חג השבועות | הרב עמנואל טולדנו

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

‫במסכת שבת, דף ל״עמוד א',

‫אמר רבי יהודה, מר רב,

‫מאי דכתיב,

‫הודיעני השם קצי,

‫ומידת ימיי, מהי?

‫אדעם מחדל אני.

מה זה הודיעני השם קצי?

‫ביקש דוד שהשם יגיד לו ‫מתי הוא ימות.

‫תגיד לי מתי אני אומר, ‫כדי להיכונן.

‫ומידת ימיי, מהי? באיזה יום?

‫אמר לו הקדוש ברוך הוא,

‫אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא, ‫הודיעני השם קצי, אמר לו, ‫גזירה היא מלפניי,

‫אין מודיעין קצו של בשר מדעי.

‫ומידת ימיי, מהי?

‫אמר לו, גזירה היא מלפניי, ‫שאין מודיעין מידת ימיו של אדם.

‫ואדעם מחדל אני,

‫אמר לו, בשבת תמות.

‫אמר לו, אמות באחד בשבת.

‫למה בשבת?

‫באחד בשבת.

‫אמר לו, כבר הגיעה מלכות,

מלכות שלמה,

‫ואין מלכות נוגעת בחברתה. ‫-למה הוא הגיע לו את היום?

‫למה הוא הודיע לו שהתכונן באותו יום? ‫הרי היה סיפור

שבא מלאך המוות,

‫מה הוא עשה? כל שבת היה לומד, ‫כל השבת לא היה מפסיק.

‫-אבל הקדוש ברוך הוא לא עומד. ‫-וככה הוא לא יכל לעשות לו,

‫מלאך המוות

לא הצליח, אבל בסוף הוא סידר אותו. ‫הלך,

היה לו בוסטנאי אחרי הדירה,

‫והוא הלך לעלים ונענע אותם, ‫הרעיש רעש גדול.

‫אז דוד רצה לראות מה קרה.

‫באותו רגע שראה, אז הוא הפסיק.

‫הוריד לו דרגה מתחת,

‫ונפל.

יש שאלה, למה הוא נהנע לו את העץ? ‫אבל הוא היה אילן,

‫הוא נהנע לו את העץ,

‫ועל ידי העץ הוא יצא מחוץ לראות מה שזה.

‫-כן, עצים, עץ, על כל העצים. ‫-את העץ הוא נהנע לו. ‫הוא אמר לו,

‫אתה, בגלל עץ הדעת, חטא עץ הדעת,

‫אני רוצה להזכיר לך שכל החיים שלך ‫באו מאדם הראשון. ‫הרי אתה היית צריך להיוולד ולמות,

‫אבל בגלל שנגזרה מיטה על אדם הראשון, ‫בגלל עץ הדעת,

‫אז הוא נתן לך שבעים שנה.

‫אז הוא בא להזכיר לו, ככה שמעתי, ‫שבניהו בן יאירדן כותב את זה,

‫שהוא בא להזכיר לו את עץ הדעת, ‫שכל החיים שלך הם בזכות אדם הראשון. ‫זהו, נגמר החיים.

‫אז הוא אמר לו,

‫טוב, אני לא יכול לחיות עד יום ראשון,

‫כי שלמה צריך למלוך,

‫אז אני אמות בערב שבת.

‫אמר לו, לא,

‫עדיף לכתוב לי יום אחד ‫שאתה יושב ועוסק בתורה,

‫כי טוב יום בחצריך, ‫מאלף, בחרתי,

‫מאלף עולות של שלמה בנך, עתיד,

‫לימוד התורה שלך ‫יותר שווה מאלף קורבנות.

‫אז כתוב הסיפור הזה,

‫כל יומא דשבתא,

‫הוייטיב וגריס כולי יומא.

‫לא היה מפסיק מללמוד כל... לגרוס,

‫והיה תוהיר המגינה, ‫לא יכל מלאך המוות.

‫אוימא דבעי למנח נפשי,

‫כן מלאך המוות קמה,

‫ולא יכילה.

‫דלא אבה פסיק פומה מגרסה,

‫אמר מאי אעביד ליה,

‫אבל אבוסתנה אחורי ביתו.

היה לו פרדס,

‫גם בערבית היום קוראים לו אלבוסתן.

‫גם בערבית היום.

‫פעם קניתי על יד גוש-קטיף, ‫על יד בית לחם,

‫קניתי שם ענבים ורציתי לברם. ‫אמרתי לו, מנן אדם.

‫אז אומרים, אלבוסתן דיאלי.

‫אז אבוסתנה,

הוא עשה, הרעיש את העלים,

‫עתה מלאך המוות סדיק ובחיש באילנה,

‫נפג דוד למחזה,

‫אבל סדיק בדרגה,

‫הפחית דרגה מטוטה.

‫הוא הוריד לו את הדרגה, ואז הוא נפל.

‫זה נפל, וכשהוא נפל, ומת.

‫אז במדרש כתוב,

‫זה היה בשבת, אבל זה היה בחג השבועות.

‫במדרש רות,

‫כתוב שזה היה בחג השבועות.

‫היום נפטר דוד המלך. ‫-למה הוא שבר לו את המדרגה?

‫יש בזה איזושהי כוונה?

‫לא יודע. ‫-יכול להביא לו התקף לב.

‫מה? ‫-יכול להביא לו התקף לב. ‫למה שבר לו את המדרגה?

‫יכול להיות שיש בזה משהו ‫שהוא שבר לו את המדרגה.

‫אולי הוא רצה להגיד לו ‫שמי שעוזב את הלימוד,

‫הוא יורד במדרגה באופן אוטומטי.

‫בסדר.

בקיצור,

‫אני היום רוצה לדבר ‫על עניין על מלכות בית דוד.

‫אני התעוררתי לשאלה הזאת,

‫הייתי בפריז לפני 40 שנה בערך.

‫היו שם יהודים משכילים.

‫היו יודעים, רופאים.

‫ושאלו אותי,

‫אמרו לי, סיפרו לי,

‫שיש בצרפת היום

‫גוי אחד

שהוא מזרע המלכים.

‫הרי אתם יודעים, בצרפת

‫לפני 200 שנה הייתה מהפכה.

‫הייתה בהתחלה מלוכה, מלכות.

‫לואי זז, לואי 14, לואי 15, לואי 16,

‫והציבור מאס

במלכים שהם היו מבזבזים ‫המיסים מכתפי העם

‫בשביל נשפים, בשבילם.

‫ואז הם עשו מהפכה,

‫והמלך

לואי 16 ברח ופחד ‫שהם יהרגו

אותו.

‫הוא ברח לאוסטריה,

‫אז למזרח,

‫היה לו שם קרובים,

‫במלכות של אוסטריה.

‫אז לפני שיצא את הגבול,

‫איכר אחד היה לו מטבע

‫של זהב

של לואי 16. ‫והוא מסתכל, רואה,

‫הנה, זה דומה מאוד, זה המלך.

‫מי נקסם מהתיבוע שהיה על הלואיז,

‫על המטבע,

‫היה תיבוע של לואי 6. ‫הוא ראה שזה בדיוק,

‫אז הוא גילה שיש פה לואיז 16,

‫שזהו לואי 16, והמהפכנים תפסו אותו, ‫היה להם כנראה כבר בכל העיר,

‫תפסו אותו והביאו אותו לפריז

וערפו את ראשו.

‫בבית-הסוהר לבשתי הייתה שם, ‫יש בית-סוהר ידוע בפריז עד היום.

‫יש גם תחנת רכבת תחתית ‫על שם הבית-סוהר הזה.

‫אז על יד זה היה הבית-סוהר, ‫אז בבית-הסוהר הזה היה אגף

בשביל

מי שמחויבים מיטה, ‫לערוף להם את הראש.

‫ותפסו את המלך והרגו אותו,

‫וגמרו עם המלוכה,

‫ועשו חוקה חדשה.

‫אין מלכות.

יש דמוקרטיה,

‫שלטון העם.

‫העם בוחרים במלך.

‫העם בוחרים.

‫לא, וכבר ביטלו את המלכות, ‫יהיה פרלמנט כמו שהיום.

‫אבל סיפרו לי שיש עדיין היום בפריז

‫גוי אחד שהוא אומר, ‫אני מלך צרפת.

למה? ‫כי הוא מצאצא של לואי 16. ‫הוא מהצאצאים שלהם, ‫ואז הוא מהשושלת של המלכות שהייתה.

‫אבל אין לו שום סמכויות

‫ואין לו שום תקווה שהמלכות תחזור.

‫לפי החוקה של צרפת,

‫גמרנו עם מלכות. ‫רק

עושים בחירות לפרלמנט ועושים בחירות לנשיא,

‫וגם הנשיא אין לו, יש פרלמנט ‫שיכול להוריד את הנשיא גם.

‫-הנשיא זה רק בובה.

‫בקיצור,

‫אז התפלאנו, אמרתי,

‫דבר פלא אנחנו רואים בעולם.

‫יש בעולם,

עדיין המלכות לא נשכחה.

‫משפחת המלוכה,

‫הנה בפריז,

‫מי שהוא צאצא באמת. ‫יכול להיות זה נכון שהוא צאצא של המלכים,

‫והוא טוען שהוא מלך צרפת.

‫הוא קוראים לו דוכס.

‫הנוכס, נוכס.

‫כן, אבל הוא אומר,

‫אז המלכות,

‫משפחת המלוכה לא נשכחה בצרפת.

‫ולא נדבר, באנגליה עדיין יש מלוכה,

‫לא, אין להם סמכויות הרבה, ‫אבל

זה לכבוד ותפארת. ‫יש המון המלכות, אליזבת.

‫ויש עוד מקומות, בבלגיה גם יש מלך.

‫יש עוד מקומות, בנורבגיה,

‫ואילו בעם ישראל,

‫שהייתה להם מלכות,

‫למשל, מלכי יהודה,

‫מזמן, מדוד עד יהויקים, יהויקין, בסוף, ‫בחורבן בית ראשון.

‫כולם בין אחר בין,

מלכות מלך אחר מלך.

‫דוד, שלמה, רחבעם,

‫אחרי כן,

‫אביה, אסף.

‫הייתה מלכות הרבה שנים, 500 שנה,

‫והיום לא תמצא,

‫אין זכר למשפחת המלוכה.

‫זה פלא שאין זכר למשפחת המלכות של

עם ישראל.

‫איפה משפחת המלוכה? ‫יש כל מיני...

‫יש איזה משפחות שמתפארות שהן מזרע ‫עד דוד המלך.

‫נדמה לי, משפחת דיין,

‫הם אומרים שמזרע הרמב״ם, ‫רבי מימון היה חותם,

‫רבי מימון עד דיין,

‫אביו של הרמב״ם.

‫יש, אבל בעם ישראל לא מפורסם,

‫אם היו יודעים, היו מכבדים אותם.

‫זה ממשפחת המלוכה.

‫לא יודעים בכלל.

‫באף מדינה לא יודעים ולא יכולים להצביע לך,

‫יש פה משפחת המלוכה.

‫נשכחה.

‫נשכחה המלוכה.

‫ואני מתפלא,

‫הרי זו הייתה מלכות

שנים רבות,

‫וחוץ מזה,

‫כל המלכים באומות העולם,

‫איך התחילו המלכים האלה? ‫איך הם הלכו?

‫הם היו כנראה בצבא,

‫והיו להם גדודים, והם ניצחו, ‫עשו ניצחונות,

‫והם השתלטו על המדינה.

‫זה לא,

אין שום ייחוס, ‫עד למה אתה המלך ולא השני,

‫רק הוא משתלט.

אבל אצל דוד המלך, בורא עולם בעצמו,

‫על ידי הנביאים, ‫והבורא העולם דיבר איתו

‫ואמר שהמלכות של דוד תישאר,

‫מלכות של דוד,

‫לעד עולם.

‫אולי נגיד

‫שאוכחדה משפחת המלוכה.

‫אין כבר.

זה לא ייתכן.

‫הרי לנו, העם היהודי, כולנו, יש לנו

‫בדם התקווה שיקום משיח, ‫ומשיח הוא מזרע דוד המלך.

‫הוא לא מן המתים, הוא מן החיים.

‫הוא לא מן המתים.

‫זה הרי אני אומר לחב'דניקס, אמרתי, ‫איך הרבה מחב'ד יהיה מלך? ‫הוא כבר נפטר.

‫אלא מה, אם הקדוש ברוך הוא ‫כבר רוצה לקחת מן המתים,

‫אז מה הוא צריך לקחת את רבי מעבדי? ‫קח את בעל התניא.

‫הוא ייקח את דוד בעצמו,

‫יחסת יד המתים לדוד המלך. ‫-אבל הם אומרים שהוא לא מת. ‫-הוא בעצמו יהיה מושיח. ‫-אבל הם אומרים שהוא לא מת, ‫הוא לוקח מה... אה, זה, טוב, ‫זה אני לא צריך להתווכח איתם.

‫אני לא צריך להתווכח איתם, ‫לחינם קברו אותו וספדו אותו.

‫הם אומרים כמו יעקב אבינו.

‫-יעקב אבינו לא מת. ‫-זה לא שלא מת באמת.

‫הכוונה, כי אם זרעו בחיים,

‫אז גם הוא בחיים,

‫אבל לזה אין אפילו זרע עין לו.

‫על כל פנים...

‫-כל עם ישראל זה הזרע שלו. ‫-בוודאי, בוודאי

שזרע המלכות עדיין קיים,

‫ומן החיים הקדוש ברוך הוא ייקח המשיח.

הוא חי.

‫אנחנו כל היום התפללנו, ‫בזיכרון משיח בן דוד עבדה,

‫לא מתפללים על המת,

‫מתפללים על משיח שהוא נמצא בינינו,

‫ולא יודעים איפה הוא.

‫אבל זה דבר פלא, מלכות ישראל,

‫שזה על פי השם,

‫במלכות שהייתה,

‫בפרט שהייתה מלכות של דוד,

‫כל הגויים יודעים מי זה דוד המלך.

ספר התהילים,

‫כולם יודעים.

‫אין, אני פעם אמרתי לקרוש ברוך הוא, ‫אמרתי לא פעם ב...

הרי אומרים, ואחר כך פסח אמרנו,

‫השירה, מדבר דוד

לשם את דברי השירה הזאת,

‫מיום מציל ה' אותו מקו כל אויביו ומקו שעור.

‫איזה שירה היא, איזה שירה, איזה ביטחון.

‫הוא מייחס כל ההצלחות שלו ‫לקדוש ברוך הוא.

‫בכה ארוץ גדוד,

‫בכה אני מרוצץ,

‫מרוצץ,

מרסק גדוד

של אויב.

‫בכה ארוץ גדוד,

‫ובלוגי אדלג שור.

‫מה זה שורשור? זה חומה.

בערבית

קוראים עד היום,

בערבית חומה זה סור, בערבית.

‫ובאלוקי אדלג שור.

‫כל ההצלחות שלו,

‫תגיד לי, אמרתי פעם, ‫לריבינו לעולם, יש לך מלך כזה באומות העולם

‫שיחס כל ההצלחות שלו אליך?

‫הוא היה גיבור, ‫הוא לחם נגד גוליית,

‫ואיך הוא השתלט על הפלישתים, איך?

‫לא, בלי גאווה.

‫הכול זה מאת הבורא יתברך.

‫בלי גאווה.

‫דוד המלך.

‫היה לה הקדוש ברוך הוא מלך כזה?

‫ורואים והגויים יודעים ‫מה זה ספר תאנים.

‫אז דוד

היה מלך, ובנו,

שלמה,

איזה פאר ואיזה הדר,

‫והיה כתוב, וישב שלמה על כיסא ה'.

‫אז בחור נתן לו מלכות,

‫ונתן לו הוד והדר וכבוד ועושר,

‫וכל העולם ידעו שמלך שלמה הוא חכם.

‫והמשיכה שושלת המלוכה

‫כל 450 שנה שלו.

‫מאז בניין בית המקדש

היה 400 שנה.

450. ונשכח לגמרי

‫מה זה יכול להיות.

‫למה לא יודעים, בעם ישראל,

‫למה לא יודעים מי זאת משפחת המלוכה?

‫למה לא ידועה,

‫וגם שכולם יודעים ומכבדים אותם, ‫אם זו משפחת המלוכה?

‫לא ידוע.

‫אז זו שאלה טובה. ‫הם מאוד התעניינו בשאלה הזאת.

‫המשכילים שהתעניינו, באמת, שאלה.

‫בכל מקום בעולם,

‫משפחת המלוכה, אפילו שהמלוכה התבטלה,

‫אבל משפחת המלוכה ידועה.

‫ופה,

בעם ישראל, שהמלכות הייתה על פי ה'

‫והייתה שושלת ארוכה

של מלכים.

‫לא, לא יודע, אבל הלואיזים האלה,

‫ממטה זה התחילה המשפחה שלהם ‫להיות מלכים? אני לא יודע.

‫כמה זמן הם הלכו פה.

‫וכאן עדיין זכר, ופה לא. ‫מה, זה פלא עצום?

‫אז אמרנו

שהפשט בזה הוא,

‫זה לא התחיל רק עכשיו,

‫על ידי משפחת המלוכה.

‫כל המלכות של דוד

‫הייתה כולה מכוסה.

‫בוא נתחיל, מאיפה התחילה המלוכה?

‫מדע ותמר. ‫-מיהודה,

הוליד את פרץ.

‫הגמרא במכות דף כג שואלת ‫על מה שיהודה אמר,

צדקה ממני,

‫שתמר מעוברת ממנו,

‫והיא הולידה תאומים.

‫זרח בפרץ.

‫ופרץ הייתה שרשרת המלוכה, ‫זה מפרץ.

‫אבל הגמרא שואלת, ‫מי אומר זה בנים שלו?

‫מאיפה יודע זה בנים שלו?

‫אולי כמו שהיא הלכו אצלה,

‫הלך אחר אצלה.

‫יכול להיות שהיא בהיריון ‫ממישהו אחר, לא ממנו.

‫אומרת הגמרא ממני,

‫יצאה בקול ואמרה שהקול היה בגזירתי,

‫שהיא תהיה בהיריון מיהודה.

‫תראו, זאת אומרת, מצד ההלכה

‫אין לדעת אם זה מזרע המלכות, ‫הילדים האלה,

‫מזרע יהודה.

‫מצד ההלכה יכול להיות כיחי, ‫כמו שהוא בא אליה,

‫יכול להיות אחר בא אליה. ‫הייתה עומדת, זונה הייתה, ‫כמו זונה היא הייתה.

‫אולי היא הייתה עוד פעם, ‫זונה עוד יום.

‫וממילא, מכיוון שלא היה ידוע, ‫אז נשאר הדבר רק ‫בגלל שכתוב בתורה ממני.

‫אבל מצד ההלכה

‫יש לטעון אולי לא ממנו.

‫למה ככה זה התחיל?

‫שיהיה זרע מוחה

ומסווה

מן השטן, סמאל הרשע.

‫הרי ידוע השטן,

סמאל,

יודע שכשיקום משיח צדקנו,

‫תתבטא לרשעה, ו... ‫-בסוף שלו.

‫והוא מלאה ארץ דעה את השם ‫קמאים לים מכסים.

‫אז הוא לוחם נגד

מלכות, נגד...

‫שלא יהיה משיח.

‫הוא לוחם בזה, ‫לכן הקדוש ברוך הוא עושה

שיהיה בצנעה כזאת,

‫שעל פי ההלכה מי אומר בכלל שהוא מלך?

‫אז אין לו, הוא לא יכול להילחם.

‫ואת זה אנחנו רואים גם עם בועז.

‫הרי בועז

הלך ונסע,

‫הוא בערות,

‫רצתה שהוא ייבם אותה,

‫אבל הוא אמר, יש גואל יותר ממני.

טוב,

‫קוראים לו טוב, הגואל השני. ‫אם יגאלך טוב,

יגאל, ואם לא יגאלך, אנוכי יגאלך.

‫אז הלך, דיבר עם... ‫טוב, בבוקר דיבר איתו.

‫תראה, תבואו לבדוק את השדה שמכרה נעמי.

‫כשנעמי חזרה לבית לחם,

‫היה איזה שדה של אלימלך.

‫היא מכרה את השדה בשביל לגבות כתובתה.

‫אז יש הלכה קרובים,

מצווה על הקרובים לבדות

שדה אחוזה.

‫וזה הרי שדה אחוזה של אלימלך,

‫שהוא מכר למישהו מצווה על הקרובים לגאול,

‫וההוא אמר לו, ומי שגואל,

‫צריך גם להקים שם למחלון,

לרות, להתחתן עם רות, ‫להוריד מנה בן.

‫אז ההוא אמר, לא, לא, אני לא מוכן.

‫אני מוכן לגאול את השדה,

‫אבל התנאי הזה, ‫אני לא מוכן, ‫פן אשחית את נחלתי.

‫הרי היא מואבית,

‫והטוב הזה חשב, ‫אולי גם מואבית אסורה, ‫לא יבוא מעמונים ומואבים, ‫קל השם.

‫גם מואבית אסורה.

‫ואז

הבנים יהיו פסולים,

‫כי הבא מן הפגומים,

‫זו משנה, כל שיש עבירה,

‫כל שקידושין טוב סיני ויש עבירה,

‫הוולד הולך אחר הפגום,

‫קידושין סמוך בו ועמוד בית.

אז אם כן,

‫הוא חשש טוב שהבנים יהיו פסולים, ‫לא רצה.

אבל בועז היה ראש הסונהדרין,

‫והוא פסק,

‫עמוני ולא עמונית, ‫מואבי ולא מואבית.

‫לכן הוא התחתן עם רות.

‫אבל ידוע בחז״ל שבועז,

‫למחרת החתונה שלו נפטר,

‫והרות הייתה בהיריון מביאה אחת,

‫עם הזקן.

‫בועז היה בן 400 שנה,

‫והיא הייתה נערה, הוא קורא לה.

‫הוא לא הייתה בת 20,

‫וכמה הייתה רות?

20, 25. והיא באה להתחתן

‫עם בועז הזקן.

‫למה? היא שומעת לנעמי.

‫נעמי אמרה לה,

‫אני אבקש מנוע אשר...

ייטב לך,

אם תזכי,

אם היא באמת תזכי כמו שבאמת זכת,

שהשם נתן לה הריון בביעה אחת,

וככה נולד זרע של המלוכה,

כי בועז היה מפרץ.

יש כל ה... בסוף המגילה כל היחוס.

פרץ הוליד את

רם, ורם הוליד את אמינדב,

ואמינדב הוליד את סלמון,

וסלמון הוליד את ועז.

ובועז הוליד את עובד, והעובד הוליד את ישי, וישי הוליד את דוד.

אז היא, ברוך השם, זכתה,

זכתה

להתעבר מבועז

בלילה אחד שהייתה נשואה איתו,

ומזה נולד ילד, קראו לו עובד,

ועובד הוליד את ישי, וישי את דוד.

אמרו החז״ל, למה נקרא שמה רות,

שיצא ממנה דוד,

שריבה את הקדוש ברוך הוא,

ריבה אותו, מה זה ריבה? נתן לו לשתות כל כך הרבה שירים,

שהקדוש ברוך הוא היה מלא, רווי, מן השירים של דוד.

שירות ותסבכות.

אכן קוראים לה רות, רשבות ת',

מלשון ריבה.

והיא הייתה, כתוב בספר מלוכים,

שהיא זכתה לראות את שלמה מלך ותפארתו.

זאת רות שהיא

האימה של עובד.

והעובד היה אבא של ישי,

וישי היה אבא של דוד,

ודוד שלמה זה נין של,

נין של רות או בן הנין?

נין של נין.

עובד

ישי דוד.

נין של נין, הוא צודק.

איך? הוא צודק, נין של נין.

לא.

רות, עוד פעם,

רות הולידה את עובד.

עובד הוליד את ישי ישי, איזה נכד.

ודוד זה נין.

שלמה זה נין. ושלומה זה בן הנין.

אה, שלמה זה בן הנין.

והיא הייתה אות חיה,

והיה לה כיסא מיוחד

של אם המלכות.

האימה של המלכות.

למר ולרוע יותר.

האימה של המלכות.

איזה כבוד היה לה. ולראות את הפאר.

היי, איך אמרו חז'ל. נדמה לי שיש בחז'ל

שהמגילה הזאת,

אין בה לא טומאה ולא טהרה. אין בה דינים.

יש דינים של הצודה.

למדנו מכאן.

אבל ללמד אותך שכרם של גומלי חסודים.

זאת היא רות.

היא לא רצתה להשאיר את הסבתא לבד.

למה? באמת תתירו אחרי זה,

כשהם חזרו לבית לחם.

במה התפרנסה נעמי?

התפרנסה מן המתנות העניים. לקט.

לקט

ושכחה

שהיא לקטה מן השדות.

מי היא לקט? היא בעצמה הייתה זקנה ומכובדת.

אבל רות

הלכה ולקטה. היא גם הייתה ענייה

והיה מותר לה ללקט לקט.

וגם הרבנית נעמי, גם הייתה ענייה.

אני מלאה הלכתי ורקע משיב לי השם.

אז היא החזיקה אותה.

עם זה שהיא באה, לא רצתה להיפרד ממנה.

החזיקה את הסבתא

שיהיה לה פרנסה

ושלא תהיה לבד.

אז בוא תראה שכרם של גומלי חסדים.

מה שזכתה, רות,

זכתה שהמשיח יוצא ממנה

ודוד המלך משיח אלוקי ישראל.

אלה אם זה אמירות ישראל ושלמה וכל השושרת של המלוכה.

אבל תדעו שהוא מסופר בחז״ל שבועז מת למחרת.

הוא התחתן היום, מחר הוא מת.

הוא היה בן ארבע מאות.

אה?

אומרים, היה בן ארבע מאות.

זכה לגיל ארבע מאות. כן, אבל זה, אבל למחרת הוא מת

וכולם התחילו לרנן.

כנראה שהוא מת

בגלל שהוא התחתן עם רות.

כנראה שגם מואבייה אסורה.

כמו שטוב סבר, לא כמו שהוא חושב,

עמוני ולא עמונית, מאבי ולא מואבית.

וככה ריננו אחריו. אז מה זאת אומרת? ריננו שהוא פסול.

ריננו שהבן שלו עובד.

פסול. הוא פסול. ומי שפסול לכהל, לא ממנים אותו למלך.

לגמרא ביבמות.

הם ממנים רק מקשרים לקהל.

ביבמות.

מ. מ. ד. עמוד ב.

אז אם כן,

אז שוב הסתיר הקדוש ברוך הוא,

שמהבנים של רות אין מה לקוות שיהיה פה משיח.

ומלך.

למה? הם פסולים.

זה היה המסווה.

זה היה מסווה.

ואחרי כן נדבר על דוד.

הרי דוד,

לפני שנמשך למלך,

הוא נלחם עם גוליית.

המלחמה עם גוליית הייתה

לפני שנמשך למלך,

אני חושב.

ודוד,

שאול אמר לאבנר,

תברר לי מאיפה אהיה הבחור הזה.

למה? שאני רואה עליו גינוני מלכות.

אני רואה שהוא מתנהג במנהגים של מלוכה.

יש למלכים,

אתה תראה, הבנים שלהם, אני קראתי ספרים

על קינג זורש.

מלך מאנגליה,

כשהוא היה צעיר, עבר טרגדיה שלמה.

הוא התחלף

עם ילד אחר,

ויצא, הוא רצה לשחות בנהר

בתור נסיך, לא ייתנו לו.

אבל עכשיו חושבים שזה,

הוא חשב שהוא ילד, אז הוא לבש על בגנים של הילד השני.

וחשבו שהוא לא מן המלוכה, ובאמת,

וכשחזר, לא נתנו לו להיכנס.

הוא היה צועק, אני מלך,

אני בן המלך, אני הנסיך.

מי האמין לו? אף אחד לא האמין לו.

והיה זרוק

ההוא

במקומו

ואחרי כן,

כשמת האבא,

אז רצו להכתיר את ה...

ואז היה ממש עומדים להכתיר את ה...

את ה...

החליף שלו, קוראים לו.

טוב.

והוא היה מתנהג בגינון מלכות, הילד הזה. בכל מקום שהלך,

זה היה טבעי אצלו.

אז גם בדוד ראה שאול

גינוני מלכות.

אני הסברתי מה גינוני מלכות שהיה,

שהוא הלך להילחם בן גוליית בלי פחד.

זה גינוני מלכות, כמו שאריה,

הוא מלך החיות.

אומר הראש בסוף פרק כמה

דבבה כמה.

אומר הראש, כיוון שהוא מלך,

הוא לא נבהל,

אין לו פחד,

אז הוא יכול לאכול את הקורבן שלו בעודנו חי.

כל החיות, דבר ראשון ממיתים, אחרי כן אוכלים.

אבל האריה,

דורס ואוכל.

כל החיות,

נמר למשל, טורף ואוכל.

האריה דורס ואוכל.

שם יד על הקורבן ומתחיל לאכול מן החי.

איבר מן החי הוא אוכל.

למה? כי הוא לא עמר הראש, שהוא לא נבהל מן החיות של הקורבן.

האחרים מפחדים כל זמן שהקורבן חי.

יש להם פחד, אולי הוא יעשה משהו.

אבל האריה, הוא כל כך, בלי פחד,

רק שם יד עליו ומתחיל לאכול אותו.

אז כך הראש מסביר, למה האריה דורס ואוכל

ושאר החיות נמר, טורף ואוכל.

הורג, אחרי כן אוכל.

אז גם דוד היה מלך, ראה בו גמרי מלכות,

הולך למקום סכנה כזה,

להילחם עם גוליאק

שהוא מלומד מלחמה

ועם הנשק שלו.

הוא הולך,

ובלי פחד.

זה מראה על הביטחון העצום

שהוא אמר לו, הרי אמר לו שאול,

בניית המחוץ העיר,

איך תלך להילחם אתה עם

עם אחד מלומד מלחמה?

אמר לו דוד, מה, אני הולך

להילחם לבד?

אני לוקח איתי את הבריאו, היא לא מלכת.

והוא, אני הולך, אני, מי שנתן לי כוח להילחם

נגד הדוב והאריה,

הוא ייתן לי כוח גם להילחם

נגד

הגוליית הזאת.

וברוך השם, הוא הצליח עם האבן,

עם הכלע,

מכה אחת נתן לו, והיו הרבה ניסים.

לפי שהוא קיבל המכה במצח, היה צריך ליפול לאחורה.

המכה,

זה מפיל אותו,

לאחור.

והוא נפל קדימה שלא להטריח אותו צדיק עוד.

הוא היה שש אמות.

ואז ככה, כשנפל לכאן, מיד הוא פוגש אותו

מאשר כשנפל לאחורה.

והיה נופל לאחורה.

היו הרבה ניסים, והכל פנה אל דוד המלך.

הוא ראה בו גינון מלכי. שאל אותו לאבנר, תגיד לי, בן מי זה אמר?

תברר לי אם הוא בא מפרץ או בא מזרע.

אם הוא מפרץ,

אז הוא אמר, הוא ימלוך.

אם הוא מזרע,

לא.

אז הוא בירר לו

שהוא בן ישי ותלאחמי.

‫טוב, נראה לי נקה סיפורים, דוד.

‫על כל פנים

מסופר

בשם האריזה

שישי חשש שהוא פסול בעיקר,

‫כי הוא בא מנכד של רות המואבייה,

‫והלך אחר הפגור.

‫כשיש קידושין ויש עבירה, ‫הוולד הולך אחר הפגום משנה.

‫אז אם עובד פגום, גם הוא פסול.

‫אז הוא רצה לטהר את הילדים שלו,

‫שהילדים שלו יהיו כשרים לבוא בקרב.

‫יש משנה בקידושין דסט,

‫יכולים ממזרים לטהר את בניהם.

‫יקחו שפחה כנענית,

‫והרי אם הוא יוולד בן מן השפחה, ‫הבן יהיה עבד,

‫ואז אין בו פסול ממזרות.

‫עבד, אין בו פסול ממזרות.

‫ואחרי כן נשחרר את הבן,

‫נשחרר אותו, ואז נהיה לו בן כשר.

‫שכשר לקהל, אבל זה בן ביולוגי.

‫הרי אם הוא מתייחס אחרי השפחה, ‫הוא לא מתייחס אחריו.

‫אבל בן ביולוגי, זאת אומרת, ‫ממנו, מזרעו.

‫אז גם אם אדם פסול, נגיד,

‫אם היה פסול של מואבי, מואבי,

‫אם מואבי יתחתן עם שפחה כנענית,

‫הבן שלו לא יהיה מואבי.

‫וישחרר אותו, יהיה לו בן כשר.

‫אז אישה הייתה לו שפחה,

‫ודיבר איתה שהיא תבוא אליו ‫ותלך למקווה מקודם, ‫הרי שפחה מטמאה בנידה,

‫לא כמו גויה. ‫בגויה אין בה עשור נידות, ‫אבל בדרבונן יש גם בגויה. ‫היה משום נשגז, הוא אומר.

‫נשגז, נידה, שפחה,

‫גויה וזונה.

‫ושבגויה חיה משום נשגז.

‫עבודה זרה, רדף חברה בעמוד ב'.

‫טוב, אבל אז הוא דיבר איתה,

‫תלך למקווה ותבוא אליו.

‫והיא הייתה מאוד מסורה לגברת

‫של ישי.

‫הלכה וגילתה לה.

‫אז היא אמרה לה, אל תלכי,

‫והיא התחפשה לשפחה

‫והתעברה מדמית.

‫אבל כל האחים,

‫וגם האבא יודע,

‫הוא פרש מאשתו כבר מזמן, ‫כי הוא לא רוצה להוליד בנים צולים.

‫אז הוא פרש מאשתו.

‫אז מאיפה הילד הזה בא, ההיריון של אשתו?

‫מאדם אחר, אז הוא ממזר.

‫-זה מה שאומר, זה מה? מוזר הייתי לאחי?

‫מוזר הייתי לאחי ונוכרי לבני אמי.

‫בני אמי, אחים שלו, חשבו שהוא לא בן ישי,

‫הוא ממישהו אחר.

‫ממש חשבו שהאימא שלהם

‫היא זינתה עם מישהו אחר, ‫והבן ההיריון הזה הוא ממזר.

‫וכנראה הרבנית של ישי, זאת היא,

‫לא רצתה לפגוע בשפחה, לגלות.

‫היא יכלה לגלות לו לבעל,

‫השפחה לא באה,

‫אני באתי במקומה,

‫ואני אעשה את זה, ההיריון זה ממך.

‫היא יכלה לגלות, אבל היא הייתה פוגעת בשפחה,

‫שהיא לא שמרה סוד,

‫והיא גילתה,

‫דבר לא יפה, ‫שהיא תגלה לאישה שלו שהיא...

טוב, אז היא לא גילתה, וככה נשארה.

‫היא בביזיונה שהיא זינתה.

‫ודוד, כמו ממזר, החליטו האחים,

‫נשים אותו רועה צאן,

‫שילך מאיתנו, כל היום יהיה עם הצאן.

‫ובתוך הרעייה של הצאן,

‫דוד המלך

עשה את התהילים שלו,

‫ההתבוננות בבריאה,

‫ההתבוננות.

‫הוא עשה שם את חברת אלבבה.

‫הוא למד שמה וגדל,

‫וגדל ונהיה

‫פילוסוף

‫בתהילים, התהילים שלו.

‫אבל האחים שלו חשבו, ‫שהוא לא אח שלהם,

‫מאהבה, אך מן האימא, ‫אבל לא מן האהבה.

‫והנה, הקדוש ברוך הוא אומר לשמואל ‫שילך וימשח

‫אחד מבני ישי למלך.

‫הלך שמואל לבית לחם,

‫והזמין את ישי ואת כל הבנים שלו,

‫שהשם אמר שהוא ראה מלך,

‫וככה רצה למשוח אותו, ‫הוא הביא את השם מן המשחה.

‫אז הביא לו את הבכור אליאב.

‫הוא היה יפה תואר וגבוה,

‫גבוה ויפה תואר.

‫אמר לו הקדוש ברוך הוא,

‫אז הוא חשב, הנה, נגד השמש, ‫הנה הוא עומד כאן.

‫אמר לו,

‫אל תאבד אל מראהו ואל גבוה קומתו, ‫כי מעטי הוא.

‫ושמואל הביא לו עוד ילד, ‫לא בזה עבר אשם, לא בזה, ‫כל השבעה בנים

לא היו ראויים.

‫הוא שואל אותו,

‫שואל אותו ישי לשמואל.

‫שמואל שואל את ישי,

‫תגיד לי, אני לא רואה פה, ‫אני רואה פה דבר נורא?

‫מצד אחד הקדוש ברוך הוא אמר לי, ‫שיש לו בן אצלך.

‫אתה הבאת כל הילדים לו,

‫אולי יש עוד איזה ילד.

‫אז ישי התחיל לחשוב, ‫אולי,

‫אולי ועבד דוד הוא ממנו.

‫אולי.

‫אז הוא אמר, יש שער קטון, ‫איזה קטן, איזה קטין, ‫כמו שאומרים

בערבית על הערבים הקטן, ‫היום קוראים להם קטין או איזה קטן נחר.

‫אמר לו, אני לא אתחיל לאכול ‫עד שהוא יבוא לכאן.

‫הלכו והביאו אותו מן הצאן,

‫וגם הזמינו את האימא.

‫הרי עכשיו מתגלה שהוא בן של אישה, ‫היא לא זינתה.

‫והיא מסכנה סבלה את הביזיון ‫שאומרים עליה שהיא זינתה.

‫אבל עכשיו מזמינים אותה,

‫ואז ביום ההכתרה של דוד,

‫אז משך אותו הנביא למלך,

‫נתגלה הדבר שהוא בן של אישהי ‫ונתגלה הדבר שהיא לא זינתה.

‫זה מה שאומר, יש בחז״ל, ראיתי פעם, ‫איפה החז״ל הזה?

‫היה בשומרים,

‫אבן מעשו הבונים הייתה לראש פינה.

‫פסוק זה אולי אמר אותו דוד.

‫מאת השם הייתה זאתי נפלט בעינינו. ‫זה אמרו האחים.

‫אחים אמרו.

‫לא ידענו שזה הבן של... ‫זה אחינו בשרנו.

‫ואחרי כן יש עוד פסוק.

‫זה פסוק אחד, האמא אמרה.

‫פסוק אחד, דוד אמר.

‫ופסוק אחד, האחים אמרו. ‫-עוד אחד כעניתני אותי לאישה,

‫אבל מעשו הבונים הייתה לראש פינה.

‫אולי עוד אחד כעניתני, ‫אולי עוד אחד כעניתני, ‫זה האמא אמרה.

‫-אמא מתחילה, דוד? ‫-אבן, מה עשו הבונים הייתה לראש פינה?

‫אמרו האחים.

‫-רק עבלן, תגיד, הוא רוצה.

‫או מאת השם הייתה זאתי נפלט בעינינו.

‫אז צריך למצוא את העזה.

‫הכל פה נמאז,

אבל מה רואים כאן?

‫מתי נודע שדוד הוא לא פסול,

‫הוא לא ממזר,

‫והוא ראוי למלכות ביום ההכתרה,

‫ברגע של ההכתרה.

‫לפני כן,

‫הוא בכלל לא מזרע המלוכה, ‫אולי הוא לא בן של ישראל בכלל.

‫אז שוב אתה רואה ההכתרה ‫שמסתיר הקדוש ברוך הוא.

‫אז באמת,

למה הקדוש ברוך הוא מסתיר? ‫אני אמרתי להם פשוט,

‫אילו אם מה שמו היטלר,

‫היה,

אם היה זרע המלוכה של עם ישראל,

‫היה ידוע. ‫-מה כוונן?

‫הוא היה מתחיל רק איתנו.

‫לא רק, הם מתחיל איתנו למחוק. ‫הרי הוא בסוף המלחמה ראה ‫שעוד לא הצליח להשמיד את ישראל,

‫אז הוא אמר לפחות לסרס את הילדים.

‫השארו בחיים,

‫אבל לא יכלו להוליד.

‫הוא סירס הרבה יהודים.

‫היה פה יהודי אחד מוויז'ניץ, סריס,

‫מהשואה.

‫נפטר, אני חושב.

‫הוא רואה אותו כבר.

‫אז מה היה עושה היטלר? ‫זה היה מתחיל מן משפחת המלוכה, ‫כך שברוך הוא מתיר

‫כדי לשמור עליהם.

‫זה רואים בכל השמעתי ממקובל אחד,

‫יהודי מירושלים, יהודי מבוגר, ‫הוא כבר נפטר.

‫קראו לו רבי משה ימיני.

‫הוא בא, הוא חיבר ספר,

‫פסוקים על הביטחון,

‫וגם חז'לים על הביטחון.

‫כשהייתי לומד בפוניביש,

‫הוא בא לפוניביש, אני ראיתי

‫שזה ספר שיכול לעזור ללמוד ביטחון.

‫אז עזרתי לו למכור ספרים.

‫קצת עזרתי לו.

‫אז הוא אמר לי, היהודי הזה, ‫אמר לי שהמקובלים אומרים,

‫שאייכמן היה אז משפט אייכמן.

‫אייכמן, יימח שמו,

‫הגמטרייה של שמו,

‫זה סמאל, בדיוק.

‫סמאל זה 131. ‫סמ״מ, א'למ״ת.

‫אייכמן, 131. ‫הם שני יהודים.

‫תעשה חשבון, אתה תראה 131. ‫ואמר,

‫אייכמן הוא היה המבצע.

‫הוא שהמציא את הגזים,

‫את מחשמו וזכרו.

‫והיטלר היה מאחוריו.

‫הוא היה ממונה של היטלר, ‫אבל הוא היה המבצע, ‫והיטלר היה מאחוריו.

‫אז הוא אומר, זה הנסתר ששם מאל.

‫מה זה הנסתר ששם מאל?

‫סמ״מ, איך כותבים סמ״מ, סמ״מ, ח׳מ״מ זה אותיות הנסתרות.

‫אותו דבר, א'מ״מ,

‫המ״מ השני,

‫ואחרי כן א',

‫ל׳פ',

‫ואחרי כן

‫ואחרי כן

‫ל׳מ״מ, ד׳ת.

‫עשיתי חשבון,

‫זה בדיוק עם עטריה היטלר.

‫הניסתר,

‫הוא היה מאחוריו.

‫זה היה סמ״מ,

‫השתמש ברשעים האלה להרוס את העם היהודי.

‫ולכן הקדוש ברוך הוא

‫שומר על זרעו של דוד המלך,

‫כמו שאנחנו אומרים, ברוך אתה ה'

מגן דוד,

כמו אשר נשבעת, לא שליך בנורו לעולם ועה.

אי אפשר לומר שנמחק

זרע המלוכה בעם ישראל, רק הוא מותר, לא יודעים מי זה.

הנה היה בזמן היטלר, אלא רק לפני 70 שנה.

אם היה ידוע זרע המלוכה, הוא היה בסכנה גדולה.

הוא היה שולח אנשים לרצוע אותו.

כי זה, הוא נכה תקומת עם ישראל.

וחס ושלום, אם הגרמנים היו מצליחים לכבוש את ארץ ישראל,

היו מכללים את היהודים של ארץ ישראל,

כדי שלא תהיה להם תקומה.

אבל אנחנו אומרים,

נפלה לא תוסיף,

קום בתולת ישראל.

הוא אומר, נפלה לו תוסיף, קום.

ואנחנו אומרים, נפלה לו תוסיף,

קום בתולת ישראל.

אז אם כן,

הפלא הזה, לא פלא מה שזרע המלוכה, הוא מותר, זהו.

זה מה שהיה, מה השעה עכשיו?

עשר.

עשר?

כן. אז זה מספיק לו.

רבי חננה אומר,

הקש שאומר,

רצה הקדוש ברוך הוא זה הקדוש ישראל ואחרי רבה להם תורה ומצוות.

נאמר, אדוני חפץ ומענציקו יגדיל תורה בידי.