זה כוחה של אמת | הרב אמנון יצחק

 

- - - לא מוגה! - - - 

ויאמר בוא ברוך אדוני למה תעמוד בחוץ ואנוכי פיניתי הבית

הגמרא ביום הכף חיתא ומה עם אליעזר

על ידי ששירת את הצדיק באמונה יצא מכלל ארור לכלל ברוך

ישראל שעושים חסד עם גדוליהם

ועם קטניהם

בידיהם

ורגליהם

על אחת כמה וכמה

אז אם אליעזר ששירת את אברהם אבינו ויצא מהתחתית של התחתית של ארור

והגיע לכלל ברוך ישראל שהפתיחה שלהם זה ברוך

והם עושים חסד עם הגדולים ועם הקטנים בידיים וברגליים

על אחת כמה וכמה הם מתעלים לאין שעות.

זה מדרש בבראשית רבה.

ייפלא מאוד למה דווקא כאן על ידי מעשה זה זכה לצאת מכלל ארור יותר מכל שאר פעולותיו

שעשה עבור אברהם

הרי מסר נפשו לרדוף אחרי המלכים

ונקרא דמשק אליעזר שהיה דולה ומשקה מתורתו של ריבו לאחרים

זה הגמרא ביום הכ״ח״

אבל

למה דווקא כשהוא הלך

לבחור את האישה יעודה בזה הוא יצא מכלל ארור לברוך

למה שאר הפעולות שהוא עשה

מסירות נפש

ברדיפה אחרי המלכים

או שדלה והשקע מתורת ריבו לאחרים, למה זה לא העלה אותם מארור לברוך?

וכן אמרו על הפסוק, ויאמר אברהם אל עבדו זקן ביתו מושל בכל אשר לו,

אמר רבי אליעזר שמושל בתורת ריבו במדרש פירשוהו

שהיה שליט ביצרו כמוהו

ומאחר והיה מושל בתורת ריבו ומושל ביצרו,

מרביץ תורה לרבים

ומסר נפשו בשביל אדונו,

למה נתאחר יציאתו מכלל ארור עד השליחות הזו?

כבר ביארנו שכל עצם השליחות הזו הייתה כרוכה

בעקירת נגיעות

עמוקות ששררו בלב אליעזר ברצונו להשיא ביתו ליצחק.

בנקל היה לו לסבב כישלון של השליחות

אם אך היה פועל

מתוך השפעת הנגיעה הזאת

אילו היה אומר על יצחק איזה דבר שלילי

או המתפרש לטריאנפה אומר דבר שנשמע לשתי פנים

היה השידוך מאליו מתפרד בלי שיוכלו להוכיח את אשמתו בכך

וכל שכן

אם היה נותן לבתואל ולבן

איזה נקודה להיאחז בה

אילו היה אומר

שכמעט ששחט אברהם את בנו

הרי היו מבינים מדבריו

שאין דעת אברהם נוחה מיצחק

ושרויה ביניהם מריבה

או מריבות עד כדי שהיה מוכן לשחוט אותו.

כמובן הוא לא היה מברר שזה ניסיון הוא רק היה אומר חצי עובדה

כמעט שנשחט

יצחק אבינו מה היו מבינים

ואז עלול הוא להעביר ממנו הירושה

או לרוצחו

הם יבינו שאם יש מריבות בין אברהם לבין יצחק עד כדי כך שהוא מוכן היה לעקוד אותו לשחוט אותו

אז אם הם יחתנו את הבת או האחות איתו

מחר יכול אברהם לשלול ממנו את הירושה או להרוג אותו

כי הם שמעו במפורש הוא כמעט שחט, אם היה אומר כך

היה מרוויח

מצד אחד זה שבח כאילו כמו שאנחנו מכירים את השבח של העקידה

מצד שני שומעים שהמחותן כמעט נשחט על ידי אבא שלו

מה יש להבין פה?

לא רק שהוא לא עשה כן

אלא השתדל בכל יכולתו בנאמנות

והתפלל לקדוש ברוך הוא לסיעתא דשמיא על הצלחת העניין

לא השתמט מאחריותו

אלא נכנס בעובי הקורה שיצא מתחת ידו דבר מתוקן מושלם

אמרו חכמים זיכרונם לברכה באבות

מרבה עבדים מרבה גזל

אם אתה רוצה שיגזלו ממך הרבה יותר הרבה עבדים

ואיתה בגמרא בפסחים ק.י.ג חמישה דברים

ציווה כנען את בניו

תשמעו איזה צוואה

של ארור

של כנען

אהבו זה את זה

זה מצווה אחת

אהבו את הגזל

מצווה שנייה

אהבו את הזימה

מצווה שלישית

שנאו את אדוניכם כי הם יהיו עבד עבדים

אז תשנאו את האדונים מצווה רביעית

ואל תדברו אמת מצווה חמישית

זה כמעט צוואה של הפוליטיקאים

פירש הרשב״ם

שמנהגם של העבדים כך

כאילו ציווה עליהם אביהם

ונפקא מינה שצריך אדם להיזהר מהם

מהעבדים בדברים האלה

אצל אליעזר

בוודאי עקר מעצמו כמה מהחסרונות האלה טבועים באופי של בני כנען

אבל עדיין עליו להוכיח מתוך הניסיון

אם כוחו יפה לעמוד

נגד הנטייה למרמה

ולדבק במידת האמת

עליו להוכיח עדיין

מתוך ניסיון

אם כוחו יפה לעמוד נגד הנטייה למרמה שהיא בכנען

ולדבק במידת האמת עד הסוף

לפני ימים שסיפרתי פה דברים בעניין זה

דיבר איתי הרב עמנואל טולדנו שליטא ואמר לי הרב הגאון

שבפרקי דרבי אליעזר כתוב

שאחרי שחזר

אליעזר עם רבקה

אמר אברהם אבינו ליצחק

שצריך לבדוק אם היא עדיין בתולה

אתם שומעים?

במי מדובר?

באדם המושלם הזה שאנחנו מדברים עליו

אבל כיוון שהוא בא משורש ארור, משורש כנען, ששמענו מה הצוואה

וזה טבוע בהם וצריכים לזהר מעבדים וחכמים פסקו מרבה עבדים מרבה גזל וכל מיני דברים כאלה

אז החששות נמצאים

צריך הוכחה, הוכחה, אחרי ניסיון גדול שביותר כמו שהיה פה

שיוכל לצאת מכלל ארור לכלל ברוך, זה לא פשוט

אמרו במדרש

על הפסוק

כנען בידו מוזני מרמה לעשוק ההם

שמדבר מאליעזר

במה שרצה להשיא את ביתו ליצחק.

זאת נחשבת מרמה ועושק

משום שהוא היה בכלל ארור ואין ארור מתדבק בברוך.

ואתמול למדנו בהרצאה

שהוא לא הכניס את זה במשקל.

אפילו שביתו מבחינת הבנתו כמו שהוא הבין מי ראויה ליצחק כרבקה

הוא הבין שביתו ראויה ליצחק בדיוק כמו רבקה

אבל למשקל הוא לא הוסיף את הארור

שזה מטה את המשקל.

זה נקרא לאהוב,

לאהוב.

מה לאהוב?

לעשוק.

רצה לעשוק את אהובו של עולם של הקדוש ברוך הוא יצחק.

ובזה שאליעזר עזר חיל

למצוא זיווגו של יצחק בכישרון ובדעת

הצליח לעקור מעצמו את השורש של המרמה ואחז במידת האמת.

ומשום כך זכה דווקא כאן לצאת מכלל ארור לכלל ברוך.

זאת אומרת,

כל טעם ושיקול שיש לו,

אפילו מוצדק ונכון,

הוא לא הכליל

בכוונה שהוא ביקש מהקדוש ברוך הוא שיעשה לו את הנס,

ויזמין לו את האישה הראויה לאדונו.

שסיעתא דשמיא תהיה בשביל אדונו.

ויש להתעמק יותר בזה,

שעצם מה שהוא קיבל אליעזר, דעתו של אברהם, בלי פקפוק,

כבר הראה שהוא מוקיר את האמת.

המושכל הראשון של אליעזר היה שאם רוצהו לטהר זרעו,

עליו לטמעם בזרע ברוך

ובזה ייעלם מן הפגם.

זה מושכל ראשון.

אם אתה רוצה לתאר את הזרע,

כיוון שהוא בא מכוח ארור, צריך לטמע אותו בזרע ברוך ובזה ייעלם הפגם.

כמו שמצינו בהורדוס,

שביקש להתחתן במשפחת החשמונאים

כדי לטהר את עצמו מכתם של עבדות,

ככה כתוב בבבא בתרא ג'.

ומה שאברהם הרחיק את הרעיון

לא הסכים להיטמעות הזאת שבתו של אליעזר תתחתן עם יצחק כדי שיעלה לכלל ברור.

ומה שאברהם הרחיק את הרעיון

היה אליעזר יכול לתרץ,

שמהמבט של אברהם

בוודאי עליו להיעדר אחרי מיוחסת בשביל בנו.

לא שזה פגם גמור,

אלא מיוחסת עדיף,

מהמבט של אברהם. ככה יכול לתרץ אליעזר.

אבל סוף סוף האחריות

לעתיד של צאצאיו

מוטל על אליעזר ולא על אברהם.

ומהמבט שלו צריך לעשות הכול להכשיל כל הצעה אחרת

עד שיוכרח יצחק לקחת את ביתו שלו, של אליעזר.

כי מי אחראי על צאצאיו של אליעזר? אליעזר.

אז הוא צריך לדאוג שייטמעו זרעו עם זרע אברהם ואז יצאו לכלל ברוך.

את אברהם הוא מבין כי הוא ירוצה מיוחסת.

לכן היה יכול להכשיל

אליעזר

את כל הזיווג שלא יעלה יפה.

כמו שנתנו דוגמה שהוא ידבר בשתי פנים והם ישללו את זה.

וכבר היו לעולמים חילוקי דעות כאלה בין רב לתלמיד.

כמו שקרה אצל רבי חיים מוולוז'ין,

זיכרונו לחיי העולם הבא,

שרצה לקבל על עצמו גלות.

והגאון,

הגרא מווילנה, התנגד לזה.

רבי חיים מוולוז'ין היה תלמידו המובהק

וריבו הגאון התנגד לגלות שהוא רצה לקבל על עצמו.

כי הגאון עשה גלות והתלמיד גם רוצה לעשות גלות.

והוא התנגד.

רבי חיים

החליט לערוך את הגלות אפילו אם אחר כך התחרט.

ולא להימנע משום התנגדות ריבו.

זאת אומרת, הוא הבין שזה יועיל לו הדבר הזה,

ובכל אופן הוא עשה גלות,

עם כל האחריות שהוא עלול להתחרט על זה.

כמו כן, אלי עזר יכול לחשוב

שעליו להתנגד לפסק של אברהם,

כי מהמבט שלו אין לו ברירה.

הוא צריך לדאוג לצאצאיו.

אולם אלי עזר

ביטל את דעתו לדעת אברהם.

ביטל.

ומייד כששמע את האמת יוצא מפיו של כהן גדול,

הכוונה אברהם,

קיבל עליו את הדין,

ולא חיפש אמתלאות.

ולא רק שלא חלק על דעת ריבו,

אלא הסכים לקבל על עצמו להיות האחראי

לביצוע נישואיו של יצחק

ממשפחת ביתואל.

אין לי עזר בקבלו את דברי ריבו,

ובעקירת נטייתו למרמה,

כשהוא עקר את הנטיית תבועה

בעבדים למרמה,

ביטל את חותמת העבדות שנתקלל בה,

והוציא את עצמו מכלל ארור לברוך.

לא הפסיד אליעזר בצייתו לאברהם.

אדרבה,

בזה שוויתר על התוכנית שלו

וקיבל עליו את הדין,

אפילו שבוודאי חשב

שאבד סברו, דהיינו תקוותו,

וכבר לא ימצא הזדמנות אחרת

לטהר את עצמו ואת זרעו,

מזגופה

שהוא ויתר בשביל האמת של ריבו,

מזגופה הוא יצא מכלל ארור לברוך ולא הפסיד.

מסקנה, אכן,

אין מחשב את הקדוש ברוך הוא כמחשבותינו,

ובמקום אכזבתו של אליעזר

צמחה הצלחתו הנצחית.

מדהים.

אדם חושב שהוא הולך להפסיד לפי חשבון שכלי שלו,

והוא לא יודע שזה עצם ההצלחה שלו.

הוויתור

על הכבוד

אפילו על ההשתלשלות של זרעו,

על ההצלחות העתידיות שינבעו מכך.

כל עם ישראל לא יכול לצאת ממני עזר.

כל עם ישראל.

כי אם בתו תהיה, היא תהיה אם האומה.

אתם יודעים מה זה לוותר על דבר כזה?

זה לא לוותר על תפקיד, על שררה, על כסף, על ממון.

זה על הנצח.

לפי שיקוליו זה היה בסדר.

ויתר.

אבל הוא יצא מכלל ארור

וזכה להיכנס חי לגן עדן.

זה מי שדבק באמת.

הדבקות באמת.

מי שזכה להיות ליד איש אמת,

כמו אברהם אבינו,

שעשה הכל בשביל האמת,

והאמת הנחתה אותו,

וזכה להידבק במידותיו,

זכה להידבק

בעולם האמת בחייו.

בחייו יצא מפה חי.

נדבק

באמת

כל-כולו. אתם יודעים מה זה? שהגוף שלו זך וצח

ומזוכח לעלות,

חי כמו נשמה למעלה, לנצח, בגופו?

אתם מבינים מה זה?

זה

כוחה של אמת.

רבי חננניהו ברגשיהו, אומר, עושו הגדוש ברוך הוא, זה קודם.