קניין מ' - מעמידו על השלום - חלק ג'

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

המשך מעמידו על השלום

כיצד כיוון הסבא מסלובודקה את תלמידו למידת האמת?

שקידתו, התמדתו והגיעתו בתורה

שרבי יחיאל יעקב ויינברג

בעל השרידי אש

בעת לומדו בישיבת סלובודקה היו לו שם דבר.

השקידה, ההתמדה, ההגיעה בתורה של בעל השרידי אש

כשלמד בסלובודקה

היו לשם דבר.

כל כולו היה שקוע בלימוד ושוכח עולם ומלואו.

לפעמים גרם הדבר ששכח להתפלל תפילת מנחה.

הדבר העיק עליו

עד כי החליט ללכת לרבי נפתולי,

רבי נפתלי אמסטרדם שהיה מגדולי תלמידי הגאון רבי ישראל סלנטר

לבקש תיקון על כך.

וכה היה מספר

פעם אחת שאלתי אותו, את רבי נפתולי,

לתת לי עצה וסגולה נגד השכחה.

מה אתה שוכח? שאלה אני.

עניתי, אני שוכח לפעמים להתפלל מנחה.

נעץ בשתי עיניים טמאות ומבטו היה כל כך איום ואמר בחרדה

לגמרי שוכח אתה להתפלל?

או רק בציבור אתה שוכח להתפלל?

מרוב פחד ממבטו החודר מיהרתי לענות

אני רק שוכח להתפלל בציבור.

נרגע קצת ואמר

שעבד עצמך להתפלל תמיד בישיבה.

דהיינו בישיבה, כן? לא בבית כנסת, ישיבה.

באתי והתוודעתי בפני הסבא על כך.

גער בי הסבא ואמר לי

שקרן

הונטע דעתו של אדם גדול וצדיק

לך לרבי נפתלי ואודה על האמת

סרבתי בכל עוז מרוב פחד ממבטו של רבי נפתלי

כשישמע שלא אמרתי את כל האמת

אבל הסבא גזר עליי שבאים לו אציית לו?

אסור לי לדרוס על מפתן ביתו.

קיבלתי את גזירתו ונכנעתי בפני הסבא והלכתי לרבי נפתלי ככנימה נבושה.

ההליכה עד הקלויז של רבי נפתלי הייתה ארוכה, מהלך של שעות רבות בדרך המושלגת.

בטרם הגעתי סמוך לפתח ביתו

השיגני תלמיד מהישיבה ובפי בקשתו של הסבא שאחזור מיד.

אמרתי לו, המתן עד שאכנס אם כבר הגעתי עד הלום. אמר לי, לא!

הסבא ביקש שתכף ומיד תחזור.

קיימתי את רצונו וחזרתי.

כשבאתי אל הסבא אמר לי, לא רציתי לגרום לך בושת פנים,

רק רציתי לנקותך ולעקור ממך את זוהמת השקר.

ומכיוון שראיתי שהיית מוכן במסירות נפש ללכת,

אזי די בזאת.

רבי יחיאל יעקב ויינברג היה מסיים.

זו הייתה דרך החינוך של סלובודקה.

שמעת?

נו.

ראית מה הצליפו בו, שני גדולי ישראל?

הבנת? כי הוא הסתיר,

הוא התבכיין כאילו שיש לו שכחה. מה שכחה?

אתה זוכר את כל התורה,

ומרוב שאתה זוכר את כל התורה,

אתה שוכח להתפלל מנחה. את זה הוא לא סיפר לו.

הוא רק אמר לו שהוא לא מתפלל מנחה.

שוכח.

אז הוא צועק עליו על סבא מסלובודקה, שקרן.

אתה מבין?

מה, אתה מונה את הגדול בישראל? ואומר לו, אתה מן חצאי דברים וכולי, מעלים ממנו.

הוא מענווה לא רוצה להגיד, אתה מבין שהוא לא מת כל כך,

וכולי וכולי וכולי וכולי. זה אומר רק את הפרט, אתה מבין?

אבל בתוך המכלול, זה כבר משהו אחר לגמרי.

לאחר החורבן הנורא, כתב רבי אליהו אליעזר דסלר, בעל המכתב מאליהו לבנו את האיגרת הבאה.

אז אחרי החורבן הכוונה מלחמת העולם השנייה.

רבי אליהו אליעזר דסלר,

בעל המכתב אליהו, כתב לבן שלו איגרת.

לדעתי הדלה,

בשעה כזו

צריך כל אחד שיש לו לב

לפנות את עצמו מכל עסק ומכל מחשבה

אודות עצמו

בעתידו הגשמי,

ולהפקיר את עצמו ממש לפעול למען

הרבצת תורה בתוך כלל ישראל.

אז בשעה כזאת אחרי החורבן

צריך כל אחד שיש לו לב,

לא כל אחד יש לו,

יש כאלה שיש להם לב של אבן,

יש כאלה שיש להם לב

חי ונושם.

אז כל מי שיש לו לב, לפנות את עצמו מכל עסק

ומכל מחשבה אודות עצמו ועתידו הגשמי,

ולהפקיר את עצמו ממש,

לפעול למען הרבצת תורה בתוך כלל ישראל.

אין כל כך הרבה נחרב בעוונותינו הרבים.

ואם כן, הלא ברור כי עלינו החובה לבנות.

כי לא רק גופים רבים איבדנו מאחינו בית ישראל,

הכוונה גופות,

אבל נפשות קדושות עזבונו,

ומקומות התורה רבים נעקרו ונחרבו.

ואם לא נתחזק לבנות בכל המרץ האפשרי,

ועוד יותר ממנו, הלא ימצאנו עוון.

אם יש בידו של האדם לבנות את התורה, ולא, הרי כתוב כבר בתורה ארור אשר לא יקים.

את דברי התורה הזאת, לעשות אותם,

זה במצב של שלווה

או במצב של חורבן, על אחת כמה וכמה.

חלקים ענקיים לעולם הבא מתגוללים עתה כאבנים בחוצות.

ואין מי שיבין לגמיהם. זאת אומרת, יש הרבה יהודים שבורים ורצוצים,

שאפשר להרים אותם, כמו אבנים שמצויות בכל מקום שאתה הולך, ככה נשמות מתגוללות, שאפשר להרים אותם ולהביא אותם לגן עדן.

וכל אחד לביצועו פונה,

כמו שדיברנו בהרצאה האחרונה בנתניה, כל אחד לכסף, לממון,

לעתיד שלו הוא דואג.

ואף אחר כל החורבן הנורא שראינו,

כל אחד חושב עתידות פרנסתו.

במקום לחשוב על כלל ישראל.

תראה,

שלושה בנים נחטפו,

כל ישראל כמעט.

הלוואי,

מרוכזים בזה, במאמץ הזה, לעשות כל שבידם.

אלה ברכב, אלה בסוסים, ואנחנו בשם השם נזכיר.

ואנחנו עושים כל אחד מה שאפשר. אם שלושה בנים של הקדוש ברוך הוא מצליחים ללכד את כולם,

איך יכול להיות שעל כל החילונים הרחוקים לא כל החרדים מתחברים יחד, להחזירם בתשובה ולעוררם לאביהם שבשמיים?

אז אם שלושה זה ככה,

זה לימוד גדול להבין כמה מחויבים לעשות בשביל כלל ישראל. ואם היו עושים את זה מזמן לא היו לנו שום חטופים לעולם.

הפוך,

היינו חוטפים את כל העולם כולו

תחת האכסניה שלנו, והעולם היה מגיע לגאולה.

איך הוא בכל העמים?

האם בשעת הסכנה רשאי היחיד להתעצל מלעשות למען הצלת העם

בשביל חייו הפרטיים?

ולמה ניגרע אנחנו עם ישראל?

למה כטובים שבאומות לא נעשה?

לעינינו נחרב כל כך הרבה ואנחנו מחשים.

תראה, ישראל,

יש מישהו שם, שם היה טייפון, היה הוריקן,

שם היה צונאמי,

פה הייתה שרפה, שם היה ככה.

שולחים נציגות.

לעזור.

בואו נעזור לעצמנו גם, גם.

בואו גם.

לעולם עוזרים.

ומה פה?

מלחמת אחים.

למה?

להיראות יפה בעיני האומות.

אומות העולם. שומעים שיש שם בעיה?

שולחים אנשים.

מה? אבל הם מפקירים את החיילים שלהם. הם יכולים למות, כמו שהיה בעיראק,

אפגניסטן,

בכל מיני מקומות.

נו, למה הם עושים את זה?

זאת אומרת, מקום שיש חורבן, מבינים פחות או יותר

שצריכים לעזור, להתלכד סביב הבעיה, לעזור.

אם אומות העולם יודעים את זה, אנחנו לא נבין את זה?

אנחנו העם, החסד,

גומלי חסדים?

רחמנים?

איך יעיס כל אחד לחשוב על דבר של ענייניו הפרטיים?

רק מורד יעשה ככה.

ובוגד ייקרא,

בשעה שהוא יכול להעמיד את עם ישראל.

ספרי תורה חיים...

שרופים לעינינו ואנחנו לבבנו יחשוב על דבר פת לחם

אוי לו אותה בושה

האם לא נדע כי אם ככה נעשה לבהמות דמינו?

התורה צווחת וקוראת אל בניה הושיעוני

הושיעוני התורה צווחת

נתעלנה מעט

נעשה את עצמנו לבעלי מעשה לשם שמיים

מאז מובטח לנו שנצליח בוודאי

הדברים יצאו מעומק הלב

מאז ברור שייכנסו ללבבות

אין העם שומע אלא ברעותו מעשים גדולים

ולאשר יעשו מתוך מסירות נפש

נזרוק הלאה את ההרהורים בדבר סידור הגשמיות שלנו

ומה גם על דבר ימים יבואו

נתדבקנה בעבודה של מען התורה בכל נימי נפשנו

זוהי עכשיו עבודת הפרט

ועבודת הכלל גם יחד

נהיינה מהולכי דרך אבותינו

אשר הקב' בכבודו ובעצמו אמר עליהם

זכרתי לך חסד נעורייך

אהבת כלולותיך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה

והנה רק אחר זכות של וצידה לא עשו להם

כשיצאו ממצרים

וצידה לא עשו להם

אחרי הזכות הזאת, זכות לא לחשוב על עצמך,

זכות של וצידה לא עשו להם,

זכו אבותינו לגאולה ולמתן תורה

וגם אנחנו דווקא על דרך זה נזכה להיבנות

שהרי לא ניתנה תורה אלא לאוכלי מן

אשר לא יחשבו לי יום מחר

כך אמרו לנו חכמי התורה הענקים

במאמר מוסגר אני מכניס

אשריהם של אלה שקיבלו תענית ארבעים

או שלושה ימים רצופים למען החטופים, להצלתם,

זה בדיוק מה שאנחנו אומרים

וצידה לא עשו להם, לא דואגים לאכילה שלהם, דואגים לגאולתם של אחרים

ודאי שיתקיים בהם שהם יהיו מאוכלי המן

הקדוש ברוך הוא ישפיע עליהם מן ופרנסה ושפע וכל טוב

ממשיך בכתבו

ואשר לא תימצא בו מסירות נפש זו

מה חלקו בתורה?

ומי יוכל להיות טיפש כזה שלא יבין

כי אם בשעה כזאת יפנה אל הגשמיות בוגד הוא ממש בשם אלוקי ישראל

אמנם נתחזקה

לא יהיה חלקנו עמהם

נעשינה

ובעזרת השם נצליח בוודאי

והנה אחרי השואה

כל מי שפעל תראו כמה עולם תורה גדול וגדל לאין שיעור יותר ממה שהיה בחוץ לארץ,

לאין ארוך

וזה רק בזכות אלה שלקחו על עצמם, על כתפם, את מסע העם

להרים את השיעורים ברצוצים

ולהביא אותם לאיתן התורה

זה מכתב שכתב

המכתב מאליהו לבן שלו

אחרי החורבת

אתם שומעים?

מי שיכול לפעול ולא פועל מורד הוא, בוגד הוא

כי הנשמות כמו אבנים נמצאים, רק תרים, רק תרים

בדור הזה שהוא לכאורה חלש

מיליון וחצי בעלי תשובה

רק תרים, רק תרים, תהיה חכם, תרים

משעזב רבי חיים ברלין את כהונת הרבנות בעיר קוברין

באו אליו נציגי שלוש ערים גדולות

בהמשך למה שאמרתי כרגע, נזכרתי כרגע

שאתמול

הגיע אליי מכתב בעניין שציינתי כרגע

אז אני אקריא אותו

לכבוד הרב אמנון יצחק שליט,

ברוך השם זכינו שהרב הגיע להרצאה בעקרון ב-2010

שאורגנה לעילוי נשמת סבא וסבתא שלנו,

משפחת שרעבי

בשורה הראשונה ישבו משפחתי ואימי יחד עם אחיותיה ששמו כיסוי ראש לכבוד הרב והקהל

ניתן לראות את זה בהרצאה מוקלטת

באוקטובר 2013 אמי לפתע לא עלינו קיבלה התקף לב ולמחרת שנודעתי טסתי ללונדון

פתחו לאמי את העורק על ידי סטן ברוך השם הכל עבר בשלום

אבל מצה בריאותה לא התייצב וכל יום בטלפון היא מדברת עם עדי בקוצר נשימה

הגענו לפברואר 2014 חמישה חודשים עברו זה אחר שתרמתי לאמי כיסא בבית הכנסת

קהילות פז לרפואתה והרב ברך

ביקשתי והתחננתי מאימי שתתחבר להרצאות של כבודו דרך האינטרנט

והיא לא הצליחה שוב ושוב

לא ידעתי עוד מה לעשות

כבר ראיתי חס ושלום את הקבר של אימי מול עיניי

ואז בהכנסת ספר תורה של כבודו זעקתי לשמיים

סליחה על חוסר הצניעות ותודה על ברכת הרב המיוחדת

ידעתי שאם משהו יקרה לאימי אני לא אוכל לסלוח לעצמי שלא עשיתי מספיק למענה

ומתוך איזושהי אגואיסטיות להשתיק את מצפוני לקחתי על עצמי 40 יום תענית

השתבח שמו לעד

מיד אחר שלושה ימים

כמו תחיית המתים ממש

בריאותה השתפרה לחלוטין

לפתע הצליחה להיכנס לשופר

לראות הרצאות

ולא מפסיקה לשבח את כבוד הרב

זה כמו תרסיס של תשובה

היא מדברת דיבור דתי, מצווה גוררת מצווה

לקחה על עצמה כיסוי ראש לשבת

ורוקנה את המקרר

אחר שצפתה בשיעור של כבודו על מאכלות אסורות שהיה באחרונה במשמר של יום חמישים

בורא עולם החזיר לי במתנה את אימי פיזית ורוחנית

אין לי מילים להודות לכבודו

אך עם ישראל היה נראה

איך עם ישראל היה נראה אם הרב לא היה מלמד אותנו

תודה לכבוד הרב שלימד אותנו למסור את נפשנו למצוות השם

זה המכתב

אתם רואים מה אפשר לפעול

רק אם אדם אכפת לו

וזה בת על אימא

ולא כולם דואגים באמת לאבא ואימא

יש ילדים עוזרים בתשובה והורים חילונים

והם לא מוסרים את נפשם עד כדי

אני רואה בהרצאות לפעמים שאנשים אני אומר להם אבא שלך גוסס, לפחות תקבל ארבעים יום תענית,

קשה לי

כמה הוא טענה בשבילך עד שגדלת? כמה אמא שלך הטענתה עד שגדלת?

או גדלת?

כמה?

ארבעים יום לסתום את הפה מהאכילה לטובתם שיחיו, לא טוב.

אז אם אדם יתענה ארבעים יום תענית בשביל שההורים שלו יחזרו בתשובה, זה לא יועיל?

ודאי שיועיל.

שום דבר לא הולך חינם.

כל מה שאדם עושה

הוא בכוונה אמיתית פועל.

ופה היא עוד מתנצלת

כי מבחינה אגואיסטית, כי היא לא יכולה לסבול את המחשבה שחלילה אימא תיפטר מן העולם

היא לא טרחה בשבילה מספיק,

היא טענתה ארבעים יום.

וזה אוהל מיד אחרי שלושה ימים.

אז תאר לך, האם זה נשמע כל דבר שעושים? מה הכוח?

משעזב רבי חיים ברלין את כהונת הרבנות בעיר קוברין.

באו אליו נציגי שלוש ערים גדולות, שדליץ, פונוביץ'

ולסבי תגרד.

כל עיר ראתה כבוד לעצמה לזכות ברב אשר כזה.

שדליץ,

קהילה מפוארת ונכבדה, טרחה והצליחה לקבל רישיון למנותו לרב, על אף שלא עמד בבחינה בשפה הרוסית שהייתה בימים ההם חובה על כל רבני פולין.

פונוביץ',

שם דבר, כבר שכרה דירה גדולה ומפוארת עבור הרב.

אך מכולם,

בחר רבי חיים באפשרות הפחות סבירה

בקהילה בה היה מצב היהדות בכי רע.

הבורות שלטה בכל פינה.

בקיצור,

לא רבנות המכבדת את בעליה,

הוא לא בחר רבנות שמכבדת את בעליה. אתה נמצא בעיר שיודעים להעריך תלמיד חכם, שם יש אנשים בעלי מעמד, שם הכול, אז הרב התכבד בעיניהם מאוד. אבל אם הוא נמצא בעיר של בורים,

ועמי ארצות,

אז הוא לא חפש רבנות שהיא מכבדת את בעליה.

רבי חיים מחר ללכת

ליליסטבטגרד, ייסטבטגרד, מותחם דחרן?

שם, אני יודע. להדליק בה את נר היהדות.

היו אלה כמה מבעלי הבתים של העיר שלא חדלו לנסוע ולכתוב אליו,

כי רק בידו להציל את גחלת היהדות.

היהדות בעירם.

רבי חיים לא יכול לסרב להם.

בעולם הרבנות וגם במשפחתו לא התלהבו כלל מן הרעיון כי לעת זקנתו ילך למקום בו היהדות מוזנחת כל כך.

אולם רבי חיים עמד על דעתו ונחושה הייתה החלטתו.

ויציאת צדיק מן העיר עושה רושם.

ברוב פאר ליוו בני קוברין בדרכים, ובתחנתו הראשונה בעיר בריסק

נערכה לו מסיבת קבלת פנים בצאתכם לשלום,

בביתו של רבי חיים סולובייצ'יק.

ואז זה קרה.

באמצע הסעודה החגיגית,

במהלכה השתדל רבי חיים סולובייצ'יק לכבד את אורחו הדגול,

נשמע קטרוג חשאי מעורב באירוניה מפי אחד המסובים.

וכי מה זו רבנות בלי ספטגרד?

הרי אין שם מאומה,

לא שבת,

לא כשרות,

אין שם יהדות כמעט.

הרי...

השתררה דממה בחדר,

המסובים יכלו לשמוע קול זבוב שחלף באוויר,

הקול חיכו לתשובה, למענה,

ואז נשמע קול מקצהו האחר של החדר,

קול בוטח ואמיץ.

נכון,

הכול נכון.

אמנם,

אם רבנות פירושה עולם הזה,

אזי כמובן אינה דומה רבנות

ביילסטגרד לרבנות בבריסק.

בבריסק

יש לו לרב תענוג רוחני ועילאי בשבתו בסביבה יהודית תורנית,

בין תלמידי החכמים ובני אוריאן.

ואפשר לעסוק בתורה,

אבל זוהי רבנות של עולם הזה.

ואולם אם רבנות פירושה עולם הבא,

אז יכול רב ביילסטגרד

שעולה בידו לסגור חנות אחת בשבת קודש,

או להכשיר אתליז אחד של בשר טרפה לזכות למה שהרב מבריסק לא יזכה כל ימיו.

שמעתם דבר כזה, כבוד הרב?

חנות אחת.

חנות אחת.

והוא אומר את זה ליד הרב מבריסק.

שמעתם דבר כזה?

אם סוגר חנות אחת בשבת קודש,

או מכשיר את ליז אחד של בשר טרפה,

איי איי איי.

והוא יכול לזכות למה שהרב מבריסק לא יזכה לו מימיו.

פששששששש!

פצצה.

רבי חנניה בראשי אומר.