כתינוק הבורח מבית הספר | ר' שלום לסרי

- - - לא מוגה! - - - 

ערב טוב,

ברשות כבוד הרב, ברשות הקהל.

מאמר קח

ויהי בנשוא אהרון

ויאמר משה קומה אדוני ויפוץ אוהביך.

כתב המאירי, אחד מהראשונים, בברכות

על ציווייו של רבי אליעזר לתלמידיו,

שאמר להם, מנעו בנכה מן ההיגיון.

צריך האדם לגדל את בניו לתלמוד תורה ולחנכם מילדותם,

שלא לפתור פסוק כצורתו,

שפשוטו של הפסוק מוכיחה צד כפירה,

והוא שנאמר פה,

מנעו בנכם מן ההיגיון,

רצה לומר מפתרון הפסוק

כמו שהוא נקרא.

כתב על זה המשגיח רבי ירוחם עימיר, זכר צדיק לברכה,

שמקובל אצלנו שלא רק שאיננו מבינים דברי חזל,

אלא שאף על פי

שאת שפתם אנו לא מבינים כדוגמת אדם היודע לדבר רק בשפה העברית

ואינו מבין אנגלית, ואם נכתוב לו בעברית מילים אנגליות,

הרי שידע לקרוא,

אך לא יבין מהו קורה.

ובפרשתנו נראה

מהו הצד כפירה שדיבר המאירי הקדוש.

איך אפשר שדור מקבלי התורה פנים אל פנים,

ועשו משכן לשם שישכון בתוכם,

ומייד,

איך שזזו במקומם מהר סיני,

נאמר עליהם,

התורה אומרת עליהם, כתינוק הבורח מבית הספר,

ונהיו מתאוננים

ומתאווים תאווה במדבר,

כמו שאמרו, זוכרנו את הדגה והבצלים והשומים.

והמלבים כתב

בשם האברבנאל,

שהיה בדברים צד מינות.

ובראותינו פסוקים אלו

עלולים אנו להתייאש ולומר,

אם בארזים נפלה שלהבת,

מה יגידו אזובי הקיר כמונו.

ולכן עלינו לחדור לעמקי הפסוקים,

ולא להבין דבר כפשוטו.

הרי שדור המדבר,

כולם הגיעו למדרגת נביאים,

וכל העדה כולם קדושים,

ומעשיהם היו בשיא השלמות.

אך התביעה עליהם הייתה במחשבתם ועומק ליבם.

שהרי איך ייתכן לומר שעזבו מעמד

הר סיני כתינוק הבורח מבית הספר?

הלא התורה מעידה שכל נסיעתם וחנייתם הייתה על פי השם.

וישאו על פי השם וחנו על פי השם.

ועוד הרי בסיני לא נשאר כלום.

הרי מיד במשוך היובל,

במשוך היובל זה שהשופר סיים את זה, והדברי האחרונה נגמרה,

הקדושה הסתלקה מהר.

היה מותר אפילו לבקר ולצאן לעלות להר. הרי ידוע שבזמן המעמד

לא התאפשר להגיע להר, כי הייתה קדושה על ההר.

ולאחר שהסתיים המעמד,

אז הסתלקה הקדושה מהר,

ושום קדושה לא נותרה ממנו.

אם כן, שואלים ממה ברחו.

מכאן ראייה שהתביעה הייתה דקה מאוד מעבר למחשבותינו.

אמת,

שלא נשאר כלום מהר סיני,

ובאמת שלחו איתם את הקדושה למשכן,

שהקדושה עברה למשכן עצמו,

וסביבו, סביב המשכן,

חנו,

ואיתו הלכו לאורך כל מסעם.

אבל נראה שהפרידה מהמעמד הנשגב,

מהמעמד הנשגב, שפסגה מהם זוהמת הנחש,

והפכו למדרגת אדם הראשון קודם החטא,

הייתה קלה מדי,

ולא הייתה בליבם הגעגוע והערגה להתקרבות הנוראה

שהייתה להם לשם יתברך.

שהגמרה בתענית

קוראת למעמד של מתן תורה בעתרה שהיתרה לו עימו ביום חתונתו,

שהרגיש הקדוש ברוך הוא כחתן לקראת כלה,

והם מייד נסעו ולא נשארו להתבונן ולהצטער על המעמד הנורא הזה.

והפסוק שהתחלנו בו, ויהי בנשיא אהרון,

הוא מבדיל בין פורענות ראשונה,

שהיא, הפורענות הראשונה היא כתינוק הבורך מבית הספר,

לפורענות שנייה, ויהי העם כמתאננים,

שגם כפשוטו לא ניתן להבינו,

שלא רק שהתאוננו עד לקטנוניות כזאת של לבקש

שומים ובצלים,

אלא עוד

ויבכו כל ישראל,

שאפילו קטנים כמונו רחוקים מכך,

וכתוב במדרש רבה,

ובאספסוף התאוו

אלו סנהדרין,

שנאמר

אספה לשבעים איש, אספה זה אספסוף, אספה לשבעים איש,

אלא

בעומק העיון, בקשתם הייתה

של דור המדבר, בקשתם הייתה,

האם הקדוש ברוך הוא,

שאלו אם הקדוש ברוך הוא חסרים לו מלאכים, הרי לקדוש ברוך הוא לא חסרים מלאכים,

הרי הם הגיעו למדרגת מלאכים

שאין להם יד סערה, ולא רצו זאת.

הם רצו לעבוד את השם

כאנשים רגילים שהתאוו

והקפו את יצרם,

ובזה יקבלו שכר.

ומה שחרף השם

בעיני משה, או בעיני משה,

היה רע,

שהרי לעולם

על יביא אדם את עצמו לידי ניסיון,

ועובדה שהשם מביא להם בשר

והם לא עמדו בניסיון. כמו שידוע, הם ביקשו בשר

והם לא עמדו בניסיון,

בסוף הם אכלו את הבשר ואכלו אותו גם בתאווה,

ולא פרשו ממנו.

אלא

לא אכלו בקדושה

את הבשר.

כמו שמסופר על הגאון,

הגאון מווילנה, זכר צדיק לברכה,

שבא מלאך ללמדו תורה,

והוא סירב לקבלו בטענה שהשכר הגדול מקבלים על העמל,

ולא על מדרגה שמקבלים במתנה.

וזהו גם סוד האדם הראשון,

שרצה לעבוד את השם מתוך ניסיונות,

ולא להיות מלאך שאין לו שכר,

ולכן אכל מעץ עדה טוב ורע.

ובזה מובן

למה אמר השם למשה,

אספה לי שבעים איש מזקני ישראל,

מה הקשר בין

שומים ובצלים ואבטיחים

לרוח הקודש,

שתאצל עליהם

מאת משה רבנו

על כורחנו, הרי שקדושתם הייתה גבוהה מאוד.

מכאן עלינו לקחת מוסר

שהאדם צריך לשאוף למדרגות גבוהות מאוד ולהתעלות בעבודת השם,

אבל צריך לדעת

לא לשאוף להגיע למדרגת מלאך,

והרבה עשו כרבי שמעון ולא עלתה בידם.

ומאידך,

אם אדם משיג מדרגה מסוימת,

לא להביא את עצמו לידי ניסיון,

ואפילו דוד המלך עליו השלום ביקש ניסיון,

ולפי עירום מדרגתו לא עמד בו.