הזן את הכל | הרב אמנון יצחק שליט"א

"ויברך את יוסף ויאמר, האלהים הרועה אותי מעודי עד היום הזה יברך את הנערים". התרגום מתרגם את המילים "הרועה אותי מעודי עד היום הזה" - ה' דזן יטי מדאיתני עד יומא התין. ז"א, יעקב אבינו מוצא לנכון דוקא עכשיו להזכיר את השם ולהגיד שבחו על מה שזן אותו, אפילו שהזכיר האלהים אשר התהלכו אבותי לפניו, או המלאך הגואל אותי מכל רע, אבל הוא מזכיר כשבח מיוחד את האלהים שזן אותו, הוא שיברך את הנערים, ז"א הרועה אותי זה הזן אותי, מעודי עד היום הזה. למה הוא מזכיר את השבח הזה יותר מהשבחים הקודמים? 

לכאורה מה ראה על ככה? הרי אנחנו רואים בברכת המזון רק שם מזכירים שבח של ה' שזן ומפרנס אותנו, אבל חוץ מברכת המזון, כגון בתפילת הלחש ושאר התפילות לא מזכירים את ה' על ענין המזון. עוד יותר מורגש בתפילות בימים נוראים, אז לכאורה לא מודאגים בענין הפרנסה והמזון, ובכל זאת כל תפילותינו עוסקות רק בגדלות ה', יתקדש שמך, תן פחדך ה' אלקינו, תן כבוד לעמך, צדיקים יראו וישמחו, ולא מתפללים כלל על המזון, על הצרכים הגשמיים, אם כן מדוע מצא לנכון יעקב אבינו להזכיר את הענין הזה כאן? 

רבי שמחה זיסל היה אומר שמעולם לא שמע אדם אומר ברוך ה' היום לא היה חסר לי אוכל, מתביישים אפילו להזכיר זאת, וכאן יעקב אבינו לא מצא איך להדגיש את גדלות ה' רק ע"י ה מזון, שזן אותי מעודי ועד היום הזה. אבל כשמתחנכים להשגחה ובטחון בה', וגם נותנים זמן ללמוד מוסר להרגיש הרגשות נעלות, רואים בכל זאת כמה רחוקים עדיין אנחנו מלהרגיש באמת את השגחת ה' בכל צעד ושעל. מדברים עם הקב"ה בלשון נוכח, "ברוך אתה ה'", ה' לפנינו - ברוך אתה, גוף ראשון בנוכח, אך לא מרגישים כמה ה' קרוב אלינו ומצוי איתנו לידינו, מה הסיבה לכך? 

בסוף שער הבטחון מביא בעל חובת הלבבות את מפסידי הבטחון באלהים, אחד מהם זה שאנחנו רואים תמיד רק את הסיבות הקרובות. למשל, ילד קטן בתחילתו הוא בוטח על שדי אמו, כשמתחזקת הכרתו הוא בוטח על אביו, כשיגדל הוא יסמוך ויבטח על זרועו, אדם רואה תמיד רק את הסיבות שהוא מרגיש בחוש, ולא מגיע ישר עד לסיבת הסיבות - הקב"ה. 

רבי ישראל לוביצ'נסקי היה תמה, מדוע אדם לא בא בהקפדה ישר לקב"ה שחסר לו, ופונה אליו שכואב לו, במקום זה הוא תמיד מלא הקפדות על החברים שלו, על כל אדם, על המשפחה שלו. הוא יודע בדיוק מה עשה לו כל אדם והוא כועס עליו, מדוע לא יכעס על הקב"ה שהוא מקור כל הסיבות? לא שצריך לכעוס, רק אם אתה כבר כועס אז המקור והסיבה שהיא בגללך זה הקב"ה. אלא זה בגלל שאין האדם רואה את הסיבות הרחוקות, ה' יתברך כביכול רחוק ממנו, והוא אינו רואה אותו וזו הטעות. וכן מסביר רבי חיים זייצ'יק זצ"ל, מה שחכמים ז"ל אומרים, שבשכר מה שאמרו אחי יוסף "אנא שא נא לפשע אחיך", זכו שכהן גדול מתפלל על עם ישראל בכל שנה "כפר לעמך ישראל". 

השבטים טעו במה שמכרו את יוסף, כי מקודם לא העריכו את יד ההשגחה כראוי, ואח"כ באו להודות ולומר, "אנא שא נא לפשע אחיך", כך עתיד כהן גדול לומר על בני ישראל "כפר נא". הכוונה בזה שכל הטעויות והשגיאות, החטאים והעוונות שאדם עושה בחיים, המקור שלהם באי הכרה בהשגחה. מזה שהוא לא מכיר שהוא מושגח בכל רגע. ועל זה צריך הכהן הגדול לכפר על בני ישראל, כדי להדגיש את ההשגחה שהכל בידו יתברך, וזהו התיקון, השגחה של ה' יתברך בכל עת ובכל רגע, וצריך להדגיש את זה וזהו התיקון. 

יעקב אבינו רצה בזה שאמר "ויברך את יוסף ויאמר האלהים הרועה אותי, הזן אותי, מעודי עד היום הזה הוא יברך את הנערים", למה בחר דוקא בברכה זו? ולמה הזכיר את השבח של הקב"ה שהוא זן? יעקב אבינו רצה בזה למסור את המפתח לכל הברכות, והסגולה להמנע ממכשולים בחיים, וגם איך להתרחק ממידות רעות, ולחיות רק על פי התורה מצוותיה וחוקותיה, מה העצה לכך? שהאדם ירגיש בכל מהלך חייו את השגחת ה' יתברך, ואיך שהבורא יתברך מרחם על האדם מכל מרחם, וכל רחמים וחמלה שיש מזולתו עליו הכל מרחמי האל וחמלתו. כל הרחמים והחמלה, אם אתה רואה שמישהו ריחם עליך, הלוה לך, עזר לך, עשה לך, הכל זה מרחמי האל וחמלתו. זה לא שהאדם הזה התעורר לבד סתם ככה, הקב"ה נותן גם בליבם של אנשים, לפי מה שמגיע לאנשים שייוושעו על ידם, שיזכו לסיוע מידם, הכל זה מאפשר הקב"ה בהשגחתו, ואין התועלת והנזק ביד הנברא בלי רשות הבורא, אפילו אם בן אדם ירצה לעזור לחברו וה' לא מסכים, יימנע ממנו לפגוש אותו, לתת לו וכו', או שמישהו יספיק לפניו וכן על זה הדרך. אין התועלת ואין הנזק ביד הנברא בלתי רשות הבורא. אם האדם מבין זה ומשתדל לחיות על פי חינוך זה, כמה ינעם לו בחיים, כל בקשותיו הוא פונה רק לה' יתברך, אם הוא מבין את זה והתחנך על פי זה עכשיו - כל הפניות יהיו לה', וזו הברכה הגדולה בחיים, ואת זה כיוון יעקב אבינו ע"ה למסור ליוסף ולבניו, לבטוח בה' בלבד ולדעת שהוא משגיח עלינו. זו היתה מדרגתו של יעקב אבינו ע"ה, אין שום מחיצה מפרידה בינו לבין קונו. הסיבות אינם מבדילים ואינם חוצצים בעדו מלהבין את יד ה', שום סיבה, שום מניעה, שום דבר לא מהווה מחיצה בינו לבין ה', הוא לא מסתכל על זה כאילו מישהו יכול למנוע ממנו? מישהו הבטיח לו? מישהו מנע ממנו? מישהו איים עליו? מישהו אמר יפגע ויעשה? כל המחיצות האלה הוא מוריד אותם יעקב אבינו בשניה הוא מסתכל ישר במקור, לא מעניין אותו, כל זה דמיונות. בלי רשות הבורא לא יתרחש שום דבר, ממילא אם הוא בקשר עם הבורא ישירות, הוא מדבר איתו, מה שהוא הצליח לשכנע את ה' ולפי זכויותיו זה מה שהוא יקבל, מה שלא יצליח ולא כלום לא יעזור שום דבר. זו היתה מדרגתו של יעקב אבינו ע"ה, אין שום מחיצה מפרידה בינו לבין קונו, הסיבות הקרובות אינן מבדילים ואינם חוצצים בעדו מלהבין את יד ה', כל פרנסתו באה אך ורק מה' יתברך בהשגחה פרטית. אנשים שואלים מה יקרה אני יעזוב את העבודה, מאיפה יהיה לי עבודה, אני יודע שזה כרך בכל מיני בעיות ובעיות כאלה, מה פירוש? הקב"ה נותן לך לנשום, נותן לך לחיות, אז הוא יתן לך מזון, מאן דיהב חיי יהב מזוני, לא עבודה הזאת עבודה אחרת, אם אתה תתחיל לחשבן מאיפה אתה תביא אז אתה תולה בעצמך, אם אתה תולה בעצמך זה סיבה להסיר את ההשגחה ממך, אל תתלה בשום דבר, תעשה מה שנכון, לא צריך לעבוד פה - לא עובדים פה, לא צריך לעשות ככה - לא עושים, קודם כל לא עושים, נעשה ונשמע, קודם כל נעשה, מה שצריך לעשות על פי התורה עושים. לא עושים חשבון, אם עושים חשבון אז כאילו אנחנו מנועים מלקבל מהקב"ה סיוע מכל סיבה שהיא, אנחנו מחפשים, נו, אז איך הוא יעזור לי? אז איך הוא יביא לי? אז מאיפה יהיה לי? אז איך יכול להיות? אז מה פתאום? אז מישהו ינקוש לי בדלת ויגיד לי, אתה חיפשת עבודה לא? מה זה? מי ביקש ממך לחשבן בכלל? הקב"ה זן את כל העולם, ביליוני ביליונים של ברואים מכל הסוגים, לכולם הוא נותן מזון בעיתו, ואתה עכשיו צריך לחשבן מאיפה הוא יביא מה הוא יביא? 

זה קטנות דמוחין של האדם חסר הבטחון. אדם שמחובר לכוחי ועוצם ידי וחכמים אמרו "אל בנתך אל תשען" כי הבינה שלך זה גם כן מושאל אליך, ברגע הוא יכול לקחת לך את זה ואתה יכול להיות שוטה בין רגע, לאבד את השכל בין רגע, זה שעדיין השכל עוד עובד אצלך זה לא בשביל שתגיד שאתה צריך לפעול בשביל עצמך, השכל צריך להיות בשביל להתבטל בפני הקב"ה, זה נקרא בעל שכל, בעל שכל מתבטל בפני הקב"ה. כמו יוסף הצדיק, מה יוסף הצדיק אומר? בלעדי האלהים יענה את שלום פרעה, אני? מה אני? יש אלקים בשמים הוא מנהל את הכל, אם הקב"ה ימסור לי מה להגיד לך אני אגיד לך, אין בעיה, לא ימסור לי אז אני מצטער, אני לא פותר חלומות, זה מה שסיפרו לך זה סיפרו לך, אני לא אמרתי את זה, זה הם אמרו. 

אדם צריך להבין, שכל פרנסתו באה אך ורק מה' יתברך בהשגחה פרטית, לדוגמא, כשרואים שהדוור מביא חבילה לאיזה מישהו, היעלה על הדעת שזה מתנה טובה שבאה מצד הדוור? וכי הוא הנותן? יש דוור הוא מביא לך בדואר, צ'קים, מתנות, חובות גם, הכל הוא מביא, נו, אז זה הוא? אתה מאשים אותו או מודה לו על זה שהוא נתן? על השליחות אתה יכול להודות לו, להגיד לו יישר כח, יישר כח, אבל על עצם זה שהוא הביא? הוא לא הביא שום דבר, מה הוא הביא? מה הוא הביא, זה שלו? כל מי שמביא לך הוא בבחינת דוור. הקב"ה שלח את זה, ההורים שלחו לך חבילה, הדוור רק מסר אותה, אבא בשמים שלח לך חבילה, צריך להודות לו, לא לדוור, לא לאיש שנתן, אמנם צריך להכיר טובה אבל לא הוא הנותן, זה הכל מאיתו יתברך, ברשותו של הבורא יתברך. 

אז לכן יעקב אבינו הבין שהכל בא ישירות מאיתו יתברך, ולא תלה בשום סיבות לא קרובות ולא רחוקות. על כן עלינו להתחזק ברגש ההשגחה והבטחון, שהכל מאיתו יתברך עלינו, ולא לתלות יהבנו ובטחוננו על שום בריה, על מי כן? על ה' יתברך, "השלך על ה' יהבך והוא יכלכלך", אם אתה משליך הכל עליו אז יש לך הבטחה שהוא יכלכל אותך, אם אתה משאיר חלק עליך - תסתדר. 

רבי חנניא בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות שנאמר ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.