ניצלה מהטבח - "לא ידעתי שיש בי את האמונה הזו"

- - - לא מוגה! - - - 

אז בשעה זו שאנחנו נמצאים מול הרשעים הארורים האלה הטובחים

היה חסר להם רק להיות קניבלים

אבל זה מראות שזעזעו את כל העולם חוץ מהמוסלמים כמובן

יש חלק מהם שכן הזדעזעו ואמרו שזה לא הדרך שלהם

איזה בודדים ביחס יש מיליארד שמונה מאות מוסלמים בעולם

והקדוש ברוך הוא שילם להם הם רצו לשלוח טיל אתמול לחיפה

הוא נפל להם בבית חולים

והרג להם

מאות בני אדם

אבל מה כמובן הם יעשו

אמרו שזה אנחנו

למזלנו יש צילומים וגם הקלטות של ערבים שמדברים ביניהם

שזה שלהם

אז המערב קצת התחיל להבין שזה נכון כולם קפצו ואמרו שזה אנחנו בהתחלה

הערבים ממשיכים להגיד שכמובן זה ישראל

אנחנו מחכים לראות ישועת השם אבל הנקודה היא

כמה שאנחנו נתחבר

אחד לשני ושיעורי הביטחון שאני נותן בבוקר

להחדיר את הביטחון בעצמנו

אז שתדעו לכם זה דבר

שיכול להציל אפילו הכופרים

אפילו חילונים גמורים

ניצלו

בהזכירם את השם ובביטחון בו. אתם לא תאמינו, יש הקלטה

מדהימה

של אישה

שהיא מספרת איך היא ניצלה.

תקשיבו ותשמעו, היא חילונית לגמרי,

לגמרי.

אם אני מתלבטת רגע איפה להתחיל, אז אני אתחיל ממש מההתחלה,

שהאזעקה של הצבע האדום הקפיצה אותי מהכורסה שבה ישנתי חצי לילה.

אוקיי, רצתי לממ״ד.

זה די שגרתי אצלנו.

מה שעשיתי למזלי למזלי בהודיה לקדוש ברוך הוא שכיוון את דרכי כל הזמן,

היה לידי בקבוק כזה של מים,

בערך זאת הייתה הכמות,

ותפסתי ורצתי עם זה. כמה זמן יש לכם להיכנס לממ״ד? כלום. 15 שניות. 15 שניות. 15 שניות הופכת, הוא כבר רץ על הממ״ד. ואני עוד בשניות האלה הגעתי לדלת של הממ״ד,

אני מציצה פנימה למיטה שם, ואני אומרת לעצמי, אין לי שום שמיכה.

חדר שינה שלי צמוד,

הלכתי למיטה, הייתה לי שמיכה עבה, עבה, טובה כזאת, משכתי אותה, נכנסתי לממ״ד, טרקתי את הדלת.

התיישבתי, נשמתי רגע, ואחרי זמן די קצר הגיעה הידיעה, ההודעה,

שחדרו מחבלים לקיבוץ.

ואני,

אני אומרת עכשיו, ואני בטח אחזור לזה עוד,

שבבוא היום, כשאני כבר אהיה במקום עוד יותר רגוע ועוד יותר נושם, ואני אוכל לעשות רשימה של הניסים שלי,

כי כל דקה הייתה לי נס.

נעלתי, סגרתי את הדלת,

ולפני כמה שנים, כשהייתה חדירה של מחבלים דרך המנהרה מעזה,

אנחנו עיר אסביתי ואני, היינו מאוד לא רגועות. אמרתי לה, מה שווה לי הממ״ד אם אני לא יכולה לנעול אותו?

וואו. כי נגד ההפגזות, אוקיי. אבל אם חס וחלילה חודרים לי הביתה,

מה נותן לי הממ״ד? לא נותן לי שום דבר, אני חייבת...

ואנחנו בתוך הממ״ד, באפליקציה הזאת של המקומי,

התחילו לרוץ הודעות של אנשים.

זה פשוט בלתי ניתן לתאר את הזוועה שאני קוראת ואת הפחד שזה עושה.

ולפי האנשים שמפרסמים,

שאני יודעת איפה הם גרים בקיבוץ, פחות או יותר,

אני מבינה את כיוון ההתקדמות של המחבלים.

הם התחילו בצד הקרוב לגדר עם עזה,

ולאט-לאט לקראת צהריים אני אומרת, זהו, תכף הם אצלי, תכף הם אצלי.

ואז התיישבתי באיזשהו מקום, באיזו פינה,

ואז אני אומרת, תודה לך, הקדוש ברוך הוא. תודה לך, השם. התחלתי לחפש את כל שמות השם שאני יודעת, האלוקים,

ואני לא זוכרת מה עוד. ואמרתי לו תודה רבה, ותודה למלאכים שלך,

ואני יודעת שאתם שומרים עליי.

אני מרגישה שאתם מגינים עליי. תודה רבה. אני יודעת שחצי עולם מתפלל עליי ושומר עליי,

ובעזרת השם לא יקרה לי שום דבר רע. אני מוגנת, אני כל הזמן בהגנה. אני מוגנת. תודה, הקדוש ברוך הוא.

זה בערך הדבר היחיד שהסתובב לי בראש.

גם כשהיו דברים שהקפיצו והיו רעשים איומים,

ניסו לפרוץ לי דלת הממ״ד עם חומר נפץ, עם פצצות, עם יריות, עם לא יודעת מה. ואני כולה בתוך, לא יודעת, משהו כמו שני מטר על שני מטר של ממ״ד יושבת באיזה פינה על המיטה, ואני אומרת, אני מוגנת, אני מוגנת. תודה, הקדוש ברוך הוא, אני מוגנת. תודה לך, רבי, אני מוגנת.

תודה, תודה לכל מי שמתפלל עליי. תודה רבה, אני מוגנת, אני מוגנת, אני מוגנת.

ומעלי מלחמה, רק אחר כך הבנתי כמה מלחמה,

והסתבר ש-12 מחבלים התבצרו בבית שלי.

לכן לא הצליחו לבוא לחלץ אותי, כי צה״ל נלחם במחבלים,

וכל המלחמה הזאת על הראש שלי. וואו. מכיוון שהיה עדיין שקט,

אמרתי, אוקיי, הצ'אנס היחיד שלי,

עכשיו זה לצאת מפה.

פתחתי חלון ולא זיהיתי איפה אני.

שום דבר לא היה דומה למה שאני רגילה לראות מהחלון שלי.

לא הגינה, הכול שוכב, הכול חתיכות זה.

אחר כך הבית מולי, אין שם גינה ואין כל כך בית.

היה שם איזה חצרית של בית שנראה כמו לא יודעת ממתי,

ואני לא מבינה.

ועוד פעם, אני אומרת, כל הזמן הניסים והזה שאמרתי, אוקיי, זה לא הזמן עכשיו להבין, אני נושמת,

אני בסדר, תודה, קדוש ברוך הוא, אני בסדר,

אני בסדר, אני מוגנת,

ואני קופצת מהחלון.

ולסיום, באמת,

תודה,

תודה, האמונה הזאת שלא הייתי, לא ידעתי עד כמה היא ישנה בתוכי,

וכמה שהיא חיזקה אותי גם לשרוד וגם לצאת מהמקום הנורא הזה ולהגיע עד החיילים בשער.

ותודה, באמת תודה הכי גדולה, פשוט כל הזמן,

ומאז אני כל המחשבות והרגשות,

אני בהודיה אינסופית, אינסופית,

לקדוש ברוך הוא ולכל מי שהתפלל והציל אותי.

לא ידעתי שיש בי את הכוח של האמונה הזאת.

זה צץ לה.

שעות היא אומרת אותו דבר,

כל הזמן היא חוזרת, אני מוגנת,

תודה, תודה, תודה, אני מוגנת, אני אומרת, שעות!

אין לה מה לעשות, היא יושבת בתוך המבט,

אחרים שרפו אותם בתוך הממ״ד, חיים.

והיא ממשיכה להגיד ממשיכה, מחזיקה בקדוש ברוך הוא, מחזיק אותה.

מי שמחזיק בקדוש ברוך הוא.

למדנו שמי שחושב מחשבות ביטחון,

נולד לו מלאך של ביטחון.

מי שמפחד,

נולד לו מלאך אף,

שמדרדר אותו עוד יותר.

חרדת אדם ייתן מוקש.

הוא בוטח בשם יישוגיו.

מי שחרד, מפחד, לא בוטח בשם.

ייתן לו מוקש, הוא בעצמו נותן לעצמו מוקש.

ומי שבוטח, יישוגיו. הנה.

חילונית קיבוצניקית.

לא יודע אם יש לה מזוזות בפתח.

יש שם הרבה שאין להם מזוזות בפתח.

ותראו,

פתאום מתוך הלב שלה אין מה לעשות. עם מי תדבר?

מדברת עם הקדוש ברוך הוא.

ונצלח.

זה מה שצריך.

להיות מחוברים לקדוש ברוך הוא, לפתוח בו.

לא בצבא, לא בלוחמים,

לא ביידן, לא ארצות הברית, לא אירופה, לא אף אחד.

פתח באחד ואל תפחד.

אם זה רק אחד,

אל תפחד. אם זה שניים, אתה בבעיה.

יכול להגיד לך, טוב, תפתח בשני, עזוב אותי.

אתה מסתדר, אני רואה, יש לך עוד מישהו.

פתח באחד.

אם נפתח רק באחד, על מה יש לנו לשען?

על הווינו שבשמיים.

תודה על ההקשבה.