יושב אוהלים | הרב אמנון יצחק שליט"א

- - - לא מוגה! - - - 

וישלח יעקב מלאכים לפניו אל עשיו אחיו.

רשי אומר מלאכים ממש,

לכאורה מהו עניין המלאכים?

האם יעקב אבינו היה משתמש במלאכים היוצאים לפני מחנהו

לשם כבוד ותענוג?

הלא ודאי אסור ואי אפשר לומר כן.

ומבואר אצלנו תמיד שכל מה שיש לנו הוא מההכרח הכי גדול.

אין לנו שום מותרות.

בראתי יצר הרע, בראתי לו תורת טבלין.

כל התורה הקדושה

היא הכרח גדול.

כולה

הינה רק טבלין ליצר הרע.

אז אי אפשר לעשות חלק מן התורה.

כל התורה כולה כולה כולה היא הכרח גדול

נגד היצר הרע.

ואין לנו שום מותרות.

וכל מה שיש לנו זה מהכרח הכי גדול.

מצבו של כלל ישראל הוא

שאי אפשר שיתקיים אפילו רגע אחד בלי התורה הקדושה.

כל עניין מתן תורה

הוא חמלה גדולה ויתרה.

חמלת עלינו.

כל העניין של מתן תורה זה חמלה גדולה ויתרה.

וכן כל מה שחנן הקדוש ברוך הוא לאדם

ומצד ההכרח.

וכן צריך להבין את עניין המלאכים

שהיו אצל יעקב.

הם היו הכרח הכי גדול

בכדי לשמרו.

כי מלאכיו אצווה לך

לשמורך בכל דרכיך

להצילו מכל האמור בשיר של פגעים.

והיא נועם אדוני אלוהינו עלינו ומעשה ידינו כוננה עלינו ומעשה ידינו כוננהו

יושב בסתר עליון וכו' תהילים צדיק א'.

זה נקרא שיר של פגעים להציל את האדם ולשמור אותו בכל הדרכים.

אז המלאכים היו הכרח גדול

ככתוב כי מלאכיו עציו ולך

לשמורך בכל דרכיך

ולהציל אותו מכל האמור בשיר של פגעים.

אמרו חכמים זיכרונם לברכה בקידושין למל

משל לאדם שהיכה את בנו מכה גדולה

והניח לו רטייה על מכתו.

שם לו תחבושת על המכה

עם תרופה רפואה

ואמר לו בני

כל זמן שרטייה זו על מכתך אכול מה שהנעתך

ושתה מה שהנעתך

ואין אתה מתיירא.

כל זמן שהרטייה עליך אתה יכול לאכול ולשתות רגיל.

ואם אתה מעבירה

הרי מעלה נומי

אם אתה תעביר את הרטייה

יהיה מוגלה ואחר כך נמק

היא מעלה נומי

מתי כשאתה מסיר את הרטייה

סוד הנומי

הוא שאם אתה מעבירה מיד יש נומי

מיד זה מתחיל

בזה נבין

למה פחד יעקב כל כך ורצה להישאר תמיד באוהל

איש תם יושב אוהלים

שבעל מעלה חרד תמיד על המעלה שלא תאבד ממנו

ולכן יעקב אבינו

ירא להפסיק אפילו רגע מהאוהל

ואף אחרי כל ההבטחות שהבטיחו הקדוש ברוך הוא

מכל מקום כיוון שידע מעלת יושב אוהל

ועד כמה גדולה הסכנה לאבדה

ומכיוון שהיה בבית לבן

ועסק בממון

וידע גודל הסכנה של מיד מעלה נומי

שעל נטייה קלה של כחוט הסערה הסכנה גדולה עד מאוד

על כן התיירע עד כדי והיכני אם על בנים

הפירוד מהתורה מהדבקות בשם מהאוהל

יכולה להגיע עד כדי עונש השם ירחם של והיכני אם על בנים

וכמו שמן הנמנע הוא לנקות ערובה

מבלי להתלכלך בפיה למרות כל הזהירות

כמו כן מן הנמנע הוא שהחיבור יישאר שלם

אפילו בזיז מן האוהל

עד שהאבות הקדושים הם הם המרכבה העליונה

כשזזו לרגע מהאוהל לצורך גדול

היו מתייראים כבר שמא נתלכלכו בחטא

שהיו ייראים תמיד

שמא אין אנוכי עמך

וכשאין אנוכי עמך

בהזזה קלה מהאוהל מיד מעלה נומי

ואף על פי שהבטיחה הקדוש ברוך הוא

והנה אנוכי עמך בכל זאת

חשש

שמא אין אדוני ניצב עליו

שמא זז מהאוהל

מאז הוא נמנע

שלא לעלות נומי

זהו שכתב הרמב״ם

במורה נבוכים

בחלק ג'

נא

יראה לי

כי מי שימצאוהו רעות

ותלאות

מן הנביאים או החסידים השלמים

לא מצאתו הרעה ההיא

אלא בשעת התרשלותו

וכפי אורך ההיא

איי איי איי מה שאומר הרמב״ם

הרמב״ם אומר שנראה לו

כשרואים שיש תלאות וצרות שבאות על הנביאים או החסידים השלמים

מתי זה יקרה?

זה קורה מתי שהייתה שעת התרשלות אצלם

וכפי אורך ההתרשלות לא חלילה עבירה

התרשלות

הזזה מן האוהל מהדיבוק מהחיבור עם השם

באותו זמן יכול להיכנס היצר הרע

ולהביא את מה שהוא רוצה על האדם מתלאות וייסורים

אז מה העצה?

לברוח מהר לאוהל

כי מה אומר הרמב״ם?

מתי זה קורה?

בשעת ההתרשלות?

וכפי אורך ההתרשלות

אבל אם אתה מפסיק להתרשל ואתה תופס מיד את עצמך

אז זה אמור להפסיק

ותמיד עוברים על דבריו בהבלעה

כאילו דברי פילוסופיה

מורה נבוכי

כאילו פילוסופיה

והוא משום שאין אנו מבינים בכלל עניין של חיבור

הוא באמת לא יוכל לומר באור כזה

מי שלא ידע מסוד החיבור

והרמב״ם ידע מהו סוד החיבור

הוא קבע גם שמשה רבנו לא הגיע למדרגת האבות בחיבורו לשם

ולכן הוא גם לא רגל במרכבה

צריך לראות בפנים מה הוא כתב דיברנו מזה באחת הדרשות

וזה משום שאנחנו לא מבינים כלל מה עניין חיבור

אבל הרמב״ם שהיה יודע מסוד החיבור

יכול היה לומר באור כזה

הרמב״ם היה קדוש השם

והוא יכול וראוי

לומר באור כזה

והרי רואים אנו איך שיעקב

מרכבה עליונה

היה בכל רגע ורגע בפחד ומורא

שמא אין השם עימו

וכבר נתלכלך בחטא

וכשאין החיבור שלם

זהו מקום הסכנה יותר גדולה

מקום שאין החיבור שלם

זה מקום הסכנה יותר גדולה

וכמה גדולה הסכנה בהזזה כלשהו מהאוהל

ורואים את זה מיעקב אבינו

איך נזהר

בעת שהיה מוכרח לצאת מהאוהל

לברוח מפני עשיו

מה עשה נטמן עוד ארבע עשרה שנה

בבית מדרשם של שם בעיר

ואחרי כל זה עדיין היה מתיירא שמא ייפרד חס ושלום מהשם יתברך

ולא יהיה עמו בבחינת

אנוכי עמך

רואים

מה היה הפחד של יעקב כל העת

ומה הייתה סיבת זהירותו ויראתו

כל כך גדל פחדו שמא נטע חס ושלום ממדרגתו

בהשם אינו אמו

ואם אין אדוני ניצב עליו

כבר נפסק החיבור והדיבוק

וגדולה הסכנה עד כדי והיכני אם על בנים עשו יכול לבוא וחס ושלום לקחת נפשות

וזה מדובר ביעקב הצדיק רגל במרכבה כן

ואולי יש להעמיס

מה שנבאר בזה במה שאמרו חכמים זיכרונם לברכה

מה זה שכתוב לכו ונעלה אל בית אלוהי יעקב

כתוב לכו ונעלה אל בית

אלוהי יעקב

לא כאברהם

שכתוב בו הר

ולא כיצחק

שכתוב בו שדה

אלא כי יעקב

שקראו בית

שנאמר ויקרא את שם המקום ההוא בית אל

פסחים פח

הר שדה ובית

הם בחינות

והחילוק בבחינות האלו

הוא בזה

הר ושדה שונים מבית

אין להם מחיצות

בית כולו מגודר סביבותיו

כולו יושב באוהל

כולו במחיצות סביבו מבלי שום פרצה כלשהי

בשם בחר

דווקא בשם בית

כי זהו כל יסוד העבודה להיות יושב אוהלים

מזה יוצאת הערה לאדם

איך צריך להיזהר

לא להפסיק החיבור והדיבוק

ולזה צריך לשים מטרת כל עבודתו

שלא להסיח דעתו

אפילו רגע מהאוהל

גם כשהאדם מחוץ לאוהל

יכול להיות

בבחינת אוהל

אדם יכול

להפוך רחוב לאוהל

כל הגדולים

כשהולכים ברחוב

הראש שלהם באוהל

מה פירוש? הם בסוגיות

הם נתקעים בעמודים

הם לא רואים את מי שעובר לפניהם

כי הם נמצאים עדיין באוהל הם לוקחים את האוהל איתם

אבל זה היה בחינתם של ראשונים וגדולי דורות

לעשות מרחוב בית המדרש

וזה עניין כל בתי כנסיות

להיות יושב אוהלים

אבל מה נקה לאדם

אם אך יפסיק החיבור

הוא יכול לעשות מבית מדרש רחוב

אדם יכול לשבת בבית המדרש

בבית הכנסת ואצלו זה רחוב

הוא מדבר כאילו נמצא ברחוב

הוא בכלל לא שקוע בלימוד

וזה מקום חברתי שהוא נפגש שם עם אנשים שהוא מכיר

וזה חמור ביותר

הוא בא במידה שהאדם יחזק את החיבור ויתדבק אל בוראו

במידה זו יקנה המעלה של יושב אוהלים

אז כמה שהאדם מצליח לחבר את עצמו ולדבק בשם

שעתיים, שלוש, ארבע, חמש, שש, כל אחד לפי

רצונו ויכולתו

ככה הוא קונה מעלה של יושב אוהלים

וכבר אמרנו בשם הגדולים

שגם אדם אם נמצא במסחרו והוא חושב כל רגע מתי הוא כבר יגמור פה

את הגזרה הזאת של ההשתדלות שהוא גזר על עצמו

הוא רוצה ללכת ללמוד

אז האדם הזה הוא בחינת יושב אוהלים

אדם יכול ללמוד שעות ספורות ויקרא אברך

ויכול להיות שאדם שנמצא בבית המדרש והוא נקרא אברך הוא בעצם סוחר

חנווני

בדעתו בחוץ ולא בפנים

אבל ככל שאדם ידביק מחשבתו ורצונו וכוונתו בשם יתברך ומצוותיו

הרי שהאדם הזה הוא נקרא יושב אוהלים באותה בחינה

רבי חנניהו ברגשיו אומר