דיסק שמע מס' 508: "ללכת לבית הכנסת" חלק א'

- - - אין זו דרשת הרב שליט"א, אלא עיקר הדרשה מספר חכמת המצפון חומש במדבר פרשת בהעלותך מאמר שלח' עמ' 2579) - - - 

"וַיְדַבֵּר הָעָם בֵּאלֹהִים וּבְמֹשֶׁה לָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ מִמִּצְרַיִם לָמוּת בַּמִּדְבָּר כִּי אֵין לֶחֶם וְאֵין מַיִם" (במדבר כא ה).

"בֵּאלֹהִים וּבְמֹשֶׁה - השוו עבד לקונו, לָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ - שניהם שווים" (רש"י שם), הענין של השוואת עבד לקונו מכיל רעיון עמוק מאד האומר דרשני! כי אין האמירה הזאת איזו פליטת לשון, אלא שבתלונתם זו דימו להשוות להביע איזה זלזול כלפי מעלה.

ראיתי בפירוש הרלב"ג (פ' קדושים), באזהרת זריעת כלאים והרכבת כלאי בהמה וז"ל, עוד יזיק לאמונה כי הוא ית' הבדיל בחלוקת המינים בחילוק הצורות, כי זו הצורה היא יותר נכבדת מצורת בעל חי אחר, וההאמנה במעלת הצורות הוא המגיע בסדר המדרגות להחשיב הצורה היותר נכבדת, עד כי יגיע עוז וכבוד אליו ית', אשר הוא נבדל בצורה היותר נכבדת בכל הנמצאים, וזה יישירנו להשגתו ית', וכן למעלת החכמה במעלת הצורה.

אולם בהרכבה אם כלאי בהמה, אם כלאי זרעים, הרי מערב צורה בצורה כי אין מחשיב כלל מעלות הצורה, והיא כפירה גדולה, וכן בכלאי בגדים, כי צורת הפשתן הבא מהצמח הוא יותר שלם מהצמר, כי זה בא מפועל המין המכוון לעצמו, וזה אף כי הוא מבעלי חיים, אבל הוא בא ממותרות החומר, והוא ית' החכימנו באלה המצוות להשיג מדרגות הצורות בהנמצאים, קצתם במעלה יותר על קצתם, ומזה נעמוד על מציאות השי"ת עכ"ל.

כעת נבין את חטאם של אלו שהשוו עבד לקונו, כי בהשוואת העבד לקונו ישנה כפירה בעצם מעלות ומדרגות הקדושה, ביטול התחומין והריסת הסייגים והגבולות, השלבים והעליות שבקודש יסודותם, השקפה כזו המשווה עבד לקונו מגלה את הכפירה שבלב, על העדר ההכרה שיש גדול וקטן, שישנם עצמים אחד מקודש למעלה מחבירו, על העדר האמונה בכוח הבחירה להתעלות ולהתקדש דרגא אחרי דרגא, וזהו חטא גדול ונורא, הרבה יותר גדול מעצם התלונה על העדר בשר לאכילה, וחז"ל שהבינו וחדרו לנפש המתלוננים הראו לנו מקום התורפה שבדבריהם שהשוו עבד לקונו. 

ויובן בזה שפיר מה שאמרו ז"ל (שם קי"ט), כל המבזה תלמיד חכם אין לו רפואה למכתו, והוא נמנה בכלל האפיקורסין (סנהדרין ק"י), מפני שביזוי ת"ח הוא לא רק זלזול בכבודו בעלמא, אלא שמונח הרעיון של "פֹּרֶה רֹאשׁ וְלַעֲנָה" (דברים כט יז) של השוואה, שלפי דעתו המשובשה אין דבר נבחר ומעולה בבריאה והכל שווים, לכן אין לו רפואה, היינו שאין לו גם רגשי חרטה ותשובה, כי אינו חושב שחטא כי הכל שווה.

ולכן אז"ל המספר לשון הרע כאילו כופר בעיקר (ערכין ט"ו), כל הענין של לשה"ר גינוי וזלזול בכבוד חבירו נובע מאותו מקור העכור של מחשבת ההשוואה, הוא כופר במציאות מעלות ומדות גבוהות שבבחירת האדם, ואינו רואה שום סיבה ועילה לעיין במעלותיו ומדותיו של חבירו, ובקלות ראש הוא משחיר ומכהה את פני חבירו ואין לבו נוקפו, כי כופר הוא במציאות המעלות והבחירה החופשית, וכופר הוא בעיקר.

ולכן נענשו דור המדבר בזה ששלח עליהם הקב"ה את הנחשים, ולמה דוקא נחשים? כי ידוע שהנחש הקדמוני הוא סמל החטא של לשה"ר, וסיבת לשונו הרע היתה הקנאה באדם בחיר היצורים שנצטווה לא לאכול מעץ הדעת, והוא הטיל את זוהמתו ע"י רמזי כפירה, שהכחיש בכוח העילאי וקדושתו של השי"ת שהיא למעלה מכל הקדושות, השוה עבד לקונו ואמר: "וִהְיִיתֶם כֵּאלֹהִים יֹדְעֵי טוֹב וָרָע" (בראשית ג ה), השווה וטשטש כל הגבולין והתחומין וזהו מקור הכפירה.

מה היה עונשו של הנחש? אמרו לנו חז"ל (תנחומא חקת), למה נפרע בהם בנחשים, הנחש אפילו אוכל כל מעדנים שבעולם נהפכין בפיו לעפר, דכתיב: "וְנָחָשׁ עָפָר לַחְמוֹ" (ישעיה סה כה), ואילו אוכלין את המן שנהפך להם למטעמים הרבה, שנאמר: "וַיִּתֵּן לָהֶם שֶׁאֱלָתָם" (תהלים קו טו) "וְתַאֲוָתָם יָבִא לָהֶם" (תהלים עח כט) ואומר: "אַרְבָּעִים שָׁנָה ה' אֱלֹהֶיךָ עִמָּךְ לֹא חָסַרְתָּ דָּבָר" (דברים ב ז), יבוא נחש שאוכל מינין הרבה ובפיו טעם אחד, ויפרע מאוכלי מין אחד וטועמים מינין הרבה עכ"ל.

הנחש הוא ששאף להכשיל ולהחטיא את אדם וחוה, ולשבש את שכלם בארס ההשקפה של העדר בחירה, ובזיוף של דרך ההשוואה שבחטאם יהיו כֵּאלֹהִים יֹדְעֵי טוֹב וָרָע, ולכן נקנס ונענש בהשוואה בכל מה שהוא אוכל, אפילו במעדנים המוטעמים והמבושמים ביותר הוא מרגיש רק טעם שוה טעם עפר.

עם כשלון בנ"י בדברם סרה בֵּאלֹהִים וּבְמֹשֶׁה שהשוו עבד לקונו, שילח ה' בם את הנחשים ליפרע מהם, מאלה בעלי הטעם האחד בעלי ההשוואה השוללים את קיומן של צורות נכבדות המושגות בכוח הבחירה החופשית, והתקנה שיביטו "אֶל נְחַשׁ הַנְּחֹשֶׁת וָחָי" (במדבר כא ט), יתעמקו ויעיינו יפה, יביטו על עונשו של הנחש שנידון לניוון תמידי והשוואה, בשביל שהכחיש בחירת הקדושה וכפר במעלות וצורות נכבדות, יבוא נחש זה ויפרע מבנ"י אוכלי המן שטועמין טעם מינין הרבה.

המן היה מברר ומבליט את צורות הנכבדות ומדרגותיהן של בנ"י, כמ"ש: "וּבְרֶדֶת הַטַּל עַל הַמַּחֲנֶה לָיְלָה" (במדבר יא ט) בתוך המחנה משמע, וכתיב: "וְיָצָא הָעָם וְלָקְטוּ" (שמות טז ד), יציאה מחוץ למחנה משמע, וכתיב: "שָׁטוּ הָעָם וְלָקְטוּ" (במדבר יא ח), משמע למקום רחוק רש"י, הא כיצד? צדיקים ירד על פתח בתיהם, בינונים יצאו וְלָקְטוּ, רשעים שָׁטוּ וְלָקְטוּ, כתיב לחם, וכתיב עֻגוֹת, וכתיב וְטָחֲנוּ, הא כיצד? צדיקים לחם, בינונים עוגות, רשעים טָחֲנוּ בָרֵחַיִם אוֹ דָכוּ בַּמְּדֹכָה (יומא ע"ה), ועל האור המאיר הלזה היו מתרעמין ומרננין, וכאילו מכחישין את הבחירה וצורת הנבדלות, והם שנזרקה מפיהם ביטויים כאילו להשוות עבד לקונו, לכן תקנתם שיביטו אל הנחש ועונשו. 

(פרי חיים ע' רכ"ה).