר - זה הפרעה להגיע לתפילה!' כי התפילה היא לב היום, 'פגישה עם הקב"ה!' מלב אל לב. 'התפילה בכוחה לתת לב לכל העבודה ולהזין את נפשו!' - לתת לו אנרגיות לעבודת הבורא, 'ועל דרך זה צריך להתלמד להתפלל!' ככה צריך להתלמד להתפלל.

'וה'סבא' זכרונו לברכה היה אומר: 'התפילה מחנכת ומתקנת את האדם!' אולם זאת יש לידע: אם יתחזק אדם בפרט אחד, ושאר יומו יהיה מופקר - בוודאי לא יצליח! הרוצה לזכות צריך לשים לב! שכל יומו לא יהיה פרוץ וישמר מדברים המזיקים לו ואז יזכה. אז מעתה יש לנו חובה בימי אלול הנותרים לשמור את כל זמני היום שלא יאבדו ולא יהיו פרוצים מיצר הרע, שלא לאבד מה שרוכש בזמן העבודה עכשיו!' כמו שלמדנו. 'ומכל שכן לפני יום הדין, עלול אדם לאבד את מצבו שיגע – בקל! ולמצוא עצמו ניצב ערב ראש השנה רחוק מכל. 

הניסיון מורה: שחודש נכבד זה עלול יותר לנסיונות!' כי היצר משקיע את כל כוחותיו שהאדם לא יתחזק, ויהיה טרוד בשטויות ובהבלים. 'וכלל הוא: "זֶה לְעֻמַּת זֶה עָשָׂה הָאֱלֹקִים" (קהלת ז יד). הכלל - כנגד מה שאתה מתחזק, מתחזק יצרך - זֶה לְעֻמַּת זֶה עָשָׂה הָאֱלֹקִים. 'ובמקום שיש לטוב שליטה - יותר גדולה סכנתו של היצר הרע!' אז לכן צריך בשימת לב לגשת לעבודת הימים הנוראים ולעבוד כראוי, 

ולהתחיל את היום כמו שאנחנו מתחילים חמש (5:00) בבוקר סליחות, תפילה בנץ, שיעור תורה, וכל אחד לדרכו לעבודת ה' יתברך; מי בלימוד, מי בבניית בית הכנסת (קהילות פז), מי עושה מצוות, מי עושה חסדים, כל אחד לדרכו - למלא את היום! ולזכור: שהתפילות - זה לב היום! ושמה אפשר לקצור הרבה הרבה הצלחה. וכבר אתה עומד על דרך התשובה, והעומד על דרך התשובה – זכה! אפילו שעוד לא הצליח להגיע לתשובה השלימה.

ה' יזכנו: לשמוע, להבין ולעשות, ובכל יום מוסר קבוע מינימום שעה.