נסיעה בעל כרחם | הרב אמנון יצחק

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

ויסע משה את ישראל מים סוף ויצאו אל מדבר שור וילכו שלושת ימים במדבר

ולא מצאו מים.

עד אהוד הכתיב

על אדוני תגמלו זאת

עם נבל ולא חכם

אחר כל הניסים שעשה לכם,

שקרע לכם הים

ושיקע את המצריים בים

והייתה ידו אחת משקעתן וידו אחת מצלת אתכם,

שכחתם כל הניסים הללו שעשה עמכם בים והנחתם דברי תורה והתעסקתם בדברים אחרים,

הלא אדוני תגמלו זאת.

רבי יהודה אומר

אמרו ישראל

כלום הוציאנו ממצרים

אלא בשביל לתת לנו ביזת מצרים,

להרכיבנו על ענני כבוד,

לקרוע לנו את הים,

להיפרע לנו מן המצרים,

לומר לפניו שירה,

עכשיו שכבר נתן לנו נחזור למצרים.

אמר להם משה רבנו,

כך אמר להם מקום,

לא תוסיפו לרעותם עוד עד עולם.

אמרו לו, כבר מתו כולם,

נחזור למצרים.

אמר להם,

בואו ופרעו השטר,

שכך אמר הקדוש ברוך הוא,

בהוציאך את העם

תעבדון את האלוהים על ההר הזה.

רבי אלעזר אומר,

על-פי הגבורה לא נסעו,

אלא שסיען משה במקל,

כפי שראו פגרי מצרים,

אמרו, לא נשתייר אדם במצרים,

ניתנה ראש

ונשובה למצרים,

נעשה עבודת כוכבים

ותלך בראשנו,

ונחזור למצרים.

לכך נאמר, ויסע משה את ישראל.

זה מדרש, לא יאומן כי יסופר. אתם שומעים דברים כאלה? אפשר לעכל דבר כזה?

מובא ברמב״ן,

זיכרונו לברכה.

למה רוח קדים עזה?

כי נתן להם הקדוש ברוך הוא מקום לטעות.

והקשה הנקרע ים לשנים עשר גזרים,

ומזה ראייה שלא מן הרוח הוא,

אלא גזירת השם יתברך,

כי הרוח לא יכולה לגזור 12 גזרים שווים לשנים עשר שבטים,

הרוח יודעת

שצריכים לחמור פה 12 שבטים?

אלא גזירת השם יתברך, כי למה דווקא לשנים עשר גזרים?

מוכרחים לומר שכל מי שרוצה לטעות

תולה את הדבר בדבר הטבעי,

ואינו חש אם סברתו והשערתו אינה מדוקדקת בכל הפרטים.

סתם אומרת, אמין, כן. פיצוץ, היה פיצוץ וזהו.

טוב, בוא נברר איך הפיצוץ היה. זה היה פיצוץ.

אבל בני ישראל שראייתן ראייה שכלית טהורה בלי נגיעה,

ראו בחוש הזה מן השמיים,

שהרי נקרע הים לשנים עשר גזרים.

ועוד מזה שראו,

כי מהמצרים לא נותר אחד,

ומישראל לא נטבע אחד.

והיו קרובים זה לזה עד שהיה נראה שכאילו ביד אחד מטביע את המצרים וביד שני מציל את ישראל.

כי לא ייתכן שיהיה בתכלית הדקדוק

שמצד זה לא יישאר אף אחד ומצד זה לא יטבע אף אחד.

זאת אומרת,

המצרים כבר היו דבוקים וקרובים מאוד לישראל,

והמים הפרידו ביניהם.

והיה צריך להיות הלימוד מזה שצריכים להתחזק כל כך באמונה,

עד שלא היו צריכים לשתף שום כוח אחר.

מכל מקום אנו רואים שעדיין היו פוסחים על שתי הסעיפים,

כי לקחו עמם פסל מיכה ונמשכו אחר זה.

תראה מה זה הרגל

של מאות שנים

שהיו עובדי עבודה זרה.

קשה להשתחרר מזה.

קשה להשתחרר מזה.

אולי אנשים לא מבינים את זה,

אבל זה הרבה יותר מסיגריות.

יש אנשים,

קשה להם להשתחרר מסיגריות. אומרים לו, אתה עלול לקבל מחלה.

קשה לו.

עושים עכשיו תמונות של אנשים שמתו מהמחלה.

קשה לו.

הוא קיבל כבר את המחלה.

גם קשה לו.

אבל זה הורג אותך. אתה רואה, זה הורג אותך.

קשה לי, מה אני יכול לעשות? קשה לי, קשה לי.

קשה לי, קשה לי.

לא יאמר כי סופר.

עשן מסריח.

בכסף.

קשה לי.

קשה לי.

תאכל עפר.

בזול.

חינם.

כל כך נשאר אצלם ההשרשה של מצרים,

עד שאמרו נחזור למצרים בעבודה זרה בראשם.

והיה מוכרח משה רבנו להסיע אותם בעל כורחם.

ייתכן שזה סוד מאמר חכמים,

זיכרונם לברכה, שאמרו.

אמרו ישראל למשה רבנו.

כלום הוציאנו הקב'ה ממצרים?

אלא בשביל חמישה דברים.

נחזור למצרים. נגמר.

רואים מכאן

כי ההרגש של יציאת מצרים היה כרוך בו שתי הרגשות.

אחד, זה לצאת מתוך שעבוד החומר ושעבוד הרוח.

להשתחרר משעבוד החומר ומשעבוד הרוח.

דבר שני, זה להיכנס לארץ ישראל דרך המדבר,

לקבל עול מלכות שמים.

טבע האדם, תשמעו, תכירו את הטבע.

טבע האדם, כשדוחק לו מצבו,

המצב שבו הוא נמצא דוחק לו,

אז הוא מרגיש לא רק את החסרון הגשמי,

אלא גם את החסרון הרוחני.

כשכבר דוחק המצב הגשמי,

אז הוא כבר מתבונן גם על המצב הרוחני,

באיזה נפילה הוא נמצא.

למשל, אחד עלה מרוסיה.

למה הוא עלה מרוסיה? שתי סיבות.

אחת, שאין המקום טוב ברוחניות,

לא נותנים שם דת לקיים,

וגם המקום לא טוב בגשמיות.

וייתכן

שאם היה המצב טוב בגשמיות,

לא היה מחריף את המקום רק בשביל הרוחניות,

כמו באמריקה.

כל זמן שהגשמיות מחזיקה אותם,

אז הם לא עולים לארץ.

אבל כשהגשמיות נופלת, אז הוא תולה את זה ברוחניות.

לא, אי-אפשר פה, המצב הרוחני פה ירוד מאוד.

הוא תולה ברוחני, אבל בעצם הגשמי

הוא שהניע אותו,

והוא גם שהניע אותו מלעלות.

שיש לו חיבור של שני דברים, גם רוחני, גם גשמי, הוא תולה כאילו ברוחני.

אבל אם המצב הגשמי השתפר,

אז הוא כבר לא יתלה ברוחני.

אז לכן,

רק מצד שהוא מוכרח להחליף את המקום מצד הגשמיות,

אז הוא יתגבר בנפשו גם סיבת הרוח,

ויתלכדו.

ויאמר לה כל, כי בשביל הרוחניות בלבד הוא נסע.

כלל ישראל שיצא ממצרים,

באמת, לפי ההכרה הגדולה שיכול להיות מרוב הניסים

שהיו בכמות והיו באיכות,

היה צריך עם ישראל לעשות שינוי בכל מהלך המחשבה שלו,

למאוס בכל תענוגי העולם הזה ולחיות רק חיי דבקות בשם

ולעמוד תחת ניסים רצופים.

כי אף על-פי שנהנו מהניסים שהיו תכליתן נקמה לפרעה,

אבל באמת היה צריך להיות ההנאה מהניסים

גם מצד זה שהקדוש-ברוך-הוא נושא ונותן עם האדם,

שישיגו תשוקה לחיות חיי ניסים,

שיתחבר אליהם הקדוש-ברוך-הוא ויראה להם ניסים בכל עת ובכל שעה,

שהרי הקדוש-ברוך-הוא נושא ונותן אתם, כאילו הוא מראה להם, אני אתכם, אני אתכם.

ומה מציינו? שכל הניסים

הוא רק כשהיו בבחינת נקמה.

אבל הניסים מצד עצמנו

הם לא הרגישו כל כך.

את כל הניסים הם ראו שהקדוש ברוך הוא מתנקם במצרים, התעללתי במצרים, זה מה הם ראו.

אבל את הניסים מצד עצמם,

שזה משא ומתן ביניהם, לא הרגישו כל כך.

שהרי אחרי כל הניסים אומרים,

נחזור למצרים,

שלא רצו לחיות חיי המן

וחיי המדבר,

אלא חיי מצרים.

כי אין אסור לחזור למצרים,

שהרי אין מצרים,

ומדרגות גבוהות, משמע,

לא חשו לזה.

והסתפקו בזה שראו נקמתם

של המצרים ובלבד

ומה שאמרו שירה,

בעיקר השירה היה על נקמת מצרים.

לכן אמר להם משה רבנו,

עליכם לפרוע שתי רחוב

על ידי שתכירו את הניסים של יציאת מצרים,

יצמח מזה שתקבלו עליכם עבודת השם בלחיות חיי ניסים.

הם לא כל כך חשו לעניין הזה.

זה גם הסיבה שהם לא רצו להיכנס לארץ, לפי מה דאמר,

כי המרגלים תיארו את הארץ ארץ של ניסים.

מה הפירוש?

ראו, ראו בני ענקים,

ראו נפילים,

ראו ארץ אוכלת יושביה,

ראו פירות בגדלים לא יאומנו,

שמונה אנשים סוחבים אשכול ענבים,

ראו שהארץ הזאת זה ארץ של ניסים.

אז אמרו, די, אין לנו כוח.

אין לנו כוח לניסים,

כי הניסים גורמים שמתים,

כי מי שחי בהשגחה אלוקית והאלוקים לידו עושה לו נס כל רגע,

אם הוא מזייף, הוא מת.

לכן כל טעות שהם עשו עלתה להם במיתה, בכמויות.

אז הם לא רצו, רצו לחיות בטבע, לא ניסים, די, די, לא יכולים לניסים,

כי ההשגחה הזאת מחייבת

רמה גבוהה מאוד,

כמו שהצדיקים, הקדוש ברוך הוא מדקדק איתם כחוץ לסערה.

כתב הרמב״ן בטעם חטאת נזיר,

כיוון שכבר פירש מחיי ההבל חודש ימים,

ונתקדש הנזיר,

החליט שהוא לא שותה יין.

חודש ימים,

חודש ימים, נהיה קדוש, כהן גדול,

נהיה נביא, נהיה מדרגה, שכינה עליו.

פאבאבאם.

אז אם כבר פרשתם מחיי ההבל,

אם כן היה צריך לחזק את ההכרה ולא לפרוש מהמדרגה.

מעלים בקודש ואין מורידים.

וכיוון שבא לחזור למצבו הראשון,

צריך להביא קורבן חטאת.

כמו כן הטענה על ישראל, טעמתם

חיים של ניסים.

אם כן, מה ראוי שלא יפרשו מהמעלה הזו

ויבחרו להתקרב אל עבודת השם גם על ידי חיי ניסים רצופים.

על כן כתוב, ויסע משה את ישראל,

הסיע אותם בעל כורחן.

כיוון שהיה מעורב ביציאת מצרים, הצלת הגוף,

אם כן היה מקום לחשוב כי די בזה.

ואף על פי שחשבו תחילה גם כן אודות המצב הרוחני שלהם,

אבל כיוון שחשבו גם אודות מצב הגשמי,

אז המחשבה הייתה משותפת.

וייתכן שעיקר ההכרעה מצד המצב הגשמי בלבד הייתה.

ועל כן, כשנגמר חירות הגוף

ואין יותר מצרים ולא ישעבדו אותם, אמרו, נחזור למצרים.

אלא שמכל מקום צריכים להתבונן,

כיוון שגם מפני הצלת הגוף זכו לראות ניסים כל כך.

ולו יהא שמטרת הניסים היא רק בשביל ההצלה והנקמה במצרים,

אבל סוף-סוף הרי נתברר להם ההשגחה הפרטית ושידוד הטבע על-ידי הקדוש-ברוך-הוא לכבוד העם.

אם כן, היו צריכים להתבונן מזה, כי יכול אדם לעבוד את השם כל ימי חייו,

ולא יחסר לו כל טוב.

וזו הדרך היותר מובטח מכל הדרכים, כשהשם לידו.

והיו צריכים לבקש שייכנסו בדרך זה של ניסים.

במקום לומר נחזור למצרים,

היה להם לומר נחזור לשם,

שנעמוד למעלה מן הטבע לגמרי, כמו שמתאים לעם סגולה.

זו הייתה כוונת חכמים, זיכרונם לברכה.

ויסע משה את ישראל.

עד אהוד הכתיב,

ה' תגמלו זאת עם נבל ולא חכם.

לכי כך גומלין לקדוש ברוך הוא?

לכי כך מתנהג אדם שמרגיש השגחה פרטית?

כיוון שהקדוש ברוך הוא פתח להם שערי שמים,

והכל ראו באספקלריה מאירה ניסים ונפלאות,

וכולם נהנו מזה הנאה גדולה,

הנאה של הצלת עצמו והנאה של נקמה.

הרי הם מחויבים להכיר טובה לקדוש ברוך הוא.

אכן, ויסע משה את ישראל בעל כורחם

כדי לעלותם מעלה-מעלה.

גם בדרך שהם לא מבינים כרגע,

הוא דחף אותם למעלה להגיע למדרגה הראויה.

אתם רואים מה זה טבעו של אדם? זה לא יאומן כי יסופר.

יכול לקבל מהקדוש ברוך הוא הכול,

ולנצל את זה רק למטרות שמתאימות לו, ולא יותר.

אבל אתה יכול לעלות יותר,

אתה יכול להתקרב יותר.

ואתם הדבקים בשם אלוקיכם, חיים כולכם היום.

הוא מעדיף ככה פחות להיות תחת ביקורת ועינו והשגחתו של הקדוש ברוך הוא.

כאילו אפשר להשתחרר מזה, כאילו.

אבל בדרך של ניסים זה אתה כל הזמן ברור לך, הנה טינג טינג טינג,

הקדוש ברוך הוא מסתן לך את הכול.

אז השם לידי, ככה אתה מרגיש. אבל אם אתה הולך בדרכי הטבע אתה לא שם לב שהוא נמצא.

אתה יודע מה, אין לך נקודות של, אה,

ראית איך הקדוש ברוך הוא עזר לי? ראית?

הוא מעדיף ככה פחות זה פה ושם, רק אם יהיה איזה מקרה מיוחד אז הוא יבקש עזרה וכולי וכולי. לא יאומן כי סופר. נעזור למצרים, נתנה ראש

ונשובה למצרימה, נשים עבודה זרה בראשנו ונעזור למצרים.

אתם מאמינים בדבר כזה?

כוחות הנפש של אדם, זה לא יאומן כי סופר.

הוא קרוץ מחומר,

החומר הזה משתלט על הבן אדם

ודופק לו את החיים.

אדם צריך להתעלות ברוחניות, צריך לראות, לשאוף, להגיע לגדולות.

להיות קרוב אל השם, אחר כך הוא יצטרך להיות במחיצתו.

אם הוא רוצה להיות בגן העדן, צריך להיות במחיצתו.

מה יעשה?

הוא לא יתרגל.

איי, איי, איי, איי. יש הרבה מה להרחיב בזה, אבל אתם מן הסתם תעשו את זה כבר

כל אחד לפי הבנתו.

אבל משה, אף על פי שהעם נטה

לחזור בחזרה, אמר אין דבר כזה, אני מעלה אתכם למעלה, למעלה.

בי יסע משה את ישראל, מי ירסו בעל כורחיו.

יאללה, קדימה עם המקל, חוכבות, קדימה.

וככה הציל משה רבנו את עם ישראל. וביכן אני אומר לשם, אני מפסוק, אז בואו נעשה את זה.