דוד ובת שבע על פי הסוד | הרב אמנון יצחק שליט"א

יג' בכסלו תשע"ה -

דוד ובת שבע על פי הסוד –

אנחנו נדבר היום על גלגוליו של דוד המלך ובת שבע:

 דוד המלך עליו שלום היה גלגול של הבל, ואוריה החיתי היה משורש קין ונשמת הנחש, ובת שבע היתה התאומה היתרה שנולדה עם הבל.

 זה מובא בשם המהרח"ו - רבי חיים ויטאל.

 להבל היו שתי אחיות תאומות, ולקין היתה אחת: דוד המלך היה גלגולו של הבל, אוריה החיתי שהיה נשוי לבת שבע, היה משורש קין ונשמת הנחש, אז יש לנו כאן את: קין והבל, דוד ואוריה החיתי, ובת שבע היתה התאומה היתרה שנולדה עם הבל, ויש אומרים שקין הרג את הבל בגלל האחות התאומה,

כתם בזרע יעקב שדוד היה גם גלגול של האדם הראשון אד"ם- אדם, דוד, משיח. ובת שבע היתה גלגול חוה, וזה שאמר דוד (תהלים לה, טו): "וּבְצַלְעִי שָׂמְחוּ וְנֶאֱסָפוּ"  {צלעי - אשתי} .

 וחכמים זכרונם לברכה דרשו זאת בסנהדרין קז': בשעה שהם עוסקים בארבע מיתות בית דין, פוסקין ממשנתם

ואומרים לי: "דוד הבא על אשת איש מיתתו במה?!" {היו מקניטים את דוד תוך כדי הלימוד על ארבע מיתות בית דין, ושואלים אותו: מה הדין הבא על אשת איש}, רוצה לאמר: וּבְצַלְעִי - זה אודות בת שבע שהיא הצלע שניטלה ממני בגלגול הקודם, וראויה לי מששת ימי בראשית. והם שמחו ונאספו עלי לדונני {שבת שבע נלקחה מהצלע שלו}.

 בתהילים דוד המלך אומר (תהלים צד, יא): "השם יֹדֵעַ מַחְשְׁבוֹת אָדָם כִּי הֵמָּה הָבֶל" לרמוז שאדם הראשון התגלגל בדוד, ואף מקורו של דוד מהבל, הבל ממש, עם הבל נולדו שתי תאומות, והתאומה היתרה היתה מגיעה לו, לכן בדין נטל את בת שבע מאוריה, שאוריה היה גלגול קין. {סיפור דומה יש עם משה: שהיה גם גלגול הבל, ויתרו היה גלגול קין והוא לקח ממנו את ציפורה שגם היתה האחות היתרה}.

 רמזו זאת רבותינו  זכרונם לברכה בילקוט שמעוני בתהילים לח' רמז תשל"ד: "כִּי אֲנִי לְצֶלַע נָכוֹן" (תהלים לח, יח), תנא דבי רבי ישמעאל: ראויה היתה בת שבע לדוד מששת ימי שבראשית, ולכן היא היתה אשתו במקור, והם מיועדים זה לזו.

  בתהילים לה' טו': "וּבְצַלְעִי שָׂמְחוּ וְנֶאֱסָפוּ"! שמרמז על שונאיו ששמחו בכישלונו בבת שבע, רש"י, וּבְצַלְעִי: ובשביל אשתי זו שמתחילה חטאתי בה, אלא שאכלתא פגא: הקדים לקחתה לפני הזמן {כי אוריה היה יכול למות באופן טבעי והוא היה יכול לקחתה}.

היתה בת שבע ראויה לו עוד מששת ימי בראשית: הכוונה מראשית היקום, שהיא גלגול תאומתו היתרה המגיעה לו {רמזו חכמים זכרונם לברכה ותנא דבי רבי ישמעאל: כמה דברי חכמים הם מסותרים, לא נאמרו סתם ספרו ותיבותיהם, ואותיותיהם},

 "ראויה היתה בת שבע לדוד: היתה- ה, בת שבע- ב, לדוד- ל, ר"ת: הבל, לומר לך שמגיעה לו כיוון שהוא הבל, {האחיות התאומות היו מותרות בכדי לקיים את העולם}

 הרמז בזה בראשית ד' פסוק ח': "וַיֹּאמֶר קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו וַיְהִי בִּהְיוֹתָם בַּשָּׂדֶה וַיָּקָם קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו וַיַּהַרְגֵהוּ"  רמז: הם רבו על "בִּהְיוֹתָם בַּשָּׂדֶה"  עולה בגימטריה: בת שבע.

 ובפרקי דרבי אליעזר אומר אין שדה אלא אישה: זהו הרמז בפסוקים שהוא הרג אותו על בת שבע.

במדרש בראשית רבא פ. כב', אמר רבי יהושע בין קורחה: אדם וחוה עלו למיטה שנים וירדו שבעה: קין ותאומתו, והבל ושתי תאומותיו.

 נמצא איפה שהתאומה היתרה נולדה אחרונה, והיא השביעית של האדם הראשון והיא מתגלגלת בבת שבע {אדם וחוה, + שניים - קין והתאומה + שלושה והבל ושתי התאומות, היא נולדה אחרונה "בת שבע"}.

 התאומה היתרה היתה אמורה להיות בחלקו של הבל, אולם הבל פגם בכך שהציץ בשכינה, ולכן לא זכה לה ונהרג.

שואלים איזה עוון הבל עשה שקין יהרוג אותו? מגלגלין חובה על ידי חייב על מה?

האר"י הקדוש ואחרים אומרים:שהוא הציץ בשכינה ולכן היה ראוי להריגה ולא זכה לה.

 ודוד שהוא גלגול הבל בא כעת ותיקן את הפגם, ולכן זכה ונעשה ראש לרוח הקודש שהיא השכינה, וזכה שוב בתאומה היתרה שאז לא הספיק כיוון שנהרג.

 כמו שכתוב בשמואל א' טז' יג': "וַיִּקַּח שְׁמוּאֵל אֶת קֶרֶן הַשֶּׁמֶן וַיִּמְשַׁח אֹתוֹ בְּקֶרֶב אֶחָיו וַתִּצְלַח רוּחַ השם אֶל דָּוִד מֵהַיּוֹם הַהוּא וָמָעְלָה" וַתִּצְלַח רוּחַ השם = היא רוח הקודש. ובתהילים נא' יג' אמר דוד: "אַל תַּשְׁלִיכֵנִי מִלְּפָנֶיךָ וְרוּחַ קָדְשְׁךָ אַל תִּקַּח מִמֶּנִּי"  ועוד העיד בעצמו שכול דבריו בתהילים נאמרו ברוח הקודש,ככתוב בשמואל ב' כג' ב': "רוּחַ השם דִּבֶּר בִּי וּמִלָּתוֹ עַל לְשׁוֹנִי".

 דבריו הנפלאים של הגאון המקובל האלוקי רבי שמעון אגסי זכותו יגן עלינו אמן, בספרו בני אהרון על שער הגלגולים: שמדבר על מעלת דוד המלך, עניין דוד המלך עליו שלום מבהיל הרעיון, כי הוא פעם ראשונה שיצאה נשמתו מהקליפות, ועם כל זה השלים חוקו בתכלית השלמות, מה שאי אפשר לאדם אחר להשלים בכמה מאות שנים,

ונתבשר שלא יצטרך לבא עוד בגלגול, וזה דבר פלא שלא מצינו כמותו בצדיק אחר, שיוכל להשלים כל תיקון נפשו בפעם אחת. ולכן הוא אהוב וחביב לפני הקב"ה {דוד המלך תיקן רוחו ונשמתו בגלגול אחד, ללא צורך בגלגול נוסף}.

 לסיכום:

דוד המלך גלגול הבל, אוריה החיתי גלגול קין, ובת שבע היא התאומה היתרה. כיוון שדוד הוא הבל ואוריה הוא קין ולקח לו את התאומה, כעת דוד המלך בא והחזירה בחזרה, ומדוע התאומה היתרה אמורה להיות בחלקו של הבל? כי פגם הבל בכך שהציץ בשכינה והפסיד אותה ונהרג, ודוד בא ותיקן את הפגם בהיותו גלגול הבל, ונעשה ראש לרוח הקודש שהיא השכינה וזכה בתאומה.

 וחכמים רמזו בדברי קודשם: היא היתה ראויה לו מששת ימי בראשית אלא שהקדים לפני הזמן, ראויה היתה לו בת שבע ר"ת הבל.

הרמז אמרנו בִּהְיוֹתָם בַּשָּׂדֶה  = עולה גימטריה: בת שבע.

ובגלל זה הרג קין את הבל בגלל האחות התאומה שהיא עתידה להיות גלגול בבת שבע.

 עתה שמצא דוד את בת זוגו הראויה לו, והנה היא שוב ביד קין, הוא אוריה החיתי שהוא גלגולו של קין, קם עליו ונטלו הימנו בעל כורחו, כיוון ששלו היא.

 בילקוט ראובני בפרשת בראשית כתוב דבר מדהים: דוד המלך עליו שלום, היה חכם גדול והיה מכיר את התמונות {חוכמת הפרצוף} וכשראה את אוריה הכירו שהוא הנחש שפיתה את חוה, ידע על עצמו שהוא האדם הראשון.ומשראה בת שבע הכירה שהיא חוה, ורצה לקחת את בת שבע מאוריה כי בת זוגו של דוד היתה, אלא כדי שלא להוציא דיבה נמנע. גם רצה להרגו בידיו לאוריה כי מסית היה {הרי הנחש הסית ופיתה את חוה}.

אז רצה להרוג דוד את אוריה בידיו, "ואין מדקדקין אחריו"  {ואחרי מסית לא מדקדקין, אין צורך בעדים והתראה}.

אלא אמר פן יחשדוני, כי יבקשו ממני אות שזהו הנחש, וכך עשה בדרך עקיפין, ושם אותו בפני המלחמה ונהרג.וברוך השם אשר לא נתקנו עלילות, ויודע האמת שנתחייב הריגה ונהרג, כי מאריך אפו וגובה את שלו.

 ומה שהוכיח אותו נתן הנביא: על שמיהר ולא המתין לעשות כמשפטו, שלהיות שלא היה עדיין דוד המלך שלם מעוונו, והיתה בת שבע הפקר והחזיק בה אוריה וזכה מין ההפקר, שהזוכה בהפקר שלו הוא, והשם הוא מחזיר הפקר לבעליהן, ולכן אמר רבי {רבנו הקדוש היה מזרעו של דוד המלך},

 והוא אומר בגמרא: "כל האומר שדוד חטא באשת איש, אינו אלא טועה". שהחטא היה על המהירות, ולכן מת בנו הראשון, שהוליד מבת שבע ומשם ואילך אין שטן ואין פגע רע.

  אמר לרבי: ומה התיקון היה עושה לה? היתה נבעלת תחילה להדיוט ואחר כך למלך. כי אוריה חיצוני היה, והטיל בה זוהמה. וצריך שתהה נבעלת תחילה להדיוט, וההדיוט היה מעביר הזוהמה כדין מצורע ואחר כך היתה ראויה למלך.

 אמר דוד: מוטב ימות בני הראשון, מי מה שתינטל הבת זוגו לאחר, כי חוה לא ידעה אלא הנחש, ובת שבע לא ידעה אלא אוריה ודוד.

 לשיטת הזהר הקדוש: שאוריה לא ידע את בת שבע, וזה האות כי כמה בנים היו לדוד מנשים אחרות ולא מלך על ישראל רק שלמה הבא מבת שבע, על שהיתה בת זוגו. וכן רואים שדוד כיוון להרוג את אוריה שהוא גלגול של קין וקם ונטל אותה בעל כורחו.

ולכן אמרו חכמים זכרונם לברכה: "כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה"  היות והיא מגיעה לו.

 וכעת כמה רמזים מבהילים, הרמז שיש קשר בין קין לאוריה:

"וַיֹּאמֶר השם אֶל קַיִן אֵי הֶבֶל אָחִיךָ וַיֹּאמֶר לֹא יָדַעְתִּי הֲשֹׁמֵר אָחִי אָנֹכִי" - הֲשֹׁמֵר אָחִי אָנֹכִי, גימטריה: אוריה החיתי.

 ועוד "הֲשֹׁמֵר אָחִי" ר"ת וסופי תיבות: אוריה.

 וַיֹּאמֶר קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו  וַיְהִי בִּהְיוֹתָם בַּשָּׂדֶה  גימטריה: :בת שבע.  וַיָּקָם קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו וַיַּהַרְגֵהוּ גימטריה: אוריה החיתי.

 אפשר לקרא כך: "וַיֹּאמֶר קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו, וַיְהִי {מלשון צער} בִּהְיוֹתָם בַּשָּׂדֶה" בת שבע וההמשך אוריה החיתי.

 אולם דוד המלך עליו שלום עבר על (ויקרא יט, יז) "לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ"  כיוון שאוריה הוא אחיו מגלגולו הקודם, ולא היה ראוי לו להרגו, מאחר שאוריה בא בגלגול זה על מנת לתקן, ואכן תיקן את שקלקל בגלגול הקודם.

 התיקון של אוריה היה בכך, שהוא נגע בבת שבע אפילו באצבע קטנה, {לפי הזוהר כפי שאמרנו} כל ימי היותם יחדיו.

כמבואר בזוהר הקדוש בראשית דף ח': היות וידע שאינה שלו, זאת ועוד, היה בזה עונש שבגלגול הקודם הנחש בה על חוה שלא היתה אשתו, בקנאה באדם הראשון, והטיל בה זוהמה, וכעת נענש בכך שתהיה אשתו ובכול זאת לא יוכל להתייחד עימה. וזה היה התיקון שתיקן אוריה בעצמו,

משום כך ביקש דוד לנסותו, כששב מהמלחמה שילח אותו לביתו ככתוב:

בשמואל ב' יא' פסוק ח': "וַיֹּאמֶר דָּוִד לְאוּרִיָּה רֵד לְבֵיתְךָ וּרְחַץ רַגְלֶיךָ" בחשבו שמא כעת שיתן לו רשות, אכן יקרב אצל בת שבע. ואז יתברר למפרע שמא שלא קרב אצלה עד עתה, היה מחמת שפחד מדוד ולא משום שרצה לתקן פגמו מגלגולו הקודם. {בכדי לתקן גלגולו הקודם הוא צריך לא לגעת בה, וכעת דוד נתן לו אישור, לבדוק: האם זה שהוא לא נגע בה בגלל שפחד מדוד או בגלל שדאג לתיקון?}

 אולם אוריה לא קרב אצלה גם הפעם, הוכיח בזאת שנהג כעין משום תיקונו, ולא משום שחשש מדוד ובזה היה די בכדי שדוד לא יפגע בו, אבל דוד נטר לו איבה מגלגולו הקודם ואמר: כשם שהוא הרגני על ידי טומאת הנחש,

 שקין הוא קנאה דמסאבותא: הקן של הטומאה, "כך אני אהרגנו בחרב בני עמון"  שעליה חקוק הנחש, מידה כנגד מידה. {כלומר הוא יומת על ידי הנחש, מידה כנגד מידה}.

 הרמז לקשר בין הבל לאוריה: בשמואל ב' יא' טו' כתוב: וַיִּכְתֹּב בַּסֵּפֶר לֵאמֹר הָבוּ אֶת אוּרִיָּה אֶל מוּל פְּנֵי הַמִּלְחָמָה הַחֲזָקָה.

 וַיִּכְתֹּב בַּסֵּפֶר לֵאמֹר הָבוּ = ראשי תיבות (ר"ת) הבל. {לרמוז נקמת הריגת הבל}.

ועוד נרמז באותו פסוק: תגובת דוד על הריגת אוריה (שמואל ב יא כה): "וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל הַמַּלְאָךְ כֹּה תֹאמַר אֶל יוֹאָב אַל יֵרַע בְּעֵינֶיךָ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה כִּי כָזֹה וְכָזֶה תֹּאכַל הֶחָרֶב" {כביכול אין להצטער על מיתתו של אוריה},

 הטעם: "כִּי כָזֹה וְכָזֶה תֹּאכַל הֶחָרֶב"  סופי תיבות:הבל. ומה הכפל כזו וכזה? לרמיזה אל ירע בעינך שכזה, שכזו תאכל כעת החרב, שכזו אכלה חרבו של קין של אוריה החיתי שהרג את הבל. וְכָזֶה בגימטריה: הבל.

 אולם דוד חטא, שאפילו שנתחייב אוריה מיתה, משום מורד במלכות, על שהפר את צו המלך, היה לו להרגו בבית דין כהרוגי ישראל, ומסר אותו כדרך בני עמון שעליה חקוק דרקון {נחש, סמל עבודה זרה}

 בזה הוא פגם ב"לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ"

{ודוד המלך נהג הפוך ממשה שהרג את המצרי: משה היה הבל. המצרי היה קין, ומשה הרג את המצרי היינו הבל הרג את קין, בשם המפורש, למה? כדי לתקנו.

כלומר בגלגולים הקודמים של הבל וקין,משה רבנו דאג לתקן את קין. ואילו דוד לא דאג לתקנו. אמנם אוריה תיקן את עצמו בזה שלא התקרב לבת שבע}.

 על פי הסוד והגלגולים הכול מסתדר הפלא ופלא: דוד המלך לא חטא בבת שבע אלא, חטאו היה על מהירותו, ועוד חטא: מה שלא הביאו לאוריה לסנהדרין ולא דאג לתקנו כמו שעשה משה רבנו.

 ועכשיו דבר מדהים: רבי מאיר בעל הנס זכותו יגן עלינו אמן: היתה לו אישה בשם ברוריה, והיא היתה גלגול של בת שבע אשת דוד, אימו של שלמה המלך אשת דוד שהיתה אשת אוריה החיתי בעבר.

 בת שבע אימו של שלמה היתה מלמדת ומזהירה אותו ללכת בדרך טובים.

ככתוב בסנהדרין ע': וברוריה היתה מדריכת התלמידים בדרך ישרה, ככתוב בעירובין נג'.

מעשה היה שפעם אחת לגלגה ברוריה על שאמרו חכמים, בקידושין דף פ': "נשים קלות ונוחות להתפתות"  {קלות ונוחות להתפתות},

אמר רבי מאיר: חייך שסופך להודות לדבריהם, {אשתו של רבי מאיר שהיתה חכמה מאוד אמר לה: את מזלזלת במה שחכמים אומרים, שנשים דעתן קלה עליהן קלות ונוחות להתפתות, סופך להודות לדבריהם}.

ציווה רבי מאיר לאחד מתלמידיו, לנסות ולפתות את ברוריה לדבר עברה, והפציר בה ימים רבים עד שנתרצית, {השאלה אם עברו עבירה או לא}, ונודע לה שהיה זה לנסותה, חנקה עצמה למוות, וברח רבי מאיר מחמת הבושה. רש"י מסכת עבודה זרה דף יח'.{נראה הזוי לחלוטין שרבי מאיר יתכנן דבר כזה}.

 אותו תלמיד היה גלגול של נפש אוריה, בעלה הראשון של בת שבע, שהיא כעת ברוריה, והיה לו בה קצת שייכות, כפי שלאוריה היתה שייכות בבת שבע, והיות והיא היתה סיבת מותו של אוריה החיתי, וכעת שב בגלגול אותו תלמיד ועתה הוא סיבת מיתתה. ובכך באה לתיקונה.

 והנה אותו תלמיד סריס היה, שאם לא כן לא היה רבי מאיר מחטאו בהרהור רע כך אומר רבנו יהוידע, והוא גלגולו של אוריה החיתי, שאף הוא היה סריס, והנה שב כבראשונה.

 מרן הגאון רבי יוסף חיים, בספרו "בין יהוידע": תמה כיצד נתפתתה אותה צדקת לדבר עבירה? ועוד כיצד נתן רבי מאיר לתלמיד לעשות לה זאת? ולא חש פן יעלה בליבו הרהורים רעים, ושמא יראה קרי בעת שמשדל אותה, והרב אינו שואל על כך שנכשלו בסוף לדבר עבירה, מכיוון שברש"י לא נאמר שעברו, אלא שנתרצית, ואפשר לומר שאז פרש ממנה אותו התלמיד, {זאת אומרת היא נאותה והסכימה אבל הוא לא ביצע כלום},  והיא חנקה עצמה מבושה על שהסכימה.

 ומיישב הבן יהוידע שאותו תלמיד היה סריס, ואין לו שום תאווה והרהור, והיא לא ידעה שכן הוא, שסריס בידי שמים אינו ניכר בסימנים חיצוניים, בפניו ובזקנו וכדומה. והלא פיתה אותה שתיתן לו רשות לבוא למרחץ שלה כשרוחצת בביתה לרחוץ עימה ולא לשם עבירה אלא לסגולה מסוימת לרפואה וכדומה, ונתפתית לו ונתנה לו רשות להיכנס אליה למרחץ, ופשט בגדיו וראתהו שהוא סריס,

ושאלה אותו "מה זאת?"

אמר לה: שציוהו ריבו ולבש בגדיו ויצא.

ואפילו שלא נתפתית לעבירה חס ושלום, בושה מבעלה ונטרפה דעתה וחנקה עצמה. ואין לה דין מאבד עצמו לדעת,

 היות ולא היתה שפויה בדעתה. וקיבל עליו רבי מאיר גלות לבבל, לכפר על שבסיבתו קרה לה כן.

 כשקוראים את הגמרא זה תימה שאין כדוגמתו, אבל כשמבינים את סוד הגלגולים מבינים דברים אחרים לחלוטין, איך הקב"ה סוגר את כל הקצוות ומשלים תיקונים, ומביא כל דבר שלא ידח ממנו נידח. וזה הפלא ופלא כפתור ופרח.