יצחק יוסף מזלזל בבן איש חי זצ"ל | הרב אמנון יצחק שליט"א

- - - לא מוגה! - - - 

לכך אין לו תקנה על ידי סינון בלבד

אלא יבשלו בשול שהיד צולדת בו

באחר שירתיח,

יסננו,

ובימות החורף

יבשל ויסנן בערב שבת לצורך השבוע כולו

ואם יישאר יותר משבוע יחזור ויתליע

לכך בכל ערב שבת יסנן, אבל בקיץ

שאוויר חם קרוב יותר להתליע,

לכך לא יבשל ויסנן ערע לצורך חצי שבוע דווקא. רואים

כמה זהירות הבן איש חי אומר שצריך לבדוק

בשביל שלא להיכשל באיסור תולעים.

תולעים הגדלים בפירות או בירקות במחובר,

אסורים מן התורה משום שרץ הארץ,

אף על פי שלא רחשו ולא פירשו.

מי השומרים דעינו אסור אלא עד שירחשו.

ואף על פי שמרן זיכרונו לברכה סטה משולחן ארוך דבחינן שירחשו,

מכל מקום כיוון שרבו האוסרים,

אפילו שלא רחשו, אכן הקטינן להלכה לאסור גם בלא רחשו.

דייש להחמיר באיסור תורה.

רואים שהבן איש חי,

אפילו שמרן פסק דווקא שירחשו התולעים,

הוא נוקט להלכה לאסור, כמו שנהגו רבים לאסור, כי באיסור תורה צריך להחמיר.

אז אפילו שיש מתירין,

הוא אומר צריך להחמיר.

הפולין דרכם, פול, להטליע במחובר. לכן, אף על פי שהמקום דחוק, בוודאי לא רחשו אסורין.

ולא מבעיה תולע בעין,

אלא אפילו אם נמצא בהם רק נקודה שחורה צריך לחטט ולהסירה,

שהיא אסורה כתולע ממש.

אז נקודה שחורה בפולין,

צריך לעקור אותה משם כאילו זה תולע ממש, אפילו אם לא תראה הוא.

יען,

במקום שיתחיל התולעה להתרקם נעשה אותו מקום שחור.

וכן נוהגים פה עירנו לחטט בעומק,

להסיר נקודה שחורה.

אנחנו ראינו סרטונים שנקודות שחורות בענבים תולעים בפנים.

התאנים

וקישואין שקוראים באל-ערבי יחייר,

וכן אותם שקוראים תערוזי,

דרכם להטליע במחובר,

וכן פרי שקוראים באל-ערבי כוך,

וכן פול א-מסרי שקוראים לוביה,

וכן כרוב שקוראים להנה,

וכן החזרת שקוראים כס.

כל אלה דרכם להטליע במחובר, ואין להוכלם בלא בדיקה.

גם עוד הכרפס והכרטי,

וגם מה שקוראים מעדנוס,

מטליעים במחובר,

ואין להוכלם בלא בדיקה.

והעלים של הצנון שקוראים פג'ל צריכים בדיקה היטב,

ויש רכות,

שנמצא בהם תולעים דקים הרבה וקשה לבודקן,

מעין מה שקוראים אותן סילגו,

סלק, ומה שקוראים נענע, שומר נפשו ירחק מהם.

ופועילנו אוכלים זה הסלק, ואומרים שבודקין אותו.

וירא שמים יסלקו מביתו ולא יבוא על שולחנו,

ובביתנו לא ייכנס הסלק למאכל,

ורק בראש השנה יביאו אותו על השולחן לראותו בלבד,

בשביל הבקשה שבהם, שאומרים יהי רצון וכו'.

ועלי גפנים,

כבר אסרום רבני ארם צובא,

לגמרי,

ולא יועיל להם בדיקה.

וכן פה עירנו בגדד, נוהגים בהם איסור.

ויש פה עירנו ירק שקוראים רשד,

שהוא גדל במדבר,

ולכך קוראים אותו בערבי רשד אל-בר.

יש בני אדם שאומרים כי לא יימצא בו תולעים,

ורק רשד שזורעים בגינה יימצא בו תולעים, וזה שקר,

אומר הבן איש חיים.

גם הגדל מאליו במדבר יימצא בו תולעים וצריך בדיקה,

וכן ירק שקוראים בערבי חבג'

ודרכן לכבוש אותו, גם בזה יימצא תולעים וצריך בדיקה.

והקימון,

שכיחים בו תולעים הרבה בתוך הגרגירים, כמו שכתב הפרי חדש.

על כן בביתנו אין אוכלים קימאן כלל ועיקר. תראו כמה הרחקה.

וירק שקוראים בלחרבי בוטנאג'.

כתבנו שהוא מטליע במחובר,

ואצלנו בביתנו משין אותו 12 חודש,

ואחר כך אוכלים אותו.

מה קרה במחובר? פירות.

גדל ככה, מחובר.

פירות שחזקתן,

שלא להטליע במחובר, אלא רק בתלוש.

אם הטליעו בתלוש,

מותרים דלא אסרה תורה לשרץ השורץ על הארץ. במה דברים אומרים?

כשלא פירש מן הפרי.

אבל אם פירש מן הפרי,

אפילו לא הגיע לארץ,

אלא שמת באוויר קודם שהגיע לארץ,

ואפילו לא פירש כולו אלא מקצתו.

או שלא פירש אלא על גבי הפרי או על הגרעין שבתוכו.

או שפרש מפרי לפרי בלא אוויר, כגון שהם דבוקים יחד, יצאה תולעת מזה לזה דרך נקב בלא ראיית אוויר.

בכל הנה גבנה דין פירש יש לו,

ואסור משום שרץ הארץ.

מי יש לתולעה זה דין בריאה,

ואפילו באלף לא בטל.

ואפילו אם התולע מת בתוך הפרי,

מאחר שמת פירש מן הפרי, גם כן אסור. ויש לו דין שרץ השורץ.

ועיין בכנסת הגדולה, גד בית יוסף, פרי חדש, פרי תור, מנהלת יהודה ושפתי דעת ועוד אחרונים.

יש אומרים דלא אסרינן בפירש, אלא אם כן ידענו בבירור שפרש.

אבל אם רק נמצא בתוך הפרי ולא ראינו שפרש,

אף על פי שהוא חי וחורון נקוב לחוץ,

מותר.

ולא חישינן שמה פרש וחזר. כן, הוא דעת מרן משולחן ערוך.

ויש אוסרין בכורו נקוב לחוץ.

דילמה פרש וחזר.

ויש לחוש לדעת האוסרין. עוד פעם,

הוא לא הולך כדעת מרן,

הוא אומר לחוש לאוסרין.

ובפרט שכתב הרמ״ה,

זיכרונו לברכה, שכן נהגו.

ופה עירנו בגדד, המנהג פשוט לאסור בכורו נקוב לחוץ.

לא אמרינן לחלק בין פרש ללא פרש, אלא רק בפירות שמוחזקים אצלנו,

שאין מטליעין במחובר אלא רק בתלוש.

אבל פירות שיש להסתפק בהם שהטליעו במחובר,

אף על גב, דאין הדבר ברור,

הרי אלו אסורים אפילו אם לא פרש משום דה ספק דאורייתא לחומרה.

כל השיעור שלמדנו.

תולעים קטנים הנמצאים בקמח אסורים,

דא אפילו פרשו לדופן אקלים מבפנים אסורים,

דאווקא במים ושאר משכין שרנן פרשו בפנים משום דהיינו רוויתאיו,

שככה הם גדלים ומתרבים. אבל במאכל

לא אמרינן היינו דרוויתאיו ואסורים בכל גוונא, ולא עוד.

אלא אפילו אם לא שרצו, אלא רק בקמח גופה

יש להם דין פרש, ואסורים כמו דין פרש מפרי לפרי,

ולכן אם הם קטנים שאי אפשר לברור אותם על ידי הרקדת הקמח,

אפילו על ידי נפה נאסר הקמח.

אבל גדולים שאפשר לבוררם על ידי הרקדת הקמח בנפה,

הרי זה מרקד את הקמח מן התולעים מותר.

שבוע שעבר קנינו שלושה,

שלוש קילו קמח מנופה בשקיות ניילון שקופות

עם צבע ירוק יפה בחוץ.

מנופה.

והרקדנו אותם על הנפה, ונמצאו שלושה ג'וקים.

אם היינו סומכים על המילה מנופה,

היינו אוכלים ג'וקים. יכול להיות שהתפתחו בתוך האריזה?

הכל יכול להיות.

והם אסורים.

קמח זה שתליע, ואי אפשר לבררות די נאסר,

אסור גם למכור לגוי.

למה? חישינן שמא ימכור הגוי לישראל?

ואפילו אם נראים התולעים בקמח, בחוש הרעות.

חישינן שמא יאפנו הגוי וימכרנו לישראל.

והוא הדין בכל מיני מאכל.

שתליע, שאסור לישראל,

אסור למכור לגוי.

ועיין בכנסת הגדולה, גד בית יוסף, בהפסד מרובה,

יש לסמוך על המתירין, למכור לגוי מעט-מעט בעניין שוודאי לא ימכרנו הגוי לישראל.

טוב, זה פחות או יותר, כן, כמה מחמיר הבן ישחי,

ואפילו שמרן בכמה דברים מקל בתנאים מסוימים,

שהיום גם חלק מהתנאים האלה לא מתקיימים, כי

היום אנחנו לא יודעים אם זה תולעת שבאה מתוך הפרי בתלוש,

כי יש היום את הזבוב שמטיל את הביצים,

ולא רואים את החור. אין חור.

הוא עושה טוז קטן,

ומטיל ביצים שמה,

אז בכל...

מכל מקום רואים כמה הבן איש חי מחמיר בדבר.

אבל יצחק אין לו בעיה, הוא מקל, יש לו ריבש אחת באיזשהו מקום,

וגמר את הסיפור עם כל הבדיקות.

אבל בואו תשמעו מה כותב

אביו לבנו

לאבריימי פפושדו.

זה מופיע בספר שולחן יוסף,

עמוד שטז,

שמה כתוב.

עניין זה מתבהר גם כן מדברי מרן עצמו במכתב שהלך לוועד הכשרות של בדץ בית יוסף, וזה לשונו.

לכבוד

בני רבי אברהם וכו',

ראש ועד כשרות,

שעל יד בדץ בית יוסף, שמחתי לשמוע שאתם מוצאים לנו חוברת הדרכה לקראת חג הפסח,

להורות, להסביר, לדעת ולהודיע על הידורי הכשרות שיוצאים מתחת ידכם,

וברוך השם אשר נתן בכם דעת ומונה לזכות את הרבים ומוצרים רבים ומגוונים הנמצאים בהשגחה ודקדוק יותר יותר ומחירים שווים לכם נפש,

כמובן שהכל ידוע שהיום הכל נבלות וטרפות, אין השגחה כזאת, הכל חרית ברית.

וכבר ידעתי ממך מפעם לפעם על חידושים והידורים שהנכם מכניסים בכל עניין לדבר,

ובכל זאת כאשר הדברים מרוכזים ומונחים לפני העין,

לפני העין, יש בזה תועלת רבה, בפרט ההולכים לאורו של מרן הבית יוסף.

ואומנם לעניין הלכה למעשה כתבתי במקומות רבים שאנו מקלים כדען מרן הבית יוסף,

בפרט בענייני הפסח.

מכל מקום אתם נוהגים להחמיר ולהדרף בענייני הפסח ובכל הדברים השלויים במחלוקת הפוסקים,

מלבד בדברים שנהגו אבותינו ואבות אבותינו להקל, שאף אנו נוהגים אחריהם כן,

אולם, שימו לב, בענייני השחיטה וטרפות

מכיוצא בזה, כותב הרב עובדיה יוסף,

אתם מחמירים בכל דבר ועניין ומשתדלים לעשות אליבא דכולי עלמא,

בלא להיכנס לדוחקים וקולות,

וזה לזכות את הרבים לכתחילה ולמצווה מן המובחר,

ובדברים רבים החומרות המעל המקובל בשאר המקומות, יהי רצון, הלוואי ודייקה.

לכן הנני לברך אתכם ואת הרבנים הגאונים, חברי ועד הכשרות,

שחפץ ה' מלחמת צנוען, זכות את הרבים

להרבות כשרות מהודרת בישראל,

וזכות הרבים תוהמות לכם ולכל אשר באה הוליכם,

שתזכו לאורך ימים ושנות חיים וסוף הצמחות וכולת וסלע.

עובדיה יוסף חתום,

נתפס במדריך כשרות של בד״ץ בית יוסף וכולי.

שימו לב,

העולה מכל הנעל

דעת מרן זכר צדיק וברכה,

שאין לבד״ץ שנותן שירותו לרבים

להקל על סמך כולות מסוימות

הניתנים לאדם יחידי בזמנים ואופנים מסוימים,

וכך הנהיגו בבד״ץ ג'דתי.

זאת אומרת,

רואים מפה שדעתו בד״צים צריכים, אחרת זו הונאה,

זה גזל.

בד״צים צריכים לתת שירות לרבים,

אין להם להקל

על סמך כולות מסוימות

שניתנות לאדם יחידי בזמנים ואופנים מסוימים,

בלי ספק ספקא, בלי שום דבר,

בלי שום זה, ויש על מי לסמוך,

ויש מי שכתב

שום דבר.

זו דעתו של הרב עובדיה יוסף, הייתה ברור, כתב לבן שלו במפורש.

והיום הם לא נותנים לאכול בכלל, בכלל,

אין חלק בית יוסף, הכל רמאות.

הבית יוסף שמוכר בשר, אין חלק בית יוסף.

וזה כבר הבאתי לכם שהרב יצחק מלכה אמר במפורש,

וכתב בקונטרסט שלו, והוא אחראי שמה על השחיטה.

אז אין, זה רמאות ושקר, אין שום הידור.

מאכילים נבלות וטרפות.

אז זאת אומרת, זה מה שצריך לדעת,

ומה שהבן שלו עושה היום זה בדיוק הפוך ממה שהוא אמר לעשות.

אז היזהרו,

צריך לשמור על תקנות והגדרים והסייגים של חכמים,

לא לברוח מהם,

ולא לעשות עליהם ספק ספקם.

שום דבר.

אנחנו מחפשים לקיים את ההלכה כלשונה,

כרצון אבינו שבשמיים,

וכרצון החכמים שהוא מינה,

שהם ישמרו את משמרתו.

ואם הם התכוונו לשמור את המשמרת,

אנחנו לא נעשה להם עקיפה מספק ספקות ונחלץ מידם.

אנחנו רוצים לשמוע בקולם.

לאפוקה מאלה שמבלבלים את הציבור בכוח דהיתרא עדיף.

כוח דהיתרא עדיף זה כשאתה יודע לפרק את ההלכה,

לא לעשות ספק ספקות.

כשאתה יודע להביא את הדין באמת ולהתיר על פי הדין שאי אפשר לפרוח את מה שאתה אומר,

במקום שבמקום שאתה לא יודע להגיע לדין, אז אתה מחמיר.

זה בתור פוסק.

אבל הציבור צריך לדעת

לברוח מכל ספק קטן ומכל איסור.

אין עניין לחנך ציבור לברוח מחכמים גזרותיהם ותקנותיהם. הפוך,

צריך להישמע להם,

כי זה רצון הבורא, וזה השיעור שנתנו קודם,

שאומר אותו בפירוש רבנו יונה,

אחרת זה מכת פורקי עול,

כמו שראינו שאחריתם עדי עובד.

ערבית