ספר בני ציון מאמר עשירי

- - - לא מוגה! - - - 

ויאמר אלוהים, נעשה אדם בצלמנו כדמותנו.

אומרים חכמים, זיכרונם לברכה, בגמרא בראש השנה ל״ב,

בעשרה מאמרות נברא העולם,

ושואלים,

והלא במאמר אחד יכול להיברות משיבים,

אלא להיפרע מן הרשעים שמעבדים את העולם שנברא בעשרה מאמרות,

וליתן שכר טוב לצדיקים שמקיימים את העולם שנברא בעשרה מאמרות.

מהם המאמרות? ויאמר אלוהים יהיה אור, ויאמר אלוהים ירקיע, ויאמר ה' יקבע מים וכו'.

אומר על כך שפת אמת בשבת תשובה תרסם.

עשרת ימי התשובה

הם כנגד אותם עשרה מאמרות שבהם נברא העולם.

כאשר הצדיקים מקיימים את העולם,

ואילו הרשעים מאבדים אותו.

אולם אומר השפת אמת,

כאשר הרשעים חוזרים בתשובה לפני ה',

הם חוזרים ומחדשים את העולם שנברא בעשרה מאמרות.

ומאחר

שבראש השנה מתחדשת הבריאה,

מסייעים עשרת ימי התשובה לרשעים לחזור בתשובה.

זה היום תחילת מעשיך.

מביאור דבריו של השפת אמת עולה

שאומנם הקדוש ברוך הוא ברא את העולם בעשרה מאמרות,

אלא שבכל שנה בראש השנה הוא יתברך וממשיך שוב את עשרת המאמרות

כדי לחדש את הבריאה.

והנה הצדיקים,

על ידי עסק התורה והמצוות, מקיימים את העולם.

כמו שכתוב בירמיה ל״ג כ׳ה,

אם לא בריתי יומם ולילה זה התורה,

חוקות שמיים וארץ לא שמתי.

אולם מרשעים על ידי עוונותיהם,

מאבדים בעולם

שנברא בעשרה מאורות,

בעשרה מאמרות.

לכן נתן לנו הקדוש ברוך הוא ברוב רחמה וחסדיו את עשרת ימי תשובה.

מראש השנה ועד יום כיפורים.

כדי שבעשרה ימים אלה ייתקן כל אחד מישראל את עשרת המאמרות על ידי תשובה ומעשים טובים.

ובזכות יזכה האדם לקחת חלק בהתחדשות הבריאה.

כאשר הוא יתברך ישפיע שפח חיות לכל העולם מעשרה מאמרות.

וגם אותו אדם יזכה לקבל שפע רם מאותם צינורות שפע של עשרת המאמרות.

והנה,

מאחר שהעשרת ימי תשובה הם כנגד עשרת המאמרות שבהן נברא העולם,

נמצא שיום הכיפורים,

שהוא יום העשירי והאחרון של עשרת ימי תשובה, הוא כנגד המאמר העשירי

בבריאת העולם.

ומהו המאמר הזה? ויאמר אלוהים,

נעשה אדם בצלמנו כדמותנו.

נמצא שיום הכיפורים הוא כנגד מאמר זה.

צריכים לדעת מה הקשר בין יום הכיפורים למאמר זה.

מעשה אדם בצלמנו כדמותנו.

אבל קודם נקדים

לבאר מה התייגעו המפרשים להבין בפסוק הזה.

בהרי לקדוש ברוך הוא אין צלם ולא דמות,

או כמו שאנחנו אומרים, 13 עיקרי האמונה שהבורא יתברך שמו אינו גוף

ולא ישיגו משיגי הגוף

ואין לו שום דמיון כלל.

לכן בהכרע מה שכתוב בצלמנו כדמותנו, הכוונה על איזה דמיון

שיש בין האדם ובין הבורא יתברך שמו.

אם כך צריכים להבהיר על איזה דמיון דובר.

דמותנו זה לא דמות ממש, אלא דמיון, בצד דמיון כלשהו.

כמו שאמר

דוד המלך, דמיתי לקעת מדבר.

מה זה דמיתי לקעת מדבר?

לקעת מדבר זה ציפור שהיא נודדת במדברות.

אז מה הוא אומר? הוא דומה לה? כאילו יש לו מקור וזה?

הוא אומר, אני דומה לה בזה שהיא נודדת, גם אני נודד.

דמיון.

ביאור נפלא על כך מצהיר בספר נפש החיים לגאון הקדוש רבי חיים וולוז'ין, צריכה לצאת לברכה,

שהוא מדקדק על הכתוב ויאמר אלוהים לעשה אדם בצלמי קדמותנו,

שואל, מדוע נזכר בפסוק הזה דווקא השם אלוהים?

למה לא שם אחר משמותיו של הקדוש ברוך הוא לשם דוגמה,

שם הוויה ברכו?

ביאר בעניין זה,

רבי חיים וולוז'ין ואמר, כידוע,

כאשר אנו מזכירים את השם אלוהים, צריכים לכוון שהוא תקיף בעל היכולת ובעל הכוחות כולם.

כמו שנפסק, שולחן ערוך אורח חיים סימן ה'.

צריכים באנו להבין מה כוונת השולחן ערוך,

שהקדוש ברוך הוא בעל הכוחות כולם.

בערב יחיים וולוז'ין ואמר שכל הכוחות שיש בעולם,

בלי יוצא מן הכלל, כולם שואבים את כוחם ואת חיותם

מהבורא יתברך שמו.

ולא רק שהקדוש ברוך הוא נותן להם כוח כדי שיוכלו להשתמש בו מתי שירצו,

אלא בכל רגע ורגע תלויים כל הנבראים בשפע שהקדוש ברוך הוא מספק להם.

מכיוון שכך, בכל הכוחות שבעולם תלויים כל רגע ורגע בהשפחת כוחו של הכוחות שברכו,

שהוא משפיע עליהם,

ברור שהוא תקיף ובעל היכולות.

ומי יעז לומר לו מה לעשות?

וכדברי קודשו, העניין,

מה שהוא יתברך, נקרא בעל הכוחות,

כי לא כמידת בשר ואדם מידת הקדוש ברוך הוא, כי כשאדם, כשבונה בניין וחץ,

הוא לא ברא והמציא מכוחות העץ.

הוא לוקח עצים שכבר נסדרו,

נבראו, והוא מסדר אותם בבניין.

ואחרי שכוחו של האדם הוסר,

נסתלק מהם.

אפילו שכוחו שלו הוסר ונסתלק מהם,

אז הבניין קיים.

אבל אין כוחו ממשיך לפעול.

אבל הוא יתברך שמו בעת בריאת העולמות.

כולם, בראם ומציאם יתברך, יש מאין לכוחו הבלתי-תכליתי, האינסופי,

ומאז, כל יום וכל רגע, ממש כל כוח, מציאותם וסדרם וקיומם, תלוי רק מה שהוא יתברך,

משפיע עליהם כל רגע.

אם היה השם יתברך מסלק מהם כוח השפעתו, אפילו רגע אחד,

כולם אפס וטעו.

כמו שיסדו החכמים, זיכרונם לברכה, אנשי הכנסת הגדולה,

המחדש בטובו בכל יום תמיד, עשה בראשית.

דהיינו, תמיד ממש כל עת ורגע.

זה נקרא שהוא יתברך שמו, בעל הכוחות כולם.

כל כוח פרטי שנמצא בכל העולמות,

הקדוש ברוך הוא הוא בעל הכוח שלהם, והוא משפיע בהם כוח הגבורה כל רגע,

ותלויים בידו תמיד לשנותם ולסדרם, כי רצונו יתברך.

אולם אומר נפש החיים,

צריכים אנחנו לדעת כי גם האדם הוא במידת מה בעל כוחות כולם.

גם האדם.

שהרי האדם הוא מרכז הבריאה,

הוא בו תלוי מצב שלמותם של כל העולמות.

שכן אם הוא עובד את השם ומתנהג כראוי,

הרי הוא עולה,

הוא מעלה,

דהיינו, הוא מתעלה מבחינה רוחנית ומתקן את כל הבריאה ומעלה אותה לשיא השלמות.

על ידי כך יורד שפע רע מאת הבורא יתברך.

לעומת זאת, אם האדם חוטא חלילה,

הוא יורד,

הוא מוריד למטה מבחינה רוחנית את כל העולם כולו לשיא השפלות.

וזה כתוב מפורש בתורה.

לפני החטא שחטה האדם הראשון,

היה יושב בגן עדן.

הכל היה מוכן וסומן לו.

חצי אגן היו מלאים כל טוב,

ולאחי השרת משרתים אותו.

כשחטה ואכל מעץ הדעת נגזרה למוות.

ולא רק ירד מדרגתו,

כל הבריאה ירדה עמו.

כמו שכתוב,

ארורה האדמה בעבורך, בעיצבון תוכנן כלום מחייך,

בקוץ ודרדרת עצמי עליו ואכלת את עשב השדה.

הכל הידרדר מהחטא.

יש לומר כי הסיבה לכך שמעשי האדם משפיעים על כל הבריאה כולה,

מכיוון שכל העולם לא נברא אלא בשביל האדם,

כדי שיעבוד את השם.

בראשית ברא אלוהים, פירש רשי בראשית בשביל התורה שנקרא את ראשית, ובשביל ישראל שנקראו ראשית תבואתו.

ברא אלוהים, תשומם את הארץ רק בשביל זה.

אם כך,

מכיוון שהעולם נברא לצורך האדם,

לכן מצבו של האדם בעבודת השם הוא הקובע החיום מצב כל העולמות שנבראו עבור האדם.

זה מה שאמרו חכמים בעבודה זרה ג'.

מלמד שהתנא הקדוש ברוך הוא במעשה בראשית.

ואמר אם ישראל מקבלים את התורה מוטבים לו,

הרי אני מחזיר אתכם לתוהו ובוהו.

וזאת כי כל העולמות תלויים באדם שהוא מרכז הבריאה.

וכפי דבריו הקדושים של הנפש החיים,

כן בדמיון זה ברא השם התברכת האדם ושליטו על רבי רבבות,

כוחות ועולמות אין מספר.

ומסרם בידו שיהיה הוא המדבר ומנהיג אותם

על פי כל פרטי תנועות מעשיו, דיבוריו ומחשבותיו.

כי במעשיו, דיבוריו ומחשבותיו הטובים

הוא מקיים ונותן כוח בכמה כוחות ועולמות עליונים קדושים.

הוא מוסיף בהם קדושה ואור.

כמו שכתוב, ואשים דברי בפיך

ובצל ידי כסיתיך לנטוע שמים בין יסוד הארץ.

כמו שאמרו חכמים, זכרונו לך, אל תקרא בנייך

אלא בונייך,

כי הם המסדרים עם העולמות העליונים ונותנים בהם את רוב הכוח.

ואם זה ההפך, חס ושלום.

במעשים הדיבורים עכשיו עוד לא טובים.

הורס רחמנא ניצרן כמה כוחות ועולמות עליונים הקדושים להן אחרת ושיעור.

כמו שכתוב,

מהרסייך ומחריביך ומממך יצאו.

וזה מה שכתוב, ועברה אלוקים את האדם בצלמו,

בצלם אלוקים.

כי בצלם אלוקים עשה אתנו.

שכמו שהוא יתברך שמו הוא אלוקים על הכוחות הנמצאים בכל העולמות כולם והוא מסדר ומנהיג אותם כל רגע ברצונו כן השליט האדם שיהיה הוא פותח וסוגר כמה אלפי ריבבות כוחות ועולמות

כל שטה תחת רגליו

ובאחר הבתיק אמרו חכמים בזמן שישראל עושים רצונות של מקום

מוסיפים כוח בגבורה של מעלה

בזמן שאין ישראל עושים רצונות של מקום מתישים כוח של מעלה

נכתיב צור ילדך תשי

לכן המלאכים התעקשו שלא יוריד את התורה לבני אדם כי אז הם יהיו מסורים בידו של האדם

והוא יחליט מה יהיה במצמם

בהמשך דברם אמר הנפש החיים את ההבדל בין איש ישראל

שיש לו השפעה לטוב או חס ושלום לרע על כל העולמות לבין מעשי אומות העולם

להם אין שום השפעה ומגע בעולמות העליונים

אומר הנפש החיים טיטוס ונבוכדנצר לא החריבו את בית המקדש

אלא ישראל החריבו

שכן על ידי עוונותיהם ומעשיהם הרעמים של ישראל נחרב בית המקדש של מעלה

שהוא נמצא בעולמות העליונים

ורק לאחר מכן שנחרב בית המקדש העליון

יכלו טיטוס ונבוכדנצר להחריב בית המקדש של מטה

כיוון שהוא חדל לקבל שפע של קדושה מבית המקדש של מעלה

לכן אמרו חכמים זו לא נכה במדרש אחד כשהחריב טיטוס את בית המקדש

יצאה בת קול ואמרה קמחת חינת חנת

מטה חנתה קמחת חון

כלומר,

מכיוון שחררת בית המקדש כבר היה חרב מחמת מעשיהם הרעים של ישראל,

הם החריבו את בית המקדש למעלה.

אתה טענת כמטעון.

ובאמת כי איש החכם ויאבן זאת לאמיתו, ליבו יכיל בקרבו ובכיל ורעדה.

בשומו על ליבו על מעשיו שלא טובים, עד לכלל מגיעים לקלקל ולהרוס

יותר ממה שאחרים נבוכדנצר וטיטוס.

כי הם לא עשו שום פגם וקלקול למעלה,

ואין להם שום חלק בשורש בעולמות העליונים.

רק שבחטאנו נתמעט ותש כביכול כוח הגבורה של מעלה.

שכן ישראל טימאו את המקדש העליון,

ועל ידי כך היה כוח למאוחדנצר וטיטוס להחריף את המקדש של מטה, שמכוון נגד מקדש של מעלה.

כמו שאמרו ריבו תלוי זו הונחה, קמח טחון טחנטה.

העוונות החריבו את נווה מעלה את העולמות העליונים, והם רק את הנווה של מטה.

לכן כתוב שאדם שמדבר לשון נראה, לדוגמה,

נעשה אדם בצלמו כדמותנו,

חייבים לעשות חשבון נפש.

האם זכרנו תמיד שהקדוש ברוך הוא ברא אותנו בצלמו כדמותו?

כלומר,

שהוא מסר בידינו כוח עצום

כדי שנוכל להשפיע על ידי מעשינו טובים שבע רב

של טובה לכל הבריאה כולה,

או חלילה להפך?

האם אנחנו לא שמים לב שאנחנו יכולים לעצור את כל השבע בעולם על ידי המעשים הרעים?

אז חייבים לתת דין וחשבון

לא רק על הקלקול הפרטי שגרמנו,

אלא גם על הקלקול שגרמנו לכל הבריאה כולה כתוצאות מעוונותינו.

צריכים להודות לשמן ברך שנתן לנו ברוב רחמם וחסדם יום קדוש,

יום הכיפורים,

והבטיח לנו כי ביום הזה יכפר עליכם ותאר אתכם וכל חטאותיכם,

שכן ביום הזה נוכל לתקן למפרע כל מה שפגענו במשך כל השנה,

ועל ידי כך נוכל לשוב ולהיות מבחינת צלמו ודבותו של השם,

ולהשפיע ולחדש את השפע לכל הבריאה כולה.

ולכן,

זה נקרא המאמר העשירי בצלמנו כדמותינו,

וזה יום הכיפורים,

וביום הזה יכפר,

והוא מוכן אם אנחנו נעשה חשבון נפש,

ונבין את גודל

העוונות שהשתנו על עצמנו ועל העולם כולו, וההרס והחורבן שגרמנו,

והוא נותן לנו אפשרות לתקן ומחזיר אותנו מחדש

למאמר העשירי,

הוא בורא אותנו מחדש בצלמו וכדמותו,

ונותן לנו שוב פעם את הכוחות בידיים להמשיך לטפל בעולם הפעם לטובה ולא לרעה.