ממך אני מתחיל | הרב אמנון יצחק שליט"א

- - - אין זו הדרשה! אלא עיקרי הדברים מהספר 'חכמת המצפון' על פרשת 'תולדות' מאמר תקכ - - - 

ויהי כי זקן יצחק ויקרא את עשו בנו הגדול (בראשית כ"ז א').

אברהם תבע זיקנה, אמר לפניו רבון העולמים אדם ובנו נכנסים למקום ואין אדם יודע למי מכבד, מתוך שאתה מעטרו בזקנה אדם יודע למי מכבד, א"ל הקב"ה חייך דבר טוב תבעת וממך הוא מתחיל, מתחילת הספר ועד כאן אין כתיב זקנה וכיון שעמד אברהם נתן לו זקנה, שנא' ואברהם זקן בא בימים, יצחק תבע יסורים, אמר לפניו רבון העולמים אדם מת בלא יסורין מדת הדין מתוחה כנגדו, מתוך שאתה מביא עליו יסורין אין מדה"ד מתוחה כנגדו, א"ל הקב"ה דבר טוב תבעת וממך אני מתחיל, מתחילת הספר ועד כאן אין כתיב יסורין, וכיון שעמד יצחק נתן לו יסורים, ויהי כי זקן יצחק ותכהינה עיניו מראות.

יעקב תבע את החולי, אמר לפניו רבון העולמים אדם מת בלא חולי אינו מיישב בין בניו, אינו יכול לצוות אותם לסדר וליישב ענין ירושתם, א"ל הקב"ה דבר טוב תבעת וממך אני מתחיל, שנא' ויאמר ליוסף הנה אביך חולה, א"ר לוי אברהם חידש זקנה, יצחק חידש יסורין, יעקב חידש חולי, חזקיה חידש חולי שיתרפא, אמר לו חזקיה להקב"ה העמדת אותו עד יום מותו, מתוך שאדם חולה ועומד חולה ועומד הוא עושה תשובה, א"ל הקב"ה חייך דבר טוב תבעת וממך הוא מתחיל, הה"ד מכתב לחזקיה בן יהודה בחלותו ויחי מחליו (מד"ר סה ד).

כל התביעות שתבעו האבות והנביאים נועדו, כדי ליתן לאדם רווח זמן להתבונן ולהרגיש שהוא נברא והוא בן תמותה וזמנו קצוב, ועליו להכין את עצמו להיפרד מהפרוזדור בכדי להיכנס לטרקלין, אברהם שתבע זקנה ידע שהאדם איננו עומד על מקום אחד, הוא מתבגר ומזדקן שכל יום ויום מחייו מקרבו לקיצו, ואם לא יהיה לו דבר המעורר אותו ומזכירו זאת, כי אז לעולם לא יעלה על דעתו לעשות הכנה לחיי עולם הבא, תמיד נדמה לו שהוא אדם צעיר כי יש עוד שהות, הוא טרוד בעסקיו ושקוע בעניניו וצריך הוא מי שיזכירו ויעוררו ולכך נועדה הזקנה.

גם שיבה זרקה בו והוא לא ידע (הושע ז), יש אנשים שאינם מתעוררים להכין עצמם לעולם הבא אפילו אם הזקנה כבר קפצה עליהם, היצר הוא כה חזק עד שהוא משכר את האדם ומערפל את דעתו ושכלו, מכל מקום אם גם לא תהיה לאדם הזקנה, הרי אז בוודאי שלא יתעורר לחשבון הנפש, לא יהיה מי שיעצרנו מבהילות נפשו, מן הריצה אחר הממון וקניני החומר, מי שיקיצנו מתרדמתו ומשנתו העמוקה, וכן גם היסורים והחולי שמעמידים את האדם מחייו הסוערים והשתקעותו בהבלי העולם הזה, מזכירים אותו לעצור ולזכור שהוא רק עובר אורח, ועליו למהר ולעשות למען ביתו הנצחי.

ברם יש גם להתבונן ולהתעורר במה שהקב"ה השיב לכולם באותה לשון, חייך דבר טוב תבעת וממך אני מתחיל, 0מכאן המסקנה שהאדם נשפט לפי הכרתו, ואם הוא מתעורר ומחדש ומשיג השגה גבוהה, הרי יהיה נשפט מאותה ההשגה שלו, לפי ההכרה והחידוש שחידש והשיג אומרים לו לאותו אדם חייך דבר טוב תבעת, ההכרה הזאת נהפכת עליו לתביעה לדין ולמשפט.

מעלה זו של ההשגה הגבוהה שופטת אותו תובעתו לדין ומכרזת וצווחת ממך אני מתחיל, יפה דרשת חן חן לך בעבור ההשגה הזאת, אולם הזכות נהפכת לו לחוב, הטענה עליך היא חמורה יותר ממי שלא זכה להשגה זו, כמו שאמר הקב"ה למשה רב לך אל תוסף דבר, ופי' בעל הטורים אפילו בדבר מועט שאתה עושה שלא כהוגן הוא רב לך לפי חכמתך. 

האבות חידשו דברים מועילים ונחוצים, הם תבעו מהקב"ה לבצע ולהגשים את חידושיהם והקב"ה השיבם ממך אני מתחיל, כפי ההשגות שהשגתם בעצמכם, אתם כבר מחוייבים לבצע את ההברקה הטובה שניתנה לכם מן השמים, החידושים וההשגות שמתגלים לו לאדם בתור בעל זכות ובן עליה, הם הם התובעים אותו, הם נהפכים לדין ותביעה למחדש ושופטים אותו, אם האדם איננו מבצע את ההשגות, הריהו נענש גם בזה שמסלקים ממנו את ההכרה, מקצצים ממנו את קומתו וההשגות מסתלקות הימנו.

אמר רבי יצחק מאי דכתיב יוחן רשע בל למד צדק, אמר יצחק לפני הקב"ה רבש"ע יוחן עשו, אמר לו רשע הוא, אמר לו בל למד צדק, אמר בארץ נכוחות יעול, אמר לו יצחק א"כ בל יראה גאות ה' (מגילה ו(, יצחק המליץ על עשו בנו שיחון אותו הקב"ה, ואולי במשך הזמן יתעורר להגשים את השגותיו, השיבו הקב"ה שאין כל תקוה לכך, כיון שלא נראים בו סימנים שיתגבר על טבעו וישווה את מעשיו לפי הכרתו.

כאשר שמע יצחק תשובה זו מהבוי"ת, אז ביקש מהקב"ה שיסלק מעשיו גם את השגותיו, כי אם אינו מבצע את ההשגות שלו למעשה, לשם מה לו ההשגות הגבוהות מה הן מועילות לו? והלא גרוע עוד יותר שהוא חוטא נגד ההשגות, ואז חטאו גדול יותר ונפשו עוד יותר מלוכלכה ומכוערת, משום כך ביקש יצחק מהקב"ה כי יעשה עמו טובה וחסד, כי יחון אותו ויקח ממנו את אור ההשגות הגבוהות, יסלק ממנו את ההכרה העליונה כדי שלא יהיה לו קטרוג נוסף על חטאיו, תסולק ממנו ההכרה ואזי לא יהיה נידון כה חמור.

בשביל ד' דברים מתו בניו של אהרן, על שתויי יין ועוד שהיו מחוסרי בגדים, ומה היו חסרים מעיל שכתוב בו מיתה (ויק"ר כ ו), ושאלו להרא"ש ז"ל בתשובותיו כלל י"ג, הלא הם היו כהנים הדיוטים והדיוט אינו משתמש במעיל? והשיב שם כלל כ' שלפי שהחזיקו א"ע ככהנים גדולים ונכנסו לפני ולפנים, עברו על ונשמע קולו בבואו אל הקודש, הם נשפטו לפי דעתם אז, כי אם הרגישו איזו התעוררות עליונה, היה עליהם להתנהג בדקדוק שלא תחסר בהנהגתם מאומה, ולפי שהישוו את עצמם לדרגת כהן גדול, צריכים להיות מלובשים במעיל.

כי תדור נדר לה' אלוקיך לא תאחר לשלמו, מוצא שפתיך תשמור ועשית כאשר נדרת לה' אלוקיך נדבה אשר דברת בפיך (תצא כג), ובזוה"ק עה"פ כי עוף השמים יוליך את הקול נאמר, כי כשאדם חושב בדעתו מחשבה שפתותיו מדובבות מעצמן בלי ידיעתו, זהו אשר דיברת בפיך המחשבה שחשב והרהר לקבל ולעשות, היא הדורשת ותובעת את בעל המחשבה להתנהג כפי מחשבתו אשר חשב.

הדברים הטובים תובעים ממנו מתי יתחיל לקיים מה שדיבר, האדם עצמו יוצר את שופטיו ודייניו, כיון שהירהר במחשבתו על דבר טוב מצוה או תשובה, הרהר לעשות ולפעול למען עליה נוספת, אז מן הנמנע הוא שלא יוציא מפיו געגועים ושאיפה לבצע את מחשבתו, ואז נחשבת לו כקבלה לדבר מצוה, והמחשבה ההיא שקיבל על עצמו היא ששופטת אותו.

כתב הרמב"ן ז"ל, מי שהרהר מחשבה טובה ולא ביצע מחשבתו עובר על לא תשא שם ה' לשוא (ס' אמונה והבטחון), נמצא כי כל מה שהאדם יותר חשוב ומעולה במדרגתו, הרי מחשבתו והרהוריו הטובים נעשים לו כשופטים לשופטו ולדונו לפי הכרתו, כל הרהורי לבו הטובים ואף ההברקות שעברו דרך מחשבתו ורגשי לבו, הם תובעים ודורשים מהאדם בעל הרעיון המחדש ובעל הרגש לבצע אותם למעשה, דורשים ואומרים לו אימתי תתחיל כי ממך אני מתחיל! 

(אור חדש).