פרשת תזריע

תוכן ענינים;

מאמר א: פרשת תזריע

מאמר ב:

בעזרת ה' נעשה ונצליח וה' ברחמיו עלינו ירוויח

מאמר א: פרשת תזריע 

"אָדָם כִּי יִהְיֶה בְעוֹר בְּשָׂרוֹ שְׂאֵת אוֹ סַפַּחַת אוֹ בַהֶרֶת" (ויקרא יג ב).

איתא במדרש מובא פסוק: "כִּי לֹא אֵ-ל חָפֵץ רֶשַׁע אָתָּה לֹא יְגֻרְךָ רָע" (תהלים ה ה) ללמדך שאין הקב"ה חפץ לחייב בריה, שנאמר: "חַי אָנִי נְאֻם ה' א-לוקים אִם אֶחְפֹּץ בְּמוֹת הָרָשָׁע" (יחזקאל לג יא) ובמה חפץ? להצדיק בריותיו שנאמר: "ה' חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ יַגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר" (ישעיה מב כא) לְמַעַן צדק את בריותיו ולא לחייבם, זאת אומרת הפסוק שאומר כִּי לֹא אֵ-ל חָפֵץ רֶשַׁע אָתָּה לֹא יְגֻרְךָ רָע מלמד אותנו שהקב"ה לא חפץ לחייב בריה שנאמר בפסוק במפורש: "חַי אָנִי נְאֻם ה'" לשון שבועה: "אִם אֶחְפֹּץ בְּמוֹת הָרָשָׁע" ה' לא חָפֵץ לחיב את בריותיו. 

במה חָפֵץ? להצדיק את בריותיו שנאמר: "ה' חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ" ורוצה לצדק את הבריות ולא לחייב אותם. וכן באדם הראשון כשברא אותו הקב"ה נתן אותו בג"ע, וצווהו: "מזה אכול ומזה לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ כִּי בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת" (בראשית ב יז) עבר על צוויו של הקב"ה הביא עליו 'אפופסין', התחיל מסיח עמו אולי יעשה תשובה'.

אז ציווה אותו: "מזה תאכל, ומזה לא תאכל" מצוות עשה ומצוות לא תעשה, ועבר על הלא תעשה ואכל הביא עליו יסורים, והתחיל מסיח עימו אולי יעשה תשובה. 'הניח את האדם והתחיל לסיח עם האשה, חזר אצל האשה חזר אל האדם' - שיעשו תשובה! וכשחזר אל האדם לא חייבו עד שנתן לו רמז לעשות תשובה, כמו שאנחנו רואים פה בפרשה: "אָדָם כִּי יִהְיֶה בְעוֹר בְּשָׂרוֹ שְׂאֵת אוֹ סַפַּחַת אוֹ בַהֶרֶת" (ויקרא יג ב) הקב"ה מביא נגעים על האדם כדי לעורר אותו לתשובה. 

אז הקב"ה לא חייב את האדם הראשון עד שרמז לו לעשות תשובה, ומנין? "אמר רבי חכינאי בשם רבי לוי: שאמר לו: "בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם עַד שׁוּבְךָ אֶל הָאֲדָמָה" (בראשית ג יט), אבל הוא אמר לו "עַד שׁוּבְךָ" אין שׁוּבְךָ אלא תשובה שנאמר: "שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל עַד ה' אֱ-לֹקֶיךָ" (הושע יד ב) זוהי התשובה המעולה אז אומר לו: "בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם" זו קללה זה העונש אבל תדע זה עַד שׁוּבְךָ ועד הָאֲדָמָה אתה יכול לחזור בתשובה, אז מי שרוצה להיפטר מקללת העבודה "בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם" זה עַד שׁוּבְךָ אם הוא שב בתשובה, והוא מבין את המשמעות של ההשגחה הא-לקית, אז הוא לא רוצה לעבוד בכלל! תכף נראה... 

וכיון שלא עשה תשובה טרדו שנאמר: "וַיְגָרֶשׁ אֶת הָאָדָם" (בראשית ג כד) (תנחומא תזריע ט'). אחר כך הוא עשה תשובה מאה שלושים שנה! אבל בשעה שה' דיבר אתו – לא עשה תשובה, לכן סילק אותו וגירש אותו מג"ע. בן אדם יושב בג"ע רומזים לו: 'תעשה תשובה - אתה הולך לאבד את זה!' והוא לא עושה תשובה. 

האדם לא שב בתשובה ופסק דין של הקב"ה יצא לפעולו בכל תוקף ועוז, ונתגרש ושערי הג"ע נסגרו אחריו, ומעתה הוא נמסר לחינוך קשה ומר! אבל כבר עם קריאת הפסק דין רמז לו הקב"ה להאדם: כי "לֹא לְעוֹלָם יִטּוֹר" ('תהלים' קג ט) "וְלֹא לָנֶצַח אֶקְּצוֹף" ('ישעיה' נז טז) כי אם "עַד שׁוּבְךָ". עשר קללות - הוא נתקלל, וחווה - עשר קללות, והנחש - עשר קללות, והאדמה - עשר קללות. אבל בפסק הדין כבר רמז לו: "עַד שׁוּבְךָ" בכל עת ובכל שעה שערי תשובה פתוחים לפני האדם, ו: 'בכל יום ויום בת קול יוצאת וקוראת: "שׁוּבוּ בָּנִים שׁוֹבָבִים אֶרְפָּה מְשׁוּבֹתֵיכֶם" (ירמיה ג כב).

ובכל יום! הרהורי תשובה!! ובכל עת אשר יתנדב לב האדם לשוב אל ה' בתשובה מעולה, מיד הקב"ה מקבלו ופותח לפניו שערי גן עדנו, ומכניסו תחת כנפי שכינתו פה עלי אדמות. גם פה כבר יכול לזכות בהשראת השכינה במעשיו, כל שכן לאחר מותו, שהוא שב בתשובה. ובהתנדב האדם לשמור את נשמתו בטהרה מנעוריו, כמו שאתה שומר על הילדים ולא מכניס מחשב ולא אינטרנט, והכל אם תשמור על הילדים שלך ככה בטהרה מנעוריו, וללכת בדרכי ה' ולהתקדש בקדושתו - נעשה מרכבה לשכינה יתברך. אבל הילדים גם לא צריכים לשמוע מה שאסור לשמוע וטונים שלא צריך, זה צריך לשמור עליהם קדושים. ואז והקב"ה ידבר אתו ויתהלך אתו, ויטעימהו מעין הג"ע והעוה"ב בעוה"ז! בני האדם האלה היו; האבות הקדושים, משה ואהרן אליהו ודוד. אלה זכו שהקב"ה הלך אתם תמיד. 

וכשהתנדב עם כמו ישראל בשעתו, להתרומם מעל תעתועי העוה"ז ולהדבק בו יתברך, השרה הקב"ה שכינתו בתוכם ודבר עמם "פֶּה אֶל פֶּה" ('במדבר' יב ח) והעולם נהפך להם עוד הפעם לג"ע! כשעם ישראל הסכימו לקבל את התורה ולקיים אותה הקב"ה הפך את המדבר שזה מקום חיות וליסטים חום, שרב! מקום הכי לא סימפטי שיכול להיות זה המדבר - הפך להם את זה לג"ע, החזיר אותם לג"ע; ענני כבוד, בארהּ של מרים, מן יורד מן השמים, אתה רוצה שלו? מגיע שלו, ריחות מדהימים אילנות מלבלבי, מה לא היה להם שמה?! 

והשכינה היתה משכן ג"ע במדבר! למה? כי הם התעלו מעל תעתועי העוה"ז, וממילא לקב"ה אין לו בעיה, אם אתה מתעלה מעל הבלבולים של העוה"ז - הוא מביא לך את הג"ע אליך! 'חול המועד' הזה (פסח) איזה אושר היה! מופשט מהחומריות שום קשר עם שום אדם חוץ מלימודי התורה הקדושה - איזה תענוג זה, ג"ע עלי אדמות. 

והעולם נהפך להם עוד פעם לג"ע, וזו 'תורת האדם' ותעודתו ותעודת כל האנושות כולה לפתוח את שערי הג"ע שנסגרו אחריהם. ולעשות שלום בעולם מ:"כָּל חַיְתוֹ יָעַר" ('תהלים' קד כ) עד האדם, שישכון השלום לא רק בין בני אדם גם בין בעלי חיים ולהשכין את השכינה עוד פעם בעולמות האלה התחתונים כמו שהיתה בתחילה, והקב"ה הבטיח אותנו: שתגיע תכלית באחרית הימים, אחרי גוג ומגוג זה מה שהיה.

מאמר ב: 

הפסוק הבא: "וְרָאָה הַכֹּהֵן אֶת הַנֶּגַע בְּעוֹר הַבָּשָׂר וְשֵׂעָר בַּנֶּגַע הָפַךְ לָבָן" (ויקרא יג ג).

וְרָאָה הַכֹּהֵן, אדם קיבל צרעת לא קוראים לדוקטור ולא לפרופסור קוראים לו כהן. "וְרָאָה הַכֹּהֵן אֶת הַנֶּגַע בְּעוֹר הַבָּשָׂר וְשֵׂעָר בַּנֶּגַע הָפַךְ לָבָן" (ויקרא יג ג).

בדיני נגעים צריך להביאו אל הכהן. אבל יש דין שאומר: שאם הכהן שוטה, אז ישראל ת"ח רואה את הנגעים ואומר לכהן השוטה: "אמור 'טמא' - והוא טמא, אמור 'טהור' - והוא טהור" ('תו"כ'). באותו מקום שהיה אדם הזה מנוגע, היה כהן אבל הכהן הזה היה שוטה, מה זה שוטה? לא בקיא בדיני נגעים כל כך ויש שם ישראל ת"ח, אז הישראל הת"ח הזה מסתכל על הנגעים ואומר לכהן, כי רק על פי הכהן זה סר או לא סר, אז הוא אומר לכהן: 'אמור טמא' – והוא הופך להיות טמא, 'אמור טהור' - והוא טהור. 

וזה מובא ברמב"ם: ו'הכסף משנה' (שם) באר: שאין הדברים אמורים לשוטה ממש, כי שוטה פטור בכלל מכל המצוות, אלא שהישראל מסביר לו וסבר, הוא מקבל את הדברים. ורק לגבי החכם הוא נקרא שוטה, היינו; שאינו שוטה אלא שאינו ת"ח ובקיא בדיני צרעת ונגעים, ולגבי החכם קוראים לו שוטה.

רואים מכאן: איך שחז"ל הסבירו לנו את החילוק בין ת"ח שיודע דיני הצרעת, למי שאינו בקיא בדינים אלו החמורים והסתומים, שצריך עמוקות גדולה להבינם על בוריים, ואחד כזה שלא יודע אותם נקרא: 'שוטה!' אפילו שהוא למדן ובעל סברא בשאר חלקי התורה, אלא שלא זכה לידע חלק התורה של צרעת ונגעים, מכל מקום כשאנחנו מודדים אותו כנגד מי שזכה יותר והבין בעמקות התורה ויודע יותר חלקי התורה, הוא נקרא 'שוטה' בבחינה זו שהרי חסר לו ידיעה והבנה בכמה חלקים מהתורה. 'שוטה' פרושו מי שלא זכה ששכלו יתפתח כראוי, ולגבי התלמיד חכם נקרא 'שוטה' אדם שלא נתפתח כראוי, והגם שחסר לו רק ידיעת דיני צרעת.

אבל עדיין צריך להבין: הרי בכל מקום נקרא אדם שאינו בקי בדיני התורה 'עם הארץ', ולמה במקום הזה כינו אותו בשם שוטה? אלא יש מי שמפרש שהרי אמרו חז"ל: "לא ניתנה תורה לדרוש אלא לאוכלי המן, ושניים להם לאוכלי תרומה" ('מכילתא בשלח' יז) אוכלי תרומה - זה הכהנים, היינו; שבאמת כל אדם צריך לישב יומם ולילה וללמוד תורת ה'! היינו; שבאמת כל אדם צריך לישב יומם ולילה וללמוד תורת ה'! אלא שטרדות הפרנסה מונעים את האדם מזאת, לא כולם בעלי ביטחון במדרגה העליונה שיכולים להפקיר הכל ולשבת וללמוד ולסמוך על ה' שוודאי יזון אותם! 

כמו שהם אומרים בברכת המזון: "הַזָּן אֶת הָעוֹלָם כֻּלּוֹ בְּטוּבוֹ בְּחֵן וּבְחֶסֶד וּבְרַחֲמִים. הוּא נוֹתֵן לֶחֶם לְכָל בָּשָׂר כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ" הם אומרים את זה כל יום! אבל הם לא מאמינים בזה ולכן הם הולכים לעשות 'השתדלות' גדולה להשיג את הלחם. 

מענין, אחרי 'מאה ועשרים שנה' שהקב"ה יגיד לו: "תשמע! אתה היית אברך כולל! לא? למדת שבע שעות - כל הכבוד! ומתוך עשרים וארבע שעות נשאר עוד שבע עשרה שעות מה עשית עם השאר? למה לא המשכת ללמוד?" 

מה הוא יגיד לו: "עשיתי 'השתדלות' להשיג פרנסה...' ?!

יגיד לו הקב"ה: "מה? לא סמכת עלי?! לראות בעינים - סמכת עלי, עשית משהו בשביל זה? - לא! לשמוע באוזניים סמכת עלי! עשית משהו בשביל זה? לא! את פעימות הלב שלך מי הפעים אני או אותה? הדוקטור... 'קופת חולים' 'כללית'? מי הפעים? אני, זה סמכת עלי, על כל האברים הכל סמכת עלי רק כשזה מגיע לכסף לא סמכת עלי?! רצית 'יותר' חשבת אני אתן פחות, אה?! לא סמכת עלי! למה? שבע עשרה שעות היה לך!...' 

באמת כל אדם צריך לישב יומם ולילה ללמוד תורת ה', אלא שטרדות הפרנסה מונעים את האדם מזאת, אבל בדור המדבר שהיו אוכלי מן, ולא היה להם שום טרדה חיצונית, עליהם לעסוק בכל עת ובכל שעה בתורה! לכן: "לא ניתנה התורה לדרוש אלא לאוכלי המן" יש להם זמן! עשרים וארבע שעות ביום ללמוד בלי הפסקה!! ולכן ציווה הקב"ה: 'שהכהנים יקבלו תרומה מכלל ישראל!' כי הם מורי העם, וצריך להיות זמנם וליבם פנוי ללמוד התורה ללא שום דאגת פרנסה. אז כיון שהם מורי העם הן צריכים לקבל תרומה מכל העם, מפרישים להם תרומה מכל דבר, כדי שהכהנים ילמדו תורה בלי סוף! ויוכלו להורות את העם. 

ולכן אם כהן יש לו זמן ללמוד, והוא מבזבז את הזמן להבל וריק, ואינו עוסק בתורה, אז הוא לא רק 'עם הארץ' הוא גם "שוטה!" סתם בן אדם - הוא "עם הארץ" אבל כהן?! הוא גם "שוטה!" נתנו לו מדרגה! 'כהן' העלו אותו למעלה, עשו ממנו כהן "וְקִדַּשְׁתּוֹ" (ויקרא כא ח) והוא "הַגָּדוֹל מֵאֶחָיו" (ויקרא כא י) מקדימים אותו לספר תורה: 'כהן - יעלה בכבוד!' כהן עולה, מי עולה? כהן "עם הארץ או שוטה? יש לו זמן! 'תרומה' נותנים לו כל ישראל! נו, שב תלמד, אתה 'מורה הוראה בישראל' צריך להיות. אז לכן כהן שיש לו זמן ללמוד והוא מבזבז זמנו ואינו עוסק בתורה הוא לא רק "עם הארץ" אלא גם "שוטה!" כי הוא 'מאבד את מה שנותנים לו!' 

'מאבד את מה שנותנים לו!' וזה המבחן של "שוטה!" מבחן של "שוטה!: 'נותנים לו - והוא מאבד!' נותנים לו 'מעלה' נותנים לו אפשרויות, נותנים לו הכל, והוא מאבד, נתנו לו זמן, שהזמן הוא יקר מהכל שאין לו תמורה! והזמן הולך לבטלה ואין להשיב והוא לא נצל כראוי את זה? אין לך "שוטה!" יותר גדול מזה. 

– חזק וברוך!