ספר בני ציון על פרשת כי תצא

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

כי כך איש אישה,

לא יעבור עליו.

נקי יהיה לביתו שנה אחת,

ושימח את אשתו.

על מעלת גודל הנישואין אמרו חכמים זיכרונם לברכה במדרש ספר שמואל יזן,

שכל הנושא אישה מוחלים לו על כל עוונותיו.

יש לומר שזה מה שכתוב בפרשה, כי ייקח איש אישה,

לא יעבור עליו, נקי יהיה לביתו שנה אחת ושימח את אשתו.

דהיינו על ידי הנישואין החתן נקי יהיה לביתו.

נכנס החתן לביתו החדש נקי מכל עוונותיו.

כל זה מרחמי וחסדי השם יתברך.

כמו שרומז הכתוב, נקי יהיה לביתו שנה,

סופי תיבות שהם הוויה,

שהם החסד והרחמים של הקדוש ברוך הוא.

אולם צריכים להבין את המשך הכתוב, מה הוא לא יעבור עליו,

ומדוע נקי יהיה לביתו רק שנה אחת.

הגמרא בברכות ל״א

מביאה שבשמחת החתונה של הבן של רבינה,

ביקשו חכמים שהיו במקום מרב המנונה שישאיר להם לכבוד הנישואין ועל גודל מעלתן.

לעיני להפתעתם אמר להם רב המנונה

ואי לן דמתנאן ואי לן דמתנאן אוי לנו שנמות אוי לנו שנמות.

אמרו לו חכמים, א-נאן,

מה נענה בטרס?

אם אתה אומר ככה, מה אנחנו נגיד?

אמר להם רב המנונה,

אה תורה ואה מצווה דמגינו עלינו.

התורה והמצווה הן אלה שמגינות עלינו.

יש לתמוה על דברי רב המנונה.

ביילן דמתנאן, ביילן דמתנאן אוי לנו שנמות אוי לנו שנמות.

חכמים ביקשו שישאיר על גודל מעלת וקדושת הנישואין,

ומה גם שמן הסתם רצו לקיים בכך מצוות שמח, חתן וכלה,

והפליגו חכמים בגודל מצווה זו, כל המשמח, חתן וכלה זוכהו לתורה,

וכאילו בנחן מחורבות ירושלים וכאילו הקריב קורבן מבית המקדש.

אז איך רב המנונה במקום שירה אומר דברי תוכחה מגולה בעניין המיתה בפני החתן והכלה?

מה, הרי כבר אמרו לנו החכמים, זכרנו לך בכתובות י״ז, מעבירין את המת מלפני הכלה.

זאת אומרת מסלקים את המת מלפני הכלה,

כדי שלא יראו ותיפגע סימאת הנישואין.

ולכן אין ספק שהרב אמנון טמנט בדבריו עניין עמוק יותר,

שצריך ביום.

כדי להבין זאת נקדים את דברי הגאון הקדוש מווילנא, זכר צדיק ברכה, בספרו כל אליהו,

על פי המבואר בכתבי הארי,

זיכרונו לחיי עולמו ושאר המצוות בהקדמה,

שכל איש מישראל צריך לקיים את כל תרייג המצוות שניתנו לנו מסיני על-ידי הבורן,

כדי להגיע לתיקונו ולקבל את שכרו לעולם הבא.

הנה ידוע שבתרייג המצוות שניתנו לישראל יש ששא ורמח,

לפי איבריו וגידיו של האדם.

אם כך נמצא שכל איש ישראל שלא קיים את כל תרייג המצוות,

חסר לנשמתו אחד מהאיברים, על כן הוא בעל מום.

ועליו נאמר בתורה, כל איש אשר בו מום

לא ייגש להקריב את איש ה'.

על כן, אומר הארי, זיכרונו לחיי עולם הבא, אם לא קיים אדם את תרייג המצוות,

חייב הוא להתגלגל כמה פעמים עד שיקיים את כל תרייג המצוות,

בלי יוצא מן הכלל.

והנה, לכאורה אין לאדם אפשרות לקיים את כל התרייג המצוות.

שהרי יש מצוות שייכות רק לכהן,

יש רק ללוי או לישראל,

ואין לנו אפשרות לקיימן.

אם כך, לכאורה נצטרך לחזור בגלגול של כהן או לוי או ישראל, לגלל השני מצוות האלה.

על כן אמר הרב אמנון על החכמים,

ואי לנדה מתנן, ואי לנדה מתנן.

אוי לנו שנמות, אוי לנו שנמות.

אם לא נקיים את המצוות,

נצטרך חס וחלילה להתגלגל ולמות כמה פעמים עד שנקיים את כל המצוות.

אם כך נשאל את השאלה, אמר הרב אמנון,

דווקא בחתונת בנו של רבינה, אל ספר לנו את כל זאת.

ומה העניין הזה? שמחת הנישואין.

כדי ליישב זאת,

נביא את דברי הגמרא בקידוש נמיהם.

מוחבר היה רבי טרפון וזקנים מסובים בעליית בן-ניצה בלוד.

נשאלה שאלה זו בפניהם, תלמוד גדול או מעשה גדול?

מה יותר גדול, תלמוד תורה או עשיית מצוות?

נענה רבי טרפון ואמר, מעשה גדול, רבי טרפון,

דהיינו עשיית המצוות.

נענה רבי עקיבא ואמר, תלמוד גדול,

תלמוד תורה גדול.

נענו כולם ואמרו,

תלמוד גדול שהתלמוד מביא לידי מעשה.

זאת אומרת, תלמוד תורה גדול מכיוון שהתלמוד מביא לידי מעשה.

ותמאו על כך המפרשים, הלא כלל גדול הוא בכל מקום שהתכלית הסופית

גדולה יותר מן האמצעי.

המטרה גדולה יותר מהלימוד איך להגיע אליה.

אם כך, איך קבעו החכמים זכרון לברכה שהתלמוד גדול מהמעשה.

והרי תלמוד תורה הוא רק אמצעי שמביא לידי התכלית, שזה קיום המצוות.

אומר על כך הרב פנחס פרידמן, ראיתי בספר בעל שם טוב,

פרשת נח, עמוד התפילה, שטרץ עניין זה על-פי מה שאמרו החכמים.

זיכרונם

לעולם הבא במנחות

קף י',

כל העוסק בתורת חטאת,

כאילו הקרים חטאת,

וכל העוסק בתורת אשם,

כאילו הקרים אשם.

מכאן נמצאנו למדים.

כאשר איש ישראל עוסק בתורה,

עצם הלימוד נחשב כאילו קיים האדם את המצוות בפועל.

זה מה שאמרו החכמים, זיכרונם לברכה,

תלמוד גדול שהתלמוד מביא לידי מעשה.

כלומר, עצם הלימוד אפילו בלי קיום המצוות בפועל נחשב כמעשה.

לכן מכאן מוכר שתלמוד תורה גדול מעצם המעשה,

כיוון שבלימוד התורה יש גם מעלה של תלמוד תורה וגם מעלה של קיום המצווה בפועל.

אם כך, נמצא מכאן שיש לנו עצה נפלאה

איך לקיים את כל המצוות כולן בגלגול אחד.

שכן אפילו מצוות שאין לנו אפשרות לקיימן בפועל,

כמו המצוות הקשורות לבית המקדש

או מצוות כהן או לוי,

נוכל לקיימן על ידי שאנו לומדים מצוות אלה

ונחשב לנו כאילו קיימנו אותן,

ועל ידי כך נוכל להשלים את כל תורי המצוות בגלגול אחד.

אז לכן צריכים לסיים את הרמב״ם.

כי ברמב״ם יש את כל התרייג מצוות.

והנה אומרים חכמים, זיכרונם לברכה,

שיש עוד הרצח לקיים מצוות שאין לנו אפשרות בפועל לקיימן.

וזו מצווה שנקראת פרו ורבו.

שכן כאשר מקיים האדם מצווה זו, הוא מביא ילדים לעולם ומחנכם לתורה ומצוות.

הנה אפילו לאחר פטירתו מן העולם,

כל התורה והמצוות שבניו מקיימים נחשב לו כאילו קיים.

כמו שכתוב בגמרא בסנהדרין קד,

ברם זכה אבא,

הבן מזכה את אביו.

בזה שאמרו חכמים זיכרונו לברכה,

בבבא בתרא קטז דרש רבי פנחס בר חמא,

מה ידכתיב במלכים א', יא',

כי שכב דוד עם אבותיו

וכי מת יואב שר הצבא.

מפני מה בדוד נאמרה שכיבה וביואב נאמרה מיתה.

מתרצת הגמרא,

דוד שהניח בן כמותו נאמרה בו שכיבה,

ויואב שלא הניח בן נאמרה בו מיתה.

מה הטעם לכך הוא משום שאם הניח אדם בן כמותו,

הנה מאחר והוא חינך אותו לתורה ומצוות.

כשהבן עושה מצוות נחשב כאילו אבא חי.

בעולם הזה הוא מקיים את המצוות.

לפי זה נמצא אפילו אם האדם עצמו אינו יכול לקיים איזושהי מצווה מכל מקום.

אחד מבניו או בני בניו מקיימים מצווה זו, נחשב לא כאילו קיים את אותה מצווה.

וזהו חסד גדול שעושה הקדוש ברוך הוא עם בניו,

בני ישראל.

זה אותו דבר גם, לא רק עם בניו.

אם הוא השאיר תלמידים או בעלי תשובה.

והנה שתי עצות אלה שהבאנו,

תלמוד תורה ומצוות פרו ורבו,

על ידיהן יש אפשרות לקיים את כל תלמוד המצוות.

הן המצווה הראשונה והאחרונה של תלמוד מצוות.

הראשונה פרו ורבו והאחרונה של תלמוד מצוות

היא מצוות תלמוד תורה.

כמו שכתוב, ועתה כתבו לכם את השירה הזאת, ולמדה את בני ישראל, סיימה בפיהם שהיא מצווה לכתוב ספר תורה כדי שיעסוק האדם בתורה בפה.

והנה כלל גדול יש בידינו שהראשית כוללת בתוכה את כל מה שיבוא אחריה,

ואילו אחרית הסיום כוללת בתוכה את כל מה שהיה לפניה.

לפי זה יש לומר,

שהמצווה הראשונה, פרו ורבו,

כוללת את כל המצוות שאחריה,

והנה את כל תרי הג המצוות.

ואילו מצוות תלמוד תורה שהיא האחרונה כוללת את כל המצוות שלפניה,

כלומר גם כן את כל תרי הג מצוות.

יש לומר שלכן סמך הקדוש ברוך הוא את מצוות פרו ורבו הראשונה למצוות תלמוד תורה האחרונה,

כדי לומר לנו ששתי המצוות הללו כוללים בתוכן את כל תרייג המצוות.

על ידי קיום שתי המצוות הללו יש עצה וסגולה טובה

איך לקיים את כל המצוות מבלי להצטרך למות ולבוא בגלגול נוסף.

ומאחר שיש שתי עצות איך לקיים את כל המצוות מבלי לבוא עוד פעם בגלגול,

יכול לכאורה אדם לומר שאינו רוצה לשאת אישה

ולקיים את מצוות פרו ורבו.

שכן הוא מסתפק רק בעצה של תרמוד תורה,

שעל ידי יוכל לקיים מצוות בפועל ושאינו יכול לקיימן.

ועל ידי כך לא יצטרך לבוא בגלגול.

אומר על זה הרב פנהס פרידמן,

אין הוא יכול לעשות כן,

שהרי אומרת הגמרא בעברות סב,

השרוי בלא אישה,

שרוי בלא תורה.

אם כך, כל מי שאין לו אישה אינו יכול לקיים את העצה של תלמוד תורה בלבד,

אלא חייב לשאת אישה, לקיים את תכלית הנישואין,

את מצוות פרו ורבו,

כדי שלא יצטרך לבוא בגלגול.

נמצא שאין לנו אפשרות לקיים רק את העצה של תלמוד תורה,

אלא חייבים לקיים את צוות פרו ורבו כדי להימנע מלמות ולהתגלגל פעמים נוספות.

וזה שאמר החכם מכל אדם במשליות חכב מצא אישה,

מצא טוב ואין טוב,

אין התורה שנאמר כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזבו,

שעל ידי האישה זוכים לטוב.

לתורה נקראת טוב, מצא אישה, מצא טוב, זה הולך ביחד.

אבל מה יש בה שהוא משלים?

וכך גם להפך.

מה יש בה?

מה יש בה שהוא משלים? חמד לו, הבנים שלו ובני בנים. בסדר, הוא לומד תורה, זה עדיין הוא.

מה, אתה לא שומע?

אבל אני לומד תורה ולא אישה.

אז הוא שרוי בלא תורה.

זה לא תורה בלי אישה.

למה זה לא תורה? מה, אני לא אלמד את רשיא?

אני לא אלמד את רמבו?

אתה יכול ללמוד, אבל זה לא אותו לימוד, כמו שאדם מיושב ויש לו פת בסלו וכו' וכו'.

מה מבין ימין?

יש לו את עסקי המלך.

מה יש לו עסקי המלך?

הוא כמעט איבד את העולם הזה מהעולם הבא.

מה היה לו תורה?

לא הבנת.

צריך תורה עם אישה.

ולכן רב שנפטרה אשתו צריך לשאת אישה.

לכן אתה רואה שמיד נושאים אישה.

הרבי מקלב, אחרי שלושה חודשים נושא אישה עכשיו.

אשתו נפטרה,

לא שורים בלא אישה.

אתה מבין?

כי אדם שרוי בחטא.

וכך גם להפך.

אם האדם מסתפק רק בהעצה של פרו ורבו ואינו רוצה בהעצה השנייה של תלמוד תורה,

גם כאן אין הוא יכול לקיים את כל תרייג המצוות.

שכן אם אין תלמוד תורה בידו,

הרי הוא משאיר בנים ובני בנים כמותו בלי תורה ומצוות.

כי הם ראו את האבא, יש להם מודל לחיקוי.

ואיך הם השלימו את המצוות שהוא החסיר?

נמצא שאין לנו אפשרות לקיים רק עצה אחת,

אלא חייבים לקיים שתי העצות הללו כמקשה אחת.

ומעתה יונתק לנו מדבש להבין דברי חכמים. ורב אמנונה מחגיגה את הנישואים של בנו של רבינה,

כשביקשו ממנו שישאיר.

תראו, אתם רואים איזה זמרים היו פה?

לא כמו הפסולים של היום.

אז מה הוא שר להם?

ביקשו ממנו שישאיר על גודל מעלת הנישואין,

שהתכלית של מעלת הנישואין זה פרורו.

אמר להם רב אמנונה, ואילן דמתנן, ואילן דמתנן.

תכניס אותנו דקה.

אה?

תכניס אותנו דקה.

לא הדבר לאדם כי מרידה ברצונו של הקדוש ברוך הוא, ויש צער גדול לקדוש ברוך הוא,

ומגודל צער זה אין למלאך רשות לומר שירה.

אבל יעקב שהתגבר עליו,

בזכות זה הוא זכה להגיד שירה, כי הוא השלים את התפקיד בשלמות.

עכשיו ברור למה הוא זכה להגיד שירה.

עכשיו, לכן מצד זה התעוררה תשוקתו של השר, של עשיו לומר שירה, על שניצח אותו איש ישראל,

ולכן אמר לו שלחני כי עלה השחר.

עכשיו זכיתי לאור הבהיל של השם, ס' וא' ול',

שהוא בבחינת אור השחר,

כי מיום שנבראתי לא הגיע זמני לומר שירה עד עכשיו,

ורק עכשיו לאחר שהוצאת ממני את האות מ' ונשאר לי רק השם הקדוש,

הגיע זמני לומר שירה,

יש לי מזה שמחה גדולה,

והגיע זמן התפילה.

רבי חנאים רק אומר את זה,

לאוויכא רמנטון ומצוות יצחקו לו ורבו.

אז זאת אומרת שתיהן לתורה והמצווה,

מצוות פרייה ורבייה,

שעכשיו החתן מהכלה הולכים לקיים.

גם פרו ורבו עושים כשנישאים וגם לומדים תורה כשנשואים,

כי ככה הדרך.

אז אם כן,

הוא אומר להם, ואילן דה מדינן, ואילן דה מדינן,

פירושו במקום להתגלגל כמה פעמים.

אז לכן יש נישואין,

לכן יש נישואין.

אז על זה הוא שמח שבמקום למות כמה פעמים ולחזור בגלגול,

החתונה הזאת תעלה יפה,

ותהיה להם תורה ותהיה להם את המצווה של פרו ורבו.

נמצא שרב אמנונה לא רק שאמר דברי תוכיחה בשמחת הנישואין של בנו של רבינה,

אלא אמר בפני החתן מהכלה עצות נפלאות ודברי עידוד בדרכם החדשה,

שבוודאי שימחו את החתן והכלה וגרמו להם נחת.

וגרמו להם נחת.

יש על זה גם

שכשאדם בא אל בית אבל,

טוב ללכת אל בית אבל מלכת אל בית משתה,

באשר אחי יתן אל לבו.

אז מסבירים,

מה אתה אומר לי טוב ללכת אל בית אבן מבית משתה? מה הצד השווה ביניהם כשאתה בכלל עושה השוואה?

וכאילו אתה אומר איזה כיף שיש לך דירה יותר טוב מאבטיח.

מה הקשר בין אבטיח לדירה? אתה מחבר בין מוות לחיים, בין בית שמחה לבית ה... טוב, זה לא פשיטה.

זה לא פשיטה.

אלא גם בשעה שנישאים,

גם בשעה שנישאים.

אז זוכרים את האחרית.

למה נישאים?

למה נישאים? שיהיה המשך.

אז זאת אומרת, אז גם בנישואים זוכרים את העניין של המיטה.

כי כל המטרה של הנישואים זה להמשיך את החיים, שיהיה המשך.

שיהיה זרע, שיהיה המשך.

אז כל הניסויים באו במקום המוות,

כל הזמן יש תזכורת של המוות,

וכדי למנוע את ה...

מה ואת המוחלט הסופי, אז נישאים.

בכל אופן, טוב ללכת אל בית אבל, מלכת אל בית משתה. גם שם אפשר ללמוד וגם פה אפשר ללמוד.

אבל בבית אבל זה יותר השפעה מאשר החי ייתן אל ליבו.

זאת אומרת,

החי ייתן ליבו זה דווקא האדם שהוא לא מת.

מת זה רשע, הוא לא מתבונן.

אבל החי ייתן אל ליבו מה אחרית האדם.

אז לכן יש צד השווה גם כן ביניהם.

מעתה יומתק לנו רמז הכתוב בפרשה.

כי ייקח איש אישה לא יעבור עליו נקי יהיה לביתו שנה אחת לשמאת אשתו.

כי ייקח איש אישה.

כאשר איש ישראל נושא אישה שתכליתה קיום מצוות פרו ורבו,

לא יעבור עליו,

לא יעברו על המיטה וגלגולים.

מעל ידי כך ישלים את כל תריא גם מצוות.

ויהיה לכל דבר נקי לביתו.

יגיע זך ונקי לביתו.

משכנו בעולם הבא.

וכל זה בשנה אחת.

הכוונה בגלגול אחת.

שנה אחת.

לא ישנה כמה פעמים,

אלא שנה אחת.

ועל ידי כך ושימח את אשתו.

זו נשמתו.

שלא תצטער או להצטער בגלגולים נוספים.

ואור החיים אומר כי ייקח איש אישה.

אישה זאת התורה מאורסה.

נמצא ששתי העצות שנתן לנו הקדוש ברוך הוא,

תלמוד תורה ופרורו,

משולבות יחד דרך הפשט, והסוד גם יחד בפסוק כי ייקח איש אישה שכן אישה היא גם תורתו.

יפה או לא יפה?

יפה מאוד. שאני אביא לכם עוד משהו יפה.

אבל מה שאתה לא מגיע למושלמות בעולם הבא כפי שהיא הושסתה עדיין. נכון.

נכיר ילד עתו שנה אחת. הוא רוצה לשבת עד הפנים ושנה אחת.

כן.

יפה.

שמח את אשתו, זאת התורה. כן.

למה הם יגידו את זה? שלא שומעים אותו בשנה הבאה.

בסדר גמור.

ארבעים יקנו לא יוסיף.

על הכתוב ארבעים יקנו לא יוסיף אומר את תולדות יעקב יוסף בשם מורו וריבו הבעל שם טוב, זכותו יגן עלינו אמן.

הנה אמרו חכמים זכרון המלאכה בסוכה נ״ב לעתיד לבוא מביאו הקדוש ברוך הוא ליצר הרע ושוחטו.

כוונת הגמרא היא שלעתיד לבוא יתבטא ליצר הרע ומלאך המוות והאדם לא יצטרך למות יותר.

אומר רק תולדות יעקב יוסף ביטול יצר הרע יעשה על ידי

שהקדוש ברוך הוא יוציא את האות מ״ם משמו של היצר הרע הסמ״ך מ״ם א״ם ול״ם ויישארו אותיות ס״ם וא״ם ול״ם שזה שם קדוש משבעים ושניים שמות הקודש

מאב שמות.

וצריכים אנו להבין מדוע יוציא הקדוש ברוך הוא רק את האות

מ״ם משמו של היצר הרע ולאות אחרת.

לפי השלע הוא יוציא את הס״ם ויישאר שם הקדוש אל.

אבל פה אומר יוציא את המ״ם, למה?

אומר על כך הקהלת יעקב שהאות מ״ם משם יצרה רומזת על מוות

כפי שמבואר בגמרא בבא בתרא טזן שהיצרה הוא מלאך המוות

ולכן לעתיד לבוא יוציא הקדוש ברוך הוא תאות מ״ם משמו של היצר הרע

שהרי לעתיד לבוא יחיו המתים ויתבטא לעולם ככתוב בלעם מוות לנצח יעלם נגמר אין מוות.

על כך אומר את תולדות יעקב יוסף רומז הכתוב

כי יהיה ריב בין אנשים אלו יצר הטוב יצר הרע

וניגשו אל המשפט ושפטום לעתיד לבוא.

כשישפוט הקדוש ברוך הוא את העולם אז יהיה משפט בין יצר רע ליצר הטוב

והצדיקו את הצדיק זה יצר הטוב והרשיעו את הרשע זה יצר הרע.

והיה אם בנהקו את הרשע כאשר יגיע זמן זה הקדוש ברוך הוא יכה את היצר רע והשחטו

והעפילו השופט והיכהו לפניו כדי רשעתו במספר הקדוש ברוך הוא שופט כל הארץ יקט יצר על ידי ארבעים יכנו לא יוסיף

והיינו יכה אותו באות מ'

שהיא מספרה ארבעים על ידי שיוציא הקדוש ברוך הוא אותה משם היצר הסמ'

מ' יוציא את הארבעים זה הכה ומה הטעם לכך?

פן יוסיף להכותו על אלה מכה רבה אם יוסיף הקדוש ברוך הוא להכותו עוד אות אחת בשמו של היצר

כי אז ונקלע אחיך לעיניך הדבר יגרום להכות את אחיך למה?

כי הרי נשארו האותיות ס' וא' ול' שהן שם קדוש והן בבחינת אחיך

אז אם כן יהיה ונקלע אחיך

בעניין זה ראוי להוסיף את הכתוב בפרשת וישלח וייאבק איש עמו

ויארו חכמים זיכרונם לך ואמרו שהמלאך שנאבק עם יעקב היה שרו של עשיו

ושרו של עשיו זה הסמ' מ'

הוא יצר הרע,

השטן,

המסית האדם לדבר עבירה.

כמו שכתוב מדרש תנחומה וייאבק איש עמו זה סמ' מ' שרו של עשיו

וכן גם בזוהר הקדוש כתוב וההוא מלאך שרו של עשיו היה ואיהו סמ' מ'.

אם כך נשאל את השאלה

מכיוון שידוע ששמו של המלאך שרו של עשיו הוא סמ' מ'

א' ול' מדוע כששאל יעקב את המלאך הגידה נא שמך סרב המלאך לגלות את שמו ואמר יעקב למה זה תשאל לשמי

ראשי הקדוש מבאר בשם המדרש שהמלאך סרב לגלות את שמו בתירוץ ששמו משתנה מעת לעת

וכמו שמבירה שאלה מה זה תשאל לשמי

אין לנו שם קבוע משתנה משמותינו

אולם גם זה צריך ביאור.

היכן מצינו ששמו של ייצר הרע משתנה?

כדי ליישב עניין זה נקדים ביאור נפלא שמביא הספר אמרי יוסף על הסירוב של המלאך לקלות את שמו על פי מה שאמרו החכמים זכרנו לך בסוכה נ״ב לעתיד לבוא ומביאו הקדוש ברוך הוא לייצר העם שלחתו בפני הצדיקים

תמו המפרשים על כך מדוע צריך יצר רע להישחט

הלא זה תפקידו שבגללו הוא נברא להסית ולפתות את האדם לעבירה ואם כך למה עתיד הוא לענש?

מבאר האמרי יוסף שכוונת חכמים זכרונו לך באומרם שלח עתיד לבוא ומביאו הקדוש ברוך הוא לייצר הרע

ושוחתו היא בעצם שהשם יתברך בזמן הגאולה יוציא את האות מ״ם משמו של יצר הרע

ויישאר השם ס״ם וא״ם ול״ם שהוא שם קדוש

לפי זה אומר האמרי יוסף

כאשר אמר המלאך ליעקב שלחני כי עלה השחר חשב יעקב שהגיע זמן הגאולה

שזה בחינת אור השחר העולה אשר אז כאמור יוציא הקדוש ברוך הוא את האות מ״ם משמו של יצר הרע ויישאר רק הס״ם וא״ם ל״ם

לכן שאל יעקב את שרו של עשיו אגיד אנא ש״ם לך״ם כלומר האם באמת כבר שמך ס״ם וא״ם ול״ם וכבר הגיע זמן הגאולה

על כך ענה לו המלאך שרו של עשיו למה זה תשאל לשמי ופרש רש״י שהמלאך אמר לו אין לנו שם קבוע ובכך רמז לו שעדיין לא הגיע זמן הקץ

ועל כן שמו עדיין הס״מ וא״ם ול״ם כדי לבאר עניין זה זאת אומרת אין לו עדיין שם קבוע כי שם קבוע זה השם האחרון שישאר לו

כדי לבאר עניין זה ביתר שאת

הקדים לי השם מה שזהיר הקדוש ברוך הוא את האדם הראשון ומעצה דעתו ורע לא תאכל ממנו

כי ביום הכולך ממנו מוד תמות ויש לתמוה על כך הרי

אחרי שחטא האדם הראשון מאכל מעץ הדעת נענש לא רק בגזירת המוות אלא בעוד שתי גזירות

בזיעת הפיך תאכל לחם,

שיצטרך להתייגע בטרחה רבה להשיג את פרנסתו.

גזירה שנייה,

שבחטאו נתגלה יצר הרע בעולם,

כמו שאומר רשי, לא נתן בו את יצר הרע עד אוכלו מן העץ,

ונכנס בו יצר הרע.

קשה הדבר.

הקב' ברוך הוא הזיר את הדם הראשון רק על המיטה,

כי ביום הכוחם מן המוד תמות.

אם כך, מדוע נענש גם באובדן הפרנסה ובהתגלות יציר רע בעולם?

על זה מבאר הרב הקדוש, בערים יקמר נא,

זכותו יגן עלינו המין שאמר הנה ידועו ששמו של יצר הרע, מלאך המוות הוא סמוך מין וא' ולמין אלא שהאות מין משמו רומזת על מוות,

שכן זה תפקידו של מלאך המוות להעמיד את האדם.

אולם לעתיד לבוא כאשר יבוא משיאצת כן הוא יוציא הקדוש ברוך הוא את האות מין

שרומזת למוות מתוך שמו של הסמוך מין ויישאר לשם הקדוש הסמוך ועלה ונמל.

ועל ידי כך יתבטל המוות בן העולם ויקומו המתים נתחיה,

כמו שאומר הנביא בילה המוות לנצח.

ובהמשך כתוב, יחיו מתיך נבלתי יקומון,

הקיץ וברננו שוכני עפר.

לפי זה מפרש הרב הקדוש מקמר נא את הכתוב בתהילים

סור מירה ועשה טוב.

דוד המלך התפלל סור מירה סור מירה תסור האות מין משמו של יצר הרע סור מירה להסיר את המין מהרע שזה הסמוך מין שהרע בקרבו ועל ידי כך ועשה טוב ואז הופכים אותו לטוב כי מתגלה הסמוך והאלף והלמד.

על פי זה מובן

גם מה שהתפלל דוד המלך ואמר, אתה סתר לי מצר תצרני.

כתב בארץ חיים שבפסוק הזה נרמז בראשי תיבות שם המלאך סמ״ם וא״ל״ם אתה סתר לי מצר.

זה שמו המלא.

אתה סתר לי מצר זה שמו.

יש לומר כי עוד שבוע זוהר הקדוש ברוך הוא המדרשים שלחתית לבוא באחרית הימים דוד המלך עצמו יהיה מלך המשיח והוא יחיה את המתים.

על כן התפלל דוד לפני הקדוש ברוך הוא, אתה סתר לי ראשי תיבות ס׳ וא׳ ול׳ שאזכה לגילוי השם הקדוש ומצר תצרני.

תשמרני מהאות מין הרומזת למוות בשמו של היצר

לרעה.

בכל זאת במהרה בגאולה הקרובה שהרי יוציא הכסף אותה עוד מ׳ וס׳ מהם כדי שיתגלה השם של ס׳ א׳ ול׳ ותתבטל המיתה בעולם יקומת עם תחייה.

עכשיו בעניין השם הקדוש ס׳ וא׳ ול׳ מבואר בכתבי רבנו הארי, זיכרונם לך בשער הכוונות, תפילת השער עד ראש א׳ שיש שלוש שמות לפרנסה.

ראוי ונכון להתקבל משמות אלה כשמבקשים על הפרנסה פותח את ידיך,

פ׳ א׳ י׳ שמקורו מראשי תיבות פותח את ידיך,

ח׳ ת׳ וכ׳ שמקורו מסופי התיבות של אותו פסוק פותח את ידיך,

וס׳ וא׳ ול׳ שמקורו מהשם הח׳ והת׳ והכ׳ בחילוף אותיות אתבש.

זאת אומרת חתך ב' אתבש זה הס׳ וא׳ ול׳.

ומבואר בזוהר הקדוש כי לפני שחטא האדם הראשון כשהחל מעץ הדעת הייתה אות מ׳ הרומזת למוות,

טסה מעל ראשו של האדם הראשון כדי להזכיר לו שאם יאכל מעץ הדעת תשלוט בו האות מ׳ והוא ימות.

ולפי זה קודם חץ עת הדעת הייתה אות מ׳ משמו של ס׳,

מ׳ וא׳ ל׳ נפרדת משמו של היצר הרע.

בשמו של היצר הרע היה ס׳, א׳ ול׳ שזה שם של פרנסה.

ולכן לפני חטא עץ הדעת הייתה פרנסתו של האדם הראשון זומנת לו בגן עדן משפע בלי שום טרחה.

כמו שביאים חכמים זכרונו לך בסנהדרין נט, רבי יהודה בינתיים אומר,

אדם הראשון מסב בגן עדן היה היו מלאכי אשר צורעים לו בשר ומצנינים לו יין שכן נמשך לו שם הפרנסה מהשם ס׳ וא׳ ול׳.

עכשיו תשמעו,

השם הזה, ס׳ ו׳ ל׳ בגימטרייה, הוא שני שמות השם,

הוויה ואדנות, תשעים ואחד,

שמהם נמשך שפע רב טוב של פרנסה לעולם, כמו שלמדנו, פותח את ידיך, אל תקרא ידיך לייעודיך,

שזה שם הוויה שמתחיל בי' ואדנות שמסתיים בי'.

אומנם כל זה היה לפני שאכל אדם עץ הדעת,

אבל לאחר שחטא האדם הראשון ואכל מעץ הדעת,

נמשכה אות מ׳ שהיתה מעל ראשו של האדם הראשון,

התחברה לאותיות ס׳ וא׳ ול׳, נעשה מזה צירוף של ס׳ מ׳ וא׳ ול׳.

וזה מה שנאמר במטרת ז״ן, הוא שטן,

הוא יצר הרע,

הוא מלאך המוות שמביא מאיתה לעולם.

לפי זה מבואר מדוע נענש האדם הראשון, בזיעת הפיך תאכל לחם.

כי מאז שנתחברה המ׳ עם השם ס׳ וא׳ ול׳, שם הפרנסה, נתבטל הפרנסה.

וממילא צריך לעמוד,

על פי זה מבואר מה שאמרו החכמים, עתידה ארץ ישראל שתוציא גלוסקאות.

מבואר מכאן לעתיד לבוא יזמין הכזו בני אדם את כל צורכיהם בלי שום טרחה.

למה? כי הוא יוציא את המ׳, יחזור שוב פעם השם הקדוש ס׳ וו׳ ול׳,

שהוא שם הפרנסה,

יחזור המצב לקדמותו לפני ח׳ עץ הדעת,

וממילא לא צריך להתייגע והכל יהיה מצוי על העץ אם הוא חל.

נמצא נולמי דים כלצרו של עשיו שהוא יצר הרע, עוד שהוא מלאך המוות, יש שני חלקים.

חלק אחד מצד הקדושה זה הס״א ל׳,

החלק השני זה עוד מ׳ של מוות.

יש לומר, שימו לב,

שמטעם זה נקרא יצר הרע מלאך המוות.

מלאך זה בגימטריה ס״א ל׳,

שזה מצד החלק הטום מהשם ס״מ וא׳ ול׳.

ואילו המ״ם משמו רומז למוות,

לכן הוא נקרא מלאך המוות.

לחלק הרע שבקרבו כל כך מחוברים מזה צירוף מלאך המוות, חכה לעתיד לבוא בגאולה הקרובה.

כשיוציא הכדוש יום תאות מ׳ משמו של ס״מ בא״ל,

יישאר רק השם של ס״א״ל, שזה מלאך.

על פי זה יתבאר היטב מאמר החכמים בגמרא, בחולין צ״א,

ויאמר המלאך של חנק יעלה שחר.

אמר לו יעקב גנב אתה או קוביוסטוס, רמי...